1. מדובר בתביעה לתשלום גימלת שמירת הריון. התביעה הוגשה ביום 22.10.00 לתשלום הגימלה מיום 21.9.00 עד ללידה. התובעת צירפה לתביעתה אישור רפואי מיום 21.9.00, בו צויין, כי אין כל בעיות רפואיות מבחינת הריון התובעת ומעקב ההריון תקין, אולם התובעת עובדת בסביבת זרחנים אורגניים ולכן המליץ המומחה להפסיק עבודתה עד ללידה. 2. הנתבע דחה תביעת התובעת וטען, כי אינה עומדת בתנאי הזכאות שבסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק"), דהיינו העדרותה מהעבודה החל מ-14.9.00 לא התחייבה בשל מצב הרפואי הנובע מההריון והמסכן אותה או את עוברה. לגירסת הנתבע, הומלץ ע"י הרופא שטיפל בתובעת, חופשת מחלה או חופשת לידה מוקדמת, ואין הצדקה לגימלת שמירת הריון ואין חולק על כך כי התובעת הפסיקה עבודתה בפועל ביום 14.9.00. לתובעת אושרו דמי לידה לתקופה שמ-14.11.00 עד ל-5.2.01, כאשר התובעת ילדה, במזל טוב, ביום 26.12.00. 3. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, נחקרה בבית הדין והצדדים אינם חלוקים על העובדות, היינו כי התובעת הפסיקה עבודתה ביום 14.9.00 מחמת המלצת הרופא, וכי קיבלה דמי לידה לתקופה שפורטה לעיל בטיעוני הנתבע (עמוד 3 לפרוטוקול מיום 20.11.02). 4. השתלשלות העניינים כפי שעולה מהראיות שבתיק הינה, כי התביעה הוגשה ביום 22.10.00. לתביעה צורף אישור רפואי מאת ד"ר לוינטל וכן אישור מאת רופא תעסוקתי מיום 12.9.00 בעקבות בדיקה שנערכה במועד הנ"ל במקום עבודתה של התובעת במפעל כימגת אשדוד, בו צויין, כי עפ"י אישור רפואי של רופא הנשים, ד"ר דן לוינטל, התובעת מתלוננת על בחילות והקאות המחמירים בעת עבודתה. הרופא התעסוקתי מציין, כי עוד בחודש יוני ביקר במקום ואיבחן בעיה של ריחות חריפים של חומרי הדברה ונקיון וחוסר באמצעי איוורור גם בשטח המשרדים בו עבדה התובעת. כמו כן נקבע, כי מיקום ארובת הנדיפים הינה מתחת למשרדים. לא ניתן לתקן המצב. הומלץ על ידי רופא התובעת, כי התובעת תצא לחופשת מחלה או חופשת לידה מוקדמת בהתאם להפניית רופא הנשים. כך גם צויין בהמלצות לטיפול עתידי במסמך הרפואי (ת/3). ואמנם, צורף אישור רפואי של ד"ר לוינטל לתביעת התובעת לקבלת גימלה לשמירת הריון. האישור הרפואי הועבר לרופא המוסד לביטוח לאומי, וד"ר קופרמן מיכאל, שאינו מומחה בתחום הגניקולוגיה, ציין ביום 16.11.00, כי לאור המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו אין עילה לשמירת הריון אלא לחופשת מחלה והפנה לחוות דעת של רופא נשים. ביום 28.11.00 פנתה ד"ר חיה קטן לד"ר דן לוינטל (המומחה מטעם התובעת), על מנת ליידעו, כי התביעה לגימלת שמירת הריון נדחתה, תוך בקשה, כי יבהיר האמור בחוות דעתו, שכן לא נמצא בספרות מידע, כי חשיפה לחומרים זרחניים אורגניים מזיקה לעובר. כן נקבע, כי לא הוכח, כי בעבודתה של התובעת כמזכירה עובדת תוך חשיפה לזרחנים אורגניים (מוצג מס' 6 בתיק המוצגים מטעם הנתבע). לא נתקבלה כל תגובה למכתב, גם לאחר שנשלחה תזכורת נוספת ביום 18.12.00. כאמור, תביעת התובעת נדחתה ביום 21.12.00. 5. התובעת בסיכום טענותיה טוענת, כי כל המסמכים הדרושים לצורך זכאות לגימלה מולאו כדין והתובעת זכאית לקבלת הגימלה. התובעת מילאה אחר הוראות החוק והתקנות. מכתבה של ד"ר קטן שהופנה לד"ר לוינטל, לא הובא לידיעת התובעת, ועל הנתבע היה לעשות כן, בשים לב לעובדה כי לא נתקבלה כל תשובה מד"ר לוינטל. לפיכך דחיית התביעה לאחר אי קבלת תשובה, הינה משום דחיה שלא כדין, שכן נדחתה מטעמים פרוצדורליים ושלא מטעמים ענייניים. ב"כ הנתבע חוזרת על האמור בכתב הגנתה, וטוענת, כי פעל בהתאם לחוק ולתקנות. אמנם, ב"כ הנתבע לא יכולה היתה לומר האם ד"ר קטן הינה רופאה מומחית בנושא, אולם למרות האמור לעיל הנתבע עמד בהוראות תקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון) התשנ"א- 1991. כמו כן נטען, כי לאור האמור במסמכים הרפואיים שהוצגו מטעם התובעת בתמיכה לתביעתה, עולה מפורשות, כי אין מדובר במצב רפואי הקשור בהריון או הנובע ממנו ומסכן את התובעת או את עוברה. לפיכך מן הדין לדחות התביעה. לחילופין, טוען הנתבע, כי יש למנות מומחה-יועץ רפואי. 6. לאחר עיון בטענות הצדדים, מסקנתי, כי יש לדחות התביעה, ואין מקום במקרה הנדון למנות מומחה-יועץ רפואי. בסעיף 58 ל"חוק" נקבע, כי: "שמירת הריון - העדרות מעבודה בתקופת הריון המתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב. בתקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון) התשנ"א- 1991, נקבע: "א. המוסד רשאי לדרוש בכל עת פרטים נוספים הדרושים לבדיקת זכאות התובעת לגמלה לשמירת הריון. ב. רופא שהסמיך לכך המוסד (להלן: "הרופא המוסמך") רשאי לדרוש בכל עת הבהרות ופרטים נוספים, לרבות רישומים רפואיים, בכל עניין הקשור באישור הרפואי ולחוות דעתו, בדבר הצורך בשמירת הריון ותקופתה. ג. בהחלטתו בתביעה רשאי פקיד התביעות להביא בחשבון את חוות דעתו של הרופא המוסמך". בפס"ד גבאי נקבע, כי: - "יש להוסיף, כי היה והמוסד סובר שאין להסתמך על האישור הרפואי, הרי שעפ"י הוראות תקנות הביטוח הלאומי (גימלה לשמירת הריון), התשנ"א - 1991, היה על הרופא המוסמך לדרוש הבהרות ופרטים נוספים, לרבות אישורים רפואיים בכל עניין הקשור באישור הרפואי ולחוות את דעתו בדבר הצורך בשמירת ההריון ותקופת השמירה" (ראה תקנה 5 לתקנות הנ"ל). המוסד לביטוח לאומי לא עשה זאת, וכל עוד הדבר לא נעשה, הרי שיש לקבל את האישור הרפואי שהגישה המשיבה ככתבו וכלשונו. למותר לציין, שאין המוסד לביטוח לאומי יכול לטעון כנגד האישור הרפואי שלא בדרך הקבועה בתקנות" (עב"ל 479/97 המוסד לביטוח לאומי נ' לימור גבאי - לא פורסם). עובדת המועסקת ב"עבודות מסוכנות", כפי שפורטו בתקנות עבודת נשים (עבודות אסורות, עבודות מוגבלות ועבודות מסוכנות), התשס"א - 2001, אשר לא נמצאה לה עבודה חילופית מתאימה, דינה, לעניין זכאות לגימלה, כאישה המצויה בשמירת הריון (עוקדון הבטחון הסוציאלי/מאת מנחם גולדברג, כרך ראשון, עמ' 82). התובעת בסיכום טענותיה, אינה טוענת, כי זכאית לקבלת גימלת שמירת הריון מכח התקנות הנ"ל, אם כי צורף נוסח התקנות לתיק המוצגים מטעמה, אולם ממילא לא הוכח בפני בית הדין, כי התובעת עבדה במקום עבודה אשר במהלך עבודתה היתה חשופה לחומרים שפורטו בתוספות השונות לתקנות הנ"ל. בשים לב להגדרת המושג "שמירת הריון" ולתוכן "האישור הרפואי" שצורף לתביעת התובעת לקבלת הגימלה, אין ספק, כי הוראת הרופא, כי התובעת תעדר מעבודתה בהמשך תקופת ההריון, לא נבעה בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את התובעת או את עוברה, אלא בשל העובדה, כי היתה חשופה במקום עבודתה לחומרים שסבלה בגינם מבחילות והקאות. באישור הרפואי נאמר במפורש, כי אין כל בעיות רפואיות במהלך ההריון, עד למועד קבלת האישור, אך הומלץ להפסיק עבודתה. בנסיבות אלה צודקת ב"כ הנתבע בטענותיה, כי אין מדובר בזכאות לגימלת שמירת הריון. עמדת הנתבע נתמכת במסמכים הרפואיים שהוגשו מטעמו, ויצויין, כי דחיית תביעתה של התובעת נתקבלה ע"י פקיד התביעות ב-21.12.00, היינו לאחר שהנתבע פעל לפי הוראת תקנה 5 לתקנות שצוטטו לעיל, אולם לא קיבל כל תגובה מאת ד"ר לוינטל שחתם על האישור הרפואי מטעם התובעת. אין בטיעוני ב"כ התובעת, כי על הנתבע היה לפנות לתובעת או לידיעה על כך, כי פנו בהבהרה לרופא המומחה מטעמה, כדי לשנות ממסקנתי, שכן מסקנתי לדחיית התביעה נובעת גם מהאמור באישור הרפואי על פניו, וכן מאישור הרופא התעסוקתי שניתן קודם להגשת התביעה לגימלת שמירת הריון. לא מצאתי בנסיבות הנ"ל כל עילה למנות מומחה-יועץ רפואי, שכן אין כל ראיה, כי התובעת הפסיקה עבודתה מחמת התנאים שפורטו בסעיף 58 ל"חוק", וממילא לא הוכח כי מדובר בחשיפת התובעת לחומרים שפורטו בתוספות לתקנות עבודת נשים שצוטטו לעיל. יצויין, כי התובעת אכן קיבלה דמי לידה בגין תקופה קודמת ליציאתה לחופשת לידה. 7. לפיכך ומכל שנאמר לעיל, דין התביעה להידחות. אין צו להוצאות. 8. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. לידהחופשת לידהלידה מוקדמת