נתבעים 1 ו-3 מבקשים לדחות את התובענה על הסף מחמת התיישנות ולחלופין להורות על מחיקתה בשל אי-צירוף חוות-דעת מומחה לכתב-התביעה. נתבע 2 מצדד בקבלת הבקשה. התובע מתנגד לה. טענות הצדדים הובאו בכתב והושלמו בעל-פה במעמד הדיון שהתקיים היום. א. ההליך והצדדים לו 1. התובענה נסבה על רשלנות רפואית שאותה מייחס התובע, יליד 1985, לנתבעים בקשר עם ניתוח להסרת שקדים אותו עבר התובע ביום 8.11.2000. הניתוח, כך נטען, נעשה אצל נתבע 2, בית-חולים בבעלותה של נתבעת 1. נתבע 3 היה בעת הרלוונטית רופא ומנתח בנתבע 2. 2. כתב-התביעה הוגש ביום 8.6.2010 מבלי שצורפה אליו חוות-דעת רפואית כהוראת תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי. בסע' 16 לכתב-התביעה נטען שטעמו של אי-הצירוף בכך שרשלנות הנתבעים ברורה ועולה מן התיעוד הרפואי שצורף. 3. בתגובתו לבקשה הפנה התובע בין השאר לסיפא לתקנה 127, מכוחה רשאי בית-המשפט לפטור בעל-דין מצירוף חוות-דעת, והוסיף וציין שחוות-דעת לא הוגשה מטעמים שבחסרון כיס וכי בדעתו לעתור לתיקון כתב-התביעה בעניין זה. ב. דיון והכרעה 1. בשלב זה אין מקום להורות על דחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות. לכאורה, ועל-פי התיעוד הרפואי שצורף לבקשה, נולד התובע ביום 9.6.1985 והיה קטין במועד הניתוח נשוא ההליך. משכך, ועל-יסוד הוראת סע' 10 לחוק ההתיישנות, מוארכת תקופת ההתיישנות למשך 7 שנים מן המועד בו היה התובע לבגיר. נראה, אף זאת לכאורה, שהתובענה הוגשה יום אחד בטרם מלאה תקופת ההתיישנות. אכן, נוכח טיבן העובדתי של טענות התובע בעניין גילו, כפי שהובאו בתגובתו, היה מקום לתומכן בתצהיר ובתיעוד מתאים. הדבר לא נעשה. ככל שיתחוור שבניגוד לנחזה מן התיעוד הרפואי תאריך הולדתו של התובע שונה באופן שמשליך על טענת ההתיישנות שבפי הנתבעים, דתעמוד להם זכותם להעלותה בשנית. 2. הטענות שביסוד התובענה נסבות במובהק על עניינים שברפואה. דרך המלך להוכיחן הוא בהגשת חוות-דעת מומחה. בענייננו לא הצביע התובע על טעמים מיוחדים המצדיקים מתן פטור מחובת צירוף חוות-דעת ואף לא ביקש פטור כזה. בכתב-התביעה הודגש שככל שיידרש התובע להגיש חוות-דעת, יעשה כן. לא מצאתי שהתיעוד הרפואי שצורף לבקשה הוא כזה שעשוי להוות תחליף הולם לחוות-דעת רפואית. על כן חלה על התובע חובת צירוף חוות-דעת ויש להידרש למשמעות הנודעת לאי-צירופה. 3. הוספת חוות-דעת רפואית אינה מאריכה כשהיא לעצמה תקופת התיישנות שמלאה קודם למועד בו ניתנה [ע"א 8143/06 שלומוב נ' בית-חולים ע"ש הרצוג (עזרת נשים) פסקה 9 (טרם פורסם, 7.1.2010)]. על-כן, וככל שיימצא שהתובענה התיישנה בטרם הוגשה, לא יהא במתן היתר לתובע לצרף חוות-דעת כדי להחיות את התובענה ולגרום לבירורה חרף התיישנותה. 4. בה בעת אין-יסוד לטענה כי התרת תיקון כתב-תביעה שהוגש ביום האחרון בטרם מלאה תקופת ההתיישנות, כשהתיקון מתמצה בהוספת חוות-דעת רפואית שלא צורפה מלכתחילה, שקולה להוספת עילה שהתיישנה. תיקון מסוג זה נועד לתמוך את הטענות העובדתיות שפורטו בכתב-התביעה המקורי ולא מעבר לכך. מקום בו רשאי בית-המשפט לפטור תובע מחובת צירוף חוות-דעת על-יסוד הסיפא לתקנה 127, בסמכותו לנקוט בצעד מתון יותר של מתן היתר להגיש חוות-דעת שלא צורפה בדרך של תיקון כתב-התביעה [רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו (טרם פורסם, 5.10.2009); רע"א 1527/09 מדינת ישראל - משהב"ט נ' אבו עודה (טרם פורסם, 14.10.2009); רע"א 3938/10 F.HOFFMANN LA ROCHE נ' וילוזני (טרם פורסם, 6.9.2010)]. 5. מכלל הן יש לשמוע לאו. אם הוגש כתב-תביעה ערב תום תקופת ההתיישנות מבלי שצורפה אליו חוות-דעת נדרשת לתמיכתו, וחוות-הדעת מוגשת בנפרד ובשלב מאוחר יותר לאחר שתקופת ההתיישנות מלאה, אין חוות-הדעת עשויה להתקבל אלא לשם הוכחתן של אותן טענות שהועלו ונכללו בכתב-התביעה מלכתחילה, אך לא מעבר לכך. טענה שלא בא זכרה בכתב-התביעה, לא ניתן יהיה לעורר אותה בשלב מאוחר יותר בדרך של עיגונה בחוות-דעת מומחה, והכול כשחוות-הדעת מצורפת ומוגשת לאחר שתקופת ההתיישנות תמה. 6. צודקים הנתבעים בטענתם שכתב-התביעה נוסח באופן עמום והנסתר בו רב על הנגלה. משהעלו הנתבעים טענת התיישנות לא יהא התובע רשאי להשלים את שהחסיר בכתב-התביעה באמצעות חוות-דעת רפואית שתוגש בשלב מאוחר יותר, בנפרד מכתב-התביעה. ככל שיבקש התובע להתיר לו לתקן את כתב-התביעה ולצרף חוות-דעת, יוכל לעשות כן אך ורק לשם תמיכת טענות שהובאו בכתב-התביעה בצורה מפורשת וברורה. יחד עם זאת אין לומר שכתב-התביעה נעדר כליל טענות מפורשות וברורות מסוג זה [וראו למשל הנטען בסע' 14 לכתב-התביעה]. 7. איזון נכון בין זכויותיהם המהותיות והדיוניות של הצדדים מוביל אפוא למסקנה שאין למחוק את התובענה על הסף לעת הזו בשל אי-צירוף חוות-דעת מומחה, ובה בעת יש להגביל את התובע באופן שיהא רשאי להגיש חוות-דעת מומחה - ככל שיבקש לעשות כן - אך ורק לשם הוכחת טענות שנכללו בכתב-התביעה שעל-יסודו נפתח ההליך בצורה ברורה ומפורשת. ג. סיכומם של דברים הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. עד יום 15.3.2011 יגיש התובע תצהיר לאימות גילו שאליו יצורף צילום תעודת-הזהות שלו. ככל שהתובע מבקש להתיר לו לתקן את כתב-התביעה בדרך של צירוף חוות-דעת רפואית, יגיש על כך בקשה מנומקת בכתב עד יום 1.5.2011 בצירוף חוות-הדעת שאת הוספתה הוא מבקש. לא יעשה התובע כן, תימחק התובענה תוך פסיקת הוצאותיה. ימי פגרה יבואו במניין התקופה. ת.פ. 8.5.2011.כתב תביעהמסמכיםחוות דעת מומחהצירוף חוות דעתמומחהחוות דעת