התביעה: 1. עניינה של תביעה זו הוא תשלומי זכויותיה של התובעת הנגזרות מיחסי העבודה בינה לבין הנתבעות, על רקע פיטורין, שלטענת התובעת, נעשו בגין חברותה ופעילותה בוועד עובדים. אלה מתמקדות, לטענת התובעת, באי תשלום פיצויי פיטורין עבור התקופה שבין אפריל 1984 ליוני 1985, אי עמידה בהתחייבות הנתבעות לתשלומי תנאי פרישה מטיבים, הפסד השתכרות כמשתתף חופשי- Free Lancer - בגין אי חזרה לעבודה, פיצויי הלנת שכר עבור 3 חודשי הסתגלות, פיצויים בגין אי הודעה מוקדמת וכן רכיבי שכר שונים ששולמו לה בחסר : תוספת וותק, תוספת שכר מפעלית, בונוס שנתי, החזר הוצאות טלפון, תוספת יוקר, החזר הוצאות נסיעה. סה"כ תביעותיה הכספיות של התובעת מסתכמות ב- 334,494 ש”ח. רקע עובדתי 2. התובעת החלה את עבודתה אצל הנתבעות ,כעורכת ומשכתבת ( SUBאו(COPY EDITOR , בחודש אוקטובר 1982. שישה חודשים מאוחר יותר, בחודש מרץ 1983, בהיותה בהריון, פוטרה. 3. הנתבעות "פלשתין פוסט בע"מ" ו "ג'רוזלם פוסט פבליקישיין בע"מ" הן חברות רשומות בישראל, המוציאות לאור את העיתון "Jerusalem Post ". 4. בחודש אפריל 1984 החלה התובעת לעבוד, פעם נוספת, אצל נתבעות כעורכת ומשכתבת SUB) או (COPY EDITOR , במעמד של "משתתף חופשי" -Free Lancer ,עד ליום 1.6.85 בו שונה מעמדה לעובדת מן המניין בנתבעות. 5. חברת הולניג'ר רכשה את העיתון Jerusalem Post בשנת 1989. 6. התובעת שימשה כחברת וועד עובדי העיתון Jerusalem Post ולקחה חלק במו"מ לקראת חתימת ההסכם הקיבוצי בין האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל וועד עובדי העיתון Jerusalem Post . 7. ביום ה-16.1.00 מו"ל העיתון, ה"ה תום רוז, כינס את עובדי המערכת והודיע על פיטורי התייעלות. התובעת לא נכחה באותה ישיבה מסיבות אישיות. 8. בין יום ה-17.1.00 ל-25.1.00, יום בו נחתם ההסכם הקיבוצי בין העיתון לעובדיו, הוצע לתובעת לפרוש בתנאי פרישה מיטיבים.התובעת התנתה את מתן תשובתה עד למועד חתימת ההסכם הקיבוצי שאמור היה להיחתם ביום ה 25.1.00 ההנהלה מצידה הבהירה כי הצעותיה תקפות עד ליום ה 25.1.00 יום חתימת ההסכם הקיבוצי. 9. ביום ה-25.1.00 נחתם ההסכם הקיבוצי בין האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל וועד עובדי העיתון Jerusalem Post . 10. הצדדים חלוקים באשר להארכת המועד לפרישת עובדים מרצון ,בתנאי פרישה מיטיבים , בעת חתימת ההסכם הקיבוצי .לטענת התובעת הסכים ה"ה תום רוז ,מו"ל העיתון, להאריך את ההצעה לפרישה בתנאים מועדפים ,לעובדים המיועדים לפיטורין מרצון, עד ליום ה -31.1.00 ,לטענת ה"ה תום רוז תנאי פרישתה של התובעת כפי שהוצעו לה היו תקפים עד ליום ה -25.1.00 כפי שסוכם מלכתחילה. 11. התובעת פוטרה ביום 30.1.00. הודעה על פיטוריה נמסרה לה במכתב פיטורין באמצעות שליח שהגיע לביתה . מוסכמות ופלוגתאות: 12. בדיון מוקדם בבית הדין מיום 1.2.01 נקבעו המוסכמות והפלוגתאות הבאות: מוסכמות: א. הצדדים מסכימים כי בתקופה שבין - 1.6.85 ל- 21.2.00 התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לנתבעות, כאשר קיימת מחלוקת לגבי התקופה שבין 4/84 ועד ל- 1.6.85 . ב. ההסכם הקיבוצי המיוחד בין איגוד עיתונאי ישראל, עובדי העיתון וההסתדרות ,מיום 25.5.00 , חל על הצדדים. ג. התובעת פוטרה ושולמו לה פיצויי פיטורין, כאשר קרן "תמר" נזקפה כחלק מפיצויי הפיטורין. ד. אין מחלוקת לגבי תפקידיה של התובעת ולגבי העובדה שקיבלה פרס מטעם המרכז העולמי של בני ברית מבלי שיש הסכמה לגבי אופן תפקודה. ה התובעת הייתה חברת וועד עובדים והייתה שותפה במו"מ לקראת החתימה על ההסכם הקיבוצי. ו. ביום ה-16.1.00 כינס ,מו"ל העיתון ,מר תום רוז את עובדי המערכת והודיע על כוונת הנהלת העיתון להתחיל בהליכי פיטורין כחלק מתהליך "הרה ארגון" של העיתון. ז. לתובעת הוצעו תנאי פרישה מיטיבים אם תפרוש מרצון (מעבר לתנאים המתבקשים מההסכם הקיבוצי הראשון מיום 20.4.97).כמו כן הוצעו לעובדים אחרים תנאי פרישה. ח. ביום ה -27.1.00 היה ניסיון מטעם התובעת ליצור קשר עם מר רוז. ט. הנספחים של כתבי הטענות נכתבו/נשלחו/נחתמו ע"י מי שחתום עליהם כאשר לא בהכרח יש הסכמה לגבי תוכנם או נפקותם. י. התובעת קיבלה סכום של 32,394 ש”ח ברוטו כמענק תמורת 3 חודשי הסתגלות באוגוסט 2000. פלוגתאות: ‏א. האם נתקיימו יחסי עובד מעביד בתקופה שבין 4/84 ל-1.6.85 או שמא נכונה טענת הנתבעת כי בתקופה זו עבדה התובעת במעמד של משתתפת חופשית - פרילנסרית, בהתאם לכך,האם תהיה זכאית להשלמת פיצויי פיטורין בגין תקופה זו. ‏ב. האם רשאית היתה הנתבעת לזקוף על חשבון פיצויי הפיטורין את הכספים שהופרשו ע"י התובעת בקרן "תמר" או שיש לשלם את מלוא פיצויי הפיטורין בתוספת קרן " תמר". ‏ג. נסיבות פיטוריה של התובעת ,כולל לעניין ההתבטאויות ,הפגישות שבין הצדדים והתנהגות הצדדים לפני פיטוריה של התובעת כמפורט בכתבי הטענות.לעניין זה יהיו רשאים הצדדים להתייחס גם לגבי מעמדה של התובעת בוועד העובדים והאם הייתה הרוח החיה לקראת חתימת ההסכם הקיבוצי השני. ‏ד. מה משמעות של ההצעה המיטיבה שהוצעה לתובעת כאמור במוסכמה ז דלעיל: האם נכונה טענת התובעת כי בכך היה רצון לנטרל את התובעת מפעילותה בועד עובדים וכי יש בכך משום חוסר תום לב מצד הנתבעת.או שמא נכונה טענת הנתבעת כי מדובר במו"מ לגיטימי לפרישה. ‏ה. האם נכונה טענת התובעת כי פוטרה בשל היותה חברת ועד ומה משמעות הדבר מבחינת זכויותיה. ‏ו. בהתאם לשאלת נסיבות פיטורי התובעת,האם תהיה זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק עקב פיטורין שלא כדין ולחילופין או בנוסף בגין עגמת נפש כטענתה ואם כן באיזה שיעור. ‏ז. מה משמעות המונח "שכר כולל" שבפרק ו' להסכם הקיבוצי מיום 20.4.97 שאומץ בהסכם הקיבוצי מיום 25.1.00 לעניין תוספת וותק.האם נכונה טענת התובעת כי השכר הכולל הוא השכר המלא כולל כל הרכיבים או שמא נכונה טענת הנתבעת כי השכר הכולל לעניין תוספת הוותק הוא השכר המשולם ולמעשה תובעת כבר קיבלה את המגיע לה כתוספת וותק. ח. בהמשך לפלוגתא ו' האם הנתבעת שילמה לתובעת את תוספת הוותק ע"פ הוותק המקצועי כפי שכתוב בתלוש המשכורת או שמא שולם לה הוותק בפועל. בהתאם לכך האם תהיה זכאית להשלמה בשכרה. ‏ט. זכאות התובעת לתוספת שכר מפעלית ובונוס וכמה.האם נכונה לעניין זה טענת הנתבעת כי במסגרת ההסכם הקיבוצי (נספח א' לכתב התביעה) מוצו זכויותיה של התובעת לרבות בגין התקופות שקודמות להסכם. ‏י. זכאות התובעת להחזר הוצאות נסיעה והחזר הוצאות טלפון .האם קיבלה בפועל את החזר הוצאות הנסיעה מחוץ לעיר.האם נכונה טענתה כי פנתה לנתבעת בעניין זה וכי סרבו לשלם לה.כמו כן האם קיבלה החזר הוצאות טלפון והאם זכאית לסכומים מעבר לרשום בתלושי המשכורת. יא. האם התובעת קיבלה את מלוא תוספות היוקר (בכפוף להמצאת פירוט מטעם התובעת לעניין אופן החישוב). יב. האם ע"פ ההסכם הקיבוצי (נספח א' לכתב התביעה) ,חלה על הנתבעת חובה להחזיר את התובעת לעבודה,והאם הפרה הנתבעת חובה זו.במידה והתבעת הפרה חובה זו האם נגרם לתובעת הפסד השתכרות ובאיזה שיעור והאם זכאית התובעת לקבל סכום זה לידיה. יג. מתי היה המועד שבו אמורה הייתה התובעת לקבל את מענק ההסתגלות והאם זכאית לקבל ריבית והצמדה בגין האיחור בתשלום אם היה כזה. יד. זכאות התובעת לפיצויי הלנת שכר והאם לנתבעת יש טענות הגנה טובות כנגד פיצויי ההלנה. טענות הצדדים: התובעת 13. במוקד טענותיה של התובעת הליך פיטוריה , שלדבריה נעשה על רקע חברותה ופעילותה בוועד העובדים. לבד מכך ,טוענת התובעת, המעביד התחמק מתשלומים שונים, הנובעים מזכויותיה, כנגזר מיחסי עבודה בינה לבין הנתבעות, כפי שפורטו בכתב התביעה .אלה כוללים זכויות מאפריל 1984 ולא מיום 1.6.85 כפי ששולם לה בפועל.כמו כן טוענת התובעת לתשלום תוספות שכר ששולמו לה בחסר,להם היא זכאית מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי.סך כל תביעותיה הכספיות של התובעת ,מסתכמות ב-334,494 ש”ח,כמפורט להלן: א. אי עמידת המעביד בהצעות פרישה מטיבות- ביום ה- 16.1.000, ובימים ה 17.1.00 וה- 18.1.00 הוצעו לתובעת תנאי פרישה מיטיבים ,שאמורים היו להינתן עד ליום ה-25.1.00 אלא שמו"ל העיתון, ה"ה רוז, אף שאיפשר הארכת מועד לתשובת התובעת ,יחד עם עובדים אחרים, ליום ה30.1.00 ,לא עמד בדיבורו והפר הבטחה שנתן בעניין זה לעו"ד פסי יונתן, שייצג את הוועד. יתרה מכך, התובעת שניסתה ליצור קשר עם ה"ה רוז, כבר ביום ה-27.1.00, נענתה בשלילה ע"י מר רוז ,באמצעות הדוא"ל בו ביום,שהודיע לה כי הצעתו פגה ביום ה 25.1.00 ולא רק זאת אלא שמר רוז שוחח עם התובעת ביום ה-30.1.00 והכחיש כי הסכים להאריך המועד עד ליום ה-30.1.00, ומכל מקום הוא הציע לה ,בהזדמנות זו, תנאי פרישה פחות טובים והודיע לה כי בכוונתו לפטרה. ב. נסיבות פיטורין מחפירות הן מוסרית והן משפטית -טוענת התובעת פיטורין לאחר 16 שנות עבודה נאמנות, אינם מוסריים. לא זו אף זו הודעת הפיטורין נמסרה לאלתר בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי בסעיף ט' בדבר נוהל פיטורין הכולל מו"מ עם הועד. ג. העיתון פגע בזכותה המעין קניינית של התובעת במקום עבודתה.התנהגות זו מהווה הפרה בוטה של חובות העיתון ונוגדת את תקנת הציבור. ד. פיטורין לא חוקיים- הפיטורין נעשו שלא מסיבות ענייניות אלא בשל חברותה של התובעת בוועד העובדים.לדבריה, נציגי העיתון הודו כי אין להם טענה מקצועית כלפיה ומכאן שפיטוריה אינם חוקיים. ה. תוספת וותק- לטענת התובעת לפי פרק ט' להסכם היא זכאית לתוספת וותק בשיעור של 1% משכרה הכולל לכל שנת וותק מקצועי.מאחר ועבדה בעיתון גם לפי גרסת העיתון 14 שנים ו-8 חודשים ושכרה האחרון היה 14,571 ש”ח הרי שהינה זכאית לתוספת וותק בסך של 2026 ש”ח בחודש.מאחר וקיבלה בפועל סך של 814.13 ש”ח בלבד לחודש הינה זכאית להפרש בסך של 1,211 לחודש עבור כל חודש עבודתה במשך שבע שנות עבודתה סה"כ סך של 101,724 ש”ח. ו. השלמת פיצויים בנוסף לקרן "תמר" -בסעיף 6 לפרק י' של ההסכם הקיבוצי, תחת הכותרת "תנאי עבודה נוספים", נקבע כי העיתון יפריש 2.33% מהמשכורת הכוללת של כל עיתונאי לקרן "תמר" .באותו סעיף נקבע עוד כי העיתונאי יהיה זכאי לפדות את החיסכון בעת הפסקת עבודתו בעיתון "מכל סיבה שהיא" וזאת "בנוסף לכל זכות מקונית לעיתונאי על פי הסכם זה " בפועל טוענת התובעת שולמו לה סך של 46,823 ש”ח שהצטברו לזכותה בקרן "תמר" ולא בנוסף להם ומאחר וסכום זה נגרע מפיצויי הפיטורין להם הייתה זכאית טוענת התובעת כי הינה זכאית להשלמת פיצויי הפיטורין. ז. פיצויי פיטורין לטענת התובעת מגיעים לה פיצויי פיטורין בסך של 16,999 ש”ח עבור התקופה שבין אפריל 1984 ליוני 1985 שלא נכללה במניין ימי עבודתה לצורך חישוב פיצויי פיטורין . ח. תוספות שכר מפעליות ובונוס שנתי- לטענת התובעת ההסכם הקיבוצי המיוחד ,מיום 20.4.97 ,שמרבית תנאיו ממשיכים לחול גם לפי ההסכם הקיבוצי החדש ,קובע כי מידי שנה ינהל העיתון מו"מ בתום לב עם עובדיו למתן תוספות מפעליות.לטענת התובעת היא לא זכתה לקבל תוספת מפעלית מאז ינואר 1998 למרות החובה הברורה של העיתון לנהל מו"מ בתום לב מכוח הוראות חוק החוזים חלק כללי.לאור זאת טוענת התובעת לתשלומים רטרואקטיביים לכל שנת עבודה.בנוסף טוענת התובעת כי ההסכם קובע כי בכפוף להחלטת מועצת המנהלים יקבלו העיתונאים בונוס שנתי .התובעת לטענתה מעולם לא קיבלה בונוס כזה.התובעת טוענת לתשלומים בסדר גודל של 15,000 ש”ח מאחר והעיתון אינו מוכן לחשוף את רווחיו. ט. החזר הוצאות נסיעה- לטענת התובעת בין השנים 1995-1999 היא נאלצה לנסוע במסגרת תפקידה מחוץ לירושלים אך העיתון סירב לשלם עבור הוצאותיה אלה בניגוד לנקבע בהסכם הקיבוצי למעט החזר הוצאות דלק שהסתכמו בכ 1000 ש”ח בלבד. לטענת התובעת סך כל נסיעותיה בקילומטרים הסתכמו ב 2,380 ק"מ .על פי התעריפים המקובלים בעיתון זכאית היא לתשלום של 2.28 ש”ח לכל קילומטר.מכאן שסך הכל הוצאותיה הסתכמו ב 5,426 ש”ח ובניכוי ההחזר שקיבלה מגיעים לה סך של כ 4,400 ש”ח . י. החזר הוצאות טלפון -לטענת התובעת במהלך עבודתה בשנים 1995-1999 נאלצה להשתמש בטלפון הפרטי שלה עבור צרכי העיתון לפיכך הינה זכאית להחזר בסך של 8,200 ש"ח לחודש, לפי חישוב ממוצע של כ 200 ש”ח לחודש. (נספחים ח'1-4 לכתב התביעה ) יא. תוספת יוקר - לטענת התובעת על פי סעיף 1 להסכם הקיבוצי זכאים העובדים לתוספת יוקר על "מלוא שכרם" (ללא תקרה). בפועל שולמו לה תוספות יוקר על רכיב השכר הבסיסי בלבד. לטענת התובעת, בגין סעיף זה מגיעים לה כ 10,000 ש”ח. יב. הפסדי השתכרות בגין אי חזרה לעבודה -לטענת התובעת אם פיטוריה היו פיטורי צמצום, כטענת העיתון, הרי שזכותה לחזור לעבודה קודמת לזכותם של עובדים חדשים להיקלט בעבודה בעיתון.בשל אי החזרתה לעבודה, ולו על בסיסFree Lancer , נגרמו לתובעת הפסדי השתכרות המגיעים לכ 50,000 ש”ח. יג. הלנת שכר -תמורת 3 חודשי הסתגלות קיבלה התובעת סך של 32,394 ש”ח ששולמו לה ביום 6.8.00 .התובעת טוענת להפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 9.2.00 על סך 757.65 ש”ח . הנתבעות: להלן עיקרי טענות הנתבעות: 14. היעדר תום לב של התובעת- הנתבעות דוחות את טענותיה של התובעת מכל וכל. לדידן התביעה כולה היא ניסיון חסר תום לב של התובעת שניסתה לנצל את מעמדה כחברת ועד עובדים באופן ציני.התובעת פוטרה כדין ובהליך פיטורין תקין במסגרת רחבה של רה-ארגון בעיתון. 15. פיטורי התובעת נעשו מטעמי התייעלות -התובעת אף שידעה, כבר במהלך של שנת 1999, במסגרת המו"מ לקראת חתימתו של הסכם קיבוצי חדש, כי תהליך ההתייעלות ילווה בקיצוצי כ"א ואף שהייתה מודעת לאפשרות כי גם תפקידה יקוצץ, בחרה להיאחז בטענה מופרכת כאילו פוטרה בשל היותה חברת וועד. 16. לתובעת שולמו מלוא זכויותיה -לא ברור מדוע "נזכרה" לפתע פתאום התובעת, שהייתה חברת ועד שנים ארוכות, כי לא שולמו לה מלוא זכויותיה . 17. טענת התובעת כי פוטרה בשל חברותה בוועד נדחתה ע"י בה"ד-לטענת הנתבעות בית הדין דחה את טענת התובעת כאילו פוטרה בגין היותה חברת וועד (החלטת כבוד השופט נויגבורן מיום 27.2.00 ). בית הדין הדגיש העובדה כי פוטרו עוד עובדים שמרביתם אינם חברי ועד .יתרה מכך התובעת לא העלתה את הטענה כאילו פוטרה בשל חברותה בוועד אלא רק במסגרת ההליכים המשפטיים שיזם ארגון עיתונאי ישראל .לפי תמליל שיחתה של התובעת עם מר ויצטום בראיון טלויזיוני לא מציינת התובעת ולא אף במילה אחת כאילו פוטרה על רקע חברותה בוועד. 18. טענת התובעת לפיטורין פסולים נדחתה ע"י בית הדין- בית הדין קבע שלא נפל כל פגם בהצעה הכספית שניתנה לתובעת וכי אין בה פסול(ראה נספח א(3) לסעיף 4 בתצהירו של מר רוז). כמו כן קבע בית הדין כי לא נפל כל פגם בהליך הפיטורין (סעיף 6 להחלטת בית הדין מיום 27.2.00 ) 19. פיטורי התובעת נבעו מסיבות ענייניות- הסיבה העיקרית לפיטורי התובעת הוא ביטול תפקיד ראש הדסק במסגרת הרה ארגון בעיתון. התובעת לא פוטרה מטעמי גיל אלא רק משום ביטול משרתה -ראש הדסק - הרקע לחתימת ההסכם הקיבוצי אינו רלבנטי לעניין פיטורי התובעת 20. צמצום משרות-פררוגטיבה של הנהלת העיתון- לא הייתה שום מניעה מהנהלת העיתון במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לה לצמצם תפקידים משיקולים כלכליים ולסיים את העסקתה של התובעת בהתאם להסכמים החלים על הצדדים. 21. יחסי עבודה בין התובעת לנתבעות בתקופה שבין אפריל 1984 למאי 1985- התובעת בתקופה הנדונה הועסקה במעמד של משתתף חופשי , דהיינו היחסים בין הצדדים היו יחסי מזמין שירות ומשתתף חופשי. 22. קרן "תמר" נועדה למימון פיצויים- "תמר" הינה קרן פיצויים וכדין נזקפו כספי קופת הפיצויים "תמר" בחישוב פיצויי הפיטורין. 23. אי זכאותה של התובעת להחזרים כספיים -התובעת אינה זכאית לתשלומים בגין תוספת וותק,תוספת מפעלית ולתוספת בונוס ולהחזרי הוצאות נסיעה ולפיצויים בגין אובדן השתכרות . פסק הדין המחלוקת העובדתית 24. השאלה המשפטית העומדת לדיון היא שאלת נסיבות פיטוריה של התובעת ותביעותיה הכספיות הנגזרות מיחסי העבודה בינה לבין הנתבעות. טענתה העיקרית של התובעת נסובה סביב הטענה כי פיטוריה נבעו מסיבות לא ענייניות הקשורות לחברותה ופעילותה בוועד העובדים .מנגד טוענות הנתבעות להד"ם. פיטורי התובעת היו תקינים ונעשו במסגרת הרה-ארגון בעיתון.לעיתון נתונה הפררוגטיבה להתייעלות מטעמים כלכליים שבמסגרתה צומצמו מספר לא מבוטל של משרות ללא שום קשר לחברותם או אי חברותם של עובדים בוועד העובדים.לפיכך אין בסיס לתביעות התובעת לתשלומים שונים הנגזרים מפיטוריה הלא חוקיים כביכול. בית הדין יבחן ,אפוא, את נסיבות פיטוריה של התובעת לרבות תביעותיה הכספיות, כפי שהוצגו בפני בית הדין ,כמפורט להלן: נסיבות פיטורי התובעת 25. לפנינו טענה של פיטורין בשל חברות ופעילות בוועד עובדים ומנגד טענה של פיטורין על רקע רה ארגון והתייעלות. נקדים ונאמר כי טענת הנתבעות לפיה בית דין זה דחה כבר את טענת התובעת בדבר פיטוריה, על רקע חברותה בוועד העובדים ומשום כך אין לדון בה ,טענה זו דינה להידחות. הקביעה לכאורה, בהחלטה מיום 27/2/00 בעניין הסעד הזמני בו ביקשו החזרה לעבודה, אינן חוסמות את הדרך לבירור הדברים לגופו של ענין בהליך העיקרי, בו ניתנת לצדדים הזדמנות לפרוש תשתית ראיית רחבה ומלאה. כאמור מדובר בקביעות לכאוריות בלבד, שנקבעות על יסוד תשתית ראיתית חלקית ומוגבלת, כפי שמרשה הדין, בסעד הזמני. השופט נויגבורן קבע, לכאורה, בהחלטתו כי לאור אילוצי הזמן של הליך הביניים ולאור התשתית הראייתית המוגבלת שהוצגה בפני בית הדין , הרי שלא ניתן לקבוע (לצורך החזרה לעבודה) שפיטורי התובעת היו על רקע חברותה בוועד העובדים זאת, בין היתר, בשים לב לכך שהיו עוד עובדים שאינם חברי וועד שפוטרו. בית הדין נטה, לכאורה, להאמין כי פיטורי התובעת היו על בסיס הרה- ארגון של הנתבעות. כעת, עת באים להליך העיקרי לא נוכל שלא לבחון הענין לגופו. אנו נבחן, אפוא, את נסיבות פיטורי התובעת תוך התייחסות למכלול העדויות והתשתית העובדתית, כפי שהוצגה בפני בית הדין בתיק העיקרי,בהן נטענה מחד טענת פיטורין בשל חברות בוועד עובדים ומנגד באה הטענה של פיטורין על רקע התייעלות ורה ארגון. טרם ניתוח העדויות בסוגיית עילת הפיטורין על בית הדין לתת הדעת על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע. אם נבוא ונאמר כי נטל הראיה הוא על התובעת ,הטוענת לפיטורין בשל חברותה ופעילותה בוועד העיתונאים , נמצאנו מניחים מכשול מהותי בפני הוכחת טענה שכזו, שכן כדי להראות כי פיטורין נעשים באופן ישיר בשל חברות ופעילות בועד צריך הודאה מפורשת בכך, כפי שנקבע בפרשת הורן ליבוביץ(ראה עס"ק 1008/00 הורן את ליבוביץ נ ההסתדרות החדשה ,פד"ע ל"ה,145), מאידך אם נאמר כי נטל הראיה הוא על הנתבעות להוכיח שהפיטורין אינם קשורים לחברות בועד אין בכך פגיעה או הכבדה של ממש שכן בידי הנתבעות מצוי כל המידע הרלבנטי לגבי עניין פיטוריה התובעת, מידע שהוצג ונחשף בפני בית הדין ונתון לביקורתו של בית הדין. במקרה כזה השיקולים המוצהרים של הנתבעות עומדים למבחן וככל שלא יעמדו בביקורת בית הדין הרי שהדבר יפעל לטובת התובעת ולחובת הנתבעות. דברים אלה עולים גם בקנה אחד עם הוראות סעיף 33 י.1 (א) (1) (4 ) לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957 הקובע: 33י.1. (א) מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה: (1) חברותו או פעילותו בארגון עובדים; (4) חברותו בועד עובדים או פעילותו בועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים..." יודגש כי הסעיף הנ"ל אינו חל במקרה דנן מאחר ותוקן רק בתשס"א (ביום 10.1.01) דהיינו לאחר פיטוריה של התובעת. יחד עם זאת ההוראה המהותית העולה מהסעיף נקבעה כבר בפסיקה ובודאי מייצגת את הדין הראוי שנכון להחילו גם במקרה דנן. עם זאת אין להסיק מכך כי לא ניתן לפטר עובד רק מפני שהוא חבר בועד עובדים, קרי חברות בועד אינה מעניקה חסינות אוטומטית מפני פיטורין. אולם יודגש כי מעביד המחליט לפטר עובד שהוא חבר בוועד עובדים נוטל על עצמו נטל הוכחה גדול יותר בכל הקשור לנימוקי פיטורין ,שכן קיים חשש כי פיטורי עובד שהוא חבר בועד עובדים עשוי להעביר מסר שלילי לעובדים שעשויים לחוש פגיעה בחופש ההתאגדות. בעניין זה, בעס"ק 1003 הסתדרות העובדים הכללית החדשה- אי.סי.אי טלקום בע"מ פד"ע ל"ו 289,299 ,בסעיף 8 לפסק הדין , התייחס כבוד נשיא בית הדין לעבודה , השופט סטיב אדלר, להטלת הנטל על שכם המעביד להוכיח כי בחירת מועמד לפיטורין נעשתה משיקולים ענייניים ולא מטעמי השתייכות לארגון עובדים : "הלכה פסוקה היא, כי מעסיק אינו רשאי לפטר עובדים אך בשל השתייכותם לארגון עובדים...הכלל הוא, שעל המעסיק רובץ נטל ההוכחה, כי בחירת המועמדים לפיטורין נעשתה מנימוקים ענייניים ולא מטעמי השתייכות לארגון העובדים. .." אנו נבחן,אפוא,את שיקולי המעביד לצד הנסיבות של פיטורי התובעת ונבחן האם נסיבות פיטורי התובעת סותרות או תומכות את גרסת המעביד. הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעות וזכות התובעת לעבוד 26. למעביד זכות קניינית חוקתית המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד כבוד אדם וחירותו, באשר לניהול המפעל וההתקשרות עם עובדים. מזכותו זו נובעת הפררוגטיבה שלו לנהל את עסקו על פי הבנתו את הדרך הניהול היעילה והטובה ביותר לשם הצלחת מפעלו.במסגרת זו יש לו הזכות לקחת בחשבון שיקולים כלכליים ,לסגור יחידות מסוימות, להעדיף אחרות, לקצץ תפקידים מסוימים ולהוסיף אחרים. מנגד עומדות הזכויות החברתיות של העובד, שנכון להיום אינן מעוגנות בחוק יסוד (הצעת חוק יסוד בנושא זה, לא עברה את הכנסת) אלה הן הזכויות לבטחון סוציאלי ,לשירותי בריאות, להתאגדות ולשביתה, המעוגנות בחלקם בחוקים שונים וחלקם בפסיקה. אחת הזכויות היא הזכות לעבוד. לעובד זכות לעבוד ולהינות מיגיע כפיו בעבודה בה יש לו מיומנות וממנה הוא מפיק סיפוק והנאה.עלינו, אפוא ,למצוא את האיזון הראוי בין זכות המעביד לנהל את מפעלו כראות עיניו מחד לבין זכות העובד לעבוד מאידך. חשיבות האיזון הראוי במקרה שלפנינו מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בעיתון המצוי, כל העת, בתחרות כלכלית בשוק התקשורת. קנה המידה הראוי לאיזון הוא קנה המידה של המידתיות.בעשיית האיזון יש לזכור כי סיפוק העובד מעבודתו תורם הן לעובד והן למעביד .סיפוק, והנאה של העובד מהעבודה מגביר את רגישות העובד להצלחת המפעל. איזון ראוי הוא לאפשר למעביד לנהל את המפעל כראות עיניו אך לתת בידי העובד סעד של ביטול פיטורין, כאשר המפעל נוקט בפיטורין שלא כדין ומכלול הנסיבות מצדיק מתן סעד כזה. (ראה בעניין זה ע"ע 359/99 לאה לוין נגד רשות שידור פד"ע לו 400). 27. ומן הכלל אל הפרט השאלה שלפנינו היא, האם מדובר בפיטורין שלא כדין? במקרה שלפנינו דובר בפיטורין מסיבות כלכליות. הנתבעות ,כפי שעולה מהתשתית העובדתית והראייתית (ראה סעיפים 24-8 לתצהיר הנתבעות) השכילו להראות לבית הדין כי העתון Jerusalem Post עבר תהליכי התייעלות, שלווה בקיצוץ בכוח אדם שבמסגרתו פוטרו עובדים, ביניהם גם עובדים שאינם חברי וועד . התובעת ,כנציגת עובדים שנטלה חלק פעיל במו"מ ,כבר במהלך של שנת 1999 לקראת חתימת ההסכם הקיבוצי חדש, הייתה ערה ,יש להניח, לתהליך ההתייעלות שעובר העיתון ולא מן הנמנע שחששה לאפשרות כי גם תפקידה יקוצץ.דברים אלה עולים הן מדברי הנתבעות כפי שהובאו בכתב ההגנה ומסיכומיהם כמו מטענות התובעת בכתב התביעה לפיהם ביקשה, בין היתר, שהצעתו של ה"ה רוז לעניין פרישה בתנאים מטיבים תוגש לה בכתב (סעיפים 17-22 לכתב התביעה). תשתית עובדתית זו מצביעה על כך כי התובעת לא הייתה מועמדת יחידה לפיטורין בגין ביטולי משרות , מיזוג משרות וכיוצ"ב. בפועל יחד עם התובעת פוטרו עובדים נוספים ותיקים יותר וותיקים פחות. למעשה ,טוענות הנתבעות, כי הסיבה העיקרית היה תהליך ההתייעלות שלווה בקיצוץ כ"א וביטול תפקיד ראש הדסק במסגרת "הרה ארגון" בעיתון .לא מדובר בפיטורין שרירותיים אלא בביטול המשרה הספציפית של התובעת. שיקולי המעביד לפיטורי התובעת 28. הנתבעת בתצהירה מפרטת את הרקע לשינויים הארגונים שעברו על העיתון Jerusalem Post, החל מרכישת ה Jerusalem Post בשנת 1989 ע"י חברת הולניג'ר. בעת הרכישה היה מצבו הכלכלי של העיתון בכי רע והוא צבר הפסדים כבדים לאור זאת ולאור השוק התחרותי בתחום (העיתון Jerusalem Post אינו הגורם היחיד בישראל המפרסם כיום בשפה האנגלית) כמו גם התרחבות השימוש באינטרנט , נדרש העיתון לתוכנית הבראה רחבת היקף אשר היתה " כרוכה מצד אחד ברענון מהותי בכל נושא התכנים ואפיקי ההפצה של העיתון לרבות כניסה משמעותית לתחום האינטרנט ומאידך גיסא מחייבת קיצוצים במערך הקיים התייעלות והפניית משאבים לאפיקים החדשים"(סעיף 10 לתצהיר ה"ה רוז).תוכנית ההבראה הביאה לשינויים רבים בעיתון מספר העמודים הוכפל,הוכנסה מהדורה שבועית של העיתון בשפה הצרפתית והורחבו עיתוני הנוער. בתחום הכלכלי עסקי נכנס העתון לשותפות עם "הוול סטריט גורנל". שינויים אלה, לאורך זמן, הצריכו הפנית משאבים רבים מפעילויות העבר הקשורות למהדורה המודפסת של העיתון לאפיקים חדשים וכתוצאה מכך נדרשו קיצוצים בסגל העיתונאים .ההשקעות והשינויים הניבו פירות, דוגמא לכך הם עיתוני הנוער שבמסגרת השינויים הוחלט לנהלם באמצעות משתתפים חופשים - free lancers ,פרוייקט שהוכיח עצמו . 29. בחודשים שקדמו לפיטורי התובעת העבירה הנהלת העתון מסר חד משמעי לצוות העיתונאים, כי תהליך ההתארגנות מחדש יכלול קיצוצים בכ"א והפניית משאבים לאפיקים אחרים.דברים ברורים אלה נאמרו לעובדים ע"י ה"ה רוז, נציג ההנהלה, ביום 16.1.00. ביום זה הציע הנתבעת לעובדים, תוכנית פרישה מרצון אשר במסגרתה עיתונאי שיבקש להתפטר יקבל תשלומים ופיצויים מוגדלים.באותה עת היו הנהלת העיתון, האיגוד המקצועי של עיתונאי ישראל וועד העיתונאים מצויים במשא ומתן לקראת כריתתו של הסכם קיבוצי חדש.אחד הנושאים במו"מ היה מתן פיצויים מוגדלים לעיתונאים שיפוטרו בעתיד. לאור זאת הציעה הנתבעת תנאי פרישה מיטיבים מעבר לנדון בהסכם הפרישה, לאותם עיתונאים שיפרשו מרצון. הנתבעת תיחמה את הצעתה ל- 10 ימים על מנת לאפשר לכל המעונין לקבל את הצעתה, בטרם כריתת ההסכם הקיבוצי החדש, אשר לפיו הסדרת הפרישה תהיה נוקשה יותר. ולא רק זאת הנתבעות דאגו כי כל אחד מהעובדים יוכל להתעניין ולקבל פרטים בנוגע להצעות הפרישה .ואמנם חלק מהעיתונאים קיבלו ההצעה של הנתבעות, חלקם סרבו להצעה, ביניהם התובעת.עם זאת יצוין כי אין להוציא מכלל אפשרות כי הסכומים שהוצעו לתובעת נבעו בחלקם מעצם היותה חברת ופעילה בוועד .ייתכן והנתבעות חששו מהסתבכויות משפטיות או שביקשו להימנע מהן,אולם בהצעת הנתבעות לתובעת כשלעצמה לא מצאנו פסול. על אף שהסכומים שהוצעו לה היו גבוהים יחסית אין הם חריגים במיוחד בהקשר הכולל של יחסי עבודה . אם נערוך חישוב תיאורטי על בסיס תנאי פרישתה של התובעת נקבל את העיבוד הבא: עבור תקופת עבודתה של התובעת מ 1983 ועד ל 1997 הייתה זכאית התובעת לפיצויים בשיעור של 180%, עם נוסיף לכך את הערכים הכספים של חופשת ההסתגלות, ההצעות הכספיות שהוצעו לה ו"נתרגם" כספים אלה לפיצויים מוגדלים, נמצא כי בסופו של חשבון הוצעו לתובעת פיצויים בשיעור של כ- 230% פיצויים, שכאמור אינם חריגים במיוחד ואפשריים במסגרת יחסי עבודה מאורגנים. במילים אחרות אף כי הטענה בדבר ההצעות הכספיות המפתות לתובעת, מחזקת את טענת התובעת לפיטורין, בשל חברות ופעילות בועד עובדים, אין בה במסגרת האיזון הכולל, לשכנע שאכן פיטוריה היו על רקע חברותה בועד ודי אם נזכיר שוב העובדה כי היו עובדים נוספים, שאינם חברי ועד, שפוטרו על רקע תוכנית ההבראה של העיתון. בסופו של עניין נחתם ההסכם הקיבוצי החדש ביום 25.1.00, אשר האריך את ההסכם הקיים מנובמבר 1997 בכפוף למספר שינויים. בסעיף 3 להסכם נקבע כי ההסכם יחול רק על העיתונאים ששמותיהם מפורטים בנספח א' להסכם.שמה של התובעת, אסתר הכט, הופיע ברשימה.לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי התחילה ההנהלה ליישם שורה של קיצוצים בתפקידים שונים, עליהם הצהירה מראש, ביניהם תפקיד ראש הדסק בו החזיקה התובעת. אנו מעדיפים, אפוא, את גרסת הנתבעות, המבוססת על הראיות ולפיה התובעת פוטרה במסגרת הרה- ארגון לאור בטול התפקיד של "ראש הדסק". לא מצאנו בסיס ראיתי מספיק לטענה לפיה התובעת פוטרה מחמת פעילותה בועד. הטענה האחרונה נסמכת על תחושה חסרת בסיס עובדתית מספיק ודינה להידחות. לאור דברים אלה מסקנתנו היא שפיטורי התובעת נעשו על רקע ביטול משרתה - ראש הדסק - במסגרת "רה ארגון" כללי ולא מחמת פעילותה בוועד העובדים .משנתנו מענה לשאלה עובדתית זו נותרה בפנינו השאלה הנוגעת לזכויותיה של התובעת, כפי שהועלו בכתב התביעה.נבחן ,אפוא, אחת לאחת את הזכויות השונות הנתבעות, לאור קביעתנו העובדתית דלעיל: זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורין בגין תקופת עבודתה בתקופה שבין אפריל 84-יוני 1985? 30. טוענת התובעת כי תקופת עבודתה בתקופה שבין אפריל 1984 ליוני 1985 הוגדרה ע"י הנתבעות כפרילנסרית- משתתף חופשי - אף שהיא לא הסכימה עם הגדרה זו והתריעה על כך בע"פ לא פעם (פרו' 20.6.02 עמוד 8 ש' 1-3). לטענת התובעת היא הועסקה באותה עבודה -כעורכת ומשכתבת SUB או COPY EDITOR - ובאותו אופן כל תקופות עבודתה אצל הנתבעות ולפיכך לדבריה בתקופה זו נתקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין הנתבעות. הנתבעות מנגד טוענות כי אין אלה פני הדברים מעמדה של התובעת בתקופה הנ"ל היה כשל משתתף חופשי ,מעמד ששונה למעמד של עובדת מן המניין רק ביום 1.6.85. גדר המחלוקת היא, אפוא, בשאלה האם נתקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לנתבעות בתקופה הנ"ל אם לאו. במידה והתשובה לשאלה זו חיובית הרי שזכאית התובעת לזכויות עובד בדומה לכל עובד אחר במערכת דהיינו יש מקום לשקול מתן פיצויי פיטורין לתובעת גם בגין תקופה זו. 31. לית מאן דפליג כי בתקופה שבין אפריל 1984 ליום ה-1.6.85 הועסקה התובעת כעורכת ומשכתבת (Sub אוCopy Editor ). אופי עיסוקה של התובעת, לרבות שעות העבודה, מקום העבודה ומיכלול עיסוקה המקצועי היו זהים לתקופת העסקתה הראשונה אוקטובר 1982 ועד למרץ 1983 והן לחלק מתקופת העסקתה השנייה החל מיום 1.6.85 ועד ליום 21.2.00, טרם קידומה לתפקידים בכירים יותר.חיזוקים לעיסוקה של התובעת ולאופי עיסוקה מוצאים אנו בתצהיר עדות ראשית של ה"ה איימי לוינסון דוכס ששימשה, בין היתר, כממונה על גב' הכט בתקופה הנדונה, בסעיפים 3 ,4 ו- 5: "במהלך עבודתי בעיתון הייתי אחראית, בין היתר, על גב' הכט .גב' הכט התחילה לעבוד בעיתון כעורכת ומשכתבת ( Sub או Copy Editor) במקומון הירושלמי של העיתון ....למיטב זכרוני היא התחילה לעבוד בעיתון בשנת 1984 .גב' הכט נדרשה להתייצב בשעות עבודה קבועות .הדבר נבע מאופי העבודה שדרש הכנה ועריכה של עמודים בשעות הבוקר לפני הפרסום בעיתון. ידוע לי שגב' הכט קיבלה בתחילת עבודתה בעיתון שכר סופרים...לאחר תקופה מסויימת הפכה גב' הכט לעובדת מן המניין.איני יכולה להצביע על תאריך המדויק ,שבו היא הפכה לעובדת מן המניין כי לא חל כל שינוי בעבודתה בפועל. החל מיומה הראשון בעבודה היתה עבודתה של גבי' הכט כעורכת בעיתון בעלת אופי זהה לעבודתם של עורכים אחרים בעיתון שהיו במעמד של עובדים מן המניין ". טענת הנתבעות שאין לסמוך על עדותה של הגב' לוינסון מאחר ולא עסקה בקליטת עובדים ולא זכרה תאריכים מדויקים, לגבי תחילת עבודתם של עובדים,אינה מקובלת עלינו, שכן הגב' לוינסון הייתה הממונה הישירה של גב' אסתר הכט וחזקה עליה שיש ביכולתה להעריך את עבודתה של התובעת ולפיכך יש ליתן משקל להערכתה כממונה ישירה. אשר לעובדה שהגב' לוינסון זכרה את תחילת עבודתה בשנת 1984 אך לא את התאריך המדויק אינה מעלה ואינה מורידה, שכן גם אם נקבל את טענת הנתבעות הרי שב"כ הנתבעות לא כיוון כלל לעיסוקה ומאפייני עבודתה של התובעת אלא רק לתאריכים המדויקים של תחילת עבודתה. במילים אחרות הנתבעות לא התמודדו כלל ,בחקירת הגב' לוינסון ,לגבי עיסוקה של התובעת ומאפייני עיסוקה בתקופה זו כמשכתבת ועורכת בעיתון .עם זאת הגב' לוינסון אינה טוענת כי עיתונאי מתחיל אינו מתחיל את עבודתו בשכר סופרים ,אלא טוענת כי התובעת בתקופה הנדונה " התחילה לעבוד באופן סדיר בזה אני בטוחה". למעשה עדות הגב' לוינסון בדבר עבודתה יחד עם הגב' ג'והנה יחיאל שהייתה אחראית על המקומון ומוספים אחרים בשנים 1983/84 , מחזקת את טענת התובעת לעניין תקופת עבודתה ואופי עבודתה (כפי שציינה התובעת בתצהירה סעיפים 7,8,9 ). למדים אנו מכך שגם הנתבעות אינן מכחישות את עיסוקה ואופי עיסוקה של התובעת אלא טוענות לדרך עיסוקה קרי העסקה על פי חוזה משתתף חופשי free lancer - (ראה סעיף 31 לסיכומי הנתבעות).דברים דומים נטענו ע"י אגוד עיתונאי ישראל ונתמכו בהצהרה ע"י גב ' אסתר הכט ,כפי שצוין בנספח ב' לכתב ההגנה בסעיף 5 ב' לבקשת צד בסכסוך קיבוצי ובקשה למתן צו מניעה זמני מטעם המבקש האגוד הארצי של עיתונאי ישראל: " באפריל 1984 לאחר לידת ילדה החלה אסתר לעבוד מחדש במשיבות כמשכתבת וכעורכת לשונית אשר שכר עבודתה שולם על בסיס עבודתה בפועל מידי יום ביומו.בנוסף המישיכה אסתר לכתוב כתבות למדורים שונים בעיתון" . כבר נקבע בפסיקה כי הדרך הפורמלית להעסקה אינה מעידה בהכרח על מהות קשרי העבודה בין צדדים, דהיינו מהות העיסוק ומאפיניו כגון מידת העצמאות, מסגרת השעות, התפוקה הנדרשת, עמידה בלוח זמנים, רציפות העבודה וכדומה הם אלה המבחנים הקובעים בסופו של עניין את מהות יחסי העבודה.במקרה דנן התובעת הועסקה באותה עבודה, במסגרת שעות מסודרת, נאלצה לעמוד בלוח זמנים לגבי מטלות שהוטלו עליה, מידת עצמאותה הייתה מוגבלת ביותר, שכן הנתבעות הן אלה שהכתיבו לה את סדר יומה,רציפות אכן התקיימה למעט התקופה שבין נובמבר 1983 למרץ בה לא הועסקה כלל 1984 ולמעשה המעבר ממעמדה כ " free lancer" למעמד של עובדת מן המניין, לא שינה במהות את תפקידה כעורכת ומשכתבת. רק לאחר חלוף הזמן קודמה בסולם תפקידים בעיתון. סיכומו של עניין לאחר שבית הדין שקל את טענות הצדדים בכל הקשור לשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד הגיע ביה"ד למסקנה כי המרכיבים המצביעים על קיומם של יחסי עובד מעביד גוברים על אלה המעידים על העדר קשר ליחסי עובד מעביד. מכאן אנו למדים כי אכן צודקת התובעת בטענה כי נתקיימו בתקופה זו יחסי עובד מעביד בינה ובין הנתבעת ולפיכך מגיעים לה על תקופה זו פיצויי פיטורין, בדומה ועל אותו בסיס, החל מיום 1.4.84. משכורתה הקובעת של התובעת לעניין פיצויי פיטורין מסתכמת בסך של 14,571.66 ש”ח (ראה נספח ז' לכתב התביעה). התקופה הרלבנטית לעניין חישוב פיצויי הפיטורין מסתכמת ב 13 חודשים (4/84-5/85) דהיינו סך של 15,785.96 ש”ח. האם רשאית הנתבעת לזקוף על חשבון פיצויי הפיטורין את הכספים שהופרשו בקרן "תמר" ? 32. דין טענת התובעת " כי היה על העיתון לשלם את הסכומים שנצברו בקרן תמר בנוסף לכל סכום שהיה עליו לשלם לעובד לפי ההסכם הקיבוצי " - להידחות.סעיף 15 סעיף קטן א וסעיף קטן ב' ,להסכם הקיבוצי מאפריל 1997 ,תחת הכותרת "פיצויי פיטורין" מבהירים בצורה חד משמעית כי הכספים שהופרשו לעובד "בכל קופת גמל וקרן פנסיה אחרת יועמדו לרשות העיתונאי" ו " היה ובחשבון הפיצויים שבקרן הפנסיה לא נצבר סכום שווה ערך לשכר הקובע האחרון של העיתונאי לצורך הפרשות לפנסיה והן לצורך פיצויי פיטורין עפ"י דין כפול מספר שנות העבודה שלו ישלם העיתון לעתונאי את ההפרש עד לסך הקובע עבור כל שנת עבודה או חלק ממנה..." .במילים אחרות הסכום העומד לרשות העובד בקופת הגמל/קרן הפנסיה נלקח בחשבון פיצויי הפיטורין והנתבעת צריכה, במקרה המתאים, להשלים את הסכום לזה הקבוע בחוק. אין מדובר על "תוכנית חיסכון" לעובדת שמנותקת מפיצויי פיטורין כך שעל המעביד לשלם פיצויי פיטורין בנוסף לנצבר בקרן כטענת התובעת.בסעיף קטן ג' בהמשך לדברים הנ"ל נקבע מפתח לשיעור גובה הפיצויים לפי שנות וותק באופן שעיתונאי עם וותק של עד 3 שנים יקבל 100% פיצויים ועיתונאי עם וותק מעל 21 שנה יקבל 180%. לפיכך יש לדחות את טענת התובעת לפיה אין לראות בסכומים שנצברו בקרן "תמר" כחלק מפיצויי הפיטורין. הכספים שנצברו ושוחררו בקרן "תמר", מהווים לדידנו חלק מפיצויי הפיטורין וממילא יש להפחית הסכום שנצבר מהיתרה לה היא זכאית, כפי שהנתבעת עשתה למעשה. תוספת וותק על שכר כולל 33. לטענת התובעת על העיתון, כמתחייב מההסכם הקיבוצי, היה לשלם לעיתונאים תוספת וותק על שכר הכולל ולא על השכר המשולב.מנגד טוענות הנתבעות כי הצדדים לא הגדירו בהסכם את המונח "שכר כולל" ולא רק זאת אלא שאין הגדרה בחוק למונח "שכר כולל" וקיימת יותר ממשמעות אחת למונח זה על פי דין לפיכך ,טוענות הנתבעות (בסעיף 37 לסיכומיהן) כאשר עומדת שאלת פרשנות של הסכם קיבוצי יש לבחון את המונח "שכר כולל" כפי "שפרשו זאת הצדדים וכפי שיישמו זאת במהלך השנים " . גדר המחלוקת היא ,אפוא , הפירוש הנכון שיש ליתן למונח "שכר כולל" בהוראות סעיף 2 ,בפרק ו', להסכם הקיבוצי הקובע כי:" כל עיתונאי יקבל תוספת ותק בשיעור של 1% משכרו הכולל לכל שנת וותק מקצועי התוספת המכסימלית היא ל-35 שנה". (ההדגשה שלי א.א.). עיון בהסכם הקיבוצי מאפריל 1997 (נספח ב 2 לתצהיר עדות ראשית של הנתבעות) מלמד כי אכן הצדדים לא הגדירו מהו שכר כולל מאידך צודקות הנתבעות בטענתן כי ההסכם מכיל 13 הגדרות שונות של שכר לצורך תשלומים שונים כמו למשל "שכר לצורך חישוב שעות נוספות" (פרק ד' סעיף 1), "בסיס שכר לצורך הפרשות" (פרק ז' סעיף 1ח) ,"השכר המלא" (פרק ז' סעיף 5 ), "השכר הקובע" (פרק פרק ז' סעיף 14). ועוד במילים אחרות בדומה למונחי השכר הנ"ל ולתכליתם עלינו לבחון את תכלית הכלכלית של המונח "השכר הכולל" בהתייחס לתוספת וותק.שהרי אין הגיון בטענה כי תוספת הוותק תשולם עבור כל רכיב משתנה של השכר הכולל , לדוגמא החזר הוצאות נסיעה היכול להשתנות מחודש לחודש אף לגבי אותו עובד .מקובל בענפים דומים במשק , כמו גם בשירות הציבורי, כי תוספות וותק משולמות על הרכיבים הפנסיונים, קרי שכר היסוד ו/או השכר המשולב ולא על כלל השכר הכולל שמטבעו כולל רכיבים שאינם "שכר" אלא החזר הוצאות כגון החזר הוצאות נסיעה, טלפון וכן תשלומים שונים כגון מענקים,החזרי מס וכיוצ"ב מכאן מסקנתנו כי על אף שהמונח "שכר כולל" בהקשרו בסעיף 2 פרק ו' להסכם אינו מוצלח ,אין הטענה של התובעת יכולה להתקבל ומכל מקום נטל השכנוע להוכיח את ההפך מונח לפתחה של התובעת שלא השכילה להרים אותו. הדרך שבה פורש ההסכם ע"י הנתבעות ולפיו נהגו הצדדים במשך השנים, היא זו בה עליהם לנהוג גם ביחס לתובעת כפי שעשו למעשה. זכאות התובעת לתוספת שכר מפעלית ובונוס 34. התובעת לא השכילה להרים את נטל השכנוע שלפתחה רובץ בעניין זה. התובעת אינה מצביעה על מקור הוראה הסכמית המקנה לה זכות לתשלום תוספת שכר מפעלית. כל שקובעות ההוראות בהסכם (פרק ד' ,עמוד 6 להסכם) הוא: "חובה לנהל משא ומתן בתום לב בעתון למתן תוספות שכר מפעליות וזה מדי שנה .המו"מ יתנהל לכל המאוחר בחודש דצמבר בכל שנה בין הנהלת העיתון לבין ועד העתונאים בעתון ויסתיים לכל המאוחר תוך 30 יום .עפ"י דרישת הוועד יצטרפו גם נציגי האגוד למו"מ ".אין במה שנאמר כדי לקבוע כי לתובעת קמה זכות לתוספת שכר מפעלית כלשהיא ובודאי שלא ניתן להסיק מהאמור כי חלה חובה כל שהיא על ההנהלה להעניק תוספת שכר מפעלית.נכונים הדברים גם לטענת התובעת לתשלום בונוס. בהמשך להוראות תשלום תוספות השכר המפעליות,המצוטטות לעיל, נקבע בהסכם כי: " בכפוף להחלטת מועצת המנהלים של העתון ישולם לעתונאים בונוס שנתי על בסיס התוצאות הכלכליות של העתון,למעט עבור שנת 1993 " .דהיינו תשלום הבונוס נתון לשיקול דעת בלעדי של הנהלת העיתון ומותנה בתוצאות הכלכליות . לא הוכח שאכן היתה הצדקה כלכלית למתן הבונוס ובודאי אין בידי בית הדין הכלים לקבוע מה שיעורו וסכומו כשלא הובאו ראיות מספקות בענין זה, לאור זאת דוחה בית הדין את תביעתה של התובעת בעניין זה על שני מרכיביה תשלום תוספת שכר מפעלית ותשלום בונוס. זכאות התובעת לתוספות יוקר 35. הנימוקים שתוארו לעיל טובים דיים לדחות גם את טענת התובעת "לתוספת יוקר" על "מלוא השכר". הלכה פסוקה היא שתוספות יוקר משולמות על שכר היסוד ורכיבים מהשכר המשולב (כגון תוספת גמול השתלמות לעתים לא בו זמנית ) ולא על "מלוא השכר".הלכה והגיונה בצידה שכן אין שום סיבה כלכלית לשלם תוספת יוקר עבור רכיבים שמחירם לא עלה כלל ,כמו למשל החזר הוצאות בתחבורה ציבורית אם אלה לא עלו כלל.במילים אחרות תוספת יוקר הוא מנגנון,המעוגן בהסכמים קיבוציים, שנועד לפצות את העובדים על שחיקת ריאלית בשכר, קרי שכר יסוד ורכיבים מהשכר המשולב בלבד. לפיכך, ובהעדר הוכחה כדבעי לפיה יש הסכמה שתוספת היוקר תחול על "מלוא השכר" (ואף בענין זה נטל השכנוע מוטל לפתח התובעת) דין התביעה להידחות. זכאות התובעת להחזר הוצאות נסיעה מעבר לתשלום עבור דלק ואחזקת רכב 36. נטל השכנוע להוכיח כי על הנתבעות היה לשפות את התובעת מעבר להוצאות דלק ואחזקת רכב לא הורם ע"י התובעת. התובעת אינה מצביעה על שום מקור הסכמי לתביעתה ואין ברור כלל כיצד ומדוע חישבה את הוצאותיה בדרך שחישבה. לאור זאת בית הדין דוחה את תביעתה. לא זו אף זו יש לדחות התביעה בשל כך שאינה מכומתת כדבעי שהרי לא הובאו ראיות מספיקות כדי להראות שהוציאה בעבודתה הוצאות העולות על הסכום ששולם לה במשכורתה ואף מטעם זה דינה של התביעה להידחות. זכאות התובעת להחזר הוצאות טלפון בנוסף לתשלומים חודשיים 37. לא ברור על מה ומדוע זכאית התובעת לתוספת הוצאות טלפון מעבר לתשלומי הטלפון החודשיים ששולמו לה. אף כאן לא הוכחה הטענה ע"י התובעת ואף לא שיעורה כמותה וסכומה. לפיכך גם טענה זו נדחית. זכאות התובעת להפרשי ריבית והצמדה בגין תשלום מאוחר של מענק הסתגלות הלנת שכר ? 38. מענק ההסתגלות אף שאינו שכר ומוענק כחלק מהטבות לעובד צריך שינתן עם או בסמוך לפרישת העובד. מאחר והתובעת פוטרה ביום 25.1.00 וקיבלה את מענק ההסתגלות, כעבור 6 חודשים, ביום 6.8.00 דהיינו איחור בתשלום של 6 חודשים הרי שהינה זכאית להפרשי הצמדה וריבית בגין האיחור בתשלום המענק. הריבית וההצמדה יחושבו ביחס לקרן מיום 1.2.00 ועד יום 6.8.00. הריבית והפרשי ההצמדה המתקבלים מחישוב זה יישאו ריבית והפרשי הצמדה מיום 7.8.00 ועד התשלום הפועל. חישוב הריבית והפרשי ההצמדה לשתי התקופות יעשה עפ"י חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה. זכאות התובעת פיצויים על אי חזרתה לעבודה של התובעת כ- free lancer 39. בית הדין הגיע למסקנה כי התובעת לא פוטרה בשל חברותה ופעילותה בועד העובדים וכי פיטוריה היו שלא כדין.נמצא כי העתון פעל במסגרת תוכנית הבראה ו"הרה ארגון" והחליט לבטל משרות, למזג תפקידים ולקנות שירותי עיתונאים שלא באמצעות העסקתם ע"י העיתון. משכך לא הוכח שמדובר בפיטורין שלא כדין ואין לבית הדין אלא לדחות את טענת התובעת. סוף דבר: 40. מרבית רכיבי התביעה נדחים, כמפורט לעיל, למעט לעניין יתרת פיצויי הפיטורין שהינה תולדה של ההכרה בקיום יחסי עובד מעביד לתקופה שמאפריל 1984 ועד מאי 1985 כולל. הנתבע תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום שיומצא לה פסק הדין הפרש פיצויי פיטורין בסך 15,785 ש”ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1.2.00 ועד התשלום בפועל. בשים לב לכך שהייתה מחלוקת באשר לקיום יחסי עובד ומעביד בתקופה שעד 5/85 הרי שיש לאמר שהייתה מחלוקת כנה המצדיקה הפחתת פיצויי ההלנה והעמדתם על שיעור הריבית והפרשי ההצמדה כאמור בחוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה. כמו כן תשלם הנתבעת הפרשי הצמדה וריבית בגין איחור בתשלום מענק הסתגלות כמפורט לעיל, אף תשלום זה יבוצע תוך 30 יום מיום שתקבל פסק הדין. בשים לב לתוצאה הסופית דלעיל - אין צו להוצאות חזרה לעבודהפיטורים