כללי 1. בפני שלוש תביעות שהגישה התובעת מס' 4 (להלן: "האישה" ו/או "האם") כנגד הנתבע (להלן: "הבעל" ו/או "האב"): תביעת משמורת (תמ"ש 27172/06) תביעת מזונות (תמ"ש 27171/06) ותביעה רכושית לסעדים לפי סע' 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, לפס"ד הצהרתי ומתן חשבונות (תמ"ש 27170/06). 2. הצדדים יהודים בדתם, נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1996 ומנישואיהם נולדו שלושה ילדים, הם התובעים 1-3: א' ע' יליד 1999, והתאומים י' וא' ילידי 2001 (להלן: "הקטינים"). 3. מאז שנת 2006 הצדדים חיים בנפרד. 4. הצדדים ביקשו לסכם בכתב ולאחר מספר בקשות דחיה של ב"כ הצדדים הוגשו סיכומי הנתבע ביום 31.12.2008. תמ"ש 27172/06- תביעת המשמורת 5. עפ"י המלצת פקידת הסעד והסכמת הצדדים, הקטינים נמצאים אצל האב בימי שני וחמישי כולל לינה, ובכל סוף שבוע שני. 6. המחלוקת בין הצדדים בעניין המשמורת היא באופן הגדרתה; האישה מבקשת כי מצב זה יכונה שהמשמורת של הקטינים תהא אצלה והאיש מבקש שהמצב יכונה משמורת משותפת. שני הצדדים מבקשים להשליך מאופן סיווג המשמורת לעניין המזונות (וראה לעניין זה טענת האיש בקשר למניעים הכלכליים העומדים ברקע המלחמה על ההגדרות באקדמת המילין לסיכומיו). דיון 7. בסע' 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות") נקבע כי בית המשפט מחויב לדון בעניינים המנויים בסע' 24 הנוגעים לשאלת החזקת הקטין וזכויות ההורה שאינו מחזיק בקטין, ובכלל זה- הסדרי ראיה עם הקטין, על בסיס עקרון טובת הילד שנקבע זה מכבר כעקרון על העומד בפני עצמו ומבלי שישקלו לצידו שיקולים אחרים (וראה לעניין זה גם בקשת התובעת בסע' 224 לסיכומיה לשקול את טובת הילדים כשיקול על). 8. בין השיקולים אשר בית המשפט שוקל בבואו לדון בסוגיית המשמורת והסדרי הראיה נמנים השיקולים כדלקמן: שמירת קשר תקין של הקטין עם שני הוריו; רצון הילד; יציבות והמשכיות בחיי הילד; צרכיו הרגשיים והנפשיים של הקטין; רמת הקונפליקט בין ההורים; תפקודו ההורי של ההורה הלא משמורן . ודוק; רשימה זו אינה רשימה סגורה וממצה והיא משתנה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבות (תמ"ש 54297/02 פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2007 (3) 3). 9. התרשמותה של פקידת הסעד, הגב' חמוטל מוסקוביץ, בתסקיר מיום 10.4.08 הייתה כי ילדי המשפחה זוכים לדאגה, טיפול מסור ואהבה רבה מצד שני ההורים וכי: "בפועל הילדים חשים אהובים ,מוגנים על ידי שני ההורים. כמו כן הילדים אינם עושים את החלוקה ורואים את הוריהם אחראים משותפים עליהם" (עמ' 6 פסקה ראשונה לתסקיר). 10. פקידת הסעד ביקשה להדגיש בסיום הפרק האחרון לתסקיר שכותרתו "סיכום ודיון" כי "בפועל מתקיימת אחריות הורית משותפת. ההורים חולקים בנטל, באחריות ובתפקידים". 11. לאור האמור בתסקיר המלצות פקידת הסעד היו כדלקמן: א. האחריות ההורית תתחלק ותהיה משותפת לשניהם. ב. הקטינים יתארחו אצל אביהם בימי שני וחמישי (כולל לינה )וכל סוף שבוע שני. 12. במקביל ציינה פקידת הסעד לא אחת בסקירה את חוסר היכולת של ההורים לתקשר ביניהם ואף אישרה זאת בחקירתה הנגדית של ב"כ האישה בעמ' 82 לפרוטוקול הדיון מיום 10.7.08. "ש. את יכולה לאשר שכתבת הרבה פעמים בתזכיר שיש ביניהם חוסר תקשורת ? ת. לא יודעת אם הרבה ,אבל כל פעם שציינתי,מן הסתם זה ציטוטים,זה אכן באמת נכתב. ש. זה אכן נכון. ת. כן" (וראה לעניין זה גם בס' 118 לסיכומי האישה וההפניות שם). 13. עם זאת מחקירתה של פקידת הסעד בפני התרשמתי שהיא נטתה להקביל בין המושג של אחריות הורית משותפת, שאינו מושג משפטי הקבוע בחקיקה הישראלית הנוכחית לבין המושג של משמורת משותפת למרות שאלה אינם זהים. לעניין זה חשוב להדגיש שההורים ישארו תמיד האפוטרופסים לקטינים ואחריותם ההורית אינה פוקעת גם אם המשמורת נקבעת אצל ההורה האחר . 14. לאור האמור לעיל הנני קובע, כפי שהמליצה פקידת הסעד בתסקיר, כי האחריות ההורית תהא משותפת לשני ההורים מכח העובדה שהם האפוטרופסים על ילדיהם. הקטינים ישהו אצל האב בימים שני וחמישי (כולל לינה ) וכל סוף שבוע שני וביתר הימים ישהו אצל האם. עם זאת, הנני קובע כי לצרכים פורמליים (כגון חוק הביטוח הלאומי וענייני חינוך) תהא המשמורת בידי האם. סבורני כי חלוקת השהות בבתי הההורים אינה שיוויונית , אלא הקטינים נמצאים יותר זמן אצל האם (ביחידת זמן של 28 יום הקטינים נמצאים 12 לילות אצל האב ו- 16 לילות אצל האם) ולפיכך אין מדובר במשמורת משותפת שכרוכה בה חלוקה שיוויונית או כמעט שיוויונית של השהות בבתי ההורים . בנוסף, גם העדר התקשורת בין ההורים שהוא מרכיב מרכזי בכל קביעה של משמורת משותפת אינו מאפשר קביעת משמורת כזו ולא תהיה לטובתם של הקטינים. 15. סמכויות פקידת הסעד שהוענקו לה לפי ס' 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ימשכו למשך שנה מהיום. תמ"ש27170/06- התביעה הרכושית 16. בתביעה הרכושית שכותרתה "סעדים לפי ס' 11 לחוק יחסי ממון בין בני הזוג התשל"ג-1973, פס"ד הצהרתי ומתן חשבונות" נתבקשו על ידי האישה הסעדים כדלקמן: 17. הגשת תצהיר רכושי בצירוף אסמכתאות תומכות ומתן פסק דין הצהרתי לגב' זכויות האישה ברכוש הנטען להיות משותף, לרבות כספים וזכויות סוציאליות וכן ליתן סעדים להבטחת זכויותיה של התובעת ברכוש המשותף. 18. הנכסים שפורטו בתביעה הרכושית הם כדלקמן: א. דירה ברח' .... הידועה כגוש ...חלקה ... תת חלקה .., הרשומה על שם שני הצדדים בלשכת רישום המקרקעין בתל-אביב יפו בחלקים שווים (להלן: "הדירה"). ב. כספים המופקדים בחשבון ב-"...." המנוהלים ע"י בית השקעות "א'" (להלן: "א'") ג. זכויות סוציאליות של הצדדים. ד. 2 מכוניות: פג'ו פרטנר מ.ר. ...., ו-פג'ו 306 מ.ר. ...... ה. מחצית המוניטין ונכסי הקריירה שנטען שהנתבע צבר. אדון בנכסים אחד לאחד. הדירה ברח' ... 19. לטענת האיש הדירה שייכת לו בלבד ורישומה על שם שני הצדדים בלשכת רישום המקרקעין אינו חזות הכל. לטענת האישה, הדירה הינה רכוש משותף. דיון 20. בסע' 125 (א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ורע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס על נכסי נפקדים, תק-על 2007(1), 2445 נקבע כי הרישום ביחס למקרקעין מוסדרים מהווה "ראיה חותכת לתוכנו" והנטל הכבד מאד לסתור הרישום מוטל על הטוען לכך. 21. האיש לא הצליח להרים את נטל ההוכחה והשכנוע המוטלים עליו לסתור את הרישום בלשכת רישום המקרקעין ולהוכיח כי רישום הדירה בחלקים שווים על שם שני הצדדים אינו משקף את מצב הדברים האמיתי. 22. לא מצאתי ממש בטענותיו, שלא נתמכו בכל אסמכתאות, שהחתימה על מסמך הרכישה היתה טקסית בלבד ולא נועדה להכשיר לתובעת זכויות מהותיות ובטענות נוספות שפורטו בסע' 125 לסיכומיו. כמו כן לא מצאתי רלבנטיות לטענותיו לגבי מקור הכספים לפני רישום הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין על שם שני הצדדים. 23. יתרה מזו, העובדה ששמה של האישה הוסף כרוכשת בהסכמי הרכישה, היא חתמה על הסכמי השכירות עם שוכרי הדירה מעת לעת, פגשה את השוכרים, כספי השכירות הופקדו לחשבון המשותף ובמהלך החיים המשותפים וכספים אלו שימשו את שני בני הזוג לצרכי הבית מחזקים את המסקנה שמדובר ברכוש משותף (וראה לענין זה עמ' 52-54 לפרוטוקול הדיון). 24. לאור האמור הנני קובע כמבוקש כי הדירה הינה רכוש משותף של שני הצדדים. הכספים המופקדים ב-"...." והמנוהלים על ידי "א'" 25. לטענת האישה מדובר בחסכון משותף ואילו לטענת האיש מדובר בכספים השייכים לו בלבד. 26. לגרסת האיש, מקור הכספים היה בדירה שנרכשה בתקופת רווקותו שהועברו אליו ע"י משפחתו וכן כספים נוספים שהיו מושקעים ב-"...." בנק בחשבונות הרשומים על שם בני משפחת הנתבע עבור הנתבע, יחד עם כספים נוספים מחשבון בנק בבנק "..." שהיה רשום אותה שעה על שם דודתו הגב' ... ונוהל על ידי אביו של הנתבע (ס' 25 לכתב ההגנה המתוקן). 27. הנתבע תמך גירסתו בדפי חשבון בנק המצביעים על העברה בסך כולל של 90,000 דולר: ביום 12.8.03 - 50,000 דולר, וביום 23.10.03 - 40,000 דולר. הכל כמפורט בס' 135 לסיכומיו. 28. הנתבע תמך טענתו גם בהסכם עם חברת א' שצורף כנספח 13 לכתב ההגנה המתוקן וכן בטופס פתיחת חשבון ב-א' נספח 14 לכתב ההגנה המתוקן החתומים שניהם על ידו בלבד. 29. גירסת הנתבע כי מדובר בכספים שלו שאינם משותפים לא נסתרה, ואני מעדיף אותה על גירסת התובעת אשר לא נתמכה בכל אסמכתא בעלת משמעות כי מדובר בכספים משותפים. 30. לא מצאתי כל ממש בנסיון ב"כ התובעת להסתמך על נוסח שאלותיו כמקור לחיוב הנתבע כפי שניסה לעשות בסעיף 101 ו- 102 לסיכומיו. 31. כמו כן לא מקובלת עלי טענת ב"כ התובעת כי העובדה שהנתבע החליט במשך תקופה מסויימת להשתמש בפירות הכספים הנ"ל להוצאות משותפות, יש בה כדי לגרוע מבעלותו הבלעדית של הנתבע בכספים אלו. דברים דומים סבורני גם לגבי ההפקדות הבודדות אשר בוצעו לחשבון הבנק מתוך חשבון משפחתו של הנתבע כפי שניסתה התובעת לטעון בסעיף 106 לסיכומיה. 32. לאור האמור הנני קובע , כי הכספים ב -"...." אינם רכוש משותף. קופות הגמל 33. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת זכאית למחצית זכויות הנתבע בקופות הגמל מיום הנישואין 26.7.96 ועד למועד הקובע, המועד שבו עזב האיש את בית הצדדים בחודש מארס 2006 (להלן: "המועד הקובע"; ראה לעניין זה עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 10.7.08). צודק ב"כ האישה כי נספחים 11 ו- 12 , שהם דוחות לעמית של אותן קופות גמל, מעודכנים רק לשנת 2004 ולפיכך אני מורה כמבוקש , כי האיש ימציא לב"כ האישה בתוך 30 יום דוחות מעודכנים של הכספים המופקדים בקופות הגמל (וראה לעניין זה ס' 156 - 151 לסיכומי האיש). מאידך הנני קובע כמבוקש כי הנתבע זכאי למחצית הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות של האישה שנצברו מיום הנישואין ועד למועד הקובע בכל מקום עבודה לרבות .... ו/או .... ו/או .... (ב"כ האישה לא התייחס לעניין זה בסיכומיו). מימוש הכספים הנ"ל יהיה במועד גמילתם. מכוניות 34. באשר ל-2 המכוניות מסוג פג'ו כפי שנאמר בעמ' 11 ש' 4-9 לפרוטוקול, בשל העובדה שעבר זמן מאז הפירוד והיה צורך להחליף אותן, הן נמכרו, ומדובר בהתחשבנות בגין תמורת המכירה. 35. הנתבע טוען כי יש לבצע את פירוק השיתוף בהתאם לרצונם של הוריו שנתנו לצדדים את המכוניות במתנה באופן שבו הנתבע יהיה זכאי לתמורת הפג'ו פרטנר שנרשמה על שמו, והאישה תהיה זכאית לתמורת הפג'ו 306 שנרשמה על שמה. 36. האישה לא התיחסה בסיכומיה לענין המכוניות ואני רואה בכך הסכמה שלה לאופן החלוקה המוצע ע"י הנתבע. 37. לאור האמור הנני מקבל את עתירת הנתבע בראש תביעה זה וקובע כי פירוק השיתוף במכוניות יעשה כך שהנתבע זכאי לתמורה שנתקבלה ממכירת הפג'ו פרטנר והאישה זכאית לתמורה שנתקבלה ממכירת הפג'ו 306. מוניטין של הנתבע 38. בסעיף 24 לכתב התביעה טוענת האשה מכוח עקרון השיוויון למחצית המוניטין ונכסי הקריירה שצבר האיש וזאת לשם איזון היכולת הכלכלית שבין הצדדים מכח העובדה שהאיש הוא במאי , מחזאי ושחקן מצליח. האיזון מתבקש על ידי חיוב הבעל בתשלום חודשי קבוע, למשך אריכות ימיה של התובעת ו/או על ידי קביעת שחלוקת הזכויות ואיזון המשאבים יעשה כך שחלקה של האישה בכספים , זכויות נכסים ורכוש יהיה בשיעור שלפחות 50% של הכספים מכלל הכספים, נכסים , רכוש והזכויות. בסעיף 89 לסיכומיו חזר הנתבע על אותן טענות כלליות ובלתי מפורטות. 39. לטענת הנתבע בסעיף 39 עד 40 לכתב הגנתו, הזכות לאיזון משאבים מתגבשת במועד פקיעת הנישואין והואיל והצדדים נשואים זה לזה במועד הגשת התביעה לא התגבשה הזכות לאיזון משאבים. 40. כמו כן טען הנתבע כי כל טענותיה של התובעת בדבר המוניטין של הנתבע מגוחכות מאחר שמדובר בשחקן מחוסר תואר אקדמי המוכר בארץ שכושר השתכרותו נמוך ביותר כנהוג ומקובל אצל שחקנים בארץ. בסיכומיו לא התיחס הנתבע לענין זה. 41. מקובלות עלי טענות הנתבע לענין זה; הן שהסעד המתבקש אינו מתאים לתביעה שכזכור הינה תביעה לפי סעיף 11 לשמירת זכויות ולא לחלוקתם מאחר שהנישואין טרם פקעו והן לגופו של ענין- התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה למוניטין נוסף מעבר למוניטין שרכש הנתבע בזכות כשרונו האישי שהוא נכס שהביא עמו לנישואין ובודאי לא נקנה במאמץ משותף של בני הזוג במהלך החיים המשותפים. 42. למעלה מן הצורך אוסיף, כי התובעת אפילו לא טענה (וקל וחומר-לא הוכיחה) שהתפתחותו המקצועית של הנתבע נעשתה והתאפשרה הודות לויתור מצידה על קריירה משל עצמה ובכך תרמה להעצמת כושר השתכרותו של הנתבע. ההיפך הוא הנכון נראה כי התובעת פיתחה קריירה משל עצמה. כמו כן אין פער מהותי בהשתכרות בין הצדדים מה שמלמד שהמוניטין האישי הוא כזה שאין מה לאזן בין הצדדים. 43. לאור האמור דין ראש תביעה זו להדחות. לסיכום א. הנני קובע כי הדירה ברח' .... הידועה כגוש ....חלקה .... תת חלקה ..., הינה רכוש משותף של שני הצדדים. ב. הנני קובע , כי הכספים המופקדים ב- "...." והמנוהלים על ידי "א'" אינם רכוש משותף ואינם בני איזון. ג. התובעת זכאית למחצית זכויות הנתבע בקופות הגמל הרשומות על שמו מיום הנישואין 26.7.96 ועד למועד הקובע, המועד שבו עזב האיש את בית הצדדים בחודש מארס 2006. מימוש הכספים הנ"ל יהיה במועד גמילתם. ד. האיש ימציא לב"כ האישה בתוך 30 יום מהיום דוחות מעודכנים של הכספים המופקדים בקופות הגמל הרשומות על שמו. ה. הנתבע זכאי למחצית הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות של האישה שנצברו מיום הנישואין ועד למועד הקובע בכל מקום עבודה לרבות ... ו/או .... ו/או ....ומימוש הכספים הנ"ל יהיה במועד גמילתם. ו. פירוק השיתוף במכוניות יעשה כך שהנתבע זכאי לתמורה שנתקבלה ממכירת הפג'ו פרטנר והאישה זכאית לתמורה שנתקבלה ממכירת הפג'ו 306. ז. תביעת האישה בעניין מוניטין הנתבע, נדחית. תמ"ש 27171/06- תביעת המזונות כללי 44. בתביעה זו עותרת התובעת לחיוב הנתבע במזונות הקטינים וכן בתשלום עבור חלק מהוצאותיה שלה: הוצאות מדור ואחזקתו והוצאות אחזקת רכב. 45. בהחלטתי מיום 06/05/07 חייבתי את המשיב במזונות זמניים עבור הקטינים בסך של 5,000 ש"ח לחודש כולל חלקם ברכיב המדור . לעניין הוצאות התובעת קבעתי בהחלטתי כדלקמן: "לאור העובדה שהאישה עובדת ומשתכרת ולאור הגרסאות השונות באשר לגובה הכנסתה, איני רואה בשלב זה לחייב המשיב בתשלומים להם היא עותרת" (סע' 25 ב' להחלטתי בבש"א 50433/07). 46. אין חולק כי עד להגשת התביעה, נהג הנתבע להעביר לידי התובעת סך של כ- 8,500 ₪ לחודש. סכום זה הורכב מתשלום עבור גנים בסך כולל של כ- 4,500 ₪ לחודש; מסך של 2,000 ₪ עבור התובעת עצמה ומסך של 500$ שהתקבל מהשכרת הדירה ברח' ...ואשר הופקד ישירות לחשבון הבנק של התובעת . כן אין חולק כי הנתבע חדל לשלם עבור הגנים ולהעביר הכספים הנ"ל לתובעת החל מחודש 12/2006, למן העת בו הגישה את תביעתה לבית המשפט (ראה עדותו בעמ' 51 לפרוטוקול מיום 10/07/08 וכן סע' 97 לסיכומיו שם טען כי חדל להעביר הכספים בחודש 01/01/07). 47. התובעת והקטינים מתגוררים בדירה שכורה ב...., אותה דירה בה התגוררו הצדדים טרם עזיבת הנתבע את הבית בחודש מארס 2006. דמי השכירות עומדים כיום על סך 4,200 ₪ לחודש (העתק חוזה השכירות צורף כנספח ה' לתצהיר עדותה הראשית של התובעת). יצוין כי בעת הגשת התביעה, עמדו דמי השכירות על סך של 3,500 ₪ לחודש (סע' 25 לכתב התביעה). הנתבע מתגורר בדירה שכורה ב...בדמי שכירות 2,400 ₪ לחודש (העתק חוזה השכירות צורף כנספח ד' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע) . מזונות אישה 48. התובעת עותרת בכתב התביעה לחיוב הנתבע בתשלומים כדלקמן: רכיב המדור-דמי שכירות והוצאות אחזקת מדור בסך של 6,280 ₪ לחודש וסך של 800 ₪ לחודש בגין אחזקת רכב (סע' 24 ו-42 ז' לכתב התביעה). בתצהיר עדותה הראשית העמידה התובעת את הוצאות המדור ואחזקתו על סך של 6,980 ₪ לחודש ואת הוצאות אחזקת הרכב על סך של 2,000 ₪ לחודש (סע' 25 ו- 43 ז'). 49. יצוין כי בסע' 80 לסיכומיה, הפנתה התובעת לסכומים כפי שאלו נתבעו בכתב התביעה ועתרה כדלקמן: "אשר על כן מתבקש כב' ביהמ"ש להיעתר לתביעתם של התובעים ולחייב את האב הנתבע במזונותיהם ומדורם והכל כפי שצוין בכתב התביעה" (הדגשה שלי-א.כ). המסגרת הנורמטיבית 50. בני הזוג בענייננו הינם יהודים ולפיכך חל עליהם הדין העברי (ראה סע' 2 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט - 1959; להלן: "חוק המזונות") . דין זה קובע כי אקט הנישואין עצמו מקים זכויות וחובות הדדים בין הבעל לאישה וביניהם חובת הבעל לזון את אשתו, חובה הקיימת כל עוד מתקיים קשר הנישואין (ע"א 87/49 לוין נ' לוין, פ"ד ה 921, 935). 51. לעניין היקף מזונות האישה מזונות אישה חל הכלל "עולה עימו ואינה יורדת עימו" אשר לפיו החובה לזון את האישה אינה מתפרשת על פני צרכיה ההכרחיים בלבד, אלא יש לזון אותה לפי מעמדה ולפי רמת החיים לה הורגלה בבית בעלה (ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח (1) 721). 52. יכולתו של הבעל לצורך קביעת שיעור המזונות אינה נקבעת אך ורק על פי הכנסתו בפועל מעבודה, אלא נגזרת אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו דוגמת רכוש, כספים פנויים, חסכונות וכן פוטנציאל השתכרותו על פי מקצועו וכישוריו (ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1) 147 ; ע"א 130/93 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(2) 721). 53. כאשר האישה עובדת ומתפרנסת זכאי הבעל לטעון "מעשה ידיה תחת מזונותיה" וכל עוד היא מרוויחה ממעשי ידיה סכומים המספיקים למזונותיה ולכיסוי צרכיה, אזי הוא פטור מלשאת במזונותיה. לעומת זאת, כאשר משכורתה אינה מספיקה לכיסוי צרכיה, חייב בעלה להשלים לה את מזונותיה מעבר להכנסתה (ד"נ 23/69 יוסף נ' יוסף, פ"ד כד (1) 79; ראה גם לעניין זה א' גריידי מזונות אישה -הלכה ומעשה 2006 בעמ' 274-277). 54. זכאות אישה למזונות מבעלה שרירה וקיימת כל עוד היא עימו דהיינו, כל עוד היא מתגוררת עימו ומקיימת את חיוביה כלפיו. במקרים כבענייננו בהם הבעל עוזב את הבית, רובץ על כתפיו נטל ההוכחה כי "המניעה ממנה" קרי, כי מעשי אשתו אינם מאפשרים לו לחיות עוד במחיצתה. אם יוכיח הבעל "טעם מבורר" לעזיבתו, ייפטר מחובתו לזון את אשתו. כאשר הבעל נאלץ לעזוב את הבית שלא ברצונו ובהסכמת האישה, אזי תיחשב האישה ל-"מעין מורדת" ותפסיד את מזונותיה (לסקירת הנושא ראה גריידי בספרו הנ"ל בעמ' 252-254). מן הכלל אל הפרט: 55. את זכאותה לסעד הנתבע על ידה מבססת התובעת על גרסתה לפיה הנתבע נטש אותה ועל העובדה שהם עודם נשואים זל"ז מבלי שמי מהם הגיש תביעת גירושין. עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי הקשר האינטימי שניהל הנתבע עם אישה אחרת, עובדה שזכתה לאישור מפיו בחקירתו הנגדית (עמ' 105-106 לפרוטוקול) היא שהביאה לפירוד ביניהם. 56. הנתבע טוען כי התובעת אינה זכאית למזונות כלל. לטענתו, היא היתה זו שבקשה ממנו לעזוב את הבית בניגוד לנטען על ידה כאילו הוא נטש את הבית. כן הוא טוען, כי התובעת הודתה שנמנעה מלקיים עימו יחסי אישות במשך תקופה עוד טרם פרידתם ומשכך הרי היא בבחינת מורדת. עוד הוא מוסיף וטוען כי האישה אינה זכאית למזונות נוכח הכנסותיה. האם נשללה מן התובעת זכאותה למזונות בשל היותה "מורדת"? 57. אישה מורדת הינה אישה המסרבת לחיות יחסי אישות עם בעלה. הסמכות הבלעדית להכריז על אישה כמורדת מסורה לבית הדין הרבני באשר המדובר בעניין מענייני "נישואין וגירושין" הנתונים לסמכותו הבלעדית והייחודית. יחד עם זאת, נפסק להלכה כי לצורך הכרעה בתביעת מזונות אישה, מוסמך בית משפט זה לפסוק בטענת הגנה של הבעל בדבר היות אשתו "מורדת". פסיקה זו של בית המשפט הינה פסיקה "כבדרך אגב" מכח סע' 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, וממצאיה יפים אך ורק לעניין המזונות הנדון ותו לא (ע"א 634/61 מקיטן נ' מקיטן, פ"ד טז 945). 58. התובעת אישרה אמנם בחקירתה הנגדית כי בין הצדדים היה נתק אינטימי עוד טרם נפרדו (עמ' 37 לפרוטוקול, ש' 25) אולם איני רואה לקבוע על סמך דברים אלו, ועליהם בלבד, כי מדובר במרידה על התוצאות הנגזרות ממנה לעניין המזונות. 59. בתמ"ש 43312/00 ח.ר נ' ח. תק-מש 2005(1), 60 נאמר כי לצורך גיבושה של עילת מורדת אין די במעשים בודדים אלא יש צורך בהתמדה או בכוונה רעה. עוד נקבע כי לא כל סירוב מצד אישה לקיים יחסי אישות עם בעלה, גורר אחריו את הסנקציה החמורה של אובדן הזכות למזונות. כאשר קיימות נסיבות מוצדקות המונעות מהאישה חיים משותפים עם הבעל כגון שאינו זן אותה או פוגע בה בדרכים שונות, כלומר שהתנהגותה היא תגובה לפרובוקציה של הבעל אזי לא תחשב "מורדת" (ראה א' גריידי בספרו הנ"ל בעמ' 210). 60. חובת ההוכחה שהאישה מורדת ומשכך-הפסידה את מזונותיה, מוטלת על הבעל (ע"א 522/60 ג'ראח נ' ג'ראח, פ"ד טו 1551, 1555). כל עוד לא הוכח שהאישה עושה את אשר עושה או חדלה את אשר חדלה 'כדי לצערו' או מפני שנתנה עינה באחר, מעמידים אותה בחזקת כשרותה ואין שוללים את מזונותיה. 61. בענייננו, לא שוכנעתי כי הנתבע הרים את נטל ההוכחה בדבר היות התובעת "מורדת" במידת הנדרש על מנת להביא לקביעה כי נשללה ממנה הזכאות למזונות; לא הוכח כי התובעת היתה זו שהביאה לעזיבת הנתבע את הבית והנתבע לא הביא כל ראיה בעניין. כמו כן, לא הוכח בפני, מה הוביל את הצדדים למצב הנתק האינטימי, לא הוכחה כוונה רעה מצד התובעת ואף לא נטען בהקשר זה דבר מפיו של הנתבע . האם מעשה ידיה של התובעת-תחת מזונותיה? 62. התובעת הינה בעלת תואר ראשון במחול מ.... ותואר שני בטיפול בתנועה מאוניברסיטה בלונדון. 63. לטענתה, היא עובדת כשכירה במשרה מלאה ומשכורתה הממוצעת עומדת על סך של 6,500 ₪ לחודש; 5,500 ₪ מ....מעבודתה כמורה ו- 1,000 ₪ מעבודתה כמטפלת בתנועה ב.... (סע' 22 לתצהיר עדותה הראשית; עמ' 20 לפרוטוקול מיום 10/07/08, ש' 23-28). 64. טענת התובעת היא כי הכנסתה אינה מספיקה לכיסוי מלוא צרכיה. 65. הנתבע טוען כי התובעת בעלת הכנסה וכושר הכנסה אשר עולים על שלו (סע' 46 לסיכומיו). לדבריו, אף לו נקבל את טענת האישה בדבר גובה השתכרותה, אזי יוצא שלשני הצדדים הכנסה נטו זהה פחות או יותר אולם לאישה זכויות סוציאליות בעוד שהוא נעדר זכויות כאלה. 66. הנתבע מוסיף וטוען כי ביכולתה של התובעת להגדיל את הכנסותיה באופן משמעותי ברם היא אינה עושה כן. בהקשר זה סומך הוא ידיו על עדות התובעת אשר השיבה בחיוב לשאלה האם באפשרותה לעבוד כמטפלת בתנועה כעצמאית בשכר של 250 ₪ לשעת טיפול במקום לעבוד כשכירה בשכר של 1,000 ₪ לחודש (עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 18-25). לשיטתו, הכנסתה בפועל של התובעת יכולה להגיע לסך של 12,000 ₪ נטו בחודש (סע' 61 לסיכומיו). רמת החיים של המשפחה 67. לבחינת רמת החיים של הצדדים עובד לפירוד ביניהם ישנה חשיבות הן לצורך דיון בשאלת זכאות התובעת למזונות ולקביעת שיעורם וכמו כן, לצורך הדיון במזונות הקטינים בכל הנוגע לצרכיהם שמעבר להכרחיים קרי, מזונות מדין צדקה. 68. התובעת טוענת כי לאורך חייהם המשותפים, ניהלו הצדדים רמת חיים גבוהה (סע' 8 לסיכומיה). 69. ממסכת הראיות שהובאה בפני, התרשמתי כי עובר לפרידתם, ניהלו הצדדים רמת חיים ממוצעת . 70. הצדדים הסתייעו למחייתם בהוריהם; הנתבע העיד כי הוריו הנתבע שילמו עבור הגנים של הקטינים (עמ' 4 ו-9 לכתב ההגנה, עמ' 135 לפרוטוקול, ש' 11-12). התובעת העידה כי גם הוריה סייעו להם מבחינה כספית: "המשפחה שלי נתנה כסף לאורך כל השנים..." (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 15-16 ובחקירתה החוזרת העידה: "הם (הכוונה להוריה-א.כ) שילמו למסגרות חינוכיות, הם מידי פעם הכניסו כספים כשהיינו במינוסים...הם נתנו כספים במהלך כל שנים, כן" (עמ' 38 לפרוטוקול, ש' 3-8). עוד אישרה התובעת אישרה כי הוריו של הנתבע מימנו את רכישת אחד משני הרכבים שבבעלותם (עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 1; יצוין כי הנתבע טען כי שני הרכבים נרכשו על ידי הוריו). 71. לשאלת ב"כ הנתבע :" את כותבת בתביעה שלך שההכנסה שלו זה עשרים אלף שקל לחודש. כשחייתם ביחד, חייתם ברמה כזו שהיה לו הכנסה כל חודש של עשרים אלף שקל?" השיבה התובעת :" לא כל חודש". (עמ' 28 לפרוטוקול, ש' 22-24). 72. הנתבע נשאל לעניין ובה ההוצאות החודשיות שהיו לצדדים בעת שחיו יחד והשיב: "אני לא יכול להגיד לך כמה, אני לא יודע כמה הוצאנו לחודש. אני זוכר שזה היה יקר בגלל הגנים, זה עלה לסכומים גבוהים" (עמ' 122 לפרוטוקול, ש' 5-6). 73. כעת, משנתבררה התמונה באשר להכנסותיה של התובעת ובאשר לרמת החיים של המשפחה,נשאלת השאלה האם הוכיחה התובעת כי צרכיה, בהתאם לרמת חיי המשפחה, עולים על הכנסותיה? סבורני כי התשובה לכך שלילית. 74. באשר לטענת הנתבע הנוגעת לכושר השתכרותה של התובעת אומר כי לא מצאתי בה ממש; הלכה פסוקה היא כי ככלל, אין להביא בחשבון את כושר השתכרותה של האישה לצורך קביעת דמי מזונותיה אלא במקרים חריגים ומיוחדים דוגמת מקרים שהיא חדלה לעבוד משיקולים טקטיים וכיו"ב (ראה בע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח (3) 29 ; בע"א 4316/96 פלולי נ' פלולי, פ"ד נב (1) 294; עמ"ש (ירושלים) 177/99 איילון נ' איילון, תק-מח 2000 (1) 1422). איני סבור כי המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים חריגים מן הסוג הנזכר. 75. לאור האמור, לאור מסקנתי בדבר רמת החיים של המשפחה, לאור הכנסותיה של התובעת ונוכח העובדה שלא הוכיחה במידת הצורך כי צרכיה עולים על הכנסותיה, הנני מקבל את טענת הנתבע ודוחה ראש תביעה זה של התובעת. מזונות ילדים המסגרת הנורמטיבית 76. על פי סעיף 3(א) לחוק המזונות , אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים על פי הוראות הדין האישי החל עליו. 77. כיום הקטינים הם כבני 10 ו-8. 78. על פי הדין העברי חיוב במזונות ילדים עד גיל 6, שהינם מ"קטני קטינים", מוטל על האב באופן אבסולוטי. חיוב האב במזונותיהם ההכרחיים של ילדיו בגילאי 6 עד 15 מקורו בתקנות הרבנות הראשית משנת תש"ד (ראה ע"א 1375/93 אבוטבול נ' אבוטבול, פ"ד נ(1) 215, 219). מגיל 15 עד 18 חובת המזונות נלמדת מדיני צדקה הכלליים במשפט העברי. החיוב מדין צדקה מביא בחשבון לא רק את הכנסת האב אלא גם את הכנסתה של האם, ואם השניים משתכרים, הרי שההוצאות יחולקו ביניהם ביחסיות מתאימה. 79. הלכה היא ,לעניין צרכיו הבסיסיים של קטין, כי אלה אינם נקבעים על פי יכולתו הכלכלית של האב אלא מדובר בחובה משפטית שהקריטריון היחיד לה הוא צרכי הקטין. בגדר הצרכים ההכרחיים והבסיסיים של קטין נכללים: דיור (שכר דירה והוצאות דיור שוטפות לרבות אחזקת דירה, ריהוט וציוד לבית, חשמל, מים, גז, טלפון וארנונה), מזון, ביגוד והנעלה, חינוך, בריאות ותחבורה. מה שמעבר לכך - דוגמת צעצועים, חופשות, ביגוד וצרכי חינוך מעבר למינימום הנדרש - נכללים במסגרת מזונות מדין צדקה וכפופים לתנאי האמידות של שני ההורים כפי שיפורטו להלן. 80. כאמור לעיל, יכולתו של האב לצורך קביעת היקף המזונות ההכרחיים אינה נקבעת אך ורק על פי הכנסתו בפועל מעבודתו, אלא נגזרת אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו (ראה בסע' 52 לעיל). 81. בחובת מזונות מדין צדקה האם שווה לאב וחיובה במזונות ילדיה תלוי ביכולתה ליתן צדקה, ובקיומם של שאר המבחנים לגבי חוב צדקה: (ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822, בעמ' 829-828 ; ע"א 591/81 פורטוגז הנ"ל; ע"א 254/76 יענקלוביץ נ' יענקלוביץ פ"ד לא(3) 169; ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר, שם בעמ' 14; וכן סקירת הנושא בספרו של פרופ' מ. שאווה, הדין האישי בישראל, מהדורה רביעית מורחבת, מודן הוצאה לאור, תל-אביב, התשס"א - 2001 עמ' 273 , 278-280 ובעמ' 299). 82. רק כאשר האישה "אמידה", בין אם מנכסים ובין אם מעבודה, ומצבה הכלכלי שפיר מעבר לפרנסת עצמה - רק אז תחויב במזונות ילדיה מדין צדקה. ברם, כאשר אין משכורתה של האישה מספיקה למחייתה יחויב האב לבדו במזונות אלה (תמ"א (ת"א) 2245/88 הדר נ' הדר, פ"מ נא(1) 411, 414; א' גריידי מזונות ילדים - הלכה ומעשה, מהדורה שניה, בעמ' 115). 83. לצורך פסיקת מזונות מדין צדקה יש לבדוק את רמת החיים אליה הורגל הילד ("כדי מחסורו"), את יכולת ההשתכרות של ההורים ("אמיד") ואת מצבו של הילד ("נצרך").(ראה לעניין זה ע"א 210/82 גלבר הנ"ל ). ומן הכלל אל הפרט: 84. בכתב התביעה העמידה התובעת את צרכי הקטינים על הסכומים כדלקמן: סך של 3,521 ₪ לחודש עבור הקטין א' ע' ; סך של 3,820 ₪ לחודש עבור הקטין י'; סך של 3,500 ₪ לחודש עבור הקטין א'. 85. בנוסף, עתרה לחיוב הנתבע בתשלום רכיב מדור והוצאות אחזקתו בשיעור של 50% בגין חלקם של הקטינים (בנוסף לחלקה שלה ברכיבים אלו כאמור לעיל). 86. עוד עתרה התובעת לחיוב הנתבע בדמי טיפול בסך של 1,500 ₪ לחודש . 87. בתצהיר עדותה הראשית עדכנה התובעת את סכומי המזונות הנתבעים כדלקמן: סך של 3,110 ₪ לחודש עבור הקטין א' ע' ; סך של 2,630 ₪ לחודש עבור הקטין י' וסך של 2,430 ₪ לחודש עבור הקטין א'. 88. כזכור, בסיכומיה עתרה התובעת לחיוב הנתבע בסכומים שפורטו בכתב התביעה (ראה בסע' 49 לעיל). 89. עיון בסכומים הפרטניים הנתבעים עבור כל אחד מן הקטינים מעלה כי אלו כוללים בין היתר: דמי כיס, מתנות לילדי ביה"ס, תרבות בילוי ומשחקים, חוגים וויטמינים. הוצאות אשר אינן נמנות על הרכיבים המהווים צרכים הכרחיים הנכללים בגדר המזונות. 90. הנתבע טוען כי הסכומים הנתבעים מנופחים ומוגזמים (סע' 35 לכתב ההגנה). אף על פי כן, נראה כי הנתבע לא חלק על הצרכים הנתבעים הן ההכרחיים והן אלו שמעבר להכרחיים, ולעניין זה ראה טענתו לפיה למן העת שעזב את הבית, הוא נדרש לממן את מלוא צורכי הקטינים בעת שהם שוהים עימו ובכלל זה: צעצועים, ספרים, חומרי יצירה, סרטים, אינטרנט, טיולים, חוגים בסכומים של אלפי שקלים בחודש (סע' 42-44 לסיכומי הנתבע). עולה אפוא כי שני ההורים מעניקים לקטינים גם מעבר לצרכיהם ההכרחיים גריידא. 91. כמובא לעיל, הלכה היא כי תביעת מזונות, ככל תביעה כספית אחרת, יש להוכיח היטב ולבסס בראיות. כן נקבע, כי במקום שאין טיעון עובדתי סביר בנוגע לצרכים הנתבעים, אין לשלול אפשרות של דחיית תביעת המזונות מן הטעם שלא הוכחה במידה נאותה (ע"א 130/85 כהן נ' כהן, פ"ד מ (1) 69) . 92. מן המפורסמות הוא כי בית המשפט רשאי לאמוד את סכום המזונות גם על פי ניסיון חייו כשופט אשר בתוך עמו הוא יושב. כן נפסק, כי בית המשפט יכול לקבוע את היקף צרכיו ההכרחיים של קטין על בסיס ידיעתו השיפוטית הכללית (ראה ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לא(3) 25; ע"א 613/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 825). אומדן זה יקבע, בין היתר, עפ"י רמת החיים של המשפחה עובר להגשת כתב התביעה . 93. מקובל כיום בפסיקה כי צרכיו ההכרחיים של קטין אחד עומדים על סך של 1,150-1,200 ₪ לחודש, ללא הוצאות מדור וגן [ע"מ (י-ם) 789/05 ע.ד נ' ע.י , תק-מח 2006 (1) 1859 ובר"ע (ת"א) 1895/02 ב.י. נ' ב.נ, תק-מח 2003(1), 23019]. סכום זה אינו טעון הוכחה בראיות ואולם מה שמעבר לו, טעון הוכחה כאמור בע"א כהן הנ"ל. להלן אדון במספר רכיבי מזונות שנתבעו: מדור 94. כאמור, עותרת התובעת לחיוב הנתבע לשאת בשיעור של 50% מדמי השכירות. 95. לשאלת ב"כ הנתבע מדוע היא ממשיכה להתגורר בדירה בדמי שכירות גבוהים, השיבה התובעת כי היא חיפשה דירה אחרת לאחר שבעל הדירה העלה את דמי השכירות בשיעור של כ-20% אולם ללא הצלחה. עוד הוסיפה התובעת כי חשוב לה שהקטינים ימשיכו להתגורר בדירה אליה הם רגילים שהינה "דירה משמעותית" בעבורם כלשונה, ולמנוע מהם טלטלות במעבר מדירה לדירה(עמ' 31 לפרוטוקול ובעמ' 32, ש' 3). 96. דמי השכירות המשולמים על ידי האם כיום גבוהים בהשוואה לגובה דמי השכירות שהיו משולמים עד כה וסבורני כי מדובר בסכום גבוה למדור עבור ארבע נפשות- האם ושלוש הקטינים. נוכח כך, איני רואה לחייב את הנתבע בחלקם של הקטינים ביחס לדמי השכירות בפועל אלא על פי חישוב דמי השכירות כפי שעמדו בעת הגשת התביעה דהיינו,סך של 3,500 ₪ לחודש. 97. חלקם של הקטינים ברכיב זה עומד אפוא על סך של 1,750 ₪ לחודש. לפיכך במסגרת מזונותיו של כל אחד מן הקטינים, ייכלל סך של 585 ₪ בגין גילום רכיב זה. גן וצהרון 98. בין הסכומים שנתבעו עבור הקטינים בכתב התביעה כללה התובעת רכיב צהרון עבור הקטין א' ע' בגינו תבעה סך של 921 ₪ לחודש ורכיב גן עבור הקטינים י' וא' בגינו תבעה סך של 1,800 ₪ לחודש עבור כל אחד מהם. 99. אין חולק כאמור כי עד למועד הגשת התביעה, הנתבע נשא לבדו בהוצאות הללו בסכומים הנ"ל וחדל לעשות כן עם הגשת התביעה על ידי התובעת. על יסוד טענתה זו, עותרת התובעת לחיוב הנתבע להגדיל את המזונות לעבר בשיעור ריאלי (סע' 19 לסיכומיה). 100. הנתבע הודה בחקירתו כי התובעת נשאה בהוצאות הגנים לאחר שהוא חדל לשאת בעלויות אלו (כזכור, טען הנתבע כי הוריו סייעו לו בתשלום הוצאות אלו ראה בעמ' 109 לפרוטוקול, ש' 4) מדברי התובעת עולה כי מדובר בתקופה של עשרה חודשים שהיא מימנה בעצמה את הוצאות החינוך (עמ' 136 לפרוטוקול, ש' 1-2). 101. הנתבע טען כי הוריו מימנו את הוצאות החינוך של הקטינים עד ליום 01/01/07 וכי מיום 01/09/07, הוצאות אלו הופחתו כליל נוכח העובדה שהקטינים החלו במסגרות של בתי ספר (סע' 97 לסיכומיו). 102. לאור העובדה שאינה שנויה במחלוקת לפיה התובעת נשאה בהוצאות החינוך לאחר שהנתבע חדל להעביר לה הכספים (בין אם מכספיו שלו ובין אם מכספי הוריו) הנני נעתר לראש תביעה זה של התובעת וקובע כי הנתבע ישיב לתובעת הסכומים ששילמה לתקופה שעד הגיע הקטינים לגיל חובה. 103. בתצהיר עדותה הראשית, בו כאמור עדכנה התובעת את סכומים הנתבעים למזונות הקטינים, כללה התובעת בין רכיבי המזונות צהרון "אתגרים" בסך של 480 ₪ לחודש עבור כל אחד מן הקטינים. בעדותה העידה כי הקטינים נמצאים בצהרון בימים שהם שוהים עימה (עמ' 22 לפרוטוקול, ש' 18-19). 104. נוכח גילאי הקטינים והעובדה שהם לומדים בבתי ספר (תלמידי כיתות ד' ו-ב') , איני סבור כי שהותם בצהרונים הינה בגדר צורך התפתחותי עבורם. כיוון שכך, איני רואה לחייב הנתבע לשאת בהוצאה זו (ראה לעניין זה בע"מ (ת"א) 44/96 פלד נ' פלד תק-מח 97(1) 15623 ובע"מ (ת"א) 1018/99 צימרמן נ' איילת תק-מח 99(2), 22 ). דמי טיפול 105. מעיון בסיכומי התובעת, נראה כי זנחה סעד זה. 106. בגדר למעלה מן הצורך אוסיף כי נוכח כך שחייבתי את הנתבע בהחזר תשלומים עבור המעון והצהרונים עבור הקטינים כאמור לעיל, אזי ממילא איני רואה מקום לחייבו אף בדמי טיפול שהרי הדבר יהא בבחינת כפל תשלום שכן דמי טיפול אפשר שיהיו עבור הוצאות לטיפול חיצוני בקטינים ומהווה "ידה הארוכה של האם" (ע"א 149/88 פרי נ' פרי, פ"ד מב(3) 289). 107. אף חלוקת הזמנים בהם הקטינים שוהים עם כל אחד מהוריהם-התובעת והנתבע כפי שהוזכר בפסק הדין בעניין המשמורת לעיל והסדרי הראיה הנרחבים של הנתבע עם הקטינים, הן שהתקיימו על פי הסכמת הצדדים דה פקטו עוד טרם הגשת התביעה והן כפי שאלו עתידיים להתקיים על פי קביעתי בהמשך פסק דין זה, אינם מצדיקים לטעמי חיוב הנתבע ברכיב דמי טיפול. מצבו הכלכלי של האב 108. הנתבע הינו בוגר בית הספר למשחק .... ובעל תואר שני בתיאטרון מבית ספר למשחק בלונדון. 109. הנתבע עובד כעצמאי כמחזאי וכבמאי. כמו כן, הנתבע עובד כשחקן כאשר על פי הנטען, הוא משתכר על כל הצגה בנפרד. בנוסף, הנתבע מעביר קורסים במשחק ודרמה. 110. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי הכנסתו עומדת על סך של 6,000-7,000 ₪ נטו לחודש (עמ' 90 לפרוטוקול, ש' 4) וזאת, לאחר ניכוי מס הכנסה בשיעור של 45%. 111. התובעת טוענת כי הנתבע הינו אמיד וכי הכנסתו גבוהה באופן ניכר מזו לה הוא טוען וכלשונה: "עסקינן באב אמיד ביותר בעל אמצעים כלכליים רבים והכנסות גבוהות וזאת בלשון המעטה..." (סע' 64 לסיכומיה). לטענתה, גרסת הנתבע אינה מתיישבת עם רמת החיים "הגבוהה ביותר" כלשונה שהוא מנהל כיום (סע' 25-31לסיכומיה). התובעת הצביעה על העובדה שהדירה ברח' .... אינה מושכרת מזה מספר חודשים , דבר שיש בו לשיטתה כדי ללמד על כי מצבו הכלכלי של הנתבע איתן בניגוד לנטען על ידו וכי הוא לא נזקק להכנסה נוספת שיכול היה לקבל מן הדירה. כמו כן מבקשת התובעת ללמד על מצבו הכלכלי של הנתבע בין היתר מכך שהוא משתתף בחוג גיטרה ומכך שעבר ניתוח לייזר בעיניו. 112. לגרסתה, הכנסת הנתבע עומדת על סך של 20,000 ₪ לחודש לכל הפחות, לא כולל הכנסותיו מהשכרת הדירה והפירות שמניבים הכספים ב- "אלטשולר שחם" (סע' 41 לסיכומיה). 113. התובעת מוסיפה וטוענת כי ביכולתו של הנתבע להגדיל את הכנסותיו באופן ניכר ולעבוד בעבודות נוספות. בהקשר זה היא נסמכת על דברי הנתבע בחקירתו הנגדית כי הכנסתו לה הוא טוען מתייחסת ל-3.5 ימים בשבוע (עמ' 115 לפרוטוקול, ש' 18-19). 114. על יסוד טענותיה דלעיל טוענת התובעת כי יש מקום לחייבו במזונות הקטינים מעבר להכרחיים, דהיינו, במזונות מדין צדקה. 115. לא שוכנעתי בגרסת התובעת לפיה הנתבע הכנסתו של הנתבע גבוהה באופן ניכר מזו שהוא טוען. הסתמכות התובעת על הכנסה ממוצעת של למעלה כ- 23,000 ₪ לחודש בשלושה חודשים ראשונים של שנת 2006 (נספח ז' לכתב התביעה) אין בה כדי להביא לקביעה חותכת כי זוהי השתכרותו הממוצעת נטו שכן היא אישרה בחקירתה הנגדית כי היה עוד דף עם המשך פירוט ההכנסות באותה שנה אולם לא צירפה אותו. הדף החסר צורף לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע וממנו עולה כי הכנסותיו בחודשים שלאחר מכן היתה נמוכה באופן משמעותי. זאת ועוד, התובעת טענה בחקירתה הנגדית כי הכנסתו הממוצעת החודשית עמדה על סך של כ-10,000 ₪ (עמ' 28 לפרוטוקול, ש' 28). התובעת טענה אמנם כי מדובר בהכנסה נטו ברם נראית בעיני יותר גרסת הנתבע לפיה מדובר בסכום ברוטו לפני הניכויים שעליו לנכות כעצמאי. 116. הנתבע טוען כי הכנסתו אינה קבועה ובטוחה וכי המיתון הפוקד את שווקי העולם והארץ משפיע באופן מיידי על הכנסותיו. 117. לטענתו אין להקיש מהוצאותיו הרבות שברובן מוקדשות לקטינים, על הכנסותיו בפועל שכן הראשונות עולות על האחרונות ומשכך הוא נזקק ללוות כספים, ביניהם הלוואות בסך מצטבר של בסך של 100,000 ₪ לסגירת יתרות חובה בחשבון הבנק שלו (סע' 11 לתצהיר עדותו הראשית וסע' 80 לסיכומיו; ראה גם עדותו בעמ' 96 לפרוטוקול, ש' 12-13). 118. על אף שאיני מקבל את גרסת התובעת באשר לגובה הכנסות הנתבע בפועל מעבודתו, אומר כי סבורני שיש ביכולתו של הנתבע להגדיל את הכנסותיו במובן זה שעיתותיו מצויות בידו לעבוד יותר משלושה וחצי ימים, גם בזמנים שהם הקטינים שוהים במחיצתו שהרי הם נמצאים במסגרות חינוך במחצית הראשונה של אותם יומיים שהם לנים בביתו. 119. לאחר שאני מביא בחשבון את הכנסותיו מעבודה, כספים המניבים פירות והעובדה שבבעלותו מחצית מהדירה ברח' ... שיכולה להניב פירות לו תושכר כפי שהיה בעבר, הנני מעמיד את הכנסתו לצורך פסיקת המזונות על סך של 8,500 ₪ נטו לחודש. 120. הלכה פסוקה היא כי בפסיקת מזונות יתחשב בית המשפט בצרכיו המינימאליים של האב וכי יש להותיר בידו סכום הדרוש לו למחייתו (ע"א 456/70 אלכסנדר נ' אלכסנדר, פ"ד כו(1) 735 ורע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, תק-על 2001(1) 1440). 121. הנתבע העריך את הוצאות המחיה שלו-שכר דירה, אחזקת בית ומזון על סך של כ-3,000 ₪ בחודש (עמ' 132 לפרוטוקול, ש' 23-25). כמו כן טען כי החזר ההלוואה שנטל הוא "כמה מאות שקלים בחודש" (עמ' 95 לפרוטוקול, ש' 23). גובה המזונות בנסיבות המקרה דנן נוכח הסדרי הראיה הנרחבים של הנתבע עם הקטינים: 122. הנתבע שעתר כזכור למשמורת משותפת על הקטינים, טען כי מאחר שהוא משלם להם את מלוא צרכיהם בפרק הזמן שהם שוהים במחציתו, אזי אין לחייבו בתשלום מזונות ולכל היותר עליו לשאת בסך של 1,500 עבור הלילה העודף שהקטינים שוהים עם האם (סע' 53 לכתב ההגנה וסע' 96 לסיכומיו- שם נקב בסכום של 2,000 ₪ ). 123. התובעת בסיכומיה הפנתה לפסק דינו של חברי, כב' השופט גרינברגר בתמ"ש 19660/07 פלונית נ' אלמוני , תק-מש 2008(3), 455 וטענה בהסתמך עליו כי ככל שבית המשפט ייעתר לבקשת הנתבע ויורה על משמורת משותפת, אזי אין בכך כדי לפטור אותו מחובת המזונות ולכל היותר יש להפחית 25% מכלל צרכי הקטינים, פרט לרכיב המדור שעלותו אינה פוחתת. 124. הגם שלאור קביעתי בפסק הדין בתביעת המשמורת, אין פסק הדין הנזכר רלוונטי לענייננו, אייחד לו מספר מילים: פסק הדין הנ"ל מבוסס על פסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה בע"מ 318/05 פלוני נ' פלונית מיום 30/01/06 (פורסם באתר "פסקדין") בו קבעה כב' השופטת י' וילנר אמות מידה לפסיקת מזונות ילידם במקרה של משמורת משותפת. "חובת האב לתשלום מזונות הקטינים קמה לטעמי רק באותם מקרים בהם הקטינים נמצאים במשמורת האם והיא זו אשר נושאת באופן ישיר בהוצאותיהם ההכרחיים. מטבע הדברים, במקרים בהם נושא האב באופן ישיר בהוצאות ילדיו הקטינים, יוצא הוא ידי חובת מזונותיו כלפיהם". הפועל היוצא הינו שכאשר הקטינים נמצאים במשמורת משותפת של שני הוריהם והאב נושא באופן ישיר בחלק מהוצאות ילדיו הקטינים, על האב לשלם לקטינים במקרה כזה מזונות מופחתים. שיעור ההפחתה במזונות האב במקרים של משמורת משותפת ייעשה בכל מקרה ונסיבותיו תוך איזון ראוי בין מכלול הגורמים לרבות גבוה הכנסות שני ההורים; רמת החיים לה הורגלו הקטינים; צרכי הקטינים ועוד כהנה וכהנה....איני רואה דופי בכך כי הנטל הכלכלי המוטל על האב בהסדרי משמורת משותפת יהיה גבוה יותר לעומת דמי המזונות המוטלים עליו בהסדר משמורת בלעדית אצל האם וזאת, כאשר משקללים את דמי המזונות עם ההוצאות בהן האב נושא באופן ישיר ...סביר בעיני כי מעורבות גדולה יותר בחי הילדים תוביל אף למעורבות כלכלית גבוהה יותר". (ההדגשה שלי-א.כ). 125. אל מול דברים אלו, ניצבת פסיקת בית המשפט העליון מיום 20/07/08 בבע"מ 2561/08 פלוני נ' פלונית, תק-על 2008 (3) 927 שם נדחה ערעורו של אב שחויב בתשלום מזונות לבתו הקטינה לפרק הזמן בו היא שוהה במחיצת האם על אף שזו היתה במשמורתו הבלעדית. וכך כותבת כב' השופטת ע' ארבל בפסק הדין: "חובתו המוחלטת של האב לשאת בצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים חלה בין אם המשמורת על הילדים נמסרה לאם, בין אם היא נמסרת לאב, ובין אם היא ניתנת במשותף לשני ההורים..." 126. על יסוד האמור בשני הקטעים שהובאו לעיל, מצאתי לחייב הנתבע לשאת בצרכיהם ההכרחיים של הקטינים במלואם. 127. באשר ליתר ההוצאות עבור הקטינים, הוצאות שמעבר להכרחיות, כאן מצאתי ליתן ביטוי להסדרי הראיה הנרחבים של הנתבע עם הקטינים ולעובדה שהם שוהים במחיצתו 12 לילות במחזור של 28 ימים ברוח הדברים שנאמרו בפסק דינה של כב' השופטת וילנר באשר למזונות המופחתים. התרשמתי כי הנתבע, כאב מסור וטוב, עושה ככל שביכולתו להעניק לקטינים באופן ישיר צרכים מעבר להכרחיים בפרק הזמן שהם שוהים בביתו ובטוחני כי ימשיך לעשות כן גם בעתיד. כמו הנתבע כך גם התובעת, שסבורני כי הכנסתה , בתוספת קצבת הילדים מן המל"ל, יש בה כדי לאפשר לה לשאת בחלק מהוצאות הקטינים שמעבר להכרחיים, בטוחני כי היא תמשיך לעשות כן, כאם מסורה וטובה, בפרק הזמן שהם שוהים במחיצתה. סיכומם של דברים בהתחשב במכלול הנתונים והראיות שהובאו בפני ולאחר ששקלתי את כל המשתנים הרלוונטיים , הריני קובע כדלקמן: א. הנתבע ישלם מזונות (כולל מדור) בסך של 1,400 ₪ לחודש עבור הקטין א' ע' ; סך של 1,700 ₪ לחודש עבור הקטין י' וסך זהה עבור הקטין א' . סה"כ מזונות בסך 4,800 ₪ בחודש. ב. בהגיע מי מהקטינים לגיל 18 או עם סיום כיתה י"ב (לפי המאוחר מבין השניים), יופחתו מזונותיו ויעמדו על שליש מסכומם ערב אותו מועד, וסכום זה ישולם עד לשחרורו משירות חובה בצה"ל או משירות לאומי ככל שישרת שירות כזה. ג. הסכומים הנ"ל יוצמדו למדד המחירים לצרכן הנכון והידוע ליום זה ויתעדכנו אחת לשלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין עדכון לעדכון. ד. הנתבע ישלם לידי התובעת הסכומים שהוציאה בגין הוצאות הגנים והצהרונים עבור הקטינים כאמור בסע' 102 לעיל. ה. הנתבע ישא במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים שאינן מכוסות על ידי קופת החולים לרבות ריפוי שיניים, טיפול אורתודונטי (לפי תעריפי רשת מרפאות השיניים העובדת עם ו/או במסגרת קופת החולים בה מבוטח הקטין המטופל), משקפיים/עדשות מגע ככל שיהא בכך צורך וכן במחצית עלות חוג אחד לכל ילד (המחצית לא תעלה על סך של 100 ₪ לילד) ומחצית עלות מחזור אחד של קייטנה לכל ילד בחופשת הקיץ (בעלות קייטנה ציבורית או קייטנת מתנ"ס). ו. ההוצאות המפורטות בסעיף הנ"ל יתואמו בין הצדדים למעט במקרים רפואיים דחופים שאינם מאפשרים תאום שכזה. ז. במקרה של מחלוקת לגבי נחיצות טיפולים רפואיים ו/או איכות הטיפול הנדרשת יפעלו הצדדים בהתאם להוראות רופא המשפחה ו/או רופא מקצועי לפי העניין. ח. הנתבע יבצע התשלום בתוך 20 יום מיום שנתבקש לעשות כן וכנגד קבלות על ביצוע התשלום. סכומים שלא יידרשו בכתב בתוך 90 יום ממועד הוצאתם, לא ניתן יהא לתבעם. ההוצאות החריגות הנ"ל יחשבו כחלק מן החיוב במזונות וניתן יהיה לגבותם כחוב מזונות. ט. החיוב הוא מיום הגשת התביעה, דהיינו מיום 19/11/06. י. התשלומים החודשיים יבוצעו באמצעות האם החל מיום 10/02/09 בכל אחד לחודש בחודשים שלאחריו. יא. חוב המזונות שהצטבר מיום הגשת התביעה ועד היום, בניכוי הסכום שהיה על הנתבע לשלם על פי החלטתי למזונות זמניים, ייפרע ב- 8 תשלומים שווים ורצופים שישולמו בנוסף לדמי המזונות לפי פסק דין זה. למען הסר ספק, הפריסה הנ"ל אינה חלה על תשלומים שהיה על הנתבע לשלם בגין המזונות הזמניים ואשר לא שולמו, לגביהם רשאית התובעת לנקוט בהליכים ככל שתמצא לנכון. יב. קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי ו/או כל סכום אחר שיתקבל בגין הקטינים תשולם לידי האם בנוסף לדמי המזונות ותוקדש לרווחתם. יג. סכום אשר לא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום החיוב ועד ליום התשלום בפועל. חלוקת רכושאישה מורדת / בעל מורד