1. מהות הבקשה הבקשה במקור היתה בקשתו של כונס הנכסים להורות למשיב, מוסך היצירה, (להלן: "המשיב" או "המוסך") למסור לחזקתו ארבעה כלי רכב שהם בבעלות החברה המעוכבים על ידי המוסך שלא כדין. הכונס ציין בבקשה כי ביום 26.5.08 פנה לב"כ המוסך בדרישה להשיב לחזקתו את כלי הרכב. המשיב סירב לכך וטען, במכתב אשר צורף לנספח ג לבקשה, כי כלי הרכב מעוכבים על ידי המוסך לשם הבטחת חוב של החברה למוסך בסכום כולל נטען של 42,295 ₪. סכום זה מורכב משני שיקים שלא כובדו בסך 20,153 ₪, חשבונית מס בסך 18,142 ₪, ותיקונים נוספים אשר טרם הונפקה בגינם חשבונית מס בסך 4000 ₪. כונס הנכסים הפנה לכרטסת הנהלת החשבונות המנוהלת בחברה על שם המוסך. מכרטסת זו עולה כי במהלך שנת 2008 ביצע המוסך תיקונים בשני כלי רכב בלבד מתוך רשימת כלי הרכב אשר מוחזקים בידי המוסך, וזאת בסכום כולל של 4,056 ₪ בלבד. גם מבדיקת חשבוניות המס אשר הופקו על ידי המוסך לחברה עולה כי החברה ביצעה לכל היותר תיקונים בשני כלי רכב מתוך הרשימה, בסכום של 6,759 ₪ לכל היותר. לאחר ביצוע תיקונים אלה הוחזרו כלי הרכב לחזקתה של החברה. סמוך למתן צו הכינוס הוחזרו כלי הרכב למוסך, כנראה לשם ביצוע תיקונים חדשים. אם אכן בוצעו תיקונים חדשים בכלי הרכב אשר בגינם נמצאים כלי הרכב בחזקת המוסך ביום הגשת הבקשה, הרי ששווי תיקונים אלה אינו עולה על סך 4,000 ₪ כפי שעולה ממכתבו של ב"כ המשיב. כונס הנכסים טען כי המשיב מעכב את כלי הרכב שלא כדין, שכן אין הוא רשאי לעכב את כלי הרכב נשוא הבקשה להבטחת חובות של החברה בגין תיקונים אשר בוצעו בכלי רכב אחרים. החוב הנטען בסכום כולל של כ- 42,000 ₪, הינו בגין תיקונים קודמים אשר בוצעו ברכבי החברה אשר חלקם הניכר אינו מעוכב על ידי המוסך וזאת בגין עיסקאות אחרות. שווי התיקונים שבוצעו בכלי הרכב נשוא הבקשה, מתוך כלל התיקונים אשר בוצעו ברכבי החברה, על פי חשבוניות המס שהוגשו על ידי המשיב אינו עולה כאמור על סכום של כ- 6,700 ₪. משהחזיר המשיב את כלי הרכב בגין תיקונים קודמים שבוצעו, הרי שפקעה זכות העיכבון בהם. ככל שעומדת למשיב זכות עיכבון הרי שזכות זו עומדת כנגד עלות התיקון הנוכחי בשווי של כ- 4000 ₪. עוד ציין כונס הנכסים כי מניעת מכירת כלי הרכב על ידי כונס הנכסים, יש בה כדי שימוש בזכות נטענת שלא בתום לב, תוך כדי גרימת נזק לכונס הנכסים. לבקשה זו לא ניתנה תגובת המשיב וכונס הנכסים הגיש בקשה למתן החלטה בהעדר תגובה. הבקשה נקבעה על ידי לדיון במעמד הצדדים ביום 25.9.08. בדיון אשר התקיים ביום 25.9.08, הוסכם כי הרכבים יועברו באופן מיידי לכונס הנכסים על מנת שיימכרו, תוך שיתוף פעולה מלא עם המשיב. להסדר זה ניתן גם הסכמת החברה. עוד נקבע כי טענות הצדדים לענין זכות העיכבון ונזקי הכינוס ידונו במעמד הצדדים, וכי 14 יום לפני הדיון תוגש תגובת המשיב לבקשה, אשר תתמך בתצהיר. 2. תגובת המשיב בעניין טענת העיכבון בתגובתו של המשיב, נטען כי עמדתו של כונס הנכסים מתבססת על מסכת עובדתית שגויה וכי מהעובדות הנכונות אודות התנהלות הצדדים וההסכמות ביניהם, עולה כי למשיב זכות עיכבון על הרכבים להבטחת מלוא חובה של החברה. המוסך שוכן בסמוך לבית העסק של החברה ובמשך חמש שנים, החל משנת 2003, קיבלה החברה שירותים שוטפים להחזקה ותיקוני כלי רכב. בין החברה לבין המוסך התקיימו יחסי עבודה ארוכי שנים למרות שלא נחתם הסכם כתוב בין הצדדים. ההסכמות אשר התגבשו היו כי המוסך ישמש כקבלן יחיד או עיקרי להחזקה ותיקון כל כלי הרכב של החברה, וזאת מבלי שנדרש תשלום בכל פעם שבו הובא רכב לתיקון או לטיפול שוטף. כמו כן, היתה החברה דוחה את התשלום לפרקי זמן ארוכים אחת למספר חודשים כאשר פרקי הזמן הם בין שישה לתשעה חודשים. החברה היתה משלמת תשלום על חשבון, אשר פרע חלק או את כל יתרת החוב שהצטברה עד אותו מועד בגין השירותים שסיפק המוסך. כמו כן, סיפקה החברה למוסך שירותים והוא שילם תמורתם באותה צורה. הסכמה זו אפשרה לחברה לקבל שירותים באופן שוטף ולשלם עבורם לאחר פרק זמן ניכר, בדרך שהאריכה את חייה של החברה והטיבה עם נושיה. המשיב ציין כי החברה שילמה בשני שיקים לתאריכים 10.4.08 ו- 15.5.08 בסכום כולל של כ- 20,000 ₪ כאשר השיקים חוללו באי פרעון. מעבר לסכום זה נותרה יתרת חובת של 18,000 ₪ כמפורט בכרטיס הלקוח. תיקונים נוספים שבגינם לא הונפקה חשבונית הינם בשווי של 4,000 ₪. המוסך שימש למעשה כקבלן קבוע אשר טיפל בצי הרכבים של החברה. לא נכרתה בכל פעם עיסקה נפרדת לתיקון כלי רכב זה או אחר. מדובר למעשה בעיסקה אחת נמשכת בעלת אופי קבוע ומחייב. האבחנה בין עיסקאות קבלנות נפרדות לבין עיסקאות קבלנות מתמשכות, היוצרות זכות עיכבון כולל, הינה אבחנה שבעובדה הנעשית בכל מקרה לפי הנסיבות המיוחדות, בהתאם להסדרי התשלום, אופי המלאכה או השירות, פרק הזמן שבו נעשו הפעולות וגם שיקולי מדיניות. בעניין זה הפנה המשיב לע"א 1776/97 ליבוביץ נ' גדעון אוברזון תעשיות אופנה (1996) בע"מ פד"י מד (3) 49 (להלן: "פסק דין ליבוביץ"). לא ניתן לפרק את השירות אשר נתן המוסך ליחידות גזורות של תיקוני רכבים, שכן השירות ניתן בצורה שוטפת ורצופה כאשר המוסך היה אחראי לתחזוקה שוטפת של כלל רכבי החברה. דרישת החוב הנוכחית של המוסך מצויה בתחום הזמן, שכן מדובר בחיובים עבור שירותים שנתנו במהלך תשעה חודשים לפני כניסת החברה להליך כינוס הנכסים. האמור בתגובה נתמך בתצהירו של מר אלי טפירו אחד ממנהלי המוסך. 3. תשובת כונס הנכסים כונס הנכסים טען שאין לראות במקרה הנוכחי בגדר עיסקת קבלנות אחת ואין כל מקום להשוות את העובדות לעובדות שנדונו בפסק דין ליבוביץ. עוד נאמר שלא נחתם כל הסכם, כי המשיב לא היה המוסך הבלעדי, כי התיקונים שבוצעו היו שונים מרכב לרכב ועלותם שונה, וגם אם שילמה החברה עבור התיקונים אחת לתקופה - אין בכך כדי להעיד שכל התיקונים הינה עיסקה אחת כוללת אשר לא ניתנת להפרדה. כונס הנכסים שב וטען כי נגרם נזק בגין אי מסירת הרכבים בסכום של כ- 10,000 ₪. 4. הדיון במעמד הצדדים במהלך הדיון העיד נציג החברה ואמר כי לא היה הסכם בין החברה לבין המוסך על פיה שימש המוסך כקבלן יחיד בתיקון הרכבים. מר דראל העיד כי בשלב מסויים לפני חמש שנים עבדה החברה עם המוסך. לאחר מכן הופסקה הפעילות ובשנה האחרונה חזרה החברה לעבוד עם המוסך אולם רק חלק מהרכבים תוקן במוסך. מר דראל לא ידע לומר מה מהות התיקונים אשר בוצעו לאחר ינואר 2008, שכן לדבריו לא היו במקום לאחר 26.1.08. ב"כ כונס הנכסים ויתרה על חקירתו של מר טפירו. בסיכומים חזרה ב"כ הכונס על הטיעונים בכתב והוסיפה כי גם אם יתקבל הטיעון העובדתי על פיו היה המוסך קבלן ראשי - הרי שלא ניתן לראות בתיקונים כעיסקה אחת שכן מדובר בתיקונים שונים לרכבים שונים בעלויות שונות. בעניין ליבוביץ דובר על תפירת בגדי ים לעונה אחת במחיר קבוע בשלושה משלוחים סמוכים באותו חודש. ב"כ המשיב טען כי אומנם העובדות בפסק דין ליבוביץ אינן זהות למקרה הנוכחי. אולם, בפסק דין ליבוביץ נאמר כי יש לבחון את המקרה לנסיבותיו ויש לבחון את טענת העיכבון באופן מרחיב. המסגרת הכלכלית במקרה הנוכחי היא הסכמה בדבר טיפול בצי רכבים ולא ברכב נפרד וזכות העיכבון משרתת את ההתנהלות הכלכלית. כלומר, שני הצדדים התנהלו באופן כלכלי יעיל כך שתתקיים מסגרת שתאפשר מתן אשראי ומנגד תשלום נדחה שיגיע למשיב. 5. החלטה העיכבון הוא "זכות על פי דין לעכב מטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החוב" כהגדרתו בסעיף 11 (א) לחוק המטלטלין תשל"א - 1971. זכות זו יכולה להיווצר גם מכח התקשרות חוזית על פי הסכם. מערכת היחסים במקרה הנוכחי נופלת בגדר חוזה קבלנות, שכן תכליתה מתן שירותים שונים לחברה על ידי המוסך המשיב. סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות תשל"ד - 1974, קובע "לקבלן תהיה זכות עיכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום סכומים המגיעים לו מאת המזמין עקב עיסקת הקבלנות". בע"א 5789/04 המשביר הישן בע"מ נ' לוגסטיקר בע"מ, נדון הסכם בין המשביר לבין חברה שעיסוקה באיחסון, ניהול מלאי הפצה ומשלוח של סחורות, על פיו יסופקו שירותי לוגיסטיקה למשיב. ההסכם נכרת לשלוש שנים ולאחר מכן הפכה המשיבה צד להסכם. חוזה זה הוארך בין השנים 98' ל- 2002. במועד ביטול ההסכם על ידי המשיבה נוכח אי ביצוע תשלומים, ניתנה הודעה גם על מימוש זכות עיכבון ביחס לטובין של המשביר אשר היו מצויים ברשותה, לשם הבטחת חוב נטען בסכום של כ- 5 מיליון ₪. בין היתר, קיבל בית המשפט המחוזי את הטענה כי מדובר בעיסקה אחת, לאור נסיבות המקרה בהן הקשר בין הצדדים נעשה על בסיס מחזורי קבוע ובסמיכות זמנים, בהתאם להסכם מסגרת אשר הכיל את מרבית פרטי העיסקה ולא הצריך ניהול מו"מ מחודש לקראת כל משלוח של טובין. כב' השופט רובינשטיין קבע בפסה"ד כי במקום בו נותני שירותים וספקים עלולים להימנע מעשיית עיסקאות ללא הבטחת זכויותיהם מול החייב, מייעל הסדר העיכבון את הליך כריתת העיסקה ומפחית את ההוצאות הכרוכות בו. במקרים רבים גודל העיסקה אינו מצדיק הליכי רישום שעבוד. לכן, עשוי העיכבון לענות על צרכי המסחר ולקדם אותם כאשר הנכס, בעודו בידי החייב, משמש כמשכון מן הדין. "חיי המסחר הם דינמים, וקשה להלום שספק או נותן שירותים יידרש לרוץ בכל מתן שירות ביחס לטובין של החייב אל רשם המשכונות כדי לרשום משכון - דבר שיהיה בבחינת הלכה שאין הציבור יכול לעמוד בה. אין זה מצב רצוי שהדין אינו משקף את המציאות" (סעיף טז לפסק הדין). השאלה שנדונה שם, כמו השאלה הרלוונטית במקרה שבפני, היא משמעותה של "אותה עיסקה". שאלה זו עולה מהסיפא של סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות הנוקבת כאמור במילים "עקב עיסקת הקבלנות". כב' השופט רובינשטיין הסביר כי חלק ניכר מחוזי הקבלנות והשירותים הם מורכבים וארוכי טווח וכרוכים במערכת יחסים לכן יש חשיבות לאבחנה בין עיסקה אחת למספר עיסקאות. כב' השופט רובינשטיין הבהיר כי גישתו עולה בקנה אחד עם גישתו של כב' השופט טירקל בפסק דין ליבוביץ לפיה יש לבחון כל מקרה לאור נסיבותיו. בית המשפט העליון הסכים לקביעתו של בית המשפט המחוזי, על פיה מדובר כאמור בעיסקה אחת. "בענייננו, טיב היחסים בין הצדדים הוביל לכריתתו של חוזה מסגרת, אשר ביסודו מכירת שירותים הנתנים לאורך זמן, לפי הצרכים המשתנים של המשביר; בחינה אחרת תחטא לרציונאל העיסקי העומד בבסיס ההסכם. מכח עיסוקה במתן שירותים לוגיסטיים הגיעו אל המשיבה ויצאו הימנה מאות ואלפי מוצרים של המשביר מידי חודש. חוזה המסגרת ייתר מו"מ מחודש בעבור כל טובין וקבע את הממדים הנדרשים לרציפות העיסקה וליעילות ההתקשרות הנמשכת - מלבד באשר לכמות הטובין המשתנה נוכח צרכי המשביר" בית המשפט העליון קבע כי קביעה אחרת תחייב נושה שנותן שירותים אשר קשור עם חייב בהסכם תקופתי, מכחו מגיעים לרשותו כדבר שבשגרה טובין רבים של החייב, לפעול כל פעם להשגת בטוחה לחובות שנוצרו בגין פעילותיו בטובין בטרם ישחרר אותו מידו במהלך העסקים הרגיל. שאר הנושים אשר מכירים את מערכת היחסים בין נותני השירותים לחייב, מודעים לכך שייתכן כי הנכס המצוי ברשותו של נותן השירותים יעוכב. צדדים שלישיים אינם יודעים בדרך כלל בגין איזה חוב מעוכב הנכס על ידי נושה, וברור להם שבמצב של עיכבון קיים סיכון באשר ליכולת שלהם להיפרע מהנכס. עם זאת, הבהיר כב' השופט רובינשטיין כי גם בחוזה תקופתי אין לקבוע מסמרות כי בידי נותן השירותים זכות להפעיל את זכות העיכבון בגין חובות שהצטברו לאורך זמן ממושך. ככל שחולף הזמן, החוט הקושר את העיסקה כעיסקה אחת הולך ונפרם. המקרה שבפני שונה הן מפסק הדין ליבוביץ והן מענין לוגיסטיקר. לא נערך הסכם מסגרת בין הצדדים ואף לא הוכח כי ההתקשרות שבין החברה למוסך היתה התקשרות בלעדית. עם זאת, לצורכי ההחלטה שבפני, אצא מתוך נקודת הנחה כי רוב רכבי החברה טופלו אכן על ידי המוסך, לפחות בשנת 2008. גם במקרה זה אינני סבורה כי יש לראות בהתקשרות הנוכחית בגדר עיסקה אחת בין החברה לבין המוסך. כלי הרכב נמסרו לתיקון או לטיפול על פי צורך אשר התעורר מעת לעת. מתוך החשבוניות עולה בבירור כי דובר בטיפולים מסוגים שונים - הן תיקונים, הן החלפת חלקים, הן ביצוע טסטים והן איתור תקלות. מדובר אם כן בפעילות רגילה של מוסך, אשר מקבל מכוניות לתיקון וטיפול מאת לקוח, כאשר ניתן אשראי והתשלום מתבצע אחת לכמה חודשים. יש לציין כי מתוך המסמכים אשר צורפו לתגובת המשיב, עולה למשל כי תשלום מס' 486 - שהוא בסכום נמוך יחסית של 1812 ₪ סוגר חשבוניות לתקופה של כמעט שנה, תשלום מס' 661 - על סכום של 1487 ₪ סוגר חשבוניות אשר הוצאו במהלך חצי שנה ואילו תשלום מס' 685 על סך 219 ₪ סוגר תשלום בגין חודשיים בלבד. באשר לשני השיקים אשר מועדי פירעונם אפריל ומאי 2008, אין אפשרות לייחס תשלום זה לתקופה ספציפית, ואילו דו"ח היתרות המתייחס לתקופה שבין דצמבר 2007 למרץ 2008, כולל דרישת תשלום בסך 18,142 ₪ אליה התייחס המשיב בתגובתו - בגין תקופה של שלושה חודשים. מכאן עולה כי לא היתה דרך קבועה לביצוע החשבונות, ואין בהכרח מקום לטענת המוסך כי דובר באשראי אשר ניתן באופן קבוע לתקופה שבין שישה חודשים לתשעה חודשים. נראה כי האשראי לתקופה ארוכה ניתן רק כאשר הסכומים היו נמוכים ביותר, כפי שעולה כאמור מתשלום 486 ותשלום 681. אין לכן מקום למסקנה כי מדובר בהסכם מסגרת אשר קובע מספר תיקונים או סוג של תיקונים ודרך מוכתבת מראש באשר למהות האשראי, כך שניתן לראות ביחסים המסחריים שבין הצדדים בגדר עיסקה אחת. ראה בעניין זה גם פש"ר 455/03 בש"א 13299/03 פוד קלאב בע"מ (בכינוס נכסים) נ' יוזמה גליל בע"מ חברה להובלה, שם נדונה טענת כונסי הנכסים של החברה כי יש להורות על העברת תמורת מכירת משאית, שכן למשיבה אין זכות עיכבון לגביה בהיותו של החוב הנטען שייך לעיסקאות אחרות. המשיבה טענה כי כל התיקונים אשר נעשו על ידה במשאיות שונות, לרבות תיקונים קודמים, מהווים עיסקת קבלנות אחת לפי סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות. כב' השופט גינת קבע באותו מקרה כי לא מדובר בעיסקה אחת שכן לא קיים כל הסכם מסגרת בין הצדדים ומדובר בטיפולים שונים אשר נערכו לפי הצורך בהתאם למצב המשאיות. כב' השופט גינת היפנה לפסק דינו של כב' השופט טירקל בפסק דין ליבוביץ אשר קבע כי "עיסקה קבלנות אחת היא עיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה והנתנת לניתוק מסחרי מעיסקאות אחרות בין אותם צדדים, אפילו נעשית העיסקה במסגרת עיסקית מקיפה יותר שבתוכה פועלים הצדדים" בית המשפט המחוזי קיבל את הטענה כי בעניין ליבוביץ היה מדובר בעיסקה עונתית, אשר כלל תפירה קולקציה מסויימת של בגדי ים תוך כדי קביעת מחיר אחיד לכל בגד ים, כאשר היה מדובר בשלושה משלוחים אשר נתפרו במהלך תקופה קצרה. בעניין פוד קלאב לא סוכמו פרטים לעניין עיסקה כוללת, לא נקבעו מחירים אחידים, התיקונים והטיפולים היו שונים ונקבעו להם מחירים שונים בהתאם. כך למעשה גם במקרה שבפני. מדובר אומנם במערכת יחסים מתמשכת, אולם יש לראות בכל פניה למוסך עסקה מסחרית נפרדת הניתנת לניתוק מעסקאות אחרות, כאשר בגין כל תיקון או טיפול נקבע מחיר נפרד והתשלום בוצע מידי פעם לאחר תקופות שונות, אשר גם בינן לבין עצמן אין אחידות. לכן, אינני רואה מקום לראות בתיקונים ובטיפולים אשר נתנו לרכבים השונים של החברה בגדר עיסקה אחת. בשולי הדברים יש לציין, כי אילו הייתי מגיעה למסקנה שמדובר בעיסקה אחת ולא בעיסקאות שונות אשר הקימו זכויות עיכבון נפרדות, הרי שלא היתה למעשה משמעות לטענת כונסי הנכסים על פיה פקעה זכות העיכבון עם השבת הרכבים. בעניין ליבוביץ הבהיר כב' השופט טירקל כי לא בכל מקרה של עיסקה באשראי אשר לפי תנאיה מוציא הנושה את הנכס מחזקתו בטרם הגיע מועד קיום החיוב בגינו, יהיה תוקף למסקנה כי לנושה לא קמה זכות עיכבון. לדבריו, תיתכן אפשרות כי במסגרת עיסקה באשראי שבמהלכה אמורים לעבור בזה אחר זה, מספר נכסים מידי החייב לנושה, לא תראה בדיעבד הוצאתו של נכס מידי הנושה, כאשר נשארו בידו נכסים נוספים שניתן לעכב אותם, כויתור על זכות העיכבון המגיעה לו בגין הנכס שהוציא מידיו. טעם נוסף למסקנה שלא היה ויתור, נובע מלשון סעיף 5 ממנה עולה כי הסעיף איננו מזהה את הנכס שאותו רשאי הקבלן לעכב, עם הנכס שהמלאכה שנעשתה בו יצרה את החיוב הנערב "אלא יוצרת זיקה בנכס כלשהו שנעשתה בו מלאכה במסגרת עיסקת הקבלנות לבין חיוב כלשהו שהקימה העיסקה " (עמ' 63 לפסק הדין). ראה בעניין זה גם ע"א 6492/00 שלדות מפעלי מתכת נ' מאזן שחיבר פד"י נו (5) 925 בסעיף 9 סיפא לפסק הדין. אולם, מכיון שקבעתי כאמור כי מדובר בעיסקאות שונות, הרי שקמה ההלכה על פיה זכות העיכבון של המוסך בגין החובות הקודמים, פקעה עם החזרת הרכבים לאחר תיקונם. התוצאה היא כי זכות העיכבון חלה על סכום 4,000 ₪ בלבד ודין יתר טענות המשיב באשר לזכות העיכבון להדחות. באשר לעניין הנזקים הכללים לגביהם טען כונס הנכסים, הרי שהנזק הכללי לא נטען ולא הוכח במהלך הדיון. עם זאת, נשמרת זכותו של כונס הנכסים להגיש בקשה נפרדת באשר לטענתו לעניין ירידת ערך הרכבים אשר הועברו לרשותו רק בשלב מאוחר יותר לאחר הגשת הבקשה. המשיב ישא בהוצאות הכונס בסך 5,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל. זכות עיכבון