1.התובע התקבל לעבודה בחברה הנתבעת לפי הסכם עבודה בכתב מיום 6.3.01. לפי הסכם זה אותו הכין התובע ועליו חתמו שני הצדדים, יעבוד התובע 3 חודשים ראשונים בשכר של 10,000 ₪ לחודש, ואח"כ תועלה משכורתו ל- 14,000 ₪ לחודש. בנוסף, הוסכם שהתובע יהא זכאי לעמלה בשיעור 1.5% שתשולם ממכירות שיושגו באמצעות התובע. התובע עבד עד לחודש 11.01 עת פוטר. 2.בחודש 4.01, חודש עבודתו השני של התובע, שילמה הנתבעת לתובע סך של 7,500 ₪ במקום 10,000 ₪. לטענת הנתבעת, התובע הוצא לחופשה ללא תשלום למשך שבוע. התובע תבע תשלום עבור ימים אלה בסך של 2,500 ₪. עתירה זו תכונה התביעה לתשלום ימי החופשה ללא תשלום. 3.בהתאם להסכם, החל מחודש 6.01 אמורה היתה משכורתו של התובע לעמוד על סך 14,000 ₪ לחודש. ואולם, התובע המשיך לקבל, כמקודם, שכר של 10,000 ₪ ₪ בלבד. התובע מבקש כי ייפסקו לו הפרשי השכר מחודש 6.01 ועד לחודש 10.01 בסך של 20,000 ₪. להלן ארחיב בעניין זה אשר יכונה "התביעה להפרשי שכר". 4.התובע תובע כמו כן הפרשי שכ"ע לחודש 11.01 ותמורת הודעה מוקדמת המגיעה לו בעקבות פיטוריו מיום 16.11.01, בסך של 7,141 ₪ וכן תשלום עמלות בגין עסקאות, בהתאם לחוזה העבודה בסך 2,665 ₪. התביעה לתשלום ימי "חופשה ללא תשלום" 5.התובע העיד, כי מר ארז הורה לו לא להתייצב לעבודה עד שובו מחו"ל, למשך 10 ימים. עוד העיד, כי באותם ימים לא התייצב לעבודה בפועל אך עבד מהבית וכתב דו"ח תכניות שווק לנתבעת אותו הגיש למר ארז עם שובו מחו"ל. 6.מר חזי ארז, מנכ"ל הנתבעת העיד כי התובע יצא לחופשה ללא תשלום, בהסכמתו, וע"כ לא מגיע לו תשלום. ההוצאה לחופשה היתה, לדברי מר ארז, "משום שלא יכולתי לאפשר שהותך במשרד", ו"לא סתם אמרתי לך לא ללכת לעבודה". (עמ' 19 לפרוטוקול). מעדותו של מר ארז עולה כי התובע רב עם אנשי הצוות לאחר שניסה לשנות נהלים ואת אתר האינטרנט של החברה והדברים הגיעו לכדי "פיצוץ" וע"כ הורה לתובע להמתין בבית עד לחזרתו. מר ארז הכחיש כי התובע עבד בבית או מסר לו עם שובו מחו"ל מסמכים. 7.עדת התביעה, גב' יונית גורדון, שעבדה בחברה באותה העת אישרה בחקירתה הנגדית כי לתובע היו חילוקי דעות עם עובדת בשם דפנה ובעקבות חילוקי דעות אלה הורה מר ארז לתובע, בעת שהיה מר ארז בחו"ל, להשאר בבית. עדה זו לא זכרה כי היו צעקות, אלא אי הסכמה מקצועית "לא זוכרת על מה". 8.התובע זכר ויכוח עם עובדת בשם דפנה עקב ניסיונו לשנות נהלים שהיו קיימים בחברה בנושא השווק, אם כי לטענתו, עניין זה לא הועלה כסיבה להוראתו של מר ארז לא להופיע לעבודה, ולהוראה לא ניתנה כל סיבה או הסבר. 9.אינני מקבלת את גירסת הנתבעת כי הוצאתו של התובע לחופשה ללא תשלום היתה "בהסכמתו" של התובע. מדובר בהוצאה לחופשה כפויה בהוראת הנתבעת - המעסיק. לא מצאתי תימוכין לכך כי התובע עבד בפועל בתקופה זו וגירסתו של התובע בעניין זה לא הוכחה בפני די צרכה, אולם אין בעובדה זו כדי לשנות את התוצאה, ואבהיר דברי; 10."(ב) אחד מיסודות חוזה העבודה הוא שבתקופת החוזה מבצע העובד את עבודתו, והמעביד משלם לו את שכרו. הפסקה זמנית של העבודה, הן מאליה, הן ביוזמת המעביד והן ביוזמת העובד, בדרך של חופשה ללא תשלום, נעשית במקרים שפורטו בחוק (לדוגמא, סעיף 7 (ד)(2) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954) או בהסכמת הצדדים לחוזה העבודה. במהותה, החופשה ללא תשלום היא "השעיה" של חוזה העבודה, ובה העובד אינו חייב לעבוד והמעביד אינו חייב בשכר עבודה (דב"ע לה/2-6 - צלאל-"אורט", פד"ע ז' 100). כאשר נושא החופשה ללא תשלום אינו מוסדר בחוק, ההלכה היא כי מחד "יציאה לחופשה ללא תשלום אינה בגדר זכות המוקנית לעובד" (ע"א 502/63, הוורדי נ. ראש העיר כפר סבא ואח', פד"י י"ח (2) 345, 351), ומאידך "ככלל אין להכריח עובד לצאת לחופשה ללא תשלום" (דב"ע מ"ט/90-3, דורון נ. עירית נתניה ( לא פורסם) וכן "הוצאת עובד בלא הסכמתו לחופשה ללא תשלום...אינה מעוגנת בהסכם קיבוצי (החוקה), ולמיטב ידיעתנו אף לא בהסכם קיבוצי אחר כלשהו" (דב"ע נ"ב/42-3, המועצה האזורית עמק חפר-ישראלי, פד"ע כ"ד 125, 128). (ג) מכאן, שכאשר עובד "יצא" לחופשה ללא תשלום או כאשר מעביד "הוציא" עובד לחופשה ללא תשלום, מבלי שהדבר עוגן בחוק, בהסכם קיבוצי או בהסכמת הצד השני ליחסי העבודה, יש לבחון את תוצאות המעשה על פי מהותו והקשרו. יש ו"יציאה" של עובד לחופשה ללא תשלום שלא בהסכמת המעביד, תיראה כהפרת הסכם העבודה המזכה את מעבידו לפיצוי או המביאה לתוצאה שמשמעותה התפטרות העובד. מאידך, יש ו"הוצאה" של עובד לחופשה ללא תשלום שלא בהסכמת העובד, תיראה אף היא כהפרת הסכם העבודה המזכה את העובד בהמשך תשלום שכרו, בהיותו מוכן לבצע את עבודתו במסגרת חובתו, ויכול שהיא תביא לתוצאה שמשמעותה פיטורי העובד. הכל תלוי במכלול נסיבות העניין ובכוונת הצדדים כפי שהיא עולה מהתנהגותם" (דב"ע נ"ב/215-3) שוכרי סאלם יעקב נ. ליר תעשיות לבידים בע"מ, פד"ע כ"ה 358). 11.בענייננו, הנתבעת הוציאה את התובע לחופשה ללא תשלום עד לשובו של מר חזי ארז מחו"ל. חופשה זו לא היתה בהסכמתו של התובע אלא היתה אקט חד צדדי מצדה של הנתבעת, שנכפה על התובע. 12.יש להעיר, כי על פי המוסכמות שגובשו בישיבת 4.1.02, שהה התובע בביתו במשך 10 ימים, אם כי משכרו של התובע נוכה סך של 2,500 ₪ המהווה 25% בלבד מהשכר החודשי המוסכם. 13.התובע העיד כי פנה לנתבעת לאחר הפחתת שכרו ונאמר לו כי עליו לשמוח שיש לו עבודה. עדותו של מר ארז בענין זה לא היתה נחרצת באומרו: "לא זכור לי שפנית אלי ועניתי לך שאתה צריך להיות שמח שיש לך עבודה" וכן "אני לא חושב שפנית אלי בעניין התלוש בו הורד משכרך חופשה בחודש השני, אם שאלת אז בטוח בגלל שיצאת לחופשה ללא תשלום" (עמ' 19 לפרוטוקול). 14.מאחר והוצאתו של התובע לחופשה נעשתה באופן חד צדדי, כאמור, זכאי התובע לשכרו עבור ימים אלו בין אם עבד הוא מביתו, כפי שטוען, ובין אם לאו. אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי ההוצאה לחופשה ללא תשלום היתה בהסכמת התובע או שהסכים לכך בהסכמה שלאחר מעשה. התביעה להפרשי שכר 15.לטענת הנתבעת, הסכם העבודה שונה, בהסכמת התובע, כך שגם לאחר 3 חודשי עבודה ימשיך שכרו לעמוד על 10,000 ₪ ולא יעלה ל- 14,000 ₪ כפי שסוכם תחילה, וכן כי לא יהא זכאי התובע לעמלות. התובע מכחיש וטוען כי לא סוכם כאמור וכי זכאי הוא להפרשי השכר בין מה ששולם בפועל בין מה שסוכם בהסכם בכתב שנערך בין הצדדים, ולטענתו, הנתבעת הבטיחה כל פעם שתשלם לו ההפרשים, אולם לא עשתה כן. 16.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי ההסכם שונה מלכתחילה בהסכמת התובע. בכתב סיכומיה הופכת "הסכמתו" של התובע לשינוי תנאי החוזה להסכמה שבשתיקה. דהיינו, שינוי ההסכם היה "החלטה" של הנתבעת (ר' סע' 4.2 לסיכומי הנתבעת), והסכמתו של התובע מוסקת ע"י הנתבעת מתוך התנהגותו, שתיקתו, או ויתורו על תנאי ההסכם הראשוני. "בהסתמך על דיני תום הלב, החלטות במשפט העבודה, דיני ההשתק והקיבול בשתיקה או בהתנהגות מבוקש לקבוע כי התובע קיבל באופן מחייב את חוזה העבודה שהוצע לו ב- 6/01..." (ר' סע' 4.7 לסיכומי הנתבעת). 17.בעדותו ציין מר ארז כי התובע היה הראשון עמו נערך חוזה בכתב במרץ 2001 וזאת אחרי שנכנס משקיע אמריקאי שחייב את הנתבעת לערוך חוזי עבודה. חזקה על הנתבעת, כי אם היתה הסכמה הדדית לשינוי תנאי החוזה, דואגת היתה, מתוקף התחייבותה לאותו המשקיע, לערוך גם את החוזה החדש בכתב, אולם הדבר לא נעשה. 18.העיד מנכ"ל הנתבעת: "לגבי הפרשים של 4,000 ₪ בחודשים יוני ואילך, זה היה לדעתי בהסכמתו והיו על כך דיונים ואם זה לא היה נראה לו יכל לקום וללכת, הדיון היה משותף עם יעקב, אין העלאת משכורות ויש רק הורדת משכורות". (עמ' 17 לפרוטוקול). "היו לנו שיחות גם עם התובע וגם עם יעקב השותף השני עם ג'ואן וזאת לאחר תום שלושה חודשים..." (עמ' 16 לפרוטוקול). ועוד: "היו מספר שיחות בעניין, אמרתי לו בפירוש שאנו לא מעלים את המשכורות אלא מורידים משכורות, באותה תקופה קוצץ שכרם של כל מנהלי החברה...(עמ' 17 לפרוטוקול). "דיברנו פעם פעמיים ואמרתי לך שהמצב של החברה לא מאפשר תשלום ונעשה הכל כדי לפצות אותך פיצוי הולם על כך שאתה עובד טוב ואפילו דיברנו על כך שיקבל אופציה בחברה" (עמ' 19). 19.הנה כי כן, גם מנכ"ל הנתבעת אינו מעיד חד משמעית כי שינוי תנאי ההסכם היה בהסכמת התובע. יעקב, אשר לפי עדות הנתבעת היה שותף לענין, לא נתן עדות מטעמה ולמעשה אין עוד כל מחלוקת כי לא היתה הסכמה פוזיטיבית של התובע לשינוי תנאי ההסכם. מהעדויות עולה כי ההפך הוא הנכון. התובע פנה מס' פעמים והתקיימו מס' שיחות בענין וזאת לאחר תום 3 החודשים (ר' עדותו של מר ארז שצוטטה לעיל) . הנתבעת חיפשה דרכים לפצות את התובע "פיצוי הולם", משמע, התובע לא הסכים להפחתת השכר המוסכם והיה צורך להציע לו פיצוי בדרך אחרת בשל אי תשלום מלוא השכר. 20.התובע העיד כי מחה כל הזמן שמגיעים לו הפרשי שכר. הנתבעת העידה כי התובע התחיל למחות רק לאחר 6 חודשי עבודה. העיד מר ארז, בחקירתו הנגדית: "שלחת אימייל בעניין הפרש השכר לא מיד אלא לאחר 6 חודשים לעבודתך בחברה...שלחת אימיילים לאחר 6 חודשים..." (עמ' 19 לפרוטוקול). 21.מהעדויות עולה כי משהגיע מועד העלאת השכר התקיימו שיחות בעניין זה. התובע טען כי הובטח לו שישולמו לו ההפרשים וכך נדחה הוא מעת לעת, כאשר הנתבעת טוענת שהתובע קיבל עליו את הפחתת השכר. יש לזכור, כי מועד העלאת השכר הינו עם תום חודש העבודה, וסביר כי השיחות בנושא זה החלו, אם כן, עם תום 4 חדשים לעבודתו של התובע. 22.מקבלת אני את גירסת התובע כי לא הסכים להפחתת השכר. גירסה זו נתמכת בעדות הנתבעת כי נאמר לתובע שמצב החברה אינו מאפשר תשלום (לא שסוכם על הפחתה) וכי יפוצה פיצוי הולם. משנוכח התובע כי דבר לא נעשה, המשיך לדרוש בכתב את הפרשי השכר המגיעים לו על פי החוזה, לפי עדותו של מר ארז, לאחר 3 חודשים מעת שאמור היה לקבל העלאה בשכרו (6 חודשים מתחילת עבודתו בחברה). 23.אינני מקבלת את הטענה כי התובע שתק או ויתר על זכויותיו לפי ההסכם הראשון וגילה זאת בהתנהגותו. התובע חזר ודרש את הפרשי השכר ובכך גילה דעתו כי לא הסכים ולא ויתר על השכר המוסכם של 14,000 ₪ לחודש. 24.התובע החל לדרוש ביתר תקיפות את זכויותיו לאחר השלמת 6 חודשי עבודה, לאחר שצבר זכויות לדמי אבטלה (התובע עולה חדש ועבודתו אצל הנתבעת היתה עבודתו הראשונה בישראל). העובדה שהפניות הכתובות התחילו,לגירסת הנתבעת, לאחר כ- 3 חודשים בשל חששו של התובע לגורלו ועתידו ולמימוש זכאותו לאבטלה, אם עמידתו על זכויותיו תביא להפסקת עבודתו, אינה יכולה לפעול כנגדו במקרה דנן בו שוכנעתי כי לא היתה הסכמה מצד התובע לוותר על זכויותיו, עובדה שנתמכה כאמור בעדות מנהל הנתבעת. אין מדובר בתקופה ממושכת אלא בתקופה של כ- 3 חודשים עד לפניות ולדרישות הכתובות, כאשר גם בתקופה זו התקיימו שיחות עם התובע בנושא גובה שכרו. "המציאות אינה עשויה שני גוונים בלבד, שחור או לבן: רבים גווני הגוונים וגווני הביניים. לא תמיד נמצא העובד במצב בו יכול להחליט מיד ובנקל, לאן יפנה אם להמשכת הקשר החוזי בינו לבין מעבידו ואם לניתוקו. כל מקרה צריך שיידון לפי נסיבותיו". (ר' דב"ע ל"ח/43-3, עבודה ארצי כרך י"א(7) 234). 25.בנסיבות אלו, אין לקבל את גירסת הנתבעת כי התובע "הסכים" לשינוי בתנאי שכרו, ומכאן, כי הנתבעת הפרה את ההסכם עמו ועליה לשלם לו את הפרשי השכר לפי השכר המוסכם, דהיינו, הפרש של 4,000 ₪ לחודש. עמלות המכירה 26.התובע תבע עמלות בסך 1.5% מסכום של 41,426 דולר, סה"כ 621.39 דולר ובניכוי 200 דולר עבור מחשב של הנתבעת שלקח, בהסכמה, לצרכיו, סה"כ 2,665 ₪. 27.במכתב דרישה ששלחו התובע לנתבעת באמצעות ההסתדרות מיום 10.12.01 דרש הוא עמלות בסך של 2010 ₪ בלבד. 28.התובע ביסס דרישתו לעמלה על עסקת מכירה בסך של 22,716 דולר (21,886 דולר + 850 דולר דמי משלוח) על יסוד קבלה מיום 6.11.01 למזמינה מבנקוק, ועל סמך קבלות ע"ס כולל של 6,790 ללקוחות מאנגליה. כמו כן, טען התובע כי היתה עסקה עם חברה מסינגפור גם עליה זכאי הוא לתשלום עמלה. 29.בעדותו (עמ' 8) ויתר התובע על העמלה בגין העסקה בסינגפור וטען שמגיעה לו עמלה על העסקה בתאילנד לפי מחיר עסקה של 21,866 דולר (ללא דמי המשלוח). 30.הנתבעת טענה כי בנוגע לעסקאות לאנגליה, התובע לא ביצע מכירה שלמה לאנגליה, ואנגליה אף לא מצויה בתחום הגיאוגרפי שהוגדר בהסכם שנערך עם התובע, תחום שמכירות בו מזכות את התובע בעמלה. עוד טענה הנתבעת, בשפה רפה,כי עם תום תקופת הנסיון הודע לתובע כי תפקידו בשיווק בלבד ולא יהיו עמלות ממכירות. באשר לטענה זו, ולשינוי החד-צדדי בתנאי ההסכם שבין הצדדים התייחסתי בפרק הקודם לפסק דין זה, וגם כאן, אין לקבל את השינוי החד צדדי, (אם היה בנושא העמלות) בתנאי עבודתו של התובע. טענה נוספת שהנתבעת העלתה היא, כי תמורת נטילת מחשב נישא של הנתבעת סוכם שהתובע ישלם סכום של 200 דולר בלבד (שטרם שולמו) כאשר יתרת הסכום התקזזה מהעמלה שהגיעה לתובע בגין עסקת תאילנד. 31.בטיוטת הסכם ת/3 שהעביר התובע לנתבעת כתב התובע, בין היתר כדלקמן: BUZZ VC WILL PAY THE OUTSTANDING DEBT TO MR. KIRSTEN FOR UNDERPAYMENT OF MONTHLY SALARIES LESS THE AMOUNT OF 200 DOLLARS FOR THE LAPTOP THAT WAS SOLD TO MR. KIRSTEN...THE 468 ODD DOLLARS IN COMMISSION THAT MR. KIRSTEN EARNED SHALL BE KEPT FOR THE COMPUTER EVEN THOUGH THE AGREED AMOUNT WAS 200 DOLLARS... המחשב נלקח ע"י התובע עם סיום עבודתו בחברה (מוסכמה 7 לרשימת המוסכמות). 32.התובע העיד: "אין לי מושג מה שוויו של המחשב הנייד הנישא שקיבלתי מהחברה, הוסכם ביני לבין הנתבעת כי השווי יהיה 200 דולר. אני כתבתי את ההסכם ביחס למחשב ואני כתבתי את השווי של 200 דולר והנתבעת הסכימה. לא נכון מה שאתה אומר לי שחזי הסכים לשווי של 200 דולר לגבי המחשב בהתחשב בעמלה שהגיעה לי על העסקאות..." . (עמ' 8 לפרוטוקול). לבית הדין לא הוצג כל הסכם, למעט הטיוטה ת/3 שצוטטה לעיל. 33.ב- אימייל נוסף ששלח התובע (ת/8) דרש הוא עמלות בסכומים כדלקמן: 351.75 דולר - עבור העסקה בסינגפור. 52.50 דולר - עבור העסקה באנגליה. 49.35 דולר - עובר העסקה באנגליה. 327.99 דולר - עבור העסקה בתאילנד. סה"כ - 781.59 דולר, מהם יש להפחית 200 דולר עבור המחשב הנישא. 34.במכתבי הדרישה ב- אימייל דרש התובע עמלות של 581.59 דולר (781.59 דולר בהפחתת 200 דולר), ו- 468 דולר. במכתבו באמצעות ההסתדרות דרש, לאחר ניכוי סכום המחשב, עמלות בסך של 2,010 ₪ ובתביעתו תבע עמלות בסך 421.39 דולר (621.39 דולר מהם יש לנכות 200 דולר בגין המחשב), סה"כ 2,665 ₪. חוסר האחידות בגרסאותיו השונות של התובע, יחד עם הצעת ההסכם ת/3 בה מציע הוא כי העמלות יקוזזו כנגד קבלת המחשב הנייד ובתוספת תשלום של 200 דולר שיקוזז מהפרשי המשכורת שחייבת לו הנתבעת, מביאה אותו למסקנה כי נכונה גירסת הנתבעת ולפיה ההסכמה היתה כי עמלת המכירות שהגיעה לתובע תקוזז כנגד קבלת המחשב ובתוספת תשלום של 200 דולר שישולמו ע"י התובע. מכאן, כי תביעת התובע לעמלות, נדחית. דמי הודעה מוקדמת ושכר חודש נובמבר 2001. 35.ביום 7.11.01, הודיע התובע לנתבעת על יציאתו לחופשה מאותו היום (ר' ת/5). אין מחלוקת כי ביום 15.11.01 פוטר התובע לאלתר. עוד אין מחלוקת, כי התובע זכאי עקרונית לדמי הודעה מוקדמת עבור תקופת עבודתו. 36.עבור תקופת עבודתו (8 וחצי חודשים) זכאי התובע להודעה מוקדמת של 12 יום (יום אחד לכ"א מ- 6 חודשי העבודה הראשונים, ו- 2.5 ימים לכ"א מהחודשים הנותרים). 37.בתלוש השכר לחודש נובמבר, נ/2, נרשם כי התובע עבד בחודש זה 15 ימי עבודה. בסיס השכר לחישוב היה 10,000 ₪ לחודש עבודה מלא. מכאן, ובהתחשב בסכום התשלום (6,700 ₪) יוצא שהשכר היומי של התובע לפי 14,000 ₪ הינו 625 ₪ ליום. הנתבעת חייבת ע"כ לתובע הודעה מוקדמת בסך של 7,500 ₪. 38.עבור ימי עבודתו של התובע בחודש נובמבר, עד ליום 7.11.01, הגיע לתובע שכר בשיעור 3,267 ₪. עבור ניצול 7 ימי חופשה שלזכות התובע (ר' תלוש 10/01 בו נרשמה יתרת 6.65 ימי חופשה + צבירה חודשית לחודש נובמבר 0.83/2). מגיעים לתובע 4,375 ₪ נוספים. מסך זה יש להפחית את הסכום של 6,700 ₪ ששולם לתובע, מכאן שיתרת השכר + ההודעה המוקדמת מסתכמת ב - 8,442 ₪. התובע תבע סך של 7,141 ₪, ללא פרוט, ולפיכך זהו הסכום שייפסק לזכותו בגין רכיבים אלו. סיכום 39.הנתבעת טענה בהרחבה בכתב סיכומיה, כי התנהגות התובע היתה חסרת תום לב ושלא בדרך המקובלת, ומשכך, אין להענות לתביעתו. גם אם מצאתי כי התנהגות התובע בשלבי סיום עבודתו לא היתה התנהגות נאותה ומקובלת אם בפנייתו לחב' "מייט" ואם באיומים גלויים או מוסווים בכתב ובע"פ כנגד הנתבעת לגרום לה לנזקים עסקיים, עדיין לא מצאתי שיש בכך כדי לשלול מהתובע השכר והזכויות המגיעות לו עבור תקופת עבודתו, כפי שמבקשת הנתבעת, אלא שאתחשב בכך בפסיקת ההוצאות. 40.מאחר ובכתב סיכומיו ביקש התובע לקבל הסכומים שיפסקו לזכותו בתוספת ריבית בלבד, ולמעשה חזר בו מתביעתו לפיצויי הלנה, הנני פוסקת לזכות התובע את הסכומים כדלקמן: א.2,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.01 ועד לתשלום המלא בפועל. ב.4,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.01 ועד לתשלום המלא בפועל. ג.4,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.01 ועד לתשלום המלא בפועל. ד.4,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.01 ועד לתשלום המלא בפועל. ה.4,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.01 ועד לתשלום המלא בפועל. ו.4,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.01 ועד לתשלום המלא בפועל. ז.7,141 ₪ עבור הפרשי שכר נובמבר 2001 + הודעה מוקדמת. מסך זה יש להפחית 200$ שסוכמו בין הצדדים עבור רכישת המחשב הנייד ע"י התובע לפי ערך 4.288 ₪ לדולר כפי ערכו בעת הגשת התביעה (ראה סעיף 19 ד' לתביעה), וסה"כ 858 ₪. היתרה בסך 6,283 ₪ תשא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.01 ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪. המזכירות תשחרר לידי התובע את הוצאות העדים שהפקיד בגזברות בית הדין. 41.הצדדים רשאים לערער על פסק דין זה בפני מותב של בית הדין, תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.חופשה ללא תשלוםדמי חופשה שנתית