##איך מחשבים הפסדי השתכרות לעתיד ?## חישוב הפסדי השתכרות לעתיד: על בית המשפט בדרך כלל להניח, בבואו לאמוד פיצויים על הפסד כושר השתכרות בעתיד, שהנפגע ימשיך ויתמיד באותה עבודה בה עסק בשעת קרות התאונה. ככלל, כאשר מדובר בצורך להעריך נזקי גוף לגבי התרחשויות בעתיד, קיים קושי לתרגם את הנזק לפיצוי כספי. מכאן גם ההבחנה שנעשתה בפסיקה בין הפסד השתכרות לאובדן כושר השתכרות בעתיד (ראה ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש ואח’, פ"ד לו(1) 281, וכן פסה"ד של כבוד השופט ברק, כתוארו אז בעמ' 296- ג-ה, ובעמ' 297, להלן: פס"ד ברששת). בפסק דין ברששת, שם דובר בגברת שנפגעה בתאונת דרכים, ילידת 1944 שנפגעה בתאונת דרכים ב-75', כלומר בת 31ביום התאונה, אם לילדה וגרושה. ביהמ"ש קבע כי הניזוקה ועדים מטעמה שיקרו "במצח נחושה וללא נקיפת מצפון בענינים יסודיים" נקודת המוצא היתה שהניזוקה כלל לא עבדה לפני התאונה, אלא התקיימה מתמיכות מלשכת הסעד. בימ"ש קמא הגיע שם למסקנה, שאין לפסוק לנפגעת כל פיצוי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד. ערכאת הערעור, תוך הסתמכות על אפשרות לניצול פוטנציאל בעתיד ותוך הפעלת כללי נסיון חיים והגיון, פסק לה פיצוי גם בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד. נפסק כי: "מידת אי הוודאות והיקפה תלויה אכן בנסיבות של כל מקרה ומקרה, אולם מבחני העזר שיכולים לסייע לנו בהערכה הנדרשת, הם פועל יוצא של שכל ישר וניסיון חיים. ככלל, כאשר מדובר בנפגע שהנתונים שלו בהווה טרם התגבשו ו/או עשויים להשתנות, אנו נדרשים יותר לכללי הגיון כלליים ומימלא המשקל שיש לייחס לנתונים האישיים בהווה, הם פחות משמעותיים. לכן כאשר מדובר בקטין או במובטל או באדם צעיר שטרם מיצה את הפוטנציאל הטמון בו (ולעיתים אף נתונים שהוא עצמו טרם מודע להם), כך גדלה אי הוודאות, ואנו פונים להישען ולבסס את נתוני הערכה על כללים כלליים יותר. במצב נתון כזה, יש גם חשיבות פחותה - הגם שאין לבטלה - לאי מהימנותה של עדות הניזוק ו/או לעדים מטעמו. מידת הוודאות הנחוצה במקרה כזה לרשות השופטת כדי לקבוע סיכויי השתכרות בעתיד אינה אותה מידה של חמישים אחוז, הנדרשת לצורך קביעה עובדתית (ראה פס"ד ברששת, שם 299ואילך). השאלה שביהמ"ש נדרש לה אינה מהי ההשתכרות שהניזוק היה מפיק, הלכה למעשה, אלא מהי ההשתכרות שהוא יכול היה להפיק". עוד נקבע ע"י כבוד השופט שילה באותו פס"ד כי: "על המזיק לפצות איפוא אדם על ירידת כושר עבודתו כתוצאה מחבלה אשר לה הוא אחראי, ואין נפקה מינה אם הירידה בכושר העבודה תגרור אחריה בעתיד גם ירידה בהכנסות או לא. הנזק הטעון הטבה ופיצוי, הוא הנזק לכושרו של אדם לעבוד בתמורה לשכר, כפי שנקבע היקפו בשעת מתן פסק הדין, ואין שומעין לטענות המזיק, שהניזק ממילא אינו מנצל את כושרו ולא יעשה כן לעתיד לבוא." ##להלן פסק דין בנושא הפסד השתכרות לעתיד:## 1. התובע, יליד 1970, נפגע בתאונת דרכים ביום 11.4.92, בהיותו חייל כבן 22 בשירות צבאי. אין מחלוקת בשאלת החבות וכל המחלוקת נסבה בשאלת גובה הנזק. להלן תמצית העובדות: כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שבר פתוח בקרסול רגל שמאל. הוא אושפז במשך 6 ימים במהלכם עבר ניתוח לקיבוע השבר, ולאחריו גובסה רגלו למשך 6 שבועות. המומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי, ד"ר לוין, קבע בחוות דעתו כי לאחר הניתוח נרפא השבר אך נותר פגם תוך פרקי ומגבלה תפקודית, ולתובע נותרו 10% נכות לצמיתות. ד"ר שפלן, המומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, קבע כי לתובע נותרו שתי צלקות בקרסול, המקשות על התובע בנעילת נעליים מסוימות, והגורמות למגבלות ולכאבים בשל היותן של הצלקות באיזור רגיש החשוף לחיכוך. הוא קבע לכן כי לתובע נותרו 10% נכות אסטטית ותפקודית לצמיתות. לפיכך שיעור נכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור 19% לצמיתות. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה באשר לשאלה מהו שיעור נכותו התפקודית של התובע, ומהו בסיס השכר לצורך חישוב הפסד כושר השתכרותו לעתיד. 2. שיעור הנכות התפקודית ביהמ"ש רשאי על פי הנסיבות שבפניו, דהיינו מהות הפגיעה, מידת המוגבלות כתוצאה מהפגיעה, השכלתו, הכשרתו המקצועית ועיסוקו ומידת השלכות מגבלותיו על מקצועו וכושר השתכרותו, לקבוע האם מידת התפקודיות של הפגיעה זהה בשעורה לנכות הרפואית או שמא היא גבוהה ממנה או נמוכה ממנה. ראה לעניין זה: ע"א 646/77 לוי נ' עמיאל, פ"ד לב(3(589, וכן ע"א 354/79 מעין נ' ממרם, פ"ד לה(1(77. הנתבעת טוענת כי על אף שהנכות הרפואית המשוקללת עומדת על 19% לצמיתות הרי בפועל מגבלותיו אינן פוגעות כלל או לחילופין באותה מידה באפשרויות התפקוד שלו ובכושר השתכרותו, ולכן נכותו התפקודית נמוכה בהרבה מהנכות הרפואית. ולראייה התובע עבד לאחר שיחרורו מהצבא בעבודות פיסיות כגון עבודות סבלות וכסניטר בבית חולים, וזאת במשך שעות רבות ביממה. כמו כן טוענת הנתבע כי בהיותו של התובע בחור צעיר אפשרויות השיקום טובות הרבה יותר. ב"כ התובע טוען, לעומת זאת, כי מדובר לא רק בנכות אורטופדית תפקודית כי אם גם בנכות פלסטית ואסטטית בגין צלקות שבמקרה זה גורמות לאי נוחות תפקודית נוספת העולה בהרבה על שיעור הנכות הרפואית. התובע ציין בעדותו כי בשל הצלקות אינו יכול לנעול נעלי 4/3 שכן אלו גורמות לחיכוך בקרסולו ומסבות לו כאבים. הוא מסתמך על דברי ד"ר שפלן, המומחה בתחום הפלסטי, שקבע בחוות דעתו כי הרגישות באיזור הצלקות מקשה בנעילת נעל מסוימת. חוקר מטעם הנתבעת ניסה לסתור את עדות התובע והעיד כי ראה את התובע עובד בנעליים גבוהות. לאחר שעיינתי בתמונות שצורפו לתצהיר החוקר (נ1/), הרי שאין ספק כי התובע נראה בנעליים חצאיות דבר התואם את עדותו ותצהירו ולא כפי שטען החוקר מטעם הנתבעת. אין ספק, כי פגיעתו של התובע במקרה שלפנינו גרמה לו למגבלות בתנועות הקרסול מאחר ומדובר באיזור הדריכה של הרגל הנושא את משקל הגוף כולו. מה עוד שמדובר בבחור צעיר ללא תעודת בגרות וללא השכלה פורמלית אשר מתפרנס מעבודות פיזיות כגון עבודות הובלה וסבלות. לאור התרשמותי מעדותו הרי שמדובר בבחור חרוץ שעובד שעות רבות וללא ספק השתקם. יחד עם זאת, כפי שקבעו גם המומחים הרפואיים, נכותו היא ללא ספק תפקודית. התובע העיד גם כי לאחר שיחרורו מהצבא, כמה חודשים לאחר התאונה, עבד בשתי עבודות במקביל, עבודות המצריכות מאמץ פיזי ועמידה ממושכת במשך 12 שעות ביממה (ע"מ 10 שורות 24-22). לסיכום, התרשמתי כי התובע אכן סובל ממגבלה כלשהיא בגין פגיעתו, אם כי הוא בכל זאת מסוגל לבצע עבודות הכרוכות במאמץ פיזי. לאור כל האמור לעיל, הריני מעריכה את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 15%. 3. הפסד השתכרות לעתיד נשאלת השאלה מהו הבסיס הנכון לחישוב הפסד ההשתכרות אשר ייגרם לתובע בעתיד. התובע היה כאמור חייל בשירות סדיר בעת קרות התאונה. בשל גילו של התובע והעובדה כי אין בפניו נתונים על השתכרותו עובר לתאונה, הרי שבסיס השכר הנכון וההוגן לחישוב הפסד השתכרותו לעתיד, שללא ספק אינו דבר מוכח אלא הוא בגדר ספקולציה בלבד, הינו סכום הקרוב לשכר הממוצע במשק ברוטו. ראה לעניין זה: ע"א 571/78 אבו קרט נ' וינר את טיקו, פ"ד לד(4) 639. וכן ע"א 741/83 גוריון נ' גבריאל, פ"ד לט(4) 266. במקרה זה, לאור הנתונים שבפני, נכון לקבוע כי השכר הממוצע שיכול היה התובע להשתכר נטו הוא -.3,750 ש"ח לחודש. כאמור לעיל, קבעתי כי לתובע נותרה נכות תפקודית והשתכנעתי כי הפגיעה עלולה להביא להפחתת כושרו של התובע להשתכר. אולם, מאחר ולא ניתן לקבוע את שיעור הפסדו של התובע במקרה זה במדוייק, יש מקום לערוך חשבון גלובלי של הפסדי התובע לעתיד, והבדיל מחשבון אריטמטי מדוייק. בהתחשב בזה שמדובר בבחור צעיר, הרי שמחד יש תקופה ארוכה של הפסד כושר לעתיד ומאידך עדיין פתוחה בפניו הדרך לרכוש השכלה ולהשתלב במקצוע שיהלום את מגבלותיו, מה גם שהתובע עובד כאמור בחריצות וברציפות מאז שיחרורו מהצבא שעות רבות ביום, למרות מגבלתו. בהתחשב בכל הנתונים הנ"ל הנני קובעת כי מן הראוי להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך כולל של -.80,000 ש"ח משוערך להיום. 4. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד התובע טוען לפיצוי בעבור עזרת צד ג' לעבר בסך -.10,000 ש"ח מאחר והוריו שהו לצידו בעת אישפוזו בבית החולים, ולאחר מכן טיפלו בו בבית כאשר רגלו היתה מגובסת. התובע לא הוכיח כלל כי נגרמו להוריו הפסדי השתכרות או הוצאות אחרות ולא ברור כיצד הגיע לסכום הנתבע. כל אשר טען התובע בתצהירו הוא כי - "אמי שעובדת בבנק לאומי לקחה חופש יום אחד על מנת להיות איתי" (סעיף 6.4 לתצהירו). אולם, מאחר והתובע שהה בבית הוריו כחודשיים עד לאישפוזו בבית החלמה צבאי, הרי שהנני סבורה כי יש מקום לפסוק לו פיצוי בגין ראש נזק בשעור גלובלי בסך -.1,000 ש"ח משוערך להיום. לעומת זאת, איני סבורה כי יש לקבל את טענת התובע לפיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד. אין ספק, כי כשם שהתובע, למרות מגבלותיו, מסוגל לעבוד בעבודות פיזיות ובמשך שעות רבות ביממה, מסוגל הוא אף לנהל את משק ביתו. 5. טיפולים רפואיים ונסיעות לעבר ולעתיד אין ספק, כי את הטיפולים הרפואיים בעבר קיבל התובע בהיותו חייל מהצבא. לגבי טיפולים רפואיים כיום ציין התובע בתצהירו כי כל הטיפול הרפואי כיום מתבטא במעקב רפואי אחת לשנה.(סע' 14.1 בתצהירו). התובע הציג קבלות ע"ס -.250 ש"ח בגין מדרסים בהם השתמש בעצת רופאיו. הוא הצהיר כי כיום מתהלך עם מדרסים מידי פעם בערב לאחר מאמץ מרוכז של כל היום, ותו לאו. לגבי נסיעות לטיפולים רפואיים בעבר הציג התובע קבלות עבור חנייה בחניון בית החולים בו טופל אך לא בעבור הוצאות נסיעה. כיום לא נזקק התובע לטיפולים רפואיים ולכן אין לו צורך בהוצאות נסיעה לשם כך. לפיכך, הנני סבורה כי יש מקום להעמיד את הפיצוי בגין הוצאות בעבור מדרסים והוצאות נסיעה באופן גלובלי על סך -.2,000 ש"ח משוערך להיום. 6. כאב וסבל אין מחלוקת כי התובע היה מאושפז בבי"ח איכילוב במשך 6 ימים ומאוחר יותר 3 ימים נוספים לצורך ניתוחים. לאחר מכן, שהה התובע בבית החלמה צבאי 36 ימים. לטענת התובע, ימי האשפוז בבית ההחלמה הצבאי יש לראות בהם ימי אישפוז לעניין הנזק הלא ממוני. כדי לקבוע האם ניתן לראות באישפוז בבית החלמה או במרכז שיקום כחלק מתקופת האישפוז יש לבחון כל מקרה לגופו. במקרים בהם מדובר בבית הבראה לשמו - הרי שאין מקום להכיר בתקופה לצורך חישוב הכאב וסבל. ואולם, לעומת זאת, כאשר מדובר במחלקת שיקום, הרי שאין ספק שזכאי התובע לפיצוי בגין כאב וסבל עבור ימים אלה. במקרה שלפנינו, העיד התובע כי בבית ההחלמה עבר טיפולים פיזיוטרפיים אינטנסיביים לשיקום, דבר שלא נסתר ע"י הנתבעת. נראה לי כי לכן במקרה זה יש מקום להכיר במחצית מהימים בהם שהה התובע בבית ההחלמה צבאי לצורך חישוב הפיצוי בגין כאב וסבל, דהיינו בסה"כ 27 ימי אשפוז. לפיכך, יש לחשב את הפיצוי לפי 19% נכות רפואית משוקללת + 27 ימי אישפוז בתוספת ריבית מיום התאונה סך של -.35,400 ש"ח. 7. לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו המשוערכים להיום, כדלקמן: א. הפסד השתכרות גלובלי לעתיד -.80,000 ש"ח ב. עזרת צד ג' לעבר -.1,000 ש"ח ג. הוצאות שונות -.2,000 ש"ח ד. כאב וסבל -.35,400 ש"ח ניכויים סה"כ -.118,400 ש"ח לסכום זה יווספו הוצאות משפט משוערכות להיום וכן שכ"ט עו"ד בשעור של 13% + מע"מ, אשר יישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום. הפסדי השתכרות