1.תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם שריר הלב, שארע בתאריך 17.5.2000, נדחתה על ידי פקיד תביעות נפגעי עבודה של הנתבע, מאחר, ולטענתו, על פי המסמכים לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע, תוך כדי, ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח ביום 17.5.2000. 2.העובדות המוסכמות, כפי שנוסחו על ידי הצדדים, הן כדלקמן:- א. התובע יליד 1957, עובד התעשייה האווירית בתפקיד אוטם מטוסים. ב. אושפז ביום 18.5.2000 בבית חולים שיבא בתלונה של כאבים בחזה בעלי אופי תעוקתי שהחלו ב- 17.5.2000 אחרי הצהרים. אובחן אוטם שריר הלב. ג. ביום 26.7.2000 הגיש לנתבע תביעה להכרה באוטם כפגיעה בעבודה. ד. לטענת התובע (הצריכה הוכחה) האוטם התפתח בעקבות לחץ רב בעבודה ב- 17.5.2000 והתרגזות. ב- 18.5.2000 הגיע לעבודה, אך משהכאבים חזרו פנה לרופא. הפלוגתאות, כפי שנוסחו על ידי הצדדים, הן כדקלמן:- א. האם אירע לתובע אירוע תאונתי בעבודה ב- 17.5.2000 ונסיבותיו. ב. האם יש קשר סיבתי בין האירוע הנטען - אם היה כזה - לבין האשפוז ב- 18.5.2000 בגין אוטם שריר הלב (להלן-האשפוז)?. ג. האם השפעת האירוע בעבודה ב- 17.5.2000 על אשפוזו ב- 18.5.2000 הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים? 4.בהודעה על פגיעה בעבודה שהגיש ביום 26.7.2000 לנתבע תיאר התובע את פרטי הפגיעה כדלקמן:- "ביום 17.5.00 עבדתי עבודה מאומצת לא רגילה נוסף לכך נגרמה לי התרגזות קשה עקב הלחץ המיוחד הבלתי רגיל שנוצר אותו יום. בשעה 15:00 בערך התחלתי להרגיש כאבים וצריבה בחזה, הפסקתי לעבוד. חשבתי שיעבור...למחרת הלכתי לעבודה..." עוד צוין בהודעה בסעיף יא. שכותרתו "הצהרת המעביד": התביעה מועברת לפי בקשת העובד ובהמלצת עורך דינו". 5.בהודעה שמסר התובע לחוקר הנתבע, ביום 26.12.2000, תיאר התובע את האירוע הנטען כדלקמן:- "בתאריך 17.5.00 הגעתי לעבודה בשעה 7:00 הייתי במחלקה ומהמחלקה ניגשתי למקום עבודה שלי. בכנף המטוס התחלתי לעבוד באותו יום הייתה עבודה מאומצת לא רגילה בגלל שבאותו זמן היה לחץ עבודה גדול מאוד בגלל החגים שהיו. באותו יום היה לחץ לא רגיל ונוסף התרוצצתי, מתחנה לתחנה, כדי לספק שירותים מכל מי שביקש במחלקה. מרוב התרגשות והלחץ...בשעה 15:00 הרגשתי צריבה וכאבים בחזה. הלכתי הביתה בשעה 16:00 לא ייחסתי לזה חשיבות..." (עמ' 1 להודעה, שורות 4-10). לשאלת החוקר, האם ביום האירוע הנטען הייתה עבודה חריגה מאומצת, ענה התובע: "כן הייתה עבודה לא רגילה מאומצת עקב הלחץ שהיה בעבודה...קודם כל הלחיצו אותי בעבודה לעשות מהר מהר, והתרוצצות מתחנה לתחנה" לשאלת החוקר האם בדרך כלל הוא מתרוצץ בין התחנות, ענה התובע: "לא. אני עושה את העבודה רגיל ושמסיים עבודה מסויימת עובר לאחרת...בכנפיים באותו יום רק אני התרוצצתי כתוצאה של חוסר כח אדם באותו יום." לשאלת החוקר מה הייתה הסיבה שהתרגז, ענה התובע: "באותו יום שהתרוצצתי בין התחנות שהייתי מגיע לתחנה מסוימת לא הייתי מספיק לסיים את העבודה היו קוראים לי לתחנה אחרת, בעוד שלא סיימתי את העבודה בתחנה שקראו לי הייתי חוזר בחזרה להשלים את העבודה ומזה מאד התעצבנתי אני לא רגיל לעבודה ככה" עמ' 2 להודעה, שורות 3-12) לשאלת החוקר האם ביום האירוע הנטען היה לחץ רק במחלקת כנפיים או בכל המחלקה, ענה התובע: "הלחץ היה במחלקת איטום כנפיים, ובשאר המחלקה אני לא יודע מכיוון שמחולק לעוד שתי אנגרים" (עמ' 3 להודעה, שורה 20, עמ' 4 להודעה, שורה 1) עוד אישר התובע, לשאלת החוקר, כי באותו יום עבד לבד במחלקת כנפיים, ולשאלת החוקר כמה עובדים, בדרך כלל, עובדים במחלקת כנפיים, ענה התובע: "שיש לחץ אז אני מקבל עזרה נוספת בעוד בן אדם תיגבורת... ובאותו יום לא קיבלתי תגבורת ולכן הייתי בלחץ של העבודה והתרגשות ולכן התעצבנתי". (עמ' 4 להודעה, שורות 5-7). 6.בהודעה שמסר מר כהן יהודה, מנהל מחלקת איטום בתעשייה האווירית (להלן-מר כהן), ביום 28.3.2001, לחוקר הנתבע, ציין מר כהן, לשאלת החוקר, כי אינו יודע על אירוע שאירע לתובע בתקופה שעבד במחלקה בניהולו, והוסיף כי הוא יודע על תאונה שהייתה - אך זו לא הייתה בתקופה שבה עבד התובע במחלקתו. עוד ציין מר כהן, כי התובע עבר למחלקתו בחודש דצמבר 2000, וכי קודם לכן היה במחלקת איטום כנפיים אצל המנהל ניסים אשכנזי. לשאלת החוקר, האם התובע הודיע לו על האירוע שקרה לו, ענה מר כהן: "כן. אבל אני לא זוכר". (עמ' 1 להודעה, שורה 14). ולשאלת החוקר: האם ביום האירוע הנטען הייתה עבודה חריגה, ענה מר כהן: "אני לא יודע את זה אתה צריך לשאול את אשכנזי שזו מחלקה אחרת מחלקת כנפיים. בהודעה נוספת שמסר מר כהן, ביום 10.5.2001, לחוקר הנתבע, נשאל התובע, האם ידוע לו על אירוע לב שהיה לתובע, ותשובתו הייתה: "כן. באותו יום העובד עבד קשה מאוד, היינו צוות מצומצם במחלקה והרצתי אותו ממקום למקום ממחלקה למחלקה והיינו חייבים לעשות עבודות להרבה מחלקות ומטוסים, ובאותו יום דנינו התאמץ יותר מיום רגיל..." (עמ' 1 להודעה, שורות 7-10). לשאלת החוקר, האם ביום האירוע הנטען עבדו עוד עובדים עם התובע במחלקה, ענה מר כהן: "...היינו 3-4 עם דנינו, ובד"כ אנחנו 10 עובדים בצוות..." ולשאלה מי עוד עבד באותו יום באיטום כנפיים, ענה מר כהן: "בין 3-4 עובדים עם דנינו אבל אני לא זוכר שמות" (עמ' 2 להודעה, שורות 18-19), עמ' 3 להודעה, שורה 1). לשאלת החוקר, האם ביום האירוע הנטען התובע התעצבן, התרגז או היה לו ויכוח, ענה מר כהן: "לא התעצבן ולא התרגז ולא היה לו ויכוח..." (עמ' 3 להודעה, שורה 5). עוד ציין מר כהן, כי באותו יום כל העובדים התרוצצו בין התחנות במחלקה בגלל לחץ העבודה שרובו היה במחלקת כנפיים איטום, וכי הלחץ בעבודה אינו מקרה חד פעמי "זה לפי צורכי העבודה, יש תקופות שיש לחץ ויש תקופות שאין לחץ". (עמ' 3 להודעה, שורות 10-11). לשאלת החוקר, איזה עוד עובדים עבדו ביום האירוע הנטען במחלקת כנפיים, ענה מר כהן: "עוד כ 3-4 עובדים לא זכור לי השמות שלהם" ולשאלת החוקר, כמה פעמים בשנה יש לחץ עבודה כזה, ענה מר כהן: "...זה יכול להיות כל השנה הכל לפי צורכי העבודה". (עמ' 3 להודעה, שורות 13, 15-16). לשאלת החוקר, מדוע בפעם הראשונה ששוחח עמו לא ציין מר כהן שידוע לו על אירוע הלב, ענה מר כהן: "כי לא ידעתי שאירוע לב זה תאונת עבודה...חשבתי על תאונת עבודה שהייתה לדנינו לפני שעבר למחלקה שלי ואז אני לא הייתי אחראי עליו". (עמ' 3 להודעה, שורה 20, עמ' 4, שורה 1). ב"דו"ח סיכום חקירה" שהועבר על ידי באת כוח הנתבע, לבא כוח התובע, לבקשתו, וכן הוגש לתיק בית הדין, צוין, בין השאר, על ידי החוקר, מר שי ברוך כהן, כדלקמן:- "התובע הוזמן לסניף, מאחר ולא נוכח בעבודתו בתעש"א. 26.12.00 התובע נחקר בסניף, מצ"ב הודעתו. לדבריו, מדובר בעבודה מאומצת וחריגה שבעקבותיה התרגז התובע. מוחזר להמשך טיפול. התבקשה השלמת חקירה, חקירת מנהל מח' איטום. מר יהודה כהן מנהל מח' איטום. בתאריך 28.3.01 ביקור נוסף בתעש"א מנהל המחלקה נחקר מצ"ב הודעתו. לציין שבהודעה זו לא ידע לציין פרטים לגבי הארוע שקרה לתובע - התקף לב. בעקבות אותה חקירה באותו יום התובע הגיע אליי שוב, וטען שהעד יהודה לא ידע על מה חקרתי אותו ולא הבין אותי. הוחלט לחקור שוב את העד יהודה, בתאריך 10.5.01 התובע נחקר מצ"ב הודעתו. לציין - ישנן סתירות בהודעות של התובע ומנהל המחלקה גם בחקירתו השניה. מוחזר להמשך טיפול." 6.בתצהירו, שהוגש ביום 8.10.2000, תיאר התובע את האירוע הנטען ונסיבותיו כדלקמן:- "בתאריך 17.5.00 הגעתי לעבודה כמידי בוקר בשעה שבע, והרגשתי טוב. ביום האירוע עבדנו במתכונת מצומצמת, רבים מחברי לעבודה לא הגיעו, כנראה בשל העובדה כי היה זה יום חמישי ובפתח עמד ל"ג בעומר כך שאני מעריך כי הרבה מחבריי לעבודה יצאו לסוף שבוע ארוך. עקב כך נוצר מחסור בכח אדם דבר שגרם ללחץ בלתי רגיל בצוות שלי, בדרך כלל אנחנו 10 אנשים בצוות, אולם ביום הארוע הגיעו רק 4 אנשים (אני ועוד שלושה). במצב דברים זה נאלצנו אנו לעבור בין התחנות הרבות שהיו. עקב כך נוצר לחץ אדיר ובאותו יום התרוצצתי בין התחנות ולפני שהייתי מסיים את העבודה בנקודה מסוימת היה מגיע האחראי ומעביר אותי לעבוד במקום אחר, ולאחר מכן היה חוזר שוב ומעביר אותי למקום אחר, כך שנוצר מצב שבו לא הייתי מסיים את העבודה עד לתומה, ורק לאחר מכן הייתי פונה לסיים את שהתחלתי. כמות המטוסים שעמדה לאיטום באותו היום הייתה גדולה יותר מאשר ביום רגיל, מאחר ומדובר היה בתקופת החגים. עקב המצב הזה והלחץ הנוראי התעצבנתי מאוד על המערכת שפעלה בצורה כזו ומטילים עלי משימות ללא הרף, ובלי יכולת לסיימם, למרות כל זאת שמרתי את העצבים בתוכי. בימים כתיקונים העבודה איננה מתבצעת בצורה כל כך היסטרית ולחץ פיזי גדול כל כך, בד"כ נהוג כי העבודה מתבצעת עד לתומה, עבודת איטום הנה עבודה אחראית הדורשת אחריות גדולה, אני עובד בצורה מבוקרת וללא לחץ על כמה תחנות בודדות ביום, אך באותו יום נדרשתי לעבור בין 8 תחנות לפחות וכל זאת תוך לחץ ומהירות ובלי להספיק לסיים את עבודת האיטום על מטוס מסוים דבר אשר גרם לי לחץ, מאחר ואני אחראי על ביצוע עבודת האיטום במטוס בו עבדתי. אני בד"כ אדם שקט ורגוע, לא מתעצבן בקלות אך באותו יום הצליח הממונה עלי להוציא אותי משלוותי ולגרום לי לסערת רגשות פנימית. בערך בשעה 15:00 לאחר עבודה בלתי רגילה ביחס לשאר הימים, ומאומצת הרבה יותר מיום רגיל, חשתי צריבה ולחץ בחזה, אבל לא יחסתי לזה חשיבות, וחשבתי לתומי כי זה בעצם כאבים בגלל העבודה הבלתי שגרתית שביצעתי באותו היום, על כן ניגשתי לנוח עד לסיום העבודה בשעה 16:00. בסיום העבודה נסעתי לביתי, כאשר כל אותו ערב הכאבים באו והלכו, למחרת בבוקר הגעתי כמידי בוקר לעבודה בשעה 7 והתחלתי לעבוד, בשעה 10:30 לערך החריפו מאד הכאבים ועל כן פניתי למרפאה, משם העבירו אותי בדחיפות לבית החולים "שיבא" שבתל השומר כאשר על פני מסיכת חמצן. לא סיפרתי על הארוע שעברתי לאף אחד מאחר וחשבתי לתומי כי ארוע מסוג זה יחלוף במהרה ולא יותיר אצלי כל בעיה. אולם בעת אשפוזי בחדר מיון ספרתי על העבודה המאומצת שהשקעתי יום לפני הארוע. הריני לציין כי בעבר היו תקופות של לחץ יחסי בעבודה, אבל אז היינו 10 עובדים כך שהנטל היה מתחלק בין כולם, ולא כפי שהיה ביום הארוע בו הופיעו רק 4 עובדים כאשר כל הלחץ מופעל עלינו." 7.בדיוני ההוכחות שהתקיימו בפנינו העיד התובע וכן העיד מטעמו מר כהן, שהתבקש להביא עמו דו"ח נוכחות במחלקתו של התובע לשבוע שבין 14.5.2000 ועד 18.5.2000. בחקירתו הנגדית, אישר התובע כי במסגרת עבודתו הוא מטפל רק בנושא איטום הכנפיים, כי בתקופה הרלוונטית טיפול בארבעה עד חמישה מטוסים היה במסגרת של עבודה רגילה, כי צוות מחלקת האיטום הכללית מנה 10 איש, וכי במחלקת כנפיים עבד התובע פלוס עוזר, והיה אמור לתת שירותי איטום לכל התחנות במחלקת כנפיים. עוד העיד התובע, כי ביום 17.5.2000 עבד לבד במחלקת כנפיים וכי האדם שאמור היה לעבוד איתו לא עבד איתו מכיוון שבאותו יום, שהיה יום חמישי ובפתח עמד ל"ג בעומר, לא כל עובדי מחלקת האיטום הגיעו לעבודה, מאחר, ולהערכת התובע הרבה מחבריו יצאו לסוף שבוע ארוך, ולכן באותו יום היו בעבודה 3,4 איש מתוך 10. לשאלת באת כוח הנתבע: "באיזה תדירות קורה שאתה עובד ללא עוזר במחלקת כנפיים?" ענה התובע: "אני שנתיים עבדתי במחלקת איטום, רוב הזמן זה במחלקת כנפיים ולא זכור לי פעם אחת שעבדתי לבד במחלקת כנפיים." (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 5-6) בהמשך לשאלת באת כוח הנתבע: "ז"א שבאותו יום עשית עבודה כפולה, שלך ושל העוזר?" ענה התובע: "כן. עשיתי עבודה כפולה ובנוסף לכל, באותו יום העבודה היתה נורא מאומצת ולא רגילה, וזאת מאחר והיה לחץ בעבודה, כתוצאה מפיגורים לפני כן, אין המדובר בפיגורים שלנו, אלא בפיגורים של מחלקת מבנה" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 10-12), והוסיף, לשאלת באת כוח הנתבע, כי באותו זמן זה היה מאד חריג, והבהיר: "אני רגיל לעבודה רגילה כל השנה. אבל באותו יום הבוס שלי הריץ אותי מתחנה לתחנה, בכדי שאני אסיים את האיטום וכמו שאמרתי האיטום היא עבודה אחראית". (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 16-18). לשאלת באת כוח הנתבע: "חוץ מהעובדה שלא היה לך עוזר באותו יום, אתה אמרת שהיה לחץ אובייקטיבי, האם אם הלחץ האובייקטיבי לא היה, היתה זו עבודה רגילה?" ענה התובע: "אם הוא היה, לא הייתי מתרוצץ בין התחנות, ואני מתכוון לעוזר. ולשאלתך אני הייתי העובד הקבוע היחידי במחלקת כנפיים וקיבלתי עזרה מדי יום ביומו". לשאלת באת כוח הנתבע: "העזרה שקיבלת הייתה ניתנת לך מאחד מ- 9 העובדים האחרים, כל פעם מעובד אחר?" ענה התובע: "נכון". לשאלת באת כוח הנתבע: "לא היו תקופות שמישהו מסויים או אחד מבין 3 היה עוזר לך?" ענה התובע: "לא, לא היה שם ספציפי, יכול להיות ששבוע רצוף עובד אחד היה עוזר לי, ואחר כך מישהו אחר." ולשאלת באת כוח הנתבע: "למה בתצהירך לא ציינת שלא קבלת באותו יום עזרה מאוטם נוסף במחלקת כנפיים?" ענה התובע: "עד כמה שזכור לי, לא הגיעו באותו יום כל העובדים האחרים לעבודה, הגיעו רק 3,4 ולכן לא היה כל מקום או טעם לבקש עזרה." (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 19-25, עמ' 7, שורות 1-8). בהמשך חקירתו הנגדית הבהיר התובע כדלקמן: "יש מחלקת כנפיים, מבחינת מבנה, יש מחלקת איטום שנותנת שירות לכל המחלקות לרבות למחלקת כנפיים... בדרך כלל כל עובד מכיר את העבודה של העבודה הספציפית שלו שקשורה למחלקה מסוימת. אני הייתי מומחה (ספייץ) במחלקת איטום כנפיים, מכיוון שאני עבדתי בתור מבנאי במחלקת כנפיים, אז אני יודע מה לאטום ומה לא לאטום, אני יודע את שני המקצועות, מבנאי כנפיים וגם אוטם." (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 4.4.2004 שורות 15-22). לשאלת באת כוח הנתבע: "היכן אתה ביצעת את העבודה של האיטום פיזית?" ענה התובע: "הכנפיים היו במחלקת כנפיים, ואז אנחנו באנו למחלקת הכנפיים ואוטמים. גם במחלקת כנפיים יש כמה שלבים של אטימה כגון: עושים קודם שלד של הכנפיים, ואז למשל אני צריך להרים את פח הציפוי ולאטום אותו, ואז אני מורח את חומר האטימה והם מרימים את הסקין..." לשאלת באת כוח הנתבע: "כשאתה אומר שעברת ממחלקה למחלקה, עברת מחדר לחדר?" ענה התובע: "לא, יש מחלקות בתוך הכנפיים, W1, W2, W3, הכנפיים מיוצרות לא בבד אחת אלא בשלבים, והכל נמצא בתוך הנגר גדול שחלקו זה מחלקת כנפיים." לשאלת באת כוח הנתבע: "וכשאתה אומר שעברת מתחנה לתחנה איפה נמצאת כל תחנה?" ענה התובע: "בערך 5 מטר אחת מהשניה". ולשאלה, כמה תחנות כאלה עבר באותו יום, ענה התובע: "בדרך כלל אני אוטם, הכנף שוכב על כלי, ואז אנחנו בחיבורים שמים חומר אטימה גם על הברגים שלא תהיינה נזילות, היות ובאותו יום לא היה כח אדם, אני הייתי צריך לתת שירות גם לתחנות אחרות. לשאלתך לכמה, אני עונה בערך 3, 4." (עמ' 2, שורה 25, עמ' 3, שורות 1-14). בהמשך חקירתו הנגדית אישר התובע כי מר כהן היה מנהל מחלקת איטום גם לפני שהתובע עבר למחלקה שלו בדצמבר 2000. במהלך דיוני ההוכחות הוגשו שתי ההודעות שמסר מר כהן לחוקר הנתבע. בפתח חקירתו הראשית, לשאלת בית הדין, ציין מר כהן כי אין לו את דו"חות הנוכחות משנת 2000. בהמשך חקירתו הראשית הבהיר מר כהן מדוע היה צורך בשתי חקירות כדלקמן:- "בחקירה הראשונה מה שהחוקר שאל אותי, הבנתי שהוא שואל אותי על תאונת עבודה שהיתה לתובע בשנת 1998...על תאונה ברגל, הוא נפל מבמת עבודה ומסרתי לחוקר שהעובד דנינו לא עבד אצלי באותה תקופה...ואז התברר לי שכל השאלות שהוא שאל אותי וכל התשובות שאני עניתי לו, התייחסו לתאונה הלא נכונה, אותה תאונה שציינתי קודם לכן. ולכן הוא בא לחקור אותי פעם נוספת ואז התייחסתי לאירוע שהיה לו, בגינו הוא תובע בתיק זה... החוקר שאל אותי על תאונת עבודה, ואני לא קישרתי את זה לאירוע שהיה לו, כי לא חשבתי על התקף לב כעל תאונת עבודה." (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 12.9.2004, שורות 12-24). בהמשך חקירתו הראשית, התייחס העד גם לתחילת עבודתו של התובע במחלקתו כדלקמן:- "התובע התחיל לעבוד אצלי בדצמבר 1999, ולכן מה שנרשם בהודעה לחוקר כתחילת עבודתו של התובע אצלי (12/2000) הוא טעות." (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 12.9.2004, שורות 13-14). עוד העיד מר כהן כי: "בתקופות העומס של העבודה, כמו בתקופה הרלוונטית היו 10 עובדים. וביום האירוע הגיעו 3 או 4 עובדים...אני נותן שירות לכל חלקי המטוס. והעובדים היו מפוזרים בכל המחלקות, וזה היה עומס עבודה, ואז מעבירים עובדים ממקום למקום". (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 12.9.2004, שורות 16-20). לשאלת בא כוח התובע: "אז מה שכתוב כאן שבמחלקה היו 3 או 4 עובדים, הכוונה למה?" ענה העד: "הכוונה היא שהיתה עומס עבודה, והיו מפוזרים בכל מקומות שהיה צריך לתת שירות". ולשאלת בא כוח התובע: "כל השלושה ארבעה אלה, הם עבדו רק על הכנפיים?" ענה העד: "לא, הם היו מפוזרים בכל המחלקות, ועל הכנפיים עבד רק התובע". (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 12.9.2004, שורות 21-25). בחקירתו הנגדית, ציין העד, כי בתקופה הרלוונטית, כחודש חודשיים לפני האירוע ואפילו לפני כן, בשל חוסר בכוח אדם, לא עבד התובע באופן קבוע על חלק מסוים של המטוס, והוא היה מסתובב עם כולם בכל תחנה שם היה צריך שירות. לשאלת באת כוח הנתבע הבהיר העד מה זה מחסור בכוח אדם ואמר: "באותה תקופה מרוב שהיה לחץ עבודה, הייתי לוקח אנשים בסיפוח אלי, והאנשים שהיו מסופחים אלי, דרשו אותם במחלקות שלהם, והעובדים הקבועים שלי, אחד או שניים, לא הגיעו באותו יום לעבודה." והוסיף כי חודש חודשיים סמוך לאירוע היו לו אולי 5, 6 עובדים קבועים והיו 3, 4 עובדים "נספחים" וזה היה תלוי בכמות העבודה שהייתה. (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 12.9.2004, שורות 20-23). לשאלת באת כוח הנתבע: "מה זה נספחים שהיו שייכים למחלקה אחרת. ואז אתה מבקש אותם לאותו יום, או לאותו שבוע?" ענה העד: "לתקופה לקחתי אותם, ולפני זה כמה זמן, לקחו אותם חזרה, כשאני מתכוון לפני זה, אני מתכוון לפני האירוע". לשאלת באת כוח הנתבע: "כמה זמן לפני זה לקחו אותם?" ענה העד: "אני לא זוכר, אני לא רוצה סתם לזרוק תשובה", ואישר בהמשך, לשאלת באת כוח הנתבע, כי לקחו את כולם בבת אחת. (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 12.9.2004, שורות 4-9). עוד הבהיר העד, במהלך עדותו, כי כאשר ענה לחוקר הנתבע כי באותו יום היו עוד כ- 3, 4 עובדים הכוונה הייתה לכל מחלקת איטום, ואישר כי התובע עבד לבד באיטום הכנפיים. בהתייחס להודעתו השנייה לחוקר הנתבע, ולדבריו בעדותו הראשית, על פיהם, התברר לו שתשובותיו לחוקר הנתבע בהודעתו הראשונה התייחסו לתאונה אחרת, נשאל העד כיצד זה התברר לו וענה: "כשחזרתי למחלקה, אני לא זוכר מי, העמיד אותי על טעותי, שהדיווח שנתתי זה לא קשור לתאונה שחשבתי שהוא קשור אליה, אלא המדובר על אירוע לב", ולשאלת באת כוח הנתבע, האם מיוזמתו פנה לחוקר, ענה בשלילה והוסיף כי החוקר הזמין אותו. לשאלה כיצד החוקר גילה את זה שהעד דיבר על אירוע אחר, ענה העד: "יכול להיות שהתובע הסב את תשומת ליבו, אני לא יודע בדיוק". (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 12.9.2004, שורות 1-7). בהמשך חקירתו הנגדית, נשאל העד האם הוא זוכר את הסיטואציה בה קרה האירוע, וענה: "התקשרו אלי מהמרפאה, ודיווחו לי שהתובע יש לו בעיות בלב, אירוע לב, ומפנים אותו, באתי למרפאה ופינו אותו משם לבית חולים", ולשאלת באת כוח הנתבע: "וכשאתה מדבר על יום האירוע, שהגיעו רק 3,4 עובדים, אתה מדבר על היום הזה?" ענה העד: "כן", ולשאלה: "איך אתה זוכר בדיוק את היום הזה, שהיו רק 3,4 עובדים, ושזה לא קרה בימים אחרים?" ענה העד: "ביום הזה אני יודע מה היה לי, והייתי במרפאה איתו, בזמן שפינו אותו." ולשאלה: "ובימים שקדמו ליום הזה, היה צוות רגיל?" ענה העד: "מחלקת שירות תלויה בהזמנות לעבודה, ובאותו יום היינו בחוסר כח אדם". ולשאלה: "זה מה שתיארת קודם, אבל יום האירוע היה שונה מימים אחרים?" ענה העד: "כן". (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 12.9.2004, שורות 8-19). בחקירתו החוזרת, ובהתייחס לתשובתו של העד, על פיה, התובע עבד רק באיטום כנפיים, נשאל העד איזה עבודות נאלץ התובע לעשות באותו יום ותשובתו הייתה: "לעבוד בגוף המטוס, בזנב המטוס, בכל מקום שבו היה צורך הוא יצא". (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 12.9.2004, שורות 1-2). 8.המסגרת המשפטית 8.1 על פי ההלכה הפסוקה, המבחן הנוהג להיותו של אוטם שריר הלב "תאונה בעבודה" הינו מבחן ה"אירוע החריג" או ה"מאמץ המיוחד" (דב"ע מו/139-0 דן יצחק נ' המוסד, פד"ע יח 411, בג"צ 1063/91 משה פפו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מה (4) 267, דב"ע שן/91-0 זוהר פרץ נ' המוסד (לא פורסם), עב"ל 176/99 גרץ דניאל נ' המוסד, עבודה ארצי, כרך לג(83), 32). 8.2 יסודו של מבחן "האירוע החריג" או ה"המאמץ המיוחד" בהכרה המקובלת בעולם הרפואה, שלהוציא מקרים נדירים ביותר, אוטם שריר הלב אינו פוקד אלא מי שמקנן בקרבו, באורח סמוי או גלוי, תהליך תחלואתי המהווה בסיס ורקע לבוא האוטם. עם זאת, ידוע על סמך מחקרים רבים שאירוע חריג יכול לגרום או לתרום לבואו של אוטם. "הכוונה היא למאמץ פיזי בלתי רגיל ולמתח נפשי (התרגזות או התרגשות יוצאת דופן (Unusual strain or stress)." דב"ע מו/0-139 דן יצחק נ' המל"ל, פד"ע יח 315, 324). 8.3 קיומו או קיומו של אירוע חריג נקבע על פי התשתית העובדתית וקביעה משפטית לגבי משמעותן של העובדות המוכחות. מאחר ואין המדובר בהתרחשות שהיא תוצאה של גורמים חיצוניים נראים לעין, על המבוטח להביא " 'ראשית ראיה לכך שאירע בעבודה אירוע שניתן לראותו ככזה הכרוך במאמץ מיוחד נפשי או גופני ועלול לגרום לבוא האוטם או להחישו, הווי אומר: 'אירוע חריג' ביחס לנהוג ולמקובל באותו מקום עבודה, המסביר את בוא האוטם במועד זה ולא באחר". (בג"צ 1197/92 אסתר לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"ע מז (5) 734, סעיף 42 לפסק הדין). כמתחייב מדברים אלה, על בית הדין, לאחר קביעת העובדות שהוכחו בפניו, להסיק האם בעובדות אלה הוכח קיומו של אירוע חריג ביחס לנהוג ולרגיל באותו מקום העבודה. 8.4 על פי ההלכה הפסוקה, המאמץ הגופני או הנפשי נבחנים על פי "קנה מידה סובייקטיבי: היינו שאת השפעתו של המאמץ ואת היותו 'רגיל' או 'בלתי רגיל', במידה שלהבחנה זאת יש משקל בפני עצמו, יש לשקול לא מבחינת מאן דהוא אלא מבחינת הנפגע, כפי שמצב בריאותו ואישיותו הוא בעת האירוע" (דב"ע לא/17-0 המל"ל - הרשקוביץ, פד"ע ב' 171, 180, ההדגשות במקור). 8.5 השכיל המבוטח להוכיח שאירע לו בעבודה אירוע שניתן לראותו, באופן סובייקטיבי, לפי מצבו בעת קרות האירוע, ככזה הכרוך במאמץ מיוחד, נפשי או גופני, ימנה בית הדין מומחה בשאלת הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין הופעת האוטם אצל המבוטח. 9.לאחר ששמענו את התובע ואת העד מטעמו והתרשמנו מעדותם, עיינו בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, בפרוטוקולים של דיוני ההוכחות, ובסיכומי הצדדים, אנו קובעים כדלקמן:- 9.1 השאלה העומדת להכרעתנו היא, האם השכיל התובע להוכיח כי אירע לו בעבודתו, ביום 17.5.2000, אירוע יוצא דופן, חריג מבחינת המאמץ הגופני או הנפשי. לצורך כך - עלינו להידרש בראש וראשונה לשאלה, האם אמינה עלינו גרסתו של התובע לגבי מה שהתרחש, לטענתו, ביום האירוע, ובמידה ונקבל את גרסתו של התובע, יהיה עלינו להתייחס לשאלה, האם יש בהתרחשות זו - ראשית ראיה ל"אירוע חריג" לגבי התובע, ביחס לנהוג ולמקובל במקום עבודתו. 9.2 לגרסתו של התובע, ביום 17.5.2000, יום לפני קרות האוטם, רבים מחבריו לא הגיעו לעבודה. בתצהירו טען התובע כי הסיבה לכך שצוות המחלקה שלו היה מצומצם מאד היא "כנראה בשל העובדה כי היה זה יום חמישי ובפתח עמד ל"ג בעומר כך שהתובע מעריך כי הרבה מחבריו יצאו לסוף שבוע ארוך, עקב כך נוצר מחסור בכח אדם שגרם ללחץ בלתי רגיל...". עיון בלוח השנה, שצורף לסיכומי הנתבע, מעלה כי ה- 17.5.2000 חל ביום רביעי בשבוע ולא ביום חמישי, וכי ל"ג בעומר חל בשבוע שלאחר מכן ביום שלישי ה- 23.5.2000. עוד נציין, כי גרסה זו של התובע אף אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של מר כהן, על פיה, היה חוסר בכוח אדם כחודש חודשיים לפני האירוע הנטען וכן גם לאחריו. כן נציין, כי בהתייחסו ל"יום האירוע", ולכך שבאותו יום היו רק 3, 4 עובדים, התכוון מר כהן, כעולה מעדותו, כפי שפורטה לעיל, ליום שבו היה במרפאה יחד עם התובע - קרי ה- 18.5.2000. עוד נדגיש כי מר כהן לא הציג בפני בית הדין את דו"חות הנוכחות לשבוע הרלוונטי, כפי שהתבקש. די בדברים אלה, ומבלי להתייחס ליתר הסתירות בעדותו של התובע כמו גם בעדותו של מר כהן, העד מטעמו, כדי לפגוע באמינות גרסתו של התובע - לגבי עצם ההתרחשויות ביום האירוע הנטען. עוד נציין כי "הבהרתו" של מר כהן לגבי השוני בהודעות שמסר לחוקר הנתבע, לא שכנעה אותנו. לאור האמור לעיל, ומשדחינו את גרסת התובע לגבי ההתרחשויות, כאמור לעיל, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם יש בהתרחשויות, לגרסתו, ראשית ראיה לאירוע חריג לגביו. 9.3 לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע לא השכיל להוכיח כי ביום 17.5.2000 אירע לו אירוע תאונתי, ועל כן דין התביעה להידחות. 10סוף דבר 10.1 התביעה נדחית. 10.2 אין צו להוצאות. 10.3עומס בעבודההתקף לב / אוטם שריר הלב