1. עניינה של התביעה שבפנינו הינה דרישה של שלוש התובעות להשלמת כספי פיצויי פיטורים ולהחזר פיקדון שהופקד על שמן אצל הנתבעת 2. התובעת 1 מבקשת מספר סעדים נוספים, שעיקרם אכיפת הסדר פשרה שנערך בינה לבין הנתבע 1 וזכויות סוציאליות המגיעות לה, לשיטתה, מכוח תקופת עבודתה וסיומה. 2. הנתבע 1 (להלן: "הבנק") הינו תאגיד בנקאי בעל רשיון "בנק" לפי הוראות חוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981. מדובר בבנק מסחרי שלו פריסת סניפים רחבה בכל רחבי הארץ. 3. הנתבעת 2 (להלן: "גדיש") ניהלה במועדים הרלוונטיים לתביעה קופות גמל והיתה חברה בת של הבנק, אשר נשלטה ונוהלה על ידו. בשנת 2005 ומוזגה גדיש בחברת גד גמולים, חברה לניהול קופות גמל בע"מ. זו האחרונה שינתה את שמה לגדיד פועלים בע"מ, בהתאם להוראות המפקח על שוק ההון, ואינה מנהלת עוד קופות גמל. מכל מקום, במועדים הרלוונטיים לתביעה ניהלה הנתבעת 2 את קופת הגמל "גדיש ? 2" (להלן: "גדיש ? 2"). 4. הנתבעת 3 (להלן: "קג"מ") הינה "קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ", אליה הפריש הבנק הפרשות שוטפות לשם ביטוח התובעות בהסדר פנסיה מקיפה. 5. התובעות הועסקו בבנק בתקופות עבודה שונות וסיימו עבודתן בבנק בנסיבות דומות, אך לא זהות. בטרם נפרט את נסיבות סיום העסקתה של כל אחת מן התובעות, נידרש ראשית לרקע שהוביל לסיום העסקתן, לצד סיום העסקת מאות עובדים נוספים מעובדי הבנק. בבסיס סיום עבודתן של התובעות, עומדת החלטת הנהלת הבנק שנתקבלה בשנת 2002 לפיה ייערך קיצוץ במצבת כוח האדם ויפוטרו כ-900 מעובדי הבנק. במסגרת זו נכרת ביום 17.12.2002 בין הבנק לבין ארגון עובדי הבנק הסכם במסגרתו הוסכם על פיטורי 900 עובדים קבועים (נספח 9 לתיק מוצגי התובעות). סעיף 4.2 להסכם האמור קובע כי לעובדים אלה ישולמו פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 230%. נקבע כי מענק הפיצויים "כולל את הכספים שנצברו לזכות העובד מהפרשות הבנק לקופות השונות, שיופחתו ממנו כמקובל בבנק" (ס' 4.2.2 להסכם). סעיפים 7-8 להסכם זה הציבו כתנאי לקבלת תנאי הפרישה הקבועים בהסכם את חתימתו של העובד על כתב ויתור, שאם לא כן לא יקבל את הפיצויים המוסכמים בשיעור של 230% כי אם פיצויים כחוק. 6. על הרקע האמור הסתיימה העסקתן של כל אחת מן התובעות, כדלקמן: א. גב' עפרה קורנפלד: התובעת 1 (להלן: "הגב' קורנפלד") הועסקה בבנק החל מיום 7.8.1989 ועד לחודש ינואר 2003 (נעיר כי יחסי עובד-מעביד בין הגב' קורנפלד לבנק נותקו רק ביום 30.4.2003, בהתאם להסכמה בפשרה בין הצדדים במסגרת תביעה שהגישה גב' קורנפלד לבית הדין כפי שיפורט להלן). ביום 5.1.2003 הוּדע לגב' קורנפלד על כוונה לפטרה במסגרת פיטורי הצמצום ונמסרה לה הודעת פיטורים במסגרתה נאמר לה כי עבודתה בבנק תופסק ביום 9.1.2003. בהמשך להודעה זו קיבלה גב' קורנפלד תדפיס של טיוטת חשבון פיצויים בו פורטה התחייבות הבנק לתשלום פיצויי פיטורים בשיעור של 230% ובסך 178,975 ₪. במקביל, נמסרה לה טיוטת חשבון פיצויים חלופית לפי פיצויי פיטורים בסך 100% בלבד (נספח ג' לתצהיר גב' קורנפלד), לשם המחשת פיצויי הפיטורים שתקבל בלא שתחתום על כתב ויתור. נעיר כי נוסף על פיצויי הפיטורים בסך 230% הסכים הבנק לשלם לגב' קורנפלד סכום נוסף של 40,000 ₪. ביום 29.1.2003 חתמה גב' קורנפלד על מכתב התפטרות (נספח ד' לתצהירה) בו צויינו הסכומים האמורים, המהווה גם כתב ויתור בהתאם לדרישת הבנק. ביום 13.2.2003 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין הבנק לבין ההסתדרות הכללית החדשה וארגון עובדי הבנק (נספח 11 לתיק המוצגים מטעם התובעות) במסגרתו נקבע כי כל העובדים שסיימו עבודתם בבנק לפי הסכם ההתייעלות מיום 17.12.2002 במסלול פיצויי פיטורים יקבלו מענק נוסף בסך 25,000 ₪ וכי תוקם קרן מיוחד משותפת לבנק ולנציגות העובדים, אליה יעביר הבנק סך 2.5 מיליון ₪, לצורך מתן מענקים למקרים מיוחדים של עובדים שסיימו עבודתם במסגרת פיטורי הצמצום. בהתאם לכך, היתה זכאית גב' קורנפלד למענק בסך 25,000 ₪ וכן קיבלה בתחילת חודש אפריל 2003 הודעה לפיה הוחלט לאשר לה מענק נוסף בסך 40,000 ₪ מן הקרן (נספח ה' לתצהיר גב' קורנפלד). ביום 27.4.2003 הגישה גב' קורנפלד כתב תביעה אל בית דין זה וכן בבקשה למתן סעד זמני דחוף בדבר המשך יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, בין היתר בהיותה בשבוע ה-12 להריונה (עב (ת"א) 2780/03; בש"א 2089/03). ביום 1.5.2003 הושגה פשרה בין הצדדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין ולפיה: "1. יחסי עובד ומעביד בין העובדת לבנק הסתיימו ביום 30.4.03. 2. מוסכם שהבנק ישלם לתובעת פיצויים בשיעור של 230%, לפי המשכורת הקובעת לתשלום פיצויים בבנק, כפי ששולמה לעובדת בחודש 4/03. החישוב זה יערך לפי ותק עד ליום 30.9.03. 3. למען הסר ספק מובהר בזאת שסכום הפיצויים המוסכם של 230% כנ"ל כולל בתוכו את הסך של 54,280 ₪, אשר נצבר בקרן הפנסיה על שם העובדת. 4. בנוסף לסכום הפיצויים לפי החישוב הנ"ל, ישולם לעובדת גם מענק מיוחד (מענק פרישה) בסך 105,000 ₪. 5. בנוסף ישלם הבנק לעובדת, מענק נוסף בגובה 5 משכורות חודשיות נוספות, כולל כל התשלומים הנלווים - דמי הבראה (החלק היחסי) והפרשות סוציאליות (קרן גמלאות וקרן השתלמות), אשר ישולמו ישירות לעובדת במסגרת מענק נוסף זה. 6. מוצהר ומוסכם שמסמך ההתפטרות שנחתם ע"י העובדת ביום 29.1.03 בטל ומבוטל. ... 8. ... לענין הכספים שבקרן הגמלאות, תקבל העובדת מהבנק מכתב שחרור. ... 10. מוצהר ומוסכם כי עם ביצוע הסדר זה, ותשלום הסכומים המפורטים בו, אין לעובדת תביעות נוספות מכל סוג שהוא כנגד הבנק ו/או מי מטעמו, בגין תקופת עבודתה בבנק ו/או סיומה, למעט תביעות בנזקי גוף בבית משפט רגיל (ולא בבית דין לעבודה). ...". ב. גב' רותי אורן: התובעת 2 (להלן: "גב' אורן") הועסקה בבנק החל מיום 19.8.1974 (נעיר כי בכתב ההגנה של הבנק וגדיש צוין 19.10.1974 אולם מיתר המסמכים שהוצגו בפנינו עולה כי המועד הינו כגירסת התובעת, ר' למשל באישור העסקה, נספח א' לתצהיר גב' אורן; סיכומי הבנק וגדיש אף דבקו בגירסת גב' אורן). גב' אורן הועסקה עד ליום 31.12.2003, אז פרשה במסגרת הסדר פרישה מרצון שהוצע לה סמוך לכך. במסגרת הסדר הפרישה התחייב הבנק לשלם לה, בין השאר, פיצויי פיטורים בשיעור 230%. לטענתה, הסכימה להסדר האמור לאחר שהוסבר לה כי האלטרנטיבה היא פיטורים בתשלום פיצויים כחוק בלבד. במסגרת זו הוצגו לגב' אורן על ידי נציגי חברת בנפיט החברה המלווה בתהליך הפרישה - בנפיט בע"מ (להלן: "בנפיט") תדפיס חישוב לפרישה במסלול פיצויים זה. ביום 28.12.2003 חתמה גב' אורן על בקשה בלתי חוזרת לפרישה מרצון בתנאים מועדפים (נספח ב' לתצהיר גב' אורן), אליו צורפה טיוטת תדפיס הפרישה והפיצויים. כן חתמה ביום 31.12.2003 על הסכם פרישה מרצון, המהווה גם כתב ויתור כדרישת הבנק (נספח ג' לתצהיר גב' אורן). ג. גב' תמר טבשי: התובעת 3 (להלן: "גב' טבשי") הועסקה בבנק החל ביום 18.10.1977 ועד ליום 9.1.2003. בינואר 2003 נמסרה לגב' טבשי הודעת פיטורים (נספח ב' לתצהיר גב' טבשי) ובהמשך לכך נמסרה לה טיוטת חשבון פיצויים (נספח ג' לתצהיר גב' טבשי) שחושבו על פי 230%. ביום 21.1.2003 חתמה גב' טבשי על כתב ויתור (נספח ה' לתצהיר גב' טבשי) כפי שנדרשה על ידי הבנק, במסגרתו צויין כי קיבלה "...בנוסף מענק בסך של 30,000 ₪ ברוטו מעבר לקבוע בהסכם ינואר 2003, על פי בקשה מיוחדת לאור נסיבותי האישיות..." ולאחר מכן נמסר לה פירוט חשבון פיצויים (מכתב מיום 10.2.2003, נספח ד' לתצהיר גב' טבשי) לפי 230%. עוד נעיר כי הגב' טבשי היתה זכאית למענק נוסף בסך 25,000 ₪ במסגרת ההסכם הקיבוצי מיום 13.2.2003 שהזכרנו לעיל בעניינה של גב' קורנפלד (ר' מכתב זכאות מיום 16.2.2003, נספח ו' לתצהיר גב' טבשי). לאחר הפסקת עבודתה פנתה גב' טבשי לבנק וביקשה לקבל את המענק הנהוג בו בגין 25 שנות עבודה. במכתב מיום 17.7.2003 הודיע לה הבנק כי אושר לה המענק בסך 12,354 ₪ ומענק זה שולם לה בהתאם (נספח ז' לתצהיר גב' טבשי). 7. הצדדים אינם חלוקים על כי לתובעות כולן, חרף הנסיבות השונות במעט של סיום עבודתן בבנק, הוצעו תנאי פרישה מועדפים וכי זכאותן לקבלת תנאי פרישה אלו הותנתה בחתימה על כתבי ויתור, בהם הצהירו המערערות כי אין להן תביעות או דרישות נוספות מן הבנק. 8. המחלוקת בין הצדדים נעוצה איפוא בטענת התובעות כי סכום פיצויי הפיטורים ששולם להן אינו הסכום המלא המגיע להן לפי המוסכם עימן, משום שהוא משקלל את סך תגמולי המעביד שהופקדו בחשבונותיהן בקג"מ עד לחודש אוקטובר 1993, וכי הפחתת תגמולים אלה מסך פיצויי הפיטורים ששולמו להן בוצע שלא כדין, משום שרק מחציתם הינם כספי פיצויים. 9. עוד טוענות התובעות כי הפקדות בשיעור %?2 שהפקיד הבנק על שמן לאורך השנים בקופת גמל 'גדיש ?2', הועברו שלא כדין אל הבנק בהסדר הפרישה. לפי הנטען, הסכומים האמורים שייכים להן, היות שנרשמו על שמן. בין היתר, עתרו לקבלת פירוט הכספים שהופקדו על שמן בקופה, ולתשלום הסכומים ישירות לידיהן. 10. נעיר כי הגב' קורנפלד, אשר בעניינה הושג כאמור הסדר פשרה, תבעה מספר סעדים נוספים אליהם נידרש בדיון נפרד שנערוך במסגרת פסק דין זה. 11. אשר לקג"מ: עיקר הסעד שנתבע ממנה הינו סעד הצהרתי במסגרתו התבקש בית הדין להורות לה על מתן דיווח מתוקן ומעודכן ברישומה, בו יופרדו סכומים שנרשמו כפיצויים לסכומי תגמולים, השייכים לעובד וסכומי פיצויים השייכים למעסיק. ההליך: 12. בטרם נידרש למחלוקות עצמן, יובא בתמצית תיאור ההליכים בתיק עובר למתן פסק הדין. 13. התביעה שבפנינו הוגשה כשלוש תביעות נפרדות, ואוחדה בהחלטת כב' סגנית הנשיא (כתוארה אז) השופטת אורלי סלע, בפני מותב בראשות עמיתנו כב' השופט שמואל טננבוים. נעיר כי תיק נוסף, רביעי במספר, אשר אוחד עם התביעות הנ"ל, הוגש על ידי התובע מר רוני בונפיל (עב 6858/05), וביום 18.11.2010 הושגה הסכמה בדבר מחיקה הדדית של התביעה והתביעה שכנגד לעניין אותו תובע, וניתן פסק דין המורה על כך. 14. עוד נעיר כי הנתבעים הגישו כתב תביעה שכנגד נגד שלוש התובעות בתיק דנן, בו נדרשו השלוש להשבת הסכומים ששולמו ביתר לתובעות כנגד חתימתן על כתבי הוויתור. במסגרת פסק דיננו זה נידרש, איפוא, גם לדיון בתביעה שכנגד. 15. כב' השופט טננבוים הקדיש תחילה את הדיון לבקשת התובעות לאישור תביעותיהן כתובענות ייצוגיות. נעיר כי כשהוגשה התובענה נתלתה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית בתקנה 22 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. לאחר מכן, עם כניסתו לתוקף של חוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 תיקנו התובעות את תביעותיהן וביקשו כי בית הדין יאשר אותן כתובענות ייצוגיות על פי הוראות החוק. מותב בראשות כב' השופט טננבוים דחה ביום 26.4.2007 את הבקשה (בש"א 7528/04; בשא 7530/04). 16. התובעות ערערו על החלטה זו וביום 18.2.2009 דחה בית הדין הארצי לעבודה את ערעור התובעות (ע"ע 339/07 רותי אורן - בנק הפועלים בע"מ). עתירה לבג"צ נגד פסק דינו האמור של בית הדין הארצי לעבודה נדחתה ביום 25.1.2011 (בג"צ 9720/10 רותי אורן נ' בית הדין הארצי לעבודה). 17. בין כה וכה, בבית הדין האזורי בתל אביב נמשך הדיון בשלב ההוכחות, תחילה בפני מותב בראשות כב' השופט יצחק לובוצקי. בשים לב להיות אחד מחברי המותב יו"ר פעיל של ועד עובדים בבנק הבינלאומי הוחלף נציג הציבור. משהתובעות הגישו בקשה המתנגדת להחלטה הנוגעת להחלפת נציג הציבור ובקשתן נדחתה, הוגש ערעור פסלות אשר נדון ונדחה בבית הדין הארצי (עפ"ס 19461-05-10). בהמשך, הועבר הדיון למותב זה. 18. ביום 6.1.2011 נתקיים דיון הוכחות בתיק; מטעם התובעות העידו התובעות עצמן; מטעם הבנק וגדיש העידה הגב' יהודית גלינה סגנית מנהלת מחלקת שכר בבנק מאז שנת 2001 אשר עובדת בבנק למן 1974; מטעם קג"מ העיד האקטואר מר אברהם הררי בכיר קג"מ ומי ששימש בה בתפקידי ניהול שונים ובמועד הרלוונטי כמנהל מחלקת עזיבות. יוער כי איננו מזכירים תצהירים נוספים שהוגשו לאורך 'חיי התיק' בבית הדין, ובכלל זה תצהירים לתמיכה בבקשה להכרה בתובענה כייצוגית או בתשובה לבקשה האמורה. רקע עובדתי: 19. עד 30 באוקטובר 1993 היה הבנק חברה בת של חברת העובדים השיתופית הכללית בארץ ישראל בע"מ, ומוסד ממוסדות ההסתדרות, כהגדרת המונח בחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן: "חוקת העבודה" או "החוקה") (ר' נספח 4 לחוקת העבודה, בנ/4 בתיק המוצגים מטעם נתבעים 1-2). 20. בנסיבות היסטוריות שאיננו נדרשים לפרטן, ובעקבות החלטות ממשלה הועברה הבעלות במניות הבנק לידי המדינה, בליווי חקיקה מתאימה. עם זאת, גם לאחר העברת הבעלות בבנק הוסיף הבנק לנהוג על פי ההסדר הקבוע בחוקת העבודה בנושאים שונים אשר לגביהם לא נקבע הסדר ספציפי שונה ולא נחתם הסדר אחר, לרבות בכל הנוגע להפרשותיו לקג"מ ולקופת הפיצויים 'גדיש ?2', אשר גם בנוגע אליהם לא נחתם הסדר אחר (ס' 19 לתצהיר גב' גלינה). 21. כך, בנוגע להפקדת ולניכוי הכספים שנצברו בקג"מ פעל הבנק על פי הוראות סעיף 5 לפרק 18 בחוקה וסעיפים 3 ו-4 לפרק 19 לחוקה. באשר לכספי 'גדיש ?2' הבנק פעל בהתאם לסעיפים 3 ו-4 לפרק 18 לחוקת העבודה. משחוקת העבודה תוקנה בשנת 1993 מספר תיקונים שנכנסו לתוקפם בנובמבר 1993, נביא את שני הנוסחים בזה אחר זה (הנוסח המובא זהה בשתי הגירסאות, למעט החלק שסומן בקו חוצה ובאות מוקטנת, אשר נמחק והוחלף בגירסה המאוחרת): "פרק שמונה-עשר ... 3. המוסד יעביר לקג"מ, לזכותו של העובד, החל מיום 1/1/73, מדי חודש %? 2 מהמשכורת הכוללת, לצורך מענק פרישה או לצורך מימון השלמת פיצויי פיטורים. 4. במקום האמור בסעיף 3 לעיל, רשאי המוסד לרשום לזכותו של העובד %? 2 מהמשכורת הכוללת, החל מיום 1/1/73, לצורך תשלום מענק פרישה כאמור להלן. 5. תשלומי המוסד המשולמים לקג"מ, כאמור בסעיף 3 לעיל ובסעיף 3 בפרק 19 להלן, יבואו ביחד במקום פיצויי פיטורים, על-פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (נספח ו' 8) 5. עבור תקופת העבודה שעד ה-1.11.93, תשלומי המוסד המשולמים לקג"מ, כאמור בסעיף 3 בפרק 19 להלן, ובסעיף 3 לעיל, יבואו ביחד במקום פיצויי פיטורין על-פי ס' 14 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963. עבור תקופת העבודה שמה-1.11.93 ואילך, תשלומי המוסד המשולמים לקג"מ על-חשבון פיצויי פיטורין (6%), כאמור בסעיף 4 בפרק 19 להלן, ביחד עם תשלומי המוסד כאמור בסעיף 3 לעיל (%? 2), יבואו ביחד במקום פיצויי פיטורים, על-פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (נספח ו' 8)". ..... פרק תשעה-עשר ... 3. עבור כל עובד החבר בקג"מ ישלם המוסד דמי גמולים לקרן, בשיעור של 12% מרכיבי המשכורת (עד 1988 עמד השיעור על 11% - מ.ש) שנקבעו לצורך פנסיה (על-פי פרסומי האגף למינהל וכוח-אדם ומשאבי אנוש) ובהתאם לתקנות הקרן. 4. במקביל ינכה המוסד ממשכורתו הכוללת של העובד דמי גמולים לקג"מ, בשיעור של 5% מהמשכורת הכוללת, כפי שנקבע בתקנות הקרן. 4. בעבור תקופת העבודה החלה מ-1.11.93, יבואו 6% מתוך סה"כ תשלומי המוסד המשולמים לקג"מ, כאמור לעיל, על-חשבון פיצויי פיטורין 5.במקביל ינכה המוסד ממשכורתו הכוללת של העובד דמי גמולים לקג"מ, בשיעור של 5.56% מהמשכורת הכוללת, כפי שנקבע בתקנות הקרן." ...". 22. כאמור, הבנק וגדיש הפנו לחוקת העבודה וטענו כי הסתמכו עליה בנוהגו של הבנק להפקיד את מלוא הכספים בקג"מ על-חשבון פיצויים ובנוהג של הפרדת כספי פיצויים וכספי תגמולים מאז חודש נובמבר 1993 (ס' 27 לתצהיר גב' גלינה). התובעות טענו מנגד כי הבנק נסמך על תיקון מאוחר, בפרט על הסעיפים המתוקנים 5 בפרק 18 ו-4 בפרק 19 המובאים לעיל, אשר נכנסו לתוקף במועד שבו הבנק חדל מלהיות מוסד ממוסדות ההסתדרות, לפיכך הם אינם חלים על הבנק והוא אינו יכול להסתמך עליהם בפרשנותו את סעיפי החוקה שקדמו לתיקון. 23. הצדדים חלוקים, איפוא, הן בשאלה האם הבנק רשאי לפעול על פי חוקת ההסתדרות לאחר שחדל מלהיות מוסד ממוסדותיה והן בשאלה האם ניתן לפרש את סעיפי החוקה עובר לתיקון על סמך הסעיפים המתוקנים. ודוק: התובעות אינן מלינות על כך שהבנק פעל בהתאם לתיקונים בחוקה מנובמבר 1993, ככל שהם נוגעים לסיפא של סעיף 5 לפרק 18 בחוקה, שעניינה הפרדת הכספים שהופקדו בקג"מ לכספי פיצויים ולכספי תגמולים. ההיפך הוא הנכון - התובעות טוענות כי כך היה על הבנק לפעול גם בתקופה שקדמה לתיקון. כספי תגמולי המעביד בקג"מ 24. מן האמור עולה כי עד לחודש אוקטובר 1993 הפקיד הבנק לקג"מ בגין תגמולי מעביד סכום גלובלי בסך 12% מרכיבי השכר הקובעים של התובעות (עד 1988 הופקדו 11% ועל כך אין מחלוקת). החל מנובמבר 1993 בוצעה הפרדה בקג"מ ובהפקדות הבנק, כך שבקג"מ נרשמו 6% מהפקדות הבנק עבור פיצויים ו-6% עבור תגמולי פנסיה. נעיר כי לטענת התובעות הפרדה זו לא מצאה את ביטויה בדו"חות השנתיים ולסוגייה זו נידרש גם במסגרת הכרעתנו. 25. במועד סיום יחסי העבודה ומשנערכו לתובעות חשבונות תשלום פיצויי הפיטורים, קוזז מסך 230% פיצויי הפיטורים שניתנו להן, מלוא הסכום שהופקד בקג"מ עד 1993, כלומר, כל 12 האחוזים, וכן סכום נוסף שהופקד החל מנובמבר 1993 על חשבון פיצויים (6% מההפקדות בקג"מ). טענות הצדדים: 26. התובעות טוענות כי במהותו, הסכום שהופקד עד 1993 לקג"מ בסך 12% משכרן הינו סכום שיש לחלקו בין הפרשות לפנסיה השייכות להן לבין הפרשות לפיצויים השייכות למעביד. 27. הנתבעים נתלים מנגד בכתבי הויתור ובתנאים המיטיבים שניתנו לתובעות, בטענה כי הן מושתקות ומנועות מלהעלות טיעוניהן. בהקשר זה נזכיר התובעות טוענות להטעיה ולחתימה על הסכמי הפרישה וכתבי הויתור מתוך טעות. הנתבעים טוענים גם כי פעלו בהתאם לחוקת העבודה, המסדירה את ביצוע ההפקדות כהפקדות אשר עד 1993 היו כולן על-חשבון הפיצויים. נטען כי הסדר זה אף אושר בצו על ידי שר העבודה. כמו כן נטען כי מדובר בהסדר מקובל בבנק, וכי התובעות הסכימו כי התחשיב יערך 'כמקובל בבנק' בכתבי הוויתור עליהן חתמו מתוך מודעות מלאה ומתוך ידיעה כי אלו תנאיהן. הכרעה: 28. נקדים ונאמר כי לאחר עיון במכלול הראיות שבאו בפנינו ובחינת מהותו של התשלום לקג"מ בשים לב למערך ההסכמי הקיים בבנק באנו לכלל מסקנה כי הדין הוא עם הנתבעים שכן מבחינה מהותית, יש לראות בכספים שהופקדו בקג"מ עד וכולל אוקטובר 1993 ככספים על חשבון פיצויי פיטורים. למעלה מן הצורך, נעיר כי לאותה מסקנה כי הדין הוא עם הנתבעים נגיע על ידי מסקנתנו כי יש ליתן תוקף לכתבי הוויתור עליהם חתמו התובעות. להלן נבהיר עמדתנו. 29. ראשית נידרש לשאלת תחולתה של חוקת העבודה על הבנק, אף לאחר שעבר לידי המדינה. כבר נקבע כי חוקת העבודה אינה בגדר הסכם קיבוצי, כי אם בהסדר קיבוצי עסקינן (דיון (ארצי) לט/3-115 חב' ששת הכוכבים בע"מ - שבתאי פישלר , יא (1) 169) וככזו, יש ליתן לה תוקף כחוזה מחייב (עסק (ארצי) 1002/04 הסתדרות העובדים הכללית החדשה-הסתדרות המהנדסים - שירותי בריאות כללית, לא פורסם (2005)). משלא בוטלה החוקה בתחולתה על הבנק עם העברת הידיים אל המדינה, אין מקום לקבוע כי חוקת העבודה אינה חלה (ר' גם דב"ע (ארצי) נה/3-222 נצחיה אביב - בנק הפועלים בע"מ פד"ע כט 295). 30. אשר לתיקונים שבוצעו בחוקה, הרי שמצאנו כי אין לנו כלל צורך להכריע אם חלים אם על הבנק אם לאו לצורך הכרעה בסוגייה שבפנינו. ראשית, מן הטעם כי כפי שצויין לעיל, אף התובעות אינן טוענות כי פעולתו של הבנק בהתאם לסיפא של סעיף 5 המתוקן בפרק 18 בתקופה שהחלה בנובמבר 1993 (קרי, הפעולה של הפקדה המפרידה בין פיצויים לתגמולי פנסיה) היתה שלא כדין. ההיפך הוא הנכון - התובעות מבקשות כי נחיל בפרשנות את אותה הוראה גם למפרע, על התקופה שקדמה לנובמבר 1993. שנית, איננו נזקקים להוראה זו בדיוננו שלהלן אלא כמקור פרשני. נסביר עמדתנו: לאחר נובמבר 1993 הוחל תיקון בסעיף 5 לפרק 18 בחוקה, אשר לפיו, עבור תקופת העבודה שעד ה-1.11.1993, תשלומי המוסד המשולמים לקג"מ יבואו ביחד במקום פיצויי פיטורים (על-פי ס' 14 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963) ועבור תקופת העבודה שמיום 1.11.1993 ואילך, יבואו 6% מתשלומי המוסד המשולמים לקג"מ על-חשבון פיצויי פיטורים יחד עם תשלומי ה-%? 2. 31. בגירסתו הקודמת של הסעיף כל שצויין היה רק כי תשלומי המוסד המשולמים לקג"מ יבואו ביחד במקום פיצויי פיטורים, בדומה לרישא שבסעיף המתוקן אך ללא מגבלת התאריך. מכלל ההן שבתיקון אנו למדים על הלאו - כלומר, שכל עוד לא תוקן הסעיף שימשו מלוא הכספים שהופקדו (12%) במקום פיצויי פיטורים במקרים המתאימים. חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". שעה שלשון החוזה מצוייה במחלוקת, כבענייננו, ניתן כאמור, ללמוד על אומד דעת הצדדים מתוך נסיבות חיצוניות (ע"ע (ארצי) 529/09 ארז נאורי ואח' -National Semiconductor (I.C.) Ltd. ואח', לא פורסם 12.4.2011). אין חולק כי התיקון המאוחר מהווה נסיבות שכאלה, היכולות ללמדנו כי כל הכספים שהופקדו עובר לתיקון ישמשו במקום פיצויי פיטורים. 32. סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, השתכ"ג-1963 קובע כי תשלום לקופת תגמולים או לקרן פנסיה לא יבוא במקום פיצויי פיטורים "אלא אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר". הנתבעים הציגו אישור כאמור מיום 18.10.1964 (י"פ 1128, 447, צורף כנספח בנ/7 לתצהיר הבנק וגדיש). באישור האמור מציין שר העבודה דאז כי הוא "מאשר כי תשלומי מוסד של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל עבור עובדיו לקרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ יבואו במקום פיצויי פיטורים לעובדים כאמור". כפי שטענו התובעות הצו לא קבע שכל ההפרשות והתשלומים לקרן יבוא במקום ועל חשבון הפיצויים, אך הוא גם לא קבע אחרת. כלומר, שפרשנות צו שר העבודה אינה יכולה לבוא במקום בחינה עניינית של מהות הכספים שהופקדו בקג"מ - והשאלה האם הופקדו ככספי פיצויים אם לאו. 33. התובעות נתלות בין היתר גם בנימוק חשבונאי, לאמור, מדוע יופקדו בגדיש %?2 נוספים על חשבון הפיצויים, שעה שלכאורה ולשיטת התובעות הופקדו כבר 12% פיצויים. לטענת התובעות, שעה ש- %?2 הנוספים הופקדו, והוקצו כאמור בסעיף 5 לפרק 18 בחוקה לפיצויי פיטורים, אין מנוס מהמסקנה שהם באים על מנת להשלים ל-%? 8 את אותם 6% אחרים שהופקדו כחלק מה-12%, בעוד שיתר ששת האחוזים צריכים להוות דמי תגמולים. אכן, המספרים מעידים כי הצדק עם התובעות, אולם לא די לנו במספרים כדי להכריע בשאלת מהות הכספים. עלינו להביט על המערך ההסכמי מכוחו הופקדו הכספים, ובעניננו - על חוקת העבודה. כאמור לעיל, החוקה מורה כי הכספים כולם הופקדו ככספי פיצויים. זאת, בשים לב לתיקון שהוחל מנובמבר 1993. אך לא רק זאת, עיון מדוקדק בסעיף 3 לפרק 18 בחוקת העבודה מעלה כי אותם כספי %?2 יופקדו "לצורך מענק פרישה או לצורך מימון השלמת פיצויי פיטורים". ודוק: האפשרות של שימוש בכספים כמענק פרישה מעידה כי כספים אלה לא יועדו בהכרח לפיצויים. 34. טוענות התובעות כי תקנה 19 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964 (להלן: "תקנות קופות גמל") תומכת אף היא לשיטתם בגירסה לפי לא כל 12 האחוזים הינם כספי פיצויים וזאת משום שהיא מתירה זקיפת תשלומים לקופת גמל לקצבה שאינה קופת ביטוח (הקג"מ) בגין פיצויים רק מעל שיעור של 6% שיירשמו כתגמולים בעוד שבעניננו הופקדו 12% וכולם נזקפו לפיצויים. על כך נעיר כי המגבלה האמורה הותקנה רק בשנת 1999 ולפיכך, אינה יכול להעיד על העבר. קרי, שבעת הפקדת 12% היו ההפקדות לפיצויים כדין. 35. הנתבעים מפנים אותנו גם לדו"חות השנתיים שצורפו לתצהיריהם המשלימים (נספחים ט', י') אשר מהם עולה לכאורה כי הקופה ציינה רק דמי גמולים של המוסד ודמי גמולים של החבר ולא צויינו פיצויים. זאת, הן לפני נובמבר 1993 והן לאחריו. כמו כן, בדו"ח מצב חשבון שגולה לתובעות בהליך גילוי המסמכים (נספחי יא' לתצהירים המשלימים של התובעות) צויין טור קרן פיצויים שלא נרשם בו כל סכום, ולצידו נרשמה חלוקה של כספי ההפקדה ל'דמי גמולים מוסד' ו'דמי גמולים חבר' בלבד. האם מעיד הרישום האמור על מהות הכספים? לטעמנו, אין הדבר כך. ראשית, משום שאף לשיטת התובעות ההפקדה כולה בסך 12% אינה דמי גמולים פנסיוניים והיא מתחלקת לשיטתן לדמי גמולים בסך 6% ולפיצויים בסך 6% נוספים כך שרישום מלוא הסכום כדמי גמולים אינו נכון ממילא ועלינו להכריע באיזה אופן הוא שגוי - האם בכך שהחמיץ תשלום בסך 6% כפיצויים או שמא החמיץ רישום של מלוא ההפקדה כפיצויים. מר הררי העיד כי "את הסכום שהתקבל בקרן עד 10/93 (חלק עובד ומעביד) רשמנו כולו כפיצויים" (עמ' 17 לפרו', ש' 9) ועדותו נאמנה עלינו. זאת ועוד, מר הררי צירף את העמוד האחרון לדו"חות השנתיים ובו חושבו הפיצויים תוך הפרדה לשתי התקופות - עד 10/1993 ומ- 11/1993. לעניין זה העיד: "...במחשבי הקרן כפי שמוצג בנספח ט' שאתה מראה, דמי הגמולים נרשמו כד"ג חבר וד"ג מוסד. תוכנת המחשב פיצלה את זה בהתאם להסכם העבודה הספציפי של המעסיק לתגמולים ופיצויים. בדף הסיכום שבתצהיר המשלים שלי טענתי שהוא חסר כאן בנספח. הדף המשלים נעשה באותו יום" (עמ' 18 לפרו', ש' 16 - 19). הטענה העולה מדברי מר הררי, לפיה הרישום של ההפקדות פוצל במועד התחשיב לפי הסכם העבודה הספציפי מקובלת עלינו. יתרה מכך, טענה זו משמעה שאל לנו להסתמך על הרישום שבדו"חות של קג"מ כראיה למהות הכספים שהופקדו. נעיר כי בניגוד לאמור בסיכומי התובעות, העובדה כי התחשיב בוצע בדיעבד, אינה מעידה על כי מדובר ברישום שיש בו כדי להונות את התובעות. 36. בסופו של יום, השיקול העיקרי אשר הנחה אותנו במסקנתנו כי מדובר בפיצויים הינו כי לתובעות לא צפויה כל פגיעה פנסיונית בגין קיזוז הסכומים שנטען על ידן כי הינם דמי גמולים. מר הררי הבהיר זאת בתצהירו בציינו: "זכויות העמיתים לפי התקנון אינן מושפעות כלל וכלל מאופן הגדרתם של דמי הגמולים. השאלה אם דמי הגמולים מוגדרים כתגמולים או כפיצויים, אינה משנה דבר לעניין זכויותיו של העמית וביטוחו בקרן הפנסיה. ככל ששולמו בגין עמית פלוני דמי גמולים בשיעור הקבוע בתקנות ובדין, מן המשכורת הקובעת, מבוטח העמית לפי התקנון" (ס' 6 לתצהיר). בעדותו בפנינו נדרש מר הררי לבהיר את הנקודה וציין: "...אם הופרשו דמי גמולים כדין 16 אחוז עד מרץ 88' ו-17.5 אחוז מאז אפריל 88' מבחינת הקרן השכר הזה מבוטח והפנסיה נגזרת מהשכר שמבוטח במשך כל השנים (עמ' 17 לפרו', ש' 3 - 4). לדבריו, גם אם "מבחינת מיסוי אולי היו השפעות מסוימות. מבחינת הקרן היא היתה מוציאה אותו סכום בשני המקרים" (עמ' 17 לפרו', ש' 12 - 13). ודוק: טענת הנזק הצפוי לקג"מ, אשר הובאה בתצהירו של מר הררי שהוגש במסגרת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, אינה מעלה או מורידה לעניין זה, הן מפני שלא הובררה כל צרכה והן מפני שאף אם יגרם נזק לקופה מעצם הרישום השונה של ייעוד הכספים שהופקדו, הרי שאין הדבר מעיד כי אמנם נרשמו הכספים שלא כדין. 37. מכל האמור, דין טענת התובעות בנוגע לכספים שהופקדו בקג"מ ולאופן רישום להידחות. לפיכך, הקיזוז שביצע הבנק של כספים אלו מסך פיצויי הפיטורים ששולמו לתובעות בוצע כדין. כספי קרן 'גדיש ?2' 38. אשר לכספי קרן 'גדיש ?2' טוענות התובעות כדלקמן: הבנק נהג להפריש כספים לחשבונות שפתח על שם העובדים בגדיש. הפרשות אלה, בגובה %?2 משכר התובעות, הופרשו לטענת התובעות כהשלמת הפרשות לפיצויים. כאן המקום להעיר כי במהלך דיון ההוכחות נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בשאלה אם אמנם הופרשו הכספים ל'גדיש ?2' כהשלמת פיצויי פיטורים או ככספי קופת גמל שאין להם כל קשר לפיצויים, תוך שהבנק טען כי מדובר בהרחבת חזית, שכן התובעות לא הכחישו עד לאותו שלב שמדובר בהפקדה לפיצויים (עמ' 13 לפרו', ש' 14 והלאה). נציין כבר עתה כי עיון בכתבי התביעה מעלה כי התובעות אמנם התייחסו לקופת 'גדיש ?2' כקופה אישית לפיצויים אולם בתצהיריהן הן מציינות כי על פי ייעוץ משפטי שקיבלו, אין מדובר בקופה מרכזית לפיצויים, אלא בקופת גמל אישית שעל שם העובדים-העמיתים ולפיכך לא ניתן לראות בכספים שהוקפדו בקופה משום השלמת כספי הפיצויים. לפיכך, מוכנים אנו להניח כי אין מדובר בהרחבת חזית. 39. מכל מקום, לאחר עריכת תחשיבי הפיצויים לתובעות נמסרו להן טפסי 161 בהם צויין בסעיף 17: "הפרשות לגדיש ?2 יוחזרו למוסד" (טופס מיום 19.1.2004, נספח ה' לתצהיר גב' אורן; טופס מיום 2.2.2003, נספח ח' לתצהיר גב' טבשי; טופס מיום 8.5.2003, נספח יא' לתצהיר גב' קורנפלד). 40. משהתובעות טוענות כי מדובר בכספי קופת גמל אישיים שהופקדו על שמן, ועל כן לבנק לא היתה זכות למשיכתם עם פרישתן ותשלום השלמת פיצויי הפיטורים. 41. עוד טענו כי משמדובר בקופת גמל, שאינה קופה מרכזית לפיצויים, חלות על הקופה חובות דיווח לעמיתים לפי סעיף 53 לתקנות קופות גמל, אך לא רק שגדיש והבנק הפרו חובה זו, אלא שעל פי הנטען אף מנעו ביודעין מהתובעות מידע בנוגע לקופות, בין היתר גם באמצעות כרטיסי המידע המגנטיים. בהקשר הפנו התובעות לבירור שנערך באגף שוק ההון במשרד האוצר בנוגע לכך (נספח 8 לתיק מוצגי התובעות) . 42. הנתבעים טענו מנגד כי 'גדיש ?2' הינה קופת גמל אישית לפיצויים המנהלת חשבונות אישיים על שם העובדים. נטען כי הכספים הנצברים בקופת גמל זו לא נועדו לתשלום קצבה אלא מטרתם מימון מענק פרישה ו/או מימון השלמת פיצויי פיטורים (ס' 17 לתצהיר גב' גלינה). 43. עוד נטען כי מדובר בתביעת כפל, סכומים שכן ממילא אף אם לא היו הכספים משמשים לפיצויים והיו מוחזרים לתובעות, הרי שהיו מקוזזים מכספי השלמת פיצויי הפיטורים ששולמו. 44. נקדים ונאמר כי אף לעניין כספי 'גדיש ?2' מצאנו כי מדובר בקופת גמל אישית לפיצויים ועל כן הדין הינו עם הנתבעים. 45. בהפקדת הכספים לגדיש נסמך הבנק על סעיפים 3 ו-4 בפרק 18 לחוקת העבודה. כאמור לעיל, סעיפים אלו נותרו זהים בכל המועדים והגירסאות הרלוונטיים לעניננו. לשם הנוחות, נביאם בשנית: "3. המוסד יעביר לקג"מ, לזכותו של העובד, החל מיום 1/1/73, מדי חודש %? 2 מהמשכורת הכוללת, לצורך מענק פרישה או לצורך מימון השלמת פיצויי פיטורים. 4. במקום האמור בסעיף 3 לעיל, רשאי המוסד לרשום לזכותו של העובד %? 2 מהמשכורת הכוללת, החל מיום 1/1/73, לצורך תשלום מענק פרישה כאמור להלן". 46. מן הסעיפים שהובאו עולה כי הבנק היה רשאי להפקיד לקג"מ %?2 נוספים לצורך מענק פרישה או מימון השלמת פיצויי פיטורים וכן היה רשאי במקום הפקדה זו, לרשום לזכות העובד %?2 לצורך כך. לטענת הבנק, רישום זה נעשה על דרך של הפקדה לקופת גמל אישית לפיצויים. 47. הסבר זה שניתן לנו על ידי הבנק מקובל עלינו ולא מצאנו בטענות התובעות כל נימוק שיניח את דעתנו מדוע אין מדובר בכספי פיצויים, שעה שיש לכך אינדיקציה הסכמית. טענת התובעות כי חוקת העבודה אינה רלוונטית היות שהכספים לא הופקדו לקג"מ מחמיצה את סעיף 4 הנ"ל. סעיף 5 בפרק 18 קובע כי "תשלומי המוסד המשולמים לקג"מ, כאמור בסעיף 3 לעיל ובסעיף 3 בפרק 19 להלן, יבואו ביחד במקום פיצויי פיטורים" והתובעות טוענות כי שעה שהכספים הופקדו לקופה חלופית ולא לקג"מ לא ניתן לראות בהם כספי פיצויים. פרשנות זו אינה מקובלת עלינו ואינה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 4 הנ"ל, לפיו הוא בא "במקום האמור בסעיף 3". לשונו של ההסדר ברורה ומצביעה על כך שהכספים על פי סעיף 4 המופקדים לקופות אחרות יכולים לבוא במקום הכספים המופקדים לקג"מ על פי סעיף 3, קרי שיכולים הם להוות פיצויי פיטורים או מענק פרישה. 48. למעשה, תביעתן של התובעות הינה תביעה בכפל. שכן שעה שמדובר בכספים להשלמת פיצויי פיטורים, הרי שככל שאלה היו משולמים להן הרי שהבנק היה מקזז את הסכומים שנצברו בהן מן הסכומים ששולמו כהשלמת פיצויי פיטורים. די לנו בכך כדי לדחות את התביעה ברכיב זה אף שנעיר כי טוב עושה הבנק בשחררו כיום את כספי קופת 'גדיש ?2' במישרין לידי העובדים ובנכותו את הסכומים שנצברו שם מסכומי ההשלמה המשולמים מתקציבו (ס' 23 לתצהיר גב' גלינה). כתבי הוויתור וטענת המניעות וההשתק 49. משהכרענו כאמור לעניין כספי ההפקדות בקג"מ כי דובר בכספי פיצויים ולעניין הכספים שהופקדו בגדיש כי לתובעות אין זכאות לכספים אלה מששולמו להם כספים אחרים תחתם, הרי שאין צורך של ממש להידרש לנפקות כתבי הויתור, ולטענה כי התובעות מושתקות ומנועות מלהעלות טענותיהן בפנינו. זאת, היות שלתובעות אין זכאות מהותית לסעדים האמורים שנתבעו על ידן. כך גם לעניין השאלה האם הגב' קורנפלד מושתקת בשל טענת מעשה בית דין. יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך מצאנו להידרש לסוגיית כתבי הוויתור, שכן אף בחינתם של אלו תוביל אותנו למסקנה כי דין התביעה להידחות. 50. בתי הדין לעבודה קבעו בפסיקתם סדרה של קריטריונים לתקפותם של כתבי ויתור, כאשר אלו ייבחנו ביתר קפידה כאשר הזכויות בהן מדובר נובעות מחקיקת המגן. נקבע כי יש לבחון אם מתקיימים תנאי היסוד לכריתת חוזה, היינו גמירות דעת ומסוימות וכי ויתור יהא בר תוקף רק אם העובד היה מודע באופן מלא לזכות עליה הוא מוותר (דב"ע לו/ 11-3 יעקב משיח - סולל בונה בע"מ, לא פורסם). כמו כן, בתי הדין קבעו כי יש לבחון אם נוסח כתב הויתור ברור וחד משמעי (דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' , פד"ע כז 3). וכן, כאשר עולות טענות מתחום דיני החוזים דוגמת עושק או כפייה, ולחילופין כי ההסכם מנוגד לתקנת הצבור, על בית הדין ליתן עליהן את הדעת. 51. מדיניות בתי הדין לעבודה היא ליתן תוקף לכתבי ויתור ביד קמוצה (דב"ע (ארצי) 2-10/98 אלדד קנטי - דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ, לא פורסם (1999)), עם זאת כאשר חומר הראיות מעלה כי החותם על כתב הויתור ידע מהו סכום התשלום שהוא אמור לקבל ואת אופן החישוב ואף לא החזיר את הכספים מיד עם הגשת תביעתו, עת סבר שכתב הויתור אינו תקף - נפסק כי יש לתת תוקף לכתב הויתור (ע"ע 1376/00 זכר בנקוביץ - גדות ים בע"מ, לא פורסם, (2002) להלן: "עניין בנקוביץ"). 52. בענייננו כאן, לפחות חלק מהתובעות לוו על ידי חברת "בנפיט", חברת ייעוץ לפרישה אשר פרסה בפניהן את מלוא השיקולים והסכומים. לכל התובעות נמסרו הסכומים שישולמו להן בפירוט רב והוגשו להן טיוטות תחשיבי פיצויים. התובעות זכו למענק פרישה מיטיב מעל ומעבר לפיצויי הפיטורים שהוקנו להן בדין וכן זכו למענקים שונים נוספים כמפורט לעיל. בשים לב למסקנתנו לעיל בדבר מהות כספי קג"מ וגדיש, אין ולא יכול להיות חולק כי בפני התובעות נפרס מלוא המידע הדרוש לשם הסכמה מדעת לחתימה על כתבי הוויתור, שהרי מסקנתנו הינה כי כספי קג"מ הינם כספי פיצויים וכספי גדיש שולמו בפועל לתובעות (משמדובר בתביעת כפל). מסקנה זו מקבלת משנה תוקף בעניינה של גב' קורנפלד, אשר הסדר הפשרה שנחתם בעניינה נחתם לאחר דין ודברים בבית הדין וקיבל תוקף של פסק דין. נזכיר כי גב' קורנפלד היתה מיוצגת בבית הדין ושוכנענו כי הסכמתה להסדר הפשרה ניתנה מתוך מודעות למלוא זכויותיה. 53. לבסוף, נזכיר כי התובעות שמרו את כספי הפיצויים שקיבלו במסגרת החתימה על הסכמי הוויתור בכיסן ולא השיבו אותן שעה שהגישו תביעותיהן ושעה שנתעוררה מחלוקת לעניין הכספים. בשים לב לעניין בנקוביץ הנ"ל, יש מקום להורות על דחיית תביעתן אף בשל כך. 54. מכל האמור, יש לדחות טענות התובעות בדבר טעות והטעיה ולקבל טענת ההגנה כי התובעות מנועות הלכה למעשה מלהעלות טענותיהן נשוא תביעה זו, שעה שלא הוחזרו הכספים המיטיבים שנתקבלו על ידן. גב' קורנפלד - תביעות לסעדים נוספים 55. בנפרד מתביעותיהן של שתי התובעות האחרות, הגישה גב' קורנפלד תביעתה גם בגין סעדים נוספים, שהם בעיקרם פועל יוצא של הסכם הפשרה בינה ובין הבנק אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 1.5.2003 (להלן: "הסדר הפשרה"). ואלו הסעדים שנתבעו: א. תשלום מענק מיוחד בסך 40,000 ₪ ומענק לפי ההסכם הקיבוצי מיום 13.2.2003 בסך 25,000 ₪ אשר הצדדים חלוקים בשאלה אם נכללים במסגרת המענק על סך 105,000 ₪ שסוכמו בסעיף 4 להסדר הפשרה. ב. תשלום הפרש תשלומים נלווים והפרשות סוציאליות, אשר לטענת גב' קורנפלד חב לה הבנק. בסעיף 5 להסדר הפשרה סוכם כי ישולם לגב' קורנפלד מענק בגובה 5 משכורות כולל תשלומים נלווים והפרשות סוציאליות, אולם משהשכר הקובע האחרון עמד על סך 13,729 ₪, והבנק שילם רק 68,225 ₪, יש חסר בסך 420 ₪ וכן חסר בתשלומים נלווים והפרשות סוציאליות שפורטו על ידי גב' קורנפלד כדלקמן: "...תשלומי הבראה, הפרשות לקופ"ג, לתגמולים ולפיצויים, תשלום הבונוס השנתי ששולם לעובדי הבנק בגין שנת 2003 (החלק היחסי עבור 9 חודשים), תשלום משכורת י"ג כמקובל בבנק וכיו"ב" (ס' 59 לתצהיר גב' קורנפלד). ג. גב' קורנפלד טוענת כי על סמך התחייבות הבנק למימון לימודיה לתואר שני נרשמה ללימודים, אך בשל פיטוריה נאלצה לשלם בעצמה את שכר הלימוד בסך 32,000 ₪ ועל הבנק להחזיר לה סכום זה. 56. נדון, איפוא, בסעדים המתבקשים. א. המענקים: גב' קורנפלד הצהירה כי חתמה על הסדר הפשרה בין היתר גם בהסתמך על קבלת המענק בגובה 40,000 ₪ מהקרן המיוחדת לסיוע לעובדים. לדבריה, מר ציון שמע, מזכיר חטיבת הבנקים בהסדרות, אמר לה שכך יהיה. לראיה כי גם הבנק היה מודע לכך שחרף הסדר הפשרה היא זכאית למענק, הציגה התובעת מכתב תזכורת מיום 28.5.2003 בנוגע לזכאותה למענק, קרי לאחר שהושג הסדר הפשרה. לטענת הבנק, סכום המענקים בסך 105,000 ₪ הינו הסכום שאושר לגב' קורנפלד עובר להגשת תביעתה לאחר פיטוריה, ובנוסף לכך אושר לה סכום נוסף בגובה 5 משכורות. עלינו להכריע איפוא האם סך 105,000 ₪ הינו סכום נפרד מהמענקים שהוקנו לתובעת לפני שהגישה תביעתה ובקשותיה לסעד זמני, או שהוא כולל אותם. לאחר עיון במכלול הראיות באנו לכלל מסקנה כי מדובר בסכום כולל. השכל הישר קובע כי משהגיעו הצדדים להסדר פשרה בבית הדין אשר מטרתו להסיר מן הפרק את מלוא המחלוקות, הרי שהסדר זה יכלול את מלוא הסכומים המגיעים לתובעת. ודוק: התובעת היתה מיוצגת בהליך, וחזקה כי בא כוחה היה עומד על כך כי מלוא הזכויות להן זכאית התובעת מן הבנק שפורטו ויוסדרו במסגרת הסדר הפשרה. נדגיש כי הסכום בסך 105,000 ₪ עולה בקנה אחד עם סך כל המענקים שהיתה כוונה לשלמם לגב' קורנפלד עובר להגשת התביעה (40,000 + 40,000 + 25,000 ₪) ולפיכך, יש מקום להסיק כי כוונת הבנק המשתמעת מהסדר הפשרה היתה לכלול בו את סך המענקים הכולל. נזכיר כי ההסדר קיבל תוקף של פסק דין ובמסגרתו צויין כי "מוצהר ומוסכם כי עם ביצוע הסדר זה, ותשלום הסכומים המפורטים בו, אין לעובדת תביעות נוספות מכל סוג שהוא כנגד הבנק ו/או מי מטעמו, בגין תקופת עבודתה בבנק ו/או סיומה...". גב' קורנפלד סמכה ידיה על נוסח זה ואין מקום לחרוג ממנו. לפיכך, אין מקום להורות על תשלום המענקים ה'נוספים' בסך 40,000 ₪ ובסך 25,000 ₪ ותביעתה זו - לוקה בעינינו בחוסר תום לב ושימוש לרעה שבהליך השיפוטי. ב. תשלומים נלווים והפרשות סוציאליות: בעניין זה נעיר ראשית כי לטענת הבנק שולמו לתובעת סך 20,050 ₪ מעל למוסכם. זאת נטען בהסתמך על התחשיב שביצע הבנק בנספח למכתב בנ/3/טו אשר נשלח לב"כ התובעת ביום 13.8.2003. התובעת, כאמור, הפנתה לשכר הקובע לטענתה, הוא שכר חודש אפריל שעמד על סך ברוטו של 13,729.34 ₪, אשר לשיטתה יש לחשב על פיו את המענק ולהוסיף לו את סך התשלומים הנלווים וההפרשות. לטעמנו, אין מקום לקבל את טענת גב' קורנפלד כי שכר חודש אפריל הוא השכר הקובע לחישוב המענק. שכר חודש אפריל נקבע כשכר הקובע רק בסעיף 1 להסדר הפשרה הנוגע לתחשיב פיצויי הפיטורים, אך לא בסעיף הנוגע למענק 5 המשכורות. יש בכך הגיון שכן אף לפי חוק פיצויי פיטורים יש לערוך את תחשיב הפיצויים לפי שכר אחרון. אך אין משמעו כי כל מענק שהובטח יוקנה לתובע על פי שכרו האחרון. לפיכך, מקובל עלינו ביצוע של תחשיב ממוצע, הכולל את "כל התשלומים הנלווים - דמי הבראה (החלק היחסי) והפרשות סוציאליות (קרן גמלאות וקרן השתלמות)" כפי שהוסכם בין הצדדים בסעיף 5 האמור. תחשיב כאמור נעשה בנספח למכתב שנשלח לב"כ התובעת ביום 13.8.2003 (בנ/3/טו לתיק מוצגי הבנק וגדיש) וגב' קורנפלד אישרה בעדותה כי אלו היו רכיבי השכר שהוקנו לה בתקופת עבודתה (עמ' 9 לפרו', ש' 2). למעלה מן הצורך נעיר גם כי התחשיב עולה בקנה אחד עם רכיבי השכר האחרון של התובע מחודש אפריל ואף מיטיב עמה בנוגע לחלק מרכיבי ההפרשות. אשר רכיב "למ. לתואר+גילום" שבשכר אפריל 2003, הרי שרכיב זה לא הובא בחשבון והוא שיוצר למעשה את עיקר הפער שבין הצדדים. מכותרתו ומסכומו של רכיב זה הוא נחזה להיות סכום חד פעמי המוקנה בגין לימודי תואר ולפיכך אין להקנותו לגב' קורנפלד. מענק 5 המשכורות של התובעת היה אמור לעמוד, איפוא, על סכום בסך 48,150.35 ולא על הסכום ששולם בסך 68,225 ₪. דין התביעה ברכיב זה להידחות איפוא. ג. התחייבות הבנק למימון לימודי תואר שני: ראשית נעיר כי ניסוח התביעה אינו נהיר. עולה, כי התובעת כרכה תביעה זו בסעד של השבתה לעבודה. זהו סעד חלופי שביקשה ככל שבית הדין יכריע כי הסדר הפשרה בטל בשל טעות והטעיה בנוגע לכספי קג"מ וגדיש. משקבענו כי לא יכולה היתה להיות הטעיה בנוגע לכספים אלה, שהרי טיבם הוא כפי שטענו הנתבעים, הרי שאין מקום להורות על ביטול הסדר הפשרה ומכאן - כנגזרת של ההכרעה האמורה, אין מקום להורות על מימון לימודי התובעת על ידי הבנק. נעיר גם כי לשם בחינת השאלה האם יש להורות על השבת גב' קורנפלד לעבודתה יש להשיב את הגלגל לאחור ועליה לעמוד בנטל כפול: ראשית, להראות כי פיטוריה היו פיטורים שלא כדין ושנית, כי הסעד הראוי הינו סעד של אכיפה ולא סעד של פיצוי (ע"ע (ארצי) 456/06 אוניברסיטת תל אביב - רבקה אלישע, לא פורסם (2008)). לא זאת ואף לא זאת הוכחו בפנינו. למעשה, בהליך שבפנינו כלל לא הובאו ראיות לעניין פיטוריה של גב' קורנפלד שלא כדין וככל שגב' קורנפלד טוענת כי הבנק פעל שלא כדין בנוגע לכספי קג"מ ו'גדיש ?2' ופיצויי הפיטורים, הרי שטענות אלו נדחו. כמו כן, ספק אם היינו מורים בנסיבות דנן על אכיפת יחסי עבודה שנסתיימו לפני שנים ארוכות. מעבר לדרוש נאמר כי אין ספק שהתחייבות המעביד למימון לימודים אקדמיים כפופה להמשך העסקה, אשר לא התממשה בנסיבות שבפנינו. 57. מכל האמור עולה כי הן התביעה נגד הבנק וגדיש והן התביעה נגד קג"מ דינן להידחות. זאת ועוד, יש להעיר כי בסיכומיהן זנחו התובעות את הסעד שנתבקש כנגד קג"מ ואף מכאן יש להורות על דחיית התביעה כנגד נתבעת זו. שיקול זה יילקח בחשבון במסגרת שיקולינו לעניין הוצאות ההליך. 58. לסיום פרק זה נציין כי הבנק העלה טענות קיזוז אשר התייתר הצורך לדון בהן לנוכח דחיית תביעת התובעות. עם זאת, נציין כי הבנק וגדיש הוסיפו והגישו גם תביעה שכנגד וכאן המקום לדון בה. התביעה שכנגד 59. בטרם דיון נעיר כי לשם הנוחות נוסיף ונכנה אף במסגרת הדיון בתביעה שכנגד את הגב' אורן, הגב' טבשי והגב' קורנפלד כ"תובעות". 60. לפי טענת הבנק וגדיש, בניגוד לסעיפי הוויתור בהסכמי הפרישה ובהסדר הפשרה בעניינה של גב' קורנפלד, הגישו התובעות תביעה לקבלת תשלומים נוספים מן הבנק ולפיכך הבנק זכאי להשבת הפיצויים המוגדלים והמענקים ששולמו לתובעות. נטען כי התובעות זכאיות ל-100% פיצויים בהתאם להסכם ההתייעלות מכוחו פוטרו, אשר קבע כי עובד אשר לא יחתום על כתב הוויתור או יכפור בתוקפו יהיה זכאי ל-100% פיצויים בלבד. 61. אשר לגב' קורנפלד נתבע לחילופין החזר סך 20,052.62 ₪ שהם ההפרש ששולם לה ביתר בגין סעיף 5 להסדר הפשרה (חמש המשכורות). 62. אשר לכתבי הוויתור: אכן, קבענו כי יש מקום ליתן תוקף לכתבי הוויתור ככל שהם נוגעים לפיצויי הפיטורים והפרישה, אולם כבר נקבע כי מתן תוקף להוראת כתב קבלה וויתור השוללת זכות תביעה של עובד, יש בה משום פגיעה בסיסית בזכות הגישה לערכאות אשר אין לתת לה יד. ומנגד נקבע כי יש להבין עמדתו של מעביד המשלם לעובדו הפורש סכום יתר, מתוך הנחה וציפייה שלא ייפתח השער לתביעות נוספות. נקבע, כי הפתרון הנכון למתח שבין שני האינטרסים הנוגדים הוא בשמירה על מידתיות בנסיבות כל עניין ויש שהמקום הנכון להביא בחשבון את מהלכיו של עובד שהתחייב להימנע מתביעה אך תבע, הינו בפסיקת הוצאות המשפט (ע"ע (ארצי) 659/07 צים חב' השייט הישראלית בע"מ - אורי לוי, לא פורסם (2009)). בהקשר שבפנינו מקובלת עלינו עמדה זו. בנסיבות העניין לא היה מקום להגשת התביעה מלכתחילה, בהיעדר פגיעה פנסיונית בתובעות ובשים לב לתנאים המיטיבים שניתנו להן. עם זאת, בשים לב למורכבות הסדרי הפנסיה הרי שאין מקום להורות על השבת הסכומים שקיבלו התובעות. 63. אשר לתביעה הפרטנית להשבת הסכום שניתן ביתר לגב' קורנפלד, הרי שבשים לב למסקנתנו דלעיל, אין מנוס לכאורה מלהורות על השבה. עם זאת, מצאנו לבחון האם יש מקום לפטור את התובע מחובת ההשבה. חובת ההשבה קמה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט ולפיהם "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה..." (ס' 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979), כאשר ניתן לפטור מחובת ההשבה בהתאם לסעיף 2 לחוק הקובע: "בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכייה לא הייתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת". בית הדין הארצי עמד על השיקולים בשאלה אימתי תהא ההשבה בלתי צודקת בהרחבה בפרשת ע"ע (ארצי) 704/06 קרן מחקרים רפואיים פיתוח תשתית ושרותי בריאות - לורין קדם, לא פורסם (2008), כאשר בין השיקולים מנה את שאלת רשלנותו של המשלם, שאלת האשם, שאלת שינוי המצב לרעה וכיו"ב שיקולים. כן הובאה עמדתו של פרופ' פרידמן (על דיני עשיית עושר ולא במשפט, כרך ב' מהדורה שנייה 1998, אבירם הוצאה לאור) ולפיה "מעמדו של מקבל התשלום ששינה מצבו יהיה עדיף, אם האחריות לטעות רבצה בעיקרה על המשלם, או לפחות אם רשלנות המשלם הייתה גדולה מרשלנותו" (שם, עמ' 1191). וכי ההגנה של "שינוי מצב" מותנית בקיום תום לב מצד המקבל (שם עמ' 1194, 1201). שוכנענו כי בענייננו כאן אין חולק כי האשם מוטל על הבנק ברשלנותו לבצע תשלום. כן שוכנענו כי הגב' קורנפלד סברה בתום לב כי שכרה האחרון, שכר חודש אפריל, הוא השכר הקובע לביצוע התשלום ומכאן אף הוגשה תביעתה להשלמת ההפרשות הסוציאליות והתשלומים הנלווים לאלו שכבר קיבלה. מכל אלה, מצאנו כי אין מקום להורות על השבה ויש להותיר את המצב על כנו. סוף דבר 64. התביעה והתביעה שכנגד נדחות במלואן. 65. בשים לב לכך שהבנק הגיש כתב הגנה גם בשמה של גדיש, ולכך שמתצהירי הנתבעים עלה כי גדיש חוסלה, תשלמנה התובעות לבנק ולקג"מ בלבד הוצאות כדלקמן: א. התובעות גב' אורן וגב' טבשי תשלמנה לבנק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪ כל אחת. כמו כן תשלמנה לקג"מ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪. ב. התובעת גב' קורנפלד תשלם לבנק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪, בשים לב לנסיבות ההליך הקודם שנוהל על ידה נגד הבנק בבית דין זה. כמו כן תשלם אף היא סך כולל של 7,000 ₪ לקג"מ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. בפסיקת ההוצאות נלקחה בחשבון העובדה שמדובר בגמלאיות, אלא שבהתנהגותן כפו התובעות על הנתבעות הליך ארוך ומפרך שסבב בין כל ערכאות המשפט. מסמכיםפיצוייםמכתב התפטרות / הפסקת עבודההתפטרות