בפני בית הדין תביעת התובעת, מורה במילוי מקום, הטוענת כי נחתם עמה מסמך הקובע את מועד סיום העסקתה ליום 31/8/07. על כן תובעת הפרשי שכר עבודה וזכיות סוציאליות מיום 5/4/07 סיום עבודתה בפועל ועד 31/8/07 וכן לתשלום כל שאר הזכויות המתחייבות מהעסקה עד מועד זה לרבות חופשת הקיץ. הנתבעת טענה כי התובעת מילאה מקום של עובדת הוראה אחרת שיצאה לחופשת לידה וכי תקופת העסקת התובעת הייתה פועל יוצא של אורך חופשת הלידה , והארכתה ע"י המורה היוצאת וכאשר זו חזרה למשרתה, הופסקה העסקת התובעת כממלאת מקום.על כן שולמו לה כל התשלומים להם היתה זכאית. העובדות התובעת עבדה בפועל בבית ספר תל"י בית חינוך באמצעות עיריית ירושלים, וזאת מיום 25/11/07 ועד ליום 4/4/08 בתפקיד של מורה. התובעת חתמה על מסמך נתוני העסקה (להלן:מסמך נתוני העסקה ) לצורך קבלת שכר לשנת הלימודים תשס"ח. (נספח 1 ו-2 לתצהיר דהאן). במסמך זה נרשם בשורה הראשונה העסקה מתאריך" 25/11/07 ועד תאריך 31/8/08". בסעיף א' - ב"מבנה משרה "-נרשם "16 ש"ש זמניות". בסעיף א' 2, נרשם "יועסק ע"ח : תקן בית הספר, או מילוי מקום למורה עופרי עינב הנעדרת מסיבת חופשת לידה + חופשת מחלה". בסיפא המסמך כתוב "1. הריני מאשר הסכמתי למפורט מעלה". התובעת כאמור חתומה על המסמך. בתאריך 30/12/07 נמסר לתובעת מסמך שינוי היקף העסקה ובו נאמר כי שיעור משרתה הוא 71%. במסמך זה יש התייחסות לפרטי המשרה דהיינו מספר קטלוגי, מספר משרה. בסיפא נאמר "שעות תקניות" ובהמשך "17". המחלוקת האם התקבלה התובעת למילוי מקום של הגב' עופרי עד לשובה של הגב' עופרי מחופשת לידה, או שמא כטענת התובעת התקבלה להעסקה עד 31/8/08. כתוצאה האם זכאית להפרשי שכר וזכויות נלוות בגין התקופה שמ-5/4/08 ,מועד שובה של הגב' עופרי, ועד 31/8/08 ,תקופה בה לא עבדה התובעת בפועל. הכרעת הדין התובעת טענה כי מנהלת בית הספר והרכזת הגב' שגיא הבטיחו לה שהיא תועסק עד 31/8/08. על סמך זאת לטענתה וכן על סמך מסמך נתוני העסקה והתאריכים הנקובים בו היה על הנתבעת להעסיקה עד 31/8/08 ועל כן זכאית לתמורה בגין כל תקופה זו ולזכויות הנלוות שהם פועל יוצא מתקופה זו. הנתבעת טענה כי בטופס נתוני העסקה נרשם מפורשות כי מדובר במילוי מקום למורה עופרי עינב הנעדרת מסיבת חופשת לידה ומחלה, ומשכך, ברי כי מדובר במילוי מקום זמני המותנה בהחלטתה של הגב' עופרי בדבר סיום חופשת הלידה, וכי המועד הנקבע במסמך זה 31/8/08, הוא המועד המקסימלי האפשרי, וכן נועד לאפשר לה קבלת זכויות בחופשת הקיץ. בפסק דין בעניין עב (ת"א) 302419/98 מרדו אילנה נ' מדינת ישראל משרד החינוך, נקבע: "עובד הוראה ממלא מקום במשרד החינוך הינו מעצם מהותו של התפקיד עובד שאינו יכול להיות קבוע, שכל מילוי מקום נגזר מצרכים משתנים שנוגדים את מהותה של ה"קביעות". מילוי מקום אינו "סטטוס בדרך לקביעות" כי אם סטטוס נפרד ושונה בתכלית מסטטוס הקביעות. גם מעמדו של עובד זמני שונה בתכלית ממעמדו של מ"מ. ועל כן אין להקיש מזכויותיו של האחד למשנהו. קיים הבדל מהותי בין עובד קבוע לעובד מ"מ. : 1. עובד מ"מ מוזמן לעבודה ישירות על ידי מנהל בית הספר ולא על ידי אגף כוח אדם בהוראה... 4. עובד הוראה קבוע משובץ מראש לשנת הלימודים כולה, בעוד שממלא מקום אינו משובץ כלל לעבודה אלא מוזמן על פי צורכי בית הספר. ולעיתים בהתראות קצרות...". עוד נקבע בפסק דין ס"ע 13461/07/09 רינת בראון נ' המועצה האזורית מנשה ואח' כי על מעביד ברשות מקומית להעלות על כתב את עניין מילוי המקום. שם נקבע כי גם אם מילוי המסמך אינו מדויק או מותיר ספק, הרי שמשהתובעת ידעה שהתקבלה לעבודה במילוי מקום לא הייתה מניעה להפסיק את עבודתה של התובעת שם. סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי ) תשל"ג - 1973 מתייחס לחוזה שיש בו תנאי מתלה בבחינת: "חוזה שהיה טעון הסכמת אדם שלישי..." .דהיינו שחלק מתנאי ההסכם תלוי בהתקיים אירוע חיצוני המשפיע על ההתרחשות בין הצדדים לחוזה ועל אופן קיומו. אירוע חיצוני זה משפיע על זכויות וחובות בחוזה. ניישם את הסעיף בהיקש למסמכים נשוא ההליך. סעיף 15 לחוק החוזים מציב חובת גילוי, וכשמדובר ביחסי עובד מעביד יש לחשוף את פרטי ההעסקה ומגבלותיה.(א. ברק/ משא ומתן לקראת חוזה עבודה/שנתון משפט העבודה ג, 51, 69) . סעיף 12 לחוק החוזים מטיל חובת תום לב על כל מי שהפך צד לחוזה. (ע"א 1569/93מאיה נ. פנפורד ישראל בע"מ פ"ד מח (5) 726.) וביתר שאת ביחסי עבודה ( י. לובוצקי /חוזה עבודה וזכויות העובד/ הוצאת ניצן / מהד' 8 פרק 21עמ' 10). יפים הדברים גם במקרה שבפנינו. בטופס נתוני העסקה לצורך קבלת שכר מסמך שהתובעת הודתה כי חתמה עליו ואף צרפה אותו לתצהירה נרשם מפורשות כי היא תועסק "במילוי מקום למורה עופרי עינב הנעדרת מסיבת חופשת לידה ומחלה". מדובר בטופס סטנדרטי שבו יש מקום להוסיף בכתב יד את החסר. ברי אפוא כי משחתמה עליו התובעת ידעה שהיא מחליפה את מקומה של הגב' עופרי. כן ידעה כי מהות קיומו ויישומו של החוזה ותקופתו תלויים באורך חופשת הלידה או המחלה של צד ג'. עוד אין ספק כי לגב' עופרי הייתה רשות להאריך את חופשת הלידה או לחזור בסיומה, כמו כן גם מועד מחלה אינו יודע. כך שיכלה התובעת להסיק כי האמור ברישא "עד תאריך 31/8/08" בא בצוותא חדא עם האמור בסעיף 1.2 בדבר מילוי המקום למורה שיצאה לחופשת לידה, ואינו עומד בפני עצמו. התובעת טוענת כי גם מנהלת בית הספר וגם הרכזת אמרו לה שהיא תועסק עד סוף שנת הלימודים. את טענתה זו היא סומכת על רישום בכתב יד של מסמך שצורף לתצהירה נספח א1' שלא ברור מהיכן נלקח - הוא חלק ממסמך אחר, שלא היה בידיה בעת חתימת המסמך בדבר נתוני העסקה. ככל הנראה מדובר בפניית בא כח התובעת לנתבעת עם סיום יחסי העבודה. כאשר ראשיתו וסופו של המסמך לא הוצגו בפנינו בצירוף לתצהיר, וכאשר התובעת אינה יודעת של מי כתב היד. התובעת מפנה להערה הכתובה למעלה משמאל, "מ"מ של עופרי עינב שבעל פה הודיעה כי תעדר עד 31/8". גם אם הגב' עופרי הודיעה בעל פה את האמור, אין ליתן משקל לרישום זה משגם התובעת ובא כוחה וגם הנתבעת ובא כוחה לא ידעו מי כתב את הדברים הללו. יתר על כן לגב' עופרי היתה הזכות לחזור בכל רגע נתון מחופשת הלידה . זכות קוגנטית שבחוק. הכחשה על הבטחה זו מטעם מנהלת בית הספר והרכזת מצויה בנספח 3 לכתב ההגנה. מכתב מפקחת בית הספר לתובעת מ 9/9/08 אליו מכותבת גם נורית אלדר מנהלת בית הספר. דהיינו, כבר בזמן אמת בסמוך לסיום העסקתה ולא רק בתביעה -הוכחשה הבטחה זו בכתב. מכל מקום כפי שנראה מטה לא הייתה יכולה להינתן הבטחה כזו ואין לה תוקף שעה שלגב' עופרי יש זכות לחזור מחופשת לידה למשרתה המקורית ואי אפשר להבטיח לתובעת עבודה על אותה משרה לתקופה חופפת. בעניין זה נקבע כי על מנת שהבטחה מנהלית תהיה מחייבת עליה לעמוד בקריטריונים, (בג"צ 135/75 סאי- טקס בע"מ נ' שר התמ"ת פס"ד ל' (1) 673). לא מצאנו כי הוכחה הבטחה מנהלית לשם כך היה על התובעת להביא את מי שהבטיח לה, גם באמצעות הזמנתו על ידי בית הדין משראתה התובעת שלא זומן על ידי הנתבעת .ההבטחה אינה מחייבת גם מהטעם שמר דהאן (סעיף 3 , 4 לתצהירו) הדגיש כי הוא עצמו הבהיר לתובעת שהיא תועסק כממלאת מקום עד שובה של הגב' עופרי (ע' 9 ש' 26-32 ע' 10 ש' 1-4). לפיכך הגם שהאמור בתצהירו לגבי בירור שערך עם גב' אלדר וגב' שגיא מהווה עדות שמיעה, מכל מקום מה שהוא עצמו אמר לתובעת סותר את גרסת התובעת. גרסתו מול גרסתה בצירוף המסמך עליו חתמה מצביעים כי הועסקה למילוי מקום בחופשת הלידה עד חזרתה של הגב' עופרי. אין אנו חולקים כי זו הייתה ציפייתה של התובעת לעניין העסקתה לעבוד עד סוף אוגוסט. וכפי שציינה לפרו' (שתוקן) "כמה ארבע מאות שקלים? אני לא זוכרת בדיוק כמה קיבלתי . אני זוכרת שהיה סכום מזערי.אם הייתי עובדת הייתי מרויחה הרבה יותר"(ע' 6 ש'1-2) . אולם על הטוען לקיומה של הבטחה מנהלית להוכיח לא רק את נתינתה אלא גם את תוכנה ואת מסוימותה ובנטל זה לא עמדה התובעת. במסגרת הקריטריונים לחייב רשות מנהלית להבטחה, על נותן ההבטחה להיות בעל סמכות, לנותן ההבטחה צריכה להיות כוונה להקנות לה תוקף, והוא בעל יכולת למלא אחר ההבטחה, ובכפוף לכך שאין צידוק חוקי לשנותה, או לבטלה (בג"צ 142/86 דישון כפר שיתופי להתיישבות חקלאית נ' שר החקלאות פ"ד מ (4) 523, ע"א 254/98 אחים רויכמן שומרון בע"מ נ' מ"י, פ"ד נו (2) 433.) בענייננו גם אם למנהלת הייתה סמכות וגם אם לטענת התובעת הייתה כוונה ליתן לה תוקף משפטי מחייב בכתיבת התאריך 31/8 על המסמך, הרי שלמנהלת לא הייתה יכולת למלא אחר ההבטחה מרגע שהגב' עופרי הודיעה שהיא חוזרת שכן המשרה היא משרתה שלה לכתחילה ובדיעבד, ואין ספק שיש צידוק לשנות הבטחה כזאת שכן זכותה של גב' עופרי לחזור אחרי חופשת לידה גוברת ללא ספק על זכות של מי שהובאה לצורך מילוי מקום בתקופת העדרה בלבד. בפרט שעניין זה הופיע בכתב יד באותו מסמך במפורש. על כן גם מטעם זה, דין התביעה להידחות. זאת ועוד, אם מסתמכת התובעת על מה שנכתב בכתב יד על המסמך א1 שצורף לתצהירה אזי באותו כתב יד נכתב למעלה "חוזה עבודה נכתב בתום לב כמקובל עד 31/8 מ"מ של חופשת לידה בתאריך 4/4 עופרי חזרה בשל בקשת מנהל בית הספר". ובהמשך בכתב יד כתוב "נורית פנתה לעינב שתחזור בשל תפקודה של גלית הלקוי". ובהמשך בכתב יד נרשם "סיום שירות נמסר בעל פה בסביבות התאריך 27/3/08". הנה כי כן, ההערות מתייחסות לתוכן המסמך ודווקא מתוכנן אם ניקח את כולם בהינף אחד ולא רק את ההערה אליה מפנה התובעת אזי יש במסמך תימוכין לטענה כי ה- 31/8 נכתב בתום לב, כי תפקודה של התובעת לא היה טוב, וכי הגב' עופרי חזרה ב- 4/4 . יש חשיבות לכך מאחר והתובעת טענה כי תפקודה היה ללא רבב וכי היה עליה להמשיך עד סוף השנה, עמדה הנסתרת במסמך שהיא עצמה צירפה. עוד , התובעת הטילה ספק בחזרתה של הגב' עופרי לעבודה ב- 5/4. אולם גם טענתה זו דינה להידחות, שכן לתצהיר מר מאיר דהאן צורף מסמך נספח 3, מ 8/4/08 בו נאמר כי תאריך הסיום של היציאה לאי פעילות "חל"ת לאחר חל"ד" של עופרי הוא "4/4/08".(פרו' ע' 11 ש' 1-5). ברי אפוא כי במועד זה חזרה הגב' עופרי. אולם בכך לא די. גם נספח 4 מכתב בחתימת עופרי מי"ח באדר ב' עולה כי הגב' עופרי מעדכנת את מר דהאן בדבר חזרתה מחופשת לידה ביום 5/4/08. וכך היא כותבת "ילדתי בי"ז כסלו 27/11/07 הייתי אמורה לחזור לעבודה ב 5/3/08 והארכתי את החופשה עד 5/4/08". מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי הגב' עופרי חזרה לעבודה, ותימוכין לכך ניתן למצוא בנספח 5 לתצהיר מר דהאן המאשר חזרתה לעבודה גם לצורך תשלום שכר. על כן עלה בידי הנתבעת לסתור גרסת התובעת במספר נושאים . ממכתב עופרי עולה כי ילדה ב27/11/07 .משהחלה התובעת לעבוד ביום 25/11/07 אזי נלקחה למילוי מקום של הגב' עופרי ולוח הזמנים תואם את נספח 4 דלעיל, לפיכך גם ברור כי עם שובה של עופרי תסתיים העסקתה של התובעת במילוי מקום. אולם בכך לא די. במסמך שינוי היקף העסקה (נספח ב1 לתצהיר התובעת) בו שונה היקף משרתה ל 17 שעות נאמר במס' הקטלוגי של המשרה "69633". ומספר המשרה הוא "01-08-15-32-0120". וראה זה פלא גם בנספח 3 לתצהיר מר דהאן ההודעה לגב' עינב עופרי יש התייחסות לאותו מספר קטלוגי ולאותו מס' משרה. משכך, יש לקבל את האמור בתצהירו של מר דהאן( בסעיף 5 )כי התובעת ידעה בבירור שהיא ממלאת מקום במשרתה של הגב' עופרי וזו אותה המשרה בתקן. מר דהאן ציין "כי תיתכן הארכת תקופת העסקתה מעבר לתקופת החל"ד אם וכאשר תחליט הגב' עופרי עינב ליטול חל"ת שלאחר חל"ד אך מעולם לא הובטח לה על ידי מי מאתנו כי תועסק בבית הספר עד לסוף שנת הלימודים...". , לא התעלמנו מכך שהנתבעת לא השכילה להביא את הרכזת. אולם, גם אם נקבל במלואה את גרסת התובעת כי נאמר לה שתועסק עד סוף שנת הלימודים על ידי המנהלת והרכזת, מכל מקום במסמך נתוני העסקה נרשם מפורשות פרט לתאריך גם מילוי מקום למורה עופרי עינב. וכפי שציינו מדובר בתנאי שהוא חלק מההצעה החוזית שהתובעת חתמה ויצרה לגביה קיבול. עוד יש לציין כי הטענה של תובעת שהיא הייתה מחנכת תקנית נוכח האמור במסמך ב' 1, של שינוי היקף העסקה מטה, "שעות תקניות", אין לה על מה שתסמוך. השעות התקניות היו של המורה עופרי עינב כפי שמופיע בנספח 3 לתצהיר דהאן מטה באותו מס' קטלוגי של אותה משרה. בהליך זה הוגשה לבקשת התובעת תע"צ של הגב' רחל טייטלבאום הממונה על תנאי שירות עובדי הוראה. מתעודה זו עולה לעניין פיטורי עובד הוראה במהלך שנת הלימודים כי ניתן לכרות חוזה העסקה עם עובד הוראה לפרק זמן קצר משנת לימודים לצורך מילוי מקום עובדת הוראה שיצאה לחל"ד או במקום עובד הוראה במחלה ממושכת. דהיינו, גם במקרה שלנו, נרשם חל"ד ומחלה ועל פי תעודת עובד הציבור שהוגשה לבקשת התובעת אכן הועסקה לתקופה קצרה משנת הלימודים. התובעת הודתה כי התחילה לעבוד ב 25/11/07 דהיינו לכתחילה לא הועסקה לשנת העסקה מלאה ולא יכולה היתה לסמוך על כך. ואכן הגב' טייטלבאום כותבת " ככל שנכרת חוזה לשנת לימודים צריכים להיות נימוקים כבדי משקל להפסיק העסקה של עובד הוראה במהלך שנת לימודים..." (דגש שלי ש.ש.) אולם עם התובעת לא נכרת חוזה לשנת הוראה מלאה. היא לא התחילה בתחילת שנת לימודים. גם לו היה כך, הרי שבמסמך אותו היא הגישה, ואיננו יודעים מי כתב עליו יש התייחסות לתפקודה הלקוי. טוענת התובעת כי ממילא על פי תעודת עובד הציבור ובהתאם לסעיף 1.25.2 לתקנון שירות עובדי הוראה -עובד אשר עבד לפחות חודשיים בחלק משנת הלימודים, ו- 51 ימים רצופים יהיה זכאי לחודשי הקיץ לשכר ופגרת הקיץ בהתאם להיקף משרתו ותקופת עבודתו באותה שנה. לפיכך טענה התובעת כי אין לקבל את טענת מר דהאן כי נרשם תאריך 31/8/08 לצורך זכויותיה בקיץ שכן אלה מוקנות לה ממילא על פי תקנון שירות עובדי הוראה. אכן, על פי תע"צ והאמור בה, מורה שעבד 51 ימי עבודה רצופים ולפחות חודשיים זכאי לתשלום יחסי עבור פגרת הקיץ. אולם אין בכך לגרוע מטענת מר דהאן כי בחפצו היה להבטיח תשלום זה. מכל מקום, גם אם לא הייתה נחיצות ברישום תאריך זה, אי אפשר להתייחס רק לתאריך בלא הטקסט בכתב יד באותו מסמך המתייחס למילוי מקום עקב חופשת לידה. לא למותר לציין כי זכויותיה היחסיות של התובעת שולמו לה במלואן בגין תקופת עבודתה בחופשת הקיץ וזאת על פי תצהיר נעמי אסייג שלא נסתר. התובעת הפנתה לתקנון שירות עובדי הוראה פרק 6.5 בסעיף 4 בו אליו מפנה הגב' טייטלבאום בתע"צ כמתייחס לפיטורים באמצע שנת לימודים. סעיף 4 מתייחס למורה בניסיון ופיטוריו מטעמים פדגוגיים או מטעמי משמעת. בפנינו לא מדובר במורה בניסיון אלא במורה למילוי מקום. כך שהסעיף אינו חל. סעיף 7 לתקנון מתייחס לאותו ראש פרק של מורה בניסיון, אולם, כשהוא הוזמן כממלא מקום. התובעת סומכת על סעיף ג' הקובע "מורה שיוזמן לעבודה זמנית כממלא מקום לתקופה מוגדרת מראש , תפסק עבודתו בתום התקופה". לטענתה חל סעיף זה ועל כן היה על התובעת לעבוד עד 31/8. ".אולם סעיף 7א' קובע "הוזמן מורה כממלא מקום לתקופה בלתי מוגדרת, או לתקופה שהוגדרה כמקסימלית ועבד בה פחות מחודשיים אפשר יהיה להפסיק את עבודתו לאחר הודעה מראש של שלושה ימים ב. מורה שהוזמן כנ"ל ועבד יותר מחודשיים אפשר יהיה לפטרו לאחר הודעה מראש של שבועיים". (דגש שלי ש.ש.).המקרה שלפנינו חל סעיף 7 ב'. דהיינו התובעת הוזמנה כמורה ממלאת מקום לתקופה בלתי מוגדרת של החל"ד והחל"ת של עופרי אולם נקבעה תקופה מקסימלית כאמור במסמך וכמתאפשר מהתקנון לעיל. משכך, פעלה הנתבעת לפי התקנון. בדיקת הוראות התקנון ויישום ההוראה הרלוונטית מביאנו למסקנה כי יש לדחות גם טענה זו של התובעת. 28. התקנון קובע כי היה על הנתבעת להודיע לתובעת שבועיים לפני הפסקת עבודתה. 29. על פי האמור בכתב יד בנספח א' 1 לתצהיר התובעת הודע לתובעת ב 27/3/08 כי עבודתה תסתיים ב 4/4/08. בכך לא מילאה הנתבעת שבועיים מלאים וגם לא מילאה את חובתה להודיע בכתב, אף שבסעיף לא כתוב שצריך להודיע בכתב, לטעמנו נכון היה לעשות זאת בכתב. חרף פגם זה של תקופת ההודעה המוקדמת הקצרה מהנדרש בתקנון , פעלה הנתבעת על פי סעיף 7 לתקנון שירות עובדי הוראה בהתייחס לפיטורין באמצע שנת למודים של מורה ממלא מקום אשר התקופה לא הוגדרה והתייחסה לחל"ד וחל"ת של עובדת בהיריון שמועדיהם דינמיים ונתונים לשינוי וכאשר נרשמה במסמך נתוני העסקה תקופה מקסימלית. דווקא מסעיף זה של תקנון שירות עובדי הוראה למדים אנו כי טענתו של מר דהאן שמקובל לרשום את סוף השנה כתאריך מקסימלי (עמ' 9שו'29-32) היא טענה נכונה המתיישבת עם ההנחיות והתקנון. 30. זאת ועוד, קבלת טענתה של התובעת כי חל סעיף 7ג' משמעותו כי אם למשל הגב' עופרי הייתה מחליטה שלא להאריך את חופשת הלידה, אזי הנתבעת הייתה צריכה לשלם לשתי מורות, שנמצאות על אותה משרה תקנית באותו מס' קטלוגי, שתי משכורות ,אף שאחת מהן לא הייתה עובדת בפועל. תוצאה זו היא בלתי סבירה בעליל ולא מאפשרת פרשנות כזאת של המסמך נתוני העסקה לצורך קבלת שכר לא בדיעבד וגם לא לכתחילה. כאן המקום להזכיר את התנאי בהבטחה מנהלית הדורש " ובכפוף לכך שאין צידוק חוקי לשנותה, או לבטלה". תשלום כפול כזה מהווה צידוק חוקי לשנות הבטחה, אשר לטעמנו לא הוכח שניתנה כלל. רכיבי התביעה 31. כל רכיבי התביעה של התובעת מתייחסים לתקופה שלא הועסקה בה בפועל, דהיינו מ 5/4/08 ועד 31/8/08. כך לגבי ימי חופשה, קרן השתלמות למורים, גמול השתלמות, קרן הפנסיה, גמול השתלמות לתואר, חמישה אחוז MA , נסיעות, טלפון, ימי מחלה, (שבגינם לא נמסרו תעודות מחלה), דמי הבראה, הסכם מסגרת 1987-2008 ושכר הסכם. 32. כל הרכיבים הללו מתייחסים לתקופה העודפת הנ"ל בה לא עבדה בפועל, ולסכומים שיש לשלם לה חופשת קיץ בגינם. מאחר ומצאנו שלא היה מקום להעסיק את התובעת מעבר למועד בו חזרה הגב' עופרי מחל"ד הרי שלא קמה לתובעת זכות לתשלומים עודפים מעבר לתאריך 4/4/08 -סיום עבודתה בפועל- על פי החל על עובדי הוראה. 33. עוד,בתצהיר הגב' נעמי אסייג נטען כי התובעת מצתה את זכויותיה השונות עד תום אשר נבעו מחודשי עבודתה בפועל וכן את הזכויות הנלוות לחודשי העבודה בפועל (סעיף 4 לתצהירה). תצהירה של הגב' אסייג לא נסתר. היא נחקרה בחקירה נגדית, קצרה, וגם בחקירתה אישרה כי על כל חודש קיבלה התובעת שבעה ימי עבודה בחודשי הקיץ בהתאם לדרגה ולוותק על פי מסמך משרד החינוך (עמ' 12 שו' 7-8) עדותה זו מתיישבת עם תע"צ שהוגשה מטעם התובעת (סעיף 3 לה), ועל כן כל האמור בעדות ובתצהיר אסייג נותר על כנו. משכך, קובעים אנו כי הנתבעת לא נותרה חייבת כסף לתובעת בגין תקופת העסקתה בפועל מ 25/11/07 עד 4/4/08, וכי התשלומים שולמו לה במלואם כדין. 34. תלושי השכר שצורפו לתצהיר גב' אסייג ושלא נסתרו על ידי התובעת והוגשו גם מטעמה, מצביעים על כך. 35. יחד עם זאת, התובעת הוכיחה כי לא ניתנה לה הודעה מוקדמת של שבועיים כנדרש, בסעיף 7 לפרק 6 לתקנון שירות עובדי הוראה, אלא שמונה ימים בלבד. 36. התובעת תבעה את ההודעה המוקדמת, (סעיף 8 (י"ד)) לתביעה בסך 4,000 ש"ח. 37. מר דהאן בתצהירו (סעיף 16), ציין כי זימן את התובעת עם קבלת הודעת עינב עופרי על חזרתה לעבודה, ב 27/3/08, והודיע לה על סיום העסקתה ב 4/4. 38. התאריך 27/3/08 נרשם בכתב יד שאיש לא יודע מי כתב אותו גם על המסמך שהגישה התובעת (א1 לתצהירה). משכך, זכאית התובעת להודעה מוקדמת בגין הימים החסרים לשבועיים על פי תקנון עובדי הוראה. דהיינו, ששה ימים. 39. הנתבעת טענה בנספח 1 לכתב ההגנה כי לתובעת נמסרה הודעה מוקדמת כנדרש על פי חוק הודעה מוקדמת של יום אחד בשל כל חודש עבודה. משהועסקה ארבעה חודשים ושבוע, הרי שההודעה המוקדמת נמסרה לה די זמן מראש, יחד עם זאת, הטענה לא גובתה במסמך והוכח כי תקנון עובדי הוראה מקנה תקופה ארוכה יותר ויש להחיל אותו במקרה זה. 40. שכרה של התובעת עמד על סך של 5,769 ₪ על כן בגין ימי ההודעה המוקדמת החסרים, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,442 ₪. סכום זה ישולם לתובעת תוך 30 יום, אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 4/4/08 ועד ליום התשלום בפועל. סוף דבר 41. התובעת תבעה בהתאם לחוזה עבודה שסוכם לטענתה בעל פה בין הנתבעת לבין התובעת. גרסתה הייתה להבטחה בעל פה, אולם , לנגד עינינו עמד מסמך בכתב עליו היא חתמה שתוכנו מצביע על נכונות גרסת הנתבעת לפיה ההעסקה היתה למילוי מקום בתקופת חופשת הלידה של מורה אחרת בלבד. 42. לא מדובר ביחס מזלזל כאמור בתביעה, אלא בנוהל של מילוי מקום למורה שיצאה לחופשת לידה. ובעניין זה לא מצאנו כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות והנאמנות ואף לא את חובת תום הלב כלפי התובעת חרף טענות התובעת. 43. פרט לרכיב זה של הודעה מוקדמת, כאמור בסעיף 40 לעיל, אותו תשלם הנתבעת ,דין תביעתה של התובעת להידחות על כל רכיביה מאחר והועסקה במילוי מקום עד לשובה של הגב' עופרי מחל"ד וכך גם נעשה בפועל. בנסיבות אלה, בהן נדחתה מרבית התביעה כל צד יישא בהוצאותיו. לידהחופשת לידה