השאלה שבמוקד פסק דין זה היא שאלת קיומו של אירוע חריג בעבודה מיום 10.8.04 שהתבטא בויכוח שפרץ בין התובע לבין נוסע כמפורט להלן. 1. בחודש ספטמבר 2004 הגיש התובע לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה. בהודעה על פגיעה בעבודה (נספח נ/1 בתיק המוצגים), סיפר התובע כי ביום 10.8.04 בעת שהיה בהפסקה בבית, הרגיש לחצים בחזה. בהודעה ובתביעה ביקש התובע להכיר באירוע הלבבי כתאונה בעבודה. 2. בהחלטה מחודש אוגוסט 2005 דחה פקיד תביעות נפגעי עבודה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בנימוק כי האירוע הלבבי הינו תוצאה של מחלה טבעית. בעקבות ההחלטה הגיש התובע תביעה לבית הדין. 3. בתביעה שהגיש התובע ביום 26.10.05 טען התובע כי ביום ה-10.8.04 (יום האירוע הלבבי) היה מעורב בויכוח עם נהג אשר היה מעורב בתאונת דרכים עם מונית בבעלותו. התובע הוסיף כי בסמוך לשעה 17:00 של אותו היום, הסיע קבוצה של עובדים ממפעלי תרכובות ברום לביתם בתום יום עבודתם והיה מעורב בויכוח קולני עם אחד הנוסעים. 4. בפסק דין מחודש ספטמבר 2007 דחתה סגנית הנשיא, כב' השופטת גלנטר הופמן את תביעת התובע לאירוע חריג בעבודה (להלן: "פסק הדין"). 5. במסגרת ערעור על פסק הדין הוסכם כי "עניינו של המערער יוחזר לבית הדין קמא לבחינת השאלה אם אירע למערער אירוע חריג ביום בו אושפז וזאת אך ורק לגבי טענתו לעניין הויכוח עם הנוסע". 6. את הטענה לעניין קיומו של אירוע חריג המתבטא בויכוח שפרץ בין התובע לנוסע, מבקש אני לבחון על יסוד העובדות הבאות. 7. אין בהודעה על פגיעה בעבודה כל אזכור לאירוע או לויכוח חריג במהלך העבודה ובפרט ביום אשפוז התובע או במועד סמוך לכך. 8. גם בעת קבלתו של התובע לבית החולים לא סיפר התובע על אירוע חריג בעבודה. לעניין זה מבקש אני להפנות לדוח סיכום מחלה מתאריך 13.8.04. על אף והדוח מפרט גורמי סיכון, מתייחס לסיפור משפחתי (שאיננו), לעישון (קופסא אחת ביום במשך 20 שנה), לפעילות גופנית ולאלכוהול (ללא שתיית אלכוהול) - אין כל אזכור לאירוע חריג בעבודה. 9. עובדה זו יש בה כדי ללמד שהתובע לא ראה בויכוח עם הנוסע כאירוע חריג בעבודה. 10. ביום 6.1.04 מסר התובע הודעה לחוקר הנתבע. מההודעה עולה כי לאחר אותו ויכוח המשיך בשגרת יומו הרגילה ("אני המשכתי לעבוד בנסיעות, בסביבות 12:00 בלילה הייתה לי נסיעה לאופקים, לקחתי מקמ"ג לאופקים..."). גם כאן העובדה כי הויכוח עם הנוסע לא גרם לשינוי בשגרת היום של התובע, יש בה כדי להעיד כי אין מדובר בויכוח חריג. 11. הן מגרסתו של התובע והן מעדותו של אותו נוסע, מר גולן, עולה כי הויכוח בין הצדדים הגיע לגידופים הדדיים ובשיא הויכוח אמר התובע "תעשה מה שאתה מבין, תלך לקיבינימט" סעיף יג' לתצהיר עדות ראשית של התובע מיום 16.10.06. 12. אין חולק כי התובע נהג מונית ובמקביל עובד בהסעות שנים רבות (ראה: סעיף 2 לתצהיר עדות ראשית שמסר התובע ביום 16.10.06). על רקע זה, הויכוח המתואר על ידי התובע והעד, איננו בעוצמה העונה להגדרת "אירוע חריג". לעניין זה רק אוסיף, כי הטענה לפיה לא היה התובע מעורב כלל בויכוח עם נוסע במשך שש או שבע שנים ערב האירוע, איננה גרסה סבירה. 13. העובדה כי הויכוח איננו מהווה אירוע חריג, היא עובדה שעולה מהגרסה בהודעה ובתביעה ולפיה האירוע הלבבי הוא תוצאה מצטברת של שני אירועים ולא של הויכוח לכשעצמו. מכאן שגם התובע לא ראה בויכוח ויכוח בעוצמה המהווה אירוע חריג. 14. בנסיבות הללו אין בידי לקבל את טענת התובע לאירוע חריג בעבודה, אשר מתבטא בויכוח עם נוסע בהסעה. 15. סוף דבר התביעה נדחית. 16. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 17. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. אירוע חריג