1. זהו פס"ד בתביעת התובע לתשלום דמי לידה לגבר מכח סעיף 49 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי). 2. הרקע לתביעה : 1. אשת התובע, רונית חורש, מורה במקצוע, ילדה בן ב- 4/3/05. 2. ב- 9/5/05 הגישה אשת התובע תביעה לדמי לידה. תביעה זו אושרה ושולמו לה דמי לידה בגין 84 ימים, כחוק. 3. פנייתו הרשמית של התובע למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד), בתביעה לדמי לידה לגבר הייתה ב - 16/5/05. בתביעה זו תבע דמי לידה לגבר עבור המחצית השניה של חופשת הלידה של אשתו. תביעתו נדחתה, היות ועוד בטרם הגשת התביעה של התובע למוסד, קיבלה התובעת את דמי הלידה עבור 84 ימים. 4. התובעת לא המציאה למוסד אישור מהמעסיק כי חזרה לעבודה בתום 42 ימים מיום הלידה, ולמעשה אין חולק כי בפועל לא חזרה לעבודה . לבית הדין הומצא מסמך רטרואקטיבי מהמעסיק על פיו יצאה האשה לחל"ת מעבודתה מה- 15/4/05 ועד 26/5/05. 3. המחלוקת בתיק: זכאות התובע לקבלת דמי לידה עבור 6 שבועות לפי סעיף 49 לחוק הביטוח הלאומי וסעיף 6 לחוק עבודת נשים, לאור העובדה שהתובע מודה כי אשתו לא עבדה בתקופת 6 השבועות. 4. המקור הנורמטיבי: סעיף 49(ב) לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן: "המוסד ישלם לזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים, וכן לעובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, דמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה". סעיף 6(ח)(1)(ב) לחוק עבודת נשים תשי"ד - 1954 (להלן חוק עבודת נשים), קובע כדלקמן: "עובד שאשתו ילדה, ייתן לו מעבידו חופשת לידה חלקית, בתקופת חופשת הלידה שנותרה מתום ששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה אם התקיימו כל אלה: (א) אשתו זכאית לחופשת לידה והיא הסכימה בכתב לוותר על חלק מחופשת הלידה המגיעה לה בתקופה שנותרה מתום ששת השבועות הראשונים שלאחר יום הלידה. (ב)אשתו עבדה בתקופה האמורה בפסקת משנה (א). 5. דיון: א. ע"פ עדות התובע, פנה למרכז המידע של המוסד כדי לוודא מהם התנאים של זכאות האב לדמי לידה, וכן לאתר האינטרנט של המוסד - ולא נאמר לו, ולא נרשם באתר האינטרנט כי התנאי לזכאות האב לחופשת הלידה הוא חזרתה בפועל של אשתו לעבודה. יצויין כי טענות אלו לא שבו והועלו במסגרת סיכומי התובע, ועל כן נראה שהתובע לא עומד על טענות אלו, אלא רק על הטענות המשפטיות. למעלה מן הצורך יובהר, כי אין בדבריו אלו כדי להקים לו זכות (וכי הטענה כי הוטעה ע"י מי מהמוסד, לא הוכחה). בחקירתו הנגדית נשאל (עמ' 5 משורה 5): "ש. אתה הודעת למעביד שאתה מתכוון לצאת לחופשת לידה? ת. כן ש. והוא אמר לך לבדוק טוב טוב, כי אתה ואשתך לא יכולים ביחד להישאר בבית. ת. כן . הוא בדק ואמר לי שאשתי צריכה לחזור לעבודה, עד לפני שהוא אמר לי פשוט ראיתי את התנאים באינטרנט". ובהמשך (שם, שו' 22) "ש. ואתה קיבלת מידע גם מהאינטרנט והבנת שאין תנאי כזה ת. נכון". התובע לא זכר מתי בדק באינטרנט - לפני או אחרי השיחה עם המעביד, והאם היה זה לפני שיצא לחופשת הלידה (אם כי הניח שהיה זה לפני כן). מכל מקום, הזכות נקבעת, כאמור ע"פ האמור בחוק, ואין די בכך שהתובע הבין או סבר כי לא קיים תנאי של חזרת אישתו לעבודה, על מנת ליצור זכות שאיננה קיימת. ב. השאלה המשפטית היא - האם בנסיבות אלו, בהן התובעת יצאה לחל"ת במחצית השניה של חופשת הלידה, עונה על דרישות החוק כאמור לעיל, לעניין חזרתה לעבודה. בית הדין הארצי התייחס לעניין החזרה לעבודה בפס"ד מנחה עב"ל 1337/00, המוסד - הורוביץ, מיום 10/10/02. לאור חשיבות הדברים שנאמרו בפס"ד זה יצוטט בהרחבה דברי כב' השופט פליטמן: "חופשת הלידה על פי חוק עבודת נשים בת שנים עשר השבועות, מהם שישה שבועות או פחות מכך לפני הלידה, הינה חופשה כפויה. היא כפויה על המעביד ועל העובדת כאחד מכוחו של החוק - סעיף 6 לחוק עבודת נשים. תכליתה כפולה: ראשית - לאפשר לאישה העובדת מימוש זכותה כהורה ואין מימוש מובהק יותר של ההורות מטיפול האם ברך הנולד; שנית - לאפשר לתינוק לקבל לאחר היוולדו את טיפולה של האם, מתוך ראיית טובתו ולמען הבטחת תקינות התפתחותו. תכליותיה של חופשת הלידה כאמור, למען האישה העובדת כהורה ולמען טובת הילד - הולכות יד ביד. כאן המקום להדגיש, כי חופשת הלידה, חרף שמה, רחוקה מלהיות חופשת מנוחה. זוהי התקופה בה האם העובדת מקדישה כל עתותיה לטיפול בתינוק, ובתוך כך ממצה את זכותה כהורה. לאור תכליתה של חופשת הלידה כמבואר לעיל ומתוך ראיית טובת הילד והחשיבות שבימיו הראשונים יזכה לטיפולה של האם, מסורה זכות ראשונים לחופשת הלידה לאישה העובדת ואילו הסבתה של חופשת הלידה לבן-הזוג הינה ברירת המחדל שסויגה בסייגים בחוק עבודת נשים ובחוק הביטוח הלאומי. ראשית - זכות האישה העובדת, שקרובים ימיה ללדת, לבחור אימתי לפני הלידה תחל חופשת הלידה שלה בת שנים-עשר השבועות (סעיף 6(ב) לחוק עבודת נשים). שנית - אין האישה העובדת רשאית לשוב לעבודתה במשך ששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה, ולוותר לבן-זוגה על חופשת הלידה באותה התקופה (סעיף 6(ח)(1) לחוק עבודת נשים). שלישית - ככל שנותרה לה חופשת לידה מעבר לתקופת ששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה, וככל שהיא מסכימה לוותר לבן-זוגה על יתרת חופשת הלידה שמעבר לששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה - הוויתור צריך להיעשות בכתב, לא רק למען המצאת ראיה למעביד בדבר אמיתות רצון בן-הזוג לצאת לחופשת לידה במקום בת-זוגו, אלא גם למען הסר כל ספק בדבר גמירות דעתה של בת הזוג לוותר על זכותה למיצוי חופשת הלידה שנותרה לה (סעיף 6(ח)(1)(א) לחוק עבודת נשים). רביעית - בן-הזוג יהא זכאי לחופשת לידה בכפוף לחובתה של בת-הזוג לעבוד בתקופה שלאחר ששת השבועות הראשונים שלאחר יום הלידה (סעיף 6(ח)(1)(ב) לחוק עבודת נשים). מסקנת הדברים הינה שאם בת הזוג לא שבה לעבודה לאחר ששת השבועות מיום הלידה - אין בן זוגה רשאי לקבל במקומה חופשת לידה ואין היא רשאית לוותר על חופשת הלידה לטובתו, שכן העדיפות הברורה למתן חופשת הלידה ניתנת על-פי חוק עבודת נשים לאור תכליתו לאישה-האם, למען היא תהא זו אשר תטפל ברך הנולד בשלושת החודשים הראשונים לחייו. (ההדגשות לא במקור - י.ש.) הזכאות לדמי לידה על-פי חוק הביטוח הלאומי תכליתה שמירת רמת חייה של האישה העובדת בעת שהיא בחופשת לידה ממקום עבודתה ומטפלת בבנה. לכן נקבע בסעיף 49(א) לחוק, סעיף התכלית, כי "המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה... בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת...". ג. לאור האמור בפס"ד הורוביץ דלעיל, ברור שכוונת המחוקק לא הייתה ששני בני הזוג יישארו בבית, וכי הגבר יקבל את דמי הלידה. דבר זה עומד בניגוד מוחלט לתכלית החוק (מה גם שבענייננו, האישור לגבי יציאת האשה לחל"ת ניתן רטרואקטיבית). לשיטת ב"כ התובע, כל אישה שיולדת, תוכל , במקום להישאר בבית לבדה על מנת לטפל בתינוק, לקחת את התקופה הזו כתקופת חל"ת (ומטבע הדברים גם לטפל בתינוק), ובעלה יהיה זכאי לשבת אף הוא בבית ולקבל את דמי הלידה (בהתאם לגובה משכורתו). דברים אלו הינם אבסורדיים, ואין כל מקום לקבלם. בכל מקרה, וכאמור - אף לשון החוק ברורה, על פיו חזרת התובעת לעבודה (ולא יציאה לחל"ת), מהווה תנאי הכרחי לקבלת דמי הלידה. יצויין עוד כי ע"פ הנספח לחוק עבודת נשים, על היולדת להצהיר מפורשות כי "לא איעדר מהעבודה, מכח זכאותי לחופשת לידה בימים שבהם יעדר העובד מהעבודה". ברור לחלוטין כי לא ניתן להסב את אי ההעדרות - לחל"ת (אלא אם כן העדרותה נובעת ממחלה). מכל האמור לעיל - דין התביעה להידחות. משמדובר בתביעה מתחום הביטוחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. לידהחזרה לעבודהחופשת לידה