בפרשת ארביב (עע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (2) 765) קבע כב' השופט ברק כי, אפילו לא נקבע בחוק במפורש, כי חלותו בזמן היא רטרוספקטיבית, עשויה מסקנה זו להשתמע ממטרת החקיקה. במקרה כזה יפסוק בית המשפט על-פי הדין החדש, גם לגבי עיסקה שנעשתה קודם לחקיקתו. התשובה לשאלה, האם משתמעת כוונה להחיל חוק באופן רטרוספקטיבי, נקבעת על-פי פרשנותו של החוק בהתאם לכללי הפרשנות המקובלים (ראה פרשת ארביב, שם בעמ' 775). נמצא כי, מועד תחולתו של החוק - בהיעדר הוראה מפורשת בעניין זה - תיקבע על-פי תכליתו. לחוק תהא אותה תחולה בזמן, הנדרשת לשם הגשמת תכליתו. על תכליתו של החוק ניתן ללמוד מלשונו, מההיסטוריה החקיקתית שלו, מחקיקה מאוחרת, ומעקרונות היסוד של השיטה. מעקרונות היסוד נגזרות מספר חזקות כלליות באשר לתכלית החקיקה. אחת החזקות המקובלות הינה כי, תכליתו של חוק אינה לתחולה רטרוספקטיבית, חזקה על כל חוק כי הוא צופה פני העתיד ולא פני העבר. עוד מוסיף השופט ברק, כי הכלל כנגד תחולתה הרטרואקטיבית של החקיקה דרושה למען עשיית צדק. עקרון שלטון החוק דורש ודאות וביטחון ביחסים הבין-אישיים. חקיקה למפרע פוגמת בשני אלה. היא מבלבלת "סדרי בראשית"; היא אינה מאפשרת תכנון מראש של ההתנהגות, ולפיכך גם פוגעת ביציבות המשפט (פרשת ארביב, עמ' 776). חזקה זו חלה, על-פי טעמיה ומהותה, על פעולות שהתרחשו בעבר ועל מצבים שנסתיימו בעבר, ואשר החוק החדש נועד ומכוון לשנות את פועלם המשפטי. חזקה זו איננה חלה מקום שתכלית החקיקה היא להסדיר מצב קיים ונמשך, גם אם בכך עשויה להיות השפעה עקיפה על התרחשותן של פעולות שנעשו בעבר. דין מקובל הוא, כי חזקה זו של אי החלה הרטרוספקטיביות, אינה חלה בחוק הקובע סדרי דין. "חוק דיוני" יכול שיחול רטרוספקטיבית (שם, בעמ' 786). מרבית ההוראות הדיוניות, שלגביהן נקבע כי חזקת אי הרטרוספקטיביות אינה חלה, אינן הוראות רטרוספקטיביות כלל. הוראות דיונית על דרך הכלל, אינן מתיימרות לחול על מצבים משפטיים שנסתיימו, או על פעולות דיוניות (מעשים או מחדלים) שהתרחשו בעבר. הן מתיימרות לחול על מצב דיוני קיים, עומד ונמשך. על-כן, תחולתן בזמן היא אקטיבית, וחזקת אי הרטרוספקטיביות אינה חלה בהן כלל (שם בעמ' 786). אם דין דיוני חדש (החל במועד ההליך השיפוטי) מחליף דין דיוני ישן (שעמד בתוקף בעת התגבשותה של עילת התביעה), אין בהחלת הדין החדש על עילת התביעה הישנה (התלויה ועומדת בפני בית המשפט) כדי להביא להחלתו הרטרוספקטיבית. מטרת החוק הדיוני היא להסדיר את פועלן הדיוני על הוראותיו, והוא לא נועד לקבוע את פועלן המשפטי של ההתרחשויות בתחום המהותי. על-כן, עד כמה שפעולות דיוניות נעשות במסגרת הליך קיים ועד כמה שהן מעצבות מצב דיוני קיים (שטרם הסתיים), אין בהן כל היבט רטרוספקטיבי, ותחולן היא אקטיבית ( 786- 787). החלתם הרטרוספקטיבית של הוראות דיוניות הינו החריג. כב' השופט ברק מוסיף ומציין שם כי באותם מקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם דין דיוני מוחל רטרוספקטיבית כלומר, משנה מצב משפטי דיוני שכבר נסתיים, או משנה את האופי המשפטי והתוצאות המשפטיות של פעולות דיוניות שהתרחשו בעבר - תחול במקרה כזה חזקת אי הרטרוספקטיביות. בנסיבות כאלה יהא מקום לאזן בין חזקה זו לבין חזקות אחרות, או בין חזקה זו לבין תכלית החוק הדיוני, כפי שהיא עולה ממקורותיו האחרים, כדי לגבש את התכלית הכוללת והסופית של ההוראה הדיונית. ייתכן כי בסופו של תהליך זה ההחלטה תהא, כי ההוראה הדיונית חלה רטרוספקטיבית, חרף תחולתה של חזקת אי הרטרוספקטיביות (פרשת ארביב, בעמ' 787- 788). חקיקה למפרע (רטרואקטיבית)