לפני תביעה למתן פסק דין הצהרתי. נגד בעלה של המבקשת - הוא המשיב הפורמלי (להלן "הבעל") מתנהלים תיקים בהוצל"פ בגין חובות שצבר כאשר היה בעל חברה ליבוא ושיווק נעליים לקמעונאים וצרכנים בשנים 2000-2001 (להלן "החברה"). הנושים החלו בהליכי עיקול בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים. המבקשת מציינת, כי עוקל רכוש, והיא חויבה לשלם כספים למשיב מרכושה ומכספה הפרטי עבור חובותיו של בעלה. בין המבקשת לבעלה נערך הסכם יחסי ממון בתאריך 9.3.03, אשר אושר ע"י בית המשפט לענייני משפחה בירושלים ביום 6.4.03 (תמ"ש 10820/03). המבקשת מבקשת, כי בית המשפט ייתן פסק דין הצהרתי, לפיו, המיטלטלין אשר פורטו בנספח A, שייכים לה ולא לבעלה, כך שלא ניתן יהיה לעקלם. המבקשת מדגישה, כי רוב המיטלטלין נרכשו ע"י כרטיס אשראי שלה ומחשבון הבנק הפרטי שלה. המבקשת מציינת, כי מעולם לא ערבה אישית לעסקיו של בעלה, לא עבדה בעסקיו ולא ניהלה או התערבה בניהולם. סמוך לאחר הבקשה למתן פסק דין הצהרתי, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכי עיקול מיטלטלין בהוצל"פ (בש"א 1653/05). כמו כן ביקשה המבקשת, לצרף את בנה X X כתובע נוסף ואת מר פבל אהרון כנתבע נוסף. כמו כן, ביקשה המבקשת הוספת עובדות וטענות נוספות (בש"א 2300/05), שעיקרן: לרשימת המיטלטלין נספח A לתובענה יתווספו פרטי המיטלטלין הבאים: א. קופת גמל המנוהלת ע"ש ולמען התובע מס' 2 בחב' טפחות גמל - קופת תגמולים בע"מ, מס' עמית 03/08/855986/5. ב. רכב מסוג רובר שנת ייצור 1997 מס' רישוי 7631408, שהינו בבעלות המבקשת מס' 1. המשיבה המשיבה בתגובתה טענה, כי תכליתה של הבקשה היא להבריח מיטלטלין המצויים בשימושו ובחזקתו של הבעל, אשר מתחמק זה זמן רב מפירעון חובו. לטענת המשיבה, חזקת השיתוף במיטלטלין בין בני זוג כוללת גם שיתוף בחובות וכי מרבית המיטלטלין עליהם הצהירה המבקשת כשלה, לרבות רכב מסוג רובר וקופת התגמולים של בנה, הם פירותיה של פעילותו העסקית של החייב. באשר להסכם הממון שנחX בין המבקשת לבעלה, טוענת המשיבה, כי "מטרתו היחידה הייתה להבריח נכסים מן הזוכה" זאת, לנוכח תזמונו - בזמן בו נקלע עסקו של הבעל-החייב לקשיים וכן לנוכח תוכנו. ולבסוף, מציינת המשיבה, כי סעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 קובע חזקה שאינה ניתנת לסתירה ולפיה: "מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותו כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח, להנחת - דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו". העובדות שאינן שנויות במחלוקת המבקשת ובעלה נישאו זל"ז ב- 24.2.88. בשנת 2002 החלו כנגד הבעל הליכים משפטיים בנוגע לחובותיו. בספטמבר 2002 עוקל רכבו של הבעל. בתאריך 9.3.03 נערך בין המבקשת לבעלה הסכם יחסי ממון, אשר אושר ע"י בית המשפט לענייני משפחה בירושלים ביום 6.7.03 (תמ"ש 10820/03). בתאריך 18.9.03 ניתן פס"ד כנגד הבעל בעניין חובותיו למשיבה (ת.א. 8053/02). בתאריך 12.1.04 נפתח תיק הוצל"פ כנגד הבעל. דיון והכרעה כאמור נישאו המבקשת והבעל זל"ז בשנת 1988, משכך, חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"). הקובע משטר של "איזון משאבים" החל על בני זוג אשר נישאו מינואר 1974 ואילך (סעיף 5 לחוק יחסי ממון). תוקפו של הסכם הממון כאמור, בני הזוג ערכו ביניהם הסכם ממון אשר אושר ע"י בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בתאריך 6.7.03, בהתאם לפרק הראשון של חוק יחסי ממון. משכך וברגיל, יחולו התנאים הקבועים בהסכם הממון (סעיף 3 לחוק יחסי ממון). הסכם ממון, ככל הסכם, בא להסדיר יחסי ממון בין בני זוג והוא צופה פני עתיד, בהיותו הסכם אין הוא חורג מדיני החוזים הכלליים מדיני הקנין ומכל דין אחר (ע"א 1915/91 יעקובי וקנובלר נ' יעקובי וקנובלר פ"ד מט(3) 529, עמ' 621. (להלן: "יעקובי - קנובלר"). במקרה דנן, עיתוי עריכת הסכם הממון שנים רבות לאחר נישואיהם ובשעה שהמבקשת יודעת, כי מתנהלים נגד בעלה הליכים בהוצאה לפועל ויתירה מכך, העובדה שרכבו של הבעל-החייב עוקל עובר לעריכת הסכם הממון - מעלה חשש כבד, כי כל מטרת ההסכם היא הברחת נכסים. ביסוס נוסף ניתן למצוא בפיסקה 7 לכתב התביעה שהגישה המבקשת וזו לשונו ככל שהוא קשור לענייננו: "...גם ובמיוחד שבגלל מחדליו של הבנק הלא הוגנים נעשה הסכם הממון והסדרת הרכוש". גם בעדותה בבית המשפט אמרה המבקשת: "המצב התחיל להיות מעורער החלטתי לעשות הסכם ממון" (עמ' 2 ש' 7 לפרוטוקול). עולה מכך, כי הסכם הממון נערך עקב ההליכים שהתנהלו נגד הבעל. נדבך נוסף לקביעה זו ניתן למצוא בתוכנו של ההסכם המשקף חד-צדדיות, וממנו עולה, כי מטרת ההסכם הינה הברחת נכסים. וכך אומר ההסכם בסעיפים 3-4, ו-6: הצדדים מצהירים ומסכימים בזאת, כי בנוסף להוראות החוק, הרי שלא יהיה איזון משאבים בנכסים הבאים, אשר יהיו בבעלותו הבלעדית של כל צד, כמפורט להלן: א. ... ב. כל הזכויות, אם ובמידה וישנן כאלה, בדירה בגבעון 103/1 יהיו שייכות לאשה בלבד. ג. כל הריהוט, הציוד, המכשירים, כלי הבית, וכיוצא בזה, שיהוו את תכולת הדירה, הקיימת והעתידית בדירה שבה מתגוררים ו/או יתגוררו הצדדים, יהיו בבעלותה של האשה בלעדית... למען הסר ספק, יהא כל צד אחראי באופן בלעדי לכל חובותיו ולהפסדיו הקשורים בנכסיו ו/או הנובעים מהם. ... הצדדים מסכימים, כי האיש ישלם עבור מזונות האשה וילדי בני הזוג סכום של 6,000 ₪ לחודש למימון צרכי מחייX מכל מין וסוג שהוא, לרבות מזון, ביגוד, מדור וכיוצא בזה... למען הסר ספק, סכום זה לא יכלול את הוצאותיו של האיש לצרכי מחייתו. אין צורך להכביר מלים לעניין ערכו - או למעשה חוסר ערכו של הסכם הממון כלפי המשיבים נשוא תיק זה. הדברים מדברים בעד עצמם, כי הסכם זה הוא הסכם למראית עין וכל ההסכם נעשה בניגוד גמור לחובת תום הלב ואף הוא מנוגד לתקנות הציבור ופשיטא שכל מטרתו היא הברחת נכסים. גם לא ברור (בלשון המעטה), מדוע היה צריך לקבוע מזונות בסך 6,000 ₪ לחודש! אחר שקבענו זאת, ממילא הסכם הממון אינו תקף ככל שהוא נוגע לנושים. פועל יוצא מכך, הוא, שההסדר החל על בני הזוג (המבקשת והבעל) הוא הסדר איזון משאבים בהתאם להוראות חוק יחסי ממון. משכך, נבחן את הסוגיות העולות מתוך כתבי הטענות על פי חוק יחסי ממון וכאילו בני הזוג לא ערכו הסכם ממון. יצויין, כי בני הזוג אינם בהליכי גירושין, אלא חיים תחת קורת גג אחת, בשובה ונחת. חוק יחסי ממון חוק יחסי ממון קובע משטר של הפרדה רכושית בין בני זוג והוא משטר של איזון המשאבים, המחליף את משטר חזקת השיתוף. עפ"י חזקת השיתוף, חזקה שהנכסים שנצברו ע"י בני זוג משך תקופת נישואיהם הם משותפים, ועל הטוען בניגוד לחזקה מוטל נטל הראיה. הלכת השיתוף מושתתת על שיתוף קנייני מיידי בנכסים במהלך הנישואין. עפ"י משטר איזון המשאבים אין שום זכויות לבן הזוג בקניינו של השני. כל זמן הנישואין קיימת הפרדת רכוש. הזכות על פי הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון, היא זכות אובליגטורית דחויה, המתגבשת רק לעת פקיעת הנישואין. על פי ההלכה (דעת הרוב בעניין יעקובי - קנובלר בעמ' 620-622), בנישואין שנערכו לאחר תחילתו של חוק יחסי ממון אין להחיל את חזקת השיתוף. הלכת השיתוף והסדר איזון המשאבים אינם יכולים לדור, זו לצד זה, בכפיפה אחת. כמו-כן, נקבע, כי סעיף 5 לחוק יחסי ממון שעניינו איזון משאבים, חל רק עם פקיעת הנישואין (וכן ראה רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 179-182). יחד עם זאת, הסדר איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון אינו ניתן ליישום במקרה זה, באשר הצדדים טרם התגרשו והוראת סעיף 5 לחוק יחסי ממון מורה, שהזכות לאיזון קמה רק עם פקיעת הנישואין. יוצא איפוא, כי בני זוג במהלך נישואיהם, לפי חוק יחסי ממון, מקיימים משטר של הפרדה רכושית. אכן, אף על בני זוג החוסים תחת משטר של איזון המשאבים, יתכן ויחול על יחסיהם הרכושיים שיתוף בנכסים, זאת אם הייתה ביניהם כוונת שיתוף ספציפית להיוX שותפים בנכס או אם קם השיתוף מכוח דין כללי אחר אשר הוכחה תחולתו (ראה עניין יעקובי - קנובלר פיסקה 15 לפסק דינו של כב' השופט טל ופיסקה 17 לפסק דינה של כב' השופטת שטרסברג-כהן וכן ראה התייחסותה בעניין אבו רומי הנ"ל בפיסקה 7 וכן ראה ת"א (ירושלים) 920/93 הירש נ' הירש, תק-מח 98(2), 1994, עמ' 1996). סעיף 4 לחוק יחסי ממון קובע, כי בני זוג רשאים לפעול פעולות משפטיות בינם לבין עצמם ואין בעצם כריתת הנישואין כדי למונעם מכך וכלשונו: 4. העדר תוצאות במשך הנישואין "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני". כך נקבע בעניין יעקובי - קנובלר מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן (בעמ' 621): "ברור מתוך סעיף זה, שהדין החל על בני הזוג במהלך חיי הנישואין באשר לזכויותיהם ברכוש, הוא הדין הכללי. אם קיים רכוש שנרשם על שם אחד אלא שהרישום איננו משקף אל נכון את הבעלות האמיתית בו, או שקיים רכוש בלתי רשום שלא ניתן לזהות של מי הוא, יש לקבוע את הבעלות לאשורה לפי הדין הכללי, שיפורש בגמישות ובהתאמה למסגרת השיתוף שבה חיים השניים שהרכוש נצבר על ידם. כאן מתקרב הדין הכללי לחזקת השיתוף לפחות ככל שהייתה בתחילת דרכה. על מנת לקבוע את זכויות כל אחד מבני הזוג ברכוש, במהלך חיי הנישואין, ניתן לפנות לדיני החוזים, לדיני הקנין, לדיני הנאמנות, לדיני השליחות, לדיני עשיית עושר ולא במשפט, לעקרון תום הלב ולכל אוX כלים הנתונים בידינו, על מנת לקבוע בעלות אמיתית ולא פורמלית ברכוש" (וראה עוד פיסקה 15 לפסק דינו של כב' השופט טל וכן ראה עניין אבו רומי הנ"ל בפיסקה 7). העניינים שבמחלוקת כאמור, טענה המבקשת, כי היא רכשה מיטלטלין מחשבונה הפרטי ובכרטיס אשראי השייך לה והציגה קבלות המוכיחות, כי היא רכשה חלק מהמיטלטלין (ולא בעלה). כמו-כן, מבקשת המבקשת פס"ד הצהרתי גם ביחס לרכב מסוג רובר שנת ייצור 1997 מס' רישוי 7631408, שהינו בבעלותה וכן בקשר לקופת גמל של תובע 2. נדון בטענות המבקשת אחת לאחת ועל ראשון ראשון. א. עניין המיטלטלין: אשר למיטלטלין (למעט הרכב הרשום ע"ש האשה), אף שבני הזוג חוסים תחת משטר של איזון משאבים, קרי, משטר של הפרדת רכוש משך חיי הנישואין, אף-על-פי-כן, ביחס למיטלטלין קמה חזקה, כי הם משותפים לשני בני הזוג. נישואיהם של המבקשת ובעלה לא זו בלבד שלא פקעו, אלא נראה שהם מצויים על מי מנוחות. בני הזוג חיים בX תחת קורת גג אחת, בני הזוג משתמשים במיטלטלין יחדיו. אין כל אינדיקציה אובייקטיבית למשטר של הפרדת רכוש ביחס למיטלטלין. בנסיבות דנן, אין רלוונטיות לשאלה מי רכש את המיטלטלין ומאיזה חשבון. מדובר במיטלטלין שעל פי טיבם משמשים לשימוש שוטף של הבית. כאמור, המבקשת והחייב חיים במשותף. המיטלטלין משמשים במשותף את כל בני המשפחה ובכללם החייב. בנסיבות אלה, ניתן לומר, כי מטרתה של המבקשת לפסק דין הצהרתי לעניין המיטלטלין, הינה כדי למלט את הבעל-החייב בפני נושיו ולמנוע מהמשיבה לממש את זכויותיה ולהיפרע את חובה. בעניין יעקובי - קנובלר המתייחס לבני זוג שחל עליהם חוק יחסי ממון, נקבע מפי הנשיא שמגר: "...מדובר במיטלטלין שנרכשו במהלך החיים המשותפים. אין ראיות שמיטלטלין אלו או אחרים נרכשו על ידי אחד מבני הזוג, מתוך הכנסותיו הוא ולשם שימושו שלו בלבד. כאמור, החזקה היא שמיטלטלין הנרכשים במהלך החיים המשותפים על ידי אחד מבני הזוג ומוכנסים למסגרת השימוש המשותף והשוטף, שייכים, בחלקים שווים, לשני בני הזוג" (ע"א 1915/91 הנ"ל, בעמ' 573). בעניין אברהמי נדון מקרה דומה לענייננו והדברים שנאמרו שם יפים אף לענייננו: "לא מצוי שמץ של ראיה כי בזמן כלשהו בתקופת נישואיהם וחייהם המשותפים של בני הזוג נעשתה ביניהם אבחנה כלשהי ביחס לרכוש נפרד, יהא מקורו אשר יהא. ההיפך הוא הנכון, לפחות עד התקופה שהנושים החלו לפעול נגד הבעל-החייב בהליכים משפטיים ובהוצאה לפועל; - וגם בזמן זה סבר השופט המכובד כי נסיון ההפרדה אינו אלא מלאכותי במטרה למנוע בעד הנושים לממש חובם מאת הבעל - החייב..." (ע"א 75/79 אברהמי נ' ישראלי, פ"ד לד(2) 216 ,עמ' 219). למעלה מכך, נזכיר, כי גם ב"חזקת השיתוף", יש נכסים שאינם נכללים בשיתוף, היינו, נכסים שלא באו ממאמץ משותף ואף-על-פי-כן, לגבי מיטלטלין אף אם נרכשו שלא ממאמץ משותף יחול עליהם שיתוף: "יוצאים מכלל זה מטלטלין שדרכם של בני זוג להחזיק ולהשתמש בהם במשותף (ע"א 806/93 הדרי נ' הדרי (דרחי) פ"ד מח(3) 685 ,עמ' 697). העולה מן האמור, כי המיטלטלין אינם שייכים רק למבקשת, אלא, משותפים לשני בני הזוג. ב. עניין הרכב: הרכב רשום על שמה של המבקשת. הרכב נרכש בתאריך 14.4.03 או בסמוך לכך (עפ"י צילום רשיון הרכב שצורף לבש"א 2300/05). אם כן, רכישת הרכב נעשתה לאחר שעוקל רכבו של הבעל. מכתבי הטענות ומהתצהירים בתיק, לא עלה בשום מקום, כי בני הזוג (המבקשת ובעלה) החזיקו בתקופה אחרת של חייהם כל אחד רכב נפרד - כך שאולי תהיה אינדיקציה לומר, כי הרכב הרשום עתה ע"ש המבקשת הוא נכס שלה בלבד. אמנם, הרכב רשום במשרד הרישוי ע"ש המבקשת אך רישום זה אינו יוצר בעלות. ברע"א 5379/95 סהר נ' בנק דיסקונט פ"ד נא(4) 464, 472, נקבע, כי "רישום זה הוא בעל ערך דקלרטיבי שלא כרישום מקרקעין בלשכת רישום המקרקעין שהוא קונסטיטוטיבי". נסיבות אלה, בצירוף הנסיבה שבני הזוג חיים בX , יש בהן כדי ללמד, כי הרכב נרכש לשימוש משפחתי משותף והרישום שנעשה ע"ש המבקשת מטרתו מניעת עיקולו של הרכב ע"י נושי הבעל. עמדה על כך כב' השופטת ד' דורנר בפסק-הדין בעניין יעקובי - קנובלר; "במערכת דינמית כזאת, כאשר יוצאים ונכנסים נכסים, ברוב המקרים לא ניתן להצביע על קריטריון פורמאלי זה או אחר לקביעת הבעלות. השיתוף הוא נגזרת הכרחית של האופן שבו נרכש הנכס. לדוגמה, אם נרכשה מערכת ריהוט לסלון בכספים שנמשכו מחשבון שעל-שם האישה, האם האישה היא הבעלים של הריהוט? ואם נרכשו ניירות ערך בכספים שנמשכו מחשבון שעל-שם הבעל והם מונחים במגירה שבה האישה מחזיקה חפציה, למי מבני הזוג הם שייכים? וכך הלאה. במקרים אלה ודומיהם חזקה כי בני-הזוג חפצו בבעלות משותפת. חזקה זו עומדת גם מקום שבו קיים הסדר של רישום. האם במקרה האחרון לא חל העיקרון הכללי של שיתוף, המתבקש מעצם קיומם של חיי משפחה תקינים?" (ע"א 1915/91 הנ"ל בעמ' 607). ביסוס נוסף לכך, ניתן לראות בעובדה שהרכב נרכש כחודש לאחר עריכת הסכם הממון, ובסעיף 3ה להסכם הממון - כבר הוכנה מראש התשתית לרכישת הרכב ולמניעת עיקולו - וזה לשונו: "המכונית שתהיה לכל אחד מהצדדים ותהיה רשומה על שמו, תהיה שייכת לו בלעדית". נסיבות אלה מראות כי נעשתה מלאכת מחשבת בין המבקשת ובעלה במטרה להבריח נכסים מהנושים. לא למותר לציין כי סעיף 9 לחוק יחסי ממון קובע: "ראייה על היות נכס בבעלותו או בהחזקתו של אחד מבני הזוג או על היותו רשום על שמו, אין בה בלבד כדי לצאת ידי נטל ההוכחה שיש למעט נכס זה מן הנכסים ששוויים יאוזן בין בני הזוג". וכך הגדירה עניין זה כב' השופטת ט' שטרסברג כהן בפסק דינה בעניין יעקובי - קנובלר הנ"ל: "גם מהבחינה הראייתית, דאג החוק לקבוע, כי רישום פורמלי או חזות פורמלית של שייכותו של נכס לאחד מבני הזוג, אין בהם בלבד כדי לצאת ידי נטל ההוכחה שיש למעט נכס זה מן הנכסים ששווים יאוזן (סעיף 9 לחוק)" (ע"א 1915/91 הנ"ל בעמ' 614). אשר על כן, בנסיבות העניין, גם לגבי הרכב חלים הדינים הרגילים של שיתוף כמו בעניין המיטלטלין. ג. קופת הגמל: אשר לקופת הגמל ע"ש X X - התובע מס' 2. ע"פ המסמכים שהוצגו לפני בית המשפט ואשר צורפו לבש"א 2300/05, עולה, כי חשבון מס' 03088559865 ב"טפחות גמל" ע"ש X X בנסיבות אלה, לא ניתן לומר, כי הסכומים שהופקדו בקופת הגמל עניינם הברחת נכסים או שבגינן נגרמו חובות לבעל. אדרבה, ההיפך הוא הנכון, רוב הסכום נכנס לחשבון קופת הגמל ע"י הסבתא, עוד לפני שהבעל החל להסתבך כלכלית. גם כשיצאו סכומים חודשיים באמצעות הוראת קבע מחשבון משותף של המבקשת 1 והבעל, מדובר היה בסכומים נמוכים, אשר החלו לצאת עוד לפני הסתבכותו הכלכלית של הבעל. סכומים אלו המשיכו לצאת תמידין כסדרן גם לאחר שהחלה הסתבכותו הכלכלית של הבעל. אציין, כי גם כשהחלה ההסתבכות הכלכלית של הבעל לא הוזרמו כספים בסכומים גבוהים יותר אל קופת הגמל, אלא, אדרבה הסכומים הופסקו לגמרי בתאריך 1.12.01 (סעיף 5 לבש"א 2300/05). משכך, קופת הגמל ע"ש המבקש 2, אינה קשורה לחובות של הבעל. לא ניתן לומר, כי סכומים אלו הוברחו מהנושים. אלא, האמת ניתנת להיאמר, כי מדובר בנכס של המבקש 2. אציין, כי לאחרונה, מועד הפדיון של קופת הגמל הגיע וקופת הגמל הוציאה צ'ק לטובת המשיב 2 - ע"ס 30,208 ₪ למוטב בלבד (שצילומו צורף לתיק) ומסרה אותו לאם (המבקשת 1) המשמשת כאפוטרופסית. הצ'ק נמצא בנאמנות אצל ב"כ המבקשים עד להחלטת בית המשפט בעניין (עמ' 5 לפרוטוקול). יצויין, כי המבקשים הודיעו לפני בית המשפט, כי הם מסכימים שכספי פדיון קופת הגמל, יישמרו לטובת הבן - X X (המשיב השני) עד שיהיה בן 18 (עמ' 4 ש' 21, ועמ' 5 ש' 1-2). שיתוף בחובות המשיבה טוענת, כי מכוח חזקת השיתוף, המבקשת חבה בחובות בעלה ועל כן ניתן לעקל את המיטלטלין. כמו-כן, מוסיפה המשיבה, כי מרבית המיטלטלין עליהם הצהירה המבקשת כשלה, כולל רכב מסוג רובר וכולל קופת התגמולים של בנה, הם פירותיה של פעילותו העסקית של החייב. עוד טוענת המשיבה, כי חזקת השיתוף במיטלטלין בין בני זוג כוללת גם שיתוף בחובות. בתמיכה לעמדתה ציינה המבקשת את פסק הדין בעניין בן צבי נ' סיטין, ופס"ד נניקקשווילי: "חזקת השיתוף בחובות משלימה את חזקת השיתוף בנכסים. בן הזוג הנהנה מפירות השותפות עם בן זוגו, חייב לשאת בעול החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים. שתי החזקות הללו משקפות את תמציתו של משק הבית המשותף - ההנאה מרווחי השותפות בצד הנשיאה המשותפת בהוצאות ובהפסדים". "כאשר קיימת שותפות כללית בנכסים, חזקה על החובות שהם משותפים. נטל ההוכחה הוא על הצד הטוען כי חוב מסויים אינו משותף. יש להדגיש, כי הילכת השיתוף בחובות קורלטיבית להילכת השיתוף בנכסים. הווי אומר, כאשר קיימת שותפות כללית בנכסים נגזרת ממנה אחריות כללית לחובות ואילו כאשר השותפות בנכסים מוגבלת או מצומצמת אחריות בני הזוג לחובות מתייחדת לאוX חובות שנעשו בדרך הרגילה לגבי אותו רכוש השייך לשותפות... חזקת השיתוף בחובות חלה על חובות שנוצרו בדרך הרגילה, במהלכם של חיי נישואין תקינים. חריגים לחזקה זו הינם חובות בעלי אופי אישי". (ע"א 3002/93 בן-צבי נ' סיטין ואח', פ"ד מט(3) 5, עמ' 16-17). דיון הסוגיה של שיתוף בחובות שהעלתה ב"כ המשיבה עם פסקי הדין שאוזכרו, מתייחסת לשיתוף בחובות במשטר של "חזקת השיתוף", שאיננה רלוונטית למערכת נישואין הנשלטת על ידי הסדר איזון המשאבים. עם חקיקתו של חוק יחסי ממון, נוצר הסדר איזון המשאבים, שמשמעותו, הפרדה ברכושם ובהתחייבויותיהם של בני הזוג במהלך הנישואין, וחלוקת הרכוש עם פקיעת הנישואין, תוך איזון המשאבים בין בני הזוג. הסעיפים הרלוונטיים לענייננו הם סעיפים 5 ו-6 לחוק יחסי ממון: 5. הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין (א) עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן-זוג (להלן - פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט... 6. מימון הזכות לאיזון (א) לצורך איזון המשאבים לפי סעיף 5 יש לשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן שוויים; משווי הנכסים האמורים של כל בן-זוג יש לנכות את סכום החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן שוויים. מאחר שישנה הפרדה ברכוש בין בני הזוג, לרבות הפרדה בחובותיהם, עד לעריכת האיזון בשלב פקיעת הנישואין ובהעדר חזקת השיתוף בענייננו, יש לבחון אם ישנה ראיה בדבר שותפות של המבקשת בחוב בעלה. לא הוגשה כל ראיה בנוגע לפעילותה העסקית של המבקשת במסגרת החברה ואדרבה, המבקשת ציינה בפיסקה 4 לכתב התביעה: "מעולם לא ערבתי אישית לעסקיו של בעלי לא עבדתי בעסקיו ולא ניהלתי או התערבתי בניהולם". גם המשיב השני, מר אהרון פבל אמר: "לגבי האשה היא לא הייתה ערבה, אלא רק שלושת האחים שהם היו דומיננטיים והם ניהלו את העסק" (עמ' 1 ש' 10-11 לפרוטוקול). המבקשת אף לא נשאלה בחקירה הנגדית כל שאלה לעניין פעילות עסקית משותפת בינה לבין בעלה או כל שאלה הנוגעת לטענה בדבר השיתוף בחובות בין בני הזוג. המשיבה אף לא הניחה תשתית ראייתית כל שהיא לשיתוף המבקשת בחובות בעלה. בהעדר ראיות, לא ניתן לקבוע כי מדובר בפעילות משותפת של בני הזוג ולא ניתן לשלול אפשרות שחובו של הבעל נובע מפעולה חריגה שלו, שאינה משרתת את המשפחה. לפיכך, דין טענה זו להידחות. בשולי פסק הדין אעיר, כי עניינו של סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, אשר ביקשה המשיבה להסתמך עליו (בסעיף 20 לתגובת המשיב), אשר עניינו "ספק בעלות", אינו רלוונטי לענייננו. סוף דבר א. לעניין המיטלטלין והרכב: כל המיטלטלין המפורטים ברשימה נספח A, המצורפת לבקשה, לרבות הרכב מסוג רובר מס' רישוי 7631408, הרשום ע"ש המבקשת - שייכים לשני בני הזוג, היינו למערערת ולבעלה - החייב - בין שנרכשו ע"י האשה מחשבונה בין שנרכשו ע"י הבעל ובין שנרכשו במשותף ובעניין זה, אני דוחה את הבקשה. ב. לעניין קופת הגמל; כאמור כל הכסף שייך למבקש 2. על מנת שלא יעשה בכספים אלו שימוש ע"י אחרים ולצרכים אחרים, הכסף יופקד בידי ב"כ המבקשים לטובת המבקש מס' 2 עד הגיעו לגיל 18. המבקשת תשא בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד של המשיבה מס' 1 בסך 1,000 ₪. כמו-כן, תשא בהוצאות ויציאות המשיב 2, בסך 200 ₪. מטלטליןהלכת השיתוף