1.בפניי תביעת התובעת נגד מעסיקתה לשעבר מרכז לחקר התקשורת עמותה רשומה (להלן גם - "הנתבעת" ו/או "העמותה") לתשלום שכר (לתקופה עובר ללידתה ולאחר חופשת הלידה בה שהתה), הודעה מוקדמת, הפרשות לקופת גמל, פיצויי פיטורים, דמי הבראה פיצוי עבור איחור בתשלום דמי הלידה ופיצוי בגין עוגמת נפש. בנוסף ומנגד, בפני גם תביעתה שכנגד של הנתבעת להחזר סכום של 44,845 ₪ בגין שכר ששולם לטענתה לתובעת ביתר וכן סכומי כסף שנאלצה לשאת בתשלומם, עקב התנהלות התובעת והעובדה כי התובעת הטעתה אותה תוך שימוש שלא כדין בתפקידה. 2.התובעת והנתבעת, כל אחת מהן, הגישו כתבי הגנה מטעמן, זו לתביעתה של זו והכחישו את המיוחס להן ואת הסכומים הנתבעים בתביעות. 3.עיקרי העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם הן אלו א.התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת כמנהלת משרד ביום 1.11.05. ב.ממועד תחילת עבודתה כאמור ועד ליום 31.5.06 סוכם בין הצדדים כי התובעת תעבוד במשרה מלאה ותשתכר סך של 11,000 ₪ ברוטו. מחודש יוני 2006 בהתאם לבקשתה של התובעת סוכם בין הצדדים כי התובעת תעבוד בהיקף של חצי משרה ותשתכר סך של 5,500 ₪ ברוטו בתוספת דמי נסיעה. ג.התובעת ילדה ביום 5.7.07 ושהתה בחופשת לידה. ד.בסמוך לאחר הלידה, החלו להתעורר המחלוקות בין הצדדים שהביאו להגשת התביעות נשוא תיק זה. מחלוקות אלה מקורן באי תשלום שכרה של התובעת לחודש יוני 2007 (החודש האחרון לעבודתה של התובעת עובר ללידה ובכלל), דרישתה לתשלום השכר ומייל נושא תאריך 11.7.07 ששלח לה מר איתמר מרכוס, מנהל הנתבעת (להן גם: "איתמר"), ממנו נודע לה כי לנתבעת טענות בהתייחס להתנהלותה במהלך תקופת עבודתה הנובעות מהחסרת שעות עבודה עליהן לא דיווחה וקבלת שכר ביתר, כתוצאה מכך. ה.הצדדים, שהיו (ונשארו) חלוקים בגרסותיהם ודעתם, המשיכו לנהל את המחלוקות ביניהם באמצעות התכתבויות במסגרתן כל צד העלה את טענותיו. התובעת טענה כי מתכונת העסקתה לא היתה על בסיס שעתי ולכן אין כל בסיס התנהגות הנתבעת בזמן שהותה בחופשת לידה ורצונה לקזז סכומים משכרה נעשתה בשל רצונה לשלול ממנה זכויות של עובדת בחופשת לידה ובחוסר תום לב. בנוסף טענה התובעת כי בשל סירובה של הנתבעת למלא את הטפסים המתאימים לביטוח לאומי, נמנעה ממנה שלא כדין זכותה לתשלום דמי לידה במועד. הנתבעת טענה כי גילתה בסמוך לאחר הלידה של התובעת כי במשך תקופת העסקתה, על אף שסוכם עם התובעת כי היקף משרתה מחייב שתעבוד בפועל מספר שעות תואם, התובעת לא עבדה את מספר השעות הנדרש (ולכן יש לקזז את הסכומים ששולמו לה ביתר כתוצאה מכך). ו.במסגרת ההתכתבויות האמורות הציעה הנתבעת לתובעת לקיים פגישה (במהלך תק' חופשת הלידה) על מנת לברר את הטענות והחישובים השונים. פגישה כאמור לא יצאה, בסופו של יום, אל הפועל. ז.ביום 7.10.07 נחתם הסכם פשרה בין הצדדים. עפ"י הסכם הפשרה יחסי העבודה בין הצדדים היו אמורים להסתיים ביום 30.9.07. הנתבעת התחייבה לשלם לתובעת פיצויי פיטורים, דמי הבראה, משכורת חודש יוני 2007 והפרשות לביטוח מנהלים (עד לחודש יוני 2007). עוד הוסכם כי הנתבעת תחשב ותערוך מחדש את תלושי השכר של התובעת לשנת 2007, על בסיסם היא תמלא את הטפסים לביטוח לאומי לצורך תביעת התובעת לדמי לידה. בהתייחס למועד התשלומים שהנתבעת התחייבה בתשלומם נקבע כי הנתבעת תבקש מרו"ח להכין את תלושי השכר של התובעת, מעודכנים, בהקדם האפשרי, וכי עליה לשלם לתובעת את התשלומים השונים תוך 7 ימים מיום השלמת התלושים המעודכנים. לטענת התובעת הנתבעת הפרה את ההסכם ולכן היא פנתה לבית הדין בתביעה לתשלום זכויותיה. לטענת הנתבעת היא לא הפרה את ההסכם, והתובעת מיהרה להגיש את התביעה לבית הדין בבחינת "הקדמת תרופה למכה" בשל החשש מתגובתה לאחר שהתגלה כי היא ניצלה לרעה את תפקידה ואת האמון שניתן בה. ח.כאשר התובעת התייצבה לעבודה במשרדי הנתבעת, לאחר תום חופשת הלידה ולאחר שההסכם בין הצדדים לא יצא אל הפועל, נמסר לה מכתב מאת הנתבעת (נושא תאריך 23.10.07) ולפיו, בין היתר, היא מושעית מעבודתה עד להחזרת כל הכספים שלטענת הנתבעת שולמו לה ביתר וכי אסור לה להתקרב למחשבים ו/או לגעת בניירת כלשהי וכן כי עליה להחזיר את המפתח ולעזוב את המשרד. כמו כן נכתב במכתב כי הנתבעת לא הפרה את ההסכם שנחתם עם התובעת וכי היא משלימה את עריכת תלושי השכר מחדש. ט.בעקבות מכתבה האמור של הנתבעת, אשר התובעת רואה בו מכתב פיטורים, היא הגישה את תביעתה לבית הדין. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובמקביל כתב תביעה שכנגד. 4.טענות התובעת בתמצית נוכח טענתה כי היא פוטרה מעבודתה במכתב הנתבעת מיום 23.10.07 טוענת התובעת כי: א.היא פוטרה שלא כדין בניגוד לחוק עבודת נשים האוסר לפטר עובדת 60 יום מאז חזרתה מחופשת לידה ותוך הפלייתה, בניגוד להוראות חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה. ב.לאור האמור בסעיף א' לעיל, היא זכאית לשכר בגין חודשיים מאז סיום חופשת הלידה, לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. ג.היות והנתבעת לא הפרישה הפרשות לביטוח המנהלים בו היא היתה מבוטחת מאז יציאתה לחופשת לידה, על הנתבעת לשלם לה הפרשות כאמור מחודש יוני 2007 ועד חודש ינואר 2008. ד.היא זכאית לתשלום שכרה לחודש יוני 2007 בצירוף פיצויי הלנת שכר ולתשלום דמי הבראה. ה.היא זכאית לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה ע"י הנתבעת. ו.היא זכאית לפיצוי עבור איחור בתשלום דמי הלידה להם היתה זכאית, איחור שמקורו בסירובה של הנתבעת למלא את הטפסים שיש להגיש למוסד לביטוח לאומי, בלעדיהם לא ניתן להגיש בקשה לקבלת דמי לידה ומכללא לקבלם. ז.תפקידה היה בגדר משרת אמון גלובאלית ולכן אסור לנתבעת לקזז מהסכומים שהיא חבה לה שעות שלטענתה החסירה. לחילופין, בתקופה הראשונה לעבודתה בנתבעת, כאשר עבדה משרה מלאה, היא סיכמה עם הנתבעת כי היקף משרה מלאה עומד על 8 שעות ביום. בתקופה השנייה לעבודה, כאשר עבדה בחצי משרה, סיכמה עם הנתבעת כי היקפה יעמוד על 4 שעות ביום. לכן, ככל שיש חוסר בשעות עבודתה יש לחשבן עפ"י היקף משרתה כאמור לעיל ולהביא בחשבון גם את רישומיה הידניים. ח.יש לדחות את תביעתה הנגדית של הנתבעת. 5.טענות הנתבעת בתמצית א.לטענת הנתבעת היא לא פיטרה את התובעת אלא התובעת התפטרה מעבודתה ולכן יש לדחות את תביעתה לתשלום שכר, פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. כמו כן היות והתובעת התפטרה יש לדחות את תביעתה לתשלום הפרשות לקופת גמל לחודשים ספטמבר 2007 ועד ינואר 2008. באשר להפרשות בתקופת חופשת הלידה יש לקזז את התשלום בגין הסכומים ששולמו לתובעת ביתר, במהלך תקופת עבודתה. ב.לטענת הנתבעת, התובעת ניצלה את האמון שניתן בה ומעלה בחובותיה ובתפקידה בכך שלמרות שהחסירה שעות עבודה רבות, היא לא דיווחה עליהן וקיבלה שלא כדין סך של 39,506 ₪. בנוסף, לטענת הנתבעת על התובעת לשלם לה הוצאות עבור עבודת רואה חשבון, וקנסות של המוסד לביטוח לאומי שהינן תוצאה של תיקון השכר. בגין הסכומים כאמור הוגשה התביעה שכנגד. דיון והכרעה מה היו נסיבות סיום עבודתה של התובעת, האם פוטרה או התפטרה? 6.כאמור, לטענת התובעת מכתב הנתבעת שנמסר לידיה ביום חזרתה מחופשת הלידה (23.10.07) ולפיו, בין היתר, היא מושעית מעבודתה מהווה מכתב פיטורים. לטענת הנתבעת, התובעת הושעתה מהעבודה בשל חשש לאי סדרים ובשל שסרבה לשתף פעולה לצורך בירור הענין. התובעת זומנה לבירור (ביום א' שלאחר הוצאת המכתב) ובחרה שלא להגיע אליו, לכן התנהגותה מהווה נטישת מקום העבודה והתפטרות. בנוסף טוענת הנתבעת כי הסכם הפשרה, במסגרתו התובעת הסכימה לסיום יחסי העבודה מהווה, אף הוא, את התפטרותה של התובעת מעבודתה אצלה. הן טענת התובעת והן טענת הנתבעת אינן מדויקות ולצורך הכרעה בשאלת נסיבות סיום עבודתה של התובעת בחנתי את כתבי הטענות, הראיות והעדויות שהיו בפניי בצוותא חדא עם ההלכות המשפטיות בנושא. 7.מעשה פיטורים או התפטרות ייראו כביטול חוזה העבודה רק אם קיימת כוונה ברורה וחד משמעית מצד מי שמבקש להשתחרר מהחוזה להביאו לידי סיום. משלא נעשה מעשה פורמאלי של פיטורים או התפטרות, על המבקש להוכיח מעשה כזה כדי להראות קיומה של התנהגות, שהיא מצב עובדתי, אשר אינו מותיר ספק לגבי כוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום. 8.השאלה אם מדובר בפיטורים או התפטרות תיקבע על ידי בית הדין לפי הכרעתו מיהו זה שפעל לניתוק יחסי העבודה. בעת ההכרעה בשאלה, מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום יש לבחון גם למי מהצדדים היתה המוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. 9.ומן הכלל אל הפרט: בענייננו, על אף שלא נעשה מעשה פורמאלי של פיטורים, ניתוח הארועים, המסמכים שצורפו לכתבי הטענות ועדויות הצדדים מעלים כי עבודתה של התובעת הופסקה שלא כדין בזכאות לפיצויי פיטורים. להלן אפרט את הנימוקים שהביאו אותי למסקנה האמורה. 10.התובעת התייצבה בעבודה ביום 23.10.07, לאחר שלטענתה ההסכם בין הצדדים, במסגרתו הוסכם, בין היתר, כי היא תפסיק את עבודה ב 30.9.07, תקבל פיצויי פיטורים ודמי הבראה מחד ומאידך יתוקנו תלושי שכרה בהתאם לשעות עבודתה בפועל, הופר ע"י הנתבעת. במועד זה נמסר לה מכתב במסגרתו הודיעה לה הנתבעת כי היא מושעית מעבודתה עד שכל הכספים שהיא חייבת לה יוחזרו והתנהלותה תחקר. עוד נכתב לתובעת כי אסור לה להתקרב למחשבים, לגעת בניירות ולשהות במשרד, כי עליה להחזיר את מפתחות המשרד ולעזוב את המשרד. מנהל הנתבעת הודיע לתובעת כי הוא יחזור ביום א' למשרד וכי הם יכולים להיפגש על מנת להתחיל בחקירה של אי הסדרים הפיננסיים. מנהל הנתבעת הודיע לתובעת כי לא היתה כל הפרה של ההסכם שנחתם בין הצדדים מצד הנתבעת וכי רו"ח החשבון מכין את תלושי השכר החדשים והם יהיו מוכנים תוך מספר ימים, אז יוכל לשלם לה את הסכומים עפ"י ההסכם. 11.התובעת לא הגיעה, מטעמיה, למשרד הנתבעת ביום א' או במועד אחר כלשהו, על מנת לברר את הטענות ואת אי הסדרים הכספיים שלטענת הנתבעת נבעו בשל כך שלא דיווחה על השעות שהיא החסירה. יוער בענין זה כי התובעת אישרה במסגרת ההתכתבות בין הצדדים ובכתבי הטענות שהוגשו מטעמה וכן במסגרת ההליכים בפני בית הדין כי עליה להחזיר סכומי כסף הנובעים משעות עבודה שהחסירה ויש בכך הודאת בעל דין בהתייחס לחובה שהופרה על ידה, אם כי לא בסכומים הנתבעים על ידי הנתבעת, ואעמוד על כך בהמשך. תמוה בעיניי מדוע התובעת נמנעה להיפגש עם מנהל הנתבעת על מנת לנסות ולהסדיר את חילוקי הדעות בין הצדדים, לאחר שחזרה מחופשת הלידה בה שהתה ולו על מנת לפתוח "דף חדש ונקי" שיאפשר המשך יחסי עבודה תקינים ובניית אמון של צד במשנהו, מחדש. עם זאת, התנהלות הנתבעת אשר השעתה את התובעת מעבודתה, לאחר חזרתה מחופשת לידה, ללא ששילמה לה את שכרה, נוגדת את החוק והדין. 12.סעיף 9 (ג)(1א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") קובע את הכלל לפיו אסור למעסיק לפטר עובדת בתקופה של 60 ימים לאחר תום חופשת הלידה ו/או לתת הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה והשר לא יתיר פיטורים כאמור, אלא אם, התקיימו מספר תנאים מצטברים הקבועים בסעיף. בנוסף, סעיף 9א לחוק עבודת נשים קובע את הכלל לפיו מעסיק לא יפגע בהיקף משרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שחלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשיה, המסחר והתעסוקה והשר לא יתיר פגיעה כאמור אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה הגבלה. 13.לאור האמור, לנתבעת אסור היה להשעות את התובעת מהעבודה, ולהפסיק לשלם להן את שכרה מבלי שביקשה לכך היתר מהשר בתקופת ההגבלה הקבועה בחוק עבודת נשים קרי, 60 יום לאחר חזרתה מחופשת הלידה. 14.בפני הנתבעת עמדו שתי אפשרויות: האחת, לפנות בבקשה מתאימה לשר (כבר במהלך תקופת חופשת הלידה בה שהתה, או בסמוך לסיומה אך טרם השעייתה בפועל) והשנייה, לא להשעות את התובעת, לזמן אותה לבירור ולברר את המחלוקות הכספיים כאשר היא עובדת בפועל ולא בתקופת השעייה אסורה. הדברים אמורים במיוחד שעה שהנתבעת התעלמה מהצעתה של התובעת באמצעות מייל מיום 23.7.07 (ובכך למעשה דחתה אותה) ולפיה התובעת תשיב לידה כספים שהיא חייבת לה על ידי קיזוזם מדמי ההבראה שעל הנתבעת לשלם לה, ותשלום שכר העבודה שהיה צריך להשתלם לה עם שובה מתקופת חופשת הלידה. כן הציעה התובעת לשלם לנתבעת את הסכום הכספי בגין היתרה השלילית של ימי החופשה שנזקפו לזכותה. יוער בענין זה כי במכתב הנתבעת מיום 23.10.07 אין הזמנה חד משמעית של התובעת לבירור המחלוקות, אלא מדובר בהצעה ובהתניית חזרתה של התובעת לעבודה בכפוף להחזרת הכספים שלטענתה שולמו לה שלא כדין. בנוסף, התובעת הוזהרה שלא להתקרב למחשבים, לא לגעת בניירת כלשהי והתבקשה להחזיר את מפתח המשרד ולעזוב את המשרד לאלתר. תוכן מכתב זה בצירוף דחיית הצעתה של התובעת להחזיר לנתבעת כספים שהיא חייבת לה באמצעות קיזוז השכר והזכויות שיהיה על הנתבעת לשלם עם שובה מחופשת לידה, יש בהם ללמד על אומד דעתה של הנתבעת שביקשה להביא לידי סיום את חוזה העבודה עם התובעת. התנהלות זו של הנתבעת, אשר השעתה את התובעת שלא כדין היא שהביאה, בסופו של יום, לסיום יחסי העבודה בין הצדדים. 15.בחינה עובדתית וראייתית של סיום יחסי העבודה בין הצדדים מעלה כי לא נעשה מעשה פורמאלי של פיטורים או התפטרות. בחינת השאלה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום באמצעות השאלה המשנית למי מהצדדים היתה המוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה מעלה כי לשני הצדדים היתה מוטיבציה לנתק את יחסי העבודה, כל אחד מטעמיו: התובעת, משום שביקשה להימנע מבירור נוקב של התנהלותה ותשלום שכר ביתר והנתבעת, משום שחשה כי התובעת מעלה באמונה. על כך ניתן גם ללמוד מההסכם שנחתם בין הצדדים ושבסופו של יום לא יצא אל הפועל. עם זאת, מי שיזם את הפסקת העבודה, שהביאה כאמור, בסופו של דבר, לניתוק יחסי העבודה היתה הנתבעת באמצעות השעייתה שלא כדין של התובעת. 16.יצויין כי אפשרות נוספת שעמדה בפני הנתבעת היתה לדחות את טענת התובעת בדבר הפרת ההסכם שנחתם בין הצדדים, לעמוד על קיומו ולמלא את חלקה בהסכם, קרי תשלום הזכויות אותן התחייבה לשלם לתובעת. על אף שהנתבעת הודיעה לתובעת במכתב ההשעייה כי היא לא הפרה את הסכם הפשרה, בפועל היא קיבלה את עמדת התובעת כי ההסכם מבוטל ונהגה בהתאם. המכתב שכתבה הנתבעת לתובעת ביום 4.12.07, למעלה מחודש מאז מועד השעייתה ולפיו היא מוכנה לקיים את ההסכם בכפוף לחתימה על כתב ויתור, אין בו לשנות מקביעתי כאמור. מדובר בהצעה חדשה עליה לא ניתנה הודעת קיבול מצד התובעת, והנתבעת ממילא לא שילמה לתובעת כל תשלום עפ"י ההסכם. 17.בנוסף, נדחית טענת הנתבעת לפיה יש לראות בתובעת מי שהתפטרה מהעבודה לאור ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת הסכם הפשרה וביניהן סיום יחסי העבודה בין הצדדים. הסכם הפשרה נחתם על דעתם של הצדדים במטרה להביא לידי סיום את המחלוקות ביניהם והוא בוטל על דעתם, כך שלא ניתן להסיק ממנו את המסקנה שהנתבעת מבקשת להציג. עוד אוסיף ואומר כי אני דוחה טענתה הנוספת של הנתבעת, אותה היא העלתה לראשונה בסיכומיה, ולפיה נסיבות התפטרותה של התובעת מהווה הפרת משמעת חמורה ו/או עבירה פלילית השוללים את הזכאות לפיצויי פיטורים ו/או מחייבים הפחתתם עפ"י סעיפים 16-17 לחוק פיצויי פיטורים. מדובר בהרחבת חזית אסורה המצדיקה את דחיית טענת הנתבעת. גם לגופו של ענין, נסיבות הענין ובמיוחד נוכח קביעתי כי הנתבעת נהגה שלא כדין בהשעיית התובעת וסיום יחסי העבודה בין הצדדים, אינן מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ואף לא את הפחתתם. 18.התוצאה מכל האמור הינה כי סיום יחסי העבודה בין הצדדים נעשה ביוזמת הנתבעת ובשל התנהלות אסורה של הנתבעת אשר מזכה את התובעת בשכר עבודה של חודשיים מאז שובה לעבודה מחופשת לידה, בפיצויי פיטורים ובחלף הודעה מוקדמת, כמפורט להלן. 19.פיצויי פיטורים א.כאמור בסעיף 18 לעיל סיום יחסי העבודה בין הצדדים מזכה את התובעת בפיצויי פיטורים. ב.תקופת עבודתה של התובעת הינה מיום 1.11.05 ועד ליום 23.12.07 (חודשיים ממועד חזרתה של התובעת מחופשת לידה) - שנתיים ו 23 ימים. ג.בהתאם לתקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד - 1964 עובד שעבר מעבודה במשרה מלאה לעבודה במשרה חלקית (ולהפך) יחושב שכר אחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו. ד.מיום 1.11.05 ועד ליום 31.5.06 שכרה הקובע של התובעת עמד על סך של 11,000 ₪. מיום 1.6.06 ועד ליום 23.12.07 שכרה הקובע של התובעת עמד על סך של 5,500 ₪. ה. לאור האמור בסעיף ד' לעיל התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 15,124 ש"ח לפי הפירוט הבא: 7 (חודשים) X 11,000 ₪ = 6,416 ₪ + 19 (חודשים) X 5,500 ₪ = 8,708 = 15,124 ₪. 12 חודשים 12 חודשים ו.מהסכום האמור בסעיף ה' לעיל יופחת הסכום שהצטבר לזכות התובעת בביטוח המנהלים בו בוטחה ע"י הנתבעת על חשבון פיצויי פיטורים, ככל שסכום זה לא נמשך או הוחזר לנתבעת לאחר הפסקת עבודת התובעת. במידה ולא הותירה הנתבעת כספים בקופת הפיצויים בביטוח המנהלים, עליה לשלם את מלוא הסכום בסך 15,124 ₪. 20.חלף הודעה מוקדמת כאמור, התובעת זכאית לחלף הודעה מוקדמת עקב סיום יחסי העבודה בין הצדדים. שכרה האחרון של התובעת לצורך חישוב חלף ההודעה המוקדמת עמד על סך של 5,500 ₪. לאור תקופת עבודתה, זכאית התובעת לחלף הודעה מוקדמת של חודש אחד בסך של5,500 ₪ ברוטו. 21.שכר עבודה לחודשיים ממועד החזרה מחופשת לידה בשל הפרת הוראות חוק עבודת נשים ע"י הנתבעת, זכאית התובעת לתשלום של 2 חודשי שכר בסך של 11,000 ₪ ברוטו. 22.הפרשות לקופת גמל בהתאם לסעיף 7א לחוק עבודת נשים, על הנתבעת היה לשלם לתובעת תשלומים לקופת גמל במהלך חופשת הלידה בה שהתה. הנתבעת לא הפרישה את התשלומים כאמור, והדבר אף עוגן במוסכמות שנוסחו בהסכמת הצדדים. עם זאת, שעה שקבעתי שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורים, שיעור ההפרשה שעל הנתבעת להעביר לקופה בה מבוטחת התובעת ו/או לשלם לידיה הינו בשיעור של 5% ולא בשיעור של 13.3% (הכולל את רכיב הפיצויים). לאור האמור על הנתבעת היה להפריש לזכות התובעת הפרשות לקופת הגמל בשיעור של 5% בגין 5 חודשים וחצי (תקופת חופשת הלידה וכן 60 יום לאחר חזרתה מחופשת הלידה) בסך של 275 ₪ לחודש ובסה"כ 1,512.5 ₪ נטו. בנוסף, הנני מורה לנתבעת לשחרר את הכספים שהצטברו לזכות התובעת בביטוח המנהלים בו בוטחה על ידה בגין תגמולי עובד ומעביד. יוער כי משקבעתי כי התובעת זכאית לחלף הודעה מוקדמת ויחסי העבודה הסתיימו ביום 23.12.07, אין היא זכאית להפרשות לקופת הגמל בגין תקופת ההודעה המוקדמת. 23.דמי הבראה לטענת התובעת היא זכאית לדמי הבראה בסך של 2,199 ₪. בסיום יחסי עבודה בין הצדדים, הן במקרה של פיטורים והן במקרה של התפטרות, על המעסיק לשלם לעובד דמי הבראה במידה והוא עבד במפעלו לפחות שנה. הנתבעת לא הכחישה כי לא שילמה לתובעת את דמי ההבראה אלא טענה שהיא קיזזה את דמי ההבראה שהיה עליה לשלם לה מהסכום שעל התובעת להחזיר לה. לגירסת הנתבעת, דמי ההבראה להם היתה זכאית התובעת בגין תקופת עבודתה הינם בסך של 1,788 ₪. עפ"י החישוב שערך בית הדין בהתחשב בתקופת העבודה של התובעת כפי שנקבעה לעיל והיקף משרתה, הסכום שעל הנתבעת לשלם לתובעת הינו בסך של 2,371 ₪. עם זאת, היות והסכום הנתבע ברכיב זה ע"י התובעת עומד על סך של 2,199 ₪ ועפ"י הכלל שאין לפסוק לתובע סכום גבוה מזה הנתבע על ידו, אני קובעת כי על הנתבעת היה לשלם לתובעת דמי הבראה בסכום הנתבע בתביעת התובעת קרי, 2,199 ₪. 24.בשאלה האם הנתבעת סיפקה לתובעת מסמכים מתאימים עבור המוסד לביטוח לאומי לצורך תשלום דמי לידה והאם מי מהצדדים זכאי לפיצוי בהקשר זה וכן בשאלה האם לתובעת מגיע פיצוי בגין עוגמת נפש אדון במסגרת הדיון וההכרעה בתביעה שכנגד שהגישה הנתבעת. 25.בנוסף טוענת התובעת כי הנתבעת הפלתה אותה ופיטרה אותה על מנת לשלול זכויות להן היא היתה זכאית לאחר חופשת לידה, זאת בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. טענה זו לא רק שנטענה באופן כללי אלא שאין קורלציה בין האמור בכתב התביעה לעילות מכוחן ניתן להגיש תביעה עפ"י חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.מכל מקום, התרשמתי כי הנתבעת לא הפלתה את התובעת ביחס לעובדים אחרים ולא פגעה בה בשל היותה בהריון, או בשל רצונה לשוב לעבודה לאחר חופשת הלידה. התובעת גם לא תבעה פיצוי כספי בגין רכיב זה. לאור האמור נדחית תביעת התובעת בראש זה. האם התובעת דיווחה דיווחים בלתי נכונים ביחס להעסקתה ושכרה שולם ביתר והאם הנתבעת זכאית להחזר בגין שכר ששולם ביתר לטענתה שלא כדין ואם כן באיזה שיעור. 26.הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד במסגרתו תבעה מהתובעת סך של 44,485 ₪ שעיקרו, שכר ששולם לה לטענתה ביתר, כתוצאה מהעובדה שלא דיווחה על שעות העבודה שהחסירה. 27.לטענת הנתבעת, בסמוך ליציאתה של התובעת לחופשת לידה התגלה לה כי משך תקופת עבודתה, התובעת החסירה שעות עבודה רבות ללא שדיווחה על כך והיא נתנה לרואה החשבון הוראה לשלם לה שכר מלא באופן בלתי תלוי לשעות עבודתה תוך שמעלה באמון שניתן בה. לטענת הנתבעת, התנהלותה של התובעת נודעה לה מעובדת של רואה החשבון שדיווחה למנהל הנתבעת כי התובעת התקשרה אליה, בסמוך לאחר שילדה, ביקשה ממנה להתעלם מהיקף שעות עבודתה בפועל ולשלם לה את שכר חודש יוני 2007 כאילו עבדה חודש עבודה מלא. 28.הנתבעת העבירה את נושא שעות עבודתה של התובעת ותשלום שכרה לבדיקת רואה החשבון שאמון על הטיפול בענייניה הכספיים. מבדיקה של רואה החשבון עלה כי התובעת החסירה שעות עבודה רבות וקיבלה שלא כדין עקב דיווחיה הבלתי מדוייקים סך נומינלי של 32,840.1 ₪ (סך של 35,346 ₪ לאחר שיערוך). בנוסף לטענת הנתבעת על התובעת להשיב לה סך נומינלי נוסף של 3,927 ₪ (4,160 ₪ לאחר שיערוך) בגין 66.1 שעות שמקורן בדיווח ידני של התובעת על כניסה ו/או יציאה מהעבודה, זאת היות והיא מכחישה את הדיווח הידני כאמור והיא מתייחסת לימים אלה כאילו התובעת לא היתה בעבודה. עוד יצוין כי לטענת הנתבעת התובעת ניסתה להעלים את חסרון השעות בכך שהורתה לרואה החשבון לקזז לה ימי חופשה ואולם חישוב ימי החופשה היה ללא קשר למספר השעות שהתובעת החסירה וחרג מעבר לימי החופשה שעמדו לזכותה. הנתבעת ביקשה להיפגש עם התובעת בסמוך לאחר שהתנהלותה של התובעת התגלתה לה, במהלך תקופת חופשת הלידה בה שהתה, על מנת לברר עימה את נושא השעות ואופן החזרתן, אך התובעת סרבה להצעתה והגישה את תביעתה לבית הדין. 29.התובעת טענה בתחילה כי תפקידה היה בגדר משרת אמון גלובאלית ולכן אסור לנתבעת לקזז מהסכומים שהיא חבה לה שעות שלטענתה החסירה. לאחר מכן טענה התובעת כי כאשר החסירה שעות עבודה דיווחה על כך ברישומים ידניים והן נזקפו על חשבון ימי חופשה. בכתב התביעה טענה התובעת כי עליה להשיב לנתבעת סך של 5,260.64 ₪ בהתאם ליתרה שלילית של ימי חופשה כפי שמופיע בתלוש השכר של חודש מאי 2007. בשלב מאוחר יותר, בכתב הגנתה, עדותה וסיכומיה טענה התובעת כי עליה להשיב סכום נוסף בגין יתרה שלילית של ימי חופשה. יוער בענין זה כי לטענת התובעת מנהלת החשבונות אליה העבירה את הדיווחים בקשר עם שכרה לא ערכה ולא עדכנה את תלושי שכרה כפי שהיה עליה לעשות מתוקף תפקידה, ולכן נוצר המצב עליו הנתבעת מלינה (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 9-17 וכן עמ' 2-3 לסיכומי התשובה מטעם התובעת). 30.בחינת העדויות והראיות שנשמעו בפניי וביניהן, טענות הצדדים בכתבי הטענות, הנספחים השונים שצורפו להם ובמיוחד נספחים ד' עד ו' לכתב התביעה שכנגד, עדויות התובעת, מנהל הנתבעת ומנהלת החשבונות מטעם הנתבעת, מעלה, כי התובעת אכן החסירה שעות עבודה את סכומן עליה להשיב לנתבעת. הדברים אמורים במיוחד נוכח הודאתה של התובעת הן בכתב תביעתה, הן בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, בעדותה בפניי (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 9-24) ובסיכומיה כי עליה להשיב סכומים לנתבעת בגין שעות אותן לא עבדה בפועל (ואשר נזקפו על חשבון ימי חופשה). עם זאת, וכפי שיפורט להלן, הסכום שעל התובעת להשיב לנתבעת כאמור אינו כנתבע בכתב התביעה שכנגד ואף לא הסכום הנטען ע"י התובעת. 31.החישוב על בסיסו אני קובעת את הסכום שעל התובעת להשיב לנתבעת נעשה בהתייחס לתקופה בה התובעת עבדה בהיקף של חצי משרה (התקופה לגביה הוגשה התביעה בגין קבלת שכר שלא כדין) עפ"י הקריטריונים הבאים: א.עפ"י ההסכם הקיבוצי מיום 9.1.1995 וצו ההרחבה שנכנס לתוקפו ביום 1.12.1996 קוצר שבוע העבודה מ - 45 שעות בשבוע ל - 44 שעות ללא הפחתה בשכר, והחל מיום 1.7.1997 שבוע העבודה הוא בן 43 שעות עבודה. כפועל יוצא מכך יום עבודה בהיקף משרה מלאה הינו בן 8.6 שעות ובהיקף חצי משרה 4.3 שעות. אין מחלוקת בין התובעת לנתבעת כי החל מיום 1.6.06 ועד לסיום עבודתה עבדה התובעת בהיקף של חצי משרה. לטענת התובעת כאשר עבדה בהיקף של משרה מלאה, היא סיכמה עם הנתבעת כי היקפה עמד על 8 שעות ביום וכאשר עבדה בחצי משרה, סיכמה עם הנתבעת כי היקפה עמד על 4 שעות ביום. לכן, ככל שיש חוסר בשעות עבודתה יש לחשבן עפ"י היקף משרתה כאמור לעיל ולהביא בחשבון גם את רישומיה הידניים. לטענת הנתבעת כפי שעולה מנספח ז' לכתב התביעה שכנגד, יום עבודה בהיקף חצי משרה הינו בן 4.5 שעות. מעדותה של מנהלת החשבונות של הנתבעת (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 14) עלה כי חצי משרה מחושבת עפ"י 92 שעות חודשיות. בהיעדר מסמך שבכתב בהתייחס לשעות עבודתה של התובעת התומך בטענת התובעת מחד ומאידך משאין מחלוקת על היקף משרתה של התובעת היא תחושב עפ"י הוראות הדין כמפורט לעיל קרי, על התובעת היה לעבוד 4.3 שעות עבודה ביום ובסה"כ בכל חודש היה עליה לעבוד 93 שעות עבודה. ב.מנספח ד' (דו"חות שעות העבודה של התובעת עפ"י שעון הנוכחות) ונספח ה' לכתב התביעה שכנגד (דו"חות שעות העבודה של התובעת על גביהם מצוין בכתב ידה של התובעת רישומים וחישובים בהתייחס לשעות העבודה) עולה כי התובעת לא עבדה את מלוא השעות אותן היה עליה לעבוד בפועל. עם זאת, אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה היא מכחישה את הדיווח הידני של התובעת, וכפועל יוצא מכך התייחסה לימי עבודה בהם הופיע דיווח כאמור כאל "ימי היעדרות" של התובעת מהעבודה. מכללא נדחית תביעת הנתבעת לסך של 3,927 ₪ בגין "שעות היעדרות" כאמור. ראשית, בחינת נספחים ד' וה' העלתה כי אין על גביהם השלמת דיווח ידני בדבר שעת כניסה או יציאה של התובעת מהעבודה, אלא רישומים ידניים של התובעת בצד השמאלי של הדו"ח בלבד, בהתייחס לחישוב השעות בחסר וביתר לשיטתה. יתירה מכך, הנתבעת לא הוכיחה את טענתה ולפיה התובעת לא דיווחה על שעות עבודה שהחסירה ובכך הונתה אותה: כעולה מכתב התביעה שכנגד, בידי הנתבעת היו דו"חות הנוכחות, נספחים ד' וה' ובידם של מנהלת החשבונות או רואה החשבון היתה אפשרות לבקר את דיווחיה של התובעת וככל שהדבר לא נעשה, אין לנתבעת אלא להלין על עצמה או על רואה החשבון מטעמה. בדומה נדחית טענת הנתבעת לפיה התובעת באמצעות הדיווחים שהעבירה למנהלת החשבונות (נספח ו') הונתה אותה שכן לא דיווחה על שעות עבודתה כאשר לגבי כל שאר עובדי הנתבעת מסרה דיווח מדויק של שעות העבודה והפחיתה משכרם במידה והחסירו שעות עבודה. הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת לא צירפה לדיווחים כאמור את תדפיסי שעון הנוכחות בצירוף כתב ידה, ההפך הוא הנכון: התובעת העידה (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 8-9) שדו"חות כאמור היו מועברים יחד עם דיווחיה ועל כך ניתן ללמוד גם מהעובדה שהנתבעת צרפה את נספחים ד' וה' לכתב התביעה. בנוסף, מנספח ו' עולה שגם לגבי העובדים דינה ליסננסקי ועמירם דגני עימם סוכם שיקבלו משכורת גלובלית לא נרשמו שעות העבודה ונעשה עימם מנגנון של קיזוז ימי חופשה. ג.יוער עוד בענין זה כי החישוב אותו ערכה הנתבעת והסכום הנתבע מהתובעת, בכתב התביעה שכנגד, מתייחס לא רק להפרשים בין השעות שהיה על התובעת לעבוד לבין שעות עבודה שהחסירה, אלא להפרשים בגין הוצאות עלות מעביד ביחס לכל חודש. הוצאות עלות מעביד אינן צריכות להוות קריטריון לחישוב המתייחס להפרשים בגין שכר ששולם בפועל לשכר שאמור היה להשתלם בפועל, וגם מטעם זה אין בידי לקבל את החישובים שערכה הנתבעת. ד.לאור האמור לעיל, לאחר בחינת נספחים ד' וה' לכתב התביעה (אשר לא מצאתי ביניהם הבדל מהותי) העלתה שאין על גביהם רישומים ידניים בהתייחס לכניסה ויציאה של התובעת מהעבודה, אלא רק רישומים של התובעת בגין שעות שהחסירה ויש לזקוף אותן על חשבון ימי חופשה, ביה"ד ערך את חישוב השעות שעל התובעת להחזיר עפ"י השעות בהן התובעת היתה בעבודה כעולה מדו"ח הנוכחות, נספח ה', אל מול שעות העבודה החודשיות שעל התובעת היה לעבוד בפועל (93 שעות). ה.עפ"י החישוב שערך בית הדין כאמור: בחודש יוני 2006 עבדה התובעת 70.1 שעות. לכן עליה להשיב לנתבעת סך של 1,209.4 ₪ (4,190.6-5,500). בחודש יולי 2006 עבדה התובעת 84.2 שעות. לכן עליה להשיב לתובעת סך של 466.5 ₪ (5,033.5-5,500). בחודש אוגוסט 2006 עבדה התובעת 70.6 שעות. לכן עליה להשיב לנתבעת סך של 1,279.5 ₪ (4,220.5- 5,500). בחודש ספטמבר 2006 עבדה התובעת 62.3 שעות. לכן עליה להשיב לנתבעת סך של 1,775.7 ₪ (3,724.3 - 5,500). בחודש אוקטובר 2006 עבדה התובעת 68.3 שעות. לכן עליה להשיב לתובעת סך של 1,417 ₪ (4,083 - 5,500). בחודש נובמבר 2006 עבדה התובעת 72.4 שעות. לכן עליה להשיב לנתבעת סך של 1,172 ₪ (4,328 - 5,500). בחודש דצמבר 2006 עבדה התובעת 75.6 שעות. לכן עליה להשיב לנתבעת סך של 981 ₪ (4,519 - 5,500). בחודש ינואר 2007 עבדה התובעת 74.25 שעות. לכן עליה להשיב לנתבעת סך של 1,061.3 ₪ (4,438.7 - 5,500). בחודש פברואר 2007 עבדה התובעת 43.3 שעות. לכן עליה להשיב לנתבעת סך של 2,911.5 ₪ (2,588.5 - 5,500). בחודש מרץ 2007 עבדה התובעת 61.38 שעות. לכן עליה להשיב לנתבעת סך של 1,830.7₪ (3,669.3 - 5,500). בחודש אפריל 2007 עבדה התובעת 52.4 שעות. לכן עליה להשיב לנתבעת סך של 2,367.5 ₪ (3,132.5 - 5,500). בחודש מאי 2007 עבדה התובעת 65.2 שעות. לכן עליה להשיב לנתבעת סך של 1,602.3 ₪ (3,897.7 - 5,500). ו.מהאמור לעיל עולה כי על התובעת להשיב לנתבעת סך של 18,074.4 ₪ בגין שכר ששולם לה ביתר עקב שעות עבודה אשר לא עבדה בפועל. בנוסף על התובעת להשיב לנתבעת סך של 5,260.64 ₪ בגין יתרה שלילית של ימי חופשה. הנתבעת טענה כי לתובעת יתרה שלילית של ימי חופשה בסכום גבוה יותר אך לא הוכיחה זאת למרות שהנטל להוכחת החזר עבור חופשה וניהול יומן חופשה מסודר, מוטל על כתפיה. לכן הסך של 5,260.64 ₪ המהווה הודאת בעל דין מצידה של התובעת ישולם לנתבעת ע"י התובעת. ז.התוצאה מהאמור לעיל הינה כי מתקבלת תביעתה הנגדית של הנתבעת להחזר שכר ששולם לתובעת ביתר בסך של 18,477.4 ₪ וכן סך של 5,260.64 ₪ בגין יתרה שלילית של ימי חופשה וסה"כ 23,335.04 ש"ח. האם הנתבעת היתה רשאית לקזז את הסכום שעל התובעת להשיב לה משכרה לחודש יוני 2007, מדמי ההבראה והפרשות לקופות גמל. שכר לחודש יוני 2007 32.סעיף 25 לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 קובע את הכלל לפיו אסור לנכות סכומים משכר עבודה אלא אם מדובר בסכומים הכלולים באחד או יותר משבעת סעיפי המשנה הכלולים בו. 33.קיזוז סכומים משכרה של התובעת לחודש יוני 2007 נעשה שלא כדין ע"י הנתבעת שכן הוא אסור עפ"י סעיף 25 לחוק הגנת השכר. יובהר בענין זה כי משקבעתי שסיום יחסי העבודה בין הצדדים נעשה ביוזמת הנתבעת שלא כדין, במיוחד נוכח חזרתה של התובעת מחופשת לידה וכי יחסי העבודה בין הצדדים נותקו ביום 23.12.07, אין המדובר בשכרה האחרון של התובעת והקיזוז אותו ביצעה הנתבעת אינו מוכשר מכח סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר לפיו כאשר עובד חדל לעבוד אצל מעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו. 34.לטענת הנתבעת התובעת עבדה 43 שעות בחודש יוני 2007 ואולם היא לא שילמה שעות אלה לידיה נוכח הטענות בגין התנהלותה של התובעת והסכומים שהתגלה כי על התובעת היה להחזיר לה. התובעת לא הכחישה שעבדה 43 שעות בחודש יוני 2007 אך טענה כי מיום 24.6.07 ניצלה ימי מחלה שעמדו לרשותה עד למועד בו ילדה (5.7.07). לטענת התובעת היה נוהג בנתבעת לפיו לא היה צורך בהצגת אישורי מחלה. נוכח נוהג זה והעובדה שלטענתה היא הודיעה בע"פ למנהל הנתבעת אודות היעדרותה מפאת שלא חשה בטוב ו/או בשל היותה בהריון בסיכון גבוה, התובעת לא הציגה תעודות מחלה. הנתבעת הכחישה את הנוהג הנטען על ידי התובעת. 35.התובעת לא הרימה את הנטל המוטל על כתפיה ולא הוכיחה כי אכן היה נוהג כפי שנטען על ידה ולכן איני פוסקת לזכותה תמורה ו/או פיצוי בגין ימי מחלה לגביהם לא הציגה התובעת אישורים מתאימים. לעומת זאת, התובעת זכאית לתשלום שכר בגין חודש יוני 2007 אשר אסור היה לנתבעת לקזזו בסך 2,570.54 ₪ ברוטו (43 שעות X 59.78 ₪ לשעה). בנוסף, התובעת זכאית לתשלום סך של 137.5 ₪ בגין הפרשות שעל הנתבעת היה להפריש לזכותה לביטוח המנהלים בו בוטחה על ידה (תגמולי מעביד) בגין חודש יוני 2007 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. פיצויי הלנת שכר 36.בכתב תביעתה תבעה התובעת פיצויי הלנת שכר עבור שכרה לחודש יוני 2007 וכן עבור ההפרשות שהיה על הנתבעת להפריש לזכותה בגין חודש זה. הנתבעת לא שילמה לתובעת את השכר לחודש יוני 2007 ואת ההפרשות לקופת הגמל בגין חודש זה שכן לטענתה התובעת היתה חייבת לה סכומים גדולים והיא קיזזה את התשלום על חשבון החוב של התובעת. נוכח קביעותיי השונות בפסק הדין ובמיוחד העובדה כי נמצא שהתובעת אכן חייבת לנתבעת סכומים שונים, אינני מוצאת לפסוק פיצויי הלנת שכר, עקב חילוקי דעות כנים בדבר עצם החוב. פיצוי בגין עוגמת נפש 37.בתביעתה עתרה התובעת לפיצוי בסך 10,000 ₪ על עוגמת נפש שלטענתה נגרמה לה בגין צער, ונזקים כלכליים ונפשיים אשר מקורם בהתנהלות הנתבעת שפגעה בשמה הטוב וביקשה להימנע מתשלום זכויותיה עקב הלידה. הלכה פסוקה היא כי פיצוי על עוגמת נפש יינתן במקרים החריגים ויוצאי הדופן ושיעורו מוגבל. מקרה זה אינו מן המקרים החריגים המצדיקים חיוב בפיצויים על עוגמת נפש. הדברים אמורים במיוחד לאור קבלת התביעה הנגדית של הנתבעת בחלקה ונוכח התנהלותה של התובעת אשר קיבלה במהלך תקופת עבודתה שכר ביתר בשל דיווחים לא מדוייקים. לאור האמור נדחית תביעתה של התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש. תשלום הוצאות לרו"ח של הנתבעת 38.לטענת הנתבעת על התובעת לשלם לידיה את הוצאותיה לרואה החשבון אשר תיקן את הדיווחים והכין את תלושי השכר המעודכנים כפועל יוצא מהתנהלותה. כפי שקבעתי בסעיף 30 ב' לעיל לנתבעת היתה אפשרות לפקח על שעות עבודתה ודיווחיה של התובעת במהלך תקופת עבודתה, אך היא לא עשתה כן. יתירה מכך, מנהלת החשבונות אשר עבדה במקביל ובשיתוף פעולה עם התובעת לא הגישה תצהיר ולא זומנה לעדות בפני בית הדין ע"י הנתבעת. כלל נקוט הוא שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה היתה פועלת נגדו. הנתבעת בחרה שלא להעיד את מנהלת החשבונות שעבדה בזמנים הרלוונטיים לתביעה אצל רואה החשבון מטעמה והיתה אמונה על הטיפול בענייניה הכספיים. תחת זאת בחרה הנתבעת להביא לעדות את מנהלת החשבונות שהחלה לעבוד בסמוך ליציאתה של התובעת לחופשת לידה ולא ידעה להעיד כיצד התנהלו הדברים בתקופה הרלוונטית לתביעה (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 12-18, עמ' 15 לפרוטוקול ש' 4-16) לאור האמור איני מוצאת לנכון לחייב את התובעת בתשלום כספים שהוציאה הנתבעת, ואשר היה באפשרותה להימנע מהוצאתם. פועל יוצא מהאמור לעיל הוא כי אני דוחה את תביעת הנתבעת לתשלום סך של 4,204 ₪ מהתובעת בגין הוצאות לרו"ח שערך את התלושים המעודכנים בגין תקופת עבודתה של התובעת. תביעת התובעת לדמי לידה מהביטוח הלאומי והתביעות ההדדיות של הצדדים בהתייחס לפיצוי הנובע מכך. 39.לטענת התובעת היא זכאית לפיצוי (בסכום הנתון לשיקולו של בית הדין) בגין קבלת דמי הלידה באיחור, איחור שנובע מהתנהלות הנתבעת אשר נמנעה מלמלא את טופס המעביד הדרוש להגשת תביעה לביטוח לאומי. לטענת הנתבעת היא ביקשה לתקן את תלושי שכרה של התובעת לתקופת עבודתה עקב התנהלותה של התובעת ולאחר שהתברר לה כי התובעת לא עבדה את מספר השעות הנדרש, ללא שדיווחה לה על כך. הנתבעת רצתה למלא את הטפסים עליהם היה עליה לחתום לצורך תביעתה של התובעת לדמי לידה על בסיס תלושי השכר המתוקנים אך התובעת התנגדה לכך. בסופו של יום, הכנת תלושי השכר המעודכנים של התובעת לביטוח לאומי, חייבה את הנתבעת בתשלום קנס לביטוח לאומי בסך של 1,135 ₪ והיא תובעת סכום זה מהתובעת בתביעתה הנגדית. 40.לאור קביעותיי בפסק דין זה והתנהלות הצדדים, אשר כל אחד מהם תרם "תרומה" לעיכוב בתשלום דמי הלידה, ליחסים העכורים שנוצרו ביניהם ולהגשת התביעות בפני בית הדין, אני דוחה את תביעת התובעת לקבלת פיצוי בגין האיחור בתשלום דמי הלידה ואת תביעת הנתבעת לתשלום הקנס שחוייבה לשלם לביטוח הלאומי. סוף דבר 41.תביעתה של התובעת מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובעת : א.פיצויי פיטורים בסכום של 15,124 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. מסכום זה על הנתבעת להפחית את הסכום שהצטבר לזכותה בביטוח המנהלים על חשבון פיצויי פיטורים. לטובת התובעת היה ביטוח מנהלים הכולל קרן פיצויים. הנתבעת לא פרטה האם משכה לידיה את כספי הפיצויים שהפרישה לביטוח המנהלים. במידה וביטוח המנהלים נשאר כפי שהוא וכספיו לא נמשכו ע"י הנתבעת, אזי הנתבעת תשלם את ההפרש בין הסכום המצוי בקופת הפיצויים לבין הסכום שנפסק לעיל. ב.חלף הודעה מוקדמת בסכום של 5,500 ₪ ברוטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. ג.שכר עבודה לחודש יוני 2007 בסכום של 2,570.54 ₪ ברוטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. ד.שכר עבודה בגין 60 ימים בהם היה על הנתבעת להעסיק את התובעת לאחר שובה מחופשת לידה בסכום של 11,000 ₪ ברוטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. ה. הפרשות לביטוח מנהלים (תגמולי מעביד) שעל הנתבעת היה לשלם לזכות התובעת בחודש יוני 2007, בתקופת חופשת הלידה ובתקופה של 60 יום בהם היה על הנתבעת להעסיק את התובעת לאחר שובה מחופשת לידה בסכום של 1512 ₪ נטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה עד התשלום בפועל. ו. דמי הבראה בסך של 2,199 ₪ ברוטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה עד התשלום בפועל. 42.תביעתה הנגדית של הנתבעת מתקבלת בחלקה ועל התובעת לשלם לנתבעת סך של 23,335.04 ש"ח בגין שכר ששולם לה ביתר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום בפועל. 43.פועל יוצא מהאמור לעיל, על הצדדים לבצע כל אחד את חישוביו באשרת לתשלומים ברוטו ונטו כפי שנפסקו לעיל לבצע בדיקות ותשלומי איזון וכל זאת בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידיהם. הוצאות 44.נוכח העובדה כי תביעת התובעת התקבלה בחלקה ואף תביעתה הנגדית של הנתבעת התקבלה בחלקה, אינני מוצאת לנכון לפסוק הוצאות בגין ההליכים נשוא תיק זה. ערעור על פסק דין זה רשאי כל צד להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מהמצאתו לצדדים. לידהחופשת לידה