1. לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לקביעת אי כושר (להלן - הועדה) מיום 16.12.09, לפיה נדחה ערעורה של המערערת ונקבע כי איבדה את כשרה לצמיתות בשיעור 60%. 2. ואלה העובדות הרלוונטיות לעניננו: א. המערערת, ילידת 1953 נשואה ללא ילדים, עבדה בעברה הרחוק כמזכירה במוסדות שונים כ- 30 שנה. בשנת 2001 החלה לעבוד בטיפול בקשישים. בשנת 2005 עברה התקף לב, בעקבותיו עברה צינתור והשתלת תומכון. בהמשך חזרה לעבודה חלקית. בחודש 11/07 לקתה המערערת בסרטן השד. ב. ביום 4.11.07 נקבעו למערערת דרגת אי כושר בשיעור של 75%, אשר הוארכה בהחלטה מיום 1.12.08 עד ליום 30.6.09. בתקופת הנכות הזמנית קיבלה המערערת טיפולים כימותרפיים. כמו כן קיבלה המערערת קצבת שר"מ. ג. ביום 26.10.09 נקבעו למערערת נכות רפואית בשיעור של 49% למן יום 1.7.09, בין היתר, בגין הליקויים הבאים: 25% בגין מצב לאחר אוטם, 15% בגין מצב אחרי כריתת שד, 20% בגין דיכאון, 10% בגין יתר לחץ דם. ד. ביום 21.7.09 קבעה פקידת השיקום כדלהלן: "גב' ג ילידת 1953, נשואה + 1. עבדה בשנים עברו כפקידה אך מ-2001 לאחר מעבר לראשל"צ - עבדה רק בטיפול בקשישים - דרך חברת מישר. הפסיקה לעבוד בעקבות גילוי סרטן השד. עברה כריתה מלאה + טיפולים כימותרפיים והקרנות אותם סיימה לפני כחודש. בשיחה - מאוד נסערת. בכתה המון. לדבריה אינה מתפקדת בכלל. גם לא במשק ביתה. מטופלת אצל ד"ר בקמן בבריאות הנפש. מקבלת טיפול תרופתי. היד השמאלית אינה מתפקדת. היא מתקשה להירדם בלילה ולא מצליחה לקום בבוקר. בעבר עברה אירוע לבבי אך לא הגישה תביעה ולאחר תקופת החלמה חזרה לעבודתה ב"מישר" שירותי סיעוד. כיום מרגישה חסרת כוחות להתמודדות ובטח שלא לעבודה. לדעת הרופא המוסמך מסוגלת לעבודה יום מלא - בעלת אופי פקידותי במשרד. כאמור גב' ג עבדה ב-8 השנים האחרונות כמטפלת בקשישים דבר שאינה יכולה לחזור ולעשות כיום. להערכתי תוכל להשתלב בהדרגה בשירות לקוחות/מענה טלפוני וכד' בהיקף חלקי, אם כך גם כאן תצטרך לעבור הכשרה בתחום המחשבים. לפיכך ממליצה לראותה כמי שאיבדה חלקית מכושרה להשתכר - לצמיתות. " (הדגשה הוספה - א.א.) ה. ביום 22.7.09 החליט ועדת אי כושר מדרג ראשון כדלהלן: "מדובר באישה בת 55 הסובלת ממצב אחרי כריתת שד + תגובה דיכאונית + מ. א. אוטם ויתר ל.ד. עבדה בשנים האחרונות בטיפול בקשישים, ולפני כן בעבר הרחוק כפקידה. עפ"י חו"ד רופא מוסמך מסוגלת ליום עבודה שלם באופי עבודה פקידות. ע"פ חו"ד שיקום תוכל להשתלב בהדרגה בשירות לקוחות או במענה טלפוני בהיקף משרה חלקי אם כי גם כאן תצטרך לעבור הכשרה בתחום המחשב. לפיכך ממליצה לראותה כמי שאיבדה חלקית מכושרה להשתכר לצמיתות. לפיכך, נקבעת דרגת אי כושר בשיעור 60% לצמיתות." ו. המערערת ערערה על החלטת הדרג הראשון בפני הועדה. ביום 9.12.09 דנה הועדה בערעור המערערת. וכך טענה המערערת בפני הועדה: "יש לי עליות וירידות רבות, לפעמים אני קצת נורמלית, הרבה מצבי רוח, אני מטופלת, יש לי ימים של בדיקות לפעמים ואז קשה לי לקום בוקר. עבדתי מזכירה בבית הספר, ואח"כ טיפול בקשישים, עבדתי בהנ"ש בחברה. היום אני לא מתגברת על התופעות יש לי קושי בכתף, קשיים בכף רגל שמאל, יש לי המון סחרחורות אחרי כמה פסיעות, סרטן שד גרורתי, אני לא יכולה להתעורר בבוקר אני שוכחת דברים. אני לא מסוגלת לחזור למעגל העבודה בכלל. יש לי בעיות בלהתקלח בגלל הזרוע, אני נפלתי במשך השנה וחצי. קשה לי לחפוף את הראש." ז. וכך החליטה הועדה: "מדובר במערערת לאחר ניתוח להרחקת תהליך ממאיר משד שמאל, מתלוננת על כאבים בכתף שמאל, עם הגבלה בשימוש פרק הכתף. כן קיימת הגבלה דיכאונית בשיעור 20%. הוועדה בחנה את הליקויים הרפואיים והגיעה להחלטה שהמערערת מסוגלת לעבוד בהיקף חלקי בעבודות משרדיות או בהנהלת חשבונות כפי שעשתה בעבר, בהיקף חלקי. הוועדה דוחה את הערר". 3. על החלטת הועדה הוגש ביום 3.2.10 הערעור שלפני. נימוקי הערעור הוגשו רק ביום 13.3.11. נימוקי הערעור בתמצית הם: בעבר נקבעה למערערת דרגת נכות בשיעור 75% זמני בעקבות מחלת הסרטן עד יום 30.6.09; ביום 3.12.09 נקבעה דרגת אי כושר 60% יציבה; המערערת טוענת כי מצבה הפיזי הנוכחי אינו מאפשר לה לבצע כל עבודה; הטיפולים הכימותרפיים בגין מחלת הסרטן הינם בעלי תופעות לוואי חמורות המונעות ממנה תפקוד רגיל; בנוסף נקלעה המערערת לבעיות נפשיות משום שזיכרונה הדרדר וסובלת מתופעות דיכאוניות. למערערת נקבעה נכות צמיתה של 49%. סוג נכותה, לטענתה, מגביל אותה לחלוטין בתפקודה לרבות בעבודתה, נגרמה למערערת נכות תפקודית מלאה. עוד הוסיפה המערערת, כי הוועדה לא נמקה ולא פירטה מדוע במוגבלויותיה הנוכחיות עודנה מסוגלת המערערת לעבוד; בחינת השכלתה של המערערת ומידת השפעת הליקויים הגופניים על תפקודה מעידה כי אבדה לחלוטין את כושרה להשתכר. 4. בדיון מיום 17.3.11 שהתקיים בפני כב' הרשמת מרגלית ביקש המשיב להשיב בכתב. ביום 4.5.11 הוגשה תגובת המשיב. המשיב טוען בתגובה כי אין מקום להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה, משבחנה הוועדה את הליקויים הרפואיים ובשים לב אליהם הגיעה למסקנה כי המערערת איבדה חלקית כשרה להשתכר בשיעור 60%. החלטת הוועדה עולה בקנה אחד עם המלצת פקידת שיקום, אשר אף היא מצאה שהמערערת מסוגלת לעבוד במשרה חלקית. החלטה הוועדה מנומקת ועומדת במבחן הסבירות, המערערת לא הצביעה בנימוקיה על פגם משפטי בהחלטתה המצדיק את התערבות בית הדין. 5. המערערת לא מצאה לנכון להגיב לתגובת המשיב בהתאם להחלטת בית הדין מיום 2.6.11. 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבור כי דין הערעור להדחות, ואלה טעמיי בתמצית: א. סמכות ועדת אי כושר, הכוללת מומחים בתחום השיקום והתעסוקה, לקבוע את הנכות התפקודית ככל שנותרה לאור הנכות הרפואית שכבר נקבעה ע"י הועדות הרפואיות, זאת תוך קביעת פוטנציאל התעסוקה בלבד של המבוטח ולא עד כמה בפועל יוכל להשתלב בשוק העבודה עם מגבלותיו. בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הועדה, אבל רשאי להתערב מקום שההחלטה, על פניה, אינה במתחם הסבירות, או אינה מתיישבת עם הנתונים שבתיק, כגון חוות דעת פקידת שיקום. ב. במקרה דנן, מכלול ליקוייה והגבלותיה של המערערת עמדו לנגד עיני הוועדה. אף על פי כן, ובהתאם להמלצות של הרופא המוסמך ושל פקידת השיקום, קבעה הועדה כי המערערת מסוגלת לעבוד בעבודות משרדיות או בהנהלת חשבונות כפי שעשתה בעבר, ובהיקף חלקי. ג. החלטת הוועדה סבירה, מנומקת ומפורטת ונתמכת בהמלצת מומחה שיקום. לא מצאתי טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין. יש לזכור כי הנכות הרפואית נמוכה אף נמוכה מאי הכושר. כך או כך, איני סבור כי ניתן לקבל את טענת המערערת לפיה איבדה לחלוטין את כושר העבודה. 7. לאור האמור, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. פסק הדין ניתן לערעור ברשות בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. חזרה לעבודההתקף לב / אוטם שריר הלב