א. ביום 24/1/06 הגישה התובעת,שתי תביעות בדיון מהיר כנגד הנתבעת, מי טל סחר ש.ל.ו בע"מ (להלן: "הנתבעת") במסגרתן עתרה לתשלום שכר עבודה (2,135 ₪), הודעה מוקדמת (3,720 ₪), תמורת חופשה (499 ₪) וכן פיצויי פיטורין (7,000 ₪) עקב סיום עבודתה. ראשית נציין, כי בדיון מיום 5/7/06, שהתקיים בפני כב' הרשמת מ. מרגלית, ניתנה החלטה לפיה תוקן סכום התביעה כך שיופחת סך 2,029 ₪ מרכיב שכר העבודה, לאור תשלום שביצעה הנתבעת לתובעת לאחר הגשת התביעה. ב. תמצית טענות התובעת 1. עבדה בשירות הנתבעת מיום 1/12/03-11/10/05. 2. שכר עבודתה היה 20 ₪ לשעה. 3. ביום 11/10/05 יצאה לחופשת סוכות לאור בקשת מנהל הנתבעת אשר מסר שאחרי החגים יתקשרו אליה. במהלך תקופת החגים התקשרה לבדוק מתי ניתן לחזור לעבודה, אך לא קיבלה תשובה. 4. הנתבעת החליטה להחזיר את התובעת לעבודה (לאחר הפסקת עבודה של חודש ימים וללא תשלום) לאחר קבלת מכתב מעו"ד מטעם התובעת. ג. תמצית טענות הנתבעת (כעולה מכתבי ההגנה שהגישה ב- 24.4.06) 1. התובעת עבדה בשירות הנתבעת כפקידת טלמרקטינג עד להתפטרותה ביום 26/10/05. 2. התובעת התפטרה מעבודתה בנתבעת באופן חד צדדי וללא מתן הודעה מוקדמת ובכך הסבה לנתבעת נזקים כספיים כבדים. זאת ועוד, התפטרותה החד צדדית מהווה הפרת משמעת חמורה. 3. הנתבעת פנתה לתובעת מספר פעמים בבקשה כי תשוב לעבודתה ואולם פניותיה לא נענו. 4. עם התפטרות התובעת מעבודתה, שילמה לה הנתבעת את כל הסכומים המגיעים לה עפ"י דין, לרבות שכר עבודה אחרון, פדיון חופשה והבראה. יחד עם זאת, בשל התנהלות התובעת, קוזזו ממשכורתה האחרונה דמי הודעה מוקדמת. 5. הנתבעת מסרה לתובעת, בהתאם לבקשתה, אישור מעסיק על תקופת העסקה ועל שכר, לצורך הגשת תביעה לדמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי. ד. ביום 18.10.06 התייצבו בפנינו הצדדים ובאי כוחם. התובע העידה לעצמה. מטעם הנתבעת העיד מנהלה. בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם בע"פ. ה. הכרעה ודיון - 1. אין חולק כי התובעת הועסקה כפקידת טלמרקטינג אצל הנתבעת מיום 1/12/03 ועד ליום 26/10/05. השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הינה האם התובעת פוטרה מעבודתה, כטענתה. טוענת התובעת בתביעתה, כי בהתאם להוראות מנהל העבודה הוצאה יחד עם עובדות נוספות לחופשת סוכות ביום 11/10/05 וכי נאמר לה שלאחר החגים יתקשרו אליהן. עוד טוענת התובעת כי בזמן החגים התקשרה לבדוק מתי תתאפשר חזרתה לעבודה, אך לא קיבלה כל תשובה. בדיון מיום 5/7/06 טענה התובעת, כי איש לא התקשר אליה בתום חופשת הסוכות וכי היא התקשרה למנהלת שלה הלנה (להלן: "הלנה"), שאמרה שאין לה תשובה בעניין חזרתה לעבודה. זאת ועוד, לשיטתה, מדובר בקבוצת עובדים שהמתינו. התובעת טוענת שצברה ימי חופשה במהלך עבודתה וכי הודיעה שהינה מעוניינת לנצל אותם ומנהלת החשבונות השיבה ש"אין בעיה". משהתקשרה למר ויילר, מנכ"ל הנתבעת (להלן: "המנהל") ואמרה לו "שאינה יכולה להמשיך לשבת בחופש" ואם קיימת אפשרות שלא תחזור לעבודה ביקשה לקבל מכתב פיטורים - השיב שהינו בישיבה ואינו יכול לדבר (עמ' 1 שורות 4-10). עוד טענה התובעת כי לאחר ששולם לה שכר חודש 10/05 (770 ₪) התקשרה למנהל אשר השיב, כי הקבוצה גרמה לו נזק ולא נאמר לה לחזור לעבודה. מנגד, טענה הנתבעת בכתב הגנתה ובעדות מטעמה, כי מעולם לא הפסיקה את עבודתה של התובעת ו/או פיטרה אותה מעבודתה וכי התובעת על דעת עצמה בלבד ובאופן חד צדדי, החליטה שלא לשוב לעבודתה ביום 26/10/05 עם תום חופשתה במהלך החגים. המנהל טען בדיון מיום 5/7/06, כי קרא בעצמו בכתב לתובעת לשוב לעבודה ואף פנה אליה ישירות בטלפון וביקש ממנה לחזור יחד עם חברותיה וכי התובעת השיבה כי קשה לה מאד לאור העברת המשרדים ללוד וכי אין בכוונתה לחזור לעבודה. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה (נספח א') מכתב מיום 13/11/05, אשר מוען לב"כ התובעת וכן מכתב מיום 7/12/05, אשר מוען לתובעת ולפיהם, התובעת לא פוטרה, כי הפסיקה עבודתה ביוזמתה וללא מתן הודעה מוקדמת, המהווה הפרת משמעת חמורה אשר גרמה להפסדים ונזקים כספיים לנתבעת. זאת ועוד, במכתבו ממליץ המנהל בפני ב"כ התובעת להמליץ בפני התובעת לשוב לעבודה מיידית. בחקירתה מודה התובעת, כי קיבלה את המכתב מיום 13/11/05. יחד עם זאת ולאור האמור במכתב הנתבעת, בחרה התובעת שלא לחזור לעבודה בנתבעת. לעניין זה נציין כי התפטרות אינה חייבת למצוא ביטוי פורמאלי דווקא, אלא די במעשה שיש בו ללמוד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים בינו לבין מעבידו לידי סיום (ראה: דב"ע לה/85-3 עירית כפר סבא נ' יעקב כהן פד"ע ז 175). לא זו אף זו, משנשאלה התובעת בחקירתה מדוע לא חזרה לעבודה אחרי ה- 13/11 ענתה כי אינה זוכרת מה עשתה אחרי זה, הגם שלא היה לה כסף להגיע לשם. לעניין זה נציין, כי בעדותו, אשר נמצאה אמינה ומהימנה בעינינו, חזר והדגיש המנהל, כי התובעת, יחד עם כל הצוות, יצאו לחופשת חגים מסודרת כפי שהם רגילים משנים קודמות וכי התובעת ביוזמתה וביוזמת החברות והמנהלת שלה החליטו שלא לחזור לעבודה וכי הנתבעת פנתה אליה מספר פעמים על מנת שתחזור בהקדם לעבודה. עוד העיד, כי הנתבעת הייתה לקראת השקת מוצר חדש וכי לתובעת (ולצוות) הייתה משמעות מכרעת בשיווק המוצר. יודגש כי לאחר סיום עבודתה, הגישה התובעת תביעה לדמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי אליה צירפה אישור המעסיק (הנתבעת) על תקופת העסקתה ושכרה, אשר צויין בו (ע"י אילנה ינין, מנהלת החשבונות של הנתבעת) כסיבה להפסקת עבודה: "לא חזרה לעבודה מרצונה בתום חופשה מרוכזת (התפטרה מרצונה החופשי)". התובעת, שעשתה שימוש באישור זה לקבלת דמי אבטלה, על אף האמור בו, כל שכן לא טענה ו/או ערערה בפני ביטוח לאומי ו/או בפני ביה"ד כנגד הכתוב בו ולכן אינה יכולה עתה להתכחש לאמור בו. עוד נציין כי אישור זה נחתם ע"י הנתבעת ביום 8/12/05, עובר להגשת התביעה לביה"ד (ביום 24/1/06) ולטעמנו, משקף נכונה את רוח הדברים. עוד נציין, כי התובעת לא טרחה לזמן את הלנה לעדות ו/או להגיש תצהיר מטעמה לתמיכה בעמדתה, דבר שיכולה הייתה לעשות בנקל, מה עוד שעדותה של הלנה יכולה הייתה להיות מכרעת בעיקר לאור טענת התובעת עצמה ולפיה, הלנה היא זו שהודיעה לה כי פוטרה מעבודתה. במאמר מוסגר, נציין כי גם במכתב התובעת לביה"ד מיום 13/8/06, מכתב שלטענת התובעת, נועד להבהיר מספר נושאים לאחר קיום הדיון מיום 5/7/06, חזרה והבהירה, כי דיברה עם המנהלת הישירה שלה (הלנה) אשר טענה שמאד רוצה להחזיר אותה לעבודה אך המנהל שלה מסרב לכך. יתרה מזו, ב"כ התובעת טען בפנינו כי ביקש לזמן לעדות את הלנה שהייתה המנהלת של התובעת ושמסרה לה שהיא פוטרה מעבודתה וכי היא עצמה פנתה ביחד עם התובעת במספר מכתבים לנתבעת, אלא שהתברר לו שהיא הוחזרה לעבודה אצל הנתבעת... (עמ' 4 שורות 15-18). נחזור ונזכיר כי משמדובר בפיטורים, מוטל נטל ההוכחה על הטוען לקיומם (ראה: דבע נו/201-3 שמש ירושלים בע"מ נ' ניסימאיאן; לא פורסם, מיום 26/5/97). בענייננו, ולאור כל האמור לעיל, לא עמדה התובעת בנטל ההוכחה המוטל עליה. לפיכך, תביעתה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים (דמ 2528/06) - נדחית. עוד נציין, כי בישיבת ההוכחות, העלתה התובעת טענות עובדה חדשות בדבר אי חזרתה לעבודה, ובין היתר, מעבר מקום עסקה של הנתבעת מראשון לציון ללוד וכי רצתה לחזור לעבודה, אך לא היה לה כסף להגיע לשם. כן הוסיפה וטענה כי הטרמפ הקבוע שהסיעה מהבית לעבודה בוטל ואוטובוסים איִן. טענות אלו יכולות היו להיות יפות לעניין התפטרות בדין מפוטר בשל הרעת תנאים, אך התובעת, כאמור, לא טענה כך בכתב תביעתה ולפיכך, אינה יכולה להעלותן עתה. וכבר נפסק כי עובד הטוען בעת ובעונה אחת טענה של פיטורים ושל התפטרות, עלול להיכשל בתביעתו (ראה: גאנם נ' המפלגה הקומוניסטית הישראלית ואח'; לא פורסם, מיום 7/9/93). נזכיר כי אין מדובר בטענות עובדה, שניתן לפרשן כך או אחרת - אלא בטענות עובדה ברורות, לפיהן פוטרה ממש (לא "מסקנה" כי פוטרה). לפיכך, לא מצאנו כי עלינו להתייחס לטענותיה אלו של התובעת. נוסיף ונזכיר עם זאת, כי לא הוכחה בפנינו, גם בנסיבות (החדשות) הנטענות, הרעה מוחשית, משלא הוכח כי לא היה פתרון זמין ואפשרי, כמו גם, נסיון לפתור הבעיה עם הנתבעת. 2. תביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת - משמצאנו שהתובעת התפטרה מעבודתה ולא פוטרה כטענתה, תביעתה לתשלום דמי הודעה מוקדמת - נדחית. 3. התביעה לתשלום שכר עבודה - לאור התפטרותה הייתה צריכה התובעת, שהינה עובדת בשכר, ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת של 20 יום עובר להתפטרותה בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"). בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת, עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות כאמור בחוק זה, ישלם למעבידו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. מעיון בתלוש השכר (האחרון) לחודש 10/05 עולה כי הנתבעת קיזזה 2,164.32 ממשכורת חודש אוקטובר של התובעת. קיזוז זה נעשה כדין ועל כן נדחית תביעתה לתשלום שכר עבודה. 4. התביעה לתשלום תמורת חופשה בסך 499 ₪ - התובעת עותרת לתשלום 499 ₪ בגין תמורת חופשה עבור שנת 2005. לעניין זה נציין כי ניתנה החלטה המתקנת את כתב התביעה, כך שמסכום התביעה יופחת הסך של 2,029 ₪ וזאת בהתאם להודעת התובעת לפיה שולם לה הסכום האמור ע"י הנתבעת, כהפרשי שכר ופדיון חופשה. משעולה מדברי התובעת בפני כב' הרשמת כי קיבלה התשלום עבור ימי חופשה - אין נעתרת התביעה ברכיב זה, גם מטעם נוסף זה. 5. סיכומו של דבר - תביעותיה של התובעת (דמ 2528/06 וכן דמ 2529/06) נדחות על כל רכיביהן. לאור תוצאות ההליך - ישא כל צד בהוצאותיו. חזרה לעבודההפסקת עבודה