כללי 1. לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, בתיק בד"א 6/11, מיום 22.11.11 (להלן - "פסק הדין") לפיו, התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי, בגדרו זוכתה המבקשת מבלי שהתקיים דיון מהותי וללא שניתן פסק דין לגופו של עניין. 2. פסק הדין הומצא למבקשת ביום 27.11.11 ובטרם חלף המועד להגשת ערעור. עניינה של הבקשה דנא להארכת המועד "להגשת טיעוני הערעור". על פי הנטען, ילדה המבקשת בניתוח חירום קיסרי ביום 7.11.11. המבקשת סובלת מכאבים ומחלימה מניתוח ונמצאת בתקופת חופשת לידה. לטענתה, נפלו טעויות מהותיות בפסק הדין המצדיקות התערבות, שכן לא היה מקום להתערב ולבטל את זיכוייה שנקבע בפסק דינו של בית הדין המחוזי, "מטעמי הגנה מן הצדק". נוכח כל האמור, התבקש בית המשפט להתיר למבקשת להאריך את המועד להגשת נימוקי הערעור לאחר תום חופשת הלידה ולחילופין, למשך 14 יום ממועד מתן החלטה בבקשה. לבקשה צורף תצהיר התומך בעובדות שפורטו. 3. בתגובת המשיב נטען, כי על המבקשת להראות טעם מיוחד והבקשה איננה מגלה טעם שכזה. עוד נטען, כי המבקשת לא צירפה לבקשה אסמכתאות לתמיכה בטענותיה בדבר מצבה הרפואי. לגופו של עניין נטען, כי סיכויי הערעור קלושים, שכן זיכוי המבקשת נקבע מבלי שהתקיים דיון לגופו של עניין. מכל מקום, לא ייגרם למבקשת נזק, שכן הגנתה תתברר בבית הדין המשמעתי המחוזי. בתשובתה לתגובה, חזרה המבקשת על טענותיה והוסיפה, כי החלמה מניתוח קיסרי והיותה בחופשת לידה וודאי מקימה טעם מיוחד להארכת המועד (אף שאיננו נדרש). לעניין ניהול ההליכים, שיידרשו בבית הדין המשמעתי המחוזי, נוכח פסק הדין, הוסיפה, כי אלה כרוכים בהוצאות ובזמן ממושך. 4. לאחר שבחנתי את טענות המבקשת, תגובת המשיב, שקלתי את השיקולים הרלוונטיים הדרושים לעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. המסגרת הנורמטיבית 5. סעיף 71 לחוק קובע, כי "... על פסק דין של בית הדין המשמעתי הארצי רשאים הנאשם והקובל לערער לפני בית המשפט המחוזי בירושלים ...". על פי תקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין בערעור לבית המשפט העליון לפי חוק לשכת עורכי הדין), התשמ"ו-1988 (להלן - "התקנות"), המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, הוא 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. יחד עם זאת, בית המשפט או הרשם רשאים להאריך את המועד להגשת הערעור "... מטעמים מיוחדים שיירשמו". השיקולים להארכת המועד דומים לשיקולי בית המשפט או הרשם לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ד"ר ש' לוין, פרוצדורה אזרחית - סדרי הדין מיוחדים בבתי המשפט (תשס"ג-2003), פרק 58, 244, 246 והפסיקה שהובאה שם). 6. אם כן, נקודת המוצא הינה כי הנטל על המבקש להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת ההליך (תקנה 2 שם). כידוע, המבחן של טעם מיוחד נועד לאזן כראוי בין האינטרסים של מבקש הארכה, למיצוי זכותו להשיג על פסק דין או החלטה שניתנה בעניינו, וכן להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין אינטרס המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכות ההליכים וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של טעם מיוחד נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור (ככל שמשך האיחור משמעותי יותר, כך נדרש טעם כבד יותר להצדקת האיחור). עוד יש לשקול את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור. ככלל, טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום ציפייתו הסבירה של מבקש הארכה. כך למשל, במקום שבו הגשת הערעור התעכבה מחמת מחלה או מוות, עשוי הדבר להיחשב טעם מיוחד (בש"א 4719/93 Her Majesty The Queen in Right of Canada נ' ריינהולד, פ"ד מז(5) 646 (1993)). לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מנסיבות הקשורות בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, כגון אי הבנה או תקלה שניתן היה למונעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת ( בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ר אשון לציון נ' מיכקשווילי , פ"ד נ(3) 209 (1996)). לאחרונה, הבהיר בית המשפט את דרכי יישומו של הטעם המיוחד וקבע, כי " .. סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי, השכם וערב עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפניו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגעים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה 'שאילו בית המשפט היה עושה כן, היה למעשה משנה את המועד ה קבוע בחיקוק'" (בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (טרם פורסם), 30.03.2011; ההדגשה - במקור). כללו של דבר, יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על פסק הדין, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך (בע"מ 2205/09 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם), 22.04.2009; לשיקולי הנוגעים העניין, ראה: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 770-773 (מהדורה עשירית)). 8. יחד עם זאת, עניינה של הבקשה בגדר הליכים משמעתיים, אשר אלה מצויים, מקדמת דנא, במעגל המעין - פלילי ומכאן, כי סדרי הדיון בהם דומים לאלה הנוהגים בהליכים פליליים (בר"ש 1958/09 עו"ד ניק ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עוה"ד בתל-אביב (טרם פורסם) 10.05.2009). לפיכך, נדמה כ י יש לרכך במידה מסויימת את דרישת הטעם המיוחד, בערעור על הליכים משמעתיים, של לשכת עורכי כדין (ראה על"ע 4354/01 דוד ברוך, עו"ד נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו, פ"ד נו(1) 440 (2001)). מכאן, "... ניתן יהיה להסתפק בטעם שהוא מיוחד פחות מן הרף הנוהג בהליכים אזרחיים, אך גבוה מן הרף הנוהג בהליכים פליליים ממש בהם כלל אין צורך ב"טעם מיוחד" (בש"ם 8266/04 עו"ד מרק צל נ' ועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין (טרם פורסם)), על"ע 3461/06 שאול אברהם נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב (טרם פורסם), 29.05.2006). דיון 9. בענייננו אין חולק, כי הבקשה הוגשה בתקופת הערעור. משכך, טרם נוצרה אצל המשיב ציפייה לסופיות הדיון (בש"א 1795/10 צדיק עדיקא ואח' נ' ניסים עדיקא ואח' (טרם פורסם), 09.03.2010). זאת ועוד, אף שלא צורפו מסמכים רפואיים, נחה דעתי, נוכח תצהיר המבקשת, כי, בנסיבות העניין, די בתשתית הראייתית שהובאה, עליה לא חלק המשיב, כדי לעמוד במידה הדרושה לביסוס טענתה, בדבר קיומם של טעמים רפואיים, שבגינם טרם הוגשה הודעת ערעור מנומקת. מכאן, משנמצא, כי אינטרס המשיב לסופיות הדיון לא נפגע באופן ממשי, נוכח הגשת הבקשה (ראה והשווה: בש"א 5925/01 יחזקאל נסימי נ' הודיה מושב עובדים והתיישבות שיתופית בע"מ (טרם פורסם), 12.08.2001), ובשים לב לטעם שהובא, אשר בנסיבות העניין מהווה "... טעם ממשי המניח את הדעת" (ע"פ 2585/10 נגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), 13.04.2010; בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), 11.08.2009), ואף שסיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להיעתר לבקשה. סוף דבר 10. הנני נעתר לבקשה. הודעת הערעור תוגש תוך 30 יום. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. לידהחופשת לידה