הבקשה 1. לפניי בקשה לתיקון כתב תביעה. בתובענה עתרה המבקשת (התובעת) לפינויים של המשיבים (הנתבעים) ולסילוק ידם מדירת חדר שבבעלותה ברח' יפו 70 בירושלים (להלן - הנכס). בכתב התביעה היא ציינה, כי המשיבים הינם דיירים מוגנים בנכס, ועתרה לפינויים מחמת הפסקת תשלומי דמי השכירות. בבקשה הנדונה טוענת המבקשת, כי התייחסותה בכתב התביעה למשיבים כדיירים מוגנים נבעה מטעות, ועותרת על כן לתיקון התובענה בשלושה: בהצגת השכירות כשכירות חודשית ולא כשכירות מוגנת, בשינוי מועד ההתקשרות החוזית שצויין בתובענה ובתיקון דמי השכירות הנתבעים. המסגרת הנורמטיבית 2. הלכה פסוקה היא, כי בית משפט יעתר לתיקון כתב טענות אם התיקון דרוש לשם הכרעה בשאלות ובפלוגתאות שבאמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין. במסגרת התיקון, רשאי בית המשפט אף להתיר תיקון שיהווה חזרה של בעל-דין מהודאה מפורשת שהופיעה בכתב טענותיו, אם ההודאה נמסרה מתוך טעות. (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, בעריכת ד"ר ש' לוין, אמינון, מהד' שביעית, עמ' 350). 3. כאשר מתבקש תיקון כתב טענות שיש בו משום חזרה מהודאת בעל דין, אמור בית המשפט לדון בבקשה על-פי כללי הדין המהותי, קרי - על-פי דיני הראיות החלים על בקשה לחזרה מהודאה. (גורן, סוגיית בסדר דין אזרחי, סיגא - הוצאה לאור, תשנ"ט-1999, עמ' 125). בעניין זה נפסק: "כלל הוא מהדין המהותי, מדיני הראיות, כי אדם נתפס על הודאתו ואיננו רשאי לחזור בו ממנה אלא ברשות. מתן רשות זו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, ותנאי לו הוא, שהמודה ישכנע את בית המשפט בעדות או בתצהיר, כי ההודאה ניתנה בטעות או מתוך תרמית או שלא מרצון חופשי או לא מדעת, או שתכנה אינה אמת". (ע"א 375/84 עדן ואח' נ' אל פאגורי ואח', פ"ד מב(4), 226, בעמ' 238; ההדגשה במקור). 4. בבוא בית המשפט להחליט אם להעתר לתיקון המבוקש, עליו להחיל, אפוא, הן את הכללים האמורים מהדין המהותי - בכל הנוגע לחזרה מההודאה (ע"א 375/84, לעיל); וכן לבחון במישור הדיוני - האם התיקון יפגע בבעל הדין היריב, האם נהג המבקש בתום לב בבקשתו, והאם היה שיהוי בהגשת הבקשה. (זוסמן, לעיל, עמ' 350-355). בעניין תום הלב נפסק, כי מתן רשות לתקן כתב טענות אינו מותנה בכך שהמבקש יוכיח שלא התרשל, וכי ניתן לתקן טעות אף אם נגרמה עקב רשלנות. (זוסמן, לעיל, בעמ' 655). הראיות 5. לבקשה צורף תצהירו של מר אברהם גרוס, המשמש כמזכיר המבקשת. בתצהירו ציין מר גרוס, כי בעריכת חוזה השכירות שבין בעלי הדין טיפל בשעתו המנוח עו"ד יוסף ברזילי ז"ל שעבד במשרד עו"ד בירן, וכי לקראת הגשת התובענה הנדונה עלו בתוהו כל נסיונותיו לאתר במשרד עו"ד בירן את החוזה. עוד ציין מר גרוס בתצהירו, כי נפלה טעות בכתב התביעה כשצויין שהחוזה היה חוזה שכירות מוגנת, שכן מדובר בחוזה בשכירות חודשית, וכי כתוצאה מטעות זו נערכו בכתב התביעה חישובים שגויים של דמי השכירות. הוא הבהיר, כי מקור הטעות באי הבנה בינו לבין עו"ד גרין או עובדי משרדו. כתימוכין לטענתו, בדבר הטעות שנפלה בכתב התביעה, הציג המצהיר את המסמכים שלהלן: מכתב ששלח באמצעות בא-כוחו למשיבים כחצי שנה לפני הגשת התובענה, שבו צויין כי הסכם השכירות החודשית שלפיו נכנסו לנכס פקע; מכתב ששלח עו"ד יוסף ברזילי ז"ל בשנת 1992 למשיבים, שאף בו צויין כי הסכם השכירות פקע ולמשיבים אין עוד זכויות על-פיו; וקבלות על תשלום שכר דירה משנת 1990, שמהן עולה כי דמי השכירות ששולמו אינם בגין דיירות מוגנת. לתימוכין נוספים בטענתו בדבר הטעות, ציין מר גרוס כי אף לא אחת מהדירות שבנכס שבבעלות המבקשת - שבו מצויה הדירה הנדונה - הושכרה באותה תקופה בהסכם לשכירות מוגנת, וכי בחיפושים במשרד עו"ד בירן לא נמצאו חוזה שכירות או קבלה המעידים על תשלום דמי-מפתח. בחקירתו הנגדית בבית המשפט עמד מר גרוס על גירסתו האמורה. 6. לתימוכין נוספים בבקשה הגישה המבקשת, בשלב מאוחר יותר, גם תצהיר של עו"ד יאיר גרין. הלה ציין בתצהירו, כי במכתב התראה ששלח משרדו למשיב לפני הגשת התובענה ההתייחסות לשכירות היתה כשכירות חופשית, וכי מחמת תקלה - שסיבותיה אינו ברורות לו - נפלה טעות בניסוח כתב התביעה כשצויין בו שמדובר בשכירות מוגנת. עו"ד גרין הוסיף ומסר בתצהירו, כי מקור הטעות הינו באי הבנה של מי מעובדי משרדו שטיפל בתיק. בחקירתו הנגדית הבהיר עו"ד גרין, כי הוא אינו זוכר את מעורבותו בהכנת התביעה, וציין כי בעת שחתם על כתב התביעה סמך על עובדי משרדו - עו"ד כוחי ומתמחה נוסף שטיפל בתיק. לדבריו, נודע לו לראשונה על הטעות שנפלה בכתב התביעה כאשר פנה אליו מר גרוס בבקשה לבדוק התובענה, והעיר לו כי השכירות אינה מוגנת, ואף הציג מכתבים שנשלחו למשיבים בעבר שבהם צויינה עובדה זו. 7. המשיבים הזמינו מטעמם לעדות את עו"ד כוחי, שעבד במשרדו של עו"ד גרין. עו"ד כוחי ציין בעדותו, כי שלח את מכתב ההתראה למשיבים כחצי שנה לפני הגשת התובענה, לאחר שנפגש עם מר גרוס, וכי התייחס לדירה כנכס שהושכר בשכירות חופשית. הוא הוסיף וטען, כי לא נטל חלק בניסוח כתב התביעה, שכן במועד הגשת התובענה עזב את משרד עו"ד גרין, והעלה כהשערה את האפשרות לפיה כתב התביעה נוסח על-ידי המתמחה איל כהן. 8. בעקבות עדותו של עו"ד כוחי, הוזמן למתן עדות - לבקשת המשיבים - מר אייל כהן, ששימש כאמור כמתמחה במשרד עו"ד גרין. העד אישר, כי היה מעורב בהכנת כתב התביעה, וציין כי עשה זאת מבלי שנפגש עם מר גרוס. לדבריו, מי שמסר לו שמדובר בדיירות מוגנת היה עו"ד גרין, בשיחה בעל-פה. עם זאת הוסיף וציין כהן, כי לא ראה חוזה שכירות, והעיר כי בעת שעיין במסמכי התביעה ובמכתבי ההתראה התעורר בלבו ספק אם מדובר בשכירות מוגנת. דיון 9. מעדויותיהם של מזכיר המבקשת, עו"ד גרין, עו"ד כוחי ומר כהן, ומהנספחים לתצהירים, התרשמתי כי הצגת השכירות כשכירות מוגנת בכתב התביעה נעשתה בשל טעות של ב"כ המבקשת, ובפרט כשמזכיר התובעת ציין באוזני עו"ד גרין ועו"ד כוחי, עוד בטרם הוגשה התובענה, כי מדובר בשכירות לא מוגנת. כאמור, לטענה - כי ההודאה בכתב התביעה בדבר מעמדו של התובע כדייר מוגן מקורה בטעות של ב"כ המבקשת - נמצאו תימוכין: הן במסמכים - במכתבו של עו"ד ברזילי ז"ל משנת 1992, במכתבו של עו"ד כוחי משנת 1996 ובקבלה משנת 1990 בדבר שכר הדירה; והן בכך שלא נמצאו חוזה שכירות או קבלה על תשלום דמי מפתח, ובעובדה שיתר הדירות בחלק זה של הבניין לא הושכרו בשכירות מוגנת. בנסיבות אלו, משהוכח בתצהירים, בעדויות ובמסמכים, כי העובדה שצויינה בכתב התביעה שהמשיבים הינם דיירים מוגנים מקורה בטעות בתום לב של ב"כ המבקשת - מן הראוי לאפשר למבקשת לחזור בה מההודאה האמורה בדבר מעמדם של המשיבים בנכס, ולהעלות את שאלת מהותה של השכירות - מוגנת אם לאו -כפלוגתא שתידון ותוכרע בתובענה. אין גם כל מניעה דיונית להתיר את התיקון, שכן מדובר כאמור בטעות בתום לב, כשהבקשה לתיקונה הוגשה ללא שיהוי משמעותי, ושתוצאותיה לא יפגעו בבעל הדין היריב. לעניין פגיעה בבעל הדין יריב שלא תאפשר חזרה מהודאה בדרך של תיקון כתב טענות - נפסק כי אין מדובר בפגיעה שתצריך את בעל הדין היריב להגיש כתב טענות מתוקן, אלא בפגיעה כמו מקרה שהתרת התיקון תאפשר לבעל הדין להעלות טענות, שאלמלא התיקון לא יכול היה להשמיען, למשל - מחמת התישנות (זוסמן, לעיל, 350). הגשת הבקשה כחודשיים לאחר שנתגלתה הטעות, אינה נתפסת כשיהוי משמעותי שיש בו כדי לחסום את דרכה של המבקשת לתיקון הטעות, ובפרט כשהדיון נמצא בשלב כה מקדמי. סוף דבר ממכלול הטעמים שצויינו לעיל, אני מתיר למבקשת לתקן את כתב התביעה מחמת הטעויות שנפלו לטענתה בכתב התביעה המקורי. המבקשת תוכל, אפוא, להגיש כתב תביעה מתוקן (על-פי הנוסח שצורף לבקשה בהמ' 7409/97) תוך שבוע מיום שתומצא לה החלטה זו. שאלת ההוצאות תוכרע בישיבת קדם המשפט הבאה. ישיבת קדם משפט תקויים - בנוכחות ב"כ הצדדים, נציג התובעת והנתבעים - תקויים ביום 29.10.2000 בשעה 08:30. הודאת בעל דין