1. בפני תביעת התובעת כנגד מקסי מיני בע"מ (להלן: "הנתבעת") לתשלום שכר עבודה, הפרשי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ופיצויי הלנה. 2. ואלו עיקר העובדות הרלבנטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם: א. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת החל מיום 1.6.98,כמנהלת בחנות לממכר בגדי הריון ובגדי תינוקות, בקניון מלחה (להלן: "החנות"). ב. התובעת עבדה 6 ימים בשבוע ואחת לשבועיים עבדה במוצאי שבת. בסה"כ עבדה התובעת כ-280 שעות בחודש. ג. בנוסף לעבודתה בחנות עבדה התובעת בחנויות נוספות של הנתבעת ואף נשלחה לחו"ל פעמים רבות במהלך עבודה, כדי לבצע רכישות והזמנות לחנויות שהיו בבעלותה של הנתבעת. ד. על התובעת הפסיקה לעבוד ביום 25.5.03. ה. ביום 5.6.03 התובעת ילדה. ו. ביום 28.8.03, בסמוך לתום חופשת הלידה פגשה התובעת את מנהלת הנתבעת, גב' יעל אסקוכידו ושוחחה איתה על חזרתה לעבודה. ביום 3.9.03 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב ובו נאמר : "בהמשך לפגישה בינינו מיום 28 באוגוסט 2003 בנושא שובך לעבודה ולאחר גמר חופשת הלידה שלך במהלכה נמסר לך כי היננו מוכנים להחזיר לך לעבודה באותם התנאים שהיו ערב יציאתך לחופשת לידה- הודעת לנו כי אינך מוכנה לקבל על עצמך את מערכת שעות עבודה הרגילה הנהוגה בחברתנו. על כן, אנו רואים בהודעה זו הודעת התפטרות מצידך.." למכתב זה צירפה הנתבעת צ'ק על סך 47,706 ₪ עבור פיצויי פיטורים (נספח ג' לתצהיר התובעת). מכתב זה נמסר לתובעת ביום 12.9.03 (נספח ג'2 לתצהיר התובעת). ח. עוד בטרם קיבלה התובעת את המכתב הנ"ל, כתבה התובעת מכתב לנתבעת ביום 8.9.03 ובו ביקשה לחזור לעבודה במתכונת בה עבדה קודם ליציאתה לחופשת הלידה (נספח ב' לתצהיר התובעת). המכתב נשלח בדואר רשום לגב' אסקוכידו אך לא נמסר ליעדו מאחר ולא נדרש (נספחים ב'1 - ב'2 לתצהיר התובעת). ט. ביום 1.10.03 פנה ב"כ התובעת לנתבעת באמצעות גב' אסקוכידו, וטען כי פיטוריה של התובעת אינם חוקיים, מאחר ונעשו בזמן שהתובעת בחופשת לידה תוך הצגת מצג שווא לפיו התובעת התפטרה ודרש כי התובעת תוחזר לעבודתה מיד. 3. בתיק זה הגישה התובעת תצהיר מטעמה וכן תצהיר מטעם בעלה מר אריה לייבוביץ (להלן: "מר ליייבוביץ"). מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות מטעם גב' יעל אסקוכידו, מנהלת הנתבעת (להלן: "גב' אסקוכידו") ומטעם גב' מיכל מימוני, מוכרת בחנות בה עבדה התובעת (להלן: "גב' מימוני"). דיון והכרעה 4. המחלוקת הנמצאת בבסיסה של תביעה זו מבוססת על השאלה האם הנתבעת פיטרה את התובעת בתום חופשת הלידה בניגוד לחוק עבודת נשים, כטענת התובעת, או שמא, התובעת סירבה לחזור לעבוד באותה מתכונת שבה עבדה בטרם יצאה לחופשת הלידה, כטענת הנתבעת. כפועל יוצא של מחלוקת זו אכריע בשאלה האם התובעת זכאית לשכר עבור התקופה של 45 ימים לאחר תום חופשת הלידה ולדמי הודעה מוקדמת. בבסיס הכרעתי אדרש להכריע תחילה, מהו שכרה של התובעת וכן בשאלה מתי יצאה התובעת לחופשת לידה. "שכר קובע" 5. אין חולק כי שכרה של התובעת שולם כאמור בתלושי השכר וששכרה האחרון היה 9086 ₪ ברוטו. בנוסף אין חולק, כי התובעת קיבלה כל חודש סכום נוסף ששולם בצ'ק נפרד, שבסיום העסקתה עמד על סך 1000 ₪ (להלן: "תשלום נוסף"). לטענת התובעת התשלום הנוסף הוא חלק בלתי נפרד משכרה והנתבעת בחרה לשלם את שכרה באופן זה על מנת להפחית בתשלום המיסים. מנגד טוענת הנתבעת, כי התשלום הנוסף שולם בגין החזר הוצאות עבור נסיעותיה של התובעת לחו"ל במסגרת עבודתה בנתבעת. לטענת הנתבעת, כל הוצאותיה של התובעת בנסיעותיה לחו"ל שולמו על ידה מראש, אך עבור ההוצאות הנוספות, שלא תמיד ניתן להגדירן מראש, סוכם כי הנתבעת תשלם לתובעת 1000 ₪ "כמפרעה ו/או כמקדמה ו/או כהחזר בדיעבד של הוצאות" (סעיף 19 לתצהיר). 6. יאמר כי גרסתה של הנתבעת אינה מתיישבת עם הראיות שהוצגו בפני בית הדין. בחלק מהספחים של הצ'קים נרשם כי שולמו עבור "החזר נסיעות חו"ל" או "החזר הוצאות חו"ל" ובחלקם נרשם "עבודות מחסן" (נספח א' לתצהיר התובעת). במהלך חקירתה הנגדית נשאלה גב' אסקוכידו מדוע חלק מהתשלומים הנוספים שולמו עבור עבודות במחסן ועל כך השיבה "כי היא עבדה יותר במחסן" (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 8-6). העובדה שעל חלק מהספחים נרשם "עבודות מחסן", ובפועל שולם סכום זהה לסכום ששולם עבור "החזר הוצאות חו"ל", מערערת את מהימנות גרסת הנתבעת באשר למטרתו של התשלום ומלמדת כי הרישום על הספחים פיקטיבי ונעשה לצרכי מס של הנתבעת. עוד יאמר, כי הנתבעת לא הציגה בפני כל הסבר סביר מדוע שילמה לתובעת סכום קבוע כל חודש עבור הוצאות בחו"ל וזאת מבלי שדרשה קבלות או שהתובעת תפרט את הוצאותיה. 7. במקובץ מכל האמור קובע בית הדין, כי התשלומים ששולמו לתובעת בנפרד כל חודש, ם חלק משכרה של התובעת ושכרה האחרון של התובעת עמד על סך 10,086 ₪. מועד יציאת של התובעת לחופשת לידה 8. לטענת התובעת היא שהתה בחופשת מחלה מיום 25.5.03 ועד למועד בו ילדה את בנה ביום 5.6.03. התובעת צירפה לתצהירה אישור מיום 20.4.05 לפיו "..הפסיקה את עבודתה בסוף חודש 9 להריונה ב-5/03 בשל בצקות וחשד לרעלת הריון" (נספח א' לתצהיר התובעת) ובנוסף צירפה אישור מבית חולים שערי צדק לפיו אושפזה ביום 28.5.03 (נספח א'1 לתצהיר התובעת). מנגד טוענת הנתבעת, כי התובעת ביקשה לצאת לחופשת לידה לפני הלידה וסוכם כי תצא ביום 25.5.03. 9. לאחר שבחנתי את העדויות והראיות שהוצגו בפני באשר למועד יציאתה של התובעת לחופשת לידה, מצאתי את גרסת התובעת מהימנה ואף נתמכת מההתנהלות של הנתבעת. מהעדויות והראיות עולים שני חיזוקים עיקריים לגרסת התובעת. האחד, העובדה שהנתבעת שילמה לתובעת שכר עבור כל חודש מאי. אם אכן התובעת היתה יוצאת לחופשת לידה ביום 25.5.03, אין חולק כי החובה לשלם את שכרה ממועד זה, לא היתה מוטלת על הנתבעת, אלא, על המוסד לביטוח לאומי. חיזוק נוסף לגרסת התובעת, הוא המועד בו ניסתה התובעת לחזור לעבוד לאחר חופשת הלידה. כאמור התובעת יצרה קשר עם גב' אסקוכידו ביום 28.8.03 כדי לתכננן את חזרתה לעבודה. הנתבעת מצידה מלינה על כך שהתובעת יצרה קשר רק יום אחרי שהיתה צריכה לחזור לעבודה, קרי ביום 27.8.03 (סעיפים 4-5 לתצהיר גב' אסקוכידו). חרף העובדה שהתובעת לא הופיעה לעבודה במועד בו לטענת הנתבעת היא היתה צריכה לחזור, הנתבעת לא יצרה קשר עם התובעת. במהלך חקירתה הנגדית נמנעה גב' אסקוכידו מלתת כל הסבר הגיוני וסביר מדוע לא יצרה קשר עם התובעת בטרם הסתיימה חופשת הלידה, וזאת על מנת להכין סידור עבודה לשבוע העבודה הראשון של התובעת (עמ' 15 לפרוטוקול) בסתירה לטענתה כי "היה קשה לי להסתדר בלעדיה" (עמ' 15 לפרוטוקול, שורה 6). לאור האמור לעיל הנני קובעת, כי התובעת יצאה לחופשת לידה ביום 5.6.03 ולפיכך חופשת לידה הסתיימה ביום 3.9.03. נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת 10. לטענת התובעת ביום 28.8.03, כשבוע בטרם הסתיימה חופשת הלידה, התקשרה לגב' אסקוכידו וביקשה להיפגש עמה, על מנת להכין את סידור העבודה לקראת חזרתה לעבודה. במהלך הפגישה כאשר הכינה את סידור העבודה, ביקשה מגב' אסקוכידו את הסכמתה לערוך שינוי במשמרות אותן נהגה לעבוד בטרם יציאתה לחופשת לידה. לטענת התובעת, גב' אסקוכידו השיבה כי תשקול את הבקשה ותחזור אליה בהקדם. עוד טוענת התובעת, כי במעמד אותה פגישה שאלה אותה גב' אסקוכידו אם היא רוצה לחזור לעבוד בחצי משרה או להפחית משעות העבודה, ועל כך היא השיבה בשלילה. לטענת התובעת, ביום 31.8.03 התקשרה אליה גב' אסקוכידו בבוקר ואמרה לה שלאחר שחשבה על בקשתה בקשר לשינוי במשמרות, היא חושבת שהן אינן יכולות לעבוד יחד יותר, ביקשה שלא תחזור לעבודה ומסרה שתשלח לה את מה שמגיע לה. בנסיבות המתוארות לעיל, טוענת התובעת, כי פיטוריה נעשו בניגוד לחוק עבודת נשים ולפיכך היא זכאית לתשלום שכר למשך תקופה של 45 ימים לאחר תום חופשת הלידה וכן לדמי הודעה מוקדמת. 11. מנגד טוענת הנתבעת, כי במהלך הפגישה שהתקיימה בין התובעת לגב' אסקוכידו ביום 28.8.03, דרשה התובעת לעשות שינוי במשמרות ואמרה, כי היא איננה מוכנה לחזור לעבוד באותן המשמרות בהן עבדה טרם יציאתה לחופשה, אך בו בזמן, דרשה להמשיך ולקבל את אותה משכורת. גב' אסקוכידו אמרה לתובעת שאם קשה לה היא יכולה לחזור לעבוד בחצי משרה אך התובעת סירבה להצעה זו (עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 18). עוד טוענת גב' אסקוכידו, כי לאחר שבדקה את דרישותיה של התובעת טלפנה לתובעת לחזור לעבודה באותם תנאים בהן עבדה. לטענת הנתבעת יום-יומיים אחר כך התקשר בעלה של התובעת לגב' אסקוכידו והודיע לה, כי התובעת לא תחזור לעבודה וביקש ממנה שתכין מכתב פיטורין, כדי שהתובעת תוכל לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי. וכך לאחר שיחת הטלפון שלחה הנתבעת לתובעת מכתב הפסקת עבודה בצירוף תשלום עבור פיצויי פיטורים. 12. תחילה מצאתי לנכון לציין, כי עדותה של גב' אסקוכידו, רצופה אי דיוקים וסתירות, אינה מהימנה ואינה משכנעת כלל. גרסת הנתבעת בכל הקשור לנסיבות הפסקת עבודתה של התובעת מעוררת תמיהות והיא אינה מתיישבת עם האינטרסים של הנתבעת כפי שהיו באותה עת. 13. מהשתלשלות האירועים שהובילו לפיטוריה של התובעת, ניתן למקד את המחלוקת בין הצדדים בשיחת הטלפון שהתקיימה בין התובעת לגב' אסקוכידו ביום 31.8.03. בתצהירה אמרה גב' אסקוכידו באשר לשיחת הטלפון כך: "...טילפנתי לתובעת ביום 31.8.03 והודעתי לה שהדרישות לא מתקבלות וכי אם ברצונה להמשיך ולעבוד, עליה לחזור לעבודה באותם תנאים" (סעיף 10 לתצהיר). במהלך חקירתה הנגדית נשאלה גב' אסקוכידו מה הייתה תשובת התובעת, וכך השיבה: "ת. התובעת באה עם תנאים...אמרתי לה שאני לא מקבלת את התנאים החדשים שלה. היא לא נתנה לי שום תשובה. ש. חוזר על השאלה. ת. היא לא אמרה לי שום דבר. (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 7-2, הדגשות לא במקור א.א) ובהמשך חקירתה הנגדית אמרה: "אמרתי לה שאני לא מקבלת את התנאים החדשים שלה וכל אחד ימשיך בדרכו" (עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 23, הדגשות לא במקור א.א) כאשר נשאלה גב' אסקוכידו האם התובעת אמרה לה, ולו פעם אחת, שאינה חוזרת לעבודה השיבה: "...התובעת לא אמרה דבר כזה" (עמ' 19 לפרוטוקול, שורה 11) 14. מדבריה של גב' אסקוכידו כאמור לעיל, עולה בבירור, כי היא לא נתנה לתובעת אפשרות לחזור לעבודה, באותה המתכונת בה עבדה בטרם יציאתה לחופשת לידה. למעשה גב' אסקוכידו ניצלה את בקשתה של התובעת לעשות שינוי במשמרות וניסתה להציג את פיטוריה של התובעת כ"התפטרות", תוך ניסיון לייחס לתובעת אמירות שלא נאמרו על ידה. עוד יאמר, כי אין זה סביר שהתובעת התעלמה מדרישה של גב' אסקוכידו לשוב לעבודה באותה מתכונת ובעצם לא אמרה דבר במהלך השיחה. 15. הוכח בפני, כי מנהלת הנתבעת לא רצתה שהתובעת תחזור לעבוד באותה מתכונת ובאותו השכר וזאת כנראה בשל קשיים כלכליים, וכן בשל העדר צורך בכוח אדם נוסף ו"יקר" כמו התובעת. מהעדויות שנשמעו בפנינו התברר, כי מאז שיצאה התובעת לחופשת לידה, עבדו בחנות שתי מוכרות וגב' אסקוכידו השתלבה אף היא בעבודה. בנוסף הועסקה עובדת במשרה חלקית שעבדה במוצאי שבת וכאשר אחת העובדות רצתה לקחת חופש (עמ' 23 לפרוטוקול, שורה 1; עמ' 23, שורות 27-28). 16. חרף העובדה שגב' אסקוכידו טענה בפני התובעת כי לא ניתן לעשות שינויים במשמרות בשל העומס שיוטל על שתי המוכרות האחרונות, הציעה גב' אסקוכידו לתובעת לחזור לעבודה בהיקף של חצי משרה. הצעה זו מהווה חיזוק נוסף לכך שהנתבעת לא רצתה שהתובעת תחזור לעבוד באותה המתכונת ובאותו השכר ששולם לה לפני יציאתה לחופשת לידה. אין ספק, כי אם התובעת היתה מסכימה להצעה ועובדת חצי משרה, נטל משמרות הערב על העובדות האחרות, עדיין היה מתקיים, לפחות בחלקו. סתירה זו מובילה למסקנה, כי לא היה קושי אמיתי בשינוי המשמרות כטענת הנתבעת. עוד יאמר, כי הוכח בפני כי בתקופה בה היתה התובעת בחופשת לידה, בוטלה משמרת הצהרים משעה 14:00 ועד 22:00 ונעשו שינויים במשמרות שהיו כפי שהיו בטרם יצאה התובעת לחופשת לידה. 17. לא זו אף זו, טענתה של גב' אסקוכידו כי בעלה של התובע התקשר אליה מספר ימים אחרי השיחה שהיתה לה עם התובעת, והודיע לה כי התובעת לא תחזור לעבודה וביקש שתשלח מכתב פיטורים, לא הוכחה ונסתרה על ידי עדות מר ליבוביץ, אשר נמצאה בעיננו אמינה וסדורה. 18. במקובץ מכל האמור לעיל עולה, כי הנתבעת פיטרה את התובעת בסיום חופשת הלידה, תוך ניסיון להציג את הפיטורים כסירוב מצידה של התובעת לחזור לעבודה. שכר עבודה ופיצויי הלנת שכר 19. סעיף 9(ג)(1) לחוק עובדת נשים קובע: "לא יפטר מעביד עובדת בחופשת לידה, בימי העדרה מעבודה לפי סעיף 7(ג)(2) או במשך תקופה של ארבעים וחמישה ימים לאחר תום חופשת הלידה או ימי ההיעדרות כאמור, ולא יתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות. במנין ימי הודעה מוקדמת לפיטורים לא יבואו התקופות האמורות בפסקה זו" כאמור התובעת פוטרה מיד בתום חופשת הלידה ולפיכך היא זכאית לתשלום עבור 45 ימים שלאחר תום חופשת הלידה. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין השכר שהתובעת היתה מקבלת בסך 15,129 ₪. 20. הסכום המשתלם אינו "שכר עבודה", אלא פיצוי בגובה השכר, ואין הוא נושא פיצויי הלנת שכר (דב"ע נב/42-3 ירדנה אוחיון נ' ביוטי סנטר נהריה בע"מ, פד"ע כה 150). לאור האמור נדחית תביעת התובעת לפיצויי הלנת שכר. תמורת הודעה מוקדמת 21. התובעת פוטרה מבלי שניתנה לה הודעה מוקדמת. לפיכך תשלם הנתבעת לתובעת תמורת הודעה מוקדמת בסך 10,086 ₪. פיצויי פיטורים 22. כאמור לעיל, השכר הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים עמד על סך של 10,086 ₪. משקבעתי כי התובעת פוטרה שלא כדין, יש להוסיף לתקופת עבודתה 45 ימים וכן חודש ימים עבור הודעה מוקדמת. לפיכך, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים עבור התקופה שמיום 1.6.98 ועד ליום 18.11.03. לאור האמור, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 55,136 ₪. הנתבעת שילמה לתובעת פיצויי פיטורים בסך 47,706 ₪ ולפיכך נותרה חייבת סך של 7,480 ₪ עבור פיצויי פיטורים. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים 23. לטענת התובעת היא זכאית לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין הפרש פיצויי הפיטורים. סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע, כי הזכות לפיצויי הלנה תתיישן אם לא הוגשה תביעה לבית הדין תוך 60 יום מהיום שבו קיבל העובד את התשלום שבו קשור הפיצוי. התובעת הגישה את תביעתה ביום 2.4.04, כשבעה וחצי חודשים לאחר שקיבלה מהנתבעת את החלק הארי של פיצויי הפיטורים, לפיכך הזכות לפיצויי הלנה פיצויי פיטורים התיישנה. פדיון דמי חופשה 24. לטענת התובעת במהלך תקופת עבודתה היא קיבלה דמי חופשה עבור 9.23 ימים בלבד בחודש 7/2001 ומעבר לכך היא לא יצאה לחופשה בפועל, לא קיבלה דמי חופשה ולא פדיון חופשה. לטענתה היא זכאית ל-64.25 ימי חופשה עבור תקופת עבודתה מהם יש להפחית את דמי החופשה שקיבלה בפועל. מנגד טענה הנתבעת בכתב ההגנה (סעיף 23), כי התובעת יצאה ל-77 ימי חופשה בתשלום במהלך השנים 1999-2002. 25. במהלך חקירתה בבית הדין הודתה התובעת, כי בשנת 1999 נסעה למרוקו ל-16 ימים (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 4), בשנת 2000 נסעה לצרפת ל-15 ימים (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 7). באשר לשנת 2002 הודתה התובעת ששהתה בחופשה של 9 ימים בחודש פברואר ובנוסף יצאה לחופשה של 15 ימים בחודש אוגוסט (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 14). התובעת בחקירתה הנגדית לא הודתה מפורשות כי יצאה לחופשה ב- 22 הימים הנוספים שלטענת הנתבעת היתה בחופשה (18 ימים בשנת 2001 ו-4 ימים בחודש אפריל 2002). לפיכך ולאור ההלכה, כי נטל הראיה מוטל על הנתבעת, דוחה בית הדין את טענת הנתבעת באשר לימים אלו. מעדותה של התובעת ניתן לקבוע, כי התובעת קיבלה 55 ימי חופשה במהלך תקופת עבודה ובנוסף קיבלה דמי חופשה עבור 9.23 ימים בחודש 7/2001 ובסה"כ 64.23 ימי חופשה. 26. חשוב להדגיש, כי מעיון בתלושי השכר שצורפו לסיכומי התובעת עולה כי במהלך תקופת עבודתה אין שינויים גדולים בשכר ששולם לתובעת, דבר המצביע כי לתובעת שולם בפועל עבור ימי החופשה. לאור האמור, נדחית תביעת התובעת לפדיון דמי חופשה. דמי הבראה 28. לטענת התובעת הנתבעת נותרה חייבת 0.4 ימי הבראה לשנת 2002 ו-4.57 ימי הבראה לשנת 2003. אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובעת במהלך חופשת הלידה 1400 ₪ כ"מקדמה עבור דמי הבראה לשנת 2003" (סעיף 31 לתצהיר התובעת). הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי שילמה לתובעת את מלוא דמי ההבראה לשנת 2002 ולשנת 2003. לפיכך, תשלם הנתבעת לתובעת דמי הבראה עבור 2.83 ימים, בסך של 866 ₪, כפי שנתבע על ידי התובעת (סעיף 21.3 לסיכומי התובעת). ביטוח מנהלים/קופת גמל 29. בסיכומיה ביקשה התובעת, כי בית הדין יחייב את הנתבעת לשחרר את הכספים הצבורים לזכותה בקופת הגמל ו/או בפוליסת ביטוח המנהלים (סעיף 23.7). סעד זה לא נתבע בכתב התביעה ולפיכך אין מקום לדון בו. הפרשי שכר בתקופת חופשת הלידה 30. לטענת התובעת היא זכאית לשכר עבודה בסך 2000 ₪ עבור חודשים יולי ואוגוסט 2003, בגין התשלומים שלא שולמו באמצעות תלוש השכר, ואשר אותם לא קיבלה מביטוח לאומי כדמי לידה. סעד זה לא נתבע בכתב התביעה ולפיכך אין מקום לדון בו. קיזוז 31. לטענת הנתבעת התובעת קיבלה 2,400 ₪ לצורך הוצאת רישיון נהיגה אך התובעת לא הוציאה רישיון כפי שסוכם וסירבה להחזיר את הכסף שניתן לה. התובעת בתצהירה ובסיכומיה לא סתרה את טענותיה של הנתבעת ולא נתנה כל הסבר מדוע לא החזירה לנתבעת 2400 ₪ שקיבלה לצורך הוצאת רישיון נהיגה. זאת ועוד, בחקירתה הנגדית אמרה כי קיבלה כסף מהנתבעת כדי להוציא רישיון נהיגה ושאין לה רישיון נהיגה (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 26-21). בנסיבות אלו מתקבלת טענת הקיזוז של הנתבעת והנתבעת רשאית לקזז 2400 ₪ מהסכומים שנפסקו שנגדה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.03. סוף דבר 32. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים המפורטים להלן: א. פיצוי בגין שכר בסך 15,129 ₪ (סעיף 19 לפסק הדין). ב. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 7,480 ₪ (סעיף 22 לפסק הדין). ג. תמורת הודעה מוקדמת בסך 10,086 ₪ (סעיף 21 לפסק הדין). ד. דמי הבראה בסך 866 ₪ (סעיף 28 לפסק הדין). ה. מהסכומים הנקובים לעיל יקוזז הסך של 2,400 ₪ (סעיף 31 לפסה"ד). ו. כל הסכומים המפורטים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.03 ועד לתשלום המלא בפועל, לרבות סכום הקיזוז. 33. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים המפורטים לעיל תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. 34. לאור תוצאות פסק דין זה, הנתבעת תישא בהוצאות התובעת על ניהולו של הליך זה בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין. לידהפיצוייםחופשת לידהפיטורים אחרי לידהפיטוריםפיצויי פיטורים