מחמת תקלה בהעברת התיק לעיוני עם הגשת הסיכומים, התעכבה כתיבת פסק הדין וצר לי על כך. התביעה היא על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1965 (להלן: "החוק"). התובע אשר היה עובד הנתבעת נמצא פגוע פצוע וזב דם, באוטובוס המשמש כסדנה ניידת בשטח מוסך אגד בעיר גנים בקרית אתא. גירסת התובע, על פי כתב התביעה היא כי ביום 20.12.01 לאחר שחזר ממשימה, ביקש לרדת מן הרכב, ואז הסתבכו רגליו ברצועות שהיו מצויות בו, הוא נפל ונפגע קשה בכל גופו. בכתב התביעה לא פירט את המשימה. הנתבעת טוענת כי מה שקרה לתובע הוא אירוע מוחי, אירוע זה הוא אשר גרם לנפילתו ופציעתו, והתובע לא נפגע בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק, שכן לא נפל עקב השימוש לצורכי תחבורה ברכב. התובע נפל, לגירסתו, ברכב אשר שימש לו זירה בלבד ללא קשר לשימוש תחבורתי. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. הדיון התקיים בשאלת החבות, ממילא היה ותדחה התביעה, לא יהיה צורך בקביעת גובה הנזק. שני עדים בלבד העידו: התובע עצמו, ומטעם ההגנה העד מר ג'מיל משעל אשר מצא את התובע באוטובוס, בשעות הצהריים באותו יום כאשר הוא צועק בקול חנוק לעזרה. מר משעל העיד, כי מצא את התובע כאשר רגליו מסובכות ברצועות. מר משעל נכנס לאוטובוס לצורך מנוחה. כמו כן הוצגו במהלך הדיון המסמכים כדלקמן: א. סיכום אשפוז מיום 20.12.01 - נ/1: היום באופן פתאומי לדבריו בזמן עבודה הרגיש כאבי ראש דיפוזיים תמידיים לוחצים ללא בחילות, ללא הקאות, שולל הפרעות ראייה לא קיבל טפולאנלגטי. מלווים בעויות הפנים מצד שמאל ובהמשך הרגשת חולשה ביד וברגל שמאל. נפל ונחבל ביד וברגל שמאל..." בסיכום האשפוז ההתייחסות היא לאירוע מוחי, האבחנה CVA. יש לציין כי התובע עבר בעבר אירוע מוחי. התובע היה מאושפז 4 ימים. ב. נ/2 שאלון. נ/3 תצהיר. ת/1 - דו"ח תאונה בו מתוארת התאונה על ידי התובע שנערך ב - 15.5.02. בדו"ח זה תאר התובע את התאונה כך: "אני משמש כגרריסט במוסך צפון ב-20.12.01 בשעות הצהרים יצאתי עם הגרר לכוון הצומת על מנת להכניס נהג למוסך צפון כאשר הגעתי למוסך נעצרתי ע"י מחלקה ג' על מנת לרדת מהגרר לעבר מחלקה ג' קמתי מהמושב ורגליי 2 רגליי נתפסו ברצועת מנוע שעפה בזמן נסיעה מהמתקן הקיים בדופן פנימי של הגרר לעבר הרצפה נפלתי קדימה על ארון עבודה שנמצא בגרר נפגעתי באפי בכתף שמאל וברגל שמאל שכבתי כחצי שעה בגרר מבלי לקבל עזרה. הח' גמיל משעל נכנס לגרר ראה אותי על רצפת הגרר דם ניגר מאפי והוזמן אמבולנס למקום הועברתי לבי"ח רמבם מח' ניורולוגית שכבתי בבי"ח 3 ימים ועד עצם היום הזה אינני עובד יש לי מתקן על הכתפיים לתמוך ביד שמאל את ידי השמאלית אינני יכול להזיז אינה מתפקדת יש לי כאבים חזקים בכתף אינני יכול לישון אני שמאלי ולכן קשה עלי התפקוד היום יומי." לאחר שמיעת העדים ועיון במסמכים ופרוטוקול הדיון ובהעדר עדים וראיות אשר יתמכו בגירסת התובע, המסקנה היא כי אי אפשר לקבוע שפציעתו המצערת של התובע היוותה אירוע של תאונת דרכים, כמשמעותו בחוק. עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין אשר אינה נקייה מסתירות כשלעצמה. בכתב התביעה לא פירט התובע את נסיבות נסיעתו, כפי שפירט בדו"ח, ובבית המשפט, ובתצהיר תשובות לשאלות. בתצהיר מתן תשובות לשאלון שנשלח אליו תאר את הנסיבות כי "יצא למשימות חלוץ של אוטובוס שהתקלקל באיזור המפרץ". התצהיר ניתן ביום 1.7.07 . ב - 15.5.02 - בדו"ח ת/1 לאגד כתב כי נשלח לאסוף נהג. הוא לא סיפר מי הנהג. בעדותו בבית המשפט התברר כי מדובר בחתנו. החתן לא הוזמן להעיד לתמוך לפחות בחלק זה של עדות התובע. לעניין השוני בין גירסה זו לגירסת בית החולים, טען התובע כי הגיע מבולבל עם אירוע מוחי ואינו זוכר מה אמר או לא אמר. טענה זו, אכן מתקבלת על הדעת. אך מתלונות התובע, ממצאי בית החולים, עולה כי התובע עבר אירוע מוחי וזה אשר גרם לנפילתו והסתבכותו ברצועות. לעניין ההסתבכות ברצועות, תמך בגירסה מר ג'מל משעל אשר מצא את התובע מסובך ברצועות. אין כל ראיה תומכת בגירסה כי התובע היה בנסיעה וחזר ממנה וביקש לרדת מן הרכב. כפי שהתברר באוטובוס המשמש כסדנה ישנה מטה, באותה מידה ניתן לסבור כי התובע ביקש לנוח על המטה לאור הכאבים והחולשה שהרגיש אך מעד ונפל. גם אם היו הרצועות על הרצפה והסתבך בהן, כל אלו אינם מהווים תאונת דרכים. הנני קובעת כי התובע לא נפגע בתאונת דרכים כמשמעה בחוק. לאור קביעה זו, אין צורך לדון בגובה הנזק. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. מוסךאירוע מוחי