1. עניינו של פסק-דין זה תביעה להכרה באירוע של אוטם שריר הלב, אשר אירע לתובע ביום 11/4/01, כ"תאונה בעבודה", כאמור בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: החוק"). 2. בפסק-הדין מחודש ספטמבר 2003, נדחתה תביעת התובע להכרה של אירוע של אוטם שריר הלב כ"תאונה בעבודה", מהנימוק כי לא הוכח קיומו של "אירוע חריג" בעבודה, אשר קדם להופעת האוטם ביום 11/4/01 (להלן: פסק-הדין מספטמבר 2003"). 3. בעקבות פסק-הדין מספטמבר 2003, הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בפסק-דין מיוני 2004 נקבע, כי "1. משהמערער חזר ביום 11/4/01 לעבודתו הרגילה, לאחר שנעדר מעבודתו מיום 2/4/01 בשל תאונת עבודה שאירעה לו ביום זה, הרי האוטם שאירע לו ביום 11/4/01 אירע לו על רקע מצב חריג במקום עבודתו. 2. עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין פרוץ האוטם לבין עבודת המערער, וזאת לאחר שיקבע את העובדות שיונחו בפני המומחה הרפואי". 4. לאור פסק-הדין בערעור מיוני 2004, הגישו הצדדים רשימת עובדות מוסכמות כדלקמן:- א. התובע הינו יליד 1944. ב. התובע הינו חקלאי העוסק בגידולים חקלאיים באופן עצמאי ובהיקף נרחב. עבודתו של התובע הינה עבודה הכרוכה בהפעלת מאמץ פיזי ולעיתים כרוכה במתח ולחץ. ג. במסגרת עיסוקו כחקלאי מעבד התובע יחד עם שותפו, כ-3,000 דונם בהם מגדלים השניים גידולים חקלאיים שונים, אבטיחים, מלונים וכד'. ד. ביום 2.4.01, במהלך העבודה, נפגע התובע בראשו מצינור מים. ה. כתוצאה מפגיעה נזקק התובע לטיפול רפואי דחוף (תפרים בהרדמה מקומית). ו. בין התאונה הנ"ל נטל התובע טיפול אנטיביוטי במשך 15 יום ושהה בחופשת מחלה מיום קרות התאונה ועד ליום 10.4.01. ז. התובע חזר לעבודה ביום 11.4.01, בעודו נטול אנטיביוטיקה (כאמור בסעיף ו' לעיל), כשהרגיש טוב ("בסדר"). ח. במהלך אותו יום, 11.4.01, ביצע התובע את עבודתו הרגילה בשטח (עבודה בשטח עם הפועלים). ט. בערב אותו יום, 11.4.01, יצא התובע עם פועל נוסף לרסס בשטח. הריסוס התבצע באמצעות מרסס אשר רתום לטרקטור, כאשר הפועל הנוסף נהג והתובע עזר לו. בסביבות השעה 18:30-18:00, עזב התובע את הפועל המרסס והלך לכיוון ה"שיבר" על מנת לפתוח את הברז, תוך כדי הליכה, חש התובע בלחצים בחזה אשר חייבו פינוי וקבלת עזרה רפואית ואובחן כמי שסבל מאוטם שריר הלב. י. עקב החזרה של התובע ממנוחה מוחלטת לעבודתו הרגילה ביום 11.4.01, יש לראות באוטם שאירע לו ביום 11.4.01, כאירוע שבא על רקע מצב חריג במקום העבודה. 5. על בסיס אותן עובדות מוסכמות, מינה בית הדין את פרופ' אנדרי קרן, כמומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר התבקש להשיב לשאלות הבאות:- א. האם הייתה לאירוע החריג בעבודה - החזרה של התובע ממנוחה מוחלטת לעבודה כרגיל - השפעה כלשהי על בוא האוטם במועד שבא? ב. באם התשובה חיובית, האם הייתה השפעת האירוע בעבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי סיכון אחרים הקיימים אצל התובע. לעניין זה יש לציין כי התובע עם עישון ודיסלפידימיה ברקע. 6. בחוות הדעת שהגיש המומחה הרפואי, הסביר המומחה הרפואי, כי "א.התובע היה בעל גורמי סיכון להופעת טרשת כלילית ומחלת לב כלילית. על פי המסמכים השונים (כולל חוות הדעת של פרופ' א. די סגני מטעם התובע), סבל מעודף משקל, יתר לחץ דם והיפרליפידמיה. כפי שהוכח בצנתור, התובע פיתח במהלך השנים טרשת כלילית בשניים משלושת עורקי הלב, עם חסימה מוחלטת של אחד העורקים, חסימה אשר לא היה לה ביטוי קליני כלשהו והיא נמצאה באופן מקרי בצנתור (העורק הכלילי הימני, לא דומיננטי). האוטם אירע כתוצאה מחסימה של העורק העוקף השמאלי על רקע טרשת קיימת בכלי זה, כתוצאה מגורמי הסיכון אשר הוזכרו לעיל. ב. השאלה המרכזית בתיק זה היא חשיבותה היחסית בהופעת האוטם החריף של שריר הלב של נוכחות טרשת כלילית על רקע גורמי סיכון שהיו קיימים בתובע לעומת האירוע החריג כפי שהוגדר על ידי בית הדין. לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים העובדתיים והרפואיים הגעתי למסקנה שלאירוע החריג בעבודתו של התובע לא היתה השפעה על התרחשות האוטם החריף של שריר הלב, או אם היתה איזו שהיא השפעה היא היתה בוודאי פחותה בהרבה מטרשת כלילית משמעותית אשר היתה נוכחת בתובעת ואשר התפתחה במהלך השנים, ללא קשר לאירוע החריג בעבודתו. העובדה שהאוטם החריף של שריר הלב הופיע בתום יום עבודה רגיל מבחינתו של התובע, לאחר מנוחה עקב חופש מחלה, אינה מהווה להערכתי מבחינה רפואית העמסה מספקת לגבי אדם המורגל לעבודה פיזית קשה במשך שנים, ואשר יצא לחופשה בין ה-2.10.4.2001. התקפי לב יכולים להתרחש בכל שעות היממה. כאשר אדם עובד 10-12 שעות ביום בוודאי שקיים סיכוי שההתקף יתרחש גם במהלך עבודתו. העובדה שהאוטם התרחש בתום יום עבודה עמוס אין בה כדי להביא באופן אוטומטי למסקנה כי האוטם התרחש עקב העבודה המאומצת. האוטם החריף במקרה של התובע הופיע במהלך יום עבודתו אך לא עקב עבודתו". 7. בתשובה לשאלות הבהרה הסביר המומחה הרפואי, כי: "נוכחותם של גורמי הסיכון עם הופעת מחלת לב כלילית טרשתית מוכחת, חסימה קודמת בעורק כלילי (חסימה שקטה שהתגלתה רק בדיעבד, בצנתור), הוכחה לחסימה טרומבוטית (על ידי קריש) של עורק כלילי בזמן האוטם נשוא התביעה, לעומת הנתונים העובדתיים של המקרה (הפסקת עבודה בין ה-2.4.2001 - 10.4.2001 של אדם הרגיל לפעילות גופנית, וכן התרחשות האוטם בתום יום עבודה ראשון לאחר חזרה לעבודה הרגילה ממנוחה מוחלטת, תוך כדי הליכה בשדה) הגעתי גם הפעם למסקנה כי לא היה באירוע החריג בעבודתו של התובע בכדי לגרום לאוטם חריף של שריר הלב". ועוד הסביר המומחה הרפואי כי: "לדעתי לאירוע החריג בעבודתו של התובע היתה משמעות פחותה בהרבה, אם בכלל, מהשפעתם של גורמי סיכון אחרים שהיו קיימים בו והיכולים להסביר את התרחשות האוטם במועד שבו הופיע. אותם גורמים גרמו לאוטם שריר שקט קודם אשר נתגלה רק בדיעבד בצנתור שהתובע עבר בעקבות האוטם השני, נשוא התביעה". 8. מחוות הדעת ומתשובות המומחה לשאלות ההבהרה, עולה, כי האחרון התייחס לעובדות המוסכמות על הצדדים ונתן את המשקל הראוי לסמיכות הזמנים בין הופעת האוטם לבין המאמץ שנדרש מהתובע בעבודתו, שקדם להופעת האוטם ולגורמי הסיכון להופעת האוטם שהיו בתובע. 9. אין להרבות על המשקל שניתן לחוות הדעת של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, שעה שנדרש בית הדין לקביעת הקשר הסיבתי-רפואי בין מאמץ בעבודה, לבין אירוע של אוטם שריר הלב. כך נפסק, כי מקום שלרופאים המומחים דעות שונות, על בית הדין לקבל את חוות הדעת של המומחה הרפואי מטעמו. ראה: עב"ל 1035/04, דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). 10. אשר על כן, מקום שחוות הדעת של המומחה הרפואי היא ברורה וחד-משמעית וממנה יוצא כי לאירוע החריג בעבודה, לא היתה השפעה על התרחשות האוטם מיום 11/4/01, ואם היתה השפעה כזו, היא היתה פחותה בהרבה מגורמי סיכון אחרים הקיימים אצל התובע - דין התביעה, להידחות. 11. סוף דבר, התביעה נדחית. 12. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. חזרה לעבודההתקף לב / אוטם שריר הלב