1. ביום 4.9.00 הגיש מר עודד פרידמן (להלן: "התובע"), כתב תביעה כנגד חברת הוראה מקוונת בע"מ (להלן: "הנתבעת"), ובו דרישה לתשלומים שונים בגין תקופת עבודתו אצלה, בסך כולל של 217,558 ש”ח . (התובע בסיכומיו, דפים 4-6, הקטין את הסכום לסך של 203,855.5 ש”ח). 2. ביום 18.10.00 הגישה הנתבעת כתב הגנה, בו הכחישה חבות לתשלומים כלשהם לתובע, וביקשה לדחות את התביעה . יחד עם כתב ההגנה, הגישה הנתבעת גם כתב תביעה שכנגד, בגין נזק כספי שגרם לה התובע בסך כולל של 159,416 ש”ח . 3. ביום 23.11.00 הגיש התובע כתב תשובה לכתב ההגנה של הנתבעת, וכן הגיש כתב הגנה לכתב תביעה שכנגד, בו הוכחשו טענות הנתבעת. העובדות הרלוונטיות: 4. הנתבעת הינה חברה פרטית העוסקת במתן שיעורים פרטיים, שיעורי עזר לתלמידים, ומעסיקה לשם כך (בסניפיה), מורים וסטודנטים. התובע הועסק אצל הנתבעת כמנהל סניף ראשון לציון. 5. התובע החל עבודתו אצל הנתבעת בחודש מרס 1995 ( תאריך סיום העבודה שנוי במחלוקת בין הצדדים) . הפעילות בסניפים התנהלה בעיקר בשעות אחר הצהרים, חוץ מחודשי יוני- אוגוסט, בהם ניתנו השיעורים בשעות הבוקר. התובע אמור היה לעבוד בין השעות 11.00-20.00. 6. ביום 15.3.00 יצא התובע לחופשה. במהלך החופשה, התקיימו מפגשים בין התובע ובין מנכ"ל הנתבעת (להלן: "המנכ"ל"), בהם נדונו עניינים שונים הקשורים בעבודה וכן דרישותיו של התובע ביחס לתנאי עבודתו בהמשך העסקתו בנתבעת . (תוכן השיחות במפגשים הללו שנוי במחלוקת בין הצדדים). 7. ביום 18.7.00 כתב התובע מכתב למנכ"ל (נספח א' לכתב התביעה, ת' 19 לתצהיר התובע) ובו, בין היתר, דברים הרלוונטיים לענייננו: "בחודש מרץ 2000 הודעת לי על סיום תפקידי כמנהל סניף ראשל"צ .... בעקבות הודעה זו התקיימה שיחה בה שינית את החלטתך וזאת לאחר הענותי לבקשתך לקיצור ימי החופשה שלי... בהחלטה זו קבעת כי תאריך סיום תפקידי בחברה, יידחה לאחר הקיץ, לחודשים ספטמבר-אוקטובר. מכל מקום בתאריך ה- 16.7.00 התייצבתי כמדי יום לעבודתי אולם, בתאריך זה בחרת להודיע לי מפורשות מוקדם מהתכנון כי אינך מעונין שאגיע עוד לסניף ראשל"צ וכי הנך שולח למלא את מקומי, בעלות כספית נמוכה, את מנהל התפעול ... לאור המצב החדש שנוצר, אבקשך להסדיר בדחיפות את כל העניינים הכספיים ואת כל הנושאים המנהלתיים, הקשורים לפיטורי ואשר עדיין לא סודרו...". 8. בחודש 7.00 (ללא ציון תאריך) כותב המנכ"ל לתובע (נספח ב' לתביעה, ת' 20 לתצהיר התובע) בעניין היעדרויותיו מהעבודה ואומר בין היתר: "אנו מוחים בתוקף על העדרויותיך המרובות שהגיעו לשיא חדש בסוף חודש יוני 2000. אנו רואים העדרויותיך, ללא כל הודעה, בלי שניתן להשיגך בטלפון בבית או בסלולרי כהתפטרות מתחילת יולי 2000. עבודתך הממושכת בחברה חייבה לפחות הודעה מוקדמת והעברת כל עניני המרכז, הלקוחות, הספקים וכו' שהיו באחריותך המלאה - בצורה מסודרת. צר לנו שלא נהגת כך. ..." (אין כל התייחסות במכתב הזה למכתב הנ"ל של התובע מיום 18.7.00) 9. ביום 9.8.00 עונה התובע למנכ"ל (נספח ג' לכתב התביעה, ת' 21 לתצהיר התובע), דוחה הוא מכל וכל את האמור במכתבו, ואומר, בין היתר: "... הייתי מוכן - ועדיין מוכן - להמשיך בעבודתי, וסיומה של העבודה נובע מהפסקתה על ידך ולא מכל סיבה אחרת. ....... אני מצפה להסדרתן המיידית של מלוא הזכויות המגיעות לי עם הפסקת עבודתי(לרבות המצאת מכתב פיטורין) וכמובן להשלמה המיידי של משכורת חודש יולי." 10. בהתאם להחלטת כב' השופטת הראשית, השופטת ו. וירט-ליבנה מיום 29.11.00, התקיים הליך גישור; ביום 15.10.01 הודיע התובע לביה"ד כי "הליך הגישור שהתקיים בתביעה שבנדון לא צלח" . 11. ההליך נקבע לקדם ליום 27.6.02 בפני כב' השופטת א. סלע. על הצדדים היה לערוך רשימת מוסכמות ופלוגתאות, וכן תצהירי עדויותיהם בצירוף כל המסמכים. 12. ביום 27.6.02, התייצבו הצדדים לדיון וביקשו שהות של 10 ימים : "על מנת להודיע לביה"ד כיצד בכוונתנו להמשיך בניהול התביעה". 13. ביום 7.7.02 ביקשה הנתבעת להעביר הליך להוכחות בפני מותב. כב' השופטת א. סלע החליטה לקיים דיון קדם נוסף ביום 8.12.02. המוסכמות (3 סעיפים), והפלוגתאות (9 סעיפים) נוסחו וההליך הועבר להוכחות בפני מותב זה ליום 19.12.02. 14. התקיימו בפנינו ארבעה דיונים, בימים: 19.12.02, 7.1.03, 1.4.03, 19.6.03 . התובע העיד מטעמו. מטעם הנתבעת העידו המנכ"ל (מר אברהם פופקו), גב' מאיה בארי, מזכירה בסניף הנתבעת (להלן: "המזכירה"); גב' צילה פופקו, בעלת מניות בנתבעת (להלן: "פופקו"); גב' דליה קפלן, עובדת הנתבעת (להלן: "קפלן"); והחוקר משה הדר (להלן: "החוקר"). סיכומי התובע הוגשו ביום 18.9.03 וסיכומי הנתבעת ביום 29.1.04 . 15. לצערנו, עקב עומס רב בהליכים ותקלות שונות ומשונות - התעכבה ההדפסה והוצאת פסה"ד והתנצלותנו לצדדים על חלוף הזמן. טענות הצדדים 16. התובע א. פיטורים התובע פוטר להפתעתו מעבודתו בנתבעת, לאלתר, ע"י המנכ"ל ביום 23.3.00. באותו יום גם הודיעה הנתבעת לחברת הביטוח על הפסקת תשלומי ביטוח המנהלים עבורו. מספר ימים אחר כך, ביקש המנכ"ל מהתובע, עקב עומס עבודה בנתבעת לקראת סיום שנת הלימודים, להמשיך בעבודתו עד חודש ספטמבר 2000, כך שהפיטורים יהיו בתוקף ממועד סיום עבודתו בחודש ספטמבר. התובע הסכים להצעה זו ולדרישתו, הסכים המנכ"ל להודיע לחברת הביטוח: "כי בשלב זה תמשיך הנתבעת להפריש עבורי את התשלומים לביטוח המנהלים" (סעיף 13ד לתצהירו). ביום 16.7.00 הודיע לו המנכ"ל באופן מפתיע על פיטוריו לאלתר והורה לו לעזוב את מקום העבודה, "באופן הנוגד את הסיכום בינינו בעניין כניסת פיטורי לתוקף רק בחודש ספטמבר". (סעיף 23א לתצהירו). לפיכך, זכאי הוא, בגין פיטוריו, (לפי החישובים בסיכומים, בהתבסס על רשימת המוסכמות, כי שכרו האחרון של התובע היה 15,076 ש”ח), לתשלומים הבאים: א. 1. פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו, בסך של 81,033.50 ש”ח א. 2. הודעה מוקדמת בסך של 15,466 ש”ח ב. שכר עבודה (כולל החזר הוצאות נסיעות) משעבד מחצית מחודש יולי, לכן זכאי הוא לשכר עבודה בסך של 7,733 ש”ח ג. שעות נוספות בתקופת שירות מילואים לטענת התובע : "...סוכם ביני ובין אברהם פופקו [המנכ"ל], כי בימים בהם אגיע לעבודתי בחברה במהלך שירות המילואים שלי, תשלם לי החברה עבור שהותי בעבודה תשלום נוסף בעבור אותם הימים בהם אתייצב לעבודה... ובפועל תעביר אלי, בנוסף למשכורת המשולמת לי על ידי החברה ובאמצעות תלוש משכורת, גם את תגמולי המילואים שיתקבלו עבורי מהביטוח הלאומי הסכומים שתקבל בגין ימי שירותי במילואים." (סעיף 6ד לתצהירו) בסיכומיו טוען התובע כי עפ"י הסכם זה, על הנתבעת לשלם לו בגין עבודה ב- 65 ימי מילואים, לפי תעריף של 685 ש”ח ליום, ולאחר ניכוי סך של 7,000 ש”ח ששולמו לתובע במזומן, סה"כ שכר בסך של 37,525 ש”ח . ד. פדיון חופשה שנתית התובע טוען ל- 44 ימי חופשה שנתית צבורים, אותם לא ניצל עד לפיטוריו, ולתשלום בסך של 30,140 ש”ח . ה. החזר שכר המטפלת לגרסת התובע, הובטח לו ניהול סניף נוסף של הנתבעת, ועקב כך סוכם עם הנתבעת, כי יעסיק מטפלת לבנו כדי שיוכל להתפנות גם בשעות הבוקר לטיפול בהקמת הסניף ולניהולו (סעיף 5 לכתב התביעה, סעיף 8 לתצהירו) על כן הוא זכאי להחזר הוצאות שכר מטפלת בסך של 31,958 ש”ח . בסה"כ נדרשת הנתבעת לתשלום הסך של 203,855.50 ש”ח . 17. נוסף לתשלום הנ"ל, טוען התובע (סעיף 15 לכתב התביעה, סעיף 25 לתצהירו), כי עם סיום עבודתו אצל הנתבעת לא שיחררה הנתבעת כספי התגמולים ופוליסת ביטוח המנהלים על שמו בחברת הביטוח אריה, ומשכך, על הנתבעת לשחררם, ובניסוחו של התובע: "להורות לחברת הביטוח לשחרר את הפוליסה על כספיה לידי התובע..." (סיכומיו עמ' 10). 18. נציין כי טענה זו של התובע לא נכללה ברשימת הפלוגתאות שנקבעה במעמד הצדדים, כניסוחה בפרוטוקול. עם סיום חקירת המנכ"ל ביקש ב"כ התובע כי בית הדין יורה לנתבעת לפנות לחברת הביטוח שישחררו את הכספים (חלקו של העובד) בביטוח המנהלים. לאור התנגדות הנתבעת (עמ' 44 ש' 7-17), הוחלט : "בין הפלוגתאות שנקבעו במעמד באי כח הצדדים אין מצויה כלל פלוגתא כזו. יחד עם זאת, בשלב זה אף אם נראה את הפלוגתא כנכללת בין הפלוגתאות שהוצבו לפתחנו - איננו רואים עתה ליתן סעד בהקשר זה." 19. הנתבעת א. פיטורים אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת . התובע מעולם לא פוטר על ידה (לא ביום 23.3.00, ולא ביום 16.7.00), אלא היה זה התובע שחדל הלכה למעשה לבצע את תפקידו כמנהל הסניף תוך זלזול בלקוחות, בהנהלה ובעובדים שהיו תחת פיקוחו, זנח את עבודתו בנתבעת, ואף התחיל לעבוד באופן סדיר במקום עבודה חדש, והנתבעת נאלצה להציב במקומו עובד אחר למלא את מקומו, וזאת "על מנת לא לגרום להתמוטטות סופית של הסניף שעל ניהולו היה התובע מופקד ועל מנת להקטין את הנזק הרב" (סעיף 14.1-14.7 לכתב ההגנה, סעיף 14 לסיכומים). בסיכומיה טוענת הנתבעת: "17.19. כפי שהתברר במהלך הדיון, משהלכה למעשה הפסיק התובע לעבוד והנתבעת נאלצה לשבץ במקומו עובדים אחרים, יש לקבוע כי התובע התפטר מעבודתו. 17.20. הנתבעת תחזור ותדגיש כי התובע מעולם לא פוטר לא בכתב ולא בעל פה, הוא, שהביא במעשיו ובמחדליו את המצב לבלתי אפשר ובלתי נסבל תוך גרימת נזקים עצומים לנתבעת, ביטל למעשה את זכותו החוקית או המוסרים (צ"ל המוסרית) לפיטורים ומה לו כי ילין." ב. שכר עבודה התובע כלל לא עבד בחודש יולי ועל כן, אין כל בסיס לדרישתו לתשלום שכר עבודה לחודש זה. ג. שעות עבודה בתקופת שירות מילואים הנתבעת מכחישה הסכמה, או הסדר, לפיהם התחייבה לשלם לתובע תשלום כלשהו בעד שעות עבודתו בתקופת שירותו במילואים : "טענות כגון אלה הנן עורבא פרח ואין להן כל אחיזה במציאות" (סעיף 8.3. לכתב ההגנה) הנתבעת מביאה בסיכומיה תימוכין מהפסיקה נגד דרישתו של התובע לזכאות לשכר בתקופת שירות מילואים בנוסף לתגמול מן המוסד לביטוח לאומי, הקבוע בחוק . ד. פדיון חופשה שנתית התובע מילא תפקיד ניהולי ובתוקף תפקידו, היה האחראי הבלעדי על העובדים המועסקים בסניף שבראשו עמד, כולל מתן חופשות ורישום ימי חופשה: " 11.6. התובע היה אחראי גם על מתן חופשות לעובדים בהתחשב בצרכי המערכת ועל סמך הוראת הנתבעת כי קיים איסור מוחלט בנתבעת לצבור ימי חופשה מעבר לשנתיים שוטפות ועל כל עובד לנצל את ימי החופשה מדי שנה בשנה." 11.7. במהלך עבודתו התובע יצא לחופשות בהתאם לצרכיו ומתוך כוונה לא לצבור, כפי שמתחייב מהחוק ובמועדים שלא היה באפשרותו לצאת לחופשה, הוא קיבל את תמורתה" (סעיף 11 להגנה, ההדגשה במקור) הנתבעת בסיכומיה מוסיפה כי התובע נעדר מעבודתו ימים שלמים העולים מעל ומעבר על ימי זכאותו לחופשה שנתית ועל כן, על ביה"ד לדחות התביעה לפדיון חופשה (סעיף 21). ה. החזר שכר המטפלת מעולם לא הובטח לתובע תשלום כלשהו בגין שכר מטפלת: "וטענה זו בשקר יסודה" (סעיף 9.3. בכתב ההגנה). 20. אין כל התייחסות בכתב ההגנה ובסיכומי הנתבעת לדרישת התובע לשחרר לפקודתו הכספים, שהופקדו בחברת הביטוח. 21. התביעה שכנגד א. אי מתן הודעה מוקדמת התובע זנח את העבודה וסיים את עבודתו, ללא מתן הודעה מוקדמת, על כן יש לחייב אותו לשלם לנתבעת תמורה בגובה משכורת חודשית, בסך של 15,466 ש”ח (סעיף 7). ב. החזר כספים שהתובע קיבל שלא כדין שילמה לתובע בשנת 2000 מראש בגין מספר ימי חופשה אשר היו מגיעים לו, בהנחה שיעבוד שנה שוטפת במלואה. עקב סיום עבודתו בחודש יוני 2000, קיבל, למעשה, דמי חופשה ביתר, ועליו להחזיר סך של 7,700 ש”ח . כמו כן, קיבל כמקדמה על חשבון שכר עבודה לחודש 6.00, סך של 9,500 ש”ח, בהנחה שיגיש דו"ח שעות עבודתו ואישור בדבר תקופת שירותו במילואים בתקופה מ- 15.5.00 עד 16.6.00, אולם לימים הסתבר כי לא עבד בחודש זה (6.00), ואף לא הגיש אישור בדבר שירותו במילואים. אי לכך, זכאית לקבל מהתובע החזר סך של 14,250 ש”ח (המקדמה ששילמה לו עבור חודש 6.00) ו- 15 ימי "מילואים" בחודש 5.00 (סעיף 8 א-ו). ג. פיצוי בגין נזקים הנזקים שנגרמו לה בגין עזיבת עבודתו: 1. נטילת מסמכים רבים השייכים לה, שהיו נחוצים לצורך עבודתה השוטפת, כך שנאלצה להקדיש שעות רבות לשם שחזור המידע. 2. אי העברה אליה של המידע, שהיה דרוש לה להמשך תפקודו התקין של הסניף. 3. נזק כספי, בגין אבדן שעות לימוד שניתנו לתלמידים מעבר למכסת השעות שהגיעה להם, לאור זניחת עבודתו. בגין כל אלה נתבע סך של 122,000 ש”ח. סע' 5, 9, 10). בסה"כ נדרש התובע לשלם לנתבעת סך של 159,166 ש”ח . כתב הגנה שכנגד 22. התובע מכחיש את כל טענות הנתבעת בתביעה שכנגד וטוען : א. הוא זה שזכאי לדמי הודעה מוקדמת, ויתרת חופשה שנתית. ב. הוא לא קיבל את מלוא שכר עבודה . ג. הוא לא לקח מסמכים, לא העלים מידע ולא גרם שום נזק לנתבעת. הדיון וההכרעה נסיבות סיום עבודתו של התובע (פלוגתאות: 1, 2, 4,) 23. האם פוטר התובע מעבודתו ביום 16.7.00, והוא זכאי לפיכך לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת - כטענתו? או שמא לא פוטר ע"י הנתבעת, הוא זה שזנח את עבודתו, יש לראות בזניחת עבודתו התפטרות, ולא קמה לו זכאות לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת - כטענת הנתבעת? 24. הלכה פסוקה היא כי: "על מנת שייקבע כי אכן סויימו יחסי עובד-מעביד חייבת להיווצר הוודאות כי אכן "הצד הפועל אמנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד שני"[...]" "התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה עבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד משמעית, בכתב, בעל-פה או בהתנהגות[...] וודאי שהדין זהה לגבי פיטורים על ידי המעביד." "היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר [...] אותו ביטוי אינו חייב למצוא ביטוי פורמלי דווקא אלא גם " במעשה שיש בו ללמד על כוונה חד-משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים בינו לבין מעבידו לידי סיום" [...] (עוקדן דיני עבודה | מ' גולדברג שער עשירי | פרק 30 | עמוד 4 והאסמכתאות שם) "בעת הכרעה בשאלה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש, לדעתנו, לבחון גם למי מהצדדים היתה המוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. רוצה לאמור: מהמסכת העובדתית המובאת לפני בית הדין ראוי, לטעמנו, להסיק לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם. שכן לעיתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר ההתנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלו ייתכן, כי מה שנראה על פניו כהתנהגות, המלמדת על התפטרות, הוא למעשה פיטורים - או ההיפך." (עוקדן סיום יחסי עבודה, מהדורת 2004 י. לובוצקי פרק 2 ע' 7-8, והאסמכתאות שם) (ההדגשות הוספו). 25. בענייננו, לא הוכח בפנינו, למעשה, כי הצד השני נתן ביטוי חד משמעי לכוונתו הברורה להביא את יחסי עובד ומעביד לידי גמר. בפרק הפיטורים (1) בסיכומיו (סעיף 7 ) מבסס התובע את טיעוניו על הפגישה מיום 23.3.00, ועל 2 מכתביו של המנכ"ל לחברת הביטוח, באומרו: "7. שני המכתבים בנספח 26 לתצהיר מר פופקו - הודעותיו לחברת הביטוח בעניין תשלומי התגמולים - הינם מסמכים שיצאו מתחת ידי הנתבעת עצמה ומצביעים באופן חד משמעי על פיטוריו של התובע מעבודתו באופן התואם במדויק את גרסתו ; והנתבעת נכשלה לחלוטין במתן הסבר אחר למכתבים אלה." (ההדגשות במקור) 26. למען הסדר הטוב, נביא להלן את שני המכתבים, (נ /26), כלשונם: במכתב הראשון מיום 23.3.00 כותב המנכ"ל לסוכן חברת הביטוח, מר פארן נתי: "להודיעך כי ברצוני לעצור תשלומי התגמולים עש' פרידמן עודד החל מיום 31/3/00". במכתב השני מיום 31.4.00, (תאריך שגוי, אין בחודש אפריל 31 יום), כותב המנכ"ל במכתב לסוכן חברת הביטוח: "למרות הודעתי מיום 23/3, אבקשך לחדש תשלומי התגמולים ע"ש פרידמן עודד אם אפשר - כולל 4/00". 27. בתצהירו אומר המנכ"ל בעניין זה : "ביום 23/3/00 הודעתי לחברה לעצור את התשלומים מיום 31/3/00, לא לבטל כי לא היה ברור אם התובע חוזר לעבודה או מתפטר. עם חזרתו בחודש 4/00 הודעתי לחברה לחדש את התשלומים (כולל חודש 4/00)." (סעיף 14.2) וכעולה מחקירתו הנגדית של המנכ"ל: "ש. מדוע ב 23.3. שלחת מכתב לחברת הביטוח להפסיק את התשלומים ? ת. ...כשאני מופנה לנ/26, ההגיון אומר שב 23.3 הודעתי להם על עצירה מה 31.3, לא הודעתי רטרואקטיבית לפברואר, יותר מזה ב- 31.4 חודשו הלימודים. לשאלה מדוע בכלל עשיתי זאת וזה בגלל שמר פרידמן [התובע] הפסיק לבוא לעבודה." ובהמשך: "ש. בהנחה שהוא חזר לעבודה ב-1.4 למה הודעת על הפסקת התשלומים ב- 23.3 ? ת. כי עדיין לא ידעתי שהוא יחזור ב-1.4 לעבודה. (עמ' 36 ש' 4-17). 28. בפרק הפיטורים (2) בסיכומיו (סעיפים 12,13 ) ממשיך התובע ואומר: "12. א. ביום 16.7.00, עת התייצב התובע, כהרגלו, לעבודתו בנתבעת, הודיע לו מר פופקו על פיטוריו . ב. בעקבות הפיטורים מסר התובע לידי מר פופקו את מכתבו את מכתבו מיום 18.7.00 - נספח ת'19 לתצהירו... 13. א. ביום 23.7.00 קיבל התובע את המכתב, נספח ת'20 לתצהירו... ג. תגובת התובע באה במכתבו מיום 9.8.00 (נספח ת'21 לתצהירו)". ובהמשך נאמר : "17. נספחי 26 לתצהיר מר פופקו, והתכתובת לאחר ה- 16.7.00 (נספחים ת19 - ת21 לתצהיר התובע)מעידים באופן חד משמעי כי ביום 16.7.00 הופסקה עבודת התובע לאחר שההודעה על פיטוריו נמסרה לו עוד ביום 23.3.00 ..." גם בעניין זה נשאל המנכ"ל : "ש. ביולי הוא הגיע למספר ימים בודדים לעבודה ועל זה אין מחלוקת, ואתה שולח לו מכתב זניחת העבודה ומ 15.2 הוא נעלם, אתה מודיע לחברת הביטוח להפסיק ההפרשות וזה לא זנח? ת. בתחילת יולי לאחר ששלחתי בודק שתצהירו הוגש לראות היכן מר פרידמן שלא ניתן להשיגו בטלפון ואשתו אומרת שהוא בעבודה, והאיש איננו והתברר לי שהוא עובד באופן מלא בחברת אשרות נדלק האור או הגיע(ה) ההבנה ואז כתבתי למר פרידמן מכתב התרעה האומר שאי אפשר להמשיך כך עם היעדרויות כל כך גדולות ואני רואה בהיעדרויות האלה והשתמשתי במילה התפטרות מצידו במקום להשתמש במילה זניחה מצידו שאז לא הבנתי את המשמעות בהבדל בין התפטרות לזניחה או משהו באמצע. ש. ב- 16.7 היה משהו ? ת. אני לא יכול לזכור אם היה משהו זה צריך להיות רשום, אני לא אמרתי לו מעולם שהוא מפוטר, לשאלתך. המיטב שאמרתי לו שהוא לא יקבל שכר על היעדרויות. למיטב זכרוני הוא בא פעם נוספת בתחילת אוגוסט ואז לא דיברתי איתו אישית אלא עם איתן ואמרתי לו שאין לו מה לחפש שם והוא לא יקבל משכורת. העבודה נזנחה למרות שהוא הגיע,ידעתי שהוא עובד באופן מלא במקום אחר..." (עמ' 39-40 ש' 17-4) 29. איננו מקבלים טענת התובע הנסמכת על השימוש במילים "לעצור" במכתב הראשון או "למרות" במכתב השני, כמלמדים על פיטורים - מחד והסכמה חדשה - מאידך, גם לא אצל מי המתנסח בדקדקנות כמנכ"ל (כטענת התובע). מנגד, לא הוכח בפנינו אקט פיטורים ב- 23.3.00, אקט חזרה מפיטורים כמה ימים אח"כ, או דחיית מועד סיום יחסי העבודה עד סוף ספטמבר. לא שוכנענו כלל מעדות התובע גם בהקשר זה. לא מצאנו כל בסיס לנטען, ודאי כך לאור האופי המיוחס למנכ"ל, שודאי ידע גם ב- 23.3 וגם ימים אח"כ כי נדרש הוא לתובע כמנהל הסניף לתקופת הקיץ. שוכנענו מהתנהלות הצדדים, היחסים בין הצדדים והתכתובות, כי אכן עשה התובע כרצונו בעת ניהולו את הסניף וכי ביקש לקבל תנאים כאלה ואחרים ומשלא נענה - ביקש לגרום להפסקת עבודתו ע"י מעסיקו. עדותו של המנכ"ל היתה כנה ומהימנה ביותר, ואנו נותנים לעדות זו משקל רב בהכרעתנו. משמעות העדות הינה, כי בניגוד לסיכומי התובע - נספחי 26 לתצהיר המנכ"ל, וכן נספחים ת/19-ת/21 לתצהיר התובע אינם מעידים כלל, ולא שוכנענו מהם (בודאי לא, באופן חד משמעי, כנטען בסיכומיו), כנדרש, כי התובע פוטר מעבודתו ע"י המנכ"ל. עדות זו משמיטה,אפוא, את היסוד, מתחת הבסיס היחיד עליו נשענת טענת התובע בדבר פיטוריו . 30. מעדותו של המנכ"ל וממסכת העובדות וחומר הראיות שלפנינו ניתן גם להבין את הבעייתיות והקשיים שנגרמו לנתבעת בשל היעדרויותיו המרובות של התובע . עדיין נדרשים אנו להכריע בשאלה האם היעדרויות אלו נתנו ביטוי חד משמעי לכוונתו הברורה של התובע, ל"זניחת העבודה" ולהביא את יחסי עובד-מעביד בינו לבין הנתבעת לידי גמר, או שהיו אלה הפרות משמעת בעבודה, הגם חמורות, על כל הנובע מכך? 31. בית הדין הארצי קובע: "השאלה האם "זניחה" של העבודה על ידי העובד נחשבת כהתפטרות שלו, למעשה, נבחנת על-פי נסיבותיו של כל מקרה, והמאפיינים העיקריים שלה הם התנהגותו של העובד ואורך הזמן של הזניחה[...] התנהגות של עובד היכולה להצביע על התפטרות, היא לדוגמה, קבלת עבודה אצל מעביד אחר[...] .... יחד עם זאת, לא כל היעדרות מהעבודה יכולה להיחשב כ"זניחה" של העבודה הנחשבת כהתפטרות, משום ש"במסגרת המקובלת של יחסי עבודה בישראל רואים היעדרות מהעבודה, בנסיבות מסוימות, כהפרת משמעת, על תוצאותיה [...] ... אך יכול וההיעדרות תחרוג מעבירת משמעת [...]" (דב"ע נה/122-3 טאהה זבון - נפתלי מוצניק פד"ע כ"ט 233). 32. לאחר ששבנו ועיינו בכתבי הטענות והעדויות שבפנינו, מסקנתנו היא כדלהלן: * התובע יצא לחופשה ארוכה (כעדותו בח.נ. עמ' 16,ש' 14), ללא ציון זמן. לא שוכנענו כי הדבר נעשה בתיאום מראש עם המנכ"ל וכעדותו של זה בפנינו: "עודד הודיע לי שהוא לא יבוא מה- 15.2, כי הוא רואה עצמו בחופשה . לא דובר על מספר ימי חופשה. הוא טען למספר גדול - אני לא זוכר את המספר בדיוק... אני לא הסכמתי לחופשה אלא באופן פסיבי" (עמ' 35 ש' 12-15). * ניתן ללמוד על האמון הרב שניתן, לאורך זמן, בתובע, בעבודתו, כמנהל סניף של הנתבעת: "סמכתי על מר פרידמן כאילו הוא הבן שלי." (עמ' 27 ש' 23). "היתה לו יד כמעט חופשית לחלוטין בקבלות החלטות לרוב הנושאים" (עמ' 27 ש' 23). * התובע התחיל לעבוד במקום העבודה החדש ב- 16.6.00, בלי ליידע את הנתבעת על כך (עמ' 17 ש' 5 ). לא הוכח לנו וגם לא שוכנענו כי כך ארע, עפ"י סיכום מוקדם עם המנכ"ל, כגרסת התובע . * הוכח לנו גם, מעדויות הנתבעת, כי התובע נעדר לאחרונה מעבודתו בנתבעת, לא קיים קשר עם משרדה, לא גילה לעובדיה היכן הוא נמצא, לא ניתן היה להשיגו בטלפון ("שאז הוא לא היה זמין בכלל בשום טלפון", עמ' 27 ש' 14), עד כי המנכ"ל נאלץ לשכור חוקר, שבדק ומצא כי התובע עובד בחברת אשרות . 33. היעדרויות מנהל סניף בית ספר, ללא דאגה למחליף זמני בעת היעדרויותיו, שאף אינו שומר על קשר עם עובדי הסניף, ואינו דואג לאורך זמן למהלך התקין של העבודה בסניף, כאשר בנוסף לכך מתברר שהחל לעבוד במקום עבודה אחר - נסיבות אלה מלמדות לטעמנו על כוונה חד משמעית של העובד ליזום ניתוק יחסי עבודה בינו לבין מעסיקו, על "זניחת" העבודה, ורצונו להביא את יחסי עובד מעביד ביניהם לידי סיום. מעשים אלה חורגים מעבירות משמעת רגילות, הם חמורים יותר, בעיקר בנסיבות המקרה שבפנינו, לאור מידת האמון והאמינות הגורפת שניתנה לתובע. בל נשכח גם כי התובע "מילא תפקיד מכובד והשתכר שכר נאה" (סיכומיו עמ' 10). יש לראות בכל אלה, בנוסף להפרת משמעת חמורה ביותר - גם מעילה באמון שקיבל מהנתבעת במילוי תפקידו, לנהל את הסניף הלכה ולמעשה. 34. לאור כל האמור לעיל - מסקנתנו היא, כי התובע היה זה שבמעשיו התפטר בפועל מעבודתו בנתבעת ומשכך, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת. לא הוכח בפנינו להנחת הדעת כי התובע פוטר. הננו קובעים, איפוא כי תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים ולתשלום תמורת ההודעה מוקדמת נדחית. 35. עלינו להוסיף, כי גם ל? היינו רואים במתואר "פיטורים" - הרי בנסיבות המקרה והעובדות, כפי שהובאו לעיל, היה ראוי לקבוע (מכח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים) כי פיטוריו של התובע היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים וללא הודעה מוקדמת. עוד ראוי להוסיף כי די בפערים בגרסאות העובדתיות של התובע בתביעתו, להתרחשות בחודש מרץ 2000 (ס' 8) מול טענותיו העובדתיות בתצהירו (סעיפים 12 ד'-13) כדי להצביע על חוסר אמינות גרסתו. התובע, למעשה, בונה גרסה בתביעתו ומשהיה ער לפריכותה, בחר בתצהירו לפרט עובדות חדשות ונוספות (גרסה הנסמכת על התנסחות במכתבים). לכך נוסיף כי התובע הופיע בפנינו עם קלסרים רבים. לא מתקבל על הדעת כי ביניהם לא נמצאה ול? תכתובת אחת בה פנה למנכ"ל ואמר - פיטרת אותי, החזרת אותי, סיכמנו כך או אחרת! בהתאם, משהוכח בפנינו כדבעי כי התובע בפועל זנח את עבודתו, אף כי מעת לעת התייצב בנתבעת ולפרקי זמן קצרים, ומשהוכח בפנינו כי בפועל החל העבודה במקום אחר (אף כי מלוא פרטיה של העסקה זו אינם בפנינו) - הוכח בפנינו להנחת הדעת, כי ביקש התובע להיות מפוטר, כי זנח למעשה את עבודתו בנתבעת ויש בהתנהגותו כדי הפרת משמעת חמורה, שאינה מזכה בפ"פ ואינה מזכה בהודעה מוקדמת. שכר עבודה בגין מחצית חודש יולי 2000 (פלוגתא 3) 36. הנתבעת בסיכומיה טוענת: "התובע כלל לא עבד בתקופה הנ"ל ולא היה ניתן להשיגו בטלפון." (סעיף 20.3). כעולה מן האמור לעיל, התובע לא הוכיח כי אכן עבד בחודש 7/00 ולפיכך, דין תביעתו לשכר עבודה הינה להידחות." (סעיף 20.9). 37. אין אנו מקבלים טיעון זה. הנתבעת מתעלמת בסיכומיה מהעובדות הבאות: 1. התובע טוען בתצהירו כי בין התאריכים 3.7.00-5.7.00 חלה, ואף צירף לתצהירו צילום אישור מחלה בימים 3.7.00 עד 5.7.00 ועד בכלל, בהם אינו מסוגל לעבוד ( ת' 8). לגרסתו, הציג בפני הנתבעת אישור זה (18.ג. לתצהירו). התובע לא נחקר בח.נ. על עובדה זו, ולעדי הנתבעת לא הוצגה כל שאלה בעניין. 2. לגרסתו, פופקו עבדה עימו במשך שלושה ימים רצופים בחודש זה עד לתאריך 10.7.00. פופקו בתצהירה (סעיפים 8-11 ), מאשרת עובדה זו: "8. לאחר מספר ימים במרכז [מסוף יוני 2000], הגיע התובע ל- 3-2 ימים. הוא התייחס בחוסר סבלנות למורים ... 9. ביום 9/7/00 הגיע התובע בשעה 14:45 למרכז. טען שהיה בביטוח לאומי... התובע טען שבין השעה 14:00 - 16:00 להחזיר טלפונים ללקוחות הינו מכירה לא מוצלחת, ולכן לא עשה כלום עד שעה 16:30, שרק אז התחיל לטלפן. 10. ביום 10/7/00 הגיע התובע למרכז בשעה 15:00 ..." 3. גם המנכ"ל בתצהירו מפרט (בסעיפים 17.5.1-17.5.7) ימים בחודש יולי בהם התובע הגיע: 2.7, 6.7, 9.7, אף כי לדבריו (ולעדות פופקו), לא מילא תפקידו כראוי. רואים אנו להזכיר כי למרות זניחת תפקידו בחודש יוני 2000, שולמה משכורתו של התובע לחודש יוני. 38. בהתאם, משהוכח בפנינו - ומהנתבעת - כי אכן התייצב לסניף בחודש זה ובהיקף עבודה שלא הוברר, מקבלים אנו חלקית את התביעה ברכיב זה, ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע שכר עבור מחצית מתביעתו לחודש יולי 2000, בסך של 3,867 ש”ח. נבהיר כי ראינו להורות כאמור, אף כי לא שוכנענו מנספחי התובע כי אכן עבד ממש בימים הנזכרים (וכך, גם לא מנספחי הנתבעת). משלא הוכחו ימי עבודה ממש, ולאור התנהלות הצדדים (הן ביחס לחודש יוני והן לאור העדר קביעות ברורות לאותה עת). שעות עבודה בתקופת שירות מילואים (פלוגתא 5) 39. הנתבעת מכחישה הסכמה או הסדר, לפיהם התחייבה לשלם לתובע תשלום כלשהו בעד שעות עבודתו אצלה בתקופת שירותו במילואים . המנכ"ל בתצהירו (סעיף 15.6.) אומר : "שכרו בתקופת המילואים שולם לו במלואו על ידי החברה, כפי שיעידו תלושי השכר. כשהביא לי אישורים על השרות, הם הוגשו מיד לביטוח לאומי וכספי התגמולים נכנסו לחשבון החברה. אין כל כספים שהתובע קיבל עבור המילואים בנוסף לשכרו הרגיל ." המנכ"ל לא נחקר על הצהרה זאת. 40. הנתבעת בסיכומיה (סעיף 18.4), מפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, ונביא משם דברים הרלוונטיים לענייננו : "התגמול הקבוע בחוק בא במקום שכר העבודה ולא בנוסף אליו. בתקופת שירות המילואים לא זכאי העובד לשכר אלא רק לתגמול .[...] חוק הביטוח הלאומי לא נועד להיטיב עם עובד המשרת במילואים אשר מתאפשר לו גם לבצע את עבודתו הרגילה ולהפלותו לטובה לעומת חברו המשרת המילואים אשר אין לו אפשרות לעבוד אצל מעסיקו..." (ע"ע 300307/98 חב' גב ים לקרקעות בע"מ נ' גבריאל אבן, פד"ע לח 149 סעיף 9 לפסה"ד). ראוי להבהיר כי בעילה זו הנטל על העובד, להוכיח כי זכאי הוא הן לתגמולי המילואים המשולמים באמצעות המעסיק (ע"י המל"ל) והן לשכר עבודה. כאמור - אין בפנינו הוכחה, לא להסכמה עם שלטונות צה"ל - ודאי לא עם הנתבעת. נעיר ונאמר - אין בפנינו אף הוכחה משכנעת (אף ל? הוכחה הסכמה כאמור) לכך שבכל ימי המילואים - התייצב התובע לעבודתו המלאה בנתבעת. נעיר כי ודאי אין בפנינו כל ראייה "לשעות נוספות" שעבד בעת שרותו במילואים (כנטען בתביעתו) כמתחייב מהפרוט הנדרש ברכיב כאמור, ואף לא לרכיב הנסיעות (החזר הוצאה). עוד ראוי לומר כי התובע טוען בסיכומיו (עמ' 5), בניגוד לעדות (עמ' 12), וממילא, לא הוכח כי אכן שילמה לו הנתבעת במזומן לתקופות המילואים. 41. משלא הוכח בפנינו הסדר-הסכם כנטען, קובעים אנו אפוא, כי דין תביעתו ברכיב זה להדחות. פדיון חופשה שנתית 42. הלכה פסוקה היא כי: "נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד."מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים, כאמור בס' 26 ." (עוקדן דיני עבודה| מ' גולדברג שער שישי| פרק 16| עמוד 17, והאסמכתאות שם.) ועוד : "פסיקת בתי הדין לעבודה מטילה, כאמור, את חובת הוכחת החופשה החוקית על המעביד. עם זאת הסתפק בית הדין הארצי לעבודה, בהיעדר ראיה סותרת, בהצגתו של תלוש שכר כ"ראשית ראיה בכתב" למאזן ימי החופשה, המגיעים לעובד." (עוקדן "חוזה עבודה וזכויות העובד, י' לובוצקי פרק 14 ע' 16, והאסמכתאות שם) ולענייננו, הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה, או ראייה לסתור טענת התובע בדבר יתרת ימי חופשה עם סיום עבודתו בנתבעת. גרסת הנתבעת בהגנתה, (סעיף 11.6), לפיה היתה קיימת אצלה הוראה על איסור מוחלט לצבור ימי חופשה מעבר לשנתיים שוטפות - לא הוכחה לנו, לא הובאו ראיות לאימותה, ואין אנו מקבלים אותה. 43. מקבלים אנו את טענת הנתבעת בסיכומיה (סעיף 21.4), כי התובע בתוקף תפקידו כמנהל הסניף, קבע לעצמו, ונטל את חופשותיו השנתיות על דעת עצמו, אף כי הנתבעת לא המציאה ראיות (חיצוניות) לכך. (דב"ע נה/193-3 חנן זומרפלד נ' מלון זוהר בע"מ, סעיף 8 לפסה"ד, עבודה ארצי, כרך כט (1) 141). שוכנענו כי התובע עשה בעתותיו כבתוך שלו, אף כי לטעמנו, יכלה הנתבעת לפקח על חופשותיו (כשם שיכלה לעמוד על חובתו לרישום שעות עבודתו!). 44. טענה נוספת של הנתבעת בסיכומיה הינה כי יש לדחות את תביעתו של התובע לפדיון חופשה, שכן: "התובע נעדר מעבודתו ימים שלמים מעל ומעבר על זכאותו לחופשה שנתית" (סעיפים 21.6, 21.9.). יש בטענה זו מעין "ניכוי" ימי חופשה צבורים מתוך ימים בהם נעדר התובע, (ימי עבודה ו/או שעות עבודה), כאשר הנתבעת שילמה בזמנו לתובע, את שכרו במלואו, על אף היעדרויותיו או איחוריו. אין אנו מקבלים טענה זו. ניתן להקיש לנושא זה מפסיקת בית הדין הארצי : "מעביד איננו יכול, מחד לשלם לעובד שכר מלא גם אם הוא מאחר,ומאידך, לשמור את הזכות לנכות, בשלב מאוחר יותר את האיחורים (פרט למקרים שהוא הודיע על כך במפורש בעת התשלום) ובהיעדר הוראה כזאת, יש לראות את המעביד כמי שמוותר על הזכות לנכות בגין היעדרות, בין אם מדובר באיחורים ובין אם מדובר בחיסורים". (דב"ע נד/48-3 אבירם מזרה נ' ענת ימין, עבודה ארצי, כרך כז (2), 130), תדפיס מתוך "עבודה ועוד" ת' 23) 45. בח.נ. עומת התובע עם גרסתו בתצהיר, לפיה עמדו לזכותו 62 ימי חופשה ביום 15.2.00. אלא, שהשאלה לא התמקדה בנכונות צבירה (62 ימי החופשה), אלא, למה חזר לעבודה ב-2.4, ולא ב-17.4 ? מקבלים אנו, אפוא, את גרסת התובע כי ביום 15.2.00 עמדה לזכותו יתרה של 62 ימי החופשה צבורים (גרסה, שהנתבעת לא השכילה להפריכה). 46. עם זאת, מסתבר כי חלה טעות בטענת התובע בסעיף 9 לכתב התביעה, באומרו שם, שכאשר שב לעבודתו ביום 2.4.00 : "נותרו לזכותו 44 ימי חופשה לא מנוצלים" . כפי שיוסבר להלן נותרו לזכותו ביום זה, רק 29 ימי חופשה בלבד. חישוב יתרת ימי חופשה א. מתוך חישוב שכר העבודה בכתב התביעה, 15,466 ש”ח לחודש, 703 ש”ח ליום (סעיף 13), ניתן ללמוד, שהתובע היה מועסק רק 22 ימים בחודש, היינו 5 ימים בשבוע. (22 = 703 : 15,466), ככל הנראה בימים א-ה בכל שבוע. ב. לפי סעיף 7 לכתב התביעה יצא התובע לחופשה שנתית ביום 15.2.00. בחודש פברואר 2000 היו (מיום 15 לחודש עד 29 לחודש הזה) 11 ימי עבודה, והתובע יצא ל- 11 ימי חופשה (ימי עבודה בתשלום, לא כולל ימי שישי ושבת, מנוחה שבועית (מעבדות טרבינול בע"מ נ' מ.פ. אשדוד, פד"ע יב 85). ג. בחודש מרץ 2000 היו 22 ימי עבודה, והתובע יצא ל- 22 ימי חופשה נוספים. ובסה"כ יצא ל- 33 ימי חופשה עד שובו לעבודה ביום 2.4.00 . ד. היתרה הינה, אפוא, ( 29 = 33 - 62 ) 29 ימי חופשה, ולא 44 ימים כבכתב התביעה (אגב כך, מעניין לציין כי אין בתביעה דרישה לתשלום ימי חופשה לחודשים אפריל-יוני 2000). ה. משכורתו של התובע נקבעה במוסכמות לסך של 15,076 ש”ח, ולפיה שכר יום עבודה הינו סך של 685 ש”ח (סיכומי התובע עמ' 5, סעיף 5). 47. מעניין לציין, גם בהקשר זה, את חוסר העקביות בטענות התובע: בתביעתו טען כי ביום 15.2.00 לאחר שבמשך כל תקופת עבודתו לא ניצל חופשה (נכון לאותו מועד 62 יום) יצא לחופשה, ושב ב- 2.4 עם יתרה של 44 יום. בתצהירו טען כי היתה הסכמה לאי ניצול ימי חופשה, בשל תפקידו ואופי עבודתו, עד למועד בו יבחר לפי שיקול דעתו, כי עד פברואר 2000 לא ניצל כלל ימי חופשה, כי ביקש וקיבל יתרת ימי חופשה (לא ציין ממי ובאיזה אופן), עוד בסוף 99 (מתי?) הודיע כי בכוונתו לצאת בפברואר ולנצל מלוא הצבירה, וכי יציאתו תואמה ונעשתה בהסכמה של המנכ"ל. עוד מספר הוא כי קיבל שכר בסכום נמוך מזה שהיה זכאי לו בגין דמי חופשה וכי את התלוש קיבל כחודשיים אח"כ. אין חולק כי התנהלות העניינים תמוהה, הן מצד התובע והן מצד הנתבעת. התובע, עובד שכיר בנתבעת, ומנגד, בניהולה, איפשרה לו הנתבעת לעשות כרצונו. כך, מאשר המנכ"ל, כי בלית ברירה הסכים (בפברואר) לחופשה. בין כך ובין תאום, הסכמה מראש, הסכמה עקרונית המותירה עיתוי החופשה לשיקול דעתו הבלעדי - רחוקה הדרך. ואם אכן לא קיבל מלוא זכאותו - הכיצד לא תבע בגין כך? הכיצד אין בפנינו חישוב ליתרה בת 44 יום, אם הייתה לו יתרה בת 62 יום, ולחופשה מ- 15.2 ועד 2.4?! עם זאת, משהנטל ברכיב זה על הנתבעת, ומשכזה לא הורם, הננו קובעים, אפוא כי על הנתבעת לשלם לתובע 29 ימי פדיון חופשה X 685 ש”ח ליום, ובסה"כ 19,865.00 ש”ח. החזר בגין שכר העסקת מטפלת (פלוגתא 7) 48. התובע טוען להסכמה שהושגה בעניין זה כשנתבקש לבחון אפשרות הקמת סניף נוסף ונדרש לשעות עבודה יתֵרות על שעותיו הרגילות. הנתבעת טוענת כי מעולם לא הובטח לתובע תשלום כלשהו בגין שכר העסקת מטפלת. המנכ"ל נשאל בנושא זה : "ש. לגבי הגרסה של מר פרידמן שהודיע לך שהוא לוקח מטפלת במימון החברה כדי שיוכל להתפנות גם בשעות הבוקר להקמת סניפים ? ת. מר פרידמן מעולם לא הודיע לי כנ"ל. מר פרידמן אמר לי שהוא עומד לקחת מטפלת וכמו שהוא התייעץ איתי לגבי נושאים אישיים בחיים שלו ... סיפר לי שהוא עומד לקחת מטפלת ללא שום קשר עם מרכז כזה או אחר במסגרת העבודה שלו, לא היה לו צורך לפי מיטב הבנתי במטפלת. הוא היה אמור לעבוד כמו שעבד מר קסדאי בפ"ת משעה 11.00 עד שעה 20.00 זה היה הסיכום איתו, ולא דובר על מטפלת". (עמ' 32 ש' 4-12) 49. תשובת המנכ"ל מקובלת עלינו, ולא שוכנענו מעדות התובע לקיומו של הסכם עם הנתבעת בדבר החזר הוצאות מטפלת, ששכר לטפל בילדו. ראוי לציין עוד כי עולה מהעדויות שבפנינו כי גם אם נעשה טיפול של התובע לבחינת האפשרות להקמת סניף נוסף - נעשו פעולותיו במסגרת שעות העבודה הרגילות. לא הוכח בפנינו כי המנכ"ל ופופקו התחייבו בפניו לשאת בהוצאות המטפלת (ס' 7 ב' לתצהירו) ואף לא היכן הציג דרישה כאמור במהלך שנת 1999 (?!), או כיצד מתיישבת דרישתו עם הסכמתם להעלאת שכרו ב- 5,000 ש”ח (?) נוסיף ונאמר - אין בפנינו אף ראייה מוכחת לעלות המטפלת, או לעצם העסקתה. אי לכך, תביעתו להחזרת שכר המטפלת בסך של 31,958.00 ש”ח - נדחית . שחרור פוליסת ביטוח מנהלים 50. טענתו זו של התובע לא נכללה בתביעתו - וממילא, ברשימת הפלוגתאות שנקבעה במעמד הצדדים. כאמור, עם סיום חקירת המנכ"ל, העלה התובע בקשה להורות לנתבעת לפנות לחברת הביטוח שישחררו את הכספים חלקו של העובד בביטוח המנהלים . הנתבעת התנגדה לבקשה, באומרה: "אנו מתנגדים לאור המחלוקות והתביעה שכנגד" (עמ' 44 ש' 12). התובע בסיכומיו (עמ' 9), העלה את הטענה בדבר שחרור פוליסת הביטוח, ומבקש להורות לנתבעת ולחברת הביטוח לשחרר לידי התובע את הפוליסה: "על כל הכספים שהופקדו בה - לרבות פירותיהם" . כאמור, אין כל התייחסות בסיכומי הנתבעת לדרישה זו של התובע לשחרר לתובע את הפוליסה בביטוח המנהלים. 51. הלכה פסוקה היא : "רשימת הפלוגתאות, תפקידה יהיה אפוא למקד את הדיון. לפיכך, לא יכללו בה בהכרח כל נקודות המחלוקת. ייתכן שבמהלך הדיון המהותי בפלוגתא תורחב היריעה או תצומצם, הכל לפי העניין שעמד לדיון הלכה ולמעשה... "אם כן, רשימת הפלוגתאות אינה רשימה סגורה או סופית" (עוקדן "סדר הדין במשפט העבודה,| י.לובוצקי, מהדורה 2004, פרק 11 ד' 5, והאסמכתאות שם) אכן, טענת התובע לשחרור הכספים שהופרשו בפוליסת הביטוח, עלתה בכתב התביעה (הגם בסיפא תביעתו), בדיון לפנינו ובסיכומים מטעם התובע, ואף כי אין היא מופיעה בפלוגתאות, הייתה היא שנויה במחלוקת, ועומדת לדיון והכרעה. 52. בנושא זה נפסק ע"י בית הדין הארצי : "...עובד אשר בגינו הופרשו תשלומים לביטוח מנהלים, יהא זכאי בעת הפסקת עבודתו, במידה ואינו זכאי לפיצויי פיטורים, לקבל מחברת הביטוח בה בוטח ב"ביטוח המנהלים, מכספי הפוליסה את ההפרש בין הסכומים העומדים לזכותו לבין כספי פיצויי הפיטורים - כל זאת בהעדר הסכם מפורש בין העובד למעבידו בו הסכימו הצדדים על הסדר אחר." (דב"ע נה/18-2 יגאל יצחקי - חברה ישראלית למובילים בע"מ, פד"ע כט 380) 53. הננו מקבלים, אפוא, את תביעת התובע, והננו מורים לנתבעת, בהיעדר הסכם מפורש בין הצדדים על הסדר אחר, למסור לתובע טופס שחרור של כל כספי הגמל שנצטברו לטובתו בפוליסת ביטוח מנהלים (חלק העובד וחלק המעביד). התביעה שכנגד זכאות הנתבעת לדמי הודעה מוקדמת (פלוגתא 8 א.) 54. לטעמנו אין כל בסיס לתביעה זו . הבאנו לעיל מהעדויות, כי בתחילת חודש יולי 2000 היה התובע בחופשת מחלה (עד ל-5 בחודש), ולאחר מכן הגיע לסניף הנתבעת עד לפחות 10.7.00 (אף כי אין בפנינו ראייה כי הגיע מדי יום, או כי עבד), אף אם כעדויות, לא מילא את תפקידו (כראוי). בעדותו לפנינו לא הכחיש המנכ"ל כי את מכתב ההתרעה (ת/20), מכתב ללא תאריך, בו הוא מודיע לתובע כי רואה הוא בהיעדרויות התפטרות - שלח לתובע אחרי 18 ביולי 2000 (עמ' 40, ש' 22-25 ). בתשובה למכתב זה, ענה התובע במכתב מיום 9.8.00 (ת/21): "הייתי מוכן - ועודני מוכן - להמשיך בעבודתי..." (סעיף 2). יתרה מזו, בעדותו אומר המנכ"ל: "למיטב זכרוני הוא בא פעם נוספת בתחילת אוגוסט ואז לא דיברתי איתו אישית אלא עם איתן ואמרתי לו שאין לו מה לחפש שם והוא לא יקבל משכורת." (עמ' 40 ש' 1-3 ) לאור האמור, היה זה המנכ"ל שלא היה מוכן להעסיק את התובע בתקופת ההודעה המוקדמת, או כמשמעות לשון סעיף 6(ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 המעסיק הודיע לו כי : "הוא מוותר על נוכחותו... ועל עבודתו בפועל בתקופה האמורה..." לפיכך, אין לנתבעת אלא להלין על עצמה בנושא זה . משבפועל, ראתה הנתבעת בזניחתו את העבודה כאקט התפטרות - ומשזניחה זו התרחשה עוד ביוני-יולי, לפיכך, נדחית התביעה שכנגד ברכיב זה. החזרת כספים בגין דמי חופשה ביתר, והחזרת שכר עבודה (פלוגתאות 8ב.ג.) 55. לטעמנו, לא הוכיחה הנתבעת תביעתה ברכיב זה א. באשר לדמי חופשה ביתר, בסך 7,700 ש”ח (פלוגתא 8 ב.), נטען כי התובע נותר חייב לה סכום 7000 ש”ח :"אשר שולם לו בגין ימי חופשה המגיעים לו בגין עבודתו בשנת 2000." (ס' 8 ג.) כאמור, קבענו לעיל כי על הנתבעת לשלם לתובע, עם סיום העבודה אצלה 29 ימי פדיון חופשה - ואין לנו להוסיף על כך. נוסיף ונזכיר כי ערים אנו לכך כי בתקופת עבודתו האחרונה נעדר התובע רבות מעבודתו, עד כדי זניחתה. דא עקא, לא שמענו מהנתבעת כי ניהלה כראוי רישום היעדרויות, או פנקס חופשה. ממילא, לא שמענו כי נקבע עם התובע כי ניתן לו שכר, ע"ח זכאותו העתידית לחופשה, או כי השכר ששולם בגין ימי העדרות, נוכה ממכסת חופשתו. ב. באשר להחזר שכר עבודה בסך 14,250 ש”ח (פלוגתא 8 ג.). 56. הנתבעת טוענת בכתב התביעה שכנגד (סעיף 8 ד. - 8 ו. ): "ד. כמו כן, קיבל התובע מאת הנתבעת סך 9,500 ש”ח כמקדמה על חשבון שכר חודש 6/00 בהנחה שהתובע יביא דוח שעות עבודתו ואישור בדבר שירותו במילואים . ה. לימים הסתבר לנתבעת כי התובע לא עבד בחודש 6/00 ואף לא הביא אישור בדבר שירותו במילואים החל מ- 15/5/00 עד 16/6/00". אי לכך, טענה הנתבעת כי יש לחייב את התובע להשיב סך 14,250 ש”ח בגין המקדמה ששילמה לתובע עבור חודש 6/00 ו-15 ימי מילואים בחודש 5/00. הסכום של 14,250 ש”ח מורכב, אפוא, משני רכיבים : 9,500 ש”ח כמקדמה שניתנה לתובע ע"ח שכר חודש 6/00, ועוד סכום של 4,750 ש”ח. אין כל הסבר להפרדה בין שני הסכומים, ואין גם בסוס לתשלום סכום כזה לתובע. בסעיף 17.15 לתצהיר המנכ"ל פורטו הכספים שקיבל התובע במהלך שנת 2000 ומופיע שם, השיק האחרון: "שיק מ' 15796 - 9500 ש”ח ליום 1/7/00 מפרעה על חשבון השכר." יש לציין כי הנתבעת בסיכומיה בפרק התביעה שכנגד, תובעת רק את הסכום 9,500 ש"ח ולא את הסכום של 14,250 ש”ח. עוד נטען כי התובע קיבל מהנתבעת סך 9,500 ש”ח, כמקדמה על חשבון שכר חודש 6/00 בהנחה שהתובע יביא דוח שעות עבודתו ואישור בדבר שירותו במילואים אך התובע לא עשה כן" (סעיף 25 ההדגשה הוספה). נעלם מעיני הנתבעת כי המנכ"ל בתצהירו, מצהיר כי קיבל מהתובע כבר ביום 29/8/00, את האישורים הנדרשים על השירות, אישורים שצורפו כמוצגים (נ/32, נ/33). מנגד טוען התובע כי: "במהלך החודשים מאי-יוני 2000 שירת במילואים בתקופות 00. 5. 22-21, ו- 00. 6. 16-4 וגם בתקופה זו הגיע לעבודתו בהתאם לסיכום דלעיל". עוד טען כי לא ברורה הטענה בדבר "מקדמה" על חשבון שכר חודש 6/00, משמשכורתו היתה גלובלית ולא הותנתה במשך כל שנות העבודה ברישום שעות. אשר לדו"ח שעות עבודתה - אומר המנכ"ל בתצהירו : "5.4. דובר שהוא ינהל דף נוכחות אישית... אך התובע טען שאין זה מכובד... ביקש לא לרשום שעות נוכחות ולסמוך עליו, נאלצתי להסכים." 5.6. שכרו של התובע שולם לו במלואו למרות ההיעדרויות..." 10.4. הוא חזר לעבודה[ב-1.4.00] והבטיח לנהל רישום שעות ככל עובד,... וקיוויתי לטוב אך לשווא." 10.9. אני מדגיש שוב שבחודשים אפריל, מאי ויוני 2000 הופקו תלושים והתובע קיבל שכר למרות היעדרויותיו. " ובעדותו בעניין זה: "ש. אתה הודעת לו שהוא חייב לדווח או שהסכמת שלא יבוא ? ת. בהתחלה דרשתי דיווח והוא הסכים לדווח אך לא העביר דיווח, אני חזרתי לבקש זאת ממנו בשנת 2000 וזה עזר לי כמו כוסות רוח למת. לא פיטרתי אותו. הוא לא נעלם לי אלא הפסיק לבוא לעבודה, לא היה תאריך יעד לסיום." (עמ' 39, ש' 1-4). ועוד בעניין ויתורים ו/או הסכמות בדיעבד: "ש. אתה מסתייג היום מדרך פעולתו [של התובע] או הסתייגת אז? ת. כשאתה מנהל מערכת, מס' עובדים, אתה חייב להתפשר ויש דברים שאתה מקבל בשביל להמשיך לחיות, החיים הם לא שחור ולבן... גם אם היו דברים שלא הייתי מרוצה, נאלצתי להמשיך לחיות, אם אתה רוצה להמשיך לחיות." (עמ' 29, ש' 1-6). 57. הלכה היא: "דין טענה שנטענה בכתב טענות, אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במתכוון - כדין טענה שנזנחה, בית המשפט לא ישעה לה". (דיני עבודה| מ' גולדברג שער ארבעה עשר | פרק 38 | עמוד 139, והאסמכתאות שם) בהתאם להלכה הזו, עלינו להכריע בתביעה להחזרת הסכום של 9,500 ש”ח בלבד. נזכיר שוב ההלכה (בענין מזרה נ' ימין) ונבהיר כי לא הוכח בפנינו כי התובע קיבל המקדמה לאחר התנאה על רישום שעות עבודתו. ממילא, לאור עדות המנכ"ל כמצוטט לעיל, אין די ב"הנחה" כי יגיש דו"ח, ודאי לא לתקווה - עת הנתבעת לא עמדה על דרישתה זו (ובמשך תקופה ארוכה) ובהתאם, מששולם הסכום - אין יכולה הנתבעת (שלא הוכיחה התנאה בתשלומו) לדרוש השבתו. לאור כל האמור לעיל, הננו דוחים התביעה שכנגד ברכיב זה של 9,500 ש”ח. באשר לסך של 4,750 ש”ח, אין לנו אלא לדחות התביעה שכנגד, משהנתבעת "ויתרה" על רכיב זה בסיכומיה. זכאות הנתבעת לפיצוי בגין נזקים. 58. בסעיף 5 לתביעה מעריכה הנתבעת את הנזקים שנגרמו לה ע"י התובע בהתנהגותו בסך של 100,000 ש”ח. בסעיף 9 לתביעה מעריכה הנתבעת את גודל הפיצוי עבור שחזור המידע במסמכים שניטלו, לטענתה, ע"י התובע בסך של 10,000 ש”ח . בסעיף 10 לתביעה מעריכה הנתבעת את הפיצוי בגין אובדן שעות לימוד אשר ניתנו לתלמידים לכדי 12,000 ש”ח. 59. התובע הכחיש גרימת נזק בהתנהגותו, לקיחת מסמכים מקוריים השייכים לנתבעת, העלמת מידע ואי מסירתו לעובדים, או גרימת אובדן שעות לימוד. המנכ"ל צירף לתצהירו מסמכים רבים (נ/1 -נ/45), בהם חישובים רבים ושונים על נזקים שנגרמו כטענתו לנתבעת בשל מעשי ומחדלי התובע. 60. לאחר שבחנו המסמכים הרבים, העדויות וסיכומי הצדדים - קובעים אנו כי לא הצליחה הנתבעת להרים הנטל המוטל עליה, להוכיח כי כל הבעיות הכספיות וכישלון הסניף כמפורט בתביעה שכנגד, נגרמו בהתנהגותו-מחדליו וניהולו של התובע. הסכומים הנדרשים הנקובים בתביעה שכנגד - הם לפי הערכת הנתבעת שכנגד, אינם מוחלטים ומבוססים, ואין בפנינו כי נגרמו בעטיו של התובע. נוסיף ונאמר כי דו"ח החוקר מלמד אמנם כי התובע החל בעבודה במקום אחר, בעת בה היה עדיין (ול? לשיטת הנתבעת, ול? חלקית) עוֹבדה. אין בדו"ח החוקר ראיות מספיקות להוכחת היקף עבודתו במקום האחר. דא עקא, אין בפנינו ראייה כי התובע הודיע לנתבעת כי הוא מתחיל לעבוד במקום אחר (או כי דיווח בהתאם לשלטונות המס), או כי אכן הנתבעת הסכימה לכך! באופי תפקידו של התובע - ניתן היה לצפות להתנהלות שונה. כך או כך - אין בכל המסמכים שהובאו (כולל דו"ח החוקר ועדותו) כדי לקשור הקשר בין התנהלותו של התובע למצבו של הסניף או לקריסתו. אף לא הוכח בפנינו כדבעי כי התובע נטל מסמכים כאלה או אחרים מהנתבעת/חשיבותם של אלה וערך שחזורם. משכך, דינה של התביעה שכנגד על סך של 159,166.00 ש”ח - להדחות. 61. לסיכום : א. תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת - נדחית . ב. על הנתבעת לשלם לתובע שכר עבור מחצית חודש יולי 2000, סך של 3,867 ש”ח . ג. תביעתו של התובע בגין שעות עבודה בתקופת שירות מילואים - נדחית . ד. הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע בגין פדיון ימי חופשה שנתית - סך של 19,865.00 ש”ח . ה. תביעתו של התובע בדבר החזר שכר הוצאות מטפלת ששכר לטפל בילדו - נדחית . ו. הננו מורים לנתבעת, בהיעדר הסכם מפורש אחר, למסור לתובע טופס שחרור לזכותו של כל כספי הגמל שהצטברו לטובתו בפוליסת ביטוח מנהלים (עובד ומעביד). ז. התביעה שכנגד, על כל מרכיביה, - נדחית . לכל הסכומים שעל הנתבעת לשלם לתובע - יצורפו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.7.00 עד לתשלומם בפועל . בנסיבות הדיון וההכרעה - ישא כל צד בהוצאותיו . מסמכיםהתפטרות בדין מפוטר