1. שלוש התובעות בתביעה שבפנינו הועסקו ע"י הנתבעת בעבודות נקיון, לאחרונה בקלאב מרקט בקרית ים. התובעת מס' 1 , להלן:"גלינה" עבדה מיום 1.7.97 ועד 25.4.02. התובעת מס' 2 , להלן: "זינה" עבדה מיום 16.6.98 ועד 25.4.02. התובעת מס' 3, להלן:"סימה" עבדה מיום 1.4.97 ועד התפטרותה ביום 20.5.02. 2. התובעות גלינה וזינה, אשר יכונו להלן גם "התובעות" טוענות כי פוטרו, ותביעתן כוללת עתירה לתשלום פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת. בנוסף, תובעות הן זכויות סוציאליות נוספות אשר התביעה לגביהן משותפת בחלקה גם לתובעת 3 - סימה . 3. לטענת הנתבעת, התובעות גלינה וזינה לא פוטרו אלא התפטרו , על כן לא זכאיות הן לפיצויי פיטורין והודעה מוקדמת. בנוסף, טוענת הנתבעת כי תובעות אלה חתמו על כתבי ויתור וסילוק בעת סיום עבודתן ולפיכך יש לסלק תביעתן על הסף. עוד טוענת הנתבעת כי יש לסלק תביעתן של תובעות אלה על הסף מחמת השיהוי בהגשתה של התביעה לאחר חלוף כ- 7 חודשים מהחתימה על כתבי הויתור והסילוק. לחילופין, מכחישה הנתבעת זכאותן של התובעות לסכומים הנתבעים ובכך נדון, פריט פריט, בהמשך. 4. טרם נדון בפרוטרוט ברכיבי התביעה ובטענות הצדדים אחת לאחת, נקדים ונאמר כי עדויות התובעות והעדה מטעמן עשו עלינו רושם מהימן, להבדיל מעדותו של מר ברקוביץ מטעם הנתבעת אשר חזר בו מהאמור בתצהירו ובעדותו נפלו סתירות, הכל כפי שיפורט בהמשך. האם התובעות גלינה וזינה פוטרו או התפטרו 5. לטענת התובעות, גלינה וזינה, זומנו הן למשרדי הנתבעת ביום 26.4.02 שם נמסרו להן ע"י המזכירה מכתבי פיטורין. לתצהיר התובעת 2 צורף מכתב הפיטורין שזו לשונו: "לכבוד 18/4/2002 דיוקין זינה סימוכין 3349 האורן 5/2 קריית ים-מבלי לפגוע בזכויות- הנדון: עבודתך בחברת כפיר לאור שינויים ארגוניים אשר אנו נאלצים לערוך בחברתנו במסגרתם אנו מצמצמים בכוח אדם, הרינו להודיעך על הפסקת עבודתך בחברתנו החל מיום 25/4/02. מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך. בברכה, ישי ברקוביץ' מפקח אזור קריות 6. בידי גלינה לא היה מכתב הפיטורין שקיבלה , אך מהימנה עלינו טענתה כי זה נמסר לה, ואבד. גרסתה זו נתמכה בעדות הגב' ראיסה זוארביץ, עובדת אחרת בסופרמרקט אליה פנו התובעות ובפניה הציגו את מכתב הפיטורין. עדה זו זכרה בבירור כי ראתה מכתבי פיטורין אצל שתי התובעות. 7. התובעות טענו, כי בהיותן במשרד הנתבעת, לאחר שקיבלו את מכתבי הפיטורין, נדרשו ע"י הנתבעת לכתוב בעברית, שאינה שגורה בפיהן, מכתב בו הן מאשרות את תקופת העסקתן, כי עבדו בחברה עד יום 26.4.02. הואיל ושליטת התובעות בעברית הינה דלה ביותר, דוגמת ונוסח המכתב נכתבו ע"י מר ישי ברקוביץ בכתב ידו, והתובעות נדרשו להעתיק את נוסח המכתב, בכתב ידן, ולחתום על מכתב זה. דוגמת המכתב בכתב ידו של מר ברקוביץ הוגשה וסומנה ת/1 . מכתב זה נושא תאריך 26.4.02. 8. התובעת גלינה אישרה כי העתיקה בכתב ידה את המכתב, עבורה ועבור זינה. וזו לשון המכתב: "26.4.02 הנדון: הפסקת עבודה אני גלינה שוורצמן, בחברת כפיר החל מתאריך 26.4.02. תודה מתאריך" נוסח זה הועתק ע"י גלינה בהבדל אחד, המילה "בחברת" הועתקה על דרך הקיצור - "בחב'". 9. לטענת הנתבעת, התובעות לא פוטרו ומכתב הפיטורין הוצא לגב' זינה לבקשתה על מנת שתוכל לקבל דמי אבטלה. 10. בעדותו, העיד מר ברקוביץ' כך (ר' עמ' 10 לפרוטוקול): "אני פוטרתי מהנתבעת במאי 2002. אני התפטרתי ולא קיבלתי מכתב פיטורים... אתה מראה לי מכתב שניתן לגב' זינה ולשאלתך האם אני מכיר אותו אני משיב שאני מכיר את מכתב הפיטורים מיום 18.4, אני לא זוכר מתי גב' שוורצמן היתה אצלי במשרד. היא התפטרה בגלל שיש מכתב פיטורין, כוונתי למכתב שכתבתי לה והיא כתבה בכתב ידה. אני יודע מה ההבדל בין להיות מפוטר לבין להתפטר." ובהמשך הוסיף הוא: " בזמן שנתתי להם מכתבי פיטורין לא היה לי משהו ביד מה מגיע..." "לשאלתך מדוע גב' שורצמן שטענה שקיבלה אותו מכתב מיום 18.4.02 היא טוענת שהיה לה אותו מסמך מדוע שתבקש לחתום על התפטרותה וגם על התפטרותה של זינה ממני אחרי שקיבלה את המכתב אני משיב שיכול להיות שיש טעות בהדפסה, זה התאריך שכתוב, לא זוכר מה היה...בזמן שנתתי להם מכתבי פיטורין לא היה לי משהו ביד מה מגיע... היא אמרה שהיא רוצה להשאר באותו מקום אז אמרתי לה שתיתן מכתב פיטורין שהיא רוצה להתפטר מהעבודה" 11. גירסתה של הנתבעת בכל הנוגע למכתב הפיטורין ונסיבות הוצאתו אינה מקובלת עלינו. ראשית, בידי התובעת 2 מצוי מכתב פיטורים מיום 18/4/2002, אשר קודם לתאריך בו לטענת הנתבעת התפטרה תובעת זו (26/4/02). עדה של הנתבעת, מר ברקוביץ', לא הצליח לתת תשובה שהניחה דעתנו לסתירה שבין התאריכים. אם אכן הוצא מכתב זה לבקשת התובעת לאחר שהודיעה, לגרסת הנתבעת, על התפטרותה, מדוע יצא הוא על תאריך מוקדם יותר? זאת ועוד, אם ידוע היה כי התובעת מבקשת להמשיך לעבוד באותו מקום עבודה תחת מעביד אחר, כיצד מתיישב הדבר עם הטענה על פיה ביקשה, וקיבלה, מכתב פיטורין רק לצורך קבלת דמי אבטלה? 12. בנוסף, לא מצאנו כל הסבר מדוע דווקא התובעות נדרשו לחתום על אישור התפטרות (וגם על כתב ויתור כפי שיפורט להלן) בעוד התובעת 3, סימה, אשר אכן התפטרה, לא נדרשה לכל אלה. גם מר ברקוביץ שאישר כי התפטר מהנתבעת לא נדרש לכל אלה. הדבר מצביע על כך כי התובעות נדרשו לחתימת המסמכים הנ"ל כדי לפטור את הנתבעת מתשלום הזכויות המגיעות להם בעקבות פיטוריהן, והצגת הפסקת עבודתן כהתפטרות ולאו כפיטורין. 13. מהראיות שהובאו בפנינו שוכנענו כי הדרישה מהתובעות, להעתיק את טיוטת המכתב ת/2 בעברית בה אינן שולטות, כמו גם החתמתן על כתבי ויתור, נעשתה בחוסר תום לב ובמכוון להביא לשלילת זכויותיהן תוך ניצול אי הבנתן את השפה ומשמעויותיה. גם אם לא נעשה הדבר במכוון , הרי שמציטוט דבריו של מר ברקוביץ לעיל נראה שגם מר ברקוביץ נוטה להתבלבל בין המונחים פיטורין והתפטרות. הדבר מחזק עוד יותר את גרסת התובעות כי המכתב עליו נדרשו לחתום לא היה מכתב התפטרות ולא ידוע היה להן כי משמעותו הינה מכתב התפטרות על כל ההשלכות הנובעות מכך. 14 .הנתבעת טוענת כי התובעת גלינה ידעה עברית על בוריה כשכתבה את מכתב התפטרות, ולראיה, ידעה לרשום במקום המילה "חברה" את הקיצור "חב'". על טענה זו יש לתמוה. מדוע צריכה היתה גלינה שיוכתב לה נוסח המכתב ע"י מר ברקוביץ אם שולטת היתה בשפה העברית וביקשה, מרצונה, להודיע על התפטרות? בסיכומיה טוענת הנתבעת כי אפשרי שהתובעות לא היו ערות לשוני הכספי שבין התפטרות לפיטורין (ס' 43 לסיכומי הנתבעת) ולכן ויתרו על זכות אפשרית לפיצויים. מכאן, שהחתמת התובעות על מכתב ההתפטרות שמשמעותו המשפטית לא היתה מובנת להן אינה רק חוסר תום לב אלא הטעיה לשמה. 15. לאור כל האמור, שוכנענו כי התובעות 1 ו- 2 קיבלו מכתב פיטורין ופוטרו ביום 26/4/2002. אין לראות במכתב ההתפטרות עליו נדרשו התובעות לחתום מבלי להבין את תוכנו ומשמעותו כבעל תוקף כלשהו בנסיבות העניין. 16. מתצהיר מר ברקוביץ', עולה כי בנסיבות שנוצרו (סיום הקשר בין הנתבעת ל"קלאבמרקט" בו עבדו התובעות), הוצעו לתובעות עבודות חלופיות והן דחו אותן, הואיל ובחרו להישאר באותו מקום עבודה. בעדותו (ר' עמ' 10 לפרוטוקול), טען ברקוביץ' כי הוצע לתובעת 1 מקום עבודה חלופי, אולם היא דחתה את ההצעה. העד לא זכר את פרטי ההצעה והצעה זו לא ניתנה בכתב. יתרה מכך, לא שוכנענו מדברי העד כי הצעה כזו הועלתה. נדגיש, כי גם טענה זו בדבר הצעת מקום עבודה חלופי אינה מתיישבת עם מכתב הפיטורין הנושא תאריך קודם, 18.4.02. 17. בסעיף 8 לכתב ההגנה המתוקן, טוענת הנתבעת, כי אם זכאיות התובעות לפיצויי פיטורין הרי שעל הקבלן החדש עבורו המשיכו התובעות לעבוד באותו מקום עבודה מוטלת החובה לשלמם, ולא על הנתבעת. משקבענו כי התובעות פוטרו ולא הוצעה להן עבודה חלופית, חבה הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורין לתקופת עבודתן של התובעות אצלה. 18. לאור קביעתנו כי התובעות פוטרו, יש לבחון האם בעת סיום עבודתן ויתרו הן על זכויותיהן, או במילים אחרות, האם יש ליתן תוקף משפטי מחייב לכתבי הויתור עליהן חתמו. תוקף כתבי הויתור 19. עפ"י העולה מכתב התביעה ומתצהיריהן,ביום 12/5/2002, הגיעו התובעות למשרדי הנתבעת ע"מ לקבל את שכרן לחודש 4/02, אולם אז נתחוור להן כי קבלת השכר מותנית בחתימה על כתב ויתור. כתב הויתור אשר כותרתו הינה כתב קבלה וויתור צורף הן לכתב התביעה והן לתצהירי התובעות. 20. לטענת התובעות, חתמו הן על כתב הויתור תחת לחץ מצד הנתבעת, כי ללא חתימה עליו לא תקבלנה את שכרן לו היו זקוקות לנוכח מצבן הכלכלי. עוד טענו התובעות, כי בניגוד לכתוב בכתב הויתור, לא הוסבר להן חישוב הסכומים הנקובים בכתבי הויתור ולא ניתן להן דף חשבון אשר מפרט את זכויותיהן. 21. כתב הויתור עליו חתמו התובעות היה בשפה העברית, ובה לטענתן אינן מסוגלות לקרוא, הואיל והן דוברות רוסית בלבד. לאחר החתימה על כתב הויתור בעברית מששאלו את המזכירה בפניה חתמו, על מה חתמו, נתנה להן עותק מתורגם לרוסית של כתב הויתור אשר גם עליו נדרשו לחתום, לטענתן, מבלי שקראוהו באותו מעמד. כן ביקשו התובעות הנ"ל עותק מן הגרסה הרוסית של כתב הויתור, ועותק כזה ניתן להן. 22. לעניין החתימה על כתב הויתור העידה גלינה (ר' עמ' 4 לפרוטוקול): "לשאלתך שחתמתי על כך שלא אגיש תביעה כנגד כפיר אני משיבה שבהתחלה לא קראתי את מה שכתוב, חשבתי שהמכתב מדבר על כך שאין לי טענות לחברה אך לא ידעתי על מה מדובר בדיוק." 23. לעניין החתימה על כתב הויתור העידה התובעת זינה (ר' עמ' 6 לפרוטוקול): "לאחר שקראתי אותו בשבילי זה היה ממש הפתעה מה שקראתי שם, חשבתי שחתמתי, לא חשבתי שבמכתב הזה כתוב שאני מוותרת על כל כסף שמגיע לי, אחרי שראיתי את המכתב והבנתי על מה חתמתי פניתי לעו"ד. לשאלתך מה הכותרת של המכתב הזה אני משיבה (לאחר תרגום) שכבר ראיתי בבית, לא יכולתי לחשוב אפילו שזה המכתב שאני מוותרת על כספי, ראיתי סכום, בערך ששווה את מה שאני צריכה לקבל, הפקידה לא הסבירה כלום, היא רק אמרה שאם לא נחתום על המכתב הזה אנו לא נקבל משכורת... לשאלתך האם הסבירו לי איך הגיעו לסכום שרשום בכתב הויתור אני משיבה שמי היה צריך להסביר? לא הסבירו, אחרי שראיתי את הסכום שרשום על השיק וגם על התלוש הסכומים התאימו." 24. בסעיף 5 לכתב ההגנה המתוקן, מתכחשת הנתבעת לטענה כי מתן שכר חודש 4/02 לתובעות הותנה בחתימה על כתב הויתור. עוד טוענת הנתבעת בסעיף 6 לכתב ההגנה המתוקן כי טרם החתימה על כתב הויתור, וכתנאי לחתימה עליו, הוסבר לתובעות חישוב הסכומים אשר שולמו להן בגין סיום העבודה אצל הנתבעת וכן ניתנה להן הזדמנות נאותה לבירור זכויותיהן. 25. מטעם הנתבעת העיד מר ישי ברקוביץ'. בתצהיריו טוען מר ברקוביץ' כי התובעות חתמו על כתבי הויתור מרצונן החופשי והטוב. בעדותו, מר ברקוביץ' טען כך (ר' עמ' 11 לפרוטוקול): "לשאלתך האם נתתי הסבר לתובעות מה מגיע להם מהחברה אני משיב שמה שאני זוכר רק חופשה והבראה שמגיע להן, אני לא מחשב את הסכומים, אני מקבל את הפירוט מהנהלת חשבונות. בזמן שנתתי להם מכתבי פיטורין לא היה לי משהו ביד מה מגיע, לא זוכר, יכול להיות שכן היה לי, אני לא מתעסק עם חשבונאות אלא ניהול בלבד... לשאלתך מי רשם את הסכומים שמגיעים לתובעות שרשום על מכתבי הויתור אני משיב ששורצמן גלינה לא אני. לא אני החתמתי אותה, אני לא זוכר האם הסכום היה, לא יודע מי החתים אותה, יש פה חתימה, או שבאה לחתום יותר מאוחר. את המכתב היועץ המשפטי הכין, אני לא הסברתי מה כתוב במכתב, אולי מול הפקידה או מול מנהל הסניף" 26. מדבריו של העד ברקוביץ' ניתן ללמוד כי לתובעות לא נמסרו חישובים כלשהם באשר ליתרת הזכויות המגיעות להן. כמו כן מר ברקוביץ לא היה זה אשר החתים את גלינה על כתב הויתור והוא אף איננו יודע מי הוא זה שהחתימה לבסוף. על כן, ברור שהצהרתו כי "התובעת חתמה מרצונה החופשי והטוב" על כתב הויתור, כפי שהובאה בתצהירו, איננה נסמכת על דבר ובוודאי אינה נסמכת על ידיעתו האישית. 27. יודגש, כי על אף שעדותו של ברקוביץ' מתייחסת לגלינה בלבד, הרי שמדברי התובעות עולה כי הגיעו יחדיו למשרדי הנתבעת וחתמו על כתב הויתור יחדיו. כן יודגש, כי גם בתצהירו באשר לזינה הצהיר העד כי החתימה על כתב הויתור "נעשתה מרצון חופשי וטוב". טענה זו כאמור נמצאה בלתי מבוססת ושלא בידיעתו האישית של העד. עד הנתבעת מר ברקוביץ חיזק גרסת התובעות כי חתמו על כתבי הויתור מבלי שידעו ומבלי שהוסבר להן על מה הן חותמות או על מה מוותרות. 28. בדב"ע 98/10-2 אלדד קנטי נ' דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ, עבודה-ארצי לב (ד) 161, סקר בית הדין הארצי מצבים מגוונים בהם דנה הפסיקה בשאלת תוקפו של כתב ויתור, תוך שהוא עומד על מגמת הפסיקה שלא ליתן תוקף לכתב ויתור, אלא בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוכן כתב הויתור. מגמה זו, מעוגנת באי-שוויון הכוחות בין המעביד לבין העובד. וכך נכתב בפסק הדין: "המדיניות הכללית של בית הדין לעבודה היא ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוקפם. כך, לא יינתן תוקף לכתב ויתור במקרים אלה: (א) כתב הויתור אינו ברור וחד-משמעי; (ב) כתב הויתור לא הוסבר לעובד או שהעובד לא הבין אותו (ר' דב"ע נז/229-3; נז/247-3 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ -ישראל נעים ואח' (טרם פורסם), והאסמכתאות שם); (ג) העובד לא קיבל חשבון בו מפורטים הסכומים שישולמו לו עם חתימת כתב הויתור (ר' דב"ע מז/140-3 כיתן בע"מ - סיימי חיות, פד"ע יט 489, 492; דב"ע נז/55-3 יוסף סטרוגו ואח' - חב' השמירה בע"מ (לא פורסם); (ד) יש פגם במסמך הויתור (ר' דב"ע נז/35-3 לואיזה חדד ואח' - חירות בע"מ ואח' (לא פורסם); דב"ע נה/164-3 אלקטרה תעשיות (1970) בע"מ - משה גורין, פד"ע כט 385, 389); (ה) לאחר חתימת כתב הויתור מתעוררים חילוקי דעות שלא היו ידועים לעובד בעת חתימת המסמך.(ר' דב"ע נו/29-3 תנובה בע"מ - אסתר לוסקי (לא פורסם); דב"ע נו/3-55 יוסף סטרוגו ואח' - חב' השמירה בע"מ (לא פורסם); דב"ע לא/12-3 צ'יבוטורו - אטלקה, פד"ע ד 173, 177; דב"ע לא/22-3, ציק ליפוט - חיים קסטנר פד"ע ג 215, 218). 29. בנסיבות העניין, ומשלא העמידה הנתבעת כל גירסה נגדית באשר לנסיבות חתימת כתב הויתור, מקבלים אנו את עדויות התובעות בעניין זה. מכאן, ולנוכח הפסיקה לעיל, אין מקום ליתן תוקף כלשהו לכתבי הויתור; התובעות נדרשו לחתום עליהן כתנאי לקבלת משכורתן ובכך בא לידי ביטוי של ממש אי-שוויון הכוחות בין המעביד לבין העובד. כתבי הויתור לא הובנו לתובעות, לא הוסברו או תורגמו להן טרם חתימתן ולא לוו בחשבון יתרת זכויותיהן. גם אם הבינו התובעות באופן כללי את מהות המסמך, לא ידעו כלל על מה וכמה הן מוותרות, וכנגד מה? 30. לנוכח קביעותינו לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעות פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת. לתובעת גלינה : על פי שכרה הממוצע זכאית היא לפיצויי פיטורין בסך של 14,205 ₪. כמו כן זכאית היא לדמי הודעה מוקדמת בסך 2939 ש"ח. לתובעת זינה : פיצויי פיטורין בסך 10,013 ₪ ותמורת הודעה מוקדמת בסך 2,405 ₪, כנתבע. 31. משקבענו כי התובעות לא ויתרו על זכויותיהן, נעבור לדון בתביעותיהן של התובעות כולן לפי רכיבי התביעה השונים. תוספת ותק 32. לטענת התובעות זכאיות הן לתוספת ותק מכח סעיף ט'(5) להסכם קיבוצי כללי החל על הנתבעת. בכתב ההגנה המקורי, טענה הנתבעת כי התובעות אינן זכאיות לתוספת ותק, הואיל ואינן עומדות בתנאים הקבועים בצו ההרחבה. כן טענה הנתבעת שם, כי הסכומים הנתבעים הינם מופרזים. בסעיף 12 לכתב ההגנה המתוקן, טענה הנתבעת לראשונה כי חתומה היא על הסכם קיבוצי מיוחד, במסגרתו אין היא מחוייבת לתשלום תוספת הותק. לחילופין, טוענת הנתבעת כי הסכום הנתבע חסר בסיס ומופרז. 33. משלא צירפה הנתבעת את ההסכם הקיבוצי המיוחד אשר לטענתה אינו מחייבה בתשלום תוספת הותק, לכאורה צו ההרחבה חל בעניינה. יחד עם זאת, ב"כ התובעות לא סמך את תביעתו ברכיב זה על צו ההרחבה. התביעה ותחשיביה התבססו על הוראות הסכם הקיבוצי, שלא הוכח כי חל על הנתבעת, ומכאן שלא הרימו התובעות את הנטל להוכיח זכאותן לתוספת הותק מכח הסכם הקיבוצי. ב"כ התובעות אף לא הראה כי צו ההרחבה מזכה את התובעות בתוספת ותק בשיעור זהה לזה שנקבע בהסכם הקיבוצי והנתבע על ידו ולפיכך, דין התביעה בפריט זה להדחות. הפרשות למבטחים 34. התובעות טוענות בכתב התביעה כי הנתבעת לא הפרישה עבורן סכומים למבטחים ואף לא לקרן אחרת, על אף חובתה לעשות כן מכח הסכם קיבוצי כללי וצו הרחבה. 35. בסעיפים 13 ו- 20 לכתב ההגנה המתוקן, טוענת הנתבעת כי עפ"י הסכם העבודה האישי עם התובעות, לא הוסכם על הפרשה לקרן מבטחים שכן מס' עובדים ביקשו עם תחילת עבודתם בנתבעת שלא יופרשו להם סכומים וכי תוספת זו תגולם למשכורתם. על כן, בנסיבות שנוצרו, טוענת הנתבעת, העובדים, וכך גם התובעות, קיבלו שכר העולה על המקובל. עוד טענה הנתבעת, כי התובעות לא הוכיחו כי נגרם להן נזק עקב אי ההפרשה. 36. עוד בתצהירי עדות ראשית חזרה בה למעשה הנתבעת מן הטענה כי השכר כלל הפרשות פנסיוניות שגולמו בו, וטוב שכך, שכן אין חולק שהתובעות קיבלו שכר על בסיס שכר המינימום לשעה. 37. בתצהיריו, הצהיר מר ברקוביץ' כי התובעות ביקשו כי לא יופרשו להן כספים לקרן הפנסיה. בעדותו חזר בו כשהעיד ( עמ' 11 לפרוטוקול): "אני לא יודע על כך שצריך לבטח את העובדים במבטחים. אני הייתי מפקח. לא כתוב בתצהיר שבוטחו במבטחים. אתה מפנה אותי לס' 15 לעניין קרן הפנסיה אולי הצהירה אין לי מושג. " 38. מר ברקוביץ' אשר היה מנהלן הישיר של התובעות, העיד מפורשות שכלל לא ידע כי צריך היה לבטח את העובדות במבטחים וכן לא אישר את הגירסה לפיה התובעת 1 ביקשה כי לא יופרשו לה כספים. 39. טענה הנתבעת בסיכומיה, כי לו תדחינה טענותיה ותתקבל התביעה ברכיב זה, על שיעור ההפרשה לעמוד על 5% ולא 6% וכי בסיס השכר צריך להיות שונה, כפי שנטען ע"י התובעות. על פי צו ההרחבה החל בענייננו במועד הרלוונטי, שיעור ההפרשה (מעביד) עומד על 6%. לעניין טענת הנתבעת כי לא הוכח נזק עקב אי ההפרשה למבטחים, הרי שהתובעות ביססו תביעתן על הפרת חובתה החוזית של הנתבעת להעביר ההפרשות, בגובה ההפרשות שהיה עליה להפריש, ולא על נזק שנגרם להן. 40. לאור כל האמור, תהיינה זכאיות התובעות לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן מבטחים בשיעור של 6%, עפ"י התחשיב המתוקן שבסיכומי התובעות, כדלקמן: התובעת 1 - 9,351 ₪ . התובעת 2 - 6,332 ₪. התובעת 3 - 9,566 ₪. דמי חגים 41. לטענת התובעות כולן, הנתבעת חייבת להן דמי חגים באופן חלקי (התובעות גלינה וזינה) או מלא (סימה). 42. לטענת הנתבעת, התובעות קיבלו את מלוא דמי החגים להן היו זכאיות ולא נותרו הפרשים כלשהם. עוד טוענת הנתבעת כי, הנטל להוכיח שהתובעות עבדו יום לפני החג או יום אחריו, כמו גם הנטל להוכיח שהחג לא חל בשבת, אזי אין תשלום בגינו מכח צו ההרחבה,מוטל על התובעות והן לא עמדו בו. 43. התובעות לא תמכו תביעתן ברכיב תביעה זה ברישומים מדויקים בדבר תאריכי החגים ועבודתן בימים הסמוכים להם כך שלא ניתן לקבוע את זכאותן ולחשב את מספר הימים המגיעים. להוכחת התביעה בעניין זה, אין די ברישום סכום כללי עבור תשלום בגין ימי החג, כפי שנעשה במקרה זה. 44. על אף שמתלושי שכרה של סימה עולה כי לא קיבלה מעולם תשלום עבור ימי חג, בהעדר נתונים לא ניתן לכמת תביעתה. עם זאת, משהודתה הנתבעת בכתב סיכומיה כי דמי החגים המגיעים לסימה עולים כדי 4,000 ₪, מוצאים אנו לחייבה בתשלום סך זה לתובעת מס' 3. 45. אשר על כן, תביעותיהן של גלינה וזינה בפריט זה נדחות, ואילו לסימה תשלם הנתבעת דמי חגים בסך 4,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.02 ועד לתשלום בפועל. דמי הבראה 46. לטענת התובעות, זכאיות הן לתשלום דמי הבראה כדלקמן: גלינה: 1,543 ₪ זינה: 1,978 ₪ סימה: 2,744 ₪ דמי ההבראה חושבו בהתאם לחלקיות משרתן של התובעות ובהתחשב בסכומים ששולמו להן. 47. הנתבעת לא חלקה על זכותן של התובעות לתשלום דמי הבראה אלא, לטענתה, שולמו אלה במלואם, בהתחשב בהיקף משרתן של התובעות ועל כן התובעות אינן זכאיות להפרשים כלשהם. טענת הנתבעת לא לוותה בכל תחשיב המסביר מהו היקף המשרה וכיצד חושבו דמי ההבראה ששולמו לתובעות ובמילים אחרות מהו התחשיב על בסיסו ניתן לקבוע כי לא נותרה יתרה לתשלום. זאת ועוד, בחישוביה התעלמה הנתבעת מוותק התובעות ויצאה מנקודת ההנחה כי זכאיות הן ל-5 ימי הבראה לשנה בלבד, ולא היא. 48. אשר על כן , מתקבלת התביעה ברכיב זה ועל הנתבעת לשלם לתובעות הסכומים כמפורט בסעיף 44 לעיל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.02 ועד התשלום המלא בפועל. פדיון חופשה 49. התובעת מס' 1, גלינה, והתובעת מס' 3, סימה תובעות הפרשי פדיון חופשה המגיעים להם בגין תקופת עבודתן. שתי התובעות טענו, והדבר לא הוכחש, כי עבדו 6 ימים בשבוע. עיון בתחשיבי הנתבעת בכתב סיכומיה מגלה כי הנתבעת חישבה זכאותן של גלינה וסימה כאילו עבדו הן 5 ימים בשבוע בלבד, שכן נכתב שם כי זכאיות הן ל- 10 ימי חופשה בגין השנתיים הראשונות, 11 ימי חופשה בגין השנתיים הנוספות, ו- 12 ימי חופשה בגין השנה החמישית. בהתחשב בכך שהתובעות עבדו 6 ימים בשבוע הרי שזכאיות הן לפדיון חופשה בסכום העולה על זה שחשבה הנתבעת. בסיכומי הנתבעת נטען כי התובעת 1 קיבלה ביום 7/5/02 סך של 1,110 ₪ ע"ח פידיון ימי החופשה. יצויין, כי תלוש השכר של חודש 4/02 לא צורף ע"י מי מהצדדים. עם זאת, בטופס אישור המעסיק על תקופת ההעסקה ועל השכר, שצורף לכתב ההגנה, נרשם במשבצת המפרטת תשלומים חד פעמיים שנכללו בשכר, כי בחודש 4/02 שולמו לתובעת 1 דמי הבראה ע"ס 1,020 ₪, אולם פידיון ימי החופשה לא נזכר. לאור כל האמור, ומשלא הרימה הנתבעת את הנטל המוטל עליה להוכיח כי שילמה לתובעות את מלוא ימי החופשה או פדיונם, על הנתבעת לשלם לתובעת מס' 1 פדיון חופשה בסך 2,178 ₪, ולתובעת מס' 3 פדיון חופשה בסך 1,419 ₪ לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/02 ועד התשלום המלא בפועל. הפרשי שכר לתובעת מס' 2: 50. התובעת מס' 2, זינה, תובעת תשלום של 962 ₪ בגין הפרשי שכר ושעות נוספות לחודשים 5/01, 7/01, 1/02 ו- 3/02. תחשיב מפורט של השעות הנתבעות נעשה רק במסגרת סיכומי התובעת. התובעת מתבססת בתביעה זו על רישומי נוכחות של הקלאב מרקט שאינם מאושרים על ידי הנתבעת. הנתבעת מנגד, מתכחשת לזכותה של התובעת להפרשים הללו וכן מכחישה היא את הסכום הנתבע. כמו כן, טענה הנתבעת, כי רישומי הנוכחות, שצורפו ע"י התובעת, לא נערכו על ידה ואף אינם חתומים. 51. מדוחות הנוכחות ניתן לראות, כי אלה נערכו בין ה- 26 לכל חודש לבין ה- 25 לחודש העוקב. להבדיל מכך, תלושי השכר נערכו על פי שעות עבודתה של התובעת בחודש קלנדארי מלא, כך שאין וגם לא יכולה להיות התאמה מלאה בין דוחות הנוכחות לבין תלושי השכר. משלא פירטה התובעת בתביעה כמו גם בתצהירה את דרך חישוב הסכומים הנתבעים ולנתבעת לא ניתנה האפשרות להעלות טענותיה כנגד התחשיב, במיוחד לנוכח העובדה שאין מדובר ברישומי נוכחות שנערכו על ידה ובהיות תחשיב התובעת גם בסיכומיה בלתי ברור, יש לדחות את התביעה ברכיב זה. הוצאות נסיעה לתובעת מס' 3: 52. התובעת טענה כי החל בחודש 2/99 פסקה הנתבעת מלשלם לה החזר הוצאות נסיעה. לטענת הנתבעת, "לתובעת גולם בשכרה כל המגיע לה בגין נסיעות החל מחודש 2/99" (סעיף 17 לכתב ההגנה). התובעת קיבלה שכר לפי תעריף שכר המינימום כך שאין בטענה זו ממש. בעדותה, נחקרה התובעת 3 בדבר נסיעותיה והמרחק שבין ביתה למקום העבודה: (ר' עמ' 8 לפרוטוקול): "לשאלתך מהו המרחק של ביתי עם הסופרמרקט בביאליק אני משיבה שבערך 3 תחנות. הם חייבים לשלם. לשאלתך, כמה מטרים זה פחות או יותר, אני משיבה שאני לא סופרת מטרים, אם אני הולכת ברגל זה חצי שעה." 53. התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה כי זכאית היא לתשלום דמי נסיעות לתקופה הנתבעת בה התגוררה בקרית ביאליק, בשונה מתקופת עבודתה הראשונה אז קיבלה דמי נסיעות. חרף עדותה, שב וטוען ב"כ התובעת בסיכומיו כי בכל תקופת ההעסקה התגוררה התובעת ברח' שבטי ישראל בקרית ביאליק הזאת בניגוד לעדותה של התובעת כי משנת 97 - 98 מתגוררת היא בקרית ביאליק. התובעת התחילה לעבודה אצל הנתבעת ב- 1/4/97. התובעת לא הוכיחה במידה הנדרשת את המרחק בין ביתה למקום העבודה, כך שלא שוכנענו כי אכן השתמשה או נזקקה להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית באופן שמזכה אותה בתשלום הוצאות נסיעה על פי צו ההרחבה. באשר לתקופת העבודה בסופר מרקט בקרית ביאליק (עד אוקטובר 99) התובעת לא ידעה לומר באופן וודאי כמה תחנות אוטובוס היו בין ביתה לבין מקום העבודה. באפשרות התובעת היה לציין את קו האוטובוס בו נהגה לנסוע ולצרף מסמך מחברת האוטובוסים ממנו ניתן ללמוד על מספר התחנות בין מקום מגוריה לבין מקום העבודה וזאת לא עשתה. תמוה כי התובעת אשר הפסיקה לקבל החזר הוצאות נסיעה, ככל הנראה עם מעברה להתגורר בקרית ביאליק, לא פנתה ולא שאלה דבר את הנתבעת במשך התקופה הממושכת שמ- 2/99 ועד לסיום עבודתה ב- 4/02. עובדה זו מחזקת את גרסת הנתבעת כי התובעת אכן לא נזקקה לשירות תחבורה ציבורית ועל כן לא דרשה החזר הוצאות להן לא נדרשה בפועל. אשר על כן, תביעתה של התובעת ברכיב זה נדחית. פיצויי הלנה: 54. ב"כ התובעות מבקש כי לכל הסכומים שיפסקו יתווספו פיצויי הלנה או הצמדה וריבית. חלקם של הרכיבים אינם נושאים זכות לפיצויי הלנה ובאשר לרכיבים האחרים הרי שסבורים אנו כי לנוכח המחלוקות שבין הצדדים ובנסיבות העניין יש מקום להעמיד את פיצויי הלנה על גובה הפרשי הצמדה וריבית בלבד. סיכום: 55. סיכומו של דבר, על הנתבעת לשלם לתובעות תשלומים כדלקמן: לתובעת מס' 1: א.פיצויי פיטורים בסך 14,205 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/02 ועד התשלום המלא בפועל. ב.תמורת הודעה מוקדמת בסך 2,939 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/02 ועד התשלום המלא בפועל. ג.דמי הבראה בסך 1,543 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/02 ועד התשלום המלא בפועל. ד.פדיון חופשה בסך 2,178 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/02 ועד התשלום המלא בפועל. ה.פיצוי בגין אי הפרשה למבטחים בסך 9,351 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/02 ועד התשלום המלא בפועל. לתובעת מס' 2: א.פיצויי פיטורים בסך 10,013 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/02 ועד התשלום המלא בפועל. ב.תמורת הודעה מוקדמת בסך 2,405 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/02 ועד התשלום המלא בפועל. ג.דמי הבראה בסך 1,978 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/02 ועד התשלום המלא בפועל. ד.ביצוי בגין אי הפרשה למבטחים בסך 6,332 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/02 ועד התשלום המלא בפועל. לתובעת מס' 3: א.הפרש דמי הבראה בסך 2,744 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/02 ועד התשלום המלא בפועל. ב.פדיון חופשה בסך 1,419 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/02 ועד התשלום המלא בפועל. ג.פיצוי בגין אי הפרשה למבטחים בסך 9,566 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/02 ועד התשלום המלא בפועל. ד.דמי חגים בסך 4,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/5/02 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת לכל אחת מהתובעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. 56. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. מסמכיםמכתב התפטרות / הפסקת עבודההתפטרות