חזרה לעבודה אחרי שנת שבתון

זוהי תביעה להשבה לעבודה, לתשלום פצויי כספי בהתאם להפרש שבין השכר האחרון שקבל התובע לבין הפנסיה המשולמת לו מאז שאולץ לפרוש לטענתו שלא כדין. לחלופין להגדלת הגמלה ותשלום פדיון דמי מחלה ופיצויי הלנה. להלן עובדות המקרה: 1. הנתבעת הינה עמותה המפעילה מוסדות חינוך לבנים ובנות, בדרך כלל בגילאים של בית ספר יסודי, בכל רחבי הארץ. 2. התובע הינו איש חינוך, מורה ורב בהכשרתו, נשוי ואב לשמונה ילדים, ששלושה מהם סמוכים לשולחנו והם קטינים. 3. בין השנים 1972 עד 1979, לפני תחילת עבודתו אצל הנתבעת, עבד התובע כר"מ בישיבת "פרחי אהרון" בקרית שמואל. כמו כן, עבד התובע שנה נוספת אצל הנתבעת כמורה בתלמוד תורה בחיפה, לפני תחילת עבודתו בקרית אתא. 4. התובע הועסק על ידי הנתבעת בתפקיד מנהל בית הספר - תלמוד תורה בקרית אתא במשך 21 שנים רצופות, החל משנת הלימודים תש"מ עד סוף שנת תשס"א. 5. בשנת הלימודים תשס"ב החל מספטמבר 2001 שהה התובע בשבתון לשנה עפ"י תיאום מראש עם הנהלת הנתבעת. במהלך השבתון למד התובע מיחשוב - במרכז הדרכה. הנתבעת הביאה מנהל חדש מחו"ל לבית הספר שישמש כמחליפו של התובע. 6. כל מורה השוהה בשבתון חייב להודיע למעסיקו, עד סוף חודש מרץ מה תוכניותיו לשנת הלימודים הבאה, והאם הוא חוזר לעבודה או לאו. התובע היה צריך להודיע לנתבעת על חזרתו לעבודה עד סוף חודש מרץ 2002. 7. לטענת התובע - בתאריך 3/3/02 הוא שלח הודעה לנתבעת בדואר רשום כי בכוונתו לחזור לעבודתו החל מספטמבר 2002. לדבריו - עותק מהמכתב נשלח גם לעיריית קרית - אתא. אין בידי התובע עותק מהמכתב הנ"ל, אלא רק אישור על שליחת דואר רשום במועד הנ"ל. 8. התובע העיד בבית הדין ביום 10/7/05 (בעמוד 5 לפרוטוקול) כי ניסה ליצור קשר עם הנהלת הנתבעת "עשרות ואפילו מאות פעמים ולא ענו לי". 9. בתאריך 21/5/02 נשלח לתובע מכתב תשובה מהמפקח הרב ד.נ. בלוי המבהיר לתובע כי הנתבעת לא ציותה שהתובע ירצה לחזור לעבודתו. להלן נוסח המכתב: " לכבוד הרב יעקב גלאי בני ברק. מ.נ., הנדון: הניהול בקרית אתא - הודעתך על רצון לחזור. בתשובה למכתבך בו אתה מודיע כי רצונך לחזור לשנה"ל הקרובה (תשס"ג) לנהל את הת"ת בק. אתא, פשוט נדהמתי מהודעתך הנ"ל וזאת משום שזה מס' שנים שוחחת עם הח"מ על רצונך לפרוש מכבר לגמלאות ומטעמי בריאות לקויה. לפני שיצאת לחל"ת, בסוף שנה"ל הקודמת תכננו יחד איך לטפל בגובה הגמלאות שלך, גם עקב מחלתך וגם בדרכים לצירוף שנות עבודתך מלפני שבאת אלינו. השתוממתי שעם יציאתך לחל"ת לא המשכת את הקשר עם הח"מ ע"מ לטפל בכל הנ"ל ושכאמור כך סוכם בינינו. רק פעם אחת טלפנת ל"תא קולי" שלי ואכן השארת שם מס' טלפון וכשחזרתי אליו פעמים רבות לא הצלחתי להשיגך. לא פיללתי כלל שתרצה לחזור, גם בגלל כל האמור לעיל וגם במיוחד כששמעתי שמכרת את דירתך בק. אתא אם אמנם תוכל להוכיח שחזרת לאיתנך ב"ה, הרי שהחינוך העצמאי יצטרך למצוא לך עבודה מסוימת אחרת באזור הצפון ו/או באזור המרכז בו עברת לגור. העתק: הרב מאיר לוריא - מנכ"ל בכל הכבוד, ד.נ בלוי - מפקח. " 10. הנתבעת כאמור הודיעה לתובע במכתב מיום 21/05/02 החתום על ידי הרב ד.נ. בלוי, כי משרתו "נתפסה" על ידי עובד אחר שמילא את מקומו בשנה"ל תשס"ב. לטענת הנתבעת במכתבה - התובע הוא זה שביקש לצאת לגמלאות בתום שנת השבתון מטעמי הבריאות, אך אם יוכיח כי חזר לאיתנו תאלץ הנתבעת למצוא לי,,עבודה מסוימת אחרת" באזור הצפון ו/או באזור המרכז. 11. בתאריך 30/5/02 שלחה הנתבעת לתובע מכתב נוסף לתובע החתום על ידי הרב מ. פריינד, המנהל הארגוני של הנתבעת, להלן נוסח המכתב: "לכבוד הרב יעקב גלאי הירדן 11 בני ברק מ.נ. בסוף שנת תשס"א התברר כי קיימות בעיות לגבי המשך עבודתך בק. אתא בעקבות זאת סוכם על יציאתך לשנת שבתון כאשר היה ברור לכולם שאינך חוזר לק. אתא, ובהתאם לכך גם מכרת את דירתך ורכשת לך דירה בב"ב. על סמך עובדות אלה התקשרנו עם מנהל שהסכים לקבל על עצמו את ניהול ביה"ס על כל הכרוך בכך, במצב הנוכחי אין כל אפשרות שתחזור לכהן כמנהל בכפר אתא. יחד עם זאת מתוך הוקרה לפעולתך בעבר ובהתחשב בנסיבות האישיות נעשה את הכל כדי למצוא לך עד כמה שניתן משרה ראויה בהוראה באזור המרכז, בקרבת המקום בו את רכשת את דירתך. אנו משוכנעים שתדע להעריך את גישתנו החיובית הן בנכונות לאפשר לך את היציאה לשנת שבתון בשנה שעברת והמאמצים שאנו עושים כדי למצוא פתרון לבעייתך לקראת שנה"ל תשס"ג. אם ברצונך לפרוש מעבודתך בתום שנה"ל תשס"ב נבקשך להודיענו ואז מצידנו נעשה הכל כדי להעניק לך את מירב הזכויות תוך התחשבות במצבך הבריאותי. בברכה, הרב מ. פריינד המנהל הארגוני". 12. במכתב צויין במפורש שאין בכוונת הנתבעת להחזיר את התובע לתפקידו כמנהל בית הספר בקרית אתא - היות והתפקיד כבר ניתן לאחר, וכי הנתבעת תהיה מוכנה למצוא לו משרה אחרת בהוראה באזור בני - ברק שם רכש לעצמו התובע דירה. בפועל התובע לא שובץ לתפקיד כלשהו על ידי הנתבעת. 13. בתאריך 28/7/02 נערך לתובע שימוע "בנושא פיטוריו כמנהל בית ספר לאחר שנת חל"ת" בנוכחות מנכ"ל הרשות, נציג האיגוד המקצועי והיועץ המשפטי. 14. כעולה מתרשים השימוע - השיחה הייתה בין התובע לבין היועץ המשפטי ועיקרה אפשרות שיפור תנאי הפרישה של התובע תוך הסתמכות על מחלת הסכרת שממנה סובל התובע ואשר פוגעת במידה מסויימת כנראה בראייתו, בזו הלשון: פרטי כל מהשימוע להרב יעקב גלאי - קרית אתא בנושא פיטוריו כמנהל ביה"ס לאחר שנת חל"ת: משתתפים: הרב מ. לוריא, הרב א. שטינהוז, הרב ש. קרלנשטיין, מר מ. ינובסקי, הרב ד.נ. בלוי. היוה"מ אל הרב הנ"ל: מרכז החינוך העצמאי בדעה שלא להחזיר אותך לניהול ואדוני יודע שיש להם נימוקים חזקים עקב בריאותך הלקויה. הלא ידעת שעקב מחלת הסכרת שלך איבדת את כושר הראיה. במה א"כ אפשר לנו לעזור לאדוני בתנאי הפרישה שתבוא מצדך מתוך הסכמה ושתבוא על סיפוקך? הרב גלאי: אין אני מתעקש לחזור לקרית אתא ולמלא את תפקיד הניהול ונכון הדבר שבגלל עבודתי הקשה חליתי בסכרת קשה בשנים האחרונות שמקשה עלי למלא תפקידיי כיאות בתור מנהל. אולם בגלל העבר שלי הנאמן והמסור שהיה ללא דופי, אסכים בתנאי שיסדרו תנאי פרישה הוגנים בהתאם לעברי המפואר. אצלכם אני עובד 23 שנים. בחמ"ד עבדתי 4 שנים. פרטי - דרך חב' הביטוח גלעד עבדתי 3 שנים. בס"ה 30 שנים שנה. אין זה מספיק. היוה"מ: אני מציע שתשתף פעולה כשאנו נגיש אותך לוועדה רפואית, ויש להניח כי הוועדה תכיר במחלת הסכרת הנגרמת כתוצאה מהעבודה הקשה בהוראה ובניהול מוסד מורכב. שע"י כך תגדל הגמלה שלך. וייתכן שיאשרו לך גם נכות. כן אנו נדאג לצירוף כל שנות עבודתך באחוזי הפנסיה שלך. מה דעתך על כך? הרב גלאי: אשקול את הדברים, אתייעץ ואשיב לכם על כך". במהלך השימוע הצדדים לא הגיעו לסיכומים כלשהם ביניהם. 15. מאחר והתובע לא שובץ לעבודה הוא הסכים, לדבריו, בלית ברירה לקבל גמלה חודשית כדי שתהיה לו הכנסה כספית כלשהי. החל מ - 1/9/02 החל התובע לקבל גמלה חודשית כפנסיונר מהנתבעת בסך של 3,701 ש”ח לחודש, כאשר משכורתו כמנהל בית הספר הייתה 13,054 ש”ח ברוטו לחודש. במהלך השימוע הצדדים לא הגיעו להסכמות כלשהם ביניהם. 16. היות והתובע לא שובץ לעבודה, הוא תבע את הנתבעת לדין תורה בפני בית הדין הרבני בראשותו של כב' הרב קרליץ בבני ברק. ביום 17/2/03 יצא לזימון בד"צ בני ברק (תיק מספר 1601) להנהלת הנתבעת, ובו זימון לדיון בעניין "הפסקתו מעבודה שלא כמקובל" של התובע. הנתבעת הודיעה לבית הדין הרבני כי היא מבקשת להתדיין בבית דין בירושלים. התובע הגיש תביעה לבית הדין של המועצה הדתית בירושלים - אך הנתבעת לא התייצבה לדיון שזומנה אליו. 17. בתאריך 1/6/03 שלח ב"כ התובע מכתב לנתבע ובו דרישה להחזיר את התובע לעבודה ולפיצויי כספי בגין הפסדי השתכרות בגין ההפרש שבין משכורת לפנסיה מהפרישה הכפויה ועד בהשבה לעבודה. 18. בתאריך 19/1/04 הוגשה התביעה לבית הדין. 19. כן יש לציין כי התובע רכש בשנת 1995 דירה בבני ברק ושילם עליה משכנתא חודשית. במסגרת עבודתו בקרית אתא, התובע התגורר באזור בדירה שכורה. בתקופת השבתון שהה התובע בדירתו בבני ברק ביחד עם בני משפחתו בכדי לחסוך בתשלום דמי השכירות עבור הדירה בקרית אתא. 20. לא מכחיש שמחלת סכרת, המחייבת מעקב וטיפול, גרמה לירידה בכושר הראיה, ויש קשר מסוים בין מחלתו וליציאתו לשבתון. בשבתון למד קורס מחשבים והחליף כוח (היו לו תוכניות להשתמש בידע שרכש לטובת ההוראה). 21. ב - 3/3/02 שלח שלושה מכתבים רשומים לבעלי תפקידים ברשת ולעיריית קרית אתא בעניין סיום השבתון אך אין ברשותו עותקים. ניסיונו למצוא עותקים אצל הנמענים לא צלחו. 22. לא פסל את אפשרות הפרישה המוקדמת, אך התנה אותו בקבלת פנסיה מלאה בשיעור של 70% והתחשבות בתקופות עבודה קודמות במקומות אחרים ושיפור התנאים על רקע הפגיעה בבריאותו. 23. לא הסכים לפרוש, בוודאי לא בתנאים שאולץ בניגוד לרצונו, ולאחר שאיימו עליו שיישאר ללא שכר. יש לפסול את הליך השימוע. טענות הנתבע: 24. התובע התלונן שנים אחדות על מצבו הבריאותי ועל קשייו בעבודה כתוצאה מכך. יציאתו לשבתון הייתה כדי שיוכל לנצל את הזכות הזו בלא להפסידה ולהכין את פרישתו לפנסיה מוקדמת. 25. במהלך התקופה ניתן היה להעמידו לבדיקות רפואיות מתאימות, שמא יימצא קשר בין עבודתו וההחמרה במצב בריאותו, כדי שתאושר לו נכות שתגדיל את זכויותיו הפנסיוניות. כן דובר על אסוף נתונים על זכויות שצבר קודם להצטרפותו כעובד לנתבע, שמא גם בהן ניתן יהיה להשתמש כדי לנסות לשפר את זכויותיו לפנסיה מוקדמת. 26. השימוע שנערך לתובע היה כדין. הוא הכיר את כל הנוכחים וידע מראש שגם היועץ המשפטי יהיה נוכח. אחרי השימוע לא השיב כלל על השאלה מה תוכניותיו ולא ניתן היה לטפל - לא בעניין הרפואי ולא בעניין צבירת זכויות נוספות לתקופות עבודה קודמות. 27. היה ברור לכל שלתפקיד מנהל בית - הספר בקרית אתא לא יוכל לשוב בגלל מצב בריאותו ובגלל שעבר דירה בפועל למרכז ומאחר ומנהל אחר שובץ במקומו. 28. התובע לא פנה למעסיקיו בתקופת השבתון ולא הודיע בצורה מסודרת על שובו לעבודה. גם לאחר השימוע וכאשר אושרה לו גמלה והחל לקבלה, הוא בפועל לא נקט צעד כלשהו - לא הביע מחאה לא סרב לקבל את התשלום ולא תבע, אלא שנה וחצי לאחר יציאתו בפועל לגמלאות. התובע לא שיתף פעולה, לא הוכיח שמסוגל בריאותית לחזור לעבודה אחרי ששנים התלונן שאינו מסוגל להמשיך בה, ולא סייע בדרך כלשהי לסייע לו לשפר את זכויותיו. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:- 29. המחלוקת במקרה הנוכחי עניינה הוצאה לגמלאות של מנהל בית הספר בתום שנת שבתון והשאלה האם צעד זה נעשה כדין או לאו ע"י הנתבעת. כן יש לפסוק בשאלה אם מדובר בפיטורים שלא כדין - האם ניתן להחזיר את התובע לעבודתו או לאו ואם לא - האם הוא זכאי לפיצויי כספי ובאיזה סכום. 30. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע סובל ממחלת הסכרת. אין בפני בית הדין מסמך רפואי כלשהו המאשר, כי מחלת הסכרת פגעה בכושר הראיה של התובע עד כדי כך שהוא יכול להמשיך לעבוד כמנהל בית ספר כטענת הנתבעת, שכאמור לא הוכח כלל בבית הדין. גם אם אדם מקבל זריקות אינסולין כל יום עדיין הוא מסוגל לעבוד ולתפקד אלא אם יש סיבוכים רפואיים נוספים הפוגעים בכושרו לעבוד, דבר שלא הוכח בביה"ד על ידי הנתבעת. 31. מהרגע שהתובע יצא לשבתון הנתבעת שיבצה לתפקידו של התובע מנהל צעיר שהובא במיוחד מחו"ל למילוי התפקיד הנ"ל. הנתבעת לא התכוונה כלל להחזיר את התובע לעבודתו לאחר גמר השבתון, כי כבר מצאה מנהל אחר במקומו, ומבחינתה התובע סיים את תפקידו אצלה כמנהל בית הספר בקרית אתא כבר ביום 1/9/01. 32. התובע הודיע לנתבעת על כוונתו לחזור לעבודתו כמנהל בית הספר עוד במהלך חודש מרץ 2002, והראיה לכך כי בתאריך 21/5/02 כתב לו המפקח הרב ד.נ. בלוי "בתשובה למכתבך..." מכאן עולה בבירור כי הייתה פניה בכתב מטעם התובע לנתבעת להחזירו לעבודה במועד אך הנתבעת התעלמה מכך ורק בתאריך 21/5/02 נשלחה לו תשובה בנידון. כן גם הייתה פנייה טלפונית מטעם התובע כפי שאושר במכתב הנ"ל. 33. התובע עבד בנתבעת בתפקיד מנהל בית ספר במשך 21 שנים ברציפות. גם אם עפ"י גרסת הנתבעת, כי הודיע במועד על חזרתו לעבודה - אפשר היה לערוך בירור עמו מה תוכניותיו לגבי חזרתו לעבודה, או פרישתו ממנה, ואז לפעול להוצאתו המוקדמת לפנסיה על ידי מילוי טפסים ונקיטת כל הצעדים הדרושים לכך - כפי שמקובל. אך כאמור דבר לא נעשה על ידי הנתבעת בנדון, כאילו התובע חדל להתקיים מבחינתה החל מיום 1/9/01. ניתן היה לצפות מהנתבעת להתנהגות שונה מהנתבעת כלפי עובד ותיק שלה, שעבד במסגרתה 21 שנה. 34. יתר על כן, הנתבעת החליטה לפטר את התובע עוד לפני בקשתו לחזור לעבודה, וזאת כאשר המפקח הרב ד.נ. בלוי הופיע בפני ועדת החינוך המורחבת של החינוך העצמאי ונתן חוות דעת פדגוגית ביחס לתובע ושכנע את חברי הוועדה כי התובע כבר "לא מסוגל יותר להמשיך לנהל את בית הספר" והוא מסר את חוות דעתו המקצועית כשבקש למנות מנהל חדש במקומו של התובע, כפי שהעיד בנדון בביה"ד. מיותר כמובן לציין - שהתובע לא זומן כלל להופיע בפני וועדת החינוך המורחבת כדי לטעון את דבריו לפני שהוועדה החליטה על פיטוריו ומינויו של מנהל חדש במקומו. (ראה בנדון עמודים 9 ו - 12 לפרוטוקול). 35. התובע זומן לשימוע ביום 28/7/02 כאשר כבר היה ברור על פי מכתבו של הרב מ. פרינד מיום 30/5/02 כי לתפקיד מנהל בית הספר בקרית אתא לא יוחזר יותר. לא מדובר כאן בשימוע בתום לב אלא רק למראית עין כשההחלטה על הפסקת העסקתו כבר התקבלה קודם לכן, עוד לפני שהחל הליך השימוע. 36. בנוסף, גם מקריאת פרוטוקול השימוע עולה בבירור, כי לא מדובר בשימוע לפני קבלת ההחלטה לפטר מהעבודה אלא מדובר בנסיון לסכם עם התובע תנאי פרישתו מהעבודה, כשההצעה שניתנה לתובע הייתה לשתף פעולה כשהנתבעת תפנה בגינו לוועדה רפואית כדי שיזכה לאחוזי גמלה נוספים בגין מחלת הסכרת. מהפרוטוקול הנ"ל עולה בבירור כי ההחלטה על סיום עבודתו התקבלה זה מכבר, והנושא כאמור לדיון היה הגדלת אחוזי הפנסיה שהנתבעת תצטרך לשלם לתובע אם יזכה בהכרה בנכות וועדה רפואית. אין זה בגדר,,שימוע" לפני קבלת ההחלטה על הפיטורים אלא לאחריה. 37. מורה היוצא לשנת שבתון במערכת החינוך - נשמר לו מקום עבודתו והיקף משרתו ערב צאתו להשתלמות. התובע הוא מורה במקצועו, והנתבעת הינה רשת החינוך העצמאי הנמצאת בפיקוח ובתקצוב משרד החינוך, כאשר מחובותיה לתת למורים את כל הזכויות בשבתון על פי הוראות משרד החינוך. גם תלוש השכר מראה בעליל, כי ניתנו לתובע כל התוספות המקובלות במערכת החינוך בארץ כגון: גמול ניהול, גמול ניהול כיתה, תגבור הוראה, הסכם מסגרת 87, ניכוי קרן השתלמות למורים, ניכוי דמי חבר לארגון המורים. על כן גם בנוגע ליציאה לשבתון ולחזרה לעבודה ממנו מחובת הנתבעת היה לנהוג על פי המקובל במערכות החינוך ביחס לעובד הוראה היוצא לשבתון. מחובתה של הנתבעת היה לשמור לתובע את מקום עבודתו כמנהל בית הספר בקרית אתא עד למועד סיום שנת השבתון שלו. הנתבעת כאמור קיבלה מיד מורה מחו"ל כמינוי קבע לתפקיד מנהל בית הספר במקומו של התובע ברגע שהתובע יצא לשבתון, ובכך פעלה שלא כדין ובהעדר תום לב כלפי התובע. 38. במערכת החינוך בישראל ניתן לפטר מורה מעבודתו עד לסוף חודש מאי בכל שנה, לאחר קיום הליך שימוע כדין, כשמדובר בפיטורים המוצדקים בנסיבות המקרה. אם הפיטורים מבוצעים במועד מאוחר יותר מתחילת חודש יוני ואילך. מחובת המפטר לשלם למורה את כל שנת הלימודים הקרובה. הנתבעת פיטרה למעשה את התובע ביום 28/7/02 כשבשימוע דובר עמו רק על פנסיה ולא על חזרה לעבודה. הפיטורים היו לאחר יום 31/5/02. על כן היא חייבת לשלם לתובע את מלוא שכרו כמנהל בית הספר לתקופה מיום 1/9/02 ועד סוף חודש אוגוסט 2003 - כי הפיטורים היו שלא כדין ובניגוד להנחיות של משרד החינוך בנדון. 39. הנתבעת הוציאה את התובע לפנסיה מוקדמת בניגוד לרצונו. לתובע לא נותרה כל ברירה אלא להסכים לקבל את הפנסיה הנ"ל אחרת היה נותר ללא מקורות פרנסה למשפחתו. מדובר בהסכמה תחת לחץ לא הוגן של הנתבעת ובאילוץ התובע להסכים לתנאים שהוכתבו חד צדדית על ידי הנתבעת. 40. התובע ביקש בתביעתו להורות על החזרתו לעבודה כמנהל בית הספר בקרית אתא. התובע פוטר מעבודתו לאחר השימוע שנערך לו ביום 28/7/02. הפנייה לבית הדין נעשתה בשיהוי רב והייתה רק ביום 19/1/04. לא ניתן בנסיבות אלה להורות על החזרתו לעבודה של התובע והדרך היחידה לפצותו על העוול שנגרם לו בגין הפיטורים הנ"ל - היא בפסיקת פיצוי כספי הולם. 41. התובע השתכר בחודש מאי 2001 על פי תלוש שכר - משכורת ברוטו בסך 13,054.29 ש”ח. התובע קיבל באפריל 2003 - פנסיה בסך של 3,701 ש”ח ברוטו. על כן - על הנתבעת לשלם לתובע את הפרשי שכרו לתקופה מ- 1/9/02 עד 31/8/03 בגין הפסקת עבודתו לאחר ה- 31/5/02 בסך של 9,353 ש”ח, כפול 12 חודשים סה"כ 112,236 ש”ח, כשהסך הנ"ל יישא ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה לבית הדין ביום 19/1/04 ועד למועד התשלום במלא בפועל. יש לשלם לתובע את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 42. סה"כ הסכום הכספי שנתבע בכתב התביעה הינו 132,600 ש”ח. בסעיף הקודם פסקנו לטובת התובע סך של 112,236 ש”ח, על כן לא ניתן לפסוק לטובת התובע מעבר לסכום הנתבע בתיק המגיע ליתרה של 20,364 ש”ח בגין הפרת חוזה שלא בתום לב. 43. לאור האמור לעיל - אנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 20,364 ש”ח בגין הפרה חוזה שלא בתום לב. הסך של 20,364 ש"ח ישא ריבית והצמדה כחוק מיום 19/1/04 (מועד הגשת התביעה לבית הדין) ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם לתובע את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. ברצוננו לציין, כי אם לא היינו מחייבים את הנתבעת בסעיף 41 בגין הפרשי השכר עבור שנת לימודים מלאה אזי היינו מחייבים את הנתבעת לפצות את התובע בגין הפרת חוזה שלא בתום לב, כפי שנעשה כאן, וזאת בגין 12 חודשי שכר בסך של 156,648 ש”ח, אך היות ובסה"כ נתבע סכום של 132,600 ש”ח - לא פסקנו בתיק מעבר לסכום הנתבע. 44. התובע טען, כי עבד במקומות עבודה נוספים וכי הוא זכאי לצירוף התקופות ובכך להגדיל את הגמלה החודשית שהוא מקבל מהנתבעת. על התובע להמציא לנתבעת, תוך 30 יום מהיום, את המסמכים המאשרים את תקופות עבודתו הנוספות לצורך צירוף שנות עבודה נוספות כמורה. ברגע שהתובע ימציא לנתבע את המסמכים הדרושים, תעדכן הנתבעת בהתאם את הגמלה החודשית המשולמת לתובע ותשלם לו את היתרה רטרואקטיבית החל מיום 1/9/02 ואילך. 45. התובע דרש גם פדיון ימי מחלה שלא ניצל בתקופת עבודתו בנתבעת. הנתבעת חלקה על התביעה הנ"ל וטענה כי גילו של התובע אינו מאפשר פיצוי בגין ימי מחלה על פי הוראות משרד החינוך. לא ידוע לנו מהו גילו של התובע, והנתבעת גם לא טרחה להוכיח את טענתה בבית הדין, כי לא ניתן לשלם פיצוי בגין ימי מחלה לא מנוצלים לתובע לאור גילו. על כן - על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין ימי מחלה לא מנוצלים שנצברו לזכותו, לאחר דיווח בכתב שתשלח לתובע, כשהתשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום. 46. התובע תבע גם הלנת שכר - התביעה נדחית בזאת, היות ואין הצדקה משפטית לתביעה בנסיבות המקרה. 47. אנו ממליצים לתובע לפנות לוועדה רפואית על מנת לבדוק את זכאותו להגדלת אחוזי הפנסיה - בגין מצב בריאותו. אם אכן יתברר כי הוא זכאי להגדלת אחוזי הפנסיה בנדון - אזי על הנתבעת יהיה לשלם לתובע את אחוזי הפנסיה הנוספים בהתאם. 48. על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,348 ש”ח, ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ש”ח בצירוף מע"מ, וזאת תוך 30 יום מהיום. הדיון נערך בהעדר אחר מנציגי הציבור. חזרה לעבודהשבתוןשנת שבתון