בפני תביעה ע"ס 49,600 ₪ ותביעה שכנגד ע"ס 37,241 ₪. ההליך החל בסדר דין מהיר ובהחלטתי מיום 17.3.10 הוריתי על העברתו לסדר דין רגיל. בכתב התביעה טוענים התובעים, בין היתר, כדלקמן: 1. כי במהלך חודש מאי 2009 חיפשו לרכוש דירה באשדוד, ראו פרסום של הנתבע 2 שהציג עצמו כיועץ נדל"ן - מתווך מקרקעין, למרות שלא היה לו כלל רישיון לתיווך, והתובעים שלא ידעו פרט זה התייחסו אל הנתבע 2 כאל מתווך מוסמך. 2. כי ביום 9.6.09 הראה להם הנתבע 2 דירה בת 3 חדרים ברח' נחל שניר 9/20 באשדוד (להלן - "הדירה"). 3. כי הנתבע 2 סיפר להם כי בעלי הדירה ביקשו 850,000 ₪ אך הוא יוכל לגרום לכך שהדירה תימכר להם ב- 815,000 ₪ בתנאי שיחתמו על טופס הצעה בלתי חוזרת לרכישת הדירה, שנערך ע"י עו"ד מטעם משרד התיווך. התובעת 1, שמעה להוראות הנתבע 2, מילאה את הטופס וחתמה עליו ולמעשה התחייבה לרכוש את הדירה ב- 815,000 ₪. בהמשך החתים הנתבע 2 את התובעת 1 על טופס התחייבות לתשלום דמי תיווך של 1.5% מפנקסו של הנתבע 1, כאשר הנתבע 2 אינו מוזכר כלל באותו טופס. 4. כי בפגישה שהתקיימה ביום 10.6.09 במשרדו של הנתבע 1 אמר להם האחרון כי הוא יכול לסדר את מחיר הדירה ל- 802,000 ₪ בתנאי שדמי התווך יעמדו על 20,000 ₪ אך נאסר על התובעים לדבר עם המוכרים על כך. התובעת 1 חתמה על טופס הזמנת שירותי תווך. 5. כי ביום 11.6.09 חתמו התובעים על זכרון דברים במשרדו של עו"ד המוכרים כאשר שמחיר הדירה נקבע ע"ס 801,000 ₪. לאחר מכן התובעים ביקשו הנחה מדמי התווך, והנתבע 1 הסכים להעמידו ע"ס 19,000 ₪. 6. כי ביום 18.6.09 נערכה חתימת חוזה במשרד עו"ד המוכרים ללא נוכחות הנתבעים ואז הסתבר לתובעים כי המוכרים ביקשו מלכתחילה 800,000 ₪, נתון למו"מ, וכי הנתבעים ידעו על כך והציעו כי הדירה תימכר ב- 802,000 ₪, וכך העדיפו המוכרים למכור את הדירה לתובעים. או אז הבינו התובעים כי נפלו לתרגיל עוקץ של הנתבעים וכי בדרך זו הצליחו להביא כי התובעים יסכימו לשלם להם דמי תיווך מוגדלים של 20,000 ₪ (מעל 2%). 7. כי ביום 2.7.09 מסרו התובעים לנתבעים כי דבר העוקץ נודע להם ולאחר הדברים שילמה התובעת 1 14,000 ₪ שהם 1.5% בצירוף מע"מ. הנתבע 1 דרש את היתרה, התובעת 1 סירבה דרשה את העתקיי הטפסים עליהם חתמה ולאחר שהנתבע 1 סירב למסור לה אותם עזבה את המקום. 8. כי לאחר שקיבלה את העתקי הטפסים הסתבר כי הוספו פרטים שלא היו בהם קודם ולמשל כי הוסף מחיר הדירה 820,000 ₪, לדמי התיווך הוסף מע"מ ועוד... 9. כי נתבע 2 ממשיך לפרסם עצמו כמתווך מוסמך למרות שאינו כזה. 10. כי הנתבעים הפרו את הוראות החוק וכי מנעו מהתובעים לנהל מו"מ על מחיר הדירה ההתחלתי של 800,000 ₪ ולטענתם נגרם להם הפסד של 25,000 ₪. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו, בין היתר, כדלקמן: 1. כי מדובר בניסיון התחמקות של התובעים ממילוי אחר התחייבויות חוזית לתשלום מלוא דמי התיווך. 2. כי אין יריבות בין התובעים לנתבע 2. כל ההתקשרויות נעשו מול הנתבע 1 בעלי משרד התיווך. 3. כי הנתבע 1 מנהל סניף סיטי אשדוד של סוכנות התיווך "רי/האוס" (להלן - "סוכנות התיווך") ובעל רישיון לתיווך מקרקעין מס' 11153. 4. כי הנתבע 1 הפעיל את סוכנות התיווך באמצעות עובדיו ו/או שלוחיו לרבות הנתבע 2 ואשר שימש בתפקיד מנהלתי וכמתמחה עד אשר קיבל את רישיון התיווך האישי. 5. כי ביום 14.5.09 פנתה התובעת 1 אל סוכנות התיווך לקבלת שירותי תיווך לרכישת דירה במחיר מבוקש של 820,000 ₪ וחתמה על הזמנה כללית לשירותי תיווך והתחייבה לשלם 2% + מע"מ משווי הדירה הנרכשת. 6. כי לאחר מכן בוצע איתור של נכסים והנתבע 1 שלח את הנתבע 2, עובדה המנהלי של סוכנות התיווך, להראות לתובעים דירות וביניהם את הדירה. 7. כי בשלב מאוחר יותר שוחח הנתבע 1 עם המוכרים אשר הסכימו לשלם דמי תווך בשיעור של 1.5% + מע"מ משווי הדירה ובתנאי כי מחיר הדירה לא יפחת מ- 800,000 ₪, הוא הסכום המינימלי אותו הם מוכנים לקבל בפועל. בהתאם סוכם כי הדירה תוצע למכירה בסך של 820,000 ₪. 8. כי ביום 9.6.09 הורה הנתבע 1 לנתבע 2 להראות לתובעים את הדירה כשנמסר לתובעים כי המוכרים דורשים בעבורה 820,000 ₪. 9. כי לאחר מכן הופחתו בהסכמה דמי התיווך שהתובעים היו אמורים לשלם מ- 2% ל- 1.5% בצירוף מע"מ. 10. כי החתימו את התובעים על מסמך רצינות לרכישת הדירה ע"ס 815,000 ₪ אולם מעולם לא היה בכוונתם להשתמש במסמך זה לשם יצירת התקשרות משפטית לעריכת הסכם מכר בין הצדדים ולראיה המוכרים לא הוחתמו על מסמך זה. 11. כי הנתבע 1 ביקש לקבל דמי תווך מהתובעים בסך של 20,500 ₪ + מע"מ ובתמורה ינהל עבורם מו"מ להפחתת מחיר הדירה ל- 815,000 ₪ והתובעים הסכימו לכך. 12. כי בהתאם הנתבע 1 הצליח "לאחר מאמצים ומו"מ" להפחית את מחיר הדירה ל- 802,000 ₪, סכום שהופחת לאחר מכן ל- 801,000 ₪. 13. כי הנתבע 1 הסכים לאחר מכן להפחתת דמי התווך לן- 19,000 ₪ + מע"מ. 14. כי התובעים הסתירו מהנתבעים את החתימה על הסכם המכר. 15. כי התובעת 1 הציעה לשלם 15,000 ₪ ללא קבלת חשבונית או קבלה. 16. כי מלוא הפרטים הרלוונטיים בטפסי הזמנת שירותי התווך מולאו טרם חתימתה של התובעת 1 עליהם כאשר חלקם אף מולאו בכתב ידה. 17. כי התובעת רשמה על גבי הטפסים מספר זהות שגוי בכוונה תחילה. 18. כי די בעצם תשלום 14,000 ₪ המהווה את החלק הארי של התשלום כדי להוות הודאה בעל דין לעצם זכותו של הנתבע 1 וסוכנות התיווך לדמי התווך. הנתבע 1, הגיש תביעה שכנגד, כנגד התובעת 1, בה הוא חוזר למעשה על טענותיו שבכתב ההגנה ועותר לחיוב התובעת 1 (הנתבעת שכנגד) ביתרת חוב דמי תווך בסך של 8,135 ₪, פיצוי מוסכם בשיעור של 2% מהמחיר המבוקש של 820,000 ₪ בסך של 19,106 ₪ ולחילופין בנזק הריאלי של ביטול זמן עבודה המוערך בסך של 7,500 ₪, הוצאות עקיפות של 2,500 ₪, פיצוי על נזק לשם הטוב של 10,000 ₪ ופיצוי על עגמת נפש בסך של 10,000 ₪. הנתבעת שכנגד (התובעת 1) הגישה כתב הגנה בו חזרה למעשה על טענותיה שבכתב התביעה. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 3.3.11 העידו הגב' אירנה ספרנסקי והתובעת 1, בישיבה שהתקיימה ביום 10.1.12 העידו התובע 2 והנתבע 1 ובישיבה שהתקיימה ביום 15.10.12 העידו הגב' טטיאנה סטשבסקי, מר אלכסנדר אפשטיין והנתבע 2. לאחר תום שמיעת העדים הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו. הכרעה התביעה הראשית הינה למעשה תביעה להשבת הסכומים ששולמו כדמי תיווך ופיצויים על נזקים שנגרמו והתביעה שכנגד הינה תביעה להשלמת דמי התווך שלא שולמו וכן לנזקים נוספים. השאלה המרכזית שיש להכריע בה בהליך זה היא האם הפרו הנתבעים את חובותיהם עפ"י הדין כאשר טיפלו ברכישת הדירה ע"י התובעים. כאשר נחקק חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן - "החוק"), נאמרו דברי ההסבר, כדלקמן: "נושא העיסוק בתיווך מקרקעין אינו מוסדר היום במסגרת החוק. במשך תקופה ארוכה שררה הדעה כי אין צורך אמיתי ביצירת הגנות מיוחדות עבור רוכשי הדירות ונכסי המקרקעין כל אימת שהם נזקקים לשירותיו של מי שפועל כמוכר נכסי מקרקעין או מתווך בהם.בארצות רבות בעולם המערבי העיסוק בתיווך במכירת מקרקעין מוסדר במסגרת החוק. השירותים שאותם נותן המתווך, הם בעלי ערך גורלי לרוכשי הדירות שכן במרבית המקרים ההשקעה מהווה את עיקר חסכונותיו ורכושו. במקרה כזה מוצדק לדרוש ממציע השירותים רמה מקצועית ורמת אמינות גבוהה.עם בוא גלי העלייה מבריה"מ נוצרה בעיה אמיתית. חלק גדול מהעולים אינם מכירים את המציאות הישראלית ואין להם כלים לשפוט ולהעריך את הנכס המוצע להם למכירה או להשכרה. כמו כן, אין הם בקיאים בתנאים הנוגעים לרכישת דירות בישראל. חוסר ידע זה מנוצל לרעה, למרבית הצער, במספר מקרים לא מועט. אף על פי שחופש העיסוק הוא ערך חשוב, ובדרך כלל אין להגביל את האפשרות של אדם לעסוק בעבודה הרי שבנסיבות שנוצרו עקב גל העלייה אין מנוס מחקיקה שתסדיר את הנושא.הצורך בקבלת חוק שיסדיר את העיסוק במקצוע התיווך במקרקעין ושיעניק את ההגנות המתאימות לרוכשים בכוח, קיים גם ברמה העקרונית וגם כצו השעה.הצעת החוק דומה במבנה ובדפוסיה לחוקים אחרים העוסקים בפיקוח ובהסדר העיסוק במקצועות רגישים הגם שהוראות החוק מותאמות במיוחד למקצוע התיווך במקרקעין" (דברי הסבר להצעת חוק המתווכים ה"ח 2136 17.3.92). כפי שהוסבר לעיל, מטרתו של החוק היא להגן על אלה שפונים אל סוכן התווך לקבלת שירות. במסגרת זו כולל החוק הוראות בדבר איסור על עיסוק בתיווך ללא רישיון כדין, חובת הגינות וזהירות, חובת גילוי עניין אישי, איסור פעולות משפטיות ועוד... אסקור עתה את הוראות החוק הרלוונטיות: פעולת התיווך במקרקעין הוגדרה באופן מפורש בסע' 1 לחוק, כדלקמן: "הפגשה בתמורה בין שני צדדים או יותר, לשם התקשרותם בעיסקה בזכות במקרקעין". כלומר, פעולת התיווך מוגדרת כהפגשה בין צדדים - הא ותו לא. כל פעולה אחרת החורגת מהאמור ומהגדרת פעולת התיווך, אינה בסמכותו של המתווך ועלולה להביא לשלילת דמי התווך המגיעים לו. עוד נקבע בסע' 2 (א) לחוק כי: "לא יעסוק אדם בתיווך במקרקעין, אלא אם כן הוא בעל רשיון בתוקף ובהתאם להוראות חוק זה". כאשר סע' 14(א)(1) שולל מאדם זכאות לדמי תווך אם פעל ללא רשיון כדין. המתווך חב חובת הגינות וזהירות. סע' 8 לחוק קובע כדלקמן: " (א) מתווך במקרקעין יפעל בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת, וימסור ללקוחו כל מידע שיש בידו בענין מהותי הנוגע לנכס נשוא עסקת התיווך. (ב) במילוי תפקידו יפעל מתווך במקרקעין במיומנות ובסבירות וינקוט אמצעים הראויים בנסיבות הענין, לקבלת מידע מהותי הנוגע לנכס נשוא עסקת התיווך. המתווך חייב לגלות ללקוחו כל עניין אישי שיש לו בעסקה. סע' 10 לחוק וקובע כדלקמן: "מתווך במקרקעין לא יתווך בעסקת מקרקעין אם יש לו ענין אישי במקרקעין או בעסקה, אלא אם כן גילה ללקוחו את ענינו האישי כאמור וקיבל את הסכמת הלקוח לכך בכתב; בסעיף זה, "עניין אישי" - לרבות עניין אישי של קרובו של המתווך במקרקעין או של גוף שהמתווך או קרובו הם בעלי שליטה בו; לעניין זה, "בעל שליטה" ו"קרוב" - כהגדרתם בסעיף 4א(ד), בשינויים המחויבים". חל איסור על עריכת מסמך או סיוע לערוך מסמך בעל אופי משפטי. סע' 12 לחוק קובע כדלקמן: "מתווך במקרקעין לא יערוך ולא יסייע לערוך מסמכים בעלי אופי משפטי הנוגעים לעסקה במקרקעין ולא ייצג לקוח במשא-ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך כזה; מתווך המפר הוראת סעיף זה לא יהיה זכאי לדמי תיווך. הוראה זו אינה באה לפגוע בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961". פעולות הנתבעים הנתבע 2: אין חולק כי בזמנים הרלוונטיים לתובענה, הנתבע 1 היה בעל רישיון תווך כדין ואילו לנתבע 2 לא היה רישיון כדין. כפי שעולה מהראיות ומהעדויות שבפני, הנתבע 2, נפגש עם התובעים, החתים אותם על טפסי בקשה לקבלת שירותי תווך, הציג להם דירות, לרבות הדירה נשוא התביעה, בנוכחות בעלי הדירה וגם החתים את התובעים על התחייבות בלתי חוזרת לרכישת הדירה. הנתבע 2 טען לכל אורך הדרך כי תפקידו בסוכנות התיווך שבבעלות הנתבע 1 מסתכם בהיותו "עובד מנהלי" ושפעל עפ"י הוראות שקיבל מהנתבע 1. סע' 13 לחוק קובע כדלקמן: "אדם לא יעסיק אדם אחר בתיווך במקרקעין אלא אם כן המועסק הוא בעל רישיון בתוקף לפי חוק זה; סעיף זה לא יחול לגבי העסקת אדם בתפקיד מינהלתי". הנתבעים, כאמור לעיל, טענו כי הנתבע 2 היה עובד מנהלי גרידא, אך כפי שאפרט להלן, איני יכול לקבל טענות אלה. בבר"ע 544/04 (מחוזי באר שבע) יוסף טויזר נ' סלומון כהן נקבע כדלקמן: "משפונה אדם למשרד שכזה בהזמנה לשירותי תיווך, הרי שהיקף עבודתם של "עובדי המינהלה" שבו, הכפופים למתווך המורשה, יכול וישתרע גם על פעולות של הבאת הלקוחות לראות דירות, נוכחות בפגישות ביניהם ועריכת מסמכים פורמליים בשם ועבור המשרד והמתווך המורשה". מדברים אלה עולה כי פעולות העובד המנהלי מצומצמות לפעולות טכניות בלבד שאינן נוגעות לגופם של דברים, שבין הקונים למוכרים, כגון הסעת לקוחות לדירות, נוכחות פסיבית בפגישות, הכנת מסמכי המשרד ועוד. פעולות אלה אינן יכולות לכלול ניהול מו"מ עם הצדדים, הצגת מצב משפטי של נכסים, מתן ייעוץ על נכסי נדל"ן נשוא התווך הספציפי, מתן הסברים למי מהצדדים לעסקה ועריכת או סיוע בעריכת מסמך הקשור לעסקה בין הצדדים לה. בתא"מ (ת"א) 1 בתא"מ (אשדוד) 22061-02-12‏ "ריהאוס ישראל" בע"מ נ' מרדכי הרשקוביץ נפסק ע"י כב' הרשמת הבכירה עופרה גיא, כדלקמן: "בנסיבות אלו וכאשר פעולת התיווך מטעם התאגיד נערכה על ידי אדם שאינו בעל רשיון תיווך, דהיינו על ידי הגברת ביבס, התובעת אינה זכאית לקבלת דמי תיווך אך מטעם זה וזאת בשים לב להוראות סעיף 14 (א)א(1) לחוק המתווכים במקרקעין, שכן אין מחלוקת שפעולת התיווך בוצעה על ידי אדם שאינו בעל רשיון תיווך ודי בכך בכדי לקבוע שהתובעת אינה זכאית לדמי תיווך ודין התביעה להידחות. לגישתי, לא ניתן לעקוף את הוראות החוק בכך שישלח התאגיד אדם שאינו מתווך על מנת שיראה ללקוחות את הנכס, ימסור לו מידע רלוונטי באשר למצב הנכס, יפגיש אותם עם הצד שכנגד ורק כאשר יש התעניינות אמיתית בנכס מצידם והצדדים החלו משא ומתן לרכישתו, ידאג שיגיע אדם בעל רשיון תיווך על מנת לעמוד בדרישות החוק. תאגיד הנוהג כך אינו זכאי לדמי תיווך שכן פעולות תיווך יבוצעו אך באמצעות אדם המחזיק ברשיון תיווך מהשלב הראשון של פגישת הצדדים, הצגת מלוא המידע באשר למצב הנכס, החתמתם על גבי הסכם התיווך והפגשתם עם הצד שכנגד לשם התקשרות בעסקת המקרקעין. על המתווך חלים הכללים והוראות האמון והזהירות אשר חלים על מתווך במקרקעין בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק במקרקעין ותאגיד שאינו נוהג כך, אינו זכאי לדמי תיווך (ראו ע"א 3455/06 פסקה 19)". פס"ד זה מאזכר את ע"א 3455/06 (מחוזי חיפה) דה כהן בע"מ נ' אלון עמרם, שם נקבע: "אין מניעה כי שירותי תיווך יינתנו באמצעות תאגיד, ובלבד שפעולת התיווך תיעשה ע"י מתווך בעל רישיון" (ההדגשות שלי - א.ב.). בעניינינו הסתבר עוד כי הנתבע 2 הציג עצמו כמתווך כשפנה למוכרים. הגב' ספרנסקי העידה ואמרה בעמ' 10 לפרוטוקול בשורות 5-8, כדלקמן: "ש. כשאלכס נכנס אליך הביתה, האם הוא הציג את עצמו כמתווך? ת. בטח. ש. האם הוא יצר את הרושם בכל המהלך שהיה לך איתו שהוא מתווך? ת. בטח". הנתבע 2 פורסם בחוברת פרסומים, עם תמונתו וכונה יועץ נדל"ן מטעם סוכנות התווך ריהאוס (עדותו של הנתבע 2 בעמ' 43 בשורות 19-21), באופן הבא: אלכסנדר קויפמן יועץ נדל"ן שלכם המתמחה באזור 054-5468502 עזרה מקצועית במכירת ובקניית דירתכם לא יכול להיות חולק כי מי שמכונה יועץ נדל"ן כאמור לעיל אינו יכול להחשב אך ורק "עובד מנהלי" המבצע פעולות טכניות. הכינוי יועץ נדל"ן למי שאינו בעל רישיון לתיווך והפרסום של אחד ככזה מהווה הטעיה שלא כדין של מי שקורא את הפרסום ומבקש לקבל שירותי תיווך, לחשוב כי אכן אותו יועץ רשאי כדין לפעול ולייעץ בתחומי הנדל"ן לצורכי ביצוע עסקאות במקרקעין. בנסיבות אלה אין אלא לקבוע כי הנתבע 2 פעל בעצמו ובשם הנתבע 1, כאשר אין לו רישיון תיווך כדין וביצע פעולות המיוחדות למתווך במקרקעין תוך הפרת סע' 13 לחוק. החתמת התובעת 2 על טופס התחייבות בלתי חוזרת לרכישת הדירה הנתבע 2 מאשר כי החתים את התובעים על גבי טופס ההתחייבות הבלתי חוזרת לרכישת הדירה (עמ' 47 לפרוטוקול בשורות 22-27). הנתבע 2 מאשר כי התובעים חתמו בפניו על גבי הטופס שהשאיר לו הנתבע 1 במשרד. טופס ההתחייבות הבלתי חוזרת מהווה מסמך משפטי לכל דבר ועניין וכולל את התחייבותם הבלתי חוזרת של התובעים לרכוש את הדירה במחיר מסוים הנקוב בו. טופס זה הובא לתובעים ע"י הנתבע 2 (לדבריו לפי הוראות הנתבע 1), אשר החתים אותם, וכל זאת מיוזמתם של הנתבעים עצמם לצורכיהם (הנתבע 2 מציין כי המסמך הזה אינו מחייב בעמ' 48 לפרוטוקול בשורה 22 וגם הנתבע 1 מציין כי לא נעשה בטופס כל שימוש בעמ' 37 לפרוטוקול בשורות 5-7). בנסיבות אלה אני קובע כי הנתבע 2 סייע, לכל הפחות, בעריכת מסמך בעל אופי משפטי הנוגע לעסקה במקרקעין תוך הפרת סע' 12 לחוק. הנתבע 2 עשה כן בעצמו ובשמו של הנתבע 1. חובת הנאמנות וגילוי האינטרס האישי התובעים טוענים כי הנתבע 2 סיפר להם שבעלי הדירה ביקשו 850,000 ₪ אך הוא יוכל לגרום לכך שהדירה תימכר להם ב- 815,000 ₪ בתנאי שיחתמו על טופס הצעה בלתי חוזרת לרכישת הדירה, שנערך ע"י עו"ד מטעם משרד התיווך. לאחר מכן וביום 10.6.09 נמסר לתובעים כי ניתן להפחית את מחיר הדירה ל- 802,000 ₪ בתנאי שדמי התווך יעמדו על 20,000 ₪ אך נאסר על התובעים לדבר עם המוכרים על כך. התובעים טוענים כי רק במעמד החתימה על ההסכם ע"ס 801,000 ₪, הסתבר להם שהמוכרים ביקשו מלכתחילה 800,000 ₪, נתון למו"מ, ולא סכום גבוה יותר, כאשר עובדה זו היתה ידועה לנתבעים ואז הבינו התובעים כי נפלו לתרגיל עוקץ של הנתבעים וכי בדרך זו הצליחו להביא כי התובעים יסכימו לשלם להם דמי תיווך מוגדלים של 20,000 ₪ (מעל 2%). המוכרת, הגב' אירנה ספרנסקי, מסרה תצהיר מיום 7.7.09 בו היא מצהירה מפורשות כדלקמן: "מחיר הנכס היה 800,000 ₪ וזה היה ידוע למתווכים" (ההדגשות שלי - א.ב.). כמו כן העידה הגב' אירנה ספרנסקי, בבית המשפט בעניין זה ואמרה את הדברים הבאים: בעמ' 6 לפרוטוקול בשורות 2-6: "ש. איזה מחיר ביקשת? ת. התחלנו ממחיר יותר גבוה, נראה לי ש- 840,000, וכשראינו שזה לא הולך ירדנו ל- 800. ש. עם כמה מהקונים ניהלתם מו"מ? ת. לא ניהלנו בכלל. הקונה מרגריטה באה עם המתווך שהיה באולם, שמו אלכס, הם נכנסו יחד, עשו סיבוב, התפלאתי ממש שהיא לא שאלה אפילו מה מחיר הדירה והם יצאו". בעמ' 7 בשורות 13-14: "אני לא זוכרת. מה שאני זוכרת זה שהיא לא שאלה את מחיר הדירה, כי כל האנשים האחרים שהיו באים כן שאלו. זה היה ממש מוזר". בעמ' 8 לפרוטוקול בשורות 11-12: "ש. את אומרת שמחיר הנכס היה 800 אלף ₪. ת. נכון, זה מה שרצינו". בעמ' 8 לפרוטוקול בשורות 23-26: "ש. סיפרת לתובעת במעמד החתימה שהיו לך קונים נוספים? ת. זה כנראה הגיוני שסיפרתי, אבל אני לא זוכרת. בסופו של דבר הגענו לזה שאני סיפרתי לה, אני אל זוכרת בדיוק באיזה יום, או בזכרון הדברים או בחתימת החוזה, שרצינו למכור ב- 800 אלף. אז היא אמרה "אבל אמרו לי מחיר אחר"". התובעת 1 נחקרה על גרסתה בעניין זה אך גרסתה לא הופרכה ו/או נסתרה אלא התובעת 1 עמדה עליה וחזרה עליה בצורה מפורשת וברורה בפני. גם התובע 2 חזר בעדותו בפני על גרסתו בצורה מפורשת וגם גרסתו לא הופרכה בחקירתו הנגדית. יפים הדברים הבאים מתוך עדותו של התובע 2 (עמ' 27 לפרוטוקול בשורות 1-3): "ש. אם נבין את העסקה החדשה, מה שהוצע לכם זה לנסות להפחית ממחיר המכר, ובתמורה אתם תשלמו יותר דמי תיווך, כך שבסך הכל תשלמו רק כ- 822,000 ₪ במקום 830,000 ₪? ת. כן. בגלל שהוא סגר עם הלקוח 800,000 ₪" (ההדגשות שלי - א.ב.). הנתבע 1 העיד גם כן בפני. בעמ' 35 לפרוטוקול בשורות 12-16 הנתבע 1 אומר את הדברים הבאים: "ש. בתצהיר אומרת המוכרת שסוכם שהמתווכים לא יקבלו דמי תיווך. איך אתה מסביר את זה שהעלית את המחיר ל- 820,000 ₪ ובאיזה סמכות? ת. סיכמנו ועם המוכרים 820,000 ₪ כמחיר להצגת קונים פוטנציאליים. תמיד דיברתי עם המוכר בטל' ולא עם המוכרת, והוא הסכים בעל פה. הוא אמר שכשיהיה לקוח רציני הוא יחתום". בעמ' 36 לפרוטוקול בשורות 14-15: "ש. לך היא אמרה 800,000 ₪? ת. סיכמנו עם המוכר ולא עם המוכרת על 820,000 ₪. ובעמ' 38 בשורות 10-13: "ש. אתה לא חושב שבזה שהעלית המחיר ל- 820,000 ₪ בעוד שאתה יודע שאפשר למכור ב- 800,000 ₪ פגעת באמון של הקונים? ת. לא. לא העליתי. הסיכום עם המוכר היה 820,000 ₪, כך שגם בתצהירי כתוב שאחרי דמי תיווך מוסכמים יישאר למוכרים לא פחות מ- 800,000 ₪". הנתבע 1 מדבר על הסכם שונה הסותר את גרסת המוכרת, אך דא עקא כי הנתבעים לא הביאו את המוכר למתן עדות בבית המשפט על מנת שיתמוך בגרסתם. הנתבעים טוענים כי היה קשה להם להזמין את המוכר למתן עדות לאור העובדה כי הוא מצוי רוב הזמן בחו"ל, אך איני יכול לקבל הסבר זה לאי הבאתו. הנתבעים יכולים היו לבקש את זימונו של המוכר למתן עדות באמצעות בית המשפט ואז היה ניתן לחייב את המוכר להתייצב. הנתבעים לא עשו כן ואין להם אלא להלין על עצמם. בנסיבות אלה יש להחיל את הכלל של בעל דין הנמנע מלהביא ראיה התומכת בגרסתו ולקבוע כי לו המוכר היה מוזמן ומעיד, גרסתו היתה פוגעת בגרסת הנתבעים. ואם לא די בדברים אלה, הנתבעים בחרו להעיד את הגב' טטיאנה סטשבסקי, העובדת במשרד התיווך ובעלת רישיון כדין, אשר העידה ואמרה החל מעמ' 40 לפרוטוקול בשורה 22 ועד לעמ' 41 בשורה 7, כדלקמן: "ש. מפנה לסעיף 5 לתצהירך , איך את מסבירה שהגב' ספרסקי אמרה שהם רצו עבור הדירה רק 800,000 ₪? ת. המחיר ההתחלתי שהם דרשו עבור הדירה הוא 840,000, זה המחיר שהגענו אליו אחרי ש ניגשתי לדירה...... אחר כך קישרתי עם המוכרים והמוכרים אמרו לנו מהו המחיר הסופי שאפשר להביא להם לקוחות פוטנציאליים. הם אמרו שהם מוכנים לסגור ב- 800,000 ₪. ש. המשרד ידע שהם מוכנים לסגור ב- 800,000 ? ת. כן, בתנאים מסוימים. .... ש. איך את מסבירה שכתוב ......היא אומרת שהיו מתווכים שאמרו לה "תקבלו 800,000 ביד, מה אכפת לכם שהדירה תימכר ביותר?" אתם ידעתם שהמחיר של הדירה הוא 800,000. ת. נכון. את זה גם ידעתם מהמוכרים". מהראיות שהוגשו ומהעדויות דלעיל עולה תמונה עובדתית ברורה. הנתבעים ידעו כי ניתן לרכוש את הדירה במחיר של 800,000 ₪ אשר היה מקנה להם דמי תווך מהתובעים של 16,000 ₪ + מע"מ במקרה של הסכמה ל- 2% מהמחיר או 12,000 ₪ + מע"מ במקרה של הסכמה ל- 1.5% ולכן על מנת לקבל דמי תווך גבוהים יותר של 20,500 ₪, מסרו לתובעים כי המחיר המבוקש הוא 820,000 ₪ ואף החתימו את התובעת 1 על טופס התחייבות בלתי חוזרת לרכישת הדירה בסך של 815,000 ₪ על מנת לחשק את התובעים להתחייבות במחיר גבוה יותר ותוך כדי כך אף אסרו על התובעים לשוחח עם המוכרים במסגרת המו"מ כדי למנוע מהם לקבל את המידע האמיתי לגבי המחיר האמיתי של הדירה. בנסיבות אלה ראו עצמם הנתבעים לא רק כמתווכים אלא כשותפים בעלי אינטרס מהותי בעסקה. או אז מסרו הנתבעים כי הצליחו להוריד את מחיר הדירה ל- 820,000 ₪ כדי להצדיק את התועלת הכלכלית של התובעים לשלם לנתבעים את הסך המוגדל של 20,500 ₪, כאשר בפועל הנתבעים לא עשו דבר שכן המחיר ההתחלתי היה 800,000 ₪. בנסיבות אלה ולאור האמור לעיל, אין בידי אלא לקבוע את הדברים הבאים: הנתבעים הונו את התובעים ובכך ניסו להוציא מהם כספים שלא כדין. הנתבעים הפרו את חובת ההגינות החלה עליהם עפ"י סע' 8 לחוק בכך שלא מסרו ללקוח (התובעים) את כל המידע שבידיהם בנוגע לדירה - את המחיר האמיתי המבוקש עבורה. הנתבעים הפרו את הוראות סע' 10 לחוק בכך שלא גילו כי יש להם עניין אישי בעסקה, שהוא הגדלה פיקטיבית של המחיר המבוקש על מנת להצדיק הגדלת דמי תווך שלא כדין. הנתבעים פעלו במרמה ובחוסר תום לב כאשר הסתירו את המחיר האמיתי של הדירה מפני התובעים, תוך טענה בדבר ניהול מו"מ שקרי בשמם, מנעו מהם לבצע מו"מ ישיר עם המוכרים וזאת על מנת לנסות ולקבל כספים שלא כדין. הנתבעים ניצלו לרעה את האמון שהתובעים נתנו בהם, את חוסר הידע של התובעים בעסקאות מקרקעין ועוד.. אני מקבל את גרסת התובעים במלואה ודוחה את גרסת הנתבעים. לאור האמור לעיל אני קובע כי הנתבעים אינם זכאים לדמי תווך כלל בגין העסקה של רכישת הדירה ע"י התובעים וכי דין התביעה הראשית להתקבל. לעניין הסעדים המבוקשים בתביעה, לא מצאתי לקבל את הטענה לגבי הפסד של 25,000 ₪ שכן טענה זו לא הוכחה בראיות והתובעים לא צירפו כל חוו"ד מתאימה וכן לא מצאתי להעניק את מלוא הסכום של עגמת הנפש. יחד עם זאת אני קובע כי התובעים זכאים להשבה של דמי התווך ששילמו לנתבעים בסך של 14,000 ₪ והוצאות נוספות בסך של 600 ₪. אשר על כן לסילוק מלא וסופי של התביעה הראשית אני קובע כדלקמן: 1. הנתבע 1 ישיב וישלם לתובעים את הסך של 14,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום התשלום ועד לתשלום בפועל. לא מצאתי לחייב את הנתבע 2 להשתתף בחיוב זה שכן לא הוכח כי הוא קיבל התשלום או חלקו. 2. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעים בגין עגמת נפש והוצאות סך כולל של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. התביעה שכנגד נדחית. כמו כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 24,000 ₪ כאשר סכום זה יחולק בין הנתבעים, הנתבע 1 בשיעור 80% והנתבע 2 בשיעור 20%. זכות ערעור לכב' בית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים. תיווך