1.התובע הגיש תביעה להכיר באירוע לבבי כ"תאונת עבודה". 2.לאור האמור בתצהירו של התובע ולאור המסמכים הרפואיים שבתיק צויין בהחלטה למינוי המומחה, כי מדובר בתביעה להכיר בקשיי נשימה וכאבי חזה כ"תאונת עבודה" בגין אירוע מיום 28.5.02. יחד עם זאת בשאלות שהופנו למומחה, התבקש המומחה לקבוע אם מדובר באירוע לבבי. 3.הצדדים הגישו רשימת מוסכמות ועניינו של התובע הועבר למומחה - יועץ רפואי בהחלטה מיום 9.8.04 המהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין. 4.ד"ר ידעאל הר-זהב, מונה כמומחה - יועץ רפואי שהמציא חוות דעתו ביום 21.8.04 וכדלקמן: א.בתשובה לשאלה: האם ניתן לראות בקשיי הנשימה וכאבי החזה של התובע "אירוע לבבי" . השיב: כי אין מדובר באירוע לבבי ולאור תוצאות הבדיקות שנערכו לתובע עם אישפוזו ספק אם מדובר בעדות לאירוע כלילי חד שהביא לאישפוזו. מסקנתו, כי "לכן ניתן לומר כי ככל הנראה תלונותיו בעת אישפוזו לא היו על רקע של אירוע לבבי". ב.בתשובה לשאלה, האם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ביום 28.5.02 לבין כאבי החזה ו/או אירוע לבבי. השיב המומחה: כי מאחר ונקבע, כי לא התקיים אירוע לבבי - שלל קשר סיבתי. ג.בתשובה לשאלה, האם יש לראות בכאבי החזה או באירוע הלבבי במועד שבא, תוצאה של תהליך תחלואתי. השיב המומחה: כפי שנכתב לעיל, התובע לא לקה ככל הנראה באירוע לבבי כלשהו ולכן אין גם קשר לתהליך תחלואתי או תוצאה של מחלה טבעית. לא נדיר למצוא מקרים בהם אנשים מתלוחננים על כאבי חזה ולעתים מתאשפזים עקב כך, מבלי שקיימת מחלה לבבית הגורמת לכך. ד.בתשובה לשאלה, האם השפעת תנאי עבודתו של התובע ביום 28.5.02 על קרות האירוע היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. השיב המומחה: כאמור, מאחר והנחנו כי לא היה אירוע לבבי בעת אישפוזו, אין משמעות לתנאי עבודתו ולא ניתן לקשור בין האירועים בעבודתו ובין אישפוזו. 5.למומחה הוצגו שאלות הבהרה מטעם התובע. בתשובות המומחה מיום 10.11.04 נקבע כדלקמן: א.בתשובה לשאלה, האם יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ביום 28.5.02 לבין כאבי החזה וקשיי הנשימה. השיב המומחה: כי מדובר בתלונות סובייקטיביות ללא מצא תחלואתי אובייקטיבי שאובחן אצלו במהלך אישפוזו. ייתכן מאוד, כי הרמת הג'ירקן גרמה לכאבי השרירים, אף כי בעבודתו כמפעיל ציוד מכני כבד ודאי עשה זאת בעבר מבלי שהתלונן על כך. גם אם סבל מכאבים חולפים עקב מאמץ זה, אין לראות בכך תהליך תחלואתי אלא תופעת כאב חולפת. ב.עוד צויין בחוות הדעת, כי כאבי החזה לא היו עקב תהליך תחלואתי אלא תוצאה של מאמץ שרירי שגרם לכאב שחלף ללא עדות לפגיעה בכלל תוך הפנייה לתוצאות הבדיקות שנערכו במהלך אישפוזו של התובע. ג.בתשובה לשאלה, מהי תקופת אי-הכושר לדעת המומחה, שיש לייחס לכאבים בחזה וקוצר הנשימה, אם אכן קיים קשר סיבתי. השיב המומחה: כי קשה לו לענות על השאלה אולם מניח כי גם אם סבל מכאבי שרירים אובדן כושרו לא עלה על ימים ספורים. 6.לאחר עיון בטענות הצדדים, לרבות בחוות הדעת ובתשובות המומחה, להלן החלטתנו: א.נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח עילת תביעתו להכיר באירוע הלבבי או בכאבי החזה וקשיי הנשימה כ"תאונת עבודה". לפיכך, עליו להוכיח, כי לאור האמור בחוות דעתו של המומחה - יועץ רפואי, יש להיעתר לתביעתו. ב.התובע לא השכיל להוכיח, כי ב"ארוע לבבי" מדובר. קביעתו של המומחה בסוגיה זו הינה חד-משמעית והחלטתו מנומקת כאשר קבע, כי תלונות התובע בעת האישפוז לא היו על רקע לבבי, הכל כפי שפורט בחוות דעתו שצוטטה לעיל ומיום 21.8.04. גם אם השתמש המומחה בלשון ספקנית, היינו, במילים: "ככל הנראה" הרי תשובתו לשאלה האם ניתן לראות בקשיי הנשימה וכאבי החזה של התובע כ"אירוע לבבי" היתה שלילית (סעיף 1 לחוות דעתו מיום 21.8.04). ג.לפיכך, לא השכיל התובע להוכיח כי נגרם לו אירוע לבבי בעקבות תנאי עבודתו ביום 28.5.02. ד.ובאשר לכאבי החזה וקשיי הנשימה. ככלל, וכפי שעולה מחוות הדעת של המומחה, לא הוכח כל נזק בגופו של התובע בעקבות כאבים בחזה וקשיי נשימה. המומחה ציין, כי מדובר בכאבי שרירים בעקבות הרמת הג'ריקן וכי מדובר בתלונה סובייקטיבית ללא ממצא תחלואתי. ה.הפסיקה קבעה בצורה חד משמעית כי באין חבלה אין תאונת עבודה ואין זכאות לגימלה מכוח הסעיפים המזכים בגימלה (דב"ע שם/96-0 המוסד לביטוח לאומי - אמנון וייל פד"ע יב 225; עב"ל 177/97 חיה סיבוני - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לב 281). ו.כאבים לכשעצמם, ללא הוכחה בדבר נזק או חבלה לאורגניזם של האדם - אינם בבחינת "תאונת עבודה". ז.יחד עם זאת, הנתבע השאיר את ההחלטה בסוגיה זו לשיקול דעת בית הדין למרות הלשון הספקנית שבחוות הדעת של המומחה בסוגיה זו, והוסיף כי אין לזכות התובע מעבר ל-10 ימי אי-כושר בנקבות כאבי השרירים הנ"ל. התובע, היפנה למומחה שאלה בדבר תקופת ימי אי-הכושר אשר לדעתו קשורה קשר סיבתי לתנאי העבודה מיום 28.5.02, אולם לא התייחס לסוגיה זו בסיכום טענותיו. ח.בנסיבות אלה, ובשים לב למסקנת המומחה ולהמלצתו, הננו מצהירים, כי כאבי השרירים שחש בהם התובע ביום 28.5.02 הינם בבחינת "תאונת עבודה" ועל הנתבע לשלם לתובע דמי פגיעה בגין 15 ימי אי-כושר. 7.לפיכך, התביעה מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 5ח' לעיל. 8.הנתבע ישלם לתובע הוצאות בשיעור 2,000 ₪ + מע"מ. 9.זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. התקף לב / אוטם שריר הלבתאונת עבודה