בפני בקשת הנאשם לחזור מהודאתו שניתנה במסגרת הליך של גיבוש הסדר טיעון. הנאשם הואשם בעבירות של הטרדה מינית ומעשה מגונה. ביום 01.03.06, התקיים בפני הליך של גיבוש הסדר טיעון, במהלכו הודיעה התובעת, כי הושג הסדר טיעון לפיו, הנאשם יודה ויורשע ויושת עליו עונש של 3 חודשי מאסר שבכפוף לחוות דעת הממונה, ירוצו בעבודות שירות ציבוריות, פיצוי למתלוננת בסך 2,000 ₪ ומאסר על תנאי. לאחר שהובהר לנאשם שבית המשפט אינו כפוף להסדר הטיעון, ביקש הנאשם לחזור מכפירתו ולהודות באישום. בכל הליך גיבוש הסדר הטיעון, יוצג הנאשם ע"י עו"ד עיסא עאזם. לנוכח ההודאה, היו הצדדים אמורים להציג את הסדר הטיעון בפני כב' השופט י. ברקלי ביום שנקבע מלכתחילה לשמיעת ראיות, דהיינו, 05.04.06. בהתאם לכך, בוטלה הזמנת העדים. מבחינה פורמאלית, טרם ניתנה הכרעת הדין, מאחר, וכאמור, היתה הכרעת הדין אמורה להינתן על ידי כב' השופט ברקלי. יצויין, כי בהסכמה, פנה הנאשם ביום 27.03.06 לממונה על עבודות שירות וזה קבע, כי הנאשם יוכל לבצע עבודות שירות ציבוריות ואף תיאם מקום ומועד לתחילת ביצוע עבודות השירות והנאשם עצמו הביע הסכמה למקום המומלץ. ביום 29.03.06, הגיש עו"ד מרואן ג'דעון בקשה לחזור מהסדר הטיעון ולקבוע את התיק להוכחות. בבקשה נטען, בין היתר, כי הסדר הטיעון לא היה על דעתו של הנאשם וכי הנאשם אינו חפץ בו, משום שהוא מאמין בחפותו המלאה. כן נטען, שהנאשם לא ידע על טיב הישיבה שהתקיימה ביום 01.03.06. מאחר שפרוטוקול הדיון שיקף מציאות אחרת מהנטען בבקשה, ביקשתי את תגובת עו"ד עאזם ואת תגובת המאשימה. המאשימה התנגדה לחזרת הנאשם מהודאתו וטענה, שאין נסיבה המצדיקה חזרה מהודאה. לחילופין, עתרה המאשימה להטיל הוצאות על הנאשם באם תתקבל בקשתו. עו"ד עאזם ביקש שלא להביע עמדה בבקשה ואולם, טען, כי הוא ייצג נאמנה את הנאשם וכי הודאת הנאשם ניתנה, לאחר שהנאשם הבין את טיב ההליך ואת נפקות הודאתו. בסוף בקשתו, ביקש עו"ד עזאם להשתחרר מייצוג. לעניין זה, יצויין, כי עו"ד ג'דעון הגיש ייפוי כח מיום 28.03.06. יצויין, כי הדיון בבקשת הנאשם התנהל תחילה בפני כב' השופט י' ברקלי, אך מאחר שההודאה ניתנה בפני, המשיך הדיון להתנהל בפני. סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובע: "(א) הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו. (ב) התיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו אחרי הכרעת הדין, יבטל בית המשפט את הכרעת הדין במידה שיסודה בהודיית הנאשם ויחדש את הדיון אם הדבר מתחייב מן הנסיבות". "בבוא בית המשפט לשקול, אם לתת לנאשם רשות לחזור בו מהודאתו לפני גזר הדין, לא די, לדעתי, בבירור השאלה, אם ההודאה ניתנה בשעתה מרצונו הטוב והחופשי של הנאשם. סבורני, כי גם אם השתכנע בית המשפט בכך, עוד עליו לשאול עצמו, מהי הסיבה הכנה והאמיתית אשר מביאה את הנאשם לבקש את החזרה מן ההודאה. אם סובר הנאשם, כי טעה בשיקוליו בעת שהודה, והמטרה האחת והיחידה העומדת ביסוד בקשתו היא כי תינתן לו ההזדמנות להוכיח את חפותו, כי אז נכון וראוי הוא שלא להכביד תמיד במשקלם של אותם 'נימוקים מיוחדים', הנדרשים בסעיף 153(א) הנ"ל. ער אני לכך, כי גישה זו עלולה לפתוח פתח לנאשמים להתחרט על הודאתם, ואף נתתי דעתי על הפגיעה של 'רוחב לב' זה בניהולו התקין של הדיון ועל שיבוש סדריו של בית המשפט. אולם כשנשקל הצורך למנוע רעות אלה, לעומת הדרישה לעשיית צדק, חייבת לנטות כפה של האחרונה, חרף 'המחיר' שמשלם הציבור כתוצאה מזה" (ע"פ 4335/91 מדינת ישראל נ' ד"ר סמחאת פ"ד מה(5) 798, 802). ההלכה בעניין סוכמה בעניין ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1) 577 בע"מ 616-617: "ככלל, משניתנה הודיה בבית-המשפט והתקיים הליך בו העמיד בית-המשפט את הנאשם על משמעויותיה של ההודיה ועל התוצאות שהוא צפוי להן בעקבותיה, תישאר הודית הנאשם על-כנה והנאשם לא יהיה רשאי לחזור בו ממנה מן הטעם שנכזבה תוחלתו להקלה בעונש. לבית-המשפט נתון שיקול-הדעת - על-פי הסמכות המסורה לו בסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי - להתיר לנאשם לחזור בו מהודיתו מנימוקים מיוחדים. היתר כאמור יינתן בנסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודיתו, או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה. דחיית הסדר טיעון, כשלעצמה, אינה מצדיקה היתר לנאשם לחזור בו מהודיתו". על "הנימוקים המיוחדים" למתן רשות לחזרה מהודאה עומד י' קדמי בספרו על סדר הדין בפלילים חלק שני, הליכים שלאחר כתב אישום (א), תשס"ג, בעמוד 997: "'נימוקים מיוחדים' למתן רשות לחזרה מהודיה כאמור, יהיו, עקרונית, אותם נימוקים שמכוחם מסרב בית המשפט לקבל הודיה מלכתחילה; ובמיוחד אמורים הדברים בהודיה שנעשתה מחמת 'טעות': אם טעות בהבנת משמעותה של ההודיה, אם טעות לגבי תוצאותיה הלכה למעשה, ואם בטעות בהצגתה (באופן שהשתמעה הודיה זו שונה מזו שאליו נתכוון הנאשם)" (ראו גם: מ' שלגי, צ' כהן סדר הדין הפלילי, מהדורה שנייה, תשס"א, 363 ואילך). בפסק הדין בעניין ע"פ 3991/04 מאהרן רגבי נ' מדינת ישראל תק-על 2005(2) 805, פורטו חלק מהנסיבות אשר יתירו חזרה מהודאה, בעמ' 807: פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות הודאתו. קיומו של חשש ממשי לכך שההודאה ניתנה בניגוד לרצונו החופשי של הנאשם ייבחן על-פי מכלול הנסיבות הנילוות להודאה ; טענות נגד הייעוץ המשפטי שניתן לנאשם, יכול שיצדיקו, חזרה מן ההודאה, כך למשל כאשר פעל בא כוחו של הנאשם מתוך מניעים זרים תוך הפרת אמונים כלפיו (ע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נח (4)145, 153). נפסק, כי הכללים בנושא זה אינם נוקשים וממילא אין רשימה סגורה של מקרים שרק בהם יינתן היתר לחזור מן ההודאה. מכאן, שהבקשה לחזור מהודאה, תישקל בכל מקרה על נסיבותיו (ראו גם: ע"פ (ת"א) 70720/01 אריה סילברמן נ' מדינת ישראל תק-מח 2001(3), 1210). הכלל הוא, כאמור, שאין לאפשר חזרה מהודאה שניתנה. הודאת נאשם באישום מהווה את אחד מרגעיו המכריעים שבהליך הפלילי. היא מבטאת את המעבר שבין חזקת החפות לפיו, כל אדם הוא זכאי עד שתוכח אשמתו לבין הרשעה בדין. להודאה באשמה יש משמעויות מרחיקות לכת ועל כן, נדרש שההודאה תהיה רצינית. הודאה באשמה משנה את המצב המשפטי בכך שאשמתו של הנאשם הוכחה וכל שנותר הוא גזירת הדין. להודאה באשמה חשיבות של ממש בהליך הפלילי והיא מבטאת את קו פרשת המים שבין חזקת החפות להרשעת הנאשם. ברוח זו נדרש, כי הודאת חשוד שנמסרת במשטרה תהייה חופשית ומרצון (סעיף 12 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971). אם כך הדבר בהודאה שנמסרת בחדרי חקירות, על אחת כמה וכמה, כאשר ההודאה ניתנת בין כותלי בית המשפט בפני שופט. בענייננו, ניתנה הודאת הנאשם במהלך הליך גיבוש הסדר טיעון שהתנהל בפני (ראו לעניין זה: ע"פ 4492/02 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נו(5) 825, 832-833; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 41) (דיון מקדמי) התשס"ה - 2004, הצ"ח 158, 548; א' כהן וע' אבמן-מולר, "שופט פסיבי או שופט אקטיבי? הצעה למעורבות שיפוטית פעילה בעסקאות טיעון" משפטים לא (תשס"א) 745). הודאת הנאשם ניתנה, בעת שהנאשם יוצג ע"י עו"ד ולאחר דיון לא קצר של כשעה. במהלך ההליך שהתנהל בפני, קיבל הנאשם הסבר על משמעות ההליך. כפי שנוהג אני לעשות במהלך דיונים של גיבוש הסדר טיעון, הסברתי לנאשם, כי ההליך הוא וולונטרי ועל מנת לעודד זאת, ההליך הוא חסוי ולא ייעשה דבר שלא בהסכמתו. בפרוטוקול אף צויין מפורשות וברורות, שבית המשפט אינו כפוף להסדר הטיעון ואף הזהירו. הנאשם ידע איפוא על משמעות הודאתו בעת שזו ניתנה. הנאשם גם ידע והבין את משמעות ההליך במהלכו ניתנה הודייתו. החשיבות הניכרת של הודאות נאשמים על משמעותן, מצדיקה אי היעתרות סיטונית לבקשות נאשמים לחזרה מהודאה. הכלל הוא אפוא, כי משניתנה הודאה, שרירה היא ותעמוד לחובת המודה. עם זאת, קיימים נימוקים כבדי משקל, אשר מצדיקים בענייננו, היעתרות לבקשה. ראשית והחשוב מכל, הנאשם טוען, כי הוא מאמין בחפותו המלאה וכי הוא רוצה להוכיח את חפותו. יש לזכור, כי העבירות בהן הואשם הנאשם הן חמורות וענייננן עבירות מין: מעשה מגונה והטרדה מינית. מטרתו של ההליך הפלילי הוא, חשיפת האמת תוך קביעת חפות או אשמה (ע"פ 951/80 יצחק קניר נ' מדינת ישראל פ"ד לה(3) 505, 519-518). בענייננו, קיימת אפשרות שנחטיא למטרה אם תיוותר הרשעתו של הנאשם בלא שיתאפשר לו להוכיח את חפותו הנטענת. לחפות יש משמעויות רבות הן מהבחינה האישית והן מהבחינה הציבורית. על כן, ראוי, כי ניתן לנאשם את יומו בבית המשפט (ראו גם: ר' קיטאי "חשיבותה של חזקת חפות פוזיטיבית, תפקידה וטיבה בהליכים הקודמים להכרעת הדין בפלילים" עלי משפט ג (תשסד) 405). מבקשת הנאשם עולה, כי הודאתו ניתנה בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו ויש להעדיף אמונה זו על הותרת ההודאה על כנה. כנותו של הנאשם נלמדת גם מכך שהוא מוכן לשאת בעונש חמור יותר במקרה שיורשע לאחר שיתנהלו ההוכחות (ראו: ע"פ 5622/03 שם, 153; ע"פ 3991/04 שם). כמפורט לעיל, הסדר הטיעון שהושג היה על דעתו של הנאשם. ואולם, בנסיבות העניין ומשקם ספק האם היה פגם ברצונו החופשי של הנאשם ובהבנה את משמעות הודאתו, יש להעדיף להפעיל את שיקול הדעת הנתון לבית המשפט ולאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו. לעניין זה יצויין, כי בע"פ 5622/02 שם, שופטי בית המשפט העליון (השופטים: א' גרוניס, א' מצא, ס' ג'ובראן) התירו למערער לחזור מהודאתו, אף שהיה מיוצג בעת שהסכים להסדר הטיעון ולאחר שאישר לבית המשפט, כי הבין את ההסדר. באותו עניין ביקש המערער לחזור רק לאחר כחודש ומחצה. בין היתר, נקבע, כי המערער העלה חשדות חמורים כנגד עורכי דינו וכי בקשתו המקורית לחזור בו מהודאתו, הייתה טרם גזירת דינו. גם שם, מדובר היה באישומים שעניינן עבירות מין. יוצא, כי במקרה דומה בנסיבותיו למקרה שבפני, התירו לנאשם לחזור בו מהודאתו וכך יש לעשות גם במקרה דנן. שנית, בקשת הנאשם הוגשה לפני שהורשע פורמאלית בדין, אף כי הנאשם הגיע לממונה על עבודות שירות. דינו של הנאשם טרם נגזר ועיתוי הגשת הבקשה מהווה שיקול מכריע בבחינת הבקשה, שכן, הפסיקה הכירה בכך שאין להכביד עם נאשם, שדינו טרם נגזר ואשר מבקש לחזור בו מהודאתו ובלבד שבבסיס הבקשה עומדת כוונה כנה ואמיתית כי תינתן לו הזדמנות להוכיח את חפותו והיא אינה נובעת מתכסיסנות פסולה. מגמה זו של הפסיקה מצדיקה גם במקרה דנן לאפשר חזרה מהודאה (על עיתוי הגשת הבקשה לחזור מן ההודאה ראו: ע"פ 5622/03 שם, 152 ע"פ 3991/04 שם, 808). שלישית, העוול שייגרם לנאשם באם לא יתאפשר לו לחזור מהודאתו הוא רב. הרשעה בעבירות מין תמיט על הנאשם, קרוב לוודאי, אות קלון ותפגע בשמו הטוב ובאפשרויות התעסוקה העתידיות. הנאשם הוא בחור צעיר שכל עתידו לפניו והותרת ההרשעה על כנה, עלולה לפגוע בסיכוייו להשתלב בשוק העבודה ולהגיע לרווחה כלכלית (ראו: ע"פ 3754/91 סמחאת נ' מדינת ישראל פ"ד מה(5) 798, 802-803 ; ע"פ 5622/03 שם, 153). בנסיבות העניין ולנוכח האמור בתקנה 21 ל, תשל"ד-1974, ניתנה לצדדים ההזדמנות לטעון בשאלת ההוצאות. ב"כ המאשימה ביקשה, כי במקרה שתתקבל בקשת הנאשם לחזור מהודאתו - יוטלו הוצאות על הנאשם. ב"כ הנאשם ביקש שלא יוטלו הוצאות ולחלופין שעניין ההוצאות יובא בחשבון בתום ההליך וזאת, לנוכח מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם. בענייננו, רצונו של הנאשם לחזור מהודאתו גרם לכשל בניצול הזמן השיפוטי וגרם לבזבוז זמן שיפוטי ומנהלי. ישיבת ההוכחות בענינו של הנאשם שנקבעה ליום 05.04.06 התבטלה בעקבות הודאתו. הנאשם הספיק להיות גם אצל הממונה על עבודות שירות וחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות ניתנה. לנוכח בקשתו של הנאשם, התקיימו דיונים בפני כב' השופט י' ברקלי ובפני. בשים לב לכלל הנסיבות והטיעונים, אני מחייב את הנאשם לשאת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,500 ₪. סכום זה ישולם עד ולא יאוחר מיום 05.09.06. בכפוף לכך, אני נעתר לבקשת הנאשם ומאפשר לו לחזור מהודאתו. לפיכך, יוחזר התיק לכב' השופט י' ברקלי, להמשך הדיון. משטרהמשפט פליליחזרה מהודאה