התובעת פוטרה מעבודתה לאחר שלושים שנות עבודה בהן הועסקה בחוזה העבודה אישי שהוצמד להוראות התקשי"ר. בעקבות פיטוריה עתרה התובעת לבית הדין בתביעה להחיל עליה את הוראות התקשי"ר הנוגעות לזכויות עובד מפוטר ולחישוב המשכורת הקובעת, וכן תבעה פיצויים בסך 100,000 ₪ בגין עוגמת הנפש והנזק הלא ממוני שנגרמו לה בהליך הפיטורים. 1. רקע כללי 1.1 בשנת 1974 החלה התובעת עבודתה במחלקת הנהלת חשבונות של הנתבעת 1, שהוקמה בשיתוף האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה והרווחה, עריית חולון, התאחדות הקבלנים והסתדרות עובדי הבניין והעץ, ושימשה מוסד ציבורי ללימודי בנייה, אליו הופנו תלמידים על ידי משרד העבודה (להלן: "המוסד"). 1.2 בראשית שנת 2000 פיטר המוסד את כל המורים, המדריכים והעובדים שהועסקו במוסד, למעט התובעת. 1.3 בשנת 2001 פרשו מן המוסד נציגי הממשלה והרשות המקומית, ונותרו בה חברי התאחדות הקבלנים והסתדרות עובדי הבניין והעץ. אלה הקימו את הנתבעת 2, עמותה שריכזה את לימודי הבנייה תחת השם "המכללה לבנייה בישראל" (להלן: "המכללה"). 1.4 על פי ההסכם שנחתם בשנת 2001 בין משרד העבודה והרווחה ובין המכללה, התחייבה המכללה ליטול על עצמה את כלל החובות וההתחייבויות הקודמות של המוסד, לרבות החובות כלפי התובעת, שנותרה עובדת המוסד. 1.5 התובעת המשיכה בעבודתה, משרתה הוגדלה והיא מונתה לחשבת המוסד. התובעת החלה למלא גם את תפקידו של מנהל החשבונות במכללה שעזב, וזאת עד להגעתו של חשב חדש למכללה. 1.6 ביום 15.6.2004 פוטרה התובעת מהמכללה לאחר שלושים שנות עבודה. התובעת הגישה לבית הדין תביעה כספית בסך 196,776 ₪ כנגד המוסד והמכללה במסגרתה תבעה הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי הצמדה וריבית בגין תשלום פיצויי הפיטורים באיחור, יתרת מענק יובל, פיצויי פיטורים מוגדלים וכן פיצויים בגין נזק לא ממוני. 1.7 בהליך שהתקיים בפנינו העידה התובעת. מטעם המכללה העיד מר דוד דמבין, החשב החדש של המכללה, המשמש בתפקידו החל משנת 2003. העד הנוסף מטעם המכללה, רו"ח צורי חסון, שהיה חבר בועדות הביקורת של המוסד והמכללה, לא התייצב לחקירה על תצהירו. 2. טענות הצדדים 2.1 טענות התובעת בכתב התביעה, הן בתמצית, כדלקמן: א. התובעת החלה עבודתה במוסד ביוני 1974 בתפקיד עוזרת למנהל החשבונות הראשי, ובשנת 1976 מונתה למנהלת החשבונות הראשית של המוסד. ב. בהסכם שנערך בין הצדדים ביום 21.12.84 נקבע כי עם פיטוריה תהיה התובעת זכאית לקבל פיצויי פיטורים בכפוף לתקשי"ר וכי כל יתר הנושאים המפורטים בתקשי"ר, ימשיכו לחול על התובעת, למעט שינויים שהוזכרו בהסכם במפורש. ג. עד למינויה כחשבת במרץ 1991 הועסקה התובעת בהיקף של 50% משרה וממועד מינויה לחשבת המוסד הועסקה בהיקף של 75% משרה. ד. התובעת הייתה עובדת מצטיינת ומסורה, לאורך כל שנות עבודתה, וזכתה להערכה רבה ולשבחים רבים במרוצת השנים ממנהליה במוסד. ה. בראשית שנת 2000 נמסרו לתובעת מכתבי פיטורים מעת לעת מדי 3-4 חודשים, כאשר בכל פעם הוארכה תקופת עבודתה. ביום 1.5.2003 בוטל מכתב הפיטורים האחרון והתובעת חזרה לעבודה ללא ציון תאריך סיום עבודה. ו. במהלך תקופה זו היו ארבעה חודשים שבהם לא שולם לתובעת שכר במועד, אך על אף הקשיים נענתה התובעת לבקשות הממונים עליה והמשיכה לעבוד במוסד בתנאי אי ודאות. ז. בשנה האחרונה לעבודתה הפסיק מנהל החשבונות של המכללה את עבודתו ומאותה עת ביצעה התובעת גם את עבודתו במשך חודשיים, ועד אשר הגיע החשב החדש למכללה. התובעת המשיכה לבצע את עבודתה ולאחר מכן הדריכה את החשב החדש וסייעה לו בכל הנדרש בעבודה במכללה. ח. ביום 29.4.2004 נשלח לתובעת מכתב מהמוסד על פיטוריה, על פיו מועד סיום העסקתה יהיה ביום 15.6.2004. ט. פיטוריה היו כתוצאה מביטול משרתה וסיום פעילות המוסד. עד ליום עבודתה האחרון, וגם לאחר מכן, עשתה התובעת כל שהיה מוטל עליה וכל שהתבקש ממנה על ידי המוסד על מנת להביא לסיום החלק החשבונאי של המוסד. י. בשנת 2004 חדל המוסד לפעול בחולון ונסגר. יא. השכר הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים עבור 75% משרה הוא 7,725 ₪ ולפיכך סכום 100% פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת הוא 188,052 ₪. לאחר ניכוי הלוואה שנטלה על סך 23,295 ₪ ופיצויי פיטורים הצבורים לטובת התובעת בקרן מקפת בסך 96,876 ₪, מגיעים לתובעת 67,881 ₪. בפועל שילם המוסד לתובעת 64,789 ₪ בלבד, ולכן חייבות הנתבעות לתובעת סך של 3,092 ₪ בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעורם המלא כקבוע בחוק הגנת השכר מיום 15.6.04 ועד ליום התשלום בפועל. יב. סכום מענק היובל שהגיע לתובעת הוא 21,795 ₪. ביום 17.4.2005 שילם המוסד לתובעת סך של 16,346 ₪ בלבד ו-491 ₪ בגין ריבית על סכום זה ולפיכך מגיעה לתובעת יתרת מענק היובל בסך 5,449 ₪ בצירוף ריבית והצמדה. יג. לתובעת מגיעה תוספת פיצויי פיטורים בסך 87,180 ₪ מכוח הוראות סעיפים 85.22 ו-85.23 לתקשי"ר, והנתבעות הפרו את חובתן לשלם לתובעת את פיצויי הפיטורים הללו במועדם, ולפיכך חבות הנתבעות בפיצויי הלנת שכר מיום 16.5.2004. יד. התובעת זכאית לפיצויים נוספים בגין הפרת חוזה העבודה עמה ודרך פיטוריה שהייתה שרירותית ותוך התעמרות בה ובזכויותיה. לפיכך מתבקש בית הדין לחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 100,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני. זכות זו התגבשה לאור התנהגותן הבוטה של הנתבעות כלפיה ובניגוד גמור לנורמות המקובלות הנדרשות בין בני אדם בכלל וביחסי עבודה בפרט. 2.2 טענות הנתבעות בכתב ההגנה, הן בתמצית, כדלקמן: א. התביעה משוללת כל יסוד וכל מטרתה נקמנות אישית של התובעת אשר איננה מסתפקת בהטבות שקיבלה, מעל ומעבר לכל דין ולכל מחויבות משפטית, להיטיב עם עצמה ללא הצדקה. ב. תפקודה של התובעת, לפחות בתקופה האחרונה היה ירוד ביותר, דבר שחייב את מנהל החשבונות של המכללה לבצע משימות רבות שהיו במסגרת תפקידה של התובעת, ולא בוצעו כהלכה וערכן הכספי של עבודות אלה עדיין נבדק. ג. התובעת פוטרה עם סגירת המוסד ומטעם זה בלבד. ד. המוסד האריך, מעת לעת, את עבודתה של התובעת לאחר שכל יתר העובדים פוטרו, וזאת בהסכמה ובהבנה, ומעולם לא התנער המוסד ממחויבותו כלפי התובעת. נהפוך הוא, המוסד בא בדברים עם התובעת לעניין שמירת זכויותיה והימנעות מירבית מכל פגיעה בה. ה. בתקופה בה לא היה מנהל חשבונות למכללה התחייבה התובעת למלא את מקומו, אך בפועל לא עשתה כן, הנהלת החשבונות של המכללה הוזנחה, חרף התחייבות התובעת. לאחר עזיבתה התברר לנתבעות כי גם עבודת הנהלת החשבונות במוסד הוזנחה, דבר שחייב את מנהל החשבונות של המכללה לבצע עבודות רבות ושונות, וכתוצאה מכך לא הצליח המוסד להגיש מאזנים לשנת 2004 במועד, ונגרם לו נזק עצום בשל כך. ו. הנתבעות שומרות על זכותן להגיש תביעת נזיקין בגין כל הנזקים אשר נגרמו להן כתוצאה מאי ביצוע המטלות והזנחתן, מייד לאחר שיסתיימו כל הבדיקות והבירורים הנוגעים בעבודות הנהלת החשבונות של המוסד אשר לא בוצעו במועדן. ז. פיטורי התובעת נבעו מצמצום פעילות המוסד. במועד כתיבת מכתב הפיטורים היה ברור כי המוסד יצמצם פעילותו, אך לא היה ברור מה יהיה בגורלו כיצד - אם בכלל - ימשיך לפעול. לפיכך, ומאחר ששאלת עתיד המוסד טרם הובררה באותו שלב, ממילא לא ניתן לומר שהמשרה בוטלה ושהפעילות הסתיימה. פיטורי התובעת נבעו מצמצום הפעילות. ח. שכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הוא 7,598 ₪ ולא 7,725 ₪, וסכום זה כולל גם 1/12 דמי הבראה ואינו כולל 1/12 ביגוד (127 ₪). לפיכך סך פיצויי הפיטורים המגיעים לתובעת לפי תקופת עבודתה הוא 184,960 ₪ כאשר בסכום זה נכלל סך של 96,876 ₪ פיצויי פיטורים הצבורים בקרן מקפת ובניכוי ההלוואה שניתנה לתובעת עומדת יתרת הפיצויים לתובעת על סך של 64,789 ₪ ששולמו לתובעת ביום 29.9.2004. ט. בהלוואה ששולמה לתובעת גולמה הטבה כספית ששווייה הפרשי ההצמדה והריבית על סכום ההלוואה בסך של 7,598 ₪. לפיכך היה וייקבע בפסק דין כי התובעת זכאית לתשלום כלשהו בגין עילה מעילות התביעה, כי אז עומדת להן הזכות לקזז מכל סכום שייפסק לזכותן את הסך של 7,598 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום פיטוריה ועד ליום התשלום בפועל. י. לתובעת אין כל זכות לפיצויי פיטורים מוגדלים, למענק פרישה או לדרגת פרישה. התובעת זכאית אומנם למענק יובל והיא גם קיבלה אותו, ואולם השכר הקובע לחישוב מענק יובל הינו 6,364.2, כך לפי הוראות חישוב מענק יובל, ואילו החישוב שערכה התובעת מחושב ככל הנראה על הכללת רכיב השעות הנוספות הגלובליות ששוויון 900.8 ₪. מענק היובל שולם לתובעת ביום 17.4.2005 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ולאחר ניכוי מס הכנסה, ביטוח לאומי, ומס בריאות בסך 9,997.81 ₪. יא. הנתבעות התייחסות לתובעת בהגינות על פי כל דין. היא חזרה והעלתה דרישות שונות ומשונות, והנתבעות תמיד הקשיבו לה ובדקו את טענותיה אחת לאחת, כאשר חלקן נענו וחלקן הושבו בשלילה. בשם היחס המחפיר, כביכול, גוררת התובעת את הנתבעות להליכים מיותרים, כפי שגררה אותן לדיונים ממושכים ולהתכתבויות אין ספור. יב. מר אלי לנדאו, ששימש במקביל כמנכ"ל המוסד והמכללה, בדק את דרישותיה שהעלתה על הכתב, וסמנכ"ל הכספים ביקש כי אלה יוצגו בפניו. על ענייניותה של הבדיקה תלמד העובדה כי רכיב ההבראה הוכלל בסופו של דבר בשכרה הקובע של התובעת. יג. התובעת איננה זכאית להכללת תוספת הביגוד אותה היא לומדת מחוזר ההסתדרות המחיל את הוראות חשכ"ל על עובדיו, שכן על התובעת לא חל הסדר כלשהו הנהוג בהסתדרות והוראות חשכ"ל הן בבחינת נוהג ולא חלק מהתקשי"ר. במוסד אף לא הפרישו לקופות הגמל בגין קצובת ביגוד ועל כן אין בסיס לחיוב הנתבעות בכך. 3. המסגרת הנורמטיבית 3.1 תוקפה של הוראת הצמדה בחוזה עבודה (Contracting by reference): א. בחוזה עבודה אישי ניתן לאמץ תנאים שנקבעו בחוזה עבודה אישי אחר, תנאים שנקבעו בהסכם קיבוצי אחר או תנאים שנקבעו בהסדר. על פי ההלכה הפסוקה, אין כל מניעה לכך שהתקשרות חוזית תהיה, באשר לתוכנה, כולה או מקצתה בדרך של הפניה למקור אחר, כגון התקשי"ר או חוקת העבודה לעובדי ההסתדרות. ואולם, מתן תוקף משפטי להוראת הצמדה מותנה בקיומם של תנאים שנקבעו לכך: "שתהא ברורה וחד-משמעית, ותנאי נוסף הוא שהמופנה אליו ניתן ליישום ליחסים בין הצדדים, מבלי שהבא לפרש ולאכוף - יכתוב חוזה חדש" (דב"ע לט/101-3 יצחק טוביהו - המועצה לענף החלב בישראל בע"מ, פד"ע יא (1) 18 (1979)). ב. הוראת הצמדה יכול שתהיה מפורשת ויכול שתהיה כללית, ואין פוסלים הוראת הצמדה אך ורק בשל כלליותה, ואולם, התנאים שיאומצו בסופו של דבר יהיה אלו שהצדדים לחוזה האישי הסכימו במפורש לאמץ (ראו: י' לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד, פרק 6 עמ' 3 והאזכורים שם, (הוצאת ניצן, 2006). ג. על הטוען לאימוץ תנאי עבודה מהסכם או הסדר אחר, חל הנטל להוכיח אלו מהתנאים אומצו, שכן הכלל הוא כי יש לקרוא את סעיף ההצמדה כפשוטו, ואין להרחיבו להצמדה של הטבות אחרות (לובוצקי, ראו לעיל, בעמ' 3). בהתאם לכך מקובלת הגישה המשפטית לפיה:"בית הדין לעבודה מצא ליתן משמעות דווקנית ומצמצמת ל"הוראות הצמדה", כל עוד נעשית הפעלת הוראה כזו בתום לב ושלא על מנת להתחמק ממשמעות ההצמדה..."(שם, עמ' 4) וכן כי: "הוראת הצמדה בחוזה עבודה היא בבחינת יוצא מן הכלל, המחייב פרשנות מצמצמת. גם כשנקבעה בחוק הצמדת תנאי עבודה של עובדי הביטוח הלאומי לאלה של עובדי המדינה, קבע בית הדין הארצי כי מדובר בהצמדה בתחום המינהלי, שאינה מקנה "זכאות אוטומטית" להצמדה" (שם, עמ' 5). יחד עם זאת, בהתאם לדיני החוזים הכלליים, סעיפים בחוזה עבודה יפורשו לפי כוונת הצדדים, עליה ניתן ללמוד גם בהקשר התעשייתי, על פי המקובל בתחום העבודה בנסיבות דומות. 3.2 תום לב של המעביד ופיצויים בגין עוגמת נפש א. ההלכה המכירה בזכותו של עובד מפוטר לתבוע את מעסיקו בגין גרימת נזק בלתי ממוני נקבעה בפסק הדין בעניין דוד מצגר (דב"ע (ארצי) נג/144-3 משרד החינוך, מדינת ישראל - דוד מצגר פד"ע כו 563 (1994)), אשר הקנתה לבית הדין לעבודה את הסמכות לאמוד ולכמת את הנזק הבלתי ממוני לפי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970. ב. יחד עם זאת, נקבע בפסק הדין בעניין מצגר כי על בית הדין לעבודה לנהוג "בריסון" ומתוך מודעות להשלכות המשפטיות והכלכליות שיש לפסיקת פיצויים בגין ראש נזק וכן נקבעה ההלכה הנוהגת, לפיה קביעת גובה הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני תתבצע בשיטה הקזואיסטית של בחינת כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו (ראו גם: ע"ע (ארצי) 360/99 אהרון כהן נ' מדינת ישראל ואח', פד"ע לח 1 25 (2002)). 4. דיון והכרעה לאחר שעיינו בכתבי הטענות לרבות בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, ושמענו את עדויות הצדדים, הגענו לכדי מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד, באופן שדחינו במלואה את התביעה לתוספת פיצויי פיטורים על פי התקשי"ר וקיבלנו במלואה את התביעה ליתרת מענק יובל. כמו כן קיבלנו באופן חלקי את תביעת התובעת לפיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמו לה בהליך פיטוריה מושא תובענה זו. להלן הטעמים להחלטתנו: 4.1 אימוץ התקשי"ר בהסכם העסקה של התובעת א. ביום 10.1.1985 נחתם הסכם העסקה (להלן-ההסכם) בין התובעת למוסד, עליו חתמו התובעת מחד ומנהל המוסד, מר ישראל זיו (לשעבר סמנכ"ל כוח אדם במשרד העבודה) מאידך. תפקידה של התובעת הוגדר בהסכם כמנהלת חשבונות בפועל החל מיום 1.12.1984, וכן פורטו בסעיף 1 להסכם הדרישות לתפקיד כדלקמן: א. העובדת תעמוד בבחינת סוג 2 עד 31.3.1985 ב. העובדת תשלים את לימודיה לסוג מקצועי 3 תוך 9 חודשים החל מ-2.2.85 ג. המוסד יבדוק אפשרות השתתפות במימון הוצאות הלימוד לפי סעיף ב' לעיל עפ"י המקובל בתקשי"ר. אם המוסד יאשר מענק לימודים - תתחייב העובדת לשרת במוסד את התקופה המתחייבת מהאמור בנושא זה בתקשי"ר. תשובה תינתן עד 20.1.1985. ד. עם כניסתה לתפקיד החדש תתחיל תקופת ניסיון שתימשך 9 חודשים ותוך תקופה זו עליה להשלים את לימודיה ולעמוד בבחינה לסוג מקצועי 3 של משרד העבודה והרווחה. ללא קשר לנ"ל תקבל העובדת דרגה 7 מח"ר לאחר השלמה בהצלחה, עפ"י החלטת מנהל המוסד, 3 חודשים בתפקידה החדש ואין בעובד זו משום קיצור תקופת הניסיון ותפקידה אשר תימשך כאמור 9 חודשים וניתנת להארכה ע"י המוסד בשלושה חודשים נוספים. ב. סעיף 2 פירט את תנאי העבודה כדלקמן: "שעות העבודה של העובדת תהיינה 22.5 שעות בשבוע כולל זמן הנסיעה לעבודה ובנוסף לכך ישלם המוסד 1.25 שעות לשבוע כזמן נסיעה על כל יום נסיעה בפועל." ג. סעיף 3 פירט את תנאי אחזקת הרכב כדלקמן: "החל ב-15.1.85 ישתתף המוסד בהוצאות החזקת רכב לפי דרגה ד' כמקובל לגבי עובדי מדינה במשרה מלאה והקצבת הקילומטראג' כפי שתאושר ע"ח משרד האוצר מזמן לזמן לעובדים בדרגת ניידות הנ"ל, התשלום של ההוצאות המשתנות יהיה עפ"י הביצוע בפועל על סמך דווח של העובדת." ד. סעיף 4 קבע את משך ההודעה המוקדמת כדלקמן: "ההסדר כמפורט בסעיפים 1-3 לעיל יהיה בתוקף כל עוד המוסד מעוניין בקיומו ועליו להודיע לעובדת על הפסקתו הודעה מוקדמת של 2 חודשים מראש. להלן "הודעה מוקדמת". בתקופת "ההודעה המוקדמת" רשאי המוסד לקבוע את המועד ממנו ואילך תצא העובדת לחופשה ע"ח חופשתה הצבורה. ה. סעיפים 5-6 פירטו את תנאי התובעת בפיטורים כדלקמן: "דין ההודעה המוקדמת כדין הודעת פיטורין ויחסי עובד ומעביד בין המוסד לעובדת ייפסקו בתום תקופה זו. העובדת תהיה זכאית לקבל פיצויי פיטורין בכפוף לתקשי"ר, כולל שחרור כספי העובד והמעביד בקופת התגמולים ובקרן ההשתלמות" "העובדת תהיה זכאית להפסיק את שירותה במוסד בהודעה של 2 חודשים מראש תוך 12 חודשים מהפעלת ההסדר ובמקרה זה תהיה זכאית לפיצויי פיטורים כאילו פוטרה מהעבודה כולל שחרור כספי העובד והמעביד בקופת"ג ובקרן השתלמות." (ההדגשות לא במקור) ו. סעיף 8 להסכם קובע את הצמדת תנאי חוזה העבודה לתנאי התקשי"ר כדלקמן: "כל יתר הנושאים המפורטים בתקשי"ר, המוחל על פי החלטת ההנהלה על כל עובדי המוסד, ימשיכו לחול על העובדת, למעט השינויים המוזכרים לעיל מפורשות" ז. כמפורט בסעיף 8 להסכם, אימץ המוסד את התקשי"ר, למעט השינויים שהוזכרו במפורש בהסכם. אחד השינויים הבולטים והרלוונטיים לעניינו מופיע בסעיף 6 להסכם, המעגן את זכאות התובעת לפיצויי פיטורים ולשחרור כספי עובד ומעביד בקופת גמל והשולל מכללא את זכאותה לגמלאות על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל - 1970 (להלן: "חוק שירות המדינה גמלאות") ח. בסעיף 14 לכתב התביעה טוענת התובעת כי מכוח הוראות ההסכם, קמה זכאותה לתוספת פיצויי פיטורים לפי סעיף 85.22 וסעיף 85.23 לתקשי"ר, השייכים לפרק 85 לתקשי"ר שעניינו גמלאות, ואשר בו מובאות הוראותיו העיקריות של חוק שירות המדינה גמלאות הקובעות את הזכויות לגמלה של עובד המדינה ושאיריו וכן מפורטות זכויותיו לגמלה של עובד שפוטר. סעיף 85.22 לתקשי"ר שכותרתו "פיטורים מסיבות אחרות" קובע כדלקמן: "עובד, ששירת עשר שנים ופוטר שלא מסיבת מצב בריאות לקוי, כשהוא בגיל 40 או יותר ולא נפסל לשירות לפי החלטת בית הדין למשמעת, זכאי לקצבת פרישה כאמור בפסקה 85.125 וביתר הוראות פרק משנה 85.1; כמו כן זכאי עובד כנ"ל למענק בנוסף לקצבה, כמפורט בסעיף 85.23;..." (החוק הנ"ל סעיף 15 (4)). סעיף 85.23 לתקשי"ר שכותרו "מענק בנוסף לקצבה" קובע כדלקמן: "עובד, שפוטר לפני הגיעו לגיל 60, הזכאי לקצבה לפי פסקאות 85.211, 85.212 או 85.221, זכאי, בנוסף על הקצבה, למענק בשיעור השווה לחלק העשרים וארבעה של משכורתו השנתית (דהיינו סך כל המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, ששולמו בעד שנים עשר החודשים נושאי המשכורת האחרונים לפני פרישתו), כפול במספר שנות שירותו, ובלבד שהמענק לא יעלה על הסכום הקטן משני אלה... (החוק הנ"ל, ס' 22)" ט. לאחר עיון בהוראות סעיפים 85.22 ו-85.23 שבפרק 85 לתקשי"ר העוסק בזכויות לגמלה והמפנה להוראות חוק שירות המדינה גמלאות, הגענו לכדי מסקנה כי מאחר ולא התקיים בעניינה של התובעת התנאי המקדמי לזכאות להטבות אלה, שהינו קבלת גמלה על פי חוק שירות המדינה גמלאות - אין התובעת זכאית להטבות הנלוות לגמלה ממנה נהנים עובדי שירות המדינה על פי חוק זה. י. אשר לתביעה לקבלת מענק מוגדל מכוח ביטול משרת התובעת - הגם שמקובלת עלינו גרסת התובעת כי פוטרה מהמוסד לאחר שמשרתה בוטלה, אין בכך כדי להקים לתובעת זכות כלשהי לקבלת מענק מוגדל בשיעור של 150% פיצויי פיטורים, הואיל וזכות זו לא נקבעה מעולם בתקשי"ר אלא מעוגנת בהוראת נציבות שירות המדינה מיום 1.2.99. לפיכך, לא ניתן לקרוא אל תוך ההסכם את אשר אין בו, ולא ניתן לפרש את ההסכם באופן שיחולו עליו הוראות הנש"מ, שהן הוראות החיצוניות לתקשי"ר, ככל שלא נקלטו בו במפורש. יא. מטעם זה אף הגענו לכדי מסקנה כי תביעת התובעת להכללת רכיב הביגוד במשכורת הקובעת לפנסיה דינה להידחות: סעיף 83.521 לתקשי"ר מגדיר משכורת חודשית כוללת אחרונה כדלקמן: "משכורת המשולבת כפי שהוגדרה בפסקה 24.301, וכל תוספת שהוכרה כתוספת קבועה לעניין חוק שירות המדינה ושנכללה במשכורתו האחרונה של העובד;..." יב. סעיף 8 לפרק ב' בחוק שירות המדינה גמלאות מגדיר תוספת קבועה כדלקמן: "תוספת המשתלמת על משכורתו היסודית של עובד ושהוכרה על ידי הממשלה כתוספת קבועה לעניין חוק זה". תוספת ביגוד לא הוכרה כתוספת קבועה לעניין חוק הגמלאות ובניגוד לתוספת הבראה, לא הוכללה תוספת הביגוד בתקשי"ר. הפסיקה קבעה כי תוספת ביגוד הינה הטבה הנלווית לשכר, בדומה למשכורת 13 ומענקי חגים ואיננה רכיב שכר. בהתאם לכך יש להחיל בעניין זה את ההלכה הפסוקה לפיה אין לכלול 'הטבה נלווית' בגדר השכר הקבוע לעניין פיצויי פיטורים (דב"ע נו/22-3 דורית פני גיל - טכנולוגיה מתקדמת בע"מ, דינים ארצי כט (1) 1; דב"ע לז/31-3 דב"ע לז/3-31, דר' פאולינה קלר - האוניברסיטה העברית בירושלים; פד"ע 6 304, 312; דב"ע מה/7-5 דב"ע מה/7-5, אליעזר שדה - מדינת ישראל, הממונה על תשלום הגימלאות, פד"ע יז 422, 426). יג. לפיכך מקובלת עלינו טענת הנתבעות כי שכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הוא 7,598 ₪ ולא 7,725 ₪, כאשר סכום זה כולל גם 1/12 דמי הבראה ואינו כולל 1/12 ביגוד (127 ₪). 4.2 מענק היובל א. סעיף 25.52 לתקשי"ר שכותרתו "מענק יובל", מגדיר את אופן החישוב בו ישתלם מענק היובל כדלקמן: "עובד המדורג בדירוג מינהלי, מקצ"ט, בעל וותק של 25 שנה ומעלה זכאי למענק נוסף על שכרו פעם בשנה, (להלן-"מענק יובל") בשיעור של 60% מהשכר המשולב והתוספות המהוות בסיס לחישוב ערך שעה. המענק ישולם לעובד אשר בינואר 1989 או בכל שנה לאחר מכן הייתה לו תוספת בשכרו וותק של ¾ 24 שנה ומעלה בתלוש השכר כולל ותק בשירות חובה בצה"ל. ב. אין מחלוקת כי התובעת זכאית למענק יובל בשיעור של 60% מהשכר המשולב בגין כל אחת מחמש השנים האחרונות לעבודתה שהינו לצורך חישוב המענק 7,265 ₪. ג. מכיוון ש-60% ממשכורתה של התובעת לצורך חישוב המענק הינו 4,359 ₪, הרי שהיה על הנתבעות לשלם לתובעת סך של 21,795 ₪ כמענק יובל בגין חמש שנים. בפועל שילמו הנתבעות סכום של 16,346 ₪ בלבד, שהינו 75% מהסכום שמגיע לתובעת (דהיינו, הנתבעות הפחיתו 25% נוספים ממשכורתה של התובעת). לסכום זה צירפו הנתבעות הפרשי ריבית בסך 491 ₪ בגין האיחור בתשלום מענק היובל. ד. הנתבעות לא הציגו כל הסבר של ממש להפחתת 25% נוספים משכרה של התובעת, ואין בידנו לקבל את הסברי הנתבעות כי מדובר בהפחתת רכיב שעות נוספות או החזרי נסיעות ואף אין בידנו לקבל את דרך חישובן בהקשר זה. ה. לפיכך הגענו למסקנה כי על הנתבעות לשלם לתובעת את מלוא ההפרש בין הסכום ששילמו כמענק יובל ובין הסכום המגיע לתובעת, הפרש העומד על סך של 5,449 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 15.6.2004. 4.3 פיצויים בגין נזק לא ממוני א. התובעת טוענת בתצהירה כי מנהלי הנתבעות נהגו בה באופן בלתי הולם ולא ראוי, בעת שעיכבו את תשלום הפיצויים. לטענתה, נדרשה לעבור מסכת תלאות עד אשר שולמו לה פיצויי הפיטורים בסמוך לאחר שהוחלט לפטרה, דרך הדיונים בהם נדרשה לשוב ולהזכיר, לפרט ולהסביר למנהליה כי חלה עליהם החובה לשלם את פיצויי הפיטורים, וכלה בדחיות ההולכות וחוזרות ובהתרוצצויות אחר כל מורשי החתימה בעמותה שחתימתן נדרשת לתשלום הפיצויים. ב. כך מתוארת, בתמצית, התנהלות הנתבעות כלפיה עם פיטוריה: ביום 7.6.2004 פנתה התובעת בכתב וביקשה את זכויותיה; רק ביום 5.8.2004 זומנה לפגישה, במסגרתה נדרשה להמציא מסמכים רלוונטיים לפיצויי הפיטורים, אותם שלחה לנתבעות ביום 10.8.2004. לאחר מכן זומנה התובעת לפגישה שנייה, אותה ניהל רו"ח צורי, ואשר במהלכה טענו הנתבעות כי חלה עליהן חובה לשלם פיצויים בסך 20,000 ₪ בלבד. לבסוף הסכימו הנתבעות לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 57,285 ₪, אך דרשו מן התובעת הוכחות לכך ששהתה בעבר בביתה בחופשת לידה, וכן סירבו לשלם מענק יובל. התובעת זומנה לפגישה שלישית ביום 8.9.2004 בה הציגה את המסמכים המעידים על כך שיצאה בעבר לחופשת לידה ולאחר מכן ניאותו הנתבעות לשלם לתובעת סכום של 65,000 ₪. על אף ההסכמות אליהן הגיעו, לא קיבלה התובעת את כספי הפיצויים. בפגישה הרביעית אליה זומנה ביום 22.9.2004, הוצגה בפניה המחאה לא חתומה ורק ביום 29.9.2004 התקשר אל התובעת נציג הנתבעות בסמוך לשעת חצות (23:00) והודיע לה כי אם ברצונה לקבל את ההמחאה עליה להתייצב בחניון של קניון רמת גן ולקבל את ההמחאה מידיו. בן זוגה של התובעת נסע לפגוש את נציג הנתבעות, אשר מסר לידיו המחאה בסך 64,789 ₪, אשר נשאה את התאריך 12.9.2004. במועד זה טרם שלחו הנתבעות מכתב שחרור לקופת הגמל ולפיצויים, ורק לאחר שיחות טלפוניות חוזרות ונשנות שלחו הנתבעות ביום 25.10.2004 הודעה על הפסקת עבודתה של התובעת וטופס 161 לתשלום מענק עקב פרישה. ביום 29.12.04, כחצי שנה לאחר פיטוריה, הודיע מנכ"ל הנתבעות לתובעת כי חתם על המחאה נוספת בסך של 30,000 ₪ ואולם המחאה זו לא נמסרה לתובעת שכן לא נחתמה כנדרש על ידי מורשה חתימה שלישי בנתבעות. כאשר חלפו חודשים וההמחאה על סך 30,000 ₪ לא הועברה לידי התובעת, פנתה התובעת שוב לנתבעות, אלא שאז הודע לה כי הוכנה עבורה המחאה אחרת, על סכום נמוך יותר. ביום 17.4.2005, כשנה לאחר פיטוריה, קיבלה התובעת המחאה נוספת על סך 6,839 ₪, וזאת לאחר שפנתה לקבלת ייעוץ משפטי ולאחר שבא כוחה שלח מכתב לנתבעות. ג. בחקירתה הנגדית תיארה התובעת את הקשיים שנגרמו לה בעקבות עיכוב כספי הפיצויים במשך חודשים ארוכים: "לצערי הרב בתקופה הזאת בעלי היה מובטל וגם סיים את תקופת דמי האבטלה. ואני ממש הייתי זקוקה לכסף וחשבתי שאני אקבל את הכסף של הפיצויים ולא קיבלתי לא את כסף הפיצויים ולא שחררו לי קופות הגמל. כתוצאה מכך נאלצתי להסכים לקבל את המשרה הראשונה המכובדת שהוצעה לי ולהתפשר על תנאי עבודה שלא היו דומים לתנאים שהועסקתי בהם לפני כן" (עמ' 6 לפר', שורות 3-8). ד. אשר לעוגמת הנפש הרבה שנגרמה לה עקב התנהלות הנתבעות, ציינה התובעת:"...אבל הדרך שבה נעשו הדברים, ההערות המרושעות שנאמרו במהלך הדיונים שהיו שם. כל מיני ניסיונות לחפש מתחת לאדמה דברים שאולי לא מגיע לי בגלל ככה ומדוע לא קיבלתי בגלל משהו אחר. ואני הרגשתי שכל ה-30 שנה שעבדתי שם במסירות ובנאמנות כאילו נמחקו ואינם ומי שעבד איתי כבר לא נמצא ובא פרעה חדש שלא מכיר את יוסף. ומתחיל להכפיש אותי ולהשפיל אותי ולהוציא לי את הנשמה..." (עמ' 9-10 לפר') וכן: "אני לא חושבת שזה רק אי סדר, כמו שאמרתי קודם הצורה בה התנהלו הצדדים היא לא רק תוצאה של אי סדר, אם היית נוכחת בחלק מהפגישות בהן נאלצתי להשתתף ושיצאתי מהם בוכה ורועדת כולי, לא היית אומרת שזה אי סדר בלבד" (עמ' 11 לפר', שורות 15-17). ובמקום אחר: "אני יכולה רק להוסיף שהנושא של עוגמת הנפש ממש גרם לי לסבל פיזי. אני חולה הרבה יותר. אני לא ישנה בלילות. הנושא הזה ממש מטריד מרגיז ומקומם" (עמ' 5 לפר', שורות 24-26). ה. התרשמנו מאמינות עדותה של התובעת ושוכנענו כי אכן חשה נפגעת ומושפלת מההתנהגות כלפיה, לאחר שנים כה רבות של עשייה מסורה. לפיכך החלטנו לקבל את טענתה כי המעמד בו מצאה עצמה לאחר שלושים שנות עבודה היה מביך ופוגע, וסברנו כי ניתן היה לצפות מן הנתבעות כי תגלנה מידה רבה יותר של רגישות ודרך ארץ כלפי התובעת, אשר מצאה עצמה מפוטרת רק בשל הנסיבות, ועל לא עוול בכפה, לאחר שנים ארוכות של עשייה מאומצת ומסורה. ו. נציין כי העד היחיד שהעיד מטעם הנתבעות הודה בפנינו בחקירה הנגדית, כי, על אף שברור היה כי מגיעים לתובעת סכומים שאינם שנויים במחלוקת, הוחל בבדיקת כספי הפיצויים המגיעים לה רק לאחר שהתובעת שבה ופנתה לנתבעות בעניין זה, ובשעה שהנתבעות מפירות בריש גלי את הוראות חוק פיצויי פיטורים לעניין מועד תשלום פיצויי פיטורים (עמ' 14-15 לפר'): "ש. שאתה בטח יודע שעל פי חוק יש לשלם פיצויי פיטורים כמה זמן לאחר פיטורים? ת. תוך 30 יום מהפיטורים. ש. למה לא שילמתם לרבקה פיצויי פיטורים תוך 30 יום? ת. ברגע שרבקה פנתה בקשר לכספים המגיעים לה, התחילו לבדוק את הנושא הזה. ש. אני מבין שחשבו שלא מגיע לה כלום. ת. נהפוך הוא, ידעו בוודאות כי מגיע לה פיצויים. ז. זכותו של כל עובד, כי ינהגו בו בכבוד במועד סיום עבודתו, ומבלי שיידרש להמתין חודשים לקבלת פיצויי הפיטורים. זכות זו קמה אף לתובעת, אשר עבדה במוסד למעלה משנות דור וקשרה גורלה בגורלו, ולאחר פיטוריה נאלצה לכתת רגליה על מנת לקבל את המגיע לה על פי דין. בנסיבות העניין, כפי שפורטו לעיל, מצאנו לנכון לפסוק לזכות התובעת פיצוי בגין עגמת נפש ונזק בלתי ממוני בסך של 10,000 ₪. 5.סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי כדלקמן: 5.1 הנתבעות תשלמנה לתובעת ביחד ולחוד את יתרת מענק היובל בסך של 5,449 ₪ ברוטו בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 15.6.2004 ועד ליום התשלום בפועל. 5.2 כן תשלמנה הנתבעות לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש ונזק בלתי ממוני. 5.3 משנתקבלה התביעה בחלקה, תשאנה הנתבעות בהוצאות שכ"ט עו"ד התובעת בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. 5.4 הסכומים הנקובים בסעיפים 5.1.-5.3 לעיל ישולמו תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין. 5.5חזרה לעבודהפיטורים