הקדמה: בפני מונחת בקשה להתיר למבקשת, התובעת, להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים שליד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הוועדה הרפואית"), אשר קבעה כי לא נותרה לה כל נכות צמיתה בגין התאונה נשוא התובענה שבפנינו. העובדות בקצרה: המבקשת, ילידת 1958, נפגעה ביום 7/2/99 בתאונת דרכים שהוכרה במל"ל כתאונת עבודה. לטענת המבקשת, בעקבות התאונה סבלה מחבלות בחלקי גוף שונים, לרבות בעמוד שידרה צווארי, גבי ומתני, בעצם הזנב, בחזה, בכתף ימין ובגפיים התחתונות, ולפיכך, פנתה המבקשת למוסד לביטוח לאומי בתביעה לקביעת דרגת נכותה. וועדה רפואית מיום 29/2/04 קבעה כי נותרה למבקשת נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב) בברך ימין. לעומת זאת, וועדה רפואית לעררים אשר בדקה את המבקשת ביום 10/11/04, קבעה כי על סמך ממצאי הבדיקה הקלינית של ברך ימין, הרישומים בתיקה הרפואי של המבקשת והממצאים הרנטגניים, לא נותרה למבקשת נכות בברך זו כתוצאה מהתאונה הנדונה. באשר לתלונות בגין כאבים בגב, קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי הדיון יסוכם בהעדר המבקשת, עם קבלת צילומי רנטגן מיום התאונה ותיעוד רפואי מקופת חולים. כן נקבע במסגרת אותה וועדה כדלקמן: "יש לציין כי בתאונה זו לא היתה חבלת גב, והנפגעת מסרה לוועדה כי נפגעה בתאונה נוספת ב- 6/03 בה נחבלה בצוואר". (ההדגשה שלי - ע.ע.) לאחר שהומצאו לוועדה הרפואית לעררים המסמכים הרפואיים הדרושים, קבעה וועדה רפואית נוספת מיום 15/6/05 כי אין ספק שבפגיעה הנדונה נפגעה המבקשת רק בחזה ובברך ימין ולא בגב, וכי התלונה על כאבי גב הופיעה רק לאחר 11 חודשים מיום התאונה ללא אזכור של חבלה כלשהי. כן נקבע כי התאונה הנדונה לא הותירה בתובעת כל נכות לצמיתות וכל תלונותיה של המבקשת, בקשר לגב, אינן קשורות לפגיעה בתאונה הנדונה. מפאת חשיבות מסקנת המל"ל לצורך ההכרעה בבקשה שלפני, אצטט להלן את הקטע הרלוונטי ככתבו וכלשונו: "בדו"ח חדר המיון לא הופנתה, לא נבדקה, לא בוצעו צילומים ואין כל אזכור באשר לגב בכל אזור שהוא, לא גבי, לא מתני ולא צווארי. לפיכך קובעת הועדה כי בתאונה הנ"ל לא נפגעה הנ"ל בגבה כלל וכלל. באשר לתלונותיה על הופעת כאבים בגב, עיינה הועדה בכרטיסים הרפואיים שעמדו בפניה... עפ"י רישום מ- 31/1/00 כ-11 חודשים לאחר הפגיעה נרשם 'לאחר תאונת דרכים ב-7/2./99 נפגעה בחזה וברך ימין טופלה ע"י פיזיוטרפיה כעת מתלוננת על כאבי גב תחתון ועצם הזנב כתף ימין וכן בבסיסי האגודלים'. גם עפ"י רישום זה אין כל ספק שבפגיעה הנדונה נפגעה רק בחזה ובברך ימין, רק לאחר 11 חודשים (כעת - עפ"י הרישום בכרטיס) מתלוננת על יתר הכאבים ללא אזכור של חבלה כלשהי. יש לציין כי הנפגעת סבלה ממיחושים דומים גם קודם לפגיעה הנדונה... כן יש לציין כי לנפגעת אירעה תאונת דרכים וב-23/6/03 נרשם בכרטיסה הרפואי כי 'ב- 16/6/03 תאונת דרכים כאשר רכב התנגש ברכבה מאחור נבדקה במיון נהריה מתלוננת כאבי צוואר וגב עליון נימול בכף רגל ויד ימין'. לפיכך, אין כל ספק, בתאונה מ-2/99 לא היתה כל חבלת גב ותלונותיה בקשר לגב אינן קשורות לפגיעה הנדונה ואין מקום לקשור אותן לפגיעה הנדונה". (ההדגשה שלי - ע.ע.) טענות הצדדים: לטענת המבקשת, שגתה ועדת המל"ל משלא יישמה את מצבה הרפואי כעולה מהחומר הרפואי שהונח בפניה ולא התייחסה לתלונותיה לאחר התאונה. המבקשת אינה חולקת על קיומו של תיעוד רפואי קודם אשר מעיד על תלונות בדבר כאבים בגב ובעצם הזנב לפני התאונה, אלא שלשיטתה, כאבי גב אלו היו כאבים חולפים השכיחים בקרב כלל האוכלוסיה. בנוסף, לטענת המבקשת, גם אם הממצאים בגבה מוגדרים כשינויים ניווניים, כפי שקבעה הוועדה הרפואית, הרי שלא היה לממצאים אלו כל ביטוי קליני לפני התאונה, וגם מטעם זה, לטענתה, יש להיעתר לבקשה. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי הוועדה הרפואית לעררים לא נתנה את דעתה לכך שתפקודה עובר לתאונה היה ללא כל מגבלות וכן לעובדה שהכאבים והמגבלות עליהם היא מתלוננת כיום הופיעו רק לאחר התאונה. בהודעה משלימה נושאת תאריך 22/9/06 הוסיפה המבקשת טענה נוספת - והיא העיקר - לפיה הוועדה הרפואית לעררים טעתה בעת שקבעה כי התלונות אודות כאבי הגב הופיעו רק 11 חודשים לאחר התאונה, ומפנה בהקשר זה לתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה וכן למסמכים נוספים המצביעים על תלונות בדבר כאבי גב בסמוך לאחר התאונה. מאידך, לטענת המשיבה, דין הבקשה להדחות. המשיבה טוענת, כי לא נתקיים בבקשה שום נימוק המצדיק סתירה של ממצאי הוועדה הרפואית לעררים, ומפנה לפסיקה הקובעת כי היתר להבאת ראיות לסתור קביעת המל"ל יינתן רק במקרים מיוחדים וחריגים. בנוסף, המשיבה טוענת, כי הועדה הרפואית לעררים עיינה בתיקה הרפואי של המבקשת, הן עובר לתאונה והן לאחריה, והגיעה למסקנה כי לא נותרה נכות, ובהחלטתה זו לא נפל כל פגם. באשר לנושא הברך, לטענת המשיבה התייחסותה של הוועדה הרפואית לעררים היתה מקיפה וממצה, כאשר המבקשת מצידה אף לא ייחסה לטענות בהקשר זה חשיבות של ממש. באשר לנושא הגב, לטענת המשיבה, קביעתה של הוועדה הרפואית לעררים כי לא נותרה נכות מבוססת על החומר הרפואי, צילומי רנטגן וכן בדיקה קלינית שבוצעה למבקשת. המשיבה מפנה לכך שהוועדה הרפואית לעררים סמכה מסקנתה על מספר נדבכים: ראשית, על הממצא לפיו המבקשת סובלת משינויים ניווניים בעמוד שידרה מותני; שנית, על הקביעה כי למבקשת עבר רפואי קודם כפי שעולה מהתיעוד בכרטיסה הרפואי; ושלישית, על העובדה שלפי התיעוד הרפואי, תלונתה הראשונה של המבקשת על כאבי גב היתה רק מספר חודשים לאחר התאונה. המשיבה דוחה את טענת המבקשת לפיה כאבי הגב הקודמים מהם סבלה הינם מסוג הכאבים הנפוצים בקרב האוכלוסיה וכן דוחה את הטענה לפיה השינויים הניווניים הוחמרו בעקבות התאונה. לטענת המשיבה, מדובר בטענות שאין להן על מה לסמוך והן אף נבחנו ע"י הרופא המומחה שישב בוועדה הרפואית לעררים והוכרעו על ידו. באשר לטענה הנוספת של המבקשת לפיה הוועדה הרפואית לעררים לא התייחסה לתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה בעת שביססה את מסקנתה, טוענת המשיבה כי לא הוזכרה באותה תעודה פגיעה בגב (להבדיל מפגיעה בצוואר), כי עפ"י התיעוד הרפואי מהתקופה שלאחר 11 חודשים מקרות התאונה נמסר כי המבקשת מתלוננת "כעת" על כאבי גב תחתון ועצם הזנב, ובכל מקרה, כי לא על נימוק זה בלבד ביססה הוועדה הרפואית לעררים את מסקנתה כי לא נותרה למבקשת כל נכות בגין התאונה הנדונה. לבסוף מפנה המשיבה לתאונת דרכים נוספת שעברה המבקשת בשנת 2003 אשר הותירה בה כאבי גב, שלא נמצא לה כל זכר בבקשתה של המבקשת. המסגרת החוקית וההלכה הפסוקה: סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, קובע כך: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". (ההדגשות אינן במקור - ע.ע.) ההלכה הפסוקה ביחס לבקשות להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל הינה ברורה וידועה ומיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד ובנסיבות יוצאות דופן (ראה בר"ע 634/85 עודה נ. רותם חב' לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505 (1985); ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ. טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77 (1991); ע"א 863/93 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ. רחמים קמחי, פ"ד מז (4) 815 (1993)). בית המשפט הצביע, בקווים כלליים, על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כזה: טעמים משפטיים, כגון: שההליך הקודם של קביעת דרגת הנכות על פי דין אחר היה נגוע בפגם מהותי כמו תרמית, או עקב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של הנפגע, בין כשמדובר בהחמרה ובין שמדובר בהטבה. (ראה רע"א 1193/90 מדינת ישראל נ. הפול חברות הביטוח הישראליות בע"מ, פ"ד מה(4) 230 (1991); וראה ע"א 863/93 לעיל). הנטל להוכיח כי קיימת הצדקה להתיר הבאת ראיות לסתור מוטל על שכמו של הטוען לכך, ובמקרה דנא על המבקשת. מן הכלל אל הפרט: לאחר עיון בבקשה להבאת ראיות לסתור ובכתב התגובה לבקשה, הנני סבור, כי המקרה דנן הינו מסוג המקרים המיוחדים ויוצאי הדופן שבהם ראוי להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל לשם עשיית צדק. מעיון בפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 15/6/05 ובהנמקת הועדה בקביעתה כי לא היתה כל פגיעה בגב בתאונה הנדונה, עולה, כי החלטת הועדה לשלול את הקשר הסיבתי בין מצבה של התובעת לבין התאונה נבעה ממספר נימוקים, אשר העיקרי שבהם הוא העדר רישום או תלונה על פגיעה בגב במשך זמן ממושך לאחר התאונה (זאת בנוסף לעברה הרפואי הקודם של המבקשת ותאונת דרכים נוספת שעברה ב- 12/03). בהקשר זה, הוכח בפני, כי נימוק זה בדבר העדר רישום על פגיעה בגב בסמוך לתאונה, מבחינה עובדתית, שגוי הוא. כך למשל במסגרת תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 10/2/99, צוין כי האיבר שנפגע הוא ע"ש וברך, וכן צוין במסגרת הממצא הקליני כי למבקשת רגישות בעמוד שידרה כולו. בנוסף, באישור רפואי מיום 14/2/99 צוין כי למבקשת כאבים לאורך כל ע"ש ובאזור עצם הזנב, ובמסגרת האבחנה צוין במפורש "Pain Back" (וזאת בנוסף לאבחנה של "Pain Neck Cervicalgia"). כמו כן, באישור רפואי מיום 10/6/99 נרשם שיפור בכאבי הגב לאחר פיזיוטרפיה. בנסיבות אלה, ולאחר שעל פניו נראה כי לא היה מקום למסקנתה הנחרצת של הוועדה הרפואית לעררים לפיה "אין ספק" שהמבקשת לא נפגעה בגב בתאונה הנדונה, ולאור התיעוד שהובא בפני, המצביע על תלונות בדבר כאבי גב גם בסמוך לתאונה, בניגוד לקביעתה העובדתית החד משמעית של הוועדה הרפואית לעררים, סבורני, כי מן הראוי לאפשר למבקשת להביא ראיות לסתירת קביעת המל"ל, בכל הקשור לקביעת המל"ל המתייחסת לעמוד השידרה. באשר לפגיעה בברך, לא מצאתי בבקשה נימוק שיש בו כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים בהיבט זה. סיום: אשר על כל האמור לעיל, וככל שהדברים אמורים ביחס לפגיעה בגב בלבד, אני נעתר לבקשה ומתיר למבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל ע"י מינוי מומחה מטעם בית המשפט. החלטת מינוי בהתאם לנ"ל תינתן היום, בהחלטה נפרדת. המשיבה תשלם למבקשת הוצאות בקשה זו בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבתאונת דרכים