תמצית הליכי הדיון בתובענה 1. בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו זכויות שונות, שלטענתו הגיעו לו עקב עבודתו אצל הנתבעת במשך למעלה מ-15 שנים, ועקב סיום עבודתו. (מבחינה כספית - החלק העיקרי של התביעה היה בענין פיצויי פיטורים). 2. הנתבעת, היתה מיוצגת תחילה על ידי עו"ד אחר מזה שמייצג אותה כעת. היא הגישה כתב הגנה שבו היא הכחישה את טענותיו של התובע, וטענה כי אינה חייבת לו מאומה. 3. דיון מוקדם בתובענה התקיים בפני הרשמת סלווא שאמי. באותו דיון חזר בו ב"כ התובע משני רכיבים של התביעה, נקבעו מוסכמות ופלוגתאות, וניתנה החלטה בדבר הגשת עדויות ראשיות בתצהירים. 4. התובע הגיש תצהיר מטעמו, והנתבעת נמנעה מכך. משכך, ניתנה על ידי הרשמת שאמי החלטה נוספת, שבה קציבת מועד להגשת תצהיר מטעם הנתבעת. לאחר מכן, ביקש ב"כ התובע לקבל את התביעה במלואה, בהעדר תצהיר מטעם הנתבעת. הנתבעת לא הגיבה על הבקשה למרות שתי החלטות של הרשמת שאמי בענין זה, ולפיכך החליטה הרשמת שאמי להעביר את התובענה לקביעה בפני מותב, תוך שהחליטה כי הנתבעת לא תורשה להביא ראיות. 5. אחר הדברים האלה, פנתה הנתבעת לבא כחה הנוכחי, וביקשה (בבש"א 3544/09) לבטל את פסק הדין, ולהאריך לה את המועד להגשת תצהיר עדות ראשית מטעמה. הבקשה האמורה התקבלה, תוך חיובה של הנתבעת בהוצאות משפט. 6. התיק נקבע להוכחות בפנינו. בפתח ישיבת ההוכחות ניסינו להביא את הצדדים להסכמה ביניהם, או להסכמה שיסמיכו אותנו לפסוק לפשרה. לא הצלחנו בכך, כך שהיינו אמורים לשמוע את חקירותיהם הנגדיות של המצהירים על תצהיריהם, אלא שבאי כחם של הצדדים הודיעו לנו שהם מוותרים על החקירות הנגדיות, והם יגישו סיכומים בכתב. 7. הסיכומים אכן הוגשו, וכעת ניתן פסק דין זה על סמך החומר שבתיק. אלה העובדות המשמשות אותנו לשם מתן פסק הדין 8. הנתבעת היא חברה שעסקה בעבודות בניה. 9. התובע הוא מהנדס והחל לעבוד אצל הנתבעת במקצועו זה, ביום 21/6/93. 10. תנאי עבודתו של התובע כללו, בין השאר, את האמור להלן (אין וודאות שאלה היו התנאים מלכתחילה, אך מכל מקום אלה התנאים שהתגבשו עם השנים): א. התובע בוטח על ידי הנתבעת בקרן השתלמות. ב. הנתבעת העמידה מכונית לרשות התובע. מכונית זו נרשמה על שמו של התובע, אך היתה שייכת לנתבעת. במכונית הותקן מתקן "דלקן" המאפשר לתדלק במכונית תוך חיוב הנתבעת בעלויות התדלוק. המכונית האחרונה שהועמדה לרשות התובע היתה טנדר מתוצרת "איסוזו", מודל 2001, עם מנוע טורבו דיזל. מכונית זו תיקרא להלן: "האיסוזו". ג. הנתבעת העמידה טלפון סלולרי לרשות התובע. ד. שכרו של התובע היה שכר חודשי. בסוף תקופת עבודתו, עמד שכרו החודשי על סך של 9,134 ₪. 11. לאחר למעלה מ-10 שנות עבודה של התובע (המועד המדוייק לא הוברר), מצבה הכלכלי של הנתבעת הלך והורע. (לטענת הנתבעת, מדובר בתוצאות של מלחמת לבנון השניה). כנראה כתוצאה ממצב כלכלי זה, החלה הנתבעת לפגוע בזכויותיו של התובע. כך, למשל, הנתבעת הפסיקה לשלם לתובע דמי הבראה, הנתבעת הפסיקה גם להעביר את ההפרשות המתחייבות לקרן ההשתלמות (אף שהמשיכה לנכות את הניכויים המתאימים משכרו של התובע), והחלה גם לאחר בתשלום משכורותיו של התובע. 12. התובע התלונן בפני מנהל הנתבעת, מר מוטי מרדכי, על האיחור בתשלום המשכורות (ואולי גם על העניינים האחרים). מר מרדכי הסביר לתובע את המצב הקשה של הנתבעת, אך הבטיח לנסות להביא לתשלום החובות לתובע. ההבטחות האמורות - לא קויימו, לפחות לא באופן מלא. 13. ביום 14/3/08, שלח התובע מכתב למנהל הנתבעת, מר מוטי מרדכי. כך נאמר במכתב: "כידוע לך, קיימות בעיות עם תשלומי משכורתי בזמן המיועד אשר נמשכות כבר יותר משנתיים. לאור כל התקופה הזו, מדי חודש קיבלתי משכורת באיחור, הדבר יוצר קשיים בחיי היומיום של משפחתי. לאחרונה המצב החמיר עוד יותר וכבר שלושה חודשים אינני מקבל משכורת (חודש דצמבר 2007 וכן חודשי ינואר ופברואר 2008). אני בהחלט מבין כי העיכובים בתשלומי המשכורת נובעים מהמצב הקשה בחברה ואני יודע כי אתה עושה את כל אשר ביכולתך על מנת לשלם לי את כל המגיע לי ומאד מעריך ומכבד זאת. עם זאת אני חייב לציין כי מחסור כל כך משמעותי בהכנסה גורם למצב בלתי נסבל בביתי. אנחנו סובלים מירידה ברמת החיים, נאלצתי לבקש הלוואה מהבנק על מנת לכסות את המינוס שחוזר מדי חודש, איני יכול לשלם חשבונות בזמן ואני חייב לחשוב פעמיים כל פעם שאני הולך למכולת. למעשה הגענו לתחתית המדרגה הן מבחינה כלכלית והן מבחינה נפשית. פניתי אליך מספר פעמים והסברתי לך את המצב בבקשה לפתור את הענין וכל פעם ללא הצלחה. אני מועסק בחברת ממשין כבר יותר מחמש עשרה שנים ונתתי את כל כולי בעבודה. אני מבקש ממך להיכנס לנעלי, להבין שהמצב לא יכול להימשך כפי שהוא ולשלם לי באופן מיידי את שלוש המשכורות שמגיעות לי עד היום.". 14. לאחר אותו מכתב, שוב היתה שיחה בין התובע לבין מנהל הנתבעת. מנהל הנתבעת הבטיח לתובע שמשכורותיו ישולמו בהקדם. סוכם שלא ניתן להמשיך לעבוד כך, ולפיכך - או שהתובע אכן יקבל את משכורותיו בהקדם, או שהוא יפוטר מעבודתו. התובע הסכים להמשיך לעבוד אצל הנתבעת. למרות הבטחתו של המנהל, הצליחה הנתבעת לשלם רק חלק ממשכורותיו של התובע שלא שולמו (וייתכן שהתשלומים באו אף מכיסיהם של בעלי השליטה בנתבעת ולא מן הנתבעת עצמה). הנתבעת - למרות הסיכום האמור ולמרות שלא עמדה בהתחייבות לשלם לתובע את מלוא משכורותיו, גם לא פיטרה אותו. 15. ביום 6/4/08 שלח התובע מכתב נוסף למנהל הנתבעת. כך נאמר בו: "בתאריך 14/3/08 פניתי אליך במכתב בו ביקשתי באופן דחוף לפתור את בעיית אי התשלום של המשכורות שלי. במכתב הנ"ל תיארתי לך את כל הקושי במצבי הכלכלי והנפשי בעקבות איחורים מתמידים בתשלומים אלה, דבר שנמשך כבר זמן רב. נכון לתאריך כתיבת המכתב ההוא לא קיבלתי משכורת בכלל כבר שלושה חודשים ומצב זה אינו יכול להמשיך עוד. בפגישה שהתקיימה לאחר שקיבלת את המכתב, הבטחת לי באופן חד משמעי למצוא פתרון מיידי למצב. הסכמנו שהאפשרויות העומדות בפנינו הן או תשלום מיידי של כל החוב על משכורות או מכתב פיטורין. נכון להיום המצב הוא כזה: במקום לקבל שלוש משכורות המסתכמות ביותר מעשרים אלף ₪ נטו, קיבלתי סכום של 5,000 ₪ בלבד. ולמעשה, אני באותו מצב בו הייתי לפני מספר שבועות ללא כל שינוי לטובה. יתרה מזו, בנוסף לחוב על המשכורות, ישנם עוד חובות של החברה כלפי הכוללים הפרשות למיניהן. במצב הקיים אני לא יכול להמשיך להיות בשפל כלכלי ונפשי ומבקש לתת לי במיידי מכתב פיטורין. אם מסיבה כלשהי אני לא אקבל מכתב פיטורין מיידי, אני מבקש להחשיב מכתב זה כמכתב התפטרות רשמי. על מנת לא לגרום נזק לחברה בעקבות התפטרותי, אני נשאר בעבודה עוד חודש ימים. בסיום תקופה זו, בדיוק חודש מתאריך מכתב זה, אני מפסיק לעבוד ומוריד מעצמי את כל האחריות.". גם בעקבות המכתב מיום 6/4/08 קויימה פגישה בין התובע לבין מנהל הנתבעת. בשיחה ביניהם הבטיח מר מרדכי לתובע כי משכורותיו ישולמו תוך חודש, וכי אם לא יהיה כך - הנתבעת תפטר את התובע ותראה אותו משוחרר מהתחייבויותיו כלפיה. למרות זאת, שוב, הנתבעת לא הצליחה לעמוד בהבטחתו של מנהלה. הנתבעת לא הצליחה לשלם לתובע את השכר שהיתה חייבת לו. יחד עם זאת, הנתבעת גם לא פיטרה את התובע. 16. התובע המשיך לעבוד אף יותר מחודש. הוא המתין לתשלום משכורותיו. הנתבעת שילמה לו מעת לעת חלק ממשכורותיו. בסופו של דבר, החליט התובע שהוא כבר אינו מוכן להמתין יותר. ביום 11/6/08 הוא נפגש עם מר מרדכי והודיע לו על התפטרותו כעבור חודש. לאחר הפגישה, ועוד באותו יום, כתב התובע למנהל הנתבעת מכתב בנוסח זה: "למרות פניותיי הרבות אליך ולמרות ההבטחות המרובות שלך, עד היום עדיין לא קיבלתי את כל החובות שהחברה חייבת לי, לא בסכום ולא בזמן. נכון להיום אתה חייב לי משכורות של החודשים אפריל ומאי 2008. בפגישה האחרונה שהתקיימה בתאריך 11/6/08 הודעתי לך כי אני נאלץ להפסיק את עבודתי בחברה וביקשתי מכתב פיטוריו. אני מבין כי החברה חייבת למצוא לי מחליף אך אבקשך לעשות זאת בהקדם האפשרי מפני שבתאריך 11/7/08 אני רשמית ומעשית מפסיק לעבוד בחברה.". 17. הנתבעת הבינה כי מדובר בהחלטתו הסופית של התובע. לפיכך, יומיים לאחר הודעת ההתפטרות של התובע, כלומר - ביום 13/6/08 - פרסמה הנתבעת מודעת "דרושים" שבה חיפשה מהנדס לעבודה אצלה. 18. נבהיר כי העובדות שקבענו ואשר תוארו בסעיפים 9 עד 13 לעיל, מבוססות על האמור בתצהירו של התובע ובמכתביו. אף שלא שמענו חקירות נגדיות על התצהירים (שהרי ב"כ הצדדים לא חקרו חקירות נגדיות), ברור לנו שלא ניתן לקבל את גרסת המצהיר מטעם הנתבעת, מר מוטי מרדכי, שכן הוא הצהיר - בין השאר - שהתובע "נטש את העבודה מהיום להיום", כביכול בלא כל התראה, הצהרה שנוגדת באופן ברור את מכתביו של התובע למר מרדכי עצמו, וגם את מודעת ה"דרושים" שהנתבעת פרסמה. 19. התובע אכן עבד אצל הנתבעת עד יום 10/7/08 והפסיק (יום 11/7/08 היה יום שישי). למרות זאת, בימים 16 ו-17 ביולי 2008, התובע אף ביצע חפיפה עם מי שכנראה נשכר להחליפו. 20. לאחר הפסקת העבודה שילמה הנתבעת לתובע עוד 20,000 ₪ נטו על חשבון חובות המשכורת שהיו לה כלפיו (ביום 14/7/08 וביום 15/7/08). 21. אף שהתובע הפסיק את עבודתו, הוא לא החזיר לנתבעת באופן מיידי את האיסוזו ואת הטלפון של הנתבעת שהיו ברשותו, אלא המשיך להשתמש בהם. 22. הנתבעת המשיכה (משום מה), לשלם את הוצאות הטלפון הסלולרי שהמשיך להיות מוחזר בידי התובע גם לאחר סיום עבודתו, וכן את הוצאות תדלוק האיסוזו באמצעות ה"דלקן". הסכומים שהנתבעת שילמה לשם תדלוק האיסוזו החל מיום 10/7/08 היו כמפורט להלן: - בחודש יולי 2008 - סך של 1,387.26 ₪. - בחודש אוגוסט 2008 - סך של 1,177.80 ₪. - בחודש ספטמבר 2008 - סך של 1,481.30 ₪. - בחודש אוקטובר 2008 - סך של 387.23 ₪. הנתבעת שילמה בעבור חשבון הטלפון הסלולרי שהמשיך להיות מוחזק בידי התובע לאחר הפסקת עבודתו סך של 1,654 ₪ (כך - בהתאם למוסכמה שנקבעה בדיון המוקדם). 23. באוגוסט 2008 הסדירה הנתבעת את חובותיה לקרן ההשתלמות בעבור התובע. 24. התובע המשיך להחזיק באיסוזו עד יום 22/12/08, מועד בו החזיר אותה לנתבעת. 25. התובע נהג לצאת לחופשה בערך מדי שנה. בשנת 2006 התובע לא יצא לחופשה. בשנת 2007, שהה התובע בחופשה לפחות מיום 4/10/07 ועד יום 13/10/07. לאחר מכן - התובע לא יצא לחופשה. אין לנתבעת רישומים של ימי החופשה שהתובע ניצל. 26. הנתבעת לא שילמה לתובע שכר בעד חודש יולי 2008 ולא שילמה לו דמי הבראה בעד שתי שנות העבודה האחרונות (ולמעלה מכך). האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים ? 27. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים. 28. לדעתנו, נסיבות התפטרותו של התובע מלמדות שהוא זכאי לפיצויי פיטורים. נסיבות אלה היו בדיוק נסיבות שביחסי עבודה שבהן לא היה ניתן לדרוש מהתובע כי ימשיך בעבודתו. על כן, בהתאם לחלופה השניה שבסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, התפטרותו של התובע מזכה אותו בפיצויי פיטורים. עובד אינו אמור להיראות כמי שניתן לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו, כשמעבידו מעכב באופן חוזר ונשנה את תשלום משכורותיו. התובע הביע במכתבו מיום 14/3/08 (שצוטט לעיל) את הקושי הכלכלי והנפשי שמשפחתו נקלעה אליו נוכח העיכובים בתשלום משכורותיו. בנסיבות כאלה, היה התובע רשאי להתפטר בזכאות לפיצויים. 29. התובע נתן (ושב ונתן) לנתבעת הזדמנות (ועוד הזדמנות) "לתקן את דרכיה". הוא המתין מחודש מרץ 2008 עד חודש יוני 2008 בלא שהתפטר. רק ביום 11/6/08 הודיע התובע (בעל פה ובכתב) שעקב זאת שהנתבעת לא הצליחה לכסות את חובותיה כלפיו, למרות הבטחותיו של מר מרדכי שהופרו שוב ושוב - הוא אכן יתפטר. גם אז - נתן התובע לנתבעת חודש של הודעה מוקדמת. לא היה ניתן לדרוש מהתובע כי ינהג באופן שונה ממה שנהג. 30. אשר על כן, אנו קובעים כי התובע אכן זכאי לפיצויי פיטורים. סכום פיצויי הפיטורים 31. התובע עבד אצל הנתבעת במשך 15 שנים ועוד 20 ימים. שכרו הקובע של התובע היה בסך 9,134 ₪. על כן, סכום פיצויי הפיטורים שהתובע זכאי לו הגיע ביום התפטרותו לסך של 137,501 ₪. עם זאת, בכתב התביעה עתר התובע לקבלת סך של 137,160 ₪ בלבד כפיצויי פיטורים, ולכן לא נפסוק לו מעבר לכך. נעיר כי בכתב התביעה לא ביקש התובע לקבל פיצוי הלנת פיצויי פיטורים (הוא ביקש פיצוי הלנת שכר בלבד), ולפיכך - אין אנו שוקלים אם התובע זכאי גם לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים. 32. הנתבעת לא הביאה ראיה כלשהי להוכחת טענתה שהיה ביטוח פנסיוני כלשהו שבא במקום פיצויי הפיטורים או במקום חלק מהם. (גם תצהירו המשלים של מנהל הנתבעת שבא, לכאורה, לשם הוכחת ענין זה - אינו מוכיח מאומה. הוא התייחס באופן שווה להפרשות לקרן ההשתלמות ולאיזו קופת גמל שמהותה לא הובררה). לפיכך, אין אנו יכולים לראות את הנתבעת כמי שביצעה הפקדות לקופת גמל כלשהי במקום פיצויי הפיטורים או שיעור מסויים מהם. עם זאת, אם אכן היה איזה חסכון בעבור התובע שבא גם על חשבון פיצויי הפיטורים, אין מניעה שהנתבעת תבצע את תשלום פיצויי הפיטורים לתובע תוך שחרור לפקודתו של אותו חסכון, והחלק של אותו חסכון שהוא על חשבון פיצויי הפיטורים ייראה כתשלום על חשבון פיצויי הפיטורים שהנתבעת חייבת לתובע. שכר עבודה לחודש יולי 2008 33. התובע עבד עד יום 10/708 אך מועד ניתוק יחסי עובד-מעביד היה ביום 11/7/08 (כל הן בהתאם למוסכמות שנקבעו בעת הדיון המוקדם והן לפי הודעת ההתפטרות של התובע). כפי הנראה, ביום 11/7/08 התובע לא עבד בפועל מאחר שהיה מדובר ביום שישי. התובע לא קיבל שכר עבודה בעבור חודש יולי 2008. אין אנו מקבלים את חישוב שכר העבודה שנעשה על ידי ב"כ התובע בכתב התביעה, באשר שם נעשה חישוב יומי והתובע היה עובד במשכורת חודשית. התובע זכאי לשכר בעד חודש יולי 2008 בשיעור של 11/31 מסך של 9,134 ₪, כלומר - בסך של 3,241 ₪. פיצוי הלנת שכר 34. לדעתנו, מאחר שהתובע החזיק בידיו את האיסוזו ואת הטלפון הסלולרי של הנתבעת גם לאחר תום עבודתו, ניתן להבין שהנתבעת סברה בכנות שהיא אינה חייבת לשלם לתובע את שכר חודש יולי 2008 עד אשר יוחזר אליה רכושה (למעשה, ניתן לראות את הנתבעת כמי ששילמה את השכר בכך שהיא המשיכה לשלם בעבור התדלוק של האיסוזו ולשאת בהוצאות הטלפון הסלולרי). על כן, אין אנו מחייבים את הנתבעת לשלם פיצוי הלנת שכר. פדיון חופשה 35. התובע ניצל - כנראה - את החופשה השנתית שלו עד לשנת 2005. לאחר מכן, יצא התובע לחופשה שנתית בת 10 ימים (כולל המנוחה השבועית) - באוקטובר 2007. לפיכך, הוא זכאי לפדיון חופשה בעד החופשה שנצברה לזכותו מאז יום 1/1/06 ועד תום עבודתו, בניכוי עשרת הימים שהוא ניצל באוקטובר 2007. על התקופה שמיום 1/1/06 ועד יום 11/7/08 היה התובע זכאי לצבור חופשה שנתית בת 42 ימים (לפי 28 ימי חופשה לשנה, בהתעלם מחלק של יום חופשה, והכל על פי הוראות סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951). לפיכך, עם סיום עבודתו, נותרה לזכות התובע יתרת חופשה בת 32 ימים (כולל מנוחה שבועית). על תקופה זו זכאי התובע לפדיון חופשה בשיעור שכר חודש אחד ועוד 1/31 משכר חודש, ובסך הכל - סך של 9,429 ₪. פדיון דמי הבראה 36. התובע זכאי לפדיון דמי ההבראה שנצברו לזכותו בשתי שנות העבודה האחרונות. בכל אחת משנים אלה צבר התובע זכאות ל-8 ימי הבראה. ערך יום הבראה בעת סיום עבודתו של התובע היה בסך 331 ₪ (הנתבעת, משום מה, מודה בסיכומיה בערך יום של 372 ₪, אך אין לכך משמעות שכן ממילא הדבר יביא לסך העולה על הסכום שנתבע ברכיב זה. על כן, זכאי התובע לפדיון דמי הבראה בסך 5,296 ₪. טענות הקיזוז של הנתבעת 37. מהסכומים האמורים לעיל, ברור שיש להפחית את הסכומים שהנתבעת שילמה בגין תדלוק האיסוזו בתקופה שלאחר סיום העבודה וכן את הסכומים שהנתבעת שילמה בעבור השימוש בטלפון הסלולרי באותה עת. 38. בנוסף לכך, נראה שנכון לקזז מהסכומים שמגיעים לתובע גם סכומים בשל שווי השימוש באיסוזו לתקופה שמיום 12/7/10 ועד יום 22/12/10. הצדדים חלוקים בשאלת גובה הסכום האמור. הנתבעת טענה שמדובר בסך של 4,000 ₪ לחודש, אך לא הביאה כל ראיה להוכחת סכום זה או אף לביסוסו כסכום מוערך. התובע הביא ראיה על עלות שכירות מכונית. עלות זו, על פי הצעת המחיר שהתובע המציא, היא בסך של 2,300 ₪ לחודש, אך הצעת המחיר מתייחסת למכונית מקבוצה B - הכוללת מכוניות דוגמת יונדאי גטס או שברולט אוואו. ברור שעלות שכירת מכונית כזו - נמוכה משמעותית מעלות שכירת טנדר איסוזו. מנגד, ברור גם שכשמדובר בהשכרה - מדובר על כלי רכב חדש או חדש יחסית, ולא בן 7 שנים כפי שהאיסוזו היתה בעת שהוחזקה אצל התובע לאחר סיום עבודתו. אנו מביאים בחשבון מצד אחד את אי-הבאת הראיה מטעם הנתבעת (שעליה הנטל להוכיח את שווי השימוש באיסוזו). כנגד זאת, אנו משקללים את העובדה שהראיה שהתובע הביא מתייחסת לעלות של שכירות מכונית זולה יותר מהאיסוזו, אך לעומת זאת - חדשה יותר. בהתחשב בכך אנו סבורים שניתן לקבוע שזה לא יהיה בלתי סביר לראות את שווי השימוש באיסוזו באופן מקביל לעלות השכירות של מכונית קטנה וחדשה. על כן, אנו קובעים את שווי השימוש באיסוזו על סך של 2,300 ₪ לחודש. 39. האיסוזו הוחזקה בידי התובע במשך 4 חודשים ו-10 ימים לאחר סיום עבודתו. על כן, נכון לקזז מזכויותיו של התובע גם את הסך של 9,942 ₪, בגין שווי השימוש באיסוזו. לסיכום 40. אנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את האמור להלן: א. פיצויי פיטורים בסך 137,160 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12/7/08 ועד התשלום בפועל. הנתבעת תוכל לשלם סכום זה או חלקו גם באמצעות שחרור לפקודת התובע של סכומי חסכון הבאים על חשבון פיצויי פיטורים בקופת גמל כלשהי, אם יש כאלה (אין מדובר בסכומים של חסכון על חשבון תגמולים). ב. שכר חודש יולי 2008, בסך 3,241 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/8/08 ועד התשלום בפועל. ג. פדיון חופשה בסך 9,429 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12/7/08 ועד התשלום בפועל. ד. פדיון דמי הבראה בסך 5,296 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12/7/08 ועד התשלום בפועל. 41. מהסכומים האמורים בסעיף 36 לעיל, זכאית הנתבעת לקזז את הסכומים הבאים: - סך של 1,387.26 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/8/08. - סך של 1,177.80 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/9/08. - סך של 1,481.30 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/08. - סך של 387.23 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/11/08. - סך של 1,654 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/08. - סך של 9,942 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/08. 42. על הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט (אגרת ביה"ד) בסך 482 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29/8/08 ועד התשלום בפועל. 43. על הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/10, אם לא ישולם לפני כן. (חיוב זה בא בנוסף לחיובה של הנתבעת על פי ההחלטה מיום 3/12/09 בתיק בש"א 3544/09). 44. כל אחד מהצדדים זכאי ערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. מסמכיםמכתב התפטרות / הפסקת עבודההתפטרות