רקע כללי 1. בכתב אישום שהגישה התביעה הצבאית נגד המשיב, סמ"ר חיים X, מיוחסות לו עבירות אלה: א. החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן- פקודת הסמים). ב. שימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים. ג. התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. החזקת הסם המסוכן מתוארת על-ידי התביעה הצבאית, בפרט האישום הראשון, במילים אלה: (המשיב) "ו בתאריך 31.5.01 בשעה :00:04 או במועד סמוך לכך, בעת שנסע ברכב מסוג 'סוזוקי' בעל מספר רישוי 56-138-85 באזור התעשיה בהרצליה, החזיק, ללא היתר כדין, סם מסוכן שלא לצריכתו העצמית. דהיינו החזיק בתיקו שקית ובה סם מסוכן מסוג קנבוס ('גראס') במשקל 41.02 גר' נטו וסיגריה מגולגלת ('ג'וינט') שהכילה את הסם האמור במשקל 1.16 גר' נטו". בפרט האישום השני, שעניינו שימוש בסם מסוכן, טוענת התביעה כי המשיב עשה שימוש בסם מסוכן מסוג קנבוס ("גראס") "במקומות ובמועדים שאינם ידועים לתביעה, במספר הזדמנויותו כפעמיים בכל שבוע". האישום בעבירה של התנהגות שאינה הולמת הוא פועל יוצא משתי עבירות הסמים המיוחסות למשיב ומדרגתו, סמל ראשון. התביעה הצבאית ביקשה מביה"ד קמא, עם הגשת כתב האישום, להורות על החזקתו של המשיב במעצר סגור עד לסיום ההליכים במשפטו. עתירתה זו של התביעה הונחה לפתחו של סגן נשיא ביה"ד מ"ש מז"י, סא"ל אהרון משניות, אשר דן בבקשה, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים החליט כי המשיב ישוחרר מהמעצר הסגור בו היה נתון אותה עת, "וחלף זאת, ישהה (המשיב) במעצר פתוח ביחידת האם שלו בבסיס סירקין, עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו". החלטתו זו של סגן הנשיא אינה מניחה את דעתם של התביעה ושל המשיב עצמו, וכל צד משיג על אותה החלטה מתוך מגמה להביא לשינוייה. התביעה הצבאית סבורה כי שגה ביה"ד קמא בהמנעו מלהורות על מעצרו הסגור של המשיב. מנגד, טוען בא כוחו של המשיב, עו"ד אהרון שליין, כי היה מקום, בנסיבות העניין, לקבל את עמדת ההגנה ולשחרר את המשיב ממעצרו - בין אם מדובר במעצר סגור ובין אם במעצר פתוח ביחידה. יצויין, כי המשיב נעצר בתאריך 31 מאי 2001, וממועד זה הוא מצוי במעצר סגור. כתב האישום בעניינו של המשיב הוגש בתאריך 10 יוני 2001, וכפי שנמסר לי טרם נקבע מועד לתחילת משפטו. התשתית העובדתית 2. בתאריך 31 מאי 2001, לאחר חצות, הבחין סיור משטרתי, שנע באזור התעשייה בהרצליה, ברכב מסוג "סוזוקי" אשר עורר את חשדו. מדו"ח פעולה, אשר נערך על-ידי אנשי המשטרה, עולה כי ברכב נמצאו אותה עת שני נוסעים: הנהג - זגורי, ולצידו המשיב - חיים X. ברשותו של המשיב היה תיק שחור (פאוץ') שבתוכו נמצאה קופסת סיגריות, שבה היתה "צינגלה מוכנה לעישון". לשאלת השוטרים האם ברשותו של המשיב "חומר חשוד כסם מסוג מריחואנה", הוציא המשיב שקית שקופה ובתוכה חומר אשר זוהה כסם מסוכן מסוג קנביס במשקל נטו של 41.02 גרם. (המשקל ברוטו של החומר היה 44 גרם). המשיב נעצר בחשד לאחזקת סמים שלא לשימוש עצמי, ולשאלה מהיכן הגיע לידיו החומר, טען המשיב "שהוא קנה את המריחואנה משכונת שביב בהרצליה לפני שעתיים". המשיב הובא לתחנת המשטרה, ובשעה 02:30 נגבתה אמרתו תחת אזהרה. באמרה זו מספר המשיב כי: "אתמול בתאריך 30.5.01 שעה 23:00 לערך נסעתי לשכונת שביב למרכז קניות שלהם. יושבים שם חברה על הספסל, ניגשתי לאחר מהם, שאלתי אם יש שקית עם גראס, הוא אמר לי שכן, הבאתי לו את הכסף והוא הביא לי לאחר כ-10 דקות את השקית ובה גראס 50 גרם". המשיב מוסיף ומציין כי לאחר רכישת הסם "המשכנו משם גלגלנו צינגלה עישנו אותה ונסענו להופעה של אסף אמדורסקי באזור התעשיה בהרצליה ואז הגיעו השוטרים ותפסו אותנו". המשיב אינו מפרט באמרתו, ביחד עם מי עשה שימוש בסם המסוכן, חרף העובדה כי הוא נוקט בלשון רבים. לגבי שלב החיפוש שנערך על-ידי אנשי המשטרה, אומר המשיב כי אחד השוטרים "אמר לי תראה מה יש בתיק. הוצאתי את קופסת הסיגריות בדק לי את הקופסא, ראה שם ג'וינט ואחר כך בדק מה יש בתוך התיק הוצאתי את הדברים. הוא שאל אותי אם יש לי עוד גראס. אמרתי כן והוצאתי לו את השקית". לשאלת החוקר האם הוא משתמש בסמים, ענה המשיב "בגראס כפעמיים בשבוע". בהמשך נשאל המשיב, האם נהג הרכב מעורב ברכישת הסם ובשימוש בו, ולכך הוא משיב: "לא רק אני. הוא לא מעשן גראס. היינו כמה חברה באוטו וגלגלנו אני ועוד חבר. אני לא רוצה לחשוף את שמו". המשיב חוזר ומאשר כי הסם שייך לו וכי בעבר כבר רכש סמים באותו מקום ממוכרים שונים ובלשונו: "כל פעם זה מישהו אחר". המשיב חותם את אמרתו בדברים הבאים: "הגראס שנתפס היה לשימוש עצמי בלבד ורק ככה קונים גראס בכמות הזאת של 50 גרם". בשל היותו של המשיב חייל, הועברה החקירה לטיפולה של מצ"ח, ובתאריך 31 מאי 2001 שעה 06:10, נגבתה מהמשיב אמרה נוספת במצ"ח דן. באמרה זו חוזר בו המשיב מהדברים שמסר במשטרת ישראל, ומציג גרסה שונה באשר להמצאות הסם ברשותו. לדברי המשיב, הוא נפגש עם שישה מחבריו בגן ציבורי בהרצליה, כאשר שניים מתוכם עשו שימוש ב"גראס". לאחר זמן מה, נסעה החבורה, בשלושה כלי רכב שונים, להרצליה פיתוח על-מנת לחזות בהופעתו של הזמר אסף אמדורסקי. המשיב מציין כי מאחר שהיה ברשותו תיק, הרי שחבריו מסרו לידיו את ציודם "שכלל סיגריות, שני פלאפונים נוספים לזה שלי, וכן שקית של גראס, כולם שמו אצלי את הדברים מכיוון שאני הייתי היחידי עם תיק". המשיב מאשר בעדותו כי אמר לשוטרים שהסם אשר נתפס ברשותו שייך לו, וזאת "כדי לא להפיל חבר". המשיב סרב למסור את שם החבר, שלטענתו הוא בעל השקית ותכולתה "מכיוון שאינני רוצה שהוא ייכנס לכלא". כמו כן, נמנע המשיב מלמסור את שמות חבריו האחרים ואף את שם נהג הרכב, בו נסע. המשיב טען באמרתו, כי מעולם לא עשה שימוש בסמים, הגם שנכח במקומות בהם נעשה שימוש בסמים מסוגים שונים. באמרה נוספת שמסר במצ"ח, טען המשיב כי קיבל מחבריו "שלוש קופסאות מסוג ווינסטון אדום, ווינסטון לייט, מרלבורו לייט, פלאפון והשקית, ומצלמת סטילס". המשיב מאשר כי הסם הוכנס לתיק בידיעתו ו"לא אמרתי שלא ישים את זה שם" לגבי הסם שנתפס בסיגריה המגולגלת טען המשיב כי "הוא גם שם קופסת סיגריות מסוג "ווינסטון" כשבתוכה ג'וינט מוכן לשימוש. לא ידעתי שהג'וינט שם אבל ראיתי אותו שם את הקופסא בתיק". המשיב התייחס באמרתו גם לפשר הודאתו במשטרת ישראל כי עשה שימוש אינטנסיבי בסמים באומרו: "שאלו אותי גם את השאלה כמה פעמים אני מעשן בשבוע ואמרתי פעם פעמיים שלוש, כל זה קרה בגלל העסק, שלקחתי על עצמי שזאת השקית והג'וינטו עניתי תשובות על השאלות שנתנו לי בשביל להראות שהכל אמיתי כשזה גרסה שקרית". בתאריך 6 יוני 2001, נגבתה עדות לאחר אזהרה מנהג הרכב, זגורי, שהיה אותה עת בחופשת שחרור מצה"ל. לדברי העד, הוא אסף את המשיב מביתו בשעה 23:00 לערך, ומטרת הנסיעה היתה לפקוד מסעדה חדשה שנפתחה באותו יום. העד מוסר בעדותו כי הופתע לגלות כי ברשותו של המשיב סמים והוא כלל לא ידע על כך. לדברי העד, הוא לא עשה שימוש מעולם בסמים ולא ידוע לו כלל ועיקר מהיכן הגיע הסם לרשותו של המשיב, ובלשונו: "אין לי מושג, אני שובר את הראש עד היום ושואל את עצמי מה הוא עשה עם זה". העד מכחיש כי נעשה שימוש בסמים ברכב על ידי אחרים ולגירסתו "אני אספתי אותו ונסענו ישר להרצליה פיתוח". בעקבות עדותו זו של הנהג, נגבתה מהמשיב אמרה נוספת בתאריך 6 יוני 2001, ובה התבקש להגיב על דברי העד. לטענתו של המשיב "לא קיימת שום סתירה בין הדברים ששחם אמר למה שאני אמרתי". בתשובה לשאלה: "כיצד אתה מגיב לסתירות שהתגלו בינך לבינו של שחם?" ענה המשיב: "אין שום סתירה בין כל הפרטים ששחם אמר, כמו כן שבן אדם מצייר קו על דף בצורות מסויימות אף בן אדם בעולם לא יצליח באותו דיוק כמו שהבן אדם הראשון". לבקשת התביעה, נרשמו על-ידי שניים מאנשי הסיור המשטרתי זכרונות דברים האמורים לתעד את פרוט החפצים שמצאו בתיקו של המשיב. אין חולק כי זכרונות הדברים לא נרשמו בסמוך למעצרו של המשיב, אלא בתאריך 6 יוני 2001. דא עקא, שאחד השוטרים, כארט אבזאתי, רשם את התאריך 31.5.01 על גבי המזכר, באופן הנחזה כאילו נרשם המסמך במועד זה. במזכרו מציין השוטר כי "בתיקו של החשוד הנ"ל נמצאו הדברים: 1. קופסת סיגריות. 2. מפתחות. 3. מצלמת סטילס (תמונות). 4. פלאפון". המזכר האחר נערך על-ידי רס"ל אופיר מהצרי ועליו מתנוסס התאריך 6.6.01. במזכר זה צויין כי בנוסף לשקית הסם נמצאו בתיק "קופסת סיגריות ובתוכה סיגריה מגולגלת בחומר, כ"כ נמצאו מפתחות ופלאפון. הנ"ל טען שהפלאפון שייך לחברו ובנוסף נמצא (כך במקור - א.ש.) מצלמה שחורה". להשלמת התמונה העובדתית, נציין כי המשיב נתבקש למסור דגימת שתן לשם גילוי שימוש בסמים. הוא נענה לבקשה ובשתי הזדמנויות תכופות מסר דגימות שתן אשר נבדקו במעבדה לתרעולה ולא נתגלו בהם תוצרי חילוף חומרים המעידים על שימוש בקנביס. מסיבה זו לא ייחסה התביעה למשיב עבירה של שימוש בסם מסוכן בתאריך 31 מאי 2001, חרף הודאתו במשטרה לפיה עשה שימוש בקנביס זמן קצר טרם מעצרו. החלטת ביה"ד דלמטה 3. סגן הנשיא הנכבד מציין בהחלטתו כי התלבט לא מעט בעניינו של המשיב. התלבטות זו נעוצה בעובדה כי בידי התביעה "די ראיות להרשעתו של (המשיב) בעבירה של החזקת סם". עם זאת, נתן השופט משניות משקל נכבד לעובדה כי המשיב נענה מיד ליתן דגימות שתן לשם בדיקת השאלה אם עשה שימוש בסמים. לדעת השופט קמא, יש בתוצאות השליליות של הממצא המעבדתי "כדי לחזק את גרסתו של (המשיב) במצ"ח אשר שוללת שימוש עצמי בסם ואשר לפיה (המשיב) שימש רק כמחזיק אקראי בסם שאינו שלו". עוד ציין השופט דלמטה כי "גם התנהגותו של (המשיב) בעת שנעצר על-ידי משטרת ישראל, כאשר לא ניסה להסתיר את הסם שהיה בתיקו, ואף השיב בחיוב ללא היסוס כשנשאל אם יש סם בתיקו, יש בה כדי לתמוך במידה מסויימת בטענתו כי הסם לא היה שייך לו, שאם לא כן סביר להניח שהיה לפחות מנסה להסתיר את הסם מעיני השוטרים". לדעת השופט משניות, יש בנסיבות שפורטו לעיל כדי להחליש את "חזקת המסוכנות" הקיימת נגד המשיב. לכך יש להוסיף את עברו הנקי, את העובדה כי נתפס בכף "בנסיבות אזרחיות לחלוטין לאחר שהיה מזה 30 ימים בחופשת מחלה מאושרת". המשיב נזקק לטיפולים רפואיים בשל בעיות קשות בזרועו. בשל כל אלה, סבר השופט דלמטה כי אין הכרח להורות על החזקתו של המשיב במעצר סגור דווקא ו"ניתן לתת מענה ראוי למסוכנותו של (המשיב) גם אם יהיה בחלופת מעצר". נוכח האמור לעיל, הורה השופט משניות על שחרורו של המשיב מהמעצר הסגור בו היה נתון אותה עת, וקבע כי הלה ישהה במעצר פתוח ביחידת האם שלו, עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. טיעוני הצדדים בערעור 4. בערעורה טוענת התביעה הצבאית כי לא היה מקום, בשלב דיוני זה, לדחות את הגרסה הראשונה אותה מסר המשיב ולאמץ תחתיה את הגרסה החדשה שמסר במצ"ח. לדעת התובע הצבאי, הדברים שנמסרו על-ידי המשיב באמרתו הראשונה הינם סדורים ובהירים, לעומת הדברים הסתמיים והבלתי סבירים שמסר בגרסאותיו המאוחרות. לגישת התביעה, ניתן למצוא תמיכה באמרה המשטרתית הראשונה הן בתפיסת הסם ברשותו של המשיב, הן בעדותו של הנהג אשר אינה מתיישבת בנקודות מהותיות עם גרסתו המאוחרת של המשיב, והן במזכרים שרשמו השוטרים בדבר החפצים שנמצאו בתיקו של המשיב. תאור חפצים אלה אינו מתיישב, לעמדת התביעה, עם גרסתו של המשיב בדבר הפריטים שנמסרו לרשותו על-ידי חבריו. לפיכך, סבורה התביעה כי ישנן בתיק החקירה ראיות לכאורה המצביעות על רכישת הסם על-ידי המשיב עצמו, ועשיית שימוש בסמים בתדירות של כפעמיים בשבוע, כפי הודאתו של המשיב באמרתו הראשונה. התביעה מסכימה, עם זאת, כי המשיב לא אמר אמת באמרה המשטרתית ביחסו לעצמו שימוש בסם זמן קצר לפני מעצרו. זאת, לנוכח התוצאה השלילית של בדיקת דגימות השתן שמסר המשיב. התובע הצבאי לא יכול היה להמציא הסבר לתמיהה מדוע בחר המשיב לייחס לעצמו שימוש בסם, בו לא היה מעורב. חרף תמיהה זו, גורסת התביעה כי יש, עדיין, להעדיף את אמרתו המפלילה של המשיב, מבלי להכריע בשלב דיוני זה במהימנות הגרסאות. אם תתקבל גישה זו, סבורה התביעה - ולכך מסכים גם הסניגור המלומד, כי קיימת עילה מספקת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים במשפטו. במילים אחרות, מוסכם על שני הצדדים כי קיומן של ראיות לכאורה המתבססות על אמרתו הראשונה של המשיב, יש בהן כדי להצדיק את החזקתו של המשיב במעצר סגור עד לסיום ההליכים בעניינו. ואולם, התביעה סבורה כי גם אם תעמוד גרסתו המאוחרת של המשיב בעינה, עדיין יהא מקום להורות על מעצרו הסגור. זאת, בהסתמך בעיקר על העילה ההרתעתית, המבוססת על החשש לפגיעה חמורה במשמעת ובסדר הטוב של הצבא. לדעת התובע הצבאי, קיים חשש כי חזרתו של המשיב ליחידתו, לאחר שנתפס כשברשותו סם מסוג קנביס במשקל העולה על 40 גרם, תתפרש כתגובה רופסת, סלחנית וותרנית של המערכת הצבאית כלפי עברייני הסם. התובע הוסיף עוד כי המשיב ידע ידוע היטב כי מדובר בשקית המכילה סם מסוכן במשקל של כ-50 גרם, ונכונותו להחזיק החומר ברשותו - יש בה מידה בלתי מבוטלת של חומרה. לנוכח האמור, נתבקשתי לקבל את הערעור ולהורות כי המשיב יוחזק במעצר סגור עד לסיום משפטו. מנגד, טען סניגורו של המשיב כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של השופט דלמטה. בפני ביה"ד קמא הוצגו שתי מערכות של ראיות, ומתוך ראייה כוללת של חומר החקירה שבידי התביעה, ראה השופט קמא להעדיף את הגרסה המאוחרת שמסר המשיב במצ"ח. לגישת הסניגור, אין בראיות עליהן הצביע התובע כדי לחזק את אמרתו הראשונה של המשיב, ואפשר כי אף ההפך הוא הנכון. אשר למזכרים המשטרתיים, טען הסניגור כי נסיונו של אחד השוטרים לשוות למזכר נופך אותנטי בציינו את התאריך 31 מאי 2001, גובל בהטעיה מכוונת ולפיכך אין ליתן כל משקל למזכר זה. אשר למזכר האחר, טען הסניגור, כי זה נרשם כשבוע לאחר האירוע ואין להסתמך על זכרונו של השוטר הרושם. עם זאת, ביקש הסניגור למצוא תימוכין לגרסת מרשו בדברים שנרשמו במזכר זה, לפיהם טען המשיב כי "הפלאפון שייך לחברו". אשר לעדות הנהג, זגורי, טען הסניגור כי עד זה מבקש להרחיק עצמו מהארועים הפליליים, ואפשר שהוא עצמו מעורב בהם. עוד נטען כי העד לא נשאל על-ידי החוקר אם נטל חלק, כגרסת המשיב, במפגש עם חבורת הצעירים בגן הציבורי בהרצליה ואם היה עד לנסיבות הגעת הסם לרשותו של המשיב. מסיבה זו, אין למצוא בעדותו של הנהג כל תימוכין לאמרתו הראשונה של המשיב, כנטען על-ידי התביעה. טיעונו המרכזי של הסניגור התמקד, מטבע הדברים, בעובדה כי דגימות השתן נמצאו שליליות לגבי שימוש בסמים. ממצא זה מלמד, לגישת הסניגור, כי המשיב לא אמר אמת באמרתו הראשונה ויש בכך כדי להשליך על מהימנות הגרסה כולה. שכן, אין כל הגיון במסירת דברי כזב לעניין השימוש בסם בתכוף למעצרו של המשיב ואמירת אמת לגבי כל יתר הפרטים המפלילים. לדעת הסניגור, אין מקום לפלג את האמרה לחלקיה ויש לקבלה או לדחותה כמקשה אחת. אשר לעילת המעצר, היה ותתקבל גרסתו המאוחרת של המשיב, טען הסניגור כי יש ליתן את הדעת לנתונים הבאים: א. המשיב לא רכש את הסם. ב. המשיב עצמו אינו משתמש בסמים. ג. לא היה זה בכוונתו להחזיק את הסמים לשימושו העצמי.[ ד. מדובר בחייל מצטיין שעשה שירות נאמן ביחידת הכלבנים עד לפציעתו הקשה. ה. במועד המעצר היה המשיב בחופשת מחלה בת 30 ימים והוא נזקק לטיפולים רפואיים אינטנסיביים. בנסיבות אלה, סבור הסניגור כי יש לדחות את ערעור התביעה ולקבל את ערעורו שלו, כשמשמעות הדבר - שחרורו של המשיב מהמעצר. דיון והכרעה בערעור 5. אין חולק כי בידי התביעה הצבאית ראיות לכאורה להחזקת סם מסוג קנביס במשקל העולה על 40 גרם, בידי המשיב. השאלה המתבקשת היא האם ראיות לכאורה אלה מלמדות על דבר רכישת הסם בידי המשיב ועל שימוש אינטנסיבי בסם מצידו, או על החזקת הסם לפרק זמן קצר בשמשו כמעין נושא כלים לחבריו. כפי שנקבע על-ידי הנשיא ברק בבש"פ 8087, זאדה נגד מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, בהליך ביניים זה, שעניינו דיון בבקשה למעצר הנאשם עד לתום ההליכים, "לא נקבעות חפותו או אשמתו של הנאשם. חזקת החפות לא נסתרת בו. ההכרעה נעשית על בסיס תשתית ראייתית המונחת במיוחד לעניין הליך זה. הבחינה היא של חומר ראייתי גולמי שטרם עבר את העיבוד של ההליך הפלילי. התשתית הראייתית מבוססת על ראיות אשר אספה המשטרה, תשתית המשקפת את עמדתה הראשונית של המדינהו שוני זה בין השלב העיקרי (שבו מוכרעות החפות או האשמה) לבין שלב הביניים (שבו מוכרעת שאלת המעצר עד תום ההליכים) מחייב את המסקנה כי טיב ההוכחה הנדרש בהליך העיקרי, ואשר קובע את דין האשמה או החפות, אינו יכול לחול בהליך הביניים שעניינו מעצר עד תום ההליכים" (שם, בעמ' 146). ועוד נקבע, כי על השופט הבוחן את חומר הראיות, לעשות את מלאכתו מתוך נקודת מבט כוללת ועליו להשתכנע "כי חומר החקירה הכולל מקים סיכוי סביר להוכחת האשמהו על כן, אם עולה מתוך מכלול חומר החקירה כי קיים כבר עתה כירסום של ממש בגרסת התביעה, באופן שאין סיכוי סביר להרשעת הנאשם בסוף המשפט, לא מתקיימת הדרישה בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה" (שם, בעמ' 146 - ההדגשה אינה במקור). קיומם של "ליקויים בסיסיים" בחומר החקירה או המצאות "פגם גנטי" בחומר הראיות, עשויים להצביע על העדר סיכוי סביר להוכחת האשמה, ולפיכך תהא המסקנה כי אין בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחתה (ראו לעניין זה גם: ע"מ.00.41, טורין נגד התובע הצבאי הראשי, וע"מ.00.94, מסוט נגד התובע הצבאי הראשי). טענת הסניגור היא, למעשה, כי הפרכה אשר נמצאה באמרתו הראשונה של המשיב, בדמות הבדיקה המעבדתית, מצביעה על "ליקוי בסיסי" בחומר החקירה, באופן שאינו מאפשר להשתית על אמרה זו כל ממצא. דעתי בעניין זה שונה היא. אכן, התמיהה עליה הצביע הסניגור נותרה בלא מענה של ממש. ואולם, אין בידי לקבוע, בשלב דיוני זה, כי סתירה זו משליכה, מניה וביה, על ערכה הראייתי של האמרה כולה, ולכאורה ניתן יהיה לייחס לה משקל מתאים במשפט גופו. כפי שהובהר בעניין זאדה, ראייתו של השופט הבוחן את חומר הראיות הינה ראייה כוללת, מבלי להכריע במהימנותם של עדים או במשקל הראיות עצמן. ראייה כוללת זו, אין בה כדי לתמוך בגרסתו המאוחרת של המשיב, גם בהתעלם מהמזכרים שהוגשו באיחור על ידי אנשי הסיור המשטרתי. הבעייתיות בגרסה זו טמונה בעדותו של נהג הרכב, אשר אינו מאמת את סיפור המעשה כפי תיאורו של המשיב. הנהג שחם אינו תומך בגרסת ההתכנסות בגן הציבורי, אינו מאשר את נסיבות מסירת הסם לידי המשיב ואף תיאורו את מטרת הנסיעה אינו מתקרב לתיאור שנמסר על-ידי המשיב. תהא הסיבה למסירת עדות זו אשר תהא, אין ספק כי יש בכך משום החלשה ניכרת של הגרסה המאוחרת אותה מסר המשיב, ומשום חיזוק לגרסתו המקורית. לאור האמור, סבור אני כי בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת הגרסה המתוארת באמרתו הראשונה של המשיב. בנסיבות אלה, מסכים גם הסניגור כי מתקיימת עילה למעצרו הסגור של מרשו, ולפיכך הנני רואה לקבל את ערעור התביעה. החלטה זו מביאה, מטבע הדברים, לדחיית ערעור ההגנה. אציין, למעלה מן הצורך, כי לתוצאה דומה הייתי מגיע גם לו סברתי כי גרסאותיו הסותרות של המשיב מבטלות או "מנטרלות" זו את זו. במצב דברים זה עומדת על עומדה העובדה כי המשיב החזיק בסם מסוג קנביס במשקל העולה על 40 גרם. החזקה זו של הסם המסוכן יוצרת חזקת מסוכנות, על פי הדין הכללי (ראו, למשל: ע"מ.10.12, אפנס נגד התובע הצבאי הראשי, וע"מ.10.52, התובע הצבאי הראשי נגד קורוגודסקי). אין צריך לומר כי במצב דברים זה מתקיימת גם "חזקת מסוכנות צבאית", אשר גובשה בפסיקתו של בית דין זה. בנסיבות אלה, היה מקום להורות על החזקתו של המשיב במעצר סגור, על מנת למנוע את הסכנה הצפויה הימנו לשלום הציבור או לבטחונו, אם יהלך חופשי או אף ימצא במעצר פתוח. סוף דבר, הנני מחליט לקבל את ערעור התביעה ומורה כי המשיב יימצא במעצר סגור. בנסיבות העניין ומאחר שאין צפוי תהליך משפטי ממושך, הנני רואה לקצוב את תקופת המעצר עד לתאריך 28 יוני 2001 שעה 17:00. אם לא יהא סיפק בתקופת מעצר זו כדי להביא את משפטו של המשיב לכלל סיום, תשקול הערכאה הראשונה את הצורך בהמשך מעצרו. משפט צבאיצבאסמים