רקע כללי 1. לפנינו תביעה להכיר באירוע לב שהתובע לקה בו ביום 13.7.05 כפגיעה בעבודה, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו להכיר באירוע לב שעבר כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב)התשנ"ה -1995,(להלן החוק 2. התובע יליד שנת 1956, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, היה התובע עובד שכיר בחברת "מעוף חברה לפרויקטים בע"מ" (להלן-החברה"), בתפקיד ראש צוות עובדים . 3. התובע מבקש לייחס את הופעת האירוע הלבבי שארע לו ביום 13.7.05, לעבודה בתנאים קשים ובלחץ של זמן אשר הוביל לויכוח קולני בין התובע למהנדס מאיר (להלן-המהנדס או מאיר) שהיה ממונה על הפרויקט מטעם החברה, שהיה לגביו "אירוע חריג", בהשוואה לעבודתו הרגילה. 4. הנתבע דחה את התביעה, בטענה שלא ארעה לתובע ביום 13.7.05 תאונת עבודה כלשהי כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, וכפי שנימקה פקידת התביעה את החלטתה, במכתב הדחיה המצורף לכתב התביעה: "...על פי המסמכים שבידינו לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 13/07/2005. האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית. השפעת העבודה,אפילו אם הייתה כזו,פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לפיכך לא ניתן לראות במקרה זה תאונת עבודה. ..." 5. השאלה העומדת בפנינו היא, האם עלה בידי התובע להוכיח כי ביום 13.7.05 ארעה לו "תאונת עבודה" כמשמעה בחוק ובפסיקה . לשם בירור השאלה נבחן את הרקע העובדתי והראיות שהובאו בפנינו. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית 6. סעיף 79 לחוק מגדיר "תאונת עבודה" כ: " - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ...". 7. א. המבחן הנוהג להיותו של אוטם שריר הלב "תאונה בעבודה" הינו מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד" (דב"ע מו 139-0 דן יצחק - המוסד, פד"ע יח 411; בג"ץ 1063/91 משה פפו - בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מה (4) 267; דב"ע שן/91-0 זהר פרץ - המוסד (לא פורסם); עתירה לבג"ץ נדחתה; דב"ע נב/248-0 המוסד - דליק ווליניץ (לא פורסם) עתירה לבג"צ נדחתה; בג"ץ 4690/97 המוסד - בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה, פ"ד נג(2) עבל 318/96 איאן מיקלס - המוסד פד"ע לד 385). ב. הקביעה אם היה "אירוע חריג" בעבודתו של מבוטח אשר לקה באוטם שריר הלב היא קביעה עובדתית - משפטית, הנשענת על חומר הראיות שלפני הערכאה הדיונית (דב"ע נה/0-150 מיכאל שביט - המוסד, פד"ע כט' 268). ג. על בית הדין להכריע בשאלה אם ארע "אירוע חריג" ורק אם ימצא, שאכן היה כזה, ימונה מומחה יועץ רפואי לקביעת הקשר הסיבתי בין האירוע לאוטם (דב"ע נז/0-189 אלי פרש - המוסד, פד"ע לד 61). ד. הקביעה מתי מדובר במאמץ או מתח שהנם יוצאי דופן נבחנת על פי מכלול העובדות, על בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח המסוים, ולפי משקלם של האירועים ביום בו אירע האירוע אל מול עבודתו השגרתית והרגילה של המבוטח. זאת, כקביעה עובדתית - משפטית, הנשענת על חומר הראיות שבפני בית הדין (דב"ע נה/150-0 מיכאל שביט - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 268). 8. על מנת שיוכר אוטם שריר הלב כתאונת עבודה, יש להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של התובע ביחס לעבודתו ביום רגיל, על מנת שניתן יהיה לקשור קשר עובדתי, סיבתי בין האירוע הלבבי שהיה לתובע לבין עבודתו, יש להוכיח קיומו של "אירוע חריג" בעבודה כתנאי ראשוני להכרה במחלת לב כתאונת עבודה, ונטל הראיה להוכחה זו מוטל על התובע. (ראה: דב"ע נד/0-268 ניב יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ח 315 ). 9. ראשית, נציין כי ביום 27.7.05, התובע הגיש לנתבע, תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (נ/2), ובטופס התביעה רשם כי, ביום -13.7.05 "בשעות הבוקר חש בלחצים בחזה בעבודה המשיך לעבוד עד 18.00 למחרת פניתי לרופאת משפחה נשלחתי לבית חולים לעבור צינטור". תאריך קבלת טיפול ראשוני- 14.7.05 (להלן-טופס תביעה ראשון). לאחר כחודש ימים,ב-29.8.05 (ראה:נ/3), התובע שוב הגיש לנתבע, טופס הודעה על פגיעה בעבודה (נ/3), כאשר בפרטי הפגיעה נרשמו מספר שינויים ,האחד-תאריך פגיעה נרשם-14.7.05 (ולא 13.7.05,כפי שרשם בטופס הראשון), ובתיאור הפגיעה, נרשם: "ויכוח קשה עם מהנדס פרויקטים ,גרם לכאב בחזה ..." תאריך קבלת טיפול ראשוני-לא מולא(להלן-טופס תביעה שני) .במסגרת עדותו הסביר התובע , כי את טופס התביעה הראשון מילא בעצמו. ואילו את טופס התביעה השני, לאחר קבלת ייעוץ מולא טופס התביעה על ידי איציק אורינג,ממשרד המסייע בהגשת תביעות כנגד המוסד לביטוח לאומי (ראה עמ' 5 שורה 16 ל נ/6). 10. לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות שהובאו בפנינו, שוכנענו כי הפרטים שנרשמו בטופס התביעה הראשון,משקפים נכונה את שאירע לתובע בעבודה ביום 13.7.05, ולהלן נסביר; 11. ביום 14.7.05, בשעה 9:45 ,פנה התובע למרפאה בעכו והתלונן על כאבים בחזה ותחושת מועקה החל מ"שילשום בלילה ...אתמול בצהריים שבו כל אותם סימנים בעוצמה יותר חזקה..." (נ/4). מעבר לעובדה, שהתובע בהודעה לחוקר (נ/6),ובתצהירו (ת/1), התייחס ליום 13.7.05 היום בו ארע "אירוע חריג", מעסיקו של התובע הצהיר בטופס התביעה הראשון שיום העבודה האחרון של התובע היה 13.7.05, ועל פי רישומי קופת חולים, ביום 14.7.05 בשעה 9.45 בבוקר התובע היה בקופ"ח ונעדר מהעבודה, כך שהרישום בנוגע לתאריך הפגיעה בטופס התביעה השני איננו הגיוני ולא מתיישב עם העובדות. 12. בטופס התביעה הראשון אשר מולא על ידי התובע, אין כל אזכור לאירוע חריג בעבודה-כלשהו,אלא נרשם:"בשעות הבוקר חש לחצים בחזה בעבודה ...". ואילו בטופס התביעה השני נרשם כי ביום הפגיעה הנטען היה לתובע "ויכוח קשה עם מהנדס פרויקטים גרם לכאב בחזה" השאלה הטעונה הכרעה, היא, האם עלה בידי התובע להוכיח אירוע חריג בעבודה, אל מול עבודתו השגרתית והרגילה, כפי שנרשם בטופס התביעה השני. 13. ביום 24.7.05 נמסר לתובע טופס בל250 (נ/1), אשר בו נרשם על ידי מעסיקו של התובע:"לדברי העובד בבוקר ה 13.7 לא חש בטוב והרגיש לחצים בחזה,המשיך לעבוד במהלך היום עד השעה 18.00 למחרת פנה לרופאת המשפחה הופנה לבי"ח רמב"ם ועבר צינטור", ללא כל אזכור של ויכוח או הרמת קול, או כל דבר אחר המעיד על אירוע חריג בעבודה. 14. במסגרת הודעה לחוקר מטעם הנתבע (נ/6), נשאל התובע, מה אירע לו בעבודה ביום 13.7.05, והתובע סיפר על כך שמהנדס החברה מאיר אילוז, כל כמה ימים בא אליו בטענות על כך שהעבודה נעשית בקצב איטי מידי מאז שהחל לעבוד על הפרויקט, וביום 13.7.05 ,הוא התבקש לבצע עבודה לא בטיחותית ובניגוד לנהלים ולכן נתגלע ויכוח בינו לבין המהנדס,בנוכחות עובדים נוספים מה שגרם לו הרגשה רעה ובושה "...הוא בא והכתיב לי מה לעשות וגם ביטל את דעתי בפני אחרים והקטין אותי ב-20 דרגות והיותר חשוב רצה שנעשה משהוא לא בטיחותי ובניגוד להוראות ..."(עמ' 6 משורה 4 לנ/6). בתצהירו (ת/1), חזר התובע על גרסתו ואף הוסיף כי : "באותה עת פרץ ויכוח קולני ביני ובין המהנדס מאיר...על רקע זה התנהל הויכוח והיה עלי לעמוד כנגד רצונם של נציגי המפעל לסיים את העבודה ... ואילו אני שהייתי בעל ותק וניסיון ונאמן לכללי הבטיחות,הגבתי בסערת רוח שכן ביצוע העבודה היה באחריותי והקפדה על נהלי הבטיחות עולים על כל שיקול אחר...אני מצהיר כי הויכוח שפרץ התנהל בקולניות מצידו ולעיני צוות העובדים ואחרים ובפני הצוות שלי... ". 15. בטופס התביעה הראשון, ציין התובע כי העובד סאמר זיבק נכח והיה עד לאירועים בעבודה ביום 13.7.05. מר זיבק נשאל על ידי חוקר הנתבע (ראה:נ/7), האם היה עד לויכוח שהיה לתובע באותו היום עם המהנדס מאיר אזולאי, ומר זיבק השיב: "אני לא זוכר שהיה ויכוח משהו מיוחד באותו יום. אני יודע וזוכר שהיו לישראל ויכוחים רגילים עם מאיר אזולאי לגבי העבודה ואני לא זוכר איזה ויכוח מיוחד באותו יום. ... אני ביום שישראל לא הרגיש טוב הייתי עם ישראל צמוד כל היום אני לא זוכר שהיה ויכוח מיוחד או משהו חריג באותו יום אני זוכר שישראל לא היה במצב רוח טוב בכל אותה תקופה כי לקחו לו את הרכב וזה פגע בו. ..." בתצהירו (ת/2), שינה את גרסתו כאשר סיפר כי ביום 13.7.05, "אירע ויכוח קשה ,צעקות קולניות ולאחר מכן החל ישראל לחוש שלא בטוב והתלונן על כאבים בחזה...". יצוין כי בסעיף 11 לתצהירו הצהיר מר זיבק כי במועד החתימה על התצהיר- עדיין היה עובד בחברה ואין לו שום אינטרס בפרשה - לאחר מכן ,במסגרת עדותו חזר בו כאשר סיפר שחתם על התצהיר לאחר שפוטר מהחברה. 16. התובע הזמין לעדות את מר סאמר זיבק לתמיכה בגרסתו, שכן לטענתו נכח בעבודה ביום 13.7.05 והיה עד לויכוח ולצעקות עם מאיר אזולאי. במסגרת עדותו אישר העד את תוכן התצהיר והחתימה עליו, וזאת עשה לאחר שבית הדין אפשר לו לקרוא את תצהירו . במסגרת חקירה נגדית העיד:"התצהיר נחתם לאחר שפוטרתי" ש. למה בתצהיר אמרת משהו אחר מהודעתך לחוקר? ת. יכול להיות שלא זכרתי בדיוק. התובע עבד לידי,היו לו כאבים בחזה,הלכנו לאכול והוא שכב במיטה ולמחרת התברר לי שהוא עבר צינטור. בזמן שעבדתי איתו היו צעקות,כי העבודה מרעישה ולא ניתן לשמוע האחד את השני. לעבוד עם קבלן זה עבודה לחוצה כל הזמן. ... ש. על מה היה הויכוח? ת. על מועד סיום העבודה. היה עיכוב של שבועיים בסיום העבודה עמ' 16 משורה 12 לפ') עניינו הרואות, כי עדותו של מר סאמר זיבק אינה עולה בקנה אחד עם גרסת התובע, מה גם שנתגלו סתירות פנימיות בגרסתו של העד מטעם התובע, ועל פי גרסתו באופן רגיל אופי העבודה בוצעה תחת לחץ והצעקות בעבודה היו כדי שניתן יהיה לשמוע האחד את השני בשל רעש של מכשירי העבודה, ולא עקב ויכוח קולני בין העובדים. 17. התובע ציין בטופס התביעה הראשון, כי גם מנהלו בעבודה מר אשר בן נעים, נכח והיה עד לאירועים שהתרחשו בעבודה ביום 13.7.05. בן נעים עד מטעם הנתבע, סיפר לחוקר הנתבע כי, לא היה אירע חריג כלשהו בעבודה ביום 13.7.05 , משנשאל, האם היה עד לויכוח שהיה בין התובע למהנדס מאיר אזולאי, השיב:"אני יודע שלישראל היה רכב צמוד מהחברה לצורך עבודות חוץ ובעל הבית החליט שלא צריך יותר וישראל ויתר על הרכב בגלל העלות. אני לא יודע לגבי ויכוח שהיה בין ישראל אלטשטיין לבין המהנדס וויכוחים תמיד יש בעבודה לגבי אופי העבודה וההתקדמות שלה וזה דבר רגיל" בעדותו חזר העד על גרסתו כפי שהובעה בפני חוקר הנתבע. 18. התרשמותנו היא, שתיאוריו של התובע והעד מטעמו בכל הנוגע לאירוע של ויכוחים וצעקות בין התובע למהנדס מאיר אזולאי ביום 13.7.05, לוקה בהגזמה רבה ואף נעשו "מקצה שיפורים" במסגרת התצהירים בהשוואה לגרסת התובע בטופס התביעה הראשון שם אין כל אזכור של אירוע חריג בעבודה, כאשר לחוקר סיפר העד מטעם התובע על יום עבודה שגרתי,ללא כל פעילות יוצאת דופן, וללא כל אזכור של ויכוח קולני חריג,וכך גם בעדותו בפנינו, ואילו בתצהירו תיאר העד ויכוח קשה וצעקות קולניות חריגות ביחס ליום עבודה רגיל שלו. בעניין זה, יש ליתן משקל רב, לדברי העד בשלב ההודעה לחוקר, שכן הלכה פסוקה היא, כי בית הדין רשאי להעדיף דברים שנאמרו בהודעה לחוקר מטעם הנתבע, על פני גרסה שנמסרה במועד מאוחר יותר, וזאת מאחר וההודעה הינה גרסה ראשונית שנגבתה, כאשר העד לא היה מודע עדיין לתוצאות המשפטיות של דבריו, בעוד שגרסה מאוחרת יותר הינה לא אחת גרסה משופרת ש"שופצה" לצורך הדיון המשפטי (ראה: דב"ע מח/ 42- 0 ורטנסקי מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 471; דב"ע מט/ 95- 0 כרמלה אוגוסטין שאער נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 457). 19. יתרה מזאת, אחד הסימנים לקרות אירוע התאונה היא האנמנזה הרפואית. על פי ההלכה הפסוקה, יש לייחס חשיבות רבה לאמור במסמכים הרפואיים במועד הסמוך לקרות אירוע התאונה הנטען, ולדברי הנפגע המצוטטים במסמכים הרפואיים (דב"ע נו/0 -233 אדוין רפאל נ' המוסד לביטוח לאומי -לא פורסם). התובע טוען כי ביום 13.7.05 בעקבות ולאחר ויכוח קולני וקשה באופן חריג בעבודה, חש כאבים בחזה וחולשה ולכן נח במהלך העבודה וביום למחרת פנה לקבל טיפול רפואי. אולם אף במסמכים הרפואיים שהוצגו לבית הדין, אין זכר לתיעוד תלונות התובע בפני רופאיו, כי הכאבים בחזה הופיעו לאחר ויכוח וצעקות עם המנהלים בעבודה, אלא נרשם בתיעוד הרפואי מיום 14.7.05, "...שלשום בלילה בסביבות שעה3 התעורר מתחושת מועקה מקידמת בית החזה שנמשכה כחצי שעה, ...אתמול בצהריים שבו כל אותם סימנים בעוצמה יותר חזקה מלווים בסחרחורת והזעת יתר שהיו במשך מספר שניות,מאז ועד עכשיו נשארה תחושה של אי נוחות בבית חזה שמאל . החולה מציין שלאחרונה היה לחץ בעבודה ", בית הדין נוטה לייחס משקל מיוחד לאנמנזה הרפואית, שם מוסר החולה את האמת, בבואו לקבל את הטיפול הרפואי המתאים, כפי שנקבע בעב"ל 368/99 שלמה יצחק - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג(53)31 :"...אכן, יש מקום להעניק משקל ראייתי לרישומים הרפואיים, בהיותם רישומים אובייקטיבים, הנערכים בזמן אמת, הנערכים על ידי איש מקצוע שאין לו עניין במשמעות המשפטית של הרישום או בתוצאתו. חזקה על רופא שהרישום הרפואי שהוא עורך משקף אל נכון לא רק את הטיפול הרפואי שהעניק לחולה אלא גם את תלונותיו של החולה ואת הרקע הרפואי המהווה בסיס לטיפול הרפואי..." . עיון בתיקו הרפואי של התובע,מגלה כי ביום 14.7.05, התובע סיפר לרופא שהחל לסבול מכאבים בחזה כבר בליל 12.7.05 והכאבים בחזה חזרו ביום 13.7.05 במהלך העבודה,כפי שאף נרשם בטופס בל250 ובטופס התביעה הראשון לפיהם התובע החל לסבול ממחושים בחזה ובחולשה במהלך העבודה, מבלי שקדם לכך אירוע חריג כלשהו הקשור בעבודה. 20. משאלה הם פני הדברים, בשל הצטברות של, אי דיוקים, ושינוי גרסאות של התובע והעד מטעמו, כמו גם, העדר רישום ותיעוד רפואי לעניין תלונתו של התובע על אירוע חריג בעבודה שהוביל לכאבים בחזה , ולאור כל האמור לעיל, במצטבר, משלא קבלנו את גרסתו של התובע מהנימוקים שפורטו לעיל, לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של התובע ביום 13.7.05. שוכנענו, כי המאמץ הפיזי בעבודה והויכוחים שהיו אם היו לתובע בעבודה ביום 13.7.05 - לא היו חריגים ויוצאי דופן שהתובע לא רגיל בהם. 21. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית, אין צו להוצאות. 22. לתובע הזכות להגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום ממועד קבלתו. אירוע חריגויכוח