1. בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן ביום 27.4.08 בהעדר בקשת רשות להגן מטעם הנתבע. פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה שבוצע בהדבקה ולאחר בקור שלישי בכתובת ברח' בן יוסף 1 בתל אביב. הנתבע הגיש בקשה לבטול פסק דין כאשר לטענתו לא קיבל את כתב התביעה כלל מאחר ואינו מתגורר ברח' בן יוסף כבר מיוני 2007. עוד טען המבקש כי כתובתו מעודכנת במשרד הפנים כך שהמסירה בוצעה שלא כדין. אין למבקש בבקשתו כל הגנה כלפי התביעה ולכן שילם את קרן החוב לבא כח המשיבה בספטמבר 2008 לפני שהגיש בקשתו זו. המחלוקת בין הצדדים השתרעה על נושא אחד בלבד והוא שאלת חיוב המבקש בתשלום אגרת התביעה ושכר טרחתו של ב"כ המשיבה. לטענתו לא הודיעה לו המשיבה על קיומו של החוב ולא פנתה אליו תחילה בדרישה לתשלום החוב. לו היתה עושה כן, היה משלם את החוב ובכך נמנע מתשלום הוצאות התובענה. 2. במעמד הדיון נחקר המבקש ומחקירתו הסתבר כי נושא התובענה היא חיוב ארנונה בגין דירה שירש המבקש מאימו שנפטרה בשנת 2004. המבקש השכיר את הדירה לדיירים ואף הודיע למשיבה על חילופי מחזיקים. אלא שבטרם תחילתה של תקופת השכירות נותר חוב ארנונה בסך 832 ש"ח. המבקש הודה בחקירתו כי טרם היווצרותו של החוב הנ"ל, שילם את הארנונה בגין דירת אימו ז"ל באמצעות הוראת קבע אשר בוטלה על ידו. ב"כ המשיבה טען בסיכומיו כי אין למשיבה כל חובה להתריע בטרם תגיש תביעה כנגד נישום שלה וכי בעת משלוח דרישת התשלום הראשונה בגין מלוא חוב הארנונה השנתית בתחילת שנת המס, מילאה המשיבה את חובתה שבדין כך שביצוע התשלומים על ידי הנישום והקפדה על ביצוע מלוא כל תשלום ותשלום מוטל עליו בלבד. פריסת חוב הארנונה לשישה תשלומים במשך שנת המס היא הסכמה לפנים משורת הדין של העיריה ועל כן לא מוטלת עליה החובה להתריע בטרם תגיש תביעה בגין אי תשלום אחד מהם. 3. סעיף 306 לפקודת העיריות מחייבת את העירייה להמציא לנישום הודעה בכתב ובה דרישת תשלום, אם לא שולמה הארנונה במועדה. סעיף 309 קובע כי אם לא שולם החוב כתום חמישה עשר יום לאחר המצאת ההודעה כאמור, יהיה לארנונה בפיגור. סעיף 317 מקנה לראש העירייה סמכות לפתוח בתביעה משפטית לגביית הארנונה בפיגור. קיימת מחלוקת האם הארנונה בפיגור הנזכרת בסעיף 317 הנ"ל היא הארנונה בפיגור הנזכרת בסעיף 309 הנ"ל. זהות בין השניים מחייבת המצאת הודעה לנישום בטרם תוגש תובענה לבית המשפט לגביית חוב הארנונה. שאלה זו נדונה בפסיקה. ע"א 239/52 להמן נ' המועצה המקומית יוקנעם פ"ד ט(2) 743: "...פירושו של דבר שאין ראש הרשות המקומית יכול לבחור בדרך של משפט אלא כאשר הוא יכול ללכת בדרך של דיסטרס ובמקומו של זה. כשם שדיסטרס אינו אפשרי עד שלא נמסרה הודעת תשלום כחוק שלא נתמלאה תוך 15 יום, כן אין אפשרות לתבוע את החייב בארנונה למשפט עד שלא נתמלא אותו תנאי...חוב הארנונה מגיע אמנם מהיום שבו היה צריך לשלמו לפי החוק אבל אפשר לגבותו, אם במשפט ואם בדיסטרס, רק לאחר שניתנה למשלם הארנונה האזהרה המוקדמת בחוק והוא לא שעה לה במשך 15 יום". בשנים מאוחרות יותר, הדעה הנפוצה היא דעה שונה וההלכה הנ"ל הוגבלה לנקיטת הליכים מינהליים לגביית הארנונה. בבר"ע 1517/98 (מחוזי חיפה) עירית חיפה נ' יעקבי (לא פורסם), תומך בדעתו של כב' בית המשפט כפי שניתן בפ"ד בהמ' 323/67 סיבי דימונה בע"מ נ' המועה"מ דימונה (פ"מ נ"ז 340), לפיה דרישת התשלום האמורה הינה אך שלב בדרכה של הרשות המקומית לנקיטה בהליכים מנהליים, אך אינה יכולה להיות לה לרועץ עת מבקשת היא לפתוח בהליך אזרחי כנגד המחזיק. יש בכך הסתייגות והגבלה על הלכת להמן הנ"ל. מוסיף בית המשפט בעניין עירית חיפה: "מטרתה של דרישת התשלום היא להתרות במחזיק וליתן לו ארכה לתשלום החוב האמור בטרם יינקטו כנגדו ההליכים המנהליים. הגשת תביעה אזרחית והדיון בה נעדרות את הפן המיידי שבמימוש חובו של המחזיק, ודי בהליכים המשפטיים הרגילים בכדי להוות את ההתראה הנדרשת." זוהי גם דעתם של ד"ר הנריק רוסטוביץ, עו"ד משה וקנין, עו"ד, נורית לב, עו"ד, ורונית כהן כספי, עו"ד, בספרם: "ארנונה עירונית", ספר שני, מהדורה חמישית, המכון לחקר המיסוי המוניציפלי 2007 בעמ' 894, שם מסיקים מלשון פקודת המסים (גביה) סעיף 4(1) הנוקטת בלשון דומה לזו של סעיף 306 וסיפא בסעיף 309 בפקודת העיריות: "צא ולמד, שסעיפים אלה לקוחים מחיקוק, העוסק בגבייה מנהלית, ואין לו ולא כלום עם גבייה בדרך של הגשת תביעה...המסקנה היא כי דרישת התשלום לפי סעיף 306 לפקודת העיריות מקבילה לכתב תביעה המוגש נגד החייב.. אין טעם ומקום להבחין בין חוב ארנונה שלא שולם במועדו מבלי שהומצאה בגינו דרישת תשלום, לבין חוב ארנונה שלא שולם במועדו והומצאה בגינו דרישת תשלום - זה כמו זה כשירים להידון בפני בית המשפט". 4. מן הכלל אל הפרט, למבקש היתה הוראת קבע לתשלום הארנונה והיא בוטלה על ידו מבלי שבדק אם נותרה יתרת חוב בגין חיוב ארנונה כלשהיא בתקופה שקדמה להחלפת המחזיקים בדירת אימו שנפטרה. כפי שצוין לעיל, אי התשלום של יתרת החוב היא ארנונה בפיגור, שאין צורך במתן הודעה לגבי גבייתה ודי בהתראה באמצעות הגשת כתב התביעה. בחקירה נגדית, לא נשאל המבקש כלל על עצם מסירת התביעה לידיו וגרסתו כי לא התגורר כלל בכתובת בה בוצעה ההדבקה במועד בו בוצעה, לא נסתרה. יש לציין כי בתצהיר השליח נכתב כי ההדבקה בוצעה בכתובת עפ"י דו"ח מרשם האוכלוסין אך למרות טענת המבקש בתצהירו כי עדכן את מרשם האוכלוסין כבר ביוני 2007, לא המציא ב"כ המשיב את דו"ח מרשם האוכלוסין המוזכר בתצהיר השליח על מנת לסתור טענה זו של המבקש. 5. המבקש זכאי לכאורה כי פסק הדין מיום 27.4.08 יבוטל בהעדר מסירה אך נוכח תשלום סכום התביעה על ידו, יש לראות בכך הודאה בעילת התביעה והמשיבה זכאית להוצאות הגשת התביעה. לפיכך, אין כל תועלת בביטול פסק הדין והנני להותירו על כנו בניכוי כל תשלום ששילם המבקש לאחר מתן פסק הדין. המבקש ישלם בנוסף את הוצאות הדיון בבקשה בסך 750 ש"ח בצירוף מע"מ. במידה והמבקש ישלם יתרת סכום פסק הדין והוצאות הדיון תוך 10 ימים ממועד שיקבל החלטה זו לידיו, יסגר תיק ההוצאה לפועל ללא תשלום נוסף. בהעדר תשלום במועד במלואו ובמועדו, ימשכו הליכי ההוצאה לפועל בתיק 0160551082 כסדרם. ארנונה (חובות)חובארנונה