1. בתביעתו שלפנינו מבקש (להלן: "התובע") להכיר בבקע מפשעתי בו הוא לקה ביום 7/11/10, כתאונת עבודה כמשמעותה חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי). השתלשלות העניינים בתיק: 2. העובדות בתיק זה אינן שנויות במחלוקת, הן הוסכמו בין הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו ביום 30/1/12 והחלטת בית הדין מיום 30/1/12 כדלקמן: "א. התובע, יליד 1966 , עובד מזה כ- 23 שנה במפעל לייצור נייר תעשיות מוצרי נייר בע"מ. (להלן: "מקום העבודה"). ב. במסגרת עבודתו, עובד התובע גם בהחלפת צירים מסוגים שונים של מכונות נייר. ג. פעם ב- 3 ימים מחליף התובע יחד עם עובד נוסף ציר שהוא כבד במיוחד אשר שוקל למעלה מ- 100 ק"ג (להלן: "הציר הכבד"). באותה פעם בדרך כלל באותו יום מדי 3 ימים, מרים התובע עם העובד הנוסף רק פעם אחת את הציר הכבד ולעיתים רחוקות יוצא לו להרים עם העובד הנוסף יותר מפעם אחת ציר כבד זה. ד. ביום 7.11.10, עת שעבד התובע במשמרת שניה, ובמהלך אותה משמרת, הרים יחד עם עובד נוסף את הציר הכבד. תוך כדי הרמת הציר הכבד חש התובע מעין מתיחה חזקה מאוד באזור המפשעה. ה. באותו מעמד הפסיק התובע עבודתו והודיע למנהל העבודה על שארע לו. מנהל העבודה הפנה אותו את התובע לקופת חולים "לין" משם הוא הופנה לבית חולים כרמל ואובחן אצלו בקע מפשעתי. ו. אין זה במחלוקת, כי בחודש 4.04 , סבל התובע בעבר מבקע מפשעתי". 3. ביום 30/1/12 מונה פרופ' יעקב וולוך כיועץ מומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן: "המומחה הראשון"), והוא התבקש להשיב על השאלות הבאות: "א. האם אכן ביום 7.11.10, אובחן אצל התובע בקע מפשעתי ב. האם יש קשר סיבתי בין העבודה שביצע התובע במקום עבודתו ביום 7.11.10 לבין הבקע המפשעתי שהופיע לאחריו, במידה ואכן הופיע? ג. במידה ונגרם לתובע בקע מפשעתי כתוצאה ממאמץ חריג בעבודתו מיום 7.11.1, האם יש מקום להכיר בתקופת אי כושר כלשהי בעקבות אותו בקע, ואם כן לאיזו תקופה?". 4. ביום 9/5/12 התקבלה בבית הדין חוות דעתו של פרופ' וולוך, במסגרתה הוא ציין, בין היתר, את המסקנות הבאות: "1. הארוע מיום 7.11.2010 הביא לאבחון חוזר של אותו בקע מפשעתי משמאל, שכבר אובחן בעבר ב- 18.3.2004. 2. הבקע המפשעתי משמאל היה ידוע כבר מ 2004, אך היה אסימפטומטי (לא גרם סבל). הארוע מיום 7.11.2010 הביא להפיכתו לסימפטומטי (הפעם גרם סבל לתובע). 3. כפי שציינתי לעיל, הארוע מיום 7.11.2010 לא גרם להופעת הבקע. (הבקע היה ידוע מזה שנים). באשר לתקופת אי- כושר עבודה- אין בחומר הרפואי מידע על סיבות מתן והארכות חוזרות של חופשת המחלה מיום הארוע ועד לניתוח. ניתן להניח שהן מבוססות על תלונות התובע. לאחר ניתוח לתיקון בקע מפשעתי- מקובלת חופשת מחלה של שבועיים- שלושה. באם המנותח מרגיש שאינו מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת- יש להפנותו לרופא תעסוקה, שתפקידו להעריך את כושר העבודה שלאחר הניתוח, ולהמליץ על עבודה קלה יותר או על הארכת חופשה" (ההדגשה במקור- א.ק). 5. ביום 25/6/12 הופנתה לפרופ' וולוך שאלת ההבהרה הבאה: "אשר לתקופת אי הכושר: בהתחשב בעובדה, כי מדובר בפועל ייצור עובד כפיים שהיה כבן 45 ביום הארוע בעבודתו- 7.11.10, ובהתחשב בעובדה, כי התובע נותח ביום 26.11.10, והרופאה המנתחת מבית החולים אסותא, ד"ר לילי היערי, המליצה במכתבה מיום 7.12.10, מנוחה בבית מיום הניתוח עד 17.12.10 והימנעות מפעילות גופנית מאומצת במשך חודשיים לאחר הניתוח, בנסיבות אלו האם תעודות אי הכושר שניתנו לתובע מיום הארוע בעבודה- 7.11.10 ועד 25.1.11, סבירות והאם יש מקום להכיר בתקופת אי כושר זו או בתקופה אחרת?". 6. ביום 16/7/12 השיב פרופ' וולוך לשאלת הבהרה, כדלקמן: "1. כפי שציינתי בחוות הדעת שלי מיום 8.05.12- בתיק הרפואי שהועבר אלי אין מידע, ממנו אפשר ללמוד, מה היו הסיבות שבעטין נתנו לתובע חופשות מחלה של יום, 4 ימים ואח"כ 15 יום, לפני הניתוח. כל מה שמופיע בתיק הרפואי הוא פלט סטנדרטי של המחשב: "אינו מסוגל לעסוק בעבודתו/ ואף לא בעבודה אחרת". ניתן להניח שהאישורים לאי כשירות עבודה (חופשת מחלה) נתנו על סמך תלונות התובע, שאינן מצוינות בתיק הרפואי. יתכן שהיה מסוגל לעבודה אחרת, קלה יותר, אך כאמור, אין בחומר שהועמד לעיוני מידע על כך. 2. באשר לתקופת אי כושר עבודה לאחר הניתוח- בדו"ח הניתוח צוין שתיקון הבקע נעשה בעזרת רשת (כמו טלאי), שנתפרת לרקמות באזור, במטרה לחזק את דופן הבטן התחתונה, וע"י כך למנוע הופעת בקע חוזר בעתיד. מאמץ פיזי קשה סמוך לאחר הניתוח, שגורם להתכווצויות חוזרות ונשנות של שרירי דופן הבטן ולעלית הלחץ התוך בטני, מהווה סכנה לניתוק הרשת, עקב חיתוך הרקמה ע"י חוטי התפירה של הרשת, והופעת בקע חוזר. לכן, במקרים אלה מומלץ על תקופה של הימנעות מעבודה פיזית קשה עד לצמיחת רקמת חיבור בין חוטי הרשת (הרשת הופכת לחלק אינטגרלי של דופן הבטן), דבר שימנע ניתוק הרשת והופעת בקע חוזר. בתקופה זו אין מניעה לבצוע עבודות אחרות קלות יותר. משך תקופת ההחלמה שלאחר הניתוח תלוי גם בגורמים שונים, המשפיעים על ריפוי הפצע, כגון: רמת החלבון בדם, רמת ההמוגלובין, קיום סכרת, פגיעה בתפקודי הכליה, ואחרים. הימנעות מעבודה פיזית קשה, כדוגמת עבודתו של התובע, לתקופה של 6- 8 שבועות לאחר הניתוח היא סבירה, כשההמלצה היא לשבועיים- שלושה מנוחה בבית, וביתר התקופה- אפשר להפנותו לעבודה קלה יותר". 7. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 18/11/12 הודיע ב"כ הנתבע, שהוחלט לאשר לתובע תקופת אי כושר מיום הניתוח (26/11/10), למשך 3 שבועות (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 18/11/12). במעמד אותו הדיון, הסכימו הצדדים על מינויו של מומחה יועץ רפואי נוסף מטעם בית הדין, בעניינו של התובע (עמ' 6 לפרוטוקול). 8. ביום 18/11/12 מונתה ד"ר אורלי תיבון- פישר, כמומחית יועצת נוספת מטעם בית הדין (להלן: "המומחית השנייה"), והיא התבקשה להשיב על השאלות הבאות: "א. האם אכן ביום 7.11.10, אובחן אצל התובע בקע מפשעתי ב. האם יש קשר סיבתי בין העבודה שביצע התובע במקום עבודתו ביום 7.11.10 לבין הבקע המפשעתי שהופיע לאחריו, במידה ואכן הופיע? ג. במידה ונגרם לתובע בקע מפשעתי כתוצאה ממאמץ חריג בעבודתו מיום 7.11.1, האם יש מקום להכיר בתקופת אי כושר כלשהי בעקבות אותו בקע, ואם כן לאיזו תקופה?". 9. ביום 13/3/13 נתנה ד"ר תיבון- פישר את חוות דעתה, במסגרתה היא ציינה, בין היתר, את המסקנות הבאות: "א. ... ביום 7/11/201 הועלה רק חשד לאבחנה של בקע מפשעתי אצל התובע, על ידי אורתופד שמצא בבדיקתו רגישות מקומית במפשעה משמאל, קבע אי- כושר עבודה ליום אחד בלבד והפנה להמשך מעקב של רופא משפחה ו/או כירורגיה כללית. ב. ... לדעתי, אין קשר סיבתי בין העבודה שביצע התובע במקום עבודתו ביום 7/11/201 לבין הבקע המפשעתי בגינו פנה באותו יום לטיפול רפואי. מהמידע שבתיק הרפואי עולה כי בקע מפשעתי משמאל אובחן אצל התובע כבר בתאריך 18/3/2004 על ידי הכירורג ד"ר קובץ' זכריה, שכבר אז המליץ על ניתוח. קיומו של בקע כבר בשנת 2004 אינו עולה בקנה אחד עם הופעתו המאוחרת, אלא לכל היותר עם החמרה בהסתמנותו הקלינית. ידוע כי בקע מפשעתי יכול להתקיים שנים רבות ללא כל ביטוי קליני ובמיוחד ללא כאבים, כשרק מאמץ המביא לעליה בלחץ תוך בטני (דוגמת הרמת משא כבד, שיעול, פעולת מעיים וכו') גורם לכאב. בקע מפשעתי, משנוצר, אינו נעלם או מתרפא מעצמו ללא ניתוח, והשיפור המתמשך במצבו של התובע לאחר בדיקתו בשנת 2004 אינו יכול להוות בסיס לאבחנה חדשה של אותו בקע בשנת 2010. גם במאמר המכונן של smith וחב', שעיקריו פורטו לעיל, הקריטריון הרביעי להכרה בקשר סיבתי בין מאמץ חריג לבין היווצרות בקע מפשעתי מחייב העדר אבחנה קודמת של בקע מפשעתי. ג. ... כאמור לעיל, הבקע המפשעתי ממנו סבל התובע ובשלו נותח אובחן כבר בשנת 2004, ולא נגרם על ידי מאמץ חריג בעבודתו בשנת 2010. מאחר וכך, תקופת אי- כושר שנבעה מאותו בקע ומהניתוח לתיקונו, אינה קשורה לעבודתו של התובע ביום 7/11/2010". 10. ביום 28/4/13 הופנו לד"ר תיבון- פישר שאלות ההבהרה הבאות: "א. נוכח העובדה כי מדובר בפועל ייצור עובד כפיים, שהיה כבן 45 ביום הארוע 7.11.10, שהוכר ע"י ביטוח הלאומי כארוע שגרם להחמרה בבקע, האם ניתן לומר שלא סבירה קביעת הרופאים השונים שבדקו את התובע כי הנ"ל לא יכול היה לעבוד מיום הארוע ועד הניתוח שעבר ביום 26.11.10? ב. בהתחשב בעובדה כי הביטוח הלאומי הסכים להכיר בשלושת השבועות לאחר הניתוח כתקופת אי כושר, האם נכון כי לא ניתן לומר שקביעת הרופא המנתח שעל התובע להימנע מאמץ פיזי במשך חודשיים לאחר הניתוח וממצאי רופאיו בתקופה זו, כפי שפורטו בחווה"ד, אינם בלתי סבירים?". 11. ביום 30/6/13 השיבה ד"ר תיבון- פישר לשאלות ההבהרה: "א. לדעתי, לא ניתן לקבוע כי החלטת הרופאים שבדקו את התובע ומצאו כי אינו כשיר לעבוד מיום הארוע 7/11/2010 ועד ליום הניתוח 26/11/2010 אינה סבירה. מהלך מחלתו של התובע מוכר היטב ברפואה: בקע מפשעתי יכול להתקיים שנים רבות ללא כל ביטוי, עד לביצוע פעולה מאומצת, המעלה לחץ תוך בטני וגורמת לכאב. נוכח מהלך ארועים כזה, ראוי היה לשקול היטב אם להחזיר את התובע לעבודתו הגופנית טרם תיקון הבקע ממנו סבל. מאחר ומדובר בפרק זמן קצר של שבועיים וחצי, שלפחות בחלקו התובע התלונן על כאבים ובבדיקתו נמצאה רגישות מקומית, ובחלקו נערכו בדיקות לקראת ניתוח, שאכן בוצע, החלטת הרופאים כמתואר סבירה, לדעתי. ב. לפי מהדורה עדכנית של ספר בנושא הערכת כושר עבודה, שפורסם על ידי מומחי החטיבה לרופאה תעסוקתית ב- Royal College of Physicians הבריטי וכלול בסילבוס בחינות המומחיות ברפואה תעסוקתית, הגבלת פעילות לאחר ניתוח לתיקון בקע מפשעתי דרושה רק אם הפעילות מעוררת כאב. הם ממליצים על חזרה לעבודה משרדית תוך ימים ספורים מהניתוח, ולעבודת כפיים תוך 4- 2 שבועות, וזאת מפני שבעבודה גופנית צפויה יותר לעורר כאב (אם כי אינה יכולה לגרום להישנות הבקע). הכותבים מבהירים כי הגבלת פעילות, לרבות הרמת משאות כבדים, אינה מומלצת ואף מזיקה, מאחר והיא להאטת ההחלמה. לגישתם, שיעור ההישנות של בקע מפשעתי נמוך מ- 1%, ומיוחס לכשל הטכניקה הניתוחית, אך לא לחזרה מוקדמת לפעילות נמרצת. עיון במאמר שכתב לא מכבר מומחה לכירורגיה כללית ד"ר מבור א’ באתר האינטרנט של קופ"ח כללית, עשוי ללמד על גישה הנהוגה בקרב כירורגים בישראל: "מועד החזרה לעבודה תלוי באופי העבודה, בשיטת הניתוח ובהרגשת המנותח. ניתן לחזור לעבודה משרדית בתוך שבעה עד עשרה ימים. חזרה לעבודה מאומצת יותר מומלצת רק לאחר שלושה עד ארבעה שבועות. חולים שעברו את הניתוח בשיטה הלפרוסקופית יכולים בדרך כלל לחזור מוקדם יותר לעבודה... באופן עקרוני, ניתן לחזור בהדרגה לכל פעילות שהיא, בתנאי שאינה גורמת לכאבים. בממוצע זקוקים המנותחים לחודש כדי לחזור לפעילות רגילה... מומלץ לא לחזור לפעילות גופנית מאומצת- כמו ספורט אתגרי או אימונים בחדר כושר- לפני שחולפים שניים עד שלושה חודשים ממועד הניתוח. נוסף על כך יש להקפיד שהחזרה לפעילות המאומצת לאחר ההפסקה הממושכת אינה גורמת לכאבים". המקורות שצוטטו מייחסים לתסמין סובייקטיבי של כאב חשיבות מכרעת בקביעת מועד החזרה לפעילות מאומצת. אפילו בהעדר תלונות על כאב, מומחה מטעם הכללית, בה רוב המבוטחים בישראל, ממליץ להימנע מחזרה לפעילות גופנית מאומצת לפי חלוף שניים עד שלושה חודשים ממועד הניתוח. לדעתי, בהסתמך על ספר היסוד שצוטט, ואפילו על גישת הכירורג הישראלי, ספק אמנם אם אכן הגבלת התובע במאמץ פיזי למשך חודשיים מהניתוח הייתה מוצדקת, אבל אין לשלול את סבירותה של המלצה זו". 12. לטענת התובע, בין היתר, ביום 26/11/10 הוא נותח, והמנתח המליץ על מנוחה והימנעות מפעילות מאומצת למשך חודשיים לאחר הניתוח. בהתאם לחוות דעתה של ד"ר תיבון- פישר, החזרה לעבודה נקבעת על פי מבחן הכאב, שהינו מבחן סובייקטיבי. בהתאם למסמכים הרפואיים, התובע המשיך לסבול מכאבים בתקופה שלאחר הניתוח, ונוכח טיב עבודתו, יש לאשר לתובע את תקופת אי הכושר כולה. 13. לטענת הנתבע, בין היתר, בהתאם לחוות דעתו של פרופ' וולוך, לאחר הניתוח מומלצת תקופת מנוחה של כשבועיים- שלושה, וביתר התקופה ניתן להפנות את המנותח לעבודה קלה יותר. לגישתה של ב"כ הנתבע, ד"ר תיבון- פישר סבורה שכלל אין קשר סיבתי בין האירוע מיום 7/11/10 לבין הבקע בצד שמאל, לפיכך, תשובותיה מיום 30/6/13 הן בעיתיות ולא ניתן להסתמך עליהן. דיון והכרעה 14. בנסיבות המקרה שלפנינו, הנתבע הכיר בתביעת התובע בגין הבקע המפשעתי שאירע לו ביום 7/11/10 כ"תאונת עבודה" על דרך של החמרה ותקופת אי כושר בת שלושה שבועות ממועד הניתוח (26/11/10). כעת, השאלות שנותרו שנויות במחלוקת בין הצדדים הן: א. תקופת אי הכושר ממועד האירוע (7/11/10) ועד ליום הניתוח (26/11/10) (להלן: "תקופת אי הכושר הראשונה"). ב. תקופת אי הכושר המתחילה שלושה שבועות לאחר הניתוח ומסתיימת ביום 31/12/2010 (להלן: "תקופת אי הכושר השנייה"; ראה אישורי אי כושר שצורפו לכתב התביעה ולתיק הרפואי של התובע; תעודות מחלה מיום 19/12/10 ומיום 25/1/11 מאת ד"ר דובנוב). 15. בית הדין הוא המכריע בשאלת הקשר הסיבתי משפטי בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו ולצורך כך הוא נעזר במומחה-יועץ רפואי אשר נותן לבית הדין את הייעוץ הדרוש בסוגיה הרפואית. 16. הלכה פסוקה היא: " בהליך שבמסגרתו מתמנה על ידי בית הדין קמא מומחה יועץ רפואי, דוגמת המקרה דנן, בית הדין קמא ואף בית דין זה, כערכאת ערעור, נוהגים דרך כלל, לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין" (דב"ע ל"ו/ 64- 0 המוסד לביטוח לאומי-שרף, פד"ע ז 461). 17. כאמור בעובדות המוסכמות בתיק זה, התובע יליד 1966 , עובד מזה כ- 23 שנה במפעל לייצור נייר תעשיות מוצרי נייר בע"מ. במסגרת עבודתו, עובד התובע גם בהחלפת צירים מסוגים שונים של מכונות נייר, ופעם ב- 3 ימים מחליף התובע יחד עם עובד נוסף ציר שהוא כבד במיוחד אשר שוקל למעלה מ- 100 ק"ג. חוות דעתו של פרופ' וולוך 18. מעיון בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה של המומחה הרפואי הראשון אשר מונה על ידי בית הדין, פרופ' וולוך, עולות המסקנות הבאות, הרלוונטיות לשאלות השנויות במחלוקת שלפנינו: - אין בחומר הרפואי מידע על סיבות מתן והארכות חוזרות של חופשת המחלה מיום האירוע ועד הניתוח. ניתן להניח שהן מבוססות על תלונות התובע. - לאחר ניתוח לתיקון בקע מפשעתי מקובלת חופשת מחלה של שבועיים- שלושה. באם המנותח מרגיש שאינו מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת- יש להפנותו לרופא תעסוקה, שתפקידו להעריך את כושר העבודה שלאחר הניתוח, ולהמליץ על עבודה קלה יותר או הארכת חופשה. - הימנעות מעבודה פיזית קשה, כדוגמת עבודתו של התובע, לתקופה של 8- 6 שבועות שלאחר הניתוח היא סבירה, כשההמלצה היא לשבועיים- שלושה מנוחה בבית, וביתר התקופה אפשר להפנותו לעבודה קלה יותר. 19. נזכיר שביום 18/11/12 הודיעה ב"כ הנתבע, שהוחלט לאשר לתובע תקופת אי כושר למשל שלושה שבועות מיום הניתוח (26/11/10), ובאותו היום, מונתה ד"ר אורלי תיבון- פישר, כמומחית יועצת נוספת מטעם בית הדין. חוות דעתה של ד"ר אורלי תיבון- פישר 20. בהתאם לחוות דעתה של ד"ר תיבון- פישר ולתשובותיה לשאלות ההבהרה: - אמנם בחוות דעתה מיום 13/3/13 ד"ר תיבון- פישר הגיעה למסקנה שאין קשר סיבתי בין העבודה שביצע התובע במקום עבודתו ביום 7/11/10 לבין הבקע המפשעתי בגינו פנה באותו יום לקבלת טיפול רפואי- יחד עם זאת, בהתחשב בעובדות המוסכמות על הצדדים, החלטת בית הדין מיום 30/1/12 והסכמת הנתבע להכיר באירוע מיום 7/11/10 על דרך החמרה, אין כל רלוונטיות למסקנתה זו של ד"ר תיבון- פישר בסוגיה שנותרה שנויה במחלוקת בתיק. - תקופת אי הכושר הראשונה- לא ניתן לקבוע כי החלטת הרופאים שבדקו את התובע ומצאו כי אינו כשיר לעבוד מיום הארוע (7/11/10) ועד ליום הניתוח (26/11/2010) אינה סבירה. מאחר והמדובר הוא בפרק זמן קצר של שבועיים וחצי, שלפחות בחלקו התובע התלונן על כאבים ובבדיקתו נמצאה רגישות מקומית, ובחלקו נערכו בדיקות לקראת ניתוח, החלטת הרופאים סבירה. - תקופת אי הכושר השנייה- לתסמין הסובייקטיבי של הכאב חשיבות מכרעת בקביעת מועד חזרה לפעילות מאומצת. ספק אומנם אם אכן הגבלת התובע במאמץ פיזי למשך חודשיים מהניתוח הייתה מוצדקת, אבל אין לשלול סבירותה של המלצה זו. 21. תקופת אי הכושר הראשונה מיום 7/11/10 - הארוע בעבודה ועד ליום 26/11/10 - המועד בו עבר התובע ניתוח לתיקון הבקע המפשעתי בהתאם לחוות דעתה של ד"ר תיבון- פישר, המדובר הוא בתקופת אי כושר סבירה, וזאת, בייחוד שהמדובר הוא בפרק זמן קצר של שבועיים וחצי, שלפחות בחלקו התובע התלונן על כאבים ובבדיקתו נמצאה רגישות מקומית, ובחלקו נערכו בדיקות לקראת ניתוח. דומה, כי ד"ר תיבון פישר מקבלת את המסקנות של הרופאים אשר בדקו את התובע וקבעו, כי הוא אינו כשיר לעבוד בין יום 7/11/10 (הארוע בעבודה) ועד יום 26/11/10 (המועד בו עבר את ניתוח הבקע), תוך שהיא מציינת שאותה פעולה מאומצת שארעה בעבודתו של התובע העלתה לחץ תוך בטני וגרמה לו לכאב ולכן, בנסיבות אלה נכון היה לנקוט משנה זהירות בהחזרתו של התובע לעבוד בתקופה קצרה זו. על כן, גם תביעתו של התובע ביחס לתקופת אי הכושר הראשונה- מיום 7/11/10 ועד ליום 26/11/10- מתקבלת. 22. תקופת אי הכושר השנייה (המתחילה 3 שבועות לאחר הניתוח ומסתיימת ביום 31/12/10) בסופו של דבר, הן פרופ' וולוך, והן ד"ר תיבון- פישר, הגיעו למסקנה כי תקופת אי הכושר השנייה, שניתנה לתובע לאחר הניתוח היא סבירה. פרופ' וולוך סבור, שלאחר ניתוח לתיקון בקע מפשעתי מקובלת חופשת מחלה של שבועיים- שלושה, ובאם המנותח מרגיש שאינו מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת- יש להפנותו לרופא תעסוקה, שתפקידו להעריך את כושר העבודה שלאחר הניתוח, ולהמליץ על עבודה קלה יותר או הארכת חופשה. יודגש, כי פרופ' וולוך הגיע למסקנה, כי הימנעות מעבודה פיזית קשה, כדוגמת עבודתו של התובע, לתקופה של 8- 6 שבועות שלאחר הניתוח היא סבירה. בהתאם לחוות דעתה של ד"ר תיבון- פישר, לתסמין הסובייקטיבי של הכאב חשיבות מכרעת בקביעת מועד חזרה לפעילות מאומצת. ד"ר תיבון- פישר ציינה, כי בהתאם לגישת מומחה מטעם קופ"ח כללית, אפילו בהעדר תלונות על כאב, המלצתו הינה להימנע מחזרה לפעילות גופנית מאומצת לפני חלוף שניים עד שלושה חודשיים ממועד הניתוח. ד"ר תיבון פישר הגיעה למסקנה, לפיה, ספק אומנם אם אכן הגבלת התובע במאמץ פיזי למשך חודשיים מהניתוח הייתה מוצדקת, אבל אין לשלול סבירותה של המלצה זו. למעשה, מחוות דעתם של שני המומחים עולה בבירור, כי פרק הזמן הזקוק למנותח משתנה, בהתאם לנסיבותיו הספציפיות ומהות העבודה אליה הוא צריך לחזור. כך למשל, יהיה הבדל בין עובד העובד בעבודה פקידותית לבין עובד העובד בעבודה פיזית. במצב דברים זה, בהתחשב במשקל אותו יש לייחס לתסמין הסובייקטיבי של הכאב בקביעת מועד חזרה לפעילות מאומצת לאחר הניתוח, בהתחשב ברישומים הרפואיים מהם עולה- כי הרופא המנתח המליץ על מנוחה עד ליום 17/12/10; בביקור בקופת החולים מיום 8/12/10 נרשם כי התובע "עדיין מוגבל בתנועות, כירורג ממליץ להמשיך תקופת מחלה עד 17.12.10"; בביקור מיום 19/12/10 נרשם שהתובע עדיין מוגבל בתנועות, לא יכול להתכופף ומתלונן על כאבים בירך משמאל (באותו המועד התובע הופנה למרפאה תעסוקתית וקיבל אישור מחלה עד ליום 31/12/10) ובהתחשב במסקנתם של שני המומחים שמונו מטעם בית הדין, לפיה, תקופת אי כושר זו הינה סבירה- תביעתו של התובע ביחס לתקופת אי הכושר השנייה, מתקבלת. סוף דבר 23. תביעתו של התובע מתקבלת במלואה (תקופת אי כושר מיום 7/11/10 ועד ליום 31/12/10). 24. הנתבע ישלם לתובע תוך 30 יום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪. ניתוחחזרה לעבודהבקע מפשעתיבקע