I. ההליך 1. בפני בית-הדין האזורי בתל-אביב (דיון מס' 292/70 - 3) התבררה תביעתו של המשיב (להלן - העובד), לפיצויי פיטורים עקב סיים עבודתו אצל המערערת (להלן - רשות השידור); בית-הדין פסק לעובד לפי עתירתו, חייב את רשות השידור בפיצויי פיטורים, ולפני בית-דין זה ערעור של רשות השידור על שחוייבה בדין. 2. העובדות הצריכות לערעור זה, שקבען בית-הדין האזורי והעולות מחומר הראיות אשר היה בפניו, הן (א) העובד עבד ברשות השידור, כטכנאי הקלטות בכיר, החל מיום 10.4.1950 ועד 1.1.1970. (ב) בסוף שנת 1968 אושרה לעובד חופשה ללא שכר לתקופה שמיום 1.1.1969 ועד ליום 30.6.1969, ובהקשר לכך חתם העובד, ביום 1.12.1968, על התחייבות שבה נאמר: "אני מתחייב לחזור מייד עם תום חופשתי זו, לעבודתי ברשות השידור לתפקיד בו שירתי לפני צאתי לחופשה או לכל תפקיד אחר שיוטל עלי כחוק. אם לא אחזור לעבודתי כמוצהר לעיל, הנני מוותר בזה על משרתי ברשות השידור ועל כל הזכויות המגיעות לי כעובד רשות השידור ולא תהיינה לי תביעות מאיזה סוג שהוא נגד רשות השידור". (ג) החופשה ללא שכר ניתנה לעובד בקשר ל"צורך בטיפול באביו העיוור והזקן, שחלה במחלה אנושה, ובענייניו. האח של התובע, בנו השני של החולה, שהה בחו"ל במשך מספר שנים, ורק לעתים רחוקות היה מבקר בארץ. מאידך, אשתו של החולה, אמו החורגת של התובע - אשה חולה ונכה - לא יכלה לטפל לבדה בתובע (ברור שהכוונה היא לאביו של התובע) וב"קיוסק" שהיה לזוג. היא אף היתה מאיימת, שאם הבנים לא יטפלו באביהם, היא מצידה תפקירו לגמרי". (ד) החופשה ללא שכר האמורה בפסקה (ב), דלעיל, הוארכה בשישה חודשים, עד ליום 31.12.1969, והעובד חתם בקשר לכך, ביום 4.8.1969, על התחייבות זהה לזו המובאת באותה הפסקה. (ה) העובד ביקש כי תאושר לו חופשה נוספת ללא שכר, סירבו לבקשתו, ובמכתב מיום 23.12.1969 מאת רשות השידור לעובד נאמר: "... עליך לשוב לעבודה מייד - אם לא תשוב לעבודה תוך 14 יום מ-1.1.1970, מועד תום חופשתך ללא שכר, תיחשב כמתפטר מן השירות, תוך ויתור על כל זכויותיך כעובד". (ו) העובד העיד כי את המכתב האמור בפסקה הקודמת קיבל רק בחודש פברואר 1970, וב-20.2.1970 כתב לרשות השידור כי הצליח להסדיר את ענייניו וברצונו לחזור לעבודה "מייד עם התקבל מכתבי זה"; במכתב מיום 20.3.1970 הודיעה רשות השידור לעובד "כי לא נוכל לאשר שובך לעבודה ברשות השידור, בכפיפות לכללים המקובלים במדינה". 3. בית-הדין פסק פיצויי פיטורים, באשר ראה את גמר יחסי עובד ומעביד שבין העובד ורשות השידור כתוצאה מפיטורים ודחה את טענות בא-כוח רשות השידור, שסמך על ההתחייבות האמורה בסעיף 2, פסקה (ב), וטען כי התפטר העובד ולא פוטר. יחד עם זאת קבע בית-הדין האזורי כי "גם אילו התפטר התובע, מחמת בריאותו הלקויה של אביו, אין פירוש הדבר שלילת זכויותיו לפיצויי פיטורין", וסמך לכך על פרק 81, פסקה 81.115 ועל פרק 83, פסקה 83.113 שבתקשי"ר, וכן על סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. 4. עיקר טענותיו של בא-כוח רשות השידור לביסוס הערעור היה כי בית-הדין האזורי טעה בכך: (א) ש"קבע כי העובד פוטר מעבודתו ולא התפטר ממנה". (ב) ש"לא קבע כי העובד ויתר על משרתו ברשות השידור, על כל זכויותיו, כעובד הרשות ועל כל תביעותיו נגדה", ולא קבע כי ההתחייבויות שעליהן חתם בקשר לחופשה מהוות הסכם בין הצדדים "הקובע(ים) את גורל תביעתו" של העובד. (ג) שפסק כי אף אם התפטר העובד, זכאי הוא לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, ומכוח ההוראות שבתקשי"ר. (ד) שלא קבע כי אף אם פוטר העובד, באו הפיטורים בנסיבות שהצדיקו פיטורים ללא פיצויים, וסמך בכך על ההוראות שבתקשי"ר. 5. פסק-הדין ניתן פה אחד, אך אחד מחברי המותב לא קיבל את הגרסה, כי העובד התפטר מעבודתו לרגל מחלת אביו, ונותרה גרסת הפיטורין, שהתקבלה גם על דעתו. II. פסק-דין 1. בטרם יעמוד בית-הדין על השאלה אם פוטר העובד או התפטר - ואם פוטר, הפוטר בנסיבות שבהן פטורה רשות השידור מתשלום פיצויים, ואם התפטר, ההתפטר בנסיבות המזכות בפיצויים - מן הדין להעמיד את עצם המושגים "פיטורים" ו"התפטרות" במקומם. המשותף לשניים, פיטורים והתפטרות, הוא שבשניהם מביא אחד הצדדים את יחסי העבודה לידי גמר, ונותן ביטוי ברור וחד-משמעי לכוונתו לעשות כן. הביטוי יהיה כרגיל, בדיבור ברור, אך יכול ויהיה במעשה שאינו מתיישב עם כוונתו להמשיך לקיים את יחסי העבודה או עם האפשרות להמשיך לקיים יחסים אלה. 2. מששומרים על העיקר שבהתפטרות ובפיטורים, כפי שהובא בסעיף הקודם, קשה לראות בהתחייבות שעליה חתם העובד ביום 1.12.1968 וביום 4.8.1969 (סעיף 2, פסקאות ב' ו-ד', שבחלק I דלעיל) התפטרות מהעבודה ביום 14.1.1970. בדין טענה באת-כוח רשות השידור כי אין להתעלם מכתבי ההתחייבות האמורים שעליהם חתם העובד, כי יש לייחס להם משמעות ולראות בהם "הסכם בין המערערת והמשיב", אך אין הדבר מחייב לראות בהתחייבויות האמורות התפטרות, ולא כל שכן התפטרות "תוך ויתור על כל זכויותיך כעובד", כפי שנאמר לעובד במכתב הרשות המובא בסעיף 2, פסקה ה', שבחלק I דלעיל). 3. לפני שקובעים את המשמעות והנפקות של מכתבי ההתחייבות האמורים, מן הדין לעמוד על תוכנם. עיון בכתב ההתחייבות, בטופס הנושא את השם "חופשה ללא שכר - התחייבות", מלמד כי עיקרה של ההתחייבות הוא לחזור, מייד עם תום החופש, לעבודה ברשות השידור. התוצאה של הפרת אותה התחייבות היא ויתור, שבא כבר בכתב ההתחייבות, על המשרה ברשות השידור ועל הזכויות המגיעות לעובד, כעובד רשות השידור. 4. ההתחייבויות מחייבות, ללא ספק, את העובד ביחסיו עם רשות השידור, והפרתן הקנתה לרשות השידור זכות לנקוט בצעדים המתחייבים מהפרת חובת העובד לעמוד לרשות העבודה, עד כדי פיטורים, שייראו בנסיבות מסויימות כמצדיקים שלילת פיצויים. אך, כשם שבדיני חוזים רגילים יהסס בית-משפט ליתן גושפנקא לכל סנקציה או קנס שהוטל בחוזה על צד מפר, אף אם אין "כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה" (סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970), כן יהסס בית-הדין ליתן פירוש להתחייבות מכגון העומדת לדיון, שתוצאתו האפשרית שלילת זכות פנסיה לאדם על סף הפרישה או שלילת זכות לפיצויים לאחר עשרות שנות שירות, שתיהן זכויות מכוח החוק. 5. הפירוש הסביר להתחייבות הוא, כי באי-שובו של העובד עם תום החופשה ללא שכר יש לראות העדרות מהעבודה שיש בה הפרת משמעת, המצדיקה נקיטה באמצעים משמעתיים העומדים לרשותה של רשות השידור. במלים "הנני מוותר בזה על משרתי ברשות השידור", יש לראות ויתור העובד על "משרתו" היינו ויתור על טענות נגד פיטורים, ועל תביעת זכות למקום העבודה, אך בשום אופן אין לראות באותן המלים התפטרות מראש. האמור אינו מוציא מכלל האפשרי, שבנסיבות מסויימות תהווה עצם אי-התייצבותו של העובד חזרה לעבודה, במשך תקופה ממושכת, מעשה המעיד על התפטרות בבחינת זניחת העבודה, אך במקרה העומד לדיון רחוקות ביותר העובדות מלהצדיק מסקנה כאמור. 6. אשר לא הושג עקב ההתחייבויות האמורות, היינו העמדתו של העובד בדין מתפטר ללא זכות לפיצויים, לא ניתן היה להשיג על-ידי המכתב מיום 23.12.1969 (סעיף 2, פסקה ה', שבחלק I דלעיל). אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על-ידי כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסויימת יראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על-ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסויימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד "יראהו" הצד השני או כיצד "ייחשב" בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות. מכל שכן, אין נפקות למלים שבמכתב הנ"ל כי העובד ייחשב כמתפטר מן השירות, "תוך ויתור על כל זכויותיו כעובד" (ההדגשה לא במקור). אף לו היתה משמעות למלים "תיחשב כמתפטר", ברור שאין כל משמעות למלים "תוך ויתור" וכו'. החוק, חוק פיצויי פיטורים, הוא הקובע מתי זכאי עובד מתפטר לפיצויי פיטורים, וויתור כמיוחס במכתב כאמור, אינו תופס כלל. בהתפטרות שהחוק אינו מזכה בפיצויים אין על מה לוותר, ובהתפטרות המקנה זכות לפיצויים אין ויתור תופס. 7. משברור כי העובד לא התפטר מעבודתו, אין להרבות בדברים על כך שבסירובה של רשות השידור להיענות לבקשת העובד לחזור לעבודה, היה מעשה ברור וחד-משמעי של פיטורים. מאחר ובפיטורים מדובר, הכלל הוא, כידוע, שחייב המעביד בפיצויים אלא אם באו הפיטורים בנסיבות שמכוח סעיף 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, אין לשלם פיצויים כלל, או שיש לשלם פיצויים חלקיים בלבד. 8. נאמר כבר שהעדרות מהעבודה יכול ותהווה עבירת משמעת, ויכול ותגרור אחריה פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד. בית-דין זה פטור מלתת את דעתו לתוקפם של הסעיפים 41.714 ו-81.118 שבתקשי"ר הקובעים כי "עובד הנעדר ללא רשות תקופה ארוכה מ-14 יום מתפטר על-ידי כך מהשירות", עת מדובר בפיצויי פיטורים המשתלמים מכוח החוק. כן פטור בית-הדין מלתת את דעתו למשמעות הסעיפים שבתקשי"ר, הקובעים לעניין פיטורים ללא פיצויים בהקשר לסעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים שבהם מדובר ב"הסכם קיבוצי", באשר ברור שלא נקטו בהליכים משמעתיים כלשהם גד העובד, לשלילת פיצוי עקב הפיטורים. 9. סעיף 17 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963, רואה בהעדרות מהעבודה עבירת משמעת, ובתקנות מכוח סעיף 19 לאותו חוק נקבע, כי העדרות מהעבודה ללא קבלת רשות מאדם המוסמך לכך היא עבירת משמעת שוועדת משמעת מוסמכת לשפוט בה. הטענה של באת-כוח רשות השידור כי ההוראות שבסעיפים 41.716 ו-41.717 שבתקשי"ר "חלות על העדרות רגילה מהעבודה ולא על סירוב לשוב לעבודה לאחר חופשה ללא תשלום אשר ניתנה בכפוף להתחייבויות שעליהן חתם המשיב", לא תוכל להתקבל, והוא הדין לעניין המשתמע מכך לעניין חוק שירות המדינה (משמעת). ייתכן והעדרות תוך הפרת התחייבות כאמור, היתה עבירת משמעת חמורה יותר ועל-כן יועמד העובד לדין לא בפני ועדת משמעת שאינה מוסמכת לגזור פיטורים (סעיף 25 לחוק) אלא בפני בית-דין למשמעת המוסמך לגזור פיטורים בתשלום פיצויים, כולם או מקצת, או ללא תשלום פיצויים (סעיף 34 לחוק). על כל פנים - נגד העובד לא נקטו אמצעי משמעת כלל. 10. לסיום ילך בית-דין זה בדרכו של בית-הדין האזורי, ויתייחס גם לשאלה אם זכאי העובד לפיצויי פיטורים, אף אם מתקבלת טענת רשות השידור כי העובד התפטר ולא פוטר. הטענה שלא נתמלאו התנאים שבסעיפים 81.115 ו-83.115 לתקשי"ר לעניין זכאות בפיצויי פיטורים, אף אם תתקבל, אין בה כדי להשפיע על התוצאה. השאלה אינה אם התמלאו התנאים שבסעיפי התקשי"ר, אלא אם התמלאו התנאים שבסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, ואלה התמלאו. לא יכול להיות ספק בדבר מצב בריאותו של אביו של העובד, שלכל הדעות היה חולה במחלה אנושה ממנה נפטר זמן קצר לאחר שהעובד חדל לעבוד ברשות השידור. כן הגיוני להסיק מעצם העובדה שלעובד ניתנה חופשה ללא תשלום לשנה שלמה, בקשר למחלת האב ולשם טיפול בו, כי "היתה סיבה מספקת להתפטרות" כנדרש בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, עת לא הוכח שחל שינוי מהותי בנסיבות שהניעו למתן החופשה שלא הוארכה. מכאן שאף לו התפטר העובד, היו רואים את התפטרותו לעניין פיצויי פיטורים, כפיטורים - מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. 11. סיכומו של דבר, משפסק בית-הדין האזורי פיצויי פיטורים, בדין פסק, ודינו של ערעור זה להידחות. המערערת תשלם למשיב הוצאות ערעור זה בסכום של -.300 ל"י, כולל. חזרה לעבודהחופשה ללא תשלום