1. לפני תובענה וכן בקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, שהוגשו נגד חברת סלקום ישראל בע"מ (להלן- סלקום). עניינה של התובענה הוא פרשנותה ותוקפה המשפטי של הוראת עדכון תעריפים הכלולה במסמכי ההתקשרות שבין סלקום לבין לקוחותיה העסקיים, ותוקפה של העלאת תעריפים שנעשתה בהסתמך על הוראה זו. רקע 2. בחודש אפריל 2010 התקשרה המבקשת 2, כלקוח עסקי, בהסכם עם סלקום שכותרתו "תכנית מושלמת לעסקים - ללקוחות סוהו" (להלן- הסכם סוהו, מב/2), וצירפה לתכנית חמישה קווים שברשותה. מספר חודשים לאחר מכן, בחודש אוגוסט 2010, הסבה המבקשת 2, בהסכמת סלקום, את זכויותיה וחובותיה על פי ההסכם למבקשת 1, וזו חתמה, בין היתר, על טופס בקשה למתן שירותים וכן על נספח "תנאים כלליים להתחברות לרשת סלקום" (להלן - ההסכם הכללי, מב/3). מוסכם על שני הצדדים כי עילות התביעה כלפי סלקום, ככל שקיימות, קיימות למבקשת 1 בלבד (ס' 2(ג) לבקשה לאישור והמבוא לתשובת המשיבה). לפיכך אתייחס בהחלטה זו למבקשת 1 בלבד אשר תיקרא להלן - המבקשת. 3. הסכם סוהו קובע תקופת התחייבות של שלוש שנים (36 מחזורי חיוב חודשיים, סעיף 1.5 להסכם). עוד הוא קובע כי הפסקת התכנית במהלך תקופת ההתחייבות תחייב את המבקשת בתשלומים שונים כמפורט בסעיף 10 להסכם (ס' 3 ו-10 להסכם). בסעיף 7 להסכם סוהו, תחת הכותרת "תעריפים ותמורה", נקבע כי המבקשת תשלם "תשלום חודשי קבוע למחזור חיוב" בסך של 230 ₪. כן נקבע כי "תעריף דקת זמן אויר בשימוש מעבר לחבילת דקות זמן האוויר" יעמוד על סך 0.45 ₪. 4. הן הסכם סוהו והן ההסכם הכללי כוללים תניות עדכון תעריפים המאפשרות לסלקום לעדכן את תעריפיה במהלך תקופת ההתחייבות. בסעיף 9.1 להסכם סוהו, תחת הכותרת 'עדכון תעריפים', נקבע כדלקמן: "בתקופת ההתחייבות תהיה סלקום רשאית לעדכן את כל התעריפים המפורטים בתכנית ו/או בנספחים הנלווים בשיעור שנתי מצטבר שלא יעלה על מדד המחירים לצרכן... בתוספת של עד 10% לכל שנה קלנדרית... בהתייחס לתעריפי זמן אויר סלקום, ובתוספת עד 30% לכל שנה קלנדרית... בהתייחס לכל שאר התעריפים המפורטים בתכנית השיווק ו/או בנספחים הנלווים לרבות התשלום החודשי הקבוע". ההסכם הכללי קובע בסעיף 4.5 כדלהלן: "סלקום תהא רשאית לעדכן את חיובי הלקוח ואת התעריפים הנקובים במחירון ו/או לשנות את מבנה התעריפים, מעת לעת, עפ"י שיקול דעתה, בהודעה מראש ובכתב ללקוח שהצטרף לשירות בהתאם לתנאי רישיונה. למען הסר ספק, התעריפים בהסכם הספציפי עשויים להשתנות בהתאם לתנאי ההסכם הספציפי לפי שיקול דעת סלקום". 5. ביום 27.11.10 שלחה סלקום למבקשת חשבון המתייחס, בין היתר, לחמשת הקווים הכלולים בהסכם סוהו. בחשבון זה חויבה המבקשת בתשלום חודשי קבוע בסך 230 ₪ לכל קו, בהתאם לתעריף שנקבע בהסכם סוהו. בגוף החשבון, ובהתייחס לכל אחד מחמשת הקווים, נכללה הודעה על העלאה עתידית של התעריף החודשי הקבוע ותעריף דקת זמן אויר (מעבר לחבילת דקות זמן האוויר הקבועה בתכנית), כדלקמן: "התשלום החודשי הקבוע בתוכניתך יעלה ב-33 ₪ ללא מע"מ. תעריף לדקת ז"א בשימוש מעבר לחבילת דקות זמן אויר שברשותך יעלה ב-4.5 אגורות ללא מע"מ. יתר השירותים והתעריפים שברשותך נותרו ללא שינוי..." (חשבון מב/5). עדכון תעריפים זה מבטא העלאה של כ-14% בשיעור התשלום החודשי הקבוע, והעלאה של 10% בתעריף דקת זמן אוויר שמעבר לחבילה, כולל עליית המדד. 6. בהמשך להודעה זו, והחל מן החשבונית שיצאה בתאריך 27.2.11 (המתייחסת לתקופת חיוב שמיום 27.1.11 ועד 26.2.11), חויבה המבקשת בתשלום חודשי קבוע בסך 263 ₪, לפני מע"מ, עבור כל קו (ר' חשבונות מב/6). 7. במהלך חודש ינואר 2011 פנתה המבקשת לסלקום וטענה נגד העלאת התעריפים. בתשובתה טענה סלקום כי עדכוני התעריפים "נובעים מהתאמות שסלקום מבצעת עקב השינויים שחלים במשק ובוצעו בהתאם לתנאי התוכנית כפי שמפורט בהסכם" (מב/7). 8. ביום 6.1.11 נכנס לתוקפו חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011 ו-2012 (תיקוני חקיקה), תשע"א-2011 (להלן - חוק המדיניות הכלכלית) במסגרתו תוקן חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 ע"י הוספת סעיף 51א לחוק. סעיף 51א(ב) לחוק מגביל את שיעור התשלום שרשאי בעל רישיון למתן שירותי רט"ן לגבות מלקוחותיו, המבקשים לבטל את הסכם ההתקשרות עמו במהלך תקופת ההתחייבות, לסך של "8% מממוצע החשבון החודשי של המנוי בעבור שירותי בעל הרישיון שצרך המנוי במהלך תקופת ההסכם עד למועד ביטולו, כשהוא מוכפל במספר החודשים שנותרו עד תום תקופת ההתחייבות". עוד נקבע כי תיקון זה יחול לגבי מנוי שביטל את הסכם ההתקשרות החל מיום 1.2.11 ואילך (סעיף 3 לחוק המדיניות הכלכלית). לתיקון זה אדרש בהמשך. 9. המבקשת המשיכה בתכנית סוהו בכל חמשת הקווים שברשותה במשך כתשעה חודשים נוספים. בחודש אוקטובר 2011, ותוך כדי תקופת ההתחייבות, ביטלה המבקשת את ההתקשרות עם סלקום לגבי שניים מהקווים שברשותה ועברה לחברה סלולרית אחרת. בשל ביטול ההתקשרות שילמה המבקשת לסלקום סך של 192 ₪ עבור קו אחד וסך של 141 ₪ עבור קו שני, בהתאם לשיעור שנקבע בס' 51א לחוק התקשורת, כשהיא ממשיכה לפרוע את עלות המכשירים שרכשה מסלקום בתשלומים חודשיים, כפי שהייתה עושה אילולא הייתה מתנתקת מסלקום. את שלושת הקווים הנוספים שברשותה הותירה המבקשת ברשת סלקום, והמשיכה לשלם בגינם את התעריפים המעודכנים. 10. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 1.4.12 נכנס לתוקפו חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 53), התשע"ב-2012, אשר שינה את סעיף 51א לחוק התקשורת ואסר על בעל רישיון לגבות תשלום מלקוחותיו, לרבות לקוחותיו העסקיים, בגין ביטול הסכם ההתקשרות עמו (למעט את יתרת תשלומי המנוי בעבור ציוד הקצה וחובות שצבר המנוי). שינוי אחרון זה חל לגבי מנויים שהתקשרו בהסכם עם בעל הרישיון החל מיום 1.11.11 ואילך וביטלו את ההסכם החל ביום תחילתו של החוק, 1.4.12. למען הסר ספק יובהר כי שינוי זה לא היה בתוקף במועדים הרלוונטיים לבקשה שלפני, ואינו חל בענייננו. תמצית טענות המבקשת 11. המבקשת טוענת בבקשתה נגד העלאת התעריפים שביצעה סלקום, ומעלה בהקשר זה שתי טענות מרכזיות: א. טענה פרשנית - המבקשת טוענת כי יש לפרש את תניית עדכון התעריפים, סעיף 9.1 להסכם סוהו, המתירה לסלקום לעדכן את תעריפיה "בשיעור שנתי מצטבר שלא יעלה על מדד המחירים לצרכן... בתוספת של עד 10% לכל שנה קלנדרית... בהתייחס לתעריפי זמן אויר סלקום, ובתוספת עד 30% לכל שנה קלנדרית... בהתייחס לכל שאר התעריפים..." באופן המאפשר לסלקום להעלות את תעריפיה כשיעור עליית המדד, ועוד 10% (או 30%, בהתאמה) משיעור עליית המדד, ולא מתעריף היסוד. כלומר, מדד +X% מהמדד, ולא מדד +%X מתעריף היסוד (כפרשנותה של סלקום). המבקשת טוענת, אפוא, כי באופן יישומה את תניית עדכון התעריפים והעלאת התעריף מעבר למותר, הפרה סלקום את ההסכם עמה. באשר לסעיף 4.5 להסכם הכללי, המאפשר לסלקום להעלות את תעריפיה על פי רצונה בלא מגבלה כלשהי, טוענת המבקשת כי מדובר בסעיף כללי הנדחה מפני הסעיף הספציפי הקבוע בהסכם סוהו (ס' 9(א) לבקשת האישור). ב. תנאי מקפח בחוזה אחיד - ככל שפרשנות המבקשת לא תתקבל, טוענת המבקשת כי תנאי עדכון התעריפים, סעיף 9.1 להסכם סוהו, הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד, שדינו להתבטל ע"י בית המשפט "שישים תחתיו הוראות מנגנון עדכון סביר". לענין זה סומכת המבקשת טענתה על חזקת הקיפוח הקבועה בסעיף 4(4) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982, הקובעת כי "תנאי המקנה לספק זכות לקבוע או לשנות, על דעתו בלבד, ולאחר כריתת החוזה, מחיר או חיובים מהותיים אחרים המוטלים על הלקוח, זולת אם השינוי נובע מגורמים שאינם בשליטת הספק" חזקה שהוא תנאי מקפח. 12. הסעד המבוקש בתובענה הוא להורות על תיקון תניית עדכון התעריפים באופן שיסיר את הקיפוח, ולהורות לסלקום להשיב לחברי הקבוצה - הכוללת את כל לקוחותיה העסקיים של סלקום שתעריפיהם הועלו - את הסכומים שנגבו מהם ביתר, בהתאם לפרשנות המבקשת, או לחילופין בהתאם למנגנון העדכון המתוקן. מיקוד הדיון 13. לשם מיקוד הדיון יצוין כבר בשלב זה, כי מוסכם על שני הצדדים כי תניית עדכון התעריפים הקבועה בס' 4.5 להסכם הכללי נדחית מפני תניית עדכון התעריפים הספציפית שבהסכם סוהו, ולפיכך אינה רלוונטית לתובענה (על פי ס' 4.5 האמור "התעריפים בהסכם הספציפי עשויים להשתנות בהתאם לתנאי ההסכם הספציפי". ור' גם ס' 9(א) וס' 25 לבקשה לאישור וס' 6 לתשובת סלקום). סלקום מוסיפה ומציינת כי ההסכם הכללי אינו מהווה מסלול התקשרות קונקרטי ולפיכך אינו כולל כל התחייבות של הלקוח לתקופת התקשרות. מכאן, שבהעדר התחייבות מצד הלקוח זכאי הספק לעדכן תעריפיו לפי שיקול דעתו, ואילו הלקוח רשאי להפסיק ההתקשרות בכל עת וללא כל תנאי (ס' 6 לתשובת סלקום). נמקד, אפוא, דיוננו בתניית עדכון התעריפים שבהסכם סוהו הכולל, כאמור, תקופת התחייבות בת שלוש שנים. 14. עוד יודגש, כבר בשלב זה, כי עניינה של הבקשה לאישור הוא בהעלאת תעריפים שביצעה סלקום, מכוחה של תניית עדכון התעריפים שבהסכם סוהו, החל מן החשבונית שיצאה ביום 27.2.11 המתייחסת לתקופת חיוב המתחילה ביום 27.1.11 (ס' 6 לבקשה לאישור, וחשבון מב/6א). לא נטען בבקשה להעלאת תעריפים נוספת, קודמת או מאוחרת להעלאה זו, במהלך תקופת ההתחייבות (ור' לענין זה גם עדות מנהל המבקשת, כי בקווים שנותרו בסלקום עד לתום תקופת ההתחייבות לא היתה העלאת תעריפים נוספת, ואף היתה ירידת מחירים, בע' 12 לפרוטוקול). תמצית טענות סלקום 15. באשר לטענתה הפרשנית של המבקשת, טוענת סלקום כי פרשנות המבקשת היא מופרכת, בלתי סבירה ונסתרת כבר מלשונה של ההוראה שבמחלוקת. הוראת העדכון מנוסחת בלשון ברורה וחד משמעית ומורה כי ה"תוספת של X% לכל שנה" מתייחסת לתעריף על פי ההסכם, ולא למדד. זהו גם מנגנון העדכון המקובל בתניות עדכון תעריפים בהסכמים לטווח ארוך. נטען כי פרשנות סלקום היא הגיונית ותואמת את הנהוג והמקובל בחוזים דומים הכוללים התקשרויות לטווח ארוך, תואמת את רוח ההסכם ותכליתו, את מכלול הוראות ההסכם ואת הגיונו המסחרי. עוד נטען כי תכליתה של התניה והגיונה המסחרי הוא לקבוע מנגנון שיאפשר לסלקום להתמודד ולהגיב לשינויים אפשריים בשוק הסלולר שהוא שוק דינאמי העובר תהפוכות באופן תדיר, לרבות התערבות של הרגולטור המנהיג שינויים מהותיים חדשות לבקרים גם בחוזים קיימים. 16. באשר לטענת התנאי המקפח טוענת סלקום מספר טענות סף: ראשית נטען, כי לא ניתן להגיש הליך ייצוגי בטענה ל"תנאי מקפח" בחוזה אחיד ולעתור בו לשינוי רטרואקטיבי של התנאי הנטען כמקפח או לסעד כספי בגין כך. שנית נטען, כי ברישיונה של סלקום ערך הרגולטור אבחנה בין מנויים פרטיים, לגביהם נאסר להעלות תעריפים במהלך תקופת ההתחייבות, לבין מנויים עסקיים, כדוגמת המבקשת, לגביהם מצא הרגולטור לנכון שלא להטיל מגבלות בכל הנוגע לשיעור עדכון התעריפים (תיקון 49 לרישיון סלקום שנכנס לתוקפו ביום 31.12.08 בו תוקן ס' 75.5 לרישיונה של סלקום). לפיכך, כך נטען, טענת המבקשת מהווה ניסיון לתקוף את המתווה הרגולטורי בכל הנוגע לעדכון תעריפיה של סלקום. שלישית נטען, כי משפעלה סלקום על פי המתווה שקבע הרגולטור, הרי שניתנה לה הרשאה חוקית, ולפיכך קמה לה הגנה מוחלטת מפני טענות המבקשת, בהתאם לסעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. 17. לגופה של הטענה טוענת סלקום, כי אין מדובר בתנאי מקפח. נטען כי דיני החוזים האחידים מכירים בזכותו של ספק לעדכן את תעריפיו גם בהתקשרות הכוללת התחייבות, וגם כאשר מדובר בעדכון הנובע מגורמים שבשליטת הספק, אם נקבע מנגנון ידוע לעדכון התעריפים, כפי שנעשה בענייננו. 18. סלקום מוסיפה וטוענת כי השאלה המכרעת בכל הנוגע לקיומו של תנאי מקפח היא, האם עומדת ללקוח אפשרות מעשית לסיים את ההתקשרות. בענייננו, עמדה למבקשת אפשרות מעשית לסיים את ההתקשרות בתוך תקופת ההתחייבות ולפיכך אין מדובר בתנאי מקפח. העובדה כי סיום ההתקשרות מותנה ב"החזר שווי הטבה" לסלקום, אינה הופכת את יכולת ההשתחררות לבלתי מעשית. 19. עוד נטען כי לנוכח המאפיינים המיוחדים של שוק הסלולר, חלה בענייננו סיפת סעיף 4(4) לחוק החוזים האחידים, לפיו תנאי המקנה לספק את הזכות לשנות את תעריפיו לא יהיה מקפח כאשר "השינוי נובע מגורמים שאינם בשליטת הספק". 20. בנוסף טוענת סלקום, כי המבקשת נעדרת עילת תביעה אישית, שכן על אף שהתיקון לחוק אפשר לה להשתחרר מהסכם סוהו בסכומים נמוכים, ביקשה המבקשת להשתחרר מההסכם לגבי שניים מתוך חמשת הקווים שברשותה, רק באוקטובר 2011 (ובגינם נשאה "בהחזר שווי הטבה" לסלקום בסך 192 ₪ בגין מנוי אחד, ו-141 ₪ בגין המנוי השני). לגבי יתר הקווים שברשותה המשיכה להיות לקוחה של סלקום ושילמה לה את התעריפים כפי שנקבעו לאחר העלאתם. לטענת סלקום, התנהגותה של המבקשת, אשר בחרה להמשיך את ההתקשרות בהתייחס לשלושה מן הקווים ולשלם לסלקום את התעריפים "המפרים" או "המקפחים", מצביעה על כך שהמבקשת זנחה את טענותיה והיא מנועה מלהעלותן. לענין זה נפקות גם במישור הקבוצתי, ויש צורך לערוך בירור פרטני לגבי כל אחד מחברי הקבוצה האם העביר קוויו לחברה אחרת והאם חלות בעניינו טענות ההגנה של סלקום לזניחת העילה, ויתור, מניעות והשתק. 21. לבסוף נטען כי לא מתקיימים בענייננו התנאים לאישור התובענה כייצוגית, וכי טענות המבקשת בדבר הפרת הסכם וקיומו של תנאי מקפח מחייבים בדיקה פרטנית של כל אחד מחברי הקבוצה. דיון והכרעה 22. על פי חוק תובענות ייצוגיות יאשר בית המשפט תובענה כייצוגית אם מצא שהתקיימו חמישה תנאים: א. עילת התביעה נמנית עם העילות המוזכרות בחוק כעילות שניתן להגיש בגינן תובענה ייצוגית. ב. יש אפשרות סבירה שהשאלות הנדונות יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. ג. התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. ד. תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. ה. קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. בענייננו, אין חולק בין הצדדים באשר להתקיימותו של התנאי הראשון. אבחן, אפוא, אם התקיים התנאי השני. קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות יוכרעו לטובת הקבוצה 23. על פי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, יאשר בית המשפט תובענה כייצוגית אם מצא, בין היתר, כי יש "אפשרות סבירה" שהשאלות המשותפות, העובדתיות והמשפטיות, העולות בתובענה, יוכרעו לטובת הקבוצה. נקבע כי לצורך בירור זה לא ניתן להסתפק בבחינת כתב התביעה, והתובע נדרש להוכיח כבר בשלב מקדמי זה כי קיימת תשתית ראייתית מספקת שמקימה סיכוי סביר להכרעה לטובתו. במסגרת הכרעתו זו עשוי בית המשפט להידרש, כבר בשלב האישור, להכרעה פוזיטיבית בחלק מן השאלות העובדתיות והמשפטיות העולות, לרבות בשאלת פרשנות חוק, זאת בטרם יוכל לקבוע כי קיימת אפשרות סבירה כי חוק זה חל על המקרה שלפניו (רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי, מיום 5.7.12, רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, מיום 26.4.10). בית המשפט נדרש, כבר בשלב זה, להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה לגופה, אם היא מגלה עילה טובה ואם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת המבקש (בג"ץ 62/13 תורג'מן נ' בית הדין הארצי לעבודה, מיום 28.1.13, רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, מיום 11.4.13). הכרעה 24. אקדים ואומר, כי לאחר שבחנתי את הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא עלה בכוחה של המבקשת להראות כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות העולות בתובענה, יוכרעו לטובת הקבוצה. זאת הן מאחר שאין לקבל את פרשנותה של המבקשת לתניית עדכון התעריפים, והן מאחר שגם אם תניית עדכון התעריפים היא בבחינת תנאי מקפח בחוזה אחיד, עמדה למבקשת אפשרות מעשית להשתחרר מן ההסכם, והיא אף ניצלה חלקית אפשרות זו. פרשנות תניית עדכון התעריפים 25. סעיף 9.1 להסכם סוהו קובע כדלקמן: "בתקופת ההתחייבות תהיה סלקום רשאית לעדכן את כל התעריפים המפורטים בתכנית ו/או בנספחים הנלווים בשיעור שנתי מצטבר שלא יעלה על מדד המחירים לצרכן... בתוספת של עד 10% לכל שנה קלנדרית... בהתייחס לתעריפי זמן אויר סלקום, ובתוספת עד 30% לכל שנה קלנדרית... בהתייחס לכל שאר התעריפים המפורטים בתכנית השיווק ו/או בנספחים הנלווים לרבות התשלום החודשי הקבוע". 26. המבקשת טוענת כי יש לפרש את התיבה "בתוספת של עד X% לכל שנה" באופן המאפשר לסלקום להעלות את תעריפיה כשיעור עליית המדד + X% משיעור עליית המדד, ולא מתעריף היסוד. המבקשת מוסיפה וטוענת כי לשון ההסכם סובלת את שני הפירושים ולפיכך על בית המשפט לבחור בפירוש הראוי, בהתאם לשיקולים שנקבעו בפסיקה ביחס לאופן פרשנות חוזה, ובין היתר, פרשנות החוזה נגד מנסחו. מנגד טוענת סלקום כי יש להעדיף את פרשנותה, ולהחיל את התוספת של X% לכל שנה על התעריף על פי ההסכם ולא על המדד. 27. יש לבכר את פרשנותה של סלקום לתניית עדכון התעריפים על פני פרשנות המבקשת. פרשנותה של סלקום תואמת את מובנה הלשוני המיידי, הטבעי והפשוט של התנייה שבמחלוקת, בעוד שפרשנות המבקשת היא פרשנות מלאכותית "שמותחת את גבולות לשונו של הסעיף בניסיון ליצור יש מאין.." (לשון ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, 21.8.13, ס' 37 לפסק הדין). 28. על פי ההלכה, מקום שהכתוב נוקט לשון ברורה המתיישבת עם ההיגיון המסחרי הפשוט, יש לתת לו את אותה פרשנות פשוטה וברורה העולה מלשונו (ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט, מיום 28.1.08, ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן, מיום 23.2.10). בענייננו, פרשנותה של סלקום משקפת את מובנה הלשוני הרגיל הטבעי והפשוט של ההוראה שבמחלוקת. ההוראה קובעת שני מנגנונים מצטברים של עדכון תעריפים: האחד, עדכון התעריף בהתאם לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן, והשני, עדכון התעריף באמצעות תוספת של X%. על פי מובנה הלשוני הרגיל של הוראה זו, יש להחיל את שתי התוספות על תעריף הבסיס על פי ההסכם ("בתוספת של עד 10% לכל שנה... בהתייחס לתעריפי זמן אויר סלקום..."). לו כיוונה התניה לפרשנות המבקשת ניתן היה לציין בפשטות כי עדכון התעריף יהיה מבוסס על המדד +10% מהמדד, או כי שיעור ההעלאה יעמוד על 110% מעליית המדד. 29. פרשנות המבקשת אף אינה מתיישבת עם תכלית התנייה והגיונה העסקי. מדובר בהסכם שנחתם לשלוש שנים, תקופה שאינה קצרה במונחים של שוק הסלולר בו חלים שינויים מהותיים לעיתים קרובות, לרבות שינויים הנובעים מהתערבות הרגולטור בחוזים קיימים, ואשר עשויים להשפיע על מחיר המוצרים והשירותים שמספקת סלקום על פי ההסכם. תכלית תניית עדכון התעריפים היא לקבוע מנגנון שיאפשר לסלקום לעדכן את תעריפיה מעבר לעליית המדד, על מנת שסלקום תוכל להגיב לשינויים העשויים לחול בתנאי השוק במהלך תקופת ההסכם. פרשנות המבקשת, המאפשרת לסלקום להעלות את תעריפיה באופן ריאלי בשיעורים שנתיים זניחים, מעקרת את תניית עדכון התעריפים מתכליתה (ור' תחשיב המבקשת בס' 10(ב) לבקשה המצביע על תוצאות העדכון לפי שתי הפרשנויות). 30. יוסף כי תניית עדכון התעריפים מבחינה בין עדכון תעריפי זמן אויר, שניתן להעלותם בשיעור של עד 10% לכל שנה, ובין עדכון כל שאר התעריפים, שניתן להעלותם בשיעור של עד 30% לשנה. ככל שההסכם אכן מתיר עדכון תעריפים בשיעור כה זניח, כפרשנות המבקשת, ספק אם היה מקום להבחנה שעושה התנייה בין התעריפים השונים. דומה כי עצם ההבחנה שעושה ההסכם בין התעריפים השונים הקבועים בהסכם, לעניין עדכון התעריפים, מחזק את פרשנות סלקום. 31. יוער עוד כי המבקשת עצמה העלתה את טענתה הפרשנית לראשונה עם הגשת הבקשה לאישור. עיון בהתכתבויות בין הצדדים לענין עדכון התעריפים מעלה כי המבקשת, אשר ניהלה דין ודברים ארוך מול נציג סלקום באשר לעדכון התעריפים, לא הזכירה בו כלל את פרשנותה הנטענת בבקשה, וזו הועלתה, כאמור, לראשונה רק בבקשת האישור ראה תכתובת דוא"ל של אלון ארבן לנציג סלקום מיום 26.1.11 ומיום 30.1.11, נספחים מב/7). 32. המבקשת מוסיפה וטוענת כי לשון ההסכם סובלת את שני הפירושים, הן את פרשנותה של סלקום והן את פרשנות המבקשת, ולפיכך על בית המשפט לבחור את הפירוש הראוי על סמך שיקולים אחרים שנקבעו בפסיקה, ובין היתר כלל הפרשנות נגד המנסח. יש לדחות גם טענה זו. על פי ההלכה, כלל "הפרשנות כנגד המנסח" "הוא כלל פרשנות משני, אשר בא לסייע בפרשנות חוזה, כאשר כללי הפרשנות הרגילים אין בהם כדי להביא לחקר הכוונה של הצדדים בחוזה. 'עסקינן בכלל של סוף הדרך...כלל זה אינו אלא מפלט אחרון בשלב הפרשני שלאחר מיצוי השימוש בכללי פרשנות אחרים...'" (ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' קריסטין הורש, מיום 7.12.09). עוד נאמר בהתייחס לשימוש בכלל הפרשנות נגד המנסח, כדלהלן: "לנוכח קביעתי כי הפרשנות שמבקשת המערערת להעניק לסעיף שבמחלוקת הינה מלאכותית ובלתי סבירה, וכי מולה עומדת פרשנותה של המשיבה שמשקפת את המובן הרגיל והקוהרנטי של הסעיף שבמחלוקת, הרי שלא מדובר במצב שבו עומדות לנגד עיניו של בית המשפט שתי פרשנויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, ולכן אין הצדקה להפעלת כלל הפרשנות כנגד המנסח. במצב דברים זה על בית המשפט להעדיף את "הפירוש הראשון וההגיוני והתואם [את הלשון ואת תכלית הפוליסה] על פני הפירוש האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך"... כאמור, כלל הפרשנות כנגד המנסח הינו כלל פרשנות משני "של סוף הדרך", שמסייע לבית המשפט לבחור בין שתי פרשנויות סבירות פחות או יותר. יש לנקוט משנה זהירות מהרחבתו של כלל הפרשנות כנגד המנסח ומהפיכתו הלכה למעשה לנורמה גורפת שתשמש גם נקודת פתיחה וגם נקודת סיום בהליך הפרשנות, ושתייתר הלכה למעשה את כללי הפרשנות הרגילים. זאת ועוד, יש להיזהר משימוש בכלל הפרשנות כנגד המנסח כמנגנון השלמה שמרחיב בדיעבד את תחולת הפוליסה על תרחיש בלתי צפוי שלא מעוגן בלשונה של הפוליסה. זו לא תכליתו של כלל הפרשנות כנגד המנסח..." (ע"א 453/11, שם, ס' 40 לפסק הדין ). דברים אלה יפים גם לענייננו. משנקבע כי פרשנותה של סלקום משקפת את המובן הרגיל והפשוט של ההוראה שבמחלוקת, ומשלא מדובר במצב שבו עומדות לנגד עיני בית המשפט שתי פרשנויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, אין להיזקק לכללי הפרשנות הייחודיים עליהם הצביעה המבקשת. אשר על כן, יש לדחות את פרשנות המבקשת ולקבוע כי סלקום לא הפרה את תניית עדכון התעריפים. תנאי מקפח בחוזה אחיד 33. כאמור, המבקשת מוסיפה וטוענת כי ככל שפרשנותה לא תתקבל, יש לקבוע כי תניית עדכון התעריפים היא תנייה מקפחת בחוזה אחיד. לטענת המבקשת, סעיף 9.1 להסכם סוהו מאפשר לסלקום להעלות תעריפים באופן חד צדדי, בהתאם לשיקול דעתה וללא מנגנון עדכון תעריפים אובייקטיבי, זאת בשעה שהמבקשת כבולה לתקופת התחייבות בת שלוש שנים ואינה יכולה להשתחרר מן ההסכם, אלא בתשלום קנסות יציאה בסכומים נכבדים. לפיכך, נטען, מתקיימת חזקת הקיפוח הקבועה בס' 4(4) לחוק החוזים האחידים. תנאי מקפח בחוזה אחיד - טענות הסף של סלקום 34. באשר לטענת התנאי המקפח טוענת סלקום מספר טענות סף: ראשית נטען, כי לא ניתן להגיש הליך ייצוגי בטענה ל"תנאי מקפח" בחוזה אחיד שעה שהתובע עותר לשינוי רטרואקטיבי של התנאי הנטען כמקפח ולקבלת סעד כספי בגין כך. שנית נטען, כי טענת המבקשת מהווה ניסיון לתקוף את המתווה הרגולטורי בכל הנוגע לעדכון תעריפיה של סלקום. נטען כי בתיקון 49 לרישיון סלקום, שנכנס לתוקפו ביום 31.12.08 ובו תוקן ס' 75.5 לרישיונה של סלקום, נתן הרגולטור דעתו למכלול ההיבטים הקשורים להסכמים עם חברות הסלולר הכוללים התחייבות ומנגנוני עדכון תעריפים, וקבע מתווה מקיף, כולל ושלם בסוגיה זו. לפי מתווה זה, ערך הרגולטור אבחנה יסודית בין מנויים פרטיים, לגביהם נאסר להעלות תעריפים במהלך תקופת ההתחייבות, לבין מנויים עסקיים, דוגמת המבקשת, לגביהם מצא הרגולטור לנכון שלא להטיל מגבלות בכל הנוגע לשיעור עדכון התעריפים. שלישית נטען, כי משפעלה סלקום על פי המתווה שקבע הרגולטור, הרי שניתנה לה הרשאה חוקית, ולפיכך קמה לה הגנה מוחלטת מפני טענות המבקשת, בהתאם לסעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. 35. באשר לטענת הסף הראשונה, יש לחדד כי סלקום איננה טוענת כי אין להיזקק לטענות המבקשת לתנאי מקפח בחוזה אחיד בגדרו של הליך ייצוגי. טענותיה הן כי לא ניתן לעתור, בגדרו של הליך כזה, לשינוי רטרואקטיבי של התנאי הנטען כמקפח ולקבלת סעד כספי בגין כך. משאלו טענותיה, אין מדובר בטענות סף ומקומן הדיוני הוא בשלב הדיון בסעדים. נוכח התוצאה אליה הגעתי, דיון זה איננו נדרש. 36. סלקום טוענת, כאמור, כי טענת המבקשת מהווה ניסיון לתקוף את המתווה הרגולטורי בכל הנוגע לעדכון תעריפיה של סלקום. יש לדחות טענה זו. אכן, במסגרת תיקון 49 לרישיון סלקום (שנכנס לתוקפו ביום 31.12.08), תוקן סעיף 75.5 לרישיונה של סלקום ונקבע כי האיסור להעלות את התעריף במהלך תקופת ההתחייבות, אינו חל על לקוח עסקי, כמצוטט להלן: 75.5. "התקשר בעל הרשיון עם מנוי לגבי שירות או סל שירותים בהתקשרות הכוללת התחייבות כמוגדר בסעיף 56.1א ("תקופת ההתחייבות"), יחולו ההוראות הבאות, למעט על מנוי עסקי: א) תנאי ההתקשרות, למעט תעריפי ההתקשרות, יהיו סופיים, ידועים וקבועים מראש לכל תקופת ההתחייבות; ב) התעריף לכל שירות יקבע ביום ההתקשרות ויהיה אחיד ונקוב בשקלים חדשים למשך כל תקופת ההתחייבות. לעניין סעיף זה, "אחיד"- כל תעריף לפני מע"מ שעל המנוי לשלם כפי שנקבע ביום ההתקשרות, לא יהיה ניתן להעלותו במשך תקופת ההתחייבות; למרות האמור, רשאי בעל הרשיון לספק את שירותיו למנוי בתעריפים זולים מאלה שנקבעו מראש בהסכם ההתקשרות במהלך תקופה מוגבלת בזמן, לכלל המנויים או לסוג מנויים. ג) בעל הרישיון יכלול הוראות כאמור לעיל בהסכם ההתקשרות עם המנוי;" אמנם, כטענת סלקום, הרגולטור לא ראה להטיל בהוראה זו מגבלות על חברות הסלולר בכל המתייחס למנויים עסקיים. יחד עם זאת, לא ניתן ללמוד מהוראה זו בלבד כי הרגולטור קבע "הסדר מקיף ושלם" המכשיר העלאת תעריפים ללקוח עסקי במהלך תקופת ההתחייבות, ולא מן הנמנע כי מדובר בהתערבות רגולטורית נקודתית לטובת מנויים פרטיים. ואולם, גם אם נניח, כטענת סלקום, כי במקרה של לקוח עסקי, בשונה מלקוח פרטי, ניתן להעלות את התעריפים במהלך תקופת ההתחייבות, אין בכך כדי להכשיר מראש כל תניית עדכון תעריפים, יהא תוכנה אשר יהא, וכל העלאת מחיר, יהא גובהה אשר יהא. לפיכך, אין בטענה להיות התנייה הספציפית משום תנאי מקפח כדי "לתקוף את שיקול דעתו של הרגולטור" (ס' 118 לתשובת סלקום). מטעמים אלו, ובכל המתייחס לתיקון ס' 75.5 לרישיונה של סלקום, יש לדחות גם את טענת סלקום להגנה לפי סעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. תנאי מקפח 37. אין חולק בין הצדדים כי הסכם סוהו הוא חוזה אחיד כהגדרתו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982. המבקשת טוענת כי תנאי עדכון התעריפים שבהסכם סוהו הוא תנאי מקפח שיש לשנותו. 38. סעיף 3 לחוק מקנה סמכות לבית המשפט לשנות תנאי בחוזה אחיד שהוא תנאי מקפח. סעיף 19 לחוק קובע כדלהלן: "(א) מצא בית משפט, בהליך שבין ספק ולקוח, שתנאי הוא מקפח, יבטל את התנאי בחוזה שביניהם או ישנה אותו במידה הנדרשת כדי לבטל את הקיפוח. (ב) בהשתמשו בסמכותו לפי סעיף קטן (א) יתחשב בית המשפט במכלול תנאי החוזה ובנסיבות האחרות, וכן בנסיבות המיוחדות של הענין הנדון לפניו". סעיף 4 לחוק החוזים האחידים מוסיף וקובע רשימה של תנאים היוצרים חזקת קיפוח. לענייננו רלוונטית ההוראה בסעיף 4 (4) לחוק הקובעת: "חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים: ... (4) תנאי המקנה לספק זכות לקבוע או לשנות, על דעתו בלבד, ולאחר כריתת החוזה, מחיר או חיובים מהותיים אחרים המוטלים על הלקוח, זולת אם השינוי נובע מגורמים שאינם בשליטת הספק". נפסק כי תנאי מקפח הוא תנאי המגן על אינטרס הספק מעבר לנתפס כראוי בסוג זה של התקשרות. חוסר ההגינות של התנאי המקפח מתבטא בהגנת היתר שהוא נותן לספק לעומת הלקוח, 'המצוי במצב כוח נחות' (רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עיזבון המנוחה מילגרום ז"ל נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145, ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, בעמ' 526). הוראה המאפשרת לספק לשנות את המחיר לפי שיקול דעתו (להבדיל משינוי המחיר על פי משתנים שאינם בשליטת הספק, דוגמת מדד המחירים לצרכן) חזקה עליה שהיא הוראה מקפחת, "זולת אם השינוי נובע מגורמים שאינם בשליטת הספק". 39. המשיבה לא הוכיחה כי העלאת המחיר נבעה מגורמים שאינם בשליטתה. למעט מנייתם של שינויים כלליים שהתרחשו בשוק הסלולר בשנים האחרונות, לא הובא כל ניתוח עובדתי או כלכלי של הגורמים הישירים להעלאת המחיר לאחר כריתת ההסכם. לפיכך, לא חל בעניינו הסייג לחזקת הקיפוח. השאלה היא, אם כן, האם חלה החזקה בענייננו והאם עלה בכוחה של סלקום לסתור את החזקה? 40. ענייננו בחוזה ארוך טווח הנפרש על פני תקופת התחייבות בת שלוש שנים. החוזה מאפשר לסלקום להעלות חלק מתעריפיה, בשיעורים שנתיים של 10% עד 30% מעבר לעליית המדד. אכן, בחוזים מתמשכים מתעורר לעתים הצורך בשינוי המחיר בין אם מגורמים שאינם בשליטת הספק, ובין אם מגורמים המצויים בשליטתו. ואולם, בענייננו, נוסח התנאי מקנה לסלקום שיקול דעת מוחלט לשינוי המחיר ללא כל מגבלות, ללא מנגנון העלאה אובייקטיבי וברור, וללא תלות בשינויים בעלויותיה. גם שיעורה האפשרי של העלאת התעריפים משמעותי ביותר. תניה זו מקימה, אפוא, לכאורה חזקת קיפוח לפי ס' 4(4) לחוק. אלא שבכך לא מסתיימת בחינת הקיפוח. מקובל על הצדדים כי לצד הזכות לשינוי המחיר יש לבחון גם את "מידת החרות שיש לצדדים להשתחרר מההסדר החוזי" (ס' 44 לבקשה). על פי ההלכה, זכותו של הספק להעלאת מחירים עשויה להתאזן על-ידי מתן זכות ללקוח להפסיק את ההתקשרות. כך קובעות לוסטהויז ושפניץ בספרן חוזים אחידים (הוצאת נבו, תשנ"ד): "בחוזים מתמשכים מתעורר לעיתים קרובות הצורך בשינוי המחיר. כך, למשל, בחוזה לשימוש בכרטיס חיוב, הספק רשאי לשנות מדי פעם את גובה דמי השימוש. במקרה זה הזכות לשינוי המחיר שרירה גם אם השינוי נובע מגורמים הנמצאים בשליטת הספק. למעשה, נוסח ההוראה מקנה לספק שיקול דעת מוחלט לשינוי המחיר, ללא כל מגבלות. ואולם, הוראה זו אינה כה מקפחת כפי שנדמה במבט ראשון משום שהיא מאוזנת על ידי זכותו של הלקוח להפסיק את ההתקשרות בכל עת. לפיכך, אם הלקוח אינו מסכים לשינוי דמי השימוש, עומד לו סעד מיידי של ביטול החוזה מבלי שהדבר ייחשב כהפרה. ... כאשר זכותו של הספק לשנות את המחיר מאוזנת בזכותו של הלקוח לבטל את החוזה, ניתן, מבחינה משפטית, לראות את החוזה כאילו נעשה לתקופה קצרה וחידושו נערך במקביל לשינוי המחיר. אם הלקוח אינו חפץ בהתקשרות במחיר שונה, אין הוא חייב להתקשר, או - בחזרה לענייננו - הוא רשאי לבטל את ההתקשרות". (שם, בעמ' 322- 323). אם כן, ההיבט המקפח בחוזה יכול למצוא את פתרונו בזכותו של הלקוח להפסיק את ההתקשרות עם הספק ולהתקשר עם ספק אחר: "האפשרות העומדת ללקוח להפסיק בכל עת את ההתקשרות עם הספק על פי החוזה האחיד "עשויה לעיתים לשלול מתניה את אופייה המקפח, ולהוות משקל נגד לכוחו של ספק לקבוע (ולענייננו 'לשנות' - י"א) באופן חד צדדי את תנאי ההתקשרות" (ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, מיום 18.2.2010, פסקאות 144 - 147, ענין מילגרום, בע' 167, ח"א 8002/02 המפקח על הבנקים נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ, מיום 5.5.09, סעיפים 74-77 לפסק הדין). וכן: "בחוזים מתמשכים אכן 'מתעורר לעתים קרובות הצורך בשינוי המחיר... גם אם השנוי נובע מגורמים הנמצאים בשליטת הספק' (לוסטהויז ושפניץ...). זכות זו של הספק אכן נראית מקפחת, אולם, היא עשויה להתאזן על ידי מתן זכות ללקוח להפסיק את ההתקשרות בכל עת..." (ו"ע (י-ם) 2030/01 איתוראן איתור ושליטה בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, 27.1.2004, פסקה 99, ת"צ (מחוזי מרכז) 1018-03-08 פתאל נ' סלקום ישראל בע"מ, 17.8.09). 41. שלילת אופייה המקפח של תנייה חוזית ע"י האפשרות העומדת ללקוח לנתק את הקשר החוזי עם הספק, מותנית בהיותה אפשרות מעשית בנסיבות הענין. כאשר הפסקת החוזה על-ידי הלקוח אינה מעשית, האפשרות הניתנת ללקוח להפסיק את החוזה אינה שוללת את הקיפוח הכרוך בזכות הספק להעלות את המחיר, ו"הדברים תלויים בראש ובראשונה בבחינת נסיבותיו של הלקוח אל מול הספק, ובמידת הריאליות של האפשרות העומדת ללקוח לנתק את הקשר החוזי עם הספק" (עניין בנק לאומי, פסקה 146, עניין מילגרום, בע' 167, ראה גם: לוסטהויז ושפניץ בע' 323, ענין איתוראן, בע' 24, ח"א 9005/03 היועץ המשפטי לממשלה נ' שח"ל טלרפואה בע"מ, 30.4.2007). 42. מכאן, כי גם אם יש מקום לאפשר לספק לעדכן את מחיריו לפי שיקול דעתו, יש לאזן את זכות הספק על ידי מתן זכות ללקוח להשתחרר מהחוזה באופן מעשי, זכות העשויה לסתור את חזקת הקיפוח האמורה (לוסטהויז ושפניץ, שם, בע' 323). יכולת ההשתחררות מן ההסכם- הפן החוזי 43. בענייננו, לא ניתן לקבוע כי הסכם סוהו מעניק למנוי אפשרות מעשית להשתחרר מן ההסכם. ס' 10 להסכם סוהו מחייב את המנוי לשלם לסלקום, ככל שהוא חפץ להשתחרר מן ההסכם בטרם הסתיימה תקופת ההתחייבות, את התשלומים הבאים: 10.1. יתרת התשלומים הבלתי מסולקת בגין כל הציוד (המכשירים והדיבוריות אם נרכשו), ללא היוון ובתשלום אחד. במקרה בו הציוד משולם באמצעות כרטיס אשראי ולא באמצעות החשבון העיתי- ימשיכו התשלומים כסדרם. 10.2. החזר שווי הטבה, כמפורט להלן: 1,400 ₪ בשנה הראשונה, 1,100 ₪ בשנה השניה ו-800 ₪ בשנה השלישית. 10.3. כל סכום אחר שסלקום שילמה לך בגין התקשרות זו. 44. נמצא כי השתחררות מן ההסכם, במהלך תקופת ההתחייבות, כרוכה ב"קנסות יציאה" משמעותיים. קנסות יציאה אלה עלולים לעלות כדי גובהה המצטבר של עליית התעריפים עד לתום תקופת ההתחייבות ואף למעלה מכך. כך למשל, העלאה של 33 ₪ בתעריף החודשי החל מסוף חודש ינואר 2011 ועד לתום תקופת ההתחייבות (26 חודשים) מגיעה כדי סכום נומינלי מצטבר של 858 ₪. הזכות המוענקת למנוי להשתחרר מן ההסכם תוך תשלום "החזר שווי הטבה" בגובה 1,400- 1,100 ₪, סכום העולה על גובהה המצטבר של עליית התעריפים לכל יתרת תקופת ההתחייבות, מחייבת, למעשה, את המנוי לשלם את מלוא עליית התעריפים ויותר מכך "בדלת האחורית". יש לקבוע, לפיכך, כי הסכם סוהו איננו מקנה למנוי אפשרות מעשית להשתחרר מן ההסכם. יכולת ההשתחררות מן ההסכם - ס' 51(א)(ב) לחוק התקשורת 45. נקבע, כאמור, כי הסכם סוהו לא העניק למנויים אפשרות מעשית להשתחרר מן ההסכם. ואולם, רווח והצלה בא למנויים כתוצאה מהתערבות המחוקק אשר העניק לכל המנויים שהתקשרו בהסכם הכולל תקופת התחייבות, לרבות מנויים עסקיים, אפשרות מעשית להשתחרר מן ההסכם, כמפורט להלן. 46. כפי שצוין בפתח הדיון, בסמוך לפני העלאת התעריפים שבענייננו, נחקק חוק המדיניות הכלכלית במסגרתו תוקן חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 והוסף לו, בין היתר, סעיף 51א(ב) לחוק. הוראה זו הגבילה את שיעור התשלום שבעל רישיון למתן שירותי רט"ן זכאי לגבות מלקוחותיו המבקשים להפסיק את ההתקשרות במהלך תקופת ההתחייבות. סעיף 51א(ב) לחוק התקשורת קבע כדלקמן: "ביטל מנוי של בעל רישיון את הסכם ההתקשרות עמו במהלך תקופת ההתחייבות, לא יגבה ממנו בעל הרישיון תשלום, ולא ימנע ממנו הטבה שהיה מקבל אלמלא הביטול, אם שיעורם הכולל עולה על סכום התקרה...". סכום התקרה הוגדר כ"8% מממוצע החשבון החודשי של המנוי בעבור שירותי בעל הרישיון שצרך המנוי במהלך תקופת ההסכם עד למועד ביטולו, כשהוא מוכפל במספר החודשים שנותרו עד תום תקופת ההתחייבות". עוד קבע החוק כי תיקון זה יחול לגבי מנוי שביטל את הסכם ההתקשרות בינו לבין בעל הרישיון החל מיום 1.2.11 ואילך (סעיף 3 לחוק המדיניות הכלכלית). לאמור: החל מיום 1.2.11 רשאי היה כל מנוי, לרבות מנוי עסקי, לסיים את ההתקשרות כנגד תשלום של 8% מממוצע החשבון החודשי שלו, כשהוא מוכפל במספר החודשים שנותרו ללקוח עד תום תקופת ההתחייבות (זאת חלף תשלום קנסות היציאה הקבועים בסעיף 10 להסכם סוהו). 47. אם כן, כבר ביום 1.2.11 היתה המבקשת זכאית להשתחרר מן ההסכם בכפוף לתשלום שנקבע ע"י המחוקק. המבקשת לא טענה כי נמנע ממנה לעשות כן. בפועל, אין חולק כי המבקשת ניצלה אפשרות זו בחודש אוקטובר 2011, במהלך תקופת ההתחייבות, והעבירה שניים מתוך חמשת הקווים שברשותה לחברה סלולרית אחרת, תוך שנשאה בתשלום הסכום הקבוע בחוק: עבור קו אחד שילמה סך של 192 ₪ ועבור קו שני סך של 141 ₪ (סכומים שבגינם שופתה המבקשת באופן חלקי ע"י חברת הסלולר אליה הצטרפה, בע' 10 לפרוטוקול). את שלושת הקווים הנוספים שברשותה בחרה המבקשת להשאיר בחברת סלקום עד לתום תקופת ההתחייבות. 48. יש לקבל את טענת סלקום כי בנסיבות של לקוח עסקי, האפשרות להפסיק את ההתקשרות כנגד תשלום הסכומים שנקבעו בחוק מוחזקת כאפשרות מעשית להשתחרר מן החוזה. לפיכך יש לקבוע כי עם חקיקת ס' 51א(ב) לחוק התקשורת, והחל מיום 1.2.11, הוסר הקיפוח שבתניית עדכון התעריפים שבהסכם סוהו ע"י הכשרת דרך יציאה מעשית מן ההסכם בחוק. 49. המבקשת ערה לכך שהתיקון האמור מקהה את עוקצן של טענותיה. לפיכך היא טוענת, כבר בבקשת האישור, כי התיקון לחוק אינו מסיר את הקיפוח הקבוע בהסכם סוהו, וזאת מכמה טעמים: ראשית, נטען כי המבקשת אינה מעוניינת להפר חוזה, גם אם אין הדבר גורר סנקציות חוזיות, וברצונה לעמוד בהתחייבויותיה. שנית, נטען כי סכום התקרה שנקבע על ידי המחוקק הוא "סכום נכבד": "8% מממוצע החשבון החודשי של המנוי בעבור שירותי בעל הרישיון שצרך המנוי במהלך תקופת ההסכם עד למועד ביטולו, כשהוא מוכפל במספר החודשים שנותרו עד תום תקופת ההתחייבות". שלישית, נטען כי סלקום התנגדה לתיקון לחוק במסגרת הדיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת ולפיכך היא מושתקת, מטעמים של הגינות, מלהסתמך בהגנתה על התיקון לחוק. 50. יש לדחות את טענות המבקשת. ראשית, השתחררות מן ההסכם בהתאם להוראות החוק אינה הפרה של ההסכם. שנית, סכום התקרה שנקבע על ידי המחוקק, בהקשר של לקוח עסקי, הינו סכום סביר, או סכום המוחזק כסביר, כמפורט לעיל. שלישית, התנגדותה של סלקום להחלת התיקון לחוק על לקוחות עסקיים אינה משנה מן העובדה כי זאת הייתה, בסופו של יום, הכרעת המחוקק, וכי סלקום נאלצה לקיים את הוראות המחוקק גם אם הביעה עמדה אחרת. הערה בטרם סיום 51. בהגדרת הקבוצה המיוצגת, ביקשה המבקשת לייצג את כל לקוחותיה העסקיים של סלקום שבהסכם עמם מצויה תניית עדכון תעריפים שנוסחתה דומה, ואשר סלקום העלתה להם בשבע השנים האחרונות את התעריף מעבר לעליית המדד ועוד X% מהמדד (ס' 75 לבקשה לאישור). הגדרה רחבה זו של הקבוצה אינה עולה בקנה אחד עם השאלות המשותפות לקבוצה כפי שהוגדרו בבקשת האישור, המתייחסות כולן לס' 4.5 להסכם הכללי ולס' 9.1 להסכם סוהו (ס' 62 לבקשה לאישור). גם כתב התביעה שצורף לבקשה לאישור עוסק בהסכמים הספציפיים ובהעלאת התעריפים הספציפית נשוא הדיון. גם התשתית העובדתית שהונחה בבסיס הבקשה לאישור עוסקת אך ורק בהסכם סוהו ובהסכם הכללי, ובהעלאת התעריפים שתחולתה מיום 27.1.11. לא הוצגה כל תשתית עובדתית הנוגעת להסכמים אחרים, או להעלאות תעריפים קודמות או מאוחרות, ככל שהיו, וממילא אין מקום לאשר בקשת ייצוג תיאורטית שלא הוכחו התנאים לאישורה. סוף דבר 52. אני מורה על דחיית הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. המבקשות ישלמו למשיבה את הוצאות הבקשה בסך 20,000 ₪. חוזהסלקוםסלולר (תביעות)חוזה אחיד