כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום אשר מייחס לה אי מתן זכות קדימה לכלי רכב הבאים או נכנסים לצומת בניגוד לתקנה 64(ד) + 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961. מכתב האישום עולה כי בתאריך 13.08.10 בשעה 11:25 יום ו' בשבוע נהגה הנאשמת ברכב פרטי מ.ר 3462713 (להלן:"הרכב") בצומת הרחובות פינס-שמריהו לוין בראשון לציון ולא נתנה זכות קדימה לתנועה הבאה או נכנסת לצומת. בישיבת ההקראה שהתקיימה בתאריך 11.10.10 כפרה הנאשמת בעובדות כתב האישום וטענה שהיא עצרה מספר פעמים ובזמן שהחלה לנוע לאט השוטר סימן לה עם היד והוסיפה שכלל לא הייתה תנועה. פרשת תביעה: מטעם המאשימה העיד : -איצקוביץ' משה - מתנדב אשר ערך הזמנה לדין וכתב אישום ת/1, סקיצה ת/2. עד התביעה סיפר בחקירתו שהנאשמת עצרה בצומת אולם לא נתנה זכות קדימה לרכב שהיה בצומת (להלן:הקטנוע) וכתוצאה מכך נאלץ רוכב הקטנוע לבלום כדי למנוע תאונה. העד שלל בתוקף את הטענה שהוא דיבר עם רוכב האופנוע לפני שעצר את הנאשמת ולדבריו עצר את רוכב האופנוע כדי לרשום את פרטיו לאחר שלא ניתנה לו זכות קדימה וציין שעמד כ-12 מטר לפני הצומת והעבירה זוהתה. פרשת הגנה: מטעם ההגנה העידו: -הנאשמת. -בלנקי פוול - נוסע ברכבה של הנאשמת. הנאשמת : סיפרה שבמועד האירוע ראתה את השוטר עומד ומדבר עם רוכב אופנוע תוך שהיא התקרבה בנסיעה איטית מאוד ולאחר שפנתה השוטר סימן לה לעצור. לדבריה היא ביקשה מהשוטר שלא יקשה עליה ושייתן לה קנס אולם הוא סירב. בחקירתה הנגדית השיבה בחיוב שממקום עמידתו יכול היה העד לראות אותה וחזרה על דבריה שהיא ביקשה לקבל קנס בעת האירוע מאחר וקשה לה להגיע לביהמ"ש בפתח תקווה. בלנקי פוול: סיפר שבעת האירוע נסע ברכבה של הנאשמת עד כ-10 מטר לפני הצומת והבחין כי בצומת עמד שוטר אשר דיבר עם רוכב אופנוע, לדבריו הנאשמת עצרה את רכבה ולא הייתה כלל תנועה והחלה לפנות ימינה ומשם הוא הלך. בחקירתו הנגדית השיב שאין לו קרבה לנאשמת וחזר על דבריו שהוא ירד מרכבה כ-10 מטר מהצומת תוך שהוא מסתכל עליה שהיא עצרה פעמיים בתמרור עצור ולאחר שפנתה הוא הלך. לאחר ששמעתי את עדותם של עדי ההגנה ועדותו של עד התביעה ולאחר ששקלתי את טענותיהם, התרשמתי מהופעתם בבית המשפט ומצאתי כי ת/1 ות/2 מפורטים וכוללים את מלוא הפרטים שיש בהם כדי לבסס את האישום כנגד הנאשמת על כן הגעתי למסקנה כי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר ואנמק : -אין מחלוקת כי רכבה של הנאשמת עצר בקו העצירה. -אין מחלוקת לגבי מיקומו של עד התביעה והמרחק בו שהה ביחס לצומת. -אין מחלוקת לכך שעד התביעה יכול היה להבחין ברכבה של הנאשמת מהמקום בו עמד. -אין מחלוקת כי עד התביעה שוחח עם רוכב האופנוע בנקודת זמן מסוימת. טענתה של הנאשמת הינה שלא הייתה כלל תנועה בצומת ולא היה אופנוע שנסע לכיוון הצומת כמו כן הסתכלה ושמרה על כללי התנועה אולם מעיון בתגובתה הספונטאנית שנרשמה על גבי ת/1 "אני עצרתי, חשבתי שנהג הקטנוע האט, אני מבקשת שתוותר לי ולא תיתן לי הזמנה למשפט. אני אלמד בעתיד לא לעשות" עולה באופן מפורש ושאינו משתמע לשתי פנים שהיא למעשה בו במקום הכירה בעובדה שנהגה בניגוד לכללי התעבורה והודתה בכך שאכן נסע אופנוע בצומת כנראה לא העריכה נכון את אופן נסיעתו של האופנוע, כמו כן עולה גם מבקשתה שעד התביעה יוותר לה ובכך שהיא ציינה שבעתיד היא לא תחזור על מעשה שכזה מחזק את גרסתו של העד שהעבירה בוצעה על ידה. בישיבת ההקראה טענה הנאשמת כי במועד האירוע הבחינה בעד התביעה מדבר עם בחור על אופניים אולם בחקירתה ציינה שהבחינה בעד התביעה מדבר עם אדם על אופנוע (שורה 4 ע"מ 3 לפר'). הנאשמת ציינה שמהמקום שעד התביעה היה מצוי הוא יכול היה לראות את רכבה (שורה 19 ע"מ 3 לפר'), כמו כן העד בעצמו העיד שהמרחק שעמד לפני הצומת הוא כ-12 מטרים כלומר השוטר הבחין בביצוע העבירה ממרחק קצר ביותר וזאת תוך שמירה על קשר עין רצוף עם הנאשמת כפי שציין בת/1 וחיזוק לכך ניתן למצוא בכך שהעד טרח לציין שהנאשמת טרם ביצוע העבירה עצרה בקו העצירה קרי הבחין בפעולות שנקטה כבר בשלב מוקדם להתפרצותה לצומת. עד התביעה ידע למסור פרטים מזהים של הקטנוע שעימו כמעט התרחשה תאונה. לא מצאתי סיבה מה לו לעד התביעה לטפול אשמת שווא על הנאשמת ולהמציא פרטים מזהים של אופנוע ולטעון שהנאשמת לא נתנה לו זכות קדימה בעוד שהנאשמת טוענת שכלל לא הייתה תנועה השתכנעתי מעדותו של עד התביעה אשר הותיר רושם אמין וללא סתירות בגרסתו שהאירוע התנהל כפי שתואר על ידו וראיה לכך ערך סקיצה מפורטת שבה ידע לציין במדויק היכן עמד רכבה של הנאשמת ומהי נקודת היציאה שלה מהצומת לכביש וכן מהיכן הגיע האופנוע והנקודה בה הוא שהה. עד ההגנה טען כי ירד כ- 10 מטרים לפני הצומת אולם לדבריו רק לאחר שחזר לביתו גילה שהנאשמת קיבלה קנס (שורה 10 - 11 ע"מ 4 לפר'). כלומר לפי גרסתו כלל לא ראה את כול ההתנהלות בין הנאשמת לעד התביעה. שוכנעתי מעדותה של הנאשמת שאינה בטוחה בצדקתה היות וטענה שכבר בעת האירוע ביקשה מהשוטר שייתן לה קנס במקום הזמנה להישפט מאחר וקשה לה להגיע לבית המשפט בפתח תקווה ובמשך דבריה טענה "אם ימצאו שאני אשמה אז אני אשלם" (שורה 31 - 32 ע"מ 3 לפר'). לאור כל האמור, הנני מאמינה לגרסת עד התביעה כי הבחין בנאשמת מתפרצת לצומת מבלי לתת זכות קדימה ומעדיפה אותה על פני גרסת הנאשמת וקובעת כי יש להרשיע אותה בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. משפט תעבורהזכות קדימהקנס