מה הכישורים הנדרשים מעד מומחה ? האם חוקר פרטי נחשב עד מומחה ? האם שמאי נחשב עד מומחה ? בית המשפט ציין בפסיקתו כי כדי שחוות-דעת תתקבל כעדות מומחה, יש להוכיח שלנותנה הידע הדרוש בתחום שעליו הוא מעיד. בתחומים מסוימים ידע כזה יכול שיבוא מלימוד עיוני בלבד; בתחומים אחרים - מעבודה מעשית בלבד, ובמקרים רבים - משני הדברים הללו גם יחד. ##להלן פסק דין בנושא קבילות חוות דעת מומחה - מי נחשב מומחה בבית משפט ?## הרקע העובדתי: 1. התובע הוא תושב חוץ, שבבעלותו קרקע הסמוכה ל"מחלף הסירה", מזרחית לכביש החוף תל-אביב -הרצליה (להלן: "השטח"). התובע הגיש תביעה כספית נגד הנתבעים, כאשר נושא התביעה הוא השטח, אשר לטענת התובע, נעשה בו שימוש שלא כדין לצורכי שפיכת אשפה, הזרמת מי ביוב והקמת אגמי חמצון. לטענת התובע, נמנעה ממנו אפשרות הגישה או הכניסה לשטחו, וכי העירייה לא מסרה, לטענתו, נתונים כלשהם בדבר הכמויות שהוזרמו לשטח. משום כך, התובע מנסה באמצעות טכניקה מורכבת של פענוח תצלומי אוויר, להעריך את הנתונים (ראה טיעון לעניין קבילות חוות-דעת מומחה, עמ' 2, סעיף 5). לשם הערכת נתונים אלה נזקק התובע לחוות-דעת של מומחה, וכאן באה חוות-דעתו של מר יצחק ישראלי. סעיף 5 לפקודת המדידות: 2. באת-כוחה של הנתבעת 1 (להלן: "העירייה") התנגדה לקבילות חוות דעתו של מר ישראלי (להלן: "חוות הדעת") לאחר שנתברר בחקירתו הנגדית, כי אין הוא מודד מוסמך (ראה פרוטוקול הישיבה מיום 10.12.95, עמ' 2). התנגדות העירייה לחוות הדעת מבוססת על סעיף 5 לפקודת המדידות, הקובע כדלקמן: "שום מפה, תרשים או דיאגרמה של קרקע שנראה מתוכם שהם הוכנו לאחר תחילתה של פקודה זו או של פקודת מודדי הקרקעות, 1925, לא יקובלו במשרד ספרי האחוזה ולא יקובלו כעדות בשום בית משפט, אלא אם כן הוכנו ונחתמו על ידי מודד או שהם העתקה מאותה מפה, תרשים או דיאגרמה ואושרו ע"י מודד כהעתקה נכונה: בתנאי שלעולם יכול בית משפט לאחר שהראו לו סיבה מספקת לקבל כעדות כל מפה, תרשים או דיאגרמה שלא הוכנו על-ידי מודד". בא-כוח התובע טוען, כי הראיה שהוגשה, היא חוות-דעת מומחה, ולא מפה, תרשים או דיאגרמה (ראה טיעון לעניין קבילות חוות-דעת מומחה, עמ' 1, סעיף 3). כדי לבדוק, אם בכלל מדובר במקרה שלפנינו במפה, בתרשים או דיאגרמה אבחן מהי שיטת הבדיקה של מר ישראלי. לשון אחר, כיצד בדק מר ישראלי את מהות וטיב השינויים שחלו בשטח, נושא הבדיקה. בחוות-דעתו מציין מר ישראלי באופן מפורש את שיטת הבדיקה שבה השתמש במקרה דנן. הוא מציין, כי הבדיקה נעשתה על ידי פיענוח השוואתי בין תצלומי אוויר רלוואנטיים לאורך התקופה האמורה. כמו כן, הוא מוסיף שהנתונים הגיאומטריים של האתר הופקו מתצלומי האוויר על ידי מדידה במכשור מתאים. "המיפוי וחישוב הכמויות נעשו באמצעות תוכנות מתאימות..." (ההדגשה אינה במקור - וראה חוות דעתו של מר ישראלי, עמ' 1, סעיף 3). מכאן ניתן לראות, כי מיפוי אכן נעשה בידי מר ישראלי, ולכן, טענת התובע כי אין מדובר ב"מפה, תרשים או דיאגרמה", אלא בחוות-דעת, אינה מקובלת עליי ואני דוחה אותה. התובע גם טוען, כי מר ישראלי הוא מומחה בתחום פיענוח תצלומי אוויר ולכן, אין לטעון כנגד חוות-דעתו טענת אי-קבילות באופן גורף. כמו כן, התובע העלה טענה נוספת, שלפיה המומחה נעזר לשם הכנת חוות-דעתו בחומרי גלם, כגון תצלומים ומפות, ועל בסיסם הוא הגיע לממצאים ולמסקנות. בכך מנסה התובע למלא את דרישת הסיפא לסעיף 5 לפקודת המדידות בעניין "סיבה מספקת". אדון בקיום "סיבה מספקת" שיהא בה כדי "לקבל כעדות כל מפה, תרשים או דיאגרמה, שלא הוכנו על ידי מודד". הכישורים הנדרשים מעד מומחה: 3. כדי שחוות-דעת תתקבל כעדות מומחה, יש להוכיח שלנותנה הידע הדרוש בתחום שעליו הוא מעיד. בתחומים מסוימים ידע כזה יכול שיבוא מלימוד עיוני בלבד; בתחומים אחרים - מעבודה מעשית בלבד, ובמקרים רבים - משני הדברים הללו גם יחד (ראה א' הרנון, דיני ראיות (חלק שני, מהדורה רביעית, תשמ"ה-1985) עמ' 296 וכן ‎MC CORMICK , ON EVINDENCE (FFOURTH ED.) PP. .53 ומן הכלל אל הפרט. מר ישראלי מציין בחוות-דעתו את פרטי השכלתו וניסיונו. ניתן לראות, כי מר ישראלי נמנה, כפי שציינתי, שם אותם עדים מומחים, שהידע בתחום שעליו הם מעידים נרכש הן מלימוד עיוני והן מעבודה מעשית. אדון במהות הידע עצמו, שנדרש מעד מומחה. במקרה שלפנינו העירייה טענה, כי לפסול את חוות הדעת על פי סעיף 5 לפקודת המדידות, מהנימוק שהעד אינו מודד מוסמך, העירייה הוסיפה ואמרה לעניין זה (ראה פרוטוקול מיום 10.12.95 בעמ' 3-2): "אי אפשר לקבל את פעולות המדידה האלה כחוק, זה כמו רופאים שאינם יכולים להגיש חוות דעת. פעולות המדידה הן לכמת מדידות ולנסות לחבר ביניהן. לא יכול להיות שנקבל חוות דעת של עד שאינו מוסמך". בא-כוח התובע השיב לכך, בין היתר, כי מר ישראלי "הינו מומחה בתחום פענוח תצלומי אוויר" (ראה טיעון לעניין קבילות חוות הדעת). על יסוד הטענות דלעיל, כלום יש ספק במומחיותו של מר ישראלי? לעניין זה יפים דברי המלומד א' הרנון (שם, בעמ' 297): "ככל שהשופט צריך לסמוך יותר על המומחה יותר על המומחה המעיד לפניו, באשר רק המומחה ולא השופט, יודע סתרי המדע הנדון... כן חייב השופט להקפיד יותר על הוכחת מומחיותו תחילה. עצם הוכחת המומחיות המקצועית יש בה משום תחילת הוכחה לנכונות חוות הדעת, וכל ספק המתעורר לענין המומחיות, הופך מיד לספק לענין נכונות העדות". ומן הכלל אל הפרט: מר ישראלי מפרט בחוות-דעתו את פרטי השכלתו, הכוללים תואר ראשון בגיאוגרפיה, לימוד לקראת תואר שני למודדים אזוריים ועירוניים, קורסים מקצועיים ואוניברסיטאיים בנושא פיענוח תצלומי אוויר. כמו כן מציין מר ישראלי את פרטי ניסיונו, הכוללים ניסיון של למעלה משלושים שנה במחקר גיאוגרפי שימושי, ופיענוח תצלומי אוויר. מטרת הבדיקה, שבגינה נשכרו שירותיו של מר ישראלי, היא בדיקת המהות והטיב של השינויים שחלו בשטח נושא כתב התביעה. בית המשפט שלפניו מעיד המומחה, הוא הקובע אם כישוריו הולמים את הנדרש בתחום הנדון (ראה א' הרנון, עמ' 297). מן האמור לעיל עולה, כי ניתן לעמוד על כשירותו המקצועית של מר ישראלי ולאמוד אותה בחיוב לעניין מתן חוות הדעת ולעניין מדידות הדרושות לצורך מתן חוות-דעתו, כפי שציין בחוות-דעתו. אשר לסייג המופיע בסיפא של סעיף 5 לפקודת המדידות, ניתן ללמוד לדעתי, כי בשטח המדידה האמורה, אין זה תנאי הכרחי שתהא לעד השכלה אקדמאית או הכשרה טכנית מיוחדת, שקיבל ממוסד מוכר. בתחום זה אפשרי, כנראה, לרכוש את הידע והבקיאות מתוך ניסיון מעשי בצירוף לימוד עצמי. תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984: 4. העירייה טוענת, כי אל לו לבית המשפט לקבל את חוות-דעתו של מר ישראלי (פרוטוקול מיום 10.12.95, עמ' 3-2). משמעותה המשפטית של טענה זו היא, כי בית המשפט לא יקבל את עדותו של מר ישראלי בתור "עדות של מומחה", שכן אין לראות בעד זה "מומחה" על פי הדין. מן הראוי שנפנה את שימת הלב בהקשר זה לפרק י"א לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "התקנות"), ובעיקר לתקנה 125 הקובעת כדלקמן: "מומחה-רופא, מומחה רפואי, או מי שעוסק כמומחה בנושא שבמדע, במחקר, באומנות או במקצוע". בע"א 745/82, [1], בעמ' 50, נדונה השאלה מיהו מומחה כמשמעותו בתקנות. לשון אחר, על מי חלות התקנות בענייני מומחים (ראה א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שלישית) עמ' 190). יפים לעניננו דברי כבוד השופט ג' בך בע"א 745/82 [1]: "קיימים שני סוגים של 'עדים מומחים', אשר עדותם קבילה ורלוונטית, למרות שאין ברשותם בהכרח מידע ישיר בדבר העובדות המרכזיות שעליהן נסב המשפט שבו הם נקראים להעיד. ישנם "מומחים" במובן הקלאסי של המונח, היינו, אנשים שהתמחו במדע או במקצוע, בעלי תארים ודיפלומות, אשר בתי-משפט נזקקים לעדותם, כאשר מחווים הם את דעתם בנושא שהוא בתחום מומחיותם המיוחדת. ומאידך גיסא, ישנם אנשים אחרים, אשר בדרך זו או אחרת, אם תוך עיסוק במקצועם או בתור חובבנים או בדרך מקרית אחרת, רכשו מידע כללי בנושא מסוים ובית המשפט סבור, כי יוכל להפיק תועלת מפרי נסיונם בבואו להחליט... בנושאים העומדים להכרעה לפניו". ברוח זו נקבע בכללי הראיות האמריקניים - ‎FEDERAL RULE OF EVIDENCE AND ,REVISED UNIFORM RULE OF EVIDENCE כדלקמן: IF SCIENTIFFIC, TECHNICAL, OR OTHER SPECIAL IZED KNOWLEDGE" WILL ASSIST THE TRIER OF FACT TO UNDERSTAND THE EVIDENCE OR TO DETERMINE A FACT IN ISSUE, A WITNESS EDUCATION, MAY TESTIFY THERETO IN ".THE FORM OF AN OPINION OR OTHERWISE (ראה- (‎.(MCCORMICK, P.54, NOTE 8 וגם זאת: THE RULE [SPEAKING OF FED. R. EVID. 702] IS BROADLY" PHRASED. THE FIELDS OF KNOWLEDGE WHICH MAY BE DRAWN UPON ARE NOT LIMITED MERELY TO THE 'SCEINTIFIC' AND 'TECHNICAL' BUT ,EXTEND TO ALL 'SPECIALIZED' KNOWLEDGE. SIMILARLY, THE EXPERT IS VIEWED ,NOT IN A NARROW SENSE, BUT AS A PERSON QUALIFIED BY KNOWLEDGE SKILL, EXPERIENCE, TRAINING OR EDUCATION. THUS WITHIN THE SCOPE ,OF THE RULE ARE NOT ONLY EXPERTS IN THE STRICTEST SENSE OF THE WORD E.G. PHYSICIANS, PHYSICISTS, AND ARCHITECTS, BUT ALSO THE LARGE GROUP SOMETIMES CALLED 'SKILLED' WITNESSES SUCH AS BANKERS ".OF LAND OWNERS TESTIFYING TO LAND VALUES (ראה-‎(MCCORMICK, P.55, NOTE 11 קביעה זו מקובלת עליי. אין טעם להעמיד לפני בית המשפט מגבלות פורמאליות ונוקשות בנושא זה. הקריטריון היחיד של קבילות ראיה מסוג זה נעוץ במבחנים של רלוואנטיות ושל משקל פוטנציאלי יש להניח, שבית משפט לא ירשה הבאת עד בתור "עד מומחה", אם יתברר לו מראש, שעל סמך ניסיונו וכישוריו של אותו עד לא יוכל הלה בשום אופן לתרום תרומה ממשית לבירור השאלות השנויות במחלוקת (ראה ע"א 745/82 [1], עמ' 51). כדי שבית המשפט יוכל להתרשם מכישוריו ומידיעותיו של עד מומחה, חייב הצד המציע את עדותו להגיש את חוות-דעתו של העד מראש, במועד, ועל פי הקבוע בתקנה 129 לתקנות ובתקנות סדרי הדין (עדות מומחים), תשט"ו-1954, וכן עליו לספק לבית המשפט מידע בדבר ניסיונו והשכלתו של העד (ראה ע"א 745/82 [1] שם). בענייננו, מילא התובע אחר כל הדרישות הפורמאליות האמורות לעניין עדותו של מר ישראלי. משהוכח לבית המשפט, לכאורה, שהעד מעורה בענייני המדידה הנדרשים לתביעה, וכי עשוי להיות לו מידע מהותי בדבר מהות השינויים שחלו בשטח וטיבם, לא תהא כל מניעה להתיר את השמעתו ולקבוע ממצאים על פי עדותו. ועוד זאת: הנתבעות יוכלו לבחון את חוות הדעת בחקירה הנגדית, ואם תמצא חולשה של חוות הדעת כי אז יינתנו המשקל והמהימנות הראויים לחוות הדעת ולעדותו של מר ישראלי. חוק יסוד: חופש העיסוק: 5. לסעיף 5 לפקודת המדידות תפקיד כפול: האחד - מצוי ברישא של הסעיף האמור ועניינו לשרת את האינטרסים של החברה. השני - קבוע בסיפא של הסעיף - הבטחת חירותו של היחיד לעסוק כמודד גם אם אינו מודד מוסמך. ביסוד התפיסה של סעיף 5 לפקודת המדידות אפשר למצוא, לדעתי, אותו איזון פנימי שעליו בא לשמור חוק יסוד: חופש העיסוק, בסעיפים 3 ו-4. ברישא של סעיף 5 לפקודת המדידות יש ביטוי לאופי החברתי של העיסוק כ"מודד". חופש העיסוק בכלל, והעיסוק כ"מודד" בפרט, משקיף על הפרט כעל חלק מהחברה. הוא מניח קשרים בין פרטים; הפרט הוא יצור חברתי וחופש העיסוק הוא חופש לעסוק עם הזולת. אין אדם עוסק עם עצמו. הוא עוסק עם אחרים, החיים כמוהו באותה חברה (ראה בעניין חוק יסוד: חופש העיסוק, א' ברק, פרשנות במשפט (כרך שלישי) עמ' 607-608). כך גם המודד. מתוקף תפקידו עוסק המודד, בין היתר, בעריכת מפות, דיאגרמות ותרשימים של קרקע. לעבודה זו משמעות רבה לעניין קביעת בעלות על מקרקעין מסוימים, ותשלומים שיש לשלם ביחס לשטחם של המקרקעין הנדון: פיצויים, דמי שימוש או כל עניין אחר. לפיכך, אין להקל ראש בדרישת החוק, כי מודד ממשלתי או מודד בעל רישיון (ראה סעיף 2 לפקודת המדידות) יוכלו להכין מפה, תרשים או דיאגרמה" לאותם עניינים אשר נקבעו בו. הרישא של סעיף 5 לפקודת המדידות מהווה, איפוא, את פסקת ההגבלה, אשר משקפת פשרה בין כוח המדינה לבין הפרט. פסקת הגבלה זו מאפשרת פגיעה בזכויות האדם כדי לקיים מסגרת חברתית השומרת על זכויות האדם להכין "מפה, תרשים, או דיאגרמה" אשר, בין היתר, יתקבלו כעדות בבית המשפט, וזאת, כאמור כדי להגן על זכויות אדם מנגד. סעיף 3 לחוק יסוד: חופש העיסוק קובע: "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד". סעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק הוא בבחינת סעיף ההגבלה, שעניינו פגיעה בחופש העיסוק. האיזון בין שני סעיפים אלה מקבל את ביטויו בסיפא של סעיף 5 לפקודת המדידות. סעיף זה שומר על חופש הפרט לעצב את דמותו ואת מעמדו החברתי כ"מודד", אף אם אינו מודד על פי דין, בחברה שבה הוא חי. ואולם, עצב זה אפשרי באותן מגבלות שהחוק קובע: ה"מפה, תרשים ודיאגרמה" התקבלו בבית המשפט כעדות, גם אם לא הוכנו בידי מודד, בתנאי שיראו לבית המשפט סיבה מספקת לכך. מן האמור לעיל נמצא, כי חופש העיסוק בכלל, והעיסוק כ"מודד" על פי דין בפרט, אינו בלתי-מוגבל. הוא ניתן להגבלה, אך גם להגבלות עליו יש גבולות (ראה ברק, עמ' 595, 607-608). אמת, נכון, כי מר ישראלי אינו מודד מוסמך, אך אין בכך, כשלעצמו, כדי לפסול על הסף את המפות, התרשימים והדיאגרמות שהכין לשם קבלתם כעדות בבית המשפט. תום הלב: 6. סעיף 5 לפקודת המדידות קובע, כי "שום מפה, או דיאגרמה של קרקע.... לא יקובלו כעדות בשום בית משפט". אולם, "לעולם יכול בית משפט לאחר שהראו לו סיבה מספקת לקבל כעדות כל מפה, תרשים או דיאגרמה שלא הוכנו על ידי מודד". חובת בעל-דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים "בדרך מקובלת ובתום לב", מטילה עליו, לדעת כבוד השופט א' ברק (כתוארו אז), את החובה לפעול באופן בו בעל-דין הגון וסביר היה פועל במקומו (ראה: בר"ע 305/80 [2], בעמ' 461). מה המבחן לפעולתו זו של בעל-דין? על שאלה זו משיב כבוד השופט ברק (כתוארו אז) (בר"ע 305/80 [2] הנ"ל, עמ' 462-461) בזו הלשון: "המבחן לפעולתו זו אינו מבחן סובייקטיבי, ואינו מותנה בגישתו האינדיוידואלית של בעל הדין באשר לנכון ולראוי, המבחן הראוי הוא זה, הלוקח בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של ההתנהגות ההגונה והסבירה. במסגרת זו יש לדרוש, כי בעל י דין לא יהיו זאבים זה לזה, אם כי אין לדרוש, שיהיו מלאכים זה לזה. יש לעמוד על כך כי יתנהגו זה כלפי זה כבני אדם הגונים וסבירים". 7. בעניין המיוחד שלפנינו, מקובלת עליי טענת בא-כוח התובע, כי דרישת העירייה לפסילת מר ישראלי אינה דרישה סבירה, משום שאין בה אותה מידת התחשבות שהדין דורש ביחסים שבין בעלי הדין. העירייה רשאית להפעיל את כוח הדרישה, הנתון לה בסעיף 5 לפקודת המדידות, אך עליה לעשות כן מתוך התחשבות בבעל הדין האחר. התחשבות זו אין פירושה ויתור על אינטרס ראוי להגנה. על כן, אם יש צידוק ענייני לכך, כי חוות הדעת תיעשה בידי מודד מוסמך, רשאית העירייה לעמוד על כך. בעניין שלפנינו, פרט לעמידה דווקנית על דרישתה, לא גילתה העירייה טעם כלשהו מדוע יש לפסול את חוות-דעתו של מודד שאינו מוסמך, כאשר המומחה עשה מפה כאמצעי עזר לחישוב כמויות ולמתן חוות-דעת בחישוב שטחים וכמויות. לעניינים אלה אין צורך במיפוי בידי מודד מוסמך. לאור האמור ראיתי לקבל את חוות הדעת ואת המפה שעשה המומחה, כאמצעי עזר לעריכת חוות הדעת האמורה. בנסיבות העניין ולנוכח העובדה, כי העד מסר את עדותו חרף התנגדות העירייה, אני קובע שאין צו להוצאות. מומחהחוות דעת מומחהחוות דעתקבילות ראיותקבילות