התובעת (להלן גם: "העובדת") הועסקה אצל הנתבעת (להלן גם: "המעביד") תקופה של 59.3 חודשים ועד ליום 10.7.10 (קיימת מחלוקת באשר לנסיבות סיום העבודה- האם בפיטורים או התפטרות). התובעת החלה עבודתה בנתבעת כקופאית, בהמשך קודמה לתפקיד אחראית משמרת ובזאת עסקה למשך תקופה של 54.3 חודשים, לפי משכורת חודשית קובעת בסך 3,800 ₪. בחמשת החודשים האחרונים לתקופת העסקתה קודמה התובעת לתפקיד של ממלאת מקום מנהל סניף של הנתבעת והשתכרה משכורת חודשית קובעת בסך 6,000 ₪ (ר' עמ' 2 לפרוטוקול מיום 25.10.12 שורות 8-11). התובעת עותרת לתשלום הפרשי שכר, "פיצויי פיטורים", "תמורת הודעה מוקדמת" ו"פיצוי בגין אי קיום הליך שימוע". "פיצויי פיטורים": בתביעה ל"פיצויי פיטורים" נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את פיטוריו, וכי הוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים מכוח החוק. היסוד העיקרי שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), הוא שהעובד "פוטר". ודוק, נטל השכנוע לעניין קיום כל התנאים שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים , הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו" (ר' דב"ע נו/269-3 ד"ר איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57, והאסמכתאות שם). לפיכך, אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד תידחה (ר' דב"ע נו/269-3 לעיל). כאשר באים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים של עובד-מעביד לידי סיום, יש לבדוק מיהו זה שפעל לניתוקם. יש לבדוק מי מהצדדים הראה כוונה ברורה וחד משמעית לסיים את היחסים, והאם הוא נתן ביטוי לכוונתו, אשר אינו משתמע לשני פנים, וכן האם הודיע זאת באופן ישיר וברור לצד השני? (ע"ע 137/08 מטין אילינדז - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע''מ, עמ' 21 (22/8/10)]. משלא נעשה מעשה פורמאלי של פיטורים או של התפטרות, חייב המבקש להוכיח מעשה כזה, להראות קיומה של התנהגות שהיא מצב עובדתי אשר אינו מותיר כל ספק לגבי כוונה להביא את יחסי העבודה לידי גמר (דב"ע נב/7-1 ברוך שומינר - משרד האוצר, פסק דין מיום 22.1.92). במסגרת זאת, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות, ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ נ' "אתא", חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב', עמ' 41). ומן הכלל אל הפרט: לאחר ששמענו את העדויות, שקלנו את הראיות וכן עיינו בסיכומי הצדדים, הגענו לכלל מסקנה, כי יש לראות את נסיבות סיום עבודתה של התובעת אצל הנתבעת כפיטורים, וזאת כפי שיפורט להלן: התובעת הצהירה כי ביום 17.6.10, ב"שיחת מסדרון", וללא כל התראה מוקדמת, הודיע לה מר ויסאם ספיה, המנהל האזורי בנתבעת (להלן: "ויסאם") כי אינו מרוצה מתפקודה כמנהלת סניף. ביום 27.6.10 הפסיק ויסאם את עבודתה כמנהלת סניף, והחזיר את התובעת לתפקידה הקודם כאחראית משמרת (סעיף 9 לתצהירה). לגרסת התובעת, לאור מצבה המשפחתי והכלכלי הקשה, היא לא התנגדה לחזור ולעבוד כאחראית משמרת. ואולם, לדבריה היא ביקשה מויסאם כי תשובץ במשמרות צהריים ולילה, וזאת בשל העובדה כי שקלה לחזור ולהתגורר אצל הוריה בבאר שבע. לטענתה, ויסאם נענה לבקשתה, אלא שביקש ממנה לכתוב מכתב שבו תסביר את המעבר לבאר שבע, וזאת על מנת שיוכל להסביר למנכ"ל הנתבעת, מר אבי הררי (להלן: "מר הררי"), את הסיבה בעטיה מבקשת התובעת להשתבץ במשמרות צהרים ולילה (סעיפים 10-12 לתצהירה). ואכן, באותו יום, קרי-27.6.10, כתבה התובעת מכתב (נספח ב לתצהיר מר הררי), שמפאת חשיבותו לסוגיה שבמחלוקת, נביא אותו בשלמותו: " לכבוד מנהל רשת אבי הררי הנדון: מעבר דירה הנני נתי X, אם חד הורית אשר מגדלת את ילדיי לבד ונתמכת מדי פעם על ידי אביהם של הילדים. אשר המצב ביני לבינו לא בסדר ואינני יכולה לסמוך אליו, ומנהל אזור מעודכן לגבי היחסים שלי איתו. וכמו כן חוששת מהחינוך של ילדיי וזה מקשה עליי לגדל אותם בסביבה נורמטיבית ואני נמצאת בסביבה לא הולמת בכדי לגדל ילדים. וגם מצב כלכלי לא מאפשר לי להמשיך לגור בשכר דירה יותר... ולכן הנני נאלצת לעבור ולגור בבאר שבע אצל הוריי בכדי שיסייעו לי מכל הבחינות שציינתי. סך הכל תמכתי המון משיכולתי ברשת מתחילת עבודתי ומאוד אוהבת את הרשת בכבוד רב נתי X " התובעת המשיכה והצהירה, כי לתדהמתה גילתה שויסאם רואה במכתב הנ"ל כמכתב התפטרות. על כן פנתה לויסאם והבהירה לו כי אין מדובר במכתב התפטרות וכי המכתב הנ"ל נכתב בידיעתו ובהנחייתו לצורך שיבוצה במשמרות עפ"י בקשתה (סעיפים 13-14 לתצהירה). לגרסת התובעת, ויסאם התכחש לדבריו והבטחותיו, והודיע לה כי הוא רואה במכתב הנ"ל כמכתב התפטרות. על כן הורה לתובעת שלא להגיע לעבודתה החל מיום 10.7.10 (סעיף 15 לתצהירה). התובעת חזרה ופנתה לויסאם, והבהירה לו כי מעולם לא התפטרה וכי לא היתה לה כל כוונה להתפטר, אך ללא הואיל. על כן פנתה התובעת במכתב נוסף למר הררי, ובו ביקשה להישאר בעבודה והסבירה לו כי המכתב מיום 27.6.10 לא היה מכתב התפטרות אלא מכתב שנועד להוות בסיס לבקשתה לעבוד במשמרות צהריים ולילה, וזאת על פי הנחייתו המפורשת של ויסאם (סעיפים 16-18 לתצהירה). כאמור, לאחר שויסאם הורה לה לא להגיע יותר לעבודתה ולאחר שלא נענתה למכתב, פנתה היא לדבריה למר הררי טלפונית וניסתה להסביר לו את העדר רצונה להתפטר ואת הסיבות בגינן נכתב המכתב. לבסוף חייג אליה מר הררי והודיע לה, כי ויסאם מתנגד לחזרתה לעבודה וכי הוא רואה במכתב מיום 27.6.10 כמכתב התפטרות (סעיפים 19-20 לתצהירה). ויסאם הצהיר, כי התובעת פנתה אליו ביום 24.6.10 והודיעה לו בעל פה כי היא מעוניינת לסיים את העסקתה ביום 10.7.10, תוך שהיא מבקשת כי הנתבעת תשלם לה פיצויי פיטורים. בהתאם, עדכן את מר הררי בדבר התפטרות התובעת. בהמשך לשיחתם, הגישה התובעת את מכתב ההתפטרות ביום 27.6.10 (סעיפים 13-15 לתצהירו). לטענתו, בעקבות הודעת התובעת ובהתאם לבקשותיה, שובצה היא בתפקיד אחראית משמרת בסניף אבן גבירול, שם היתה אמורה לעבוד עד ליום 10.7.10 (סעיף 15 לתצהירו). לדבריו, ביום 5.7.10 הגישה התובעת מכתב "ביטול התפטרות" (נספח ג' לתצהיר מר הררי), אלא שבשלב זה, חרף בקשתה של התובעת לחזור בה מהתפטרותה ולאור התנהלותה הבלתי מקצועית של התובעת, הוחלט ע"י מר הררי שאין מקום לקבל את חזרתה של התובעת מהתפטרותה (סעיפים 19-20 לתצהיר ויסאם). על גרסה זו חזר גם מר הררי במסגרת תצהירו (ר' סעיפים 7-12 לתצהיר מר הררי). בחקירתו הנגדית העיד מר הררי: "לגבי הפסקת עבודה, אני רק מכיר את המכתבים. אני לא עניתי למכתב הראשון לגבי המעבר לבאר שבע. לגבי המכתב השני שבו היא חוזרת מההתפטרות, הוחלט שלא להחזיר אותה לעבודה בגלל אי יכולת לנהל את הסניף ולא זוכר אם נתנו לה תשובה לזה. ואם אתה שואל אם היא יכלה לחזור להיות אחראית משמרת ולא לנהל סניף, אני משיב: גם כשהיא חזרה מההתפטרות היו שלושה או ארבעה ימים שלא הגיעה לעבודה ולכן לא יכולתי לקח אותה לדרג ניהולי" (עמ' 6 שורות 6-9). אשר למכתב "ביטול ההתפטרות", נביאו כלשונו: "... הנדון: ביטול התפטרות הנני נתי X מבקשת למשוך את התפטרותי במכתב שנשלח אליכם בתאריך 27.6.10. הסיבה לבקשת הפיטורין מלכתחילה נבעה משיקולים אישיים וכלכליים בלבד, אך מאחר ומצאתי פתרון למצבי אני מבקשת להמשיך בעבודתי שכן כמו שציינתי לפני אני מאוד אוהבת ומעריכה את עבודה." כאמור, על פי הפסיקה, התפטרות צריכה לבוא לידי ביטוי בכוונה ברורה וחד משמעית של העובד ובאופן שאינו משתמע לשני פנים. לדידנו, אין כל דרך לראות במכתב מיום 27.6.10 כ"מכתב התפטרות" - המכתב אינו נושא כותרת שעניינה התפטרות התובעת, אלא כותרת "מעבר דירה"; גם תוכנו של המכתב אינו מרמז כלל על רצונה של התובעת לסיים את עבודתה, אלא לכל היותר מלמד על מצבה האישי של התובעת, ותומך בגרסתה כי עשתה כן לצורך בקשתה לשיבוץ במשמרות צהריים ולילה; כמו כן, במכתב אין כל אזכור הנוגע לתאריך סיום העסקה. כל אלה מעידים כי לתובעת לא היתה כל כוונה אמיתית להתפטר מעבודתה. למעלה מזאת, גם לו היינו משתכנעים כי התובעת היתה מעוניינת להתפטר (דבר שכאמור כלל אינו ברור), הרי שעפ"י עדותה אשר נמצאה בעינינו כמהימנה, היא שבה והבהירה למעביד בתוך זמן קצר שאינו עולה על ימים ספורים (הן בע"פ והן בכתב) כי אין לה כל רצון לסיים את עבודתה. המעביד מצידו לא פעל לאחר קבלת המכתב מיום 27.6.10, על מנת לברר לעומק את כוונותיה של התובעת ולא העלה על הכתב בזמן אמת את עמדתו בעניינה של התובעת. אם היה עושה כן הדבר היה עשוי לסייע ולתמוך בגרסתו, כי אכן התובעת היא זו שהודיעה כי מעוניינת לסיים את העסקתה. גם כשבאים אנו לבחון את המניע לסיום היחסים, שוכנענו כי למעביד היתה מוטיבציה גדולה יותר לסיים את יחסי העבודה בין הצדדים, לאור חוסר שביעות רצון שלו מתפקודה של התובעת. בעוד שלתובעת לא היה מניע גלוי לסיים את יחסי העבודה, זאת לאור מצבה האישי/משפחתי והכלכלי, כפי שהתובעת העידה בעצמה ושהיה ידוע למעבידה. לאור כל האמור, שוכנענו כי במקרה דנן יש לראות בנסיבות סיום יחסי עובד ומעביד כנסיבות של פיטורים, ולפיכך כי התובעת זכאית לפצויי פיטורים בסך של 19,695 ₪ (3,800 ₪ X 54.3/12 + 6,000 ₪ X 5/12). עם זאת, לא מצאנו מקום לפסוק לזכות התובעת פיצויי הלנה, וזאת בשל המחלוקת הכנה והממשית בדבר עצם הזכאות. חרף פסיקתנו באשר לזכאות התובעת לפיצויי פיטורים, אנו סבורים כי נסיבות סיום עבודתה של התובעת כפי שהיו, אינם מצדיקים הטלת חבות על המעביד לתשלום של חלף הודעה מוקדמת, ובוודאי שלא פיצוי "בגין אי עריכת שימוע". זאת, מאחר והיתה קיימת מחלוקת ממשית וכנה בין הצדדים באשר לפרשנות האירועים שהובילו לסיום עבודת התובעת אצל המעביד, ולתובעת היה חלק משמעותי בקיומו של אותו "ערפל". אשר לתביעה הפרשי שכר עבודה- גם רכיב זה דינו להידחות: התובעת טענה כי עם קידומה לתפקיד מנהלת סניף, הוסכם בינה לבין "מר איפרגן" כי במהלך 3 חודשים תשתכר סך כולל של 6,750 ₪ (שכר בסיס של 5,000 ₪+ תוספת ניהול 750 ₪ + תגמול שעות נוספות גלובליות בסך 1,000 ₪), וכי לאחר תקופה זו שכרה של התובעת יועלה ל-9,000 ₪ (שכר בסיס של 8,000 ₪ + תגמול שעות נוספות גלובליות בסך 1,000 ₪). לראיה צירפה התובעת מסמך בכתב יד, שלטענתה משקף את הסכמה זו (נספח א' לכתב התביעה, ר' גם נספח ה לתצהיר מר הררי). התובעת טוענת כי בפועל עבדה כמנהלת סניף חודשיים נוספים, והיתה זכאית לכן לשכר בגובה 9,000 ₪. לאור האמור, עותרת התובעת לתשלום הפרשי שכר בסך כולל של 2,500 ₪ (1,250 ₪ לחודש). עם זאת, עיון במסמך הנ"ל מעלה, כי הוא אינו נושא שום חתימה, ולא ניתן ללמוד ממנו דבר באשר לזהות האדם שכתב אותו ו/או משמעותו של אותו מסמך. כלומר לא הוכח כי אותו מסמך אכן נרשם ע"י נציג המעביד, ו/או כי נתגבש לכלל התחייבות של המעביד לתשלום השכר הנ"ל. כמו כן, אותו "מר איפרגן" לא הובא בכלל לעדות מטעם התובעת, עדות שהיתה יכולה לסייע לתובעת להוכיח את גרסתה. מנגד, הסכם העבודה בין הצדדים (נספח א לתצהיר מר הררי), מצביע על הסכמה לשכר בסיס של 6,000 ₪, למשך כל תקופת העבודה של התובעת כממלאת מקום מנהל סניף. לאור האמור, התובעת לא השכילה להוכיח התחייבות מצד המעביד לתשלום שכר חודשי בגובה 9,000 ₪, ודין תביעתה בעניין זה להידחות. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה בלבד. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 19,695 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 10.7.10, ועד התשלום בפועל. הנתבעת תישא בהוצאות ההליך הנוכחי (חלקיות בלבד בהתחשב בכך שהתובעת זכתה רק בחלק קטן מתביעתה) ותשלם לתובעת סך של 1,500 ₪ נוספים כהוצאות שכ"ט עו"ד. זכות ערעור: תוך 30 יום. מסמכיםמכתב התפטרות / הפסקת עבודההתפטרות