1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש במסגרת גזר דינו של בית המשפט שלום בנצרת (סגנית הנשיא כב' השופטת לילי יונג גופר) בת"פ 31643-03-10 בצירוף ת"פ 3 2. מעובדות כתב האישום המתוקן בתיק זה עולה, כי עובר ליום 24.2.10 קשר המבקש קשר עם יתר הנאשמים בכתב האישום, ארבעה מהם תושבי האזור שנכנסו לישראל שלא כדין, לגנוב עגלים מרפת "חוף השרון", הנמצאת בסמוך לקיבוץ יקום. לשם כך הצטיידו הנאשמים בכפפות וכלי פריצה. ביום 24.2.10 הסיע הנאשם 1 ברכב שברולט את הנאשמים 6-8 שהינם תושבי האזור לרפת. שם, חתכו הנאשמים 6-8 את הגדרות בכדי לאפשר הוצאת העגלים מהרפת וגניבתם. בהמשך נהג המבקש ברכב פולקסווגן והסיע את הנאשם 3 שהינו תושב האזור ואחר שזהותו אינה ידועה לתחנת דלק בהרצליה. שם נפגשו בשעה 22:30 עם הנאשם 1 ועם הנאשם 2, שהגיע בסמוך לאותה השעה ברכב טיוטה. ביום 25.2.10 בשעה 2:30 נפגשו בתחנת הדלק בגלילות הנאשם 2 שהגיע ברכב הטויוטה, הנאשם 4 שהגיע במשאית דאף בה תוכנן להעביר את העגלים לאחר הגניבה ואחר שזהותו אינה ידועה, שהגיע ברכב יונדאי. זמן קצר לאחר מכן ותוך תיאום עם יתר הנאשמים יצאו הנאשמים 2 , 4 והאחר שזהותו אינה ידועה בטויוטה, במשאית וביונדאי בהתאמה ונסעו לכיוון צפון. המשאית הגיעה לרפת והועמסה על ידי הנאשמים 6-8 ב- 19 עגלים. באותה עת המתינו יתר הנאשמים, בהם המבקש, במקומות סמוכים עד תום ההעמסה. מעט אחר השעה 4:00 נסע הנאשם 2 בטויוטה לרפת ויצא משם לכיוון כביש מס' 2, כשאחריו נוסעים המשאית ורכב היונדאי. הנאשם 2 המשיך צפונה בעוד יתר הנאשמים, בהם המבקש, שנסעו בפולקסווגן, ביונדאי ובשברולט, ליוו את המשאית במטרה לוודא שלא תתקל בכוחות בטחון. במחלף כפר שמריהו תוכניתם סוכלה והרכבים נעצרו על ידי המשטרה, העגלים נתפסו והנאשמים שישבו ברכבים נעצרו. נוכח האמור יוחסו למבקש בכתב האישום המתוקן, עבירות של גניבה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע והסעת תושב זר שלא כדין. 3. תחילה כפר המבקש במיוחס לו בכתב האישום והחלה להישמע פרשת התביעה. ביום 31.3.11 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון לפיו יודה המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן, ויורשע על פיו לאחר שישלח לתסקיר בעניינו. המבקש אף צירף תיק נוסף ממנו עולה כי לאחר שביום 12.5.10 הורה בית המשפט קמא על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא בבית הוריו בבית חנינה, הפר המבקש ביום 18.11.10 את ההוראה החוקית בכך שיצא ממעצר הבית והגיע לחניון גני התערוכה בפארק הירקון בתל אביב. המבקש הצהיר בבית המשפט כי הוא מבין את כתבי האישום ומודה בכל העובדות בכתבי האישום המתוקנים. לאור האמור, הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתבי האישום המתוקנים. 4. ביום 23.10.11, נגזר דינו של המבקש, בין היתר ל- 26 חודשי מאסר בפועל וכן למאסרים על תנאי ולקנס כספי. לבקשת ב"כ של המבקש, ועקב חתונתו הצפויה, עוכב ביצוע עונש המאסר, ליום 20.11.11. 5. ביום 17.11.11 הגיש המבקש הודעת ערעור כנגד הרשעתו ולחלופין נגד חומרת העונש לבית משפט זה וכן בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. נימוקי הבקשה 6. המבקש, באמצעות ב"כ, טען כי סיכוייו להצליח בערעור ולבטל את הכרעת הדין גבוהים. לטענתו, הודאתו במסגרת הסדר הטיעון ניתנה בטעות ויש לבטלה, שכן היא הייתה בניגוד לרצונו. לטענת המבקש, כאשר נעצר בשל הפרת תנאי השחרור, חויב להפקיד סך של 20,000 ₪ כתנאי לשחרורו. היות ולא היה בידו את הסכום, "נאלץ" המבקש להודות בכתב האישום המתוקן ולסיים את משפטו. עוד טען המבקש כי קיבל יעוץ מב"כ לפיו יודה בכתב האישום המייחס לו הסעה של שוהה בלתי חוקי והחזקת סם, אולם לא ידע כי במסגרת עסקת הטיעון, הוא יואשם בעבירת גניבה, אותה לטענתו לא ביצע ואף מכתב האישום לא עולה כל זיקה שלו לעבירה האמורה. עוד הוסיף המבקש וטען כי העונש שהוטל עליו, בשים לב לטענותיו לעניין הרשעתו בעבירת הגניבה, חמור מאוד ויש מקום להתערב בו בצורה משמעותית. המבקש הוסיף וטען כי מתקיימות לגביו העילות אשר נקבעו בהלכת שוורץ וכי קיימים סיכויים טובים שבית המשפט יתערב בהרשעתו או לכל הפחות יתערב בעונש שהוטל עליו. בדיון בפניי, הפנה ב"כ המבקש לפסיקה התומכת לטענתו, בבקשה זו. נוכח האמור, ביקש המבקש כי ביצוע גזר דינו יעוכב עד להכרעה בערעור שהגיש. 7. מנגד, טען ב"כ המשיבה כי אין מקום לקבל את הבקשה שכן היא אינה עומדת בדרישות הפסיקה לעיכוב ביצוע וסיכויי הערעור נמוכים ביותר. לטענתו, המבקש הודה בצורה מפורשת בכתב האישום המתוקן, לאחר שהבין את פרטי הסדר הטיעון והסכים לו. הוא הוסיף כי מאז הכרעת הדין בעניינו של המבקש חלפה תקופה ארוכה בטרם נגזר דינו, אולם למשך כל התקופה נמנע המבקש מלהעלות כל טענה בדבר חזרה מהודאה. עוד הוסיף ב"כ המשיבה, כי גם אם אין למבקש עבר פלילי, הרי שלמבקש תיקים תלויים ועומדים בבית משפט השלום בירושלים, במסגרתם הודה והורשע, ואף קיים הסדר בעניינו לפיו התביעה תעתור לעונש מאסר בן 22 חודשים. אשר לטענת המבקש כי הודאתו בכתב האישום באה לאחר שלא יכול היה להפקיד כסף בתמורה לשחרורו, הבהיר ב"כ המשיבה כי ההפרות שביצע המבקש התרחשו בתקופת שביתת הפרקליטים ועל כן כלל לא הוגשה בקשה לעצור את המבקש, אלא רק לחלט את הכספים שהפקיד קודם לכן. נוכח כל האמור, טען ב"כ המשיבה כי הבקשה אינה עומדת בתנאים שנקבעו בבית המשפט העליון לעיכוב ביצוע ועל כן, דינה להידחות. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי, בפרוטוקול של בית המשפט קמא, בהכרעת הדין ובגזר הדין, וכן בנימוקי הערעור שהגיש המבקש, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות. כידוע, נאשם אשר נגזר עליו עונש של מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין. עיכוב ביצוע עונש מאסר יינתן רק במקרים שבהם קיימות נסיבות מיוחדות, אשר משקלן עולה על זה של משקל האינטרס הציבורי המתבטא באכיפה מיידית של הענישה (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241). הנטל הוא על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר, לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים. במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע על בית המשפט לבחון, בין היתר, את חומרת העבירה ונסיבותיה; תקופת המאסר; חשש מהימלטות מאימת הדין; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של המבקש ונסיבותיו האישיות. על בית המשפט לאזן בין השיקולים ולבחון האם יש מקום לסטות מהכלל הקובע שעונש המאסר יבוצע מיד לאחר מתן גזר הדין. 9. במסגרת ערעורו מעוניין המבקש לחזור בו מהודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר הטיעון. סמכותו של בית המשפט לאפשר חזרה מהודאה מעוגנת בסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1992 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי), הקובע: "הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו." כבר נפסק כי סמכותו האמורה של בית המשפט לאפשר חזרה מהודיה בכל שלבי המשפט מנימוקים מיוחדים כוללת גם את שלב הערעור. ואולם, בית המשפט יתיר חזרה מהודיה לאחר מתן גזר הדין רק במקרים נדירים (ראו: ע"פ 5561/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 145, 152 (2004); ע"פ 10518/06 בטאט מירון נ' מדינת ישראל; ). נכון הדבר ביתר שאת מקום בו הודאת הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון, "שאם לא כן הסכמתם של נאשמים להסדרי טיעון תהא למעשה מותנית בחומרת העונש שמוטל עליהם בדיעבד" (ע"פ 5561/03 הנ"ל, בעמוד 152). בענייננו, ועל פני הדברים ומבלי לחוות דעה סופית בעניין, הרי המבקש הודה בעבירות שיוחסו לו, במסגרת הסדר טיעון שהושג בין הצדדים. המבקש היה מיוצג על ידי עורך דין, אשר דבר את שפתו, והודיע לבית המשפט בעקבות הסדר הטיעון כי הוא מבין את משמעות הודייתו כרשום בפרוטוקול: "אני מבין את כתבי האישום ומודה בכל עובדות כתבי האישום המתוקנים". קשה ליישב את טענת המבקש כי הודאתו ניתנה בניגוד לרצונו או הבנתו עם דברים מפורשים אלו שנאמרו בפני בית המשפט. כאמור, המבקש העלה טענה לפיה "נאלץ" להודות בכתב האישום, היות ובעת מעצרו בשל הפרת תנאים, לא היה ביכולתו לשלם את סכום ההפקדה הנדרש. אלא שלאור טענות ב"כ המשיבה עולה, כי כלל לא נדרש מעצרו של המבקש בשלב זה כי אם אלא חילוט הערבויות שהוטלו עליו קודם לכן. 10. יתר על כן, המבקש טוען כי לא היה מסכים להסדר הטיעון אילו הבין את הסדר הטיעון כראוי, אולם הכרעת הדין במהלכה הורשע המבקש בכתב האישום המתוקן ניתנה כבר ביום 31.3.11. לאחר מועד זה נשלח המבקש לתסקיר בעניינו והתיק נדחה עד ליום 23.10.11. במהלך כל התקופה הנזכרת- שהינה מעל לחצי שנה- לא העלה המבקש כל טענה כנגד הסדר הטיעון והעבירות בהן הורשע בגינו ולא טען כל טענה בדבר חזרה מהודאה. 11. טענתו של המבקש לפיה לא הבין את ההליך שהתנהל בבית המשפט, על פניה ומבלי כאמור לבוחנה לעומק, אינה יכולה להתקבל. אכן למבקש אין כל עבר פלילי, אולם מהמסמכים שהגיש ב"כ המשיבה בעניינו, הרי שכנגד המבקש עומדים מספר תיקים תלויים ועומדים, כאשר המבקש אף הודה והורשע בהם. נוכח האמור, לא ניתן לטעון כי ההליך הפלילי הינו זר למבקש או כי הוא אינו מבין את משמעותה של הודאה. 12. בהינתן האמור, ומבלי לחוות עמדה סופית לעניין תוצאת הערעור, אין בידי לקבוע בשלב זה כי קיים סיכוי גבוה לכך שהמותב אשר ישמע את ערעורו של המבקש יקבע כי מדובר באחד מאותם מקרים נדירים המצדיקים מתן היתר לחזרה מהודאה בשלב הערעור, לאחר שהמבקש הודה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים. בהקשר זה אדגיש, כי בשלב זה ובמסגרת החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, אינני נדרש לבחון לעומק את חומר הראיות וסיכויי הערעור, אלא בוחן את הדברים על פניהם ומתוך מבט על, כאשר הבחינה המעמיקה לדברים נתונה להרכב אשר ידון בערעור לגופו של עניין. 13. על המבקש הוטלה תקופת מאסר של 26 חודשי מאסר בפועל, אשר בוודאי לא ניתן לטעון כי המדובר בתקופה קצרה. נוכח האמור, אף אם הייתי מקבל את טענת המבקש כי קיים סיכוי שבית המשפט יפחית מהעונש אשר הוטל על המבקש, הרי שנוכח תקופת המאסר הארוכה, הפסיקה הנהוגה בעניין והעובדה שהדיון בערעור המבקש נקבע לדיון ליום 17.1.12, איני מוצא כל הצדקה לעכב את תחילת ריצוי עונשו של המבקש. 14. אשר על כן ולאור כל האמור, הנני מורה על דחיית הבקשה. 15. בהחלטתי מיום 17.11.11 הוריתי כי ריצוי עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש יעוכב עד למתן החלטה בבקשה. נוכח דחיית בקשתו של המבקש כמפורט לעיל, ועל מנת לאפשר לו התארגנות, הנני מורה כי המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 30/11/11 בשעה 09:00 בבוקר במזכירות בית משפט השלום בירושלים. עד להתייצבותו של המבקש לריצוי עונשו יעמדו בעינם התנאים להבטחת התייצבותו שנקבעו בהחלטת בית המשפט השלום מיום 23.10.11. משפט פליליחזרה מהודאה