1. בתביעתו זו עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים בסכום של -.36,949 ש"ח, שווי פרמיות שלא הופרשו ע"י הנתבעת לקרן הביטוח, בגין 5 חודשים, בסך של 562.50 ש"ח, הפרשי שכר בסך -.250 ש”ח, בגין חודש 9/97, וערך שווי ציוד אישי שהשאיר ברכב נתבעת, בסך של 1,650 ש"ח. 2. יחד עם כתב ההגנה הגישה הנתבעת תביעה שכנגד, ובה ביקשה לחייב את התובע לשלם לה סכום של 13,520 ש"ח, עבור קנס, פיצוי בגין ביטול זמן ושכ"ט עו"ד שנאלצה להוציא לצורך הטיפול בעבירת תנועה מיום 9/3/95, שהיא מייחסת לתובע בזמן שהוא עבד אצלה. בסיכומיה העמידה הנתבעת את הסכום הנתבע, בגין הנ"ל, על סך -.10,520 ש”ח בלבד, לאחר שהוברר כי סכום הקנס ששילמה, בסופו של דבר, היה בסך -.1,000 ש”ח, שזה סכום הקנס המקורי. 3. רקע עובדתי: א. הנתבעת הינה חברה מאוגדת כדין ועוסקת במכירה ומתן שירותים למיכון משרדי (להלן: "הנתבעת" או "סיגמנט"). ב. התובע, עבד אצל הנתבעת בתקופה שמיום 21.4.92 ועד ליום 30.10.97, כ-5.5 שנים, וזאת בהתאם לחוזה העסקה אישי שהסדיר את מערכת היחסים ביניהם. ג. בהתאם לחוזה ההעסקה האישי, עולה כי התקבל לעבוד בסיגמנט כטכנאי ומנהל שירות. ד. ביום 4.5.93, הוציא מנכ"ל הנתבעת לתובע, כתב מינוי לתפקיד מנהל שירות של הנתבעת, ובו נקבע: "בזאת הינך מתמנה למנהל השרות של חברת סיגמנט בע"מ... בשלב ראשון זה...תהיה עבודתך בחברה משולבת: ניהול שירות+שירות שטח. אולם ככל שיגבר היקף הפעילות של החברה, וככל שיגדל תקן העבודה בחברה כך תקדיש חלק גדול והולך מזמנך לניהול השירות". (להלן: "כתב המינוי"). ה. במחצית שנת 1997, החל שיתוף פעולה עסקי, בעניין ניהול השירות של הנתבעת ושל חברת מעתק בע"מ (להלן: "מעתק"). ו. ביום 28.9.97, ובעקבות שיחת בירור שהתקיימה בין התובע לבין מנכ"ל הנתבעת, מר יעקב חוסטצקי, ביום 26.9.97, מסר התובע למר חוסטצקי, מכתב שכלל בין היתר, הודעה בדבר החלטתו לעזוב את העבודה בנתבעת, החל מיום 30.10.97. ז. מוסכם על הצדדים, כי שכרו החודשי האחרון של התובע עובר למועד סיום עבודתו בנתבעת, עמד על סך של 6,718 ש"ח ברוטו, המורכב משכר יסוד בסך של 5,770 ש"ח ותשלומים נוספים בגין רכיבי שכר אחרים כגון החזקת טלפון, אש"ל, בונוס ושווי רכב. דיון והכרעה: 4. האם התובע זכאי לפיצוי פיטורים? א. לטענת התובע, הוא התפטר בשל הרעה בתנאי עבודתו ובשל נסיבות שבעטיין, אין לדרוש ממנו להמשיך ולעבוד בשרות הנתבעת. מנגד, טוענת הנתבעת כי התובע התפטר מיוזמתו ומרצונו החופשי ובלא שהייתה הרעה כלשהי בעבודתו. ב. לטענת התובע ההרעה בתנאי עבודתו החלה בשלב בו נאמר לו וליתר העובדים, כי עסק הנתבעת נמצא בקשיים כלכליים וכי לעסק נכנסת חברה בשם מעתק,שעד אז שימשה כספקית של סיגמנט, וביתר שאת כאשר מעתק החלה בפועל לנהל את השירות בסיגמנט. לטענת התובע הוא התקבל, מלכתחילה לעבוד בסיגמנט, כמנהל שירות וגם כטכנאי, ועם הזמן הוא עבד יותר כמנהל שירות, כעולה אף ממכתב המינוי משנת 93. אולם, בעקבות שיתוף הפעולה בין סיגמנט ומעתק הפסיק התובע לשמש בפועל כמנהל שירות, ותפקיד זה בוצע ע"י צביקה, מנהל השירות מטעם מעתק, בעוד שהוא נדרש לעבוד כטכנאי כמעט במשרה מלאה, ונאלץ לתת שירות במקומות מרוחקים שלא הוא ולא הטכנאים האחרים של סיגמנט היו מגיעים אליהם לפני אותו שיתוף פעולה עסקי עם מעתק. ההרעה החמורה ביותר מבחינתו הייתה, שניטלה ממנו יכולת ההחלטה ושיקול הדעת בעבודה, והכפפתו ל"צביקה" מנהל השירות של מעתק, שבתחילת השיתוף העסקי בין שתי החברות ישב במשרדי סיגמנט בחיפה ונהל את השירות שניתן ללקוחות שתי החברות, ואשר גם לאחר שחזר למשרדו בתל-אביב, הוא המשיך לשלוט על העניינים בסיגמנט, ונתן הנחיות מרחוק. ג. בהקשר זה העיד התובע בפנינו (בעמ' 11 לפרוטוקול ש' 10-8), ואמר: "בעל חברת מעתק בשם גידי בא וסיפר לנו שמהיום והלאה צביקה והוא מנהלים את הנתבעת, ושאנו צריכים להישמע להוראות של צביקה". ד. בעמ' 14 לפרוטוקול ש' 7, תיאר התובע את השינוי באופן ובמהות עבודתו לאחר השיתוף העסקי בין מעתק לבין סיגמנט כדלקמן: "בתקופה שצביקה מונה כמנהל שירות, עבדתי יותר קשה, יצאתי מהבוקר מהבית, אפילו התווספו לנו לקוחות של מעתק בחיפה. השינוי התבטא בזאת: קודם הייתי מגיע לעבודה ועושה סידור עבודה, ויוצאים החברה לעבודה. אני הייתי לוקח את הדברים הקרובים למשרד, או הדברים הבעייתיים לטיפולי האישי. בד"כ הייתי נעדר מהמשרד עד לצהרים. בזמן שינוי הנהלת החברה לא הייתי חוזר למשרד עד סוף היום, עד 17.00, 18.00, ואז התחלתי לעבוד ממש כמו כל טכנאי אחר. לא קיבלתי תוספת בשכר. ... הוספו לקוחות של מעתק, לא שלנו. חב' מעתק הייתה צריכה לטפל בהם, ואנו טיפלנו בהם. הפריע לי שיש יותר עבודה ללא תוספת כ"א או תוספת בשכר. ולפעמים אחרי שעות העבודה הרגילות. טכנאי בשם רוני עבד במעתק, ועבד רק בעבודות שלו, ולא בעבודות שלנו. אנו קיבלנו תוספת של עבודה ממעתק, לא קיבלנו את כל העבודות של מעתק". ה. בחקירתו המשלימה הוסיף התובע והתייחס בצורה יותר רחבה לשינוי שחל בתנאי עבודתו לאחר תחילת שיתוף הפעולה בין מעתק לסיגמנט, ושהיווה מבחינתו הרעה בתנאים שהצדיקה לראות בו מתפטר כדין מפוטר. התובע העיד כי העבודה גדלה בהרבה והוא נאלץ לעבוד יותר מאשר עבד בעבר, ונאלץ לנסוע לכל היום ולטפל במכונות אצל הלקוחות שחלקם נמצא באזורים מרוחקים באיזור הצפון ובבסיסי הצבא, זאת לעומת עבודתו לפני שיתוף הפעולה בין סיגמנט למעתק שאת עיקרה עשה כמנהל שירות בסגמנט, בתוך המשרד. התובע טען, וטענתו זו לא נסתרה, כי חרף השינוי באופי ומהות עבודתו לא חל כל שינוי בשכרו, למרות שנאלץ לנסוע למקומות מרוחקים כמו רמת הגולן, ולשהות שם שעות רבות, וניטלו ממנו הסמכויות כמנהל שירות, ונשללה ממנו הפריבילגיה של מנהל שירות שהתבטאה בתנאים שהגיעו לו, חופשיות ההחלטה, עצמאות בניהול נושא השירות וטיפול בבעיות בתקלות מיוחדות שיתר הטכנאים לא הצליחו לתקנם, הכול בהתאם לשיקול דעתו. לאחר שיתוף הפעולה עם מעתק, הוא נדרש לצאת לקריאות ראשונות כמו כל טכנאי, ובנוסף נשללה ממנו תוספת השכר ששולמה לו מדי שנה. ו. בעקבות השינוי בתנאי עבודתו ביקש התובע לדבר על העניין עם מנכ"ל סיגמנט, מר חוסטצקי, אך זה הודיעו שאין מה לעשות, וכי אין כוונה לתת לו העלאת שכר, כפי שנהגו עמו בשנים האחרונות, כאשר מדי שנה שכרו עודכן ושולמה לו תוספת שכר, שנעה בין 15%-20%, מכלול ההתרחשויות הנ"ל הביאו את התובע להודיע על עזיבתו את העבודה בסיגמנט, במכתב מיום 28.9.95 (מוצג נ/3), כאשר לטענתו, זה היה לאחר ובהתבסס על סיכום שהיה לו עם מר חוסטצקי לפיו, פוליסת ביטוח המנהלים על כל הכספים שנצברו בה תועבר אליו עם עזיבתו. ז. במכתב ההתפטרות, הודיע התובע כי הוא מסיים את עבודתו ביום 30.10.97, היינו לאחר הודעה מוקדמת של חודש. אולם כבר בערב של אותו יום הוא קיבל טלפון ממר חוסטצקי, וזה הודיעו כי הוא וסיגמנט מוותרים על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת. (ראה עמ' 12 לפרוטוקול ש' 12). ח. עד ההגנה מר צביקה פרסיל ששימש כמנהל שירות בחברת מעתק בע"מ, תיאר בעדותו בפנינו את אופי ומהות שיתוף הפעולה שנוצר בשנת 97 בין מעתק לבין סיגמנט, בנושא השירות ללקוחות, ואמר כי מעתק בנוסף להיותה יבואנית של מכונות, היא נתנה שירות ללקוחות להם היא מכרה ישירות, ולא דרך הדילרים, את המכונות שהיא ייבאה.. מר צביקה הוסיף, כי מעתק נתנה שירות ללקוחות שלה באזור הצפון בעזרת טכנאי קבוע מטעמה באזור, או בעזרת דילרים שלה כמו סיגמנט או חברות אחרות. צביקה תיאר את השיקולים, נסיבות ואופי העמקת שיתוף הפעולה בין סיגמנט למעתק ואמר: "בשנת 97' היתה העמקה של שיתוף הפעולה בין מעתק ובין הנתבעת, ומשמעותה שהטכנאי שלי בצפון נתן יותר שירות עבור הנתבעת. לדוגמא, אם יש טכנאי שלי שנוסע לק. שמונה, וטכנאי של הנתבעת שנוסע גם הוא לק. שמונה, חבל על הזמן, אז טכנאי אחד מטפל בשתי הקריאות. לא היה הסכם בכתב בעקבות העמקת שיתוף הפעולה בינינו. העמקת שיתוף הפעולה היה בשירות. אני ישבתי עם מנהל הנתבעת, ועם הטכנאים של הנתבעת והטכנאי שלי בצפון. סיכמנו שנבזבז פחות. עד לאותה שנה הטכנאי בצפון של מעתק נתן שירות גם לנתבעת והנתבעת עזרה לנו גם לפני כן. פשוט אמרנו שבמקום להצליב מידע, לנקז את נושא השירות לשולחן של הנתבעת ומשם תהיה חלוקת עבודה שכללה גם את הטכנאי שלנו בצפון. אותו דבר בתל-אביב. ההזמנות של כל לקוחות הנתבעת התנקזו במעתק, ואנו נתנו להם שירות. יש דוחות שירות מרוכזים עם חשבוניות, קבענו כמה יעלה ביקור טכנאי וקיזזנו." אולם, בהמשך עדותו אישר צביקה כי סיגמנט, נתנה יותר שירות למעתק עבור לקוחות מעתק בצפון, למרות שגם למעתק היה טכנאי משלה שהצטרף לשלושת הטכנאים שהיו לסיגמנט. ט. מחומר הראיות עולה כי ההתחשבנות בין שתי החברות התבצעה כך שסיגמנט הוציאה חשבונית עבור שירות שנתנה עבור מעתק בצפון, ומעתק הוציאה חשבונית עבור שירות שהיא נתנה ללקוחות סיגמנט באיזור המרכז, ובסוף כל חודש הוצא ריכוז חודשי של חשבוניות אלו והחברות התקזזו ביניהם. י. צביקה אישר כי הדפוס של שיתוף פעולה דוגמת זה בשנת 97, עשתה מעתק רק עם סיגמנט. וכי בעקבות כך, הוא נאלץ להגיע בעצמו יותר לחיפה לבקשת מנהלה של סיגמנט. יא. עדת ההגנה גב' לילית שלום, מזכירת הנתבעת, אישרה בעדותה בפנינו כי שתי החברות מעתק וסיגמנט נתנו שירות כלל ארצי, וכי השינוי באופי העבודה היה בכך שסיגמנט נתנה למעתק שירות בצפון, ומעתק נתנה לסיגמנט שירות באזור המרכז והדרום, ובכך שסידור העבודה של סיגמנט לקח בחשבון גם הטכנאי מטעם מעתק. גב' שלום אישרה עוד, כי גם הבסיסים הצבאיים בצפון, נוספו ללקוחות סיגמנט בעקבות שיתוף הפעולה עם מעתק. יב. מר יעקב חוסטצקי, ששימש כבעל המניות העיקרי ומנהל של סיגמנט, העיד בפנינו אודות מהות תפקידו של התובע כמנהל שירות בסיגמנט, לפני השיתוף העסקי עם מעתק ואמר, בעמ' 27 לפרוטוקול (ש' 30-17): "התובע היה טכנאי, והיה מנחה את יתר הטכנאים בגלל המומחיות שלו בתחום מכונות הצילום. הוא שימש טכנאי, הוא היה יוצא לשטח בדיוק כמו כל טכנאי. בד"כ היה מקבל את המכונות היותר מסובכות לתיקון. ניהול השירות של התובע התבטא בתקלות שלא ידעו לתקן, ולפעמים עשה סידור עבודה לטכנאים ולעצמו, הוא היה מרכז ומבקש את החלקים שיש להזמין. ניהול שירות זה קשר עם לקוחות, פתירת בעיות שלא מצליחים הטכנאים הרגילים. ניהול שירות בתחום החברה שלנו שעיקר עבודתה הוא מתן שירות, אין עניין של לשבת עם ניירת, הניירת מתקבלת ע"י הטכנאים נמסרת לפקידה ומתויקת. ניהול שירות זה לא דבר כבד משקל בחברה כמו שלנו. אחרי שהתובע עזב יש בחור בשם רוני, ולו ידע נרחב, והטכנאים באים ומתייעצים איתו. הוא נחשב למנהל שירות אבל הוא אפילו לא עושה סידור עבודה לעצמו. הוא עובד תחת חסותי אבל לא מקבל ממני שכר, אלא ממעתק. התואר מנהל שירות קיים, אבל אין לו משמעות. הוא בעל הידע הרחב ביותר והניסיון בחברה, והוא מנהל השירות כי כולם פונים אליו בבעיות" יג. זה המקום לציין כי, למקרא כלל עדותו של מר חוסטצקי בפנינו, והקטע שצוטט לעיל, עולה הרושם כי הוא מנסה להמעיט עד כדי ביטול, מתפקידו ועיסוקו של התובע כמנהל שירות של סיגמנט, בתקופה שלפני שיתוף הפעולה עם מעתק. מר חוסטצקי חזר ואמר שגם לפני השיתוף העסקי עם מעתק, התובע היה כמו כל טכנאי אחר, אלא, שבסופו של דבר ולאחר מספר שאלות בחקירתו הנגדית הוא התרצה ואישר כי לתובע הייתה בכל זאת, פריבילגיה לעומת יתר הטכנאים, וכי הוא היה מגיע יותר למשרד, ומטפל במכונות שבמעבדה, ובתקלות שהטכנאים האחרים לא ידעו לטפל בהם, ואף לא יכול היה לסתור את טענת התובע, כי גם אם הוא נאלץ לטפל במכונות מחוץ למשרד, הוא היה חוזר למשרד כבר בצהרים, להמשך עבודתו שם. מר חוסטצקי, הודה כי הוא היה מרוצה ושבע רצון מעבודתו ותפקודו של התובע, וכי הדבר מצא את ביטויו בהערכה וגם בתוספות שכר משמעותיות מדי שנה עד כדי שילוש שכרו, במשך 5 שנות עבודתו בסיגמנט. יד. השיקולים שהכריעו לטובת שיתוף הפעולה בין סיגמנט למעתק, מבחינת מר חוסטצקי כללו, בין היתר ייעול וחסכון; בחלוקת העבודה בין הטכנאים בצפון, בחלקי החילוף שהיו צריכים לרוץ על הקו מתל אביב לצפון, ובהפניית המכונות שחייבו טיפול למעבדה בסיגמנט במקום תל אביב. לגרסתו, שיתוף הפעולה באופן כזה חייב בהתחלה העלאת כמות המלאי אצל סיגמנט בצורה חדה כדי להימנע ממשלוחים ממעתק, ובאופן טבעי חייב נוכחות ומעורבות יותר גדולה של אנשי מעתק בסיגמנט. טו. סקירת חומר הראיות ובחינת העדויות וגרסאות הצדדים שעיקרם פירטנו לעיל, מביאים אותנו לכלל מסקנה כי, בנסיבות העניין, אכן היה שינוי מהותי באופי ובמהות עבודתו ותפקידו של התובע, שכן וחרף העובדה שהתובע נתקבל מלכתחילה לשמש כטכנאי ומנהל שירות, התרשמנו מחומר הראיות כי הוא ביסס במהלך 5.5 שנות עבודתו בסיגמנט את מעמדו ועיקר עבודתו בקטגוריה של מנהל שירות, כאשר עבודתו כטכנאי הצטמצמה בעיקר לטיפול בתקלות "רציניות", כאלה שיתר הטכנאים לא יכלו לטפל ולהתגבר עליהם, בנוסף לטיפול בתקלות במכונות שהובאו למעבדה, אך הוא לא היה יוצא לשטח, לקריאות שוטפות או בתדירות כמו יתר הטכנאים. בנוסף נהנה התובע משיקול דעת רחב, עצמאות וחופשיות בניהול השירות של סיגמנט ותנאי שכרו השתפרו בהתאם. לעומת זאת, שיתוף הפעולה בין מעתק וסיגמנט, הביא להתנקזות של עבודות השירות של שתי החברות בצפון, אצל סיגמנט, ולהגדלה משמעותית בהיקף העבודה של סיגמנט, למרות שמעתק העמידה לרשותה גם את הטכנאי שלה בצפון. שיתוף עסקי זה, גרם ואף חייב למעורבות מוגברת מצד מעתק בניהול השירות אצל סיגמנט, לרבות שמירה על נוכחות אישית ותכופה של מנהל השרות שלה, מר צביקה, וניהול ענייני השירות בסיגמנט על ידו. מצב זה הביא לדחיקת התובע הצידה מתפקידו כמנהל שירות, והעסקתו כטכנאי מן השורה, כמו כל טכנאי אחר שפעם היה כפוף לו, וגם זאת במשרה מלאה. העסקתו באופן כזה, אלצה אותו לנסוע לצורך טיפול בתקלות, למקומות מרוחקים שלא נהג לנסוע אליהם לפני כן, לעבוד כל היום מחוץ למשרד ומחוץ למעבדה, וזאת תוך הכפפתו למנהל השירות של מעתק, מר צביקה, ונטילת כל הפריבילגיות שהיו לו כמנהל שירות, מבחינת עצמאות, קבלת החלטות בניהול השירות בסיגמנט, שיקול הדעת הרחב בחלוקת העבודה ואופן ביצועה, הן מבחינת יתר הטכנאים והן מבחינתו הוא. טז. ההלכה הפסוקה קובעת כי: "ככלל ניתן לומר שנסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורין הן, שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בתנאי העבודה, בין כלליים ובין כאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד... מהווים צידוק לעובד לקום ולעזוב את מקום עבודתו ביוזמתו, תוך קבלת פיצויי פיטורין, (ראה: ע"ע 1271/00 אמ" מתו"ם - אדריכלים, מהנדסים, יועצים ומודדים בע"מ נ. חיים אברהם). יח. גרסת התובע כי הוא ניסה לדבר על העניין, מבחינת מהות העבודה ותנאיה, עם מר חוסטצקי, ביניהם אף שררו יחסי חברות קרובים, ותשובתו של זה, שאין מה לעשות, שכן שיתוף הפעולה עם מעתק, הוא מחויב המציאות, לא נסתרה כלל על ידי עדי ההגנה. יט. הטענה הנוספת של הנתבעת כי התובע ביקש להתפטר משום שמצא עבודה אחרת לא הוכחה כלל, להיפך, עדותו של מר חוסטצקי לפיה, רק לאחר שהתובע סיים בפועל את עבודתו בסיגמנט, לאחר שהוא הודיע לו שהוא מוותר על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת, הייתה פניה אליו ממקום העבודה החדש של התובע, אשר התנה את קבלת התובע לעבודה אצלו, בקבלת אישור מהנתבעת- מצדדת דווקא בטענה שלא היה קשר בין התפטרות התובע לבין מציאת מקום עבודה אחר, כאמור הייתה אחרי שעבודתו בסיגמנט הסתיימה. כ. על סמך כל האמור לעיל, ובהתאם להלכה הפסוקה, ניתן לקבוע כי בנסיבות המקרה, השינוי באופי ותנאי עבודתו של התובע היוו הרעה בתנאי עבודתו, שמצדיקים לראות בו מתפטר כדין מפוטר, הזכאי לפיצויי פיטורין, מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג-1963. משכך, מתייתרת ההכרעה במחלוקת שבין הצדדים, בדבר הסיכום שהיה או לא היה, בפגישתם מיום 26/9/97, בעניין העברת פוליסת ביטוח המנהלים, לתובע בכל מקרה. לפי כך, אנו קובעים, כי בנסיבות העניין זכאי התובע זכאי לפיצויי פיטורין מכוח הדין, כאשר השכר הקובע לצורך חישוב סכום הפיצויים, הוא שכר היסוד המוסכם, בסך -.5.770 ש”ח, וזאת לפי החישוב כדלקמן: 5.5 (שנים) X 5,770 ש”ח (שכר חודשי) = 31,735 ש”ח (קרן). 5. התביעה לשווי הציוד שהושאר ברכב: א. לטענת התובע הוא התקין ברכב שהועמד לרשותו מטעם סיגמנט מערכת שמע בשווי מוערך של -.800 ש”ח, וכשהרכב היה במוסך, הוא נלקח ע"י הנתבעת, כשבו היו משקפי שמש שלו מסוג "רייבן" בשווי -.350 ש”ח ומבחר קלטות בשווי 500ש”ח. לטענתו, משהוא פנה ודרש ממנהל הנתבעת את החזרת הפריטים הנ"ל, נאמר לו כי הרכב נפרץ והפריטים נגנבו. ב. לעומת זאת ולטענת הנתבעת, אף אחד מטעמה לא ראה את הציוד, ואין לה כל ידע אודות הציוד שהתובע טוען שהשאיר ברכב. ובעניין זה העיד מטעמה, מר ליאון וינשטיין, אליו עבר רכבו של התובע מיד לאחר שזה יצא מהמוסך, והוא הכחיש בעדותו בפנינו, שהוא ראה או ידע דבר כלשהו אודות הציוד הנטען. בנסיבות אלו, ובהעדר כל עדות תומכת, הן לעניין שוויו של הציוד, והן לעניין עובדת השארתו ברכב ע"י התובע, אנו קובעים כי התובע לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו, ודין תביעתו בהקשר זה להידחות. 6. התביעה לשווי פרמיות שלא הופרשו לקרן הביטוח למעשה הנתבעת מודה שעקב טעות היא לא הפרישה פרמיות בעד התקופה מחודש 11/92 ועד 1.3.93, בסך של -.562.5 ש”ח, אך טוענת לזכותה לקזז סכום זה מהסכומים המגיעים לה ושנתבעו בתביעה שכנגד. לטענת קיזוז זו נתייחס בהמשך. 7. התביעה להפרשי שכר עיון בתלושי השכר שהציג התובע לחודשים 1/97 ועד 9/97, מלמד כי התוספת הקרויה בונוס השתלמה רק בחודשים:3/97 בסך -.200 ש”ח, 6/97, בסך -.258 ש”ח, 7/97 בסך -.246 ש”ח 8/97 בסך -.200 ש”ח . זאת ללמדך שגם אחרי חודש 3/97 לא היה מדובר בתשלום קבוע או ב-"בונוס" שהשתלם מדי חודש. משכך, וגם לאור לשון סעיף 5(ב) להסכם ההעסקה האישי עם התובע המקנה שיקול דעת לנתבעת, בעניין עדכון שכרו של התובע, וגם לאור טענת התובע עצמו כי ה- "בונוס", ששולם לו החל ממרץ 97, שולם לו לאחר מו"מ עם הנתבעת, מלמדים כי, הלכה למעשה, כל תוספת לשכר הייתה נתונה לשיקול דעת הנתבעת, ולמו"מ בין הצדדים, וכי אין מדובר בזכות קנויה באופן מוחלט, לתובע. לאור זאת, דין התביעה בעילה זו- להידחות. 8. התביעה שכנגד א. לטענת הנתבעת במהלך תקופת עבודת התובע אצלה הוא נהג על רכבה מס' 2052758, ביום 9/3/95, ועבר עבירת תנועה של אי ציות לרמזור אדום, כך משהגיע הדו"ח אל הנתבעת בסוף חודש 5/07, היא הודיעה עליו לתובע, לאחר שהוברר כי לפי חשבונית מילוי הדלק התובע הוא זה שנהג עליו באותו יום. ב. הנתבעת טוענת עוד כי התובע הוא זה שלא טיפל בדו"ח ולא התייצב לדיון שנקבע בבית משפט בחודש 12/96 בעניין העבירה הנ"ל. בעקבות כך נשלחה לה דרישה לתשלום קנס בסך של -.1,000 ש”ח. לטענת הנתבעת גם אודות דרישה זו, היא הודיעה לתובע, אך הוא לא שילם את הקנס. ג. אין חולק כי ביום 27/7/97, שלחה הנתבעת הודעה לביהמ"ש לתעבורה והצביעה על התובע כמי שנהג ברכב בזמן ביצוע העבירה, וביקשה להוציא על שמו את הודעת קנס (ראה נ/3). בעקבות כך, נקבע מועד לדיון בבית המשפט לתעבורה בחודש 8/97, ולטענת הנתבעת גם עליו הודיעה לתובע אך הוא לא טרח להתייצב. הקנס שלא שולם החל לצבור ריבית פיגורים ובגינו הוטל עיקול על רכב הנתבעת, מצב זה חייב את הנתבעת לשכור את שירותיו של עורך דין, כדי לטפל בביטול העיקול, וביטול הפיגורים על הקנס. הבקשה לביטול קנס הפיגורים הוגשה לבית משפט השלום בחיפה ביום 27/4/99, ובית המשפט לתעבורה החליט להיעתר לבקשה, ביטל את קנס הפיגורים והעמיד את סכום הקנס על סך 1,000 ש”ח, כבר ביום 2/5/99. ד. כאמור, בסיכומים מטעם הנתבעת נתבקש בית הדין לחייב את התובע בסכום כולל של 10,520 ש”ח, ולא 13,520 ש"ח כפי שנתבע בכתב התביעה שכנגד, וזאת בגין החזר תשלום הקנס הנ"ל בסך 1,000 ש”ח, עלות הטיפול המשפטי בביטול העיקול וביטול קנס הפיגורים בסך של 3,510 ש”ח, בהתאם לחשבונית שהוציא לה בא כוחה ביום 23/5/98 (מוצג נ/14), וכן בגין אובדן זמן שנגרם לנתבעת. ה. נגד טענותיה הנ"ל של הנתבעת, הכחיש התובע בתוקף את הנטען נגדו והמיוחס לו בכתב התביעה שכנגד, ובמיוחד הכחיש את הטענה כי הנתבעת או מי מטעמה, הודיעו לו בכלל, אודות הדו"ח והצורך בתשלום הקנס, או אף אודות הדיונים בבית משפט לתעבורה בקשר לעבירת התנועה. ו. עדת ההגנה גב' לילית שלום, מזכירה בסיגמנט, הצהירה בתצהירה כי היא הודיעה לתובע על הדו"ח ועל הדיונים מספר פעמים, וגם כי עליו להתייצב לדיון שנקבע בבית משפט לתעבורה בחודש 12/96. אולם, תצהירו של מנהל סיגמנט, מר חוסטצקי, שניתן בתמיכה לבקשה לביטול קנס הפיגורים, מלמד שסיגמנט ידעה על העבירה לראשונה, עת נתקבלה אצלה הדרישה לתשלום קנס ע"ס 1,000 ש"ח, ביום 26/5/97. עוד עולה כי בעקבות דרישה זו שלח מר חוסטצקי, ביום 27/7/97, הודעה בדואר רשום, לבית המשפט לתעבורה, וביקש להוציא דו"ח ודרישה לקנס על שם התובע, לאחר שבדיקתו העלתה כי הוא נהג ברכב במועד ביצוע העבירה. אלא מה? עיון במכתב ששלחה סיגמנט לביהמ"ש ביום 27/7/97 (נ/13) מלמד, כי משום מה העתק ממכתב זה לא נשלח לתובע, ובשום מקום אף לא נטען ובוודאי לא הוכח כי, העתקו נמסר לתובע. ז. זאת ועוד, גירסתו כאמור של מר חוסטצקי מעמידה בסימן שאלה גדול את גרסתה של הגב' ויינשטיין לפיה היא הודיעה כבר ב-12/96 לתובע, שעליו להתייצב לדיון. מתצהירו של מר חוסטצקי עולה כי לו נודע על "גזר הדין", עם קבלת הודעת העיקול על רכב (מוצג נ/4), וכפי שעולה מהודעת העיקול זו הוצאה, רק ביום 19/2/98, היינו מספר חודשים לאחר שהתובע עזב את עבודתו בסיגמנט. ח. למעשה התובע לא נחקר בעניין הכחשותיו בדבר קבלת כל הודעה בעניין דו"ח התעבורה או דרישה לתשלום הקנס או הדיונים בבתי המשפט, ובדבר טענתו כי פעם ראשונה שמע על העניין הייתה במסגרת התביעה שכנגד. מכל מקום, מלבד טענות כלליות של גב' שלום, שלמעשה נסתרה ע"י האמור בתצהירו של מר חוסטצקי, לא הביאה הנתבעת כל ראיה שתוכיח שהיא פנתה במועד כלשהו לתובע אם לפני, ואם אחרי סיום עבודתו אצלה, בעניין תשלום הקנס או טיפול כלשהוא בעבירת התנועה. בנסיבות אלו, אין לבוא לתובע בטענות בדבר אי תשלום או אי טיפול בדו"ח, שממילא לא הוכח כי ידע עליו לפני הגשת התביעה שכנגד. ט. חרף זאת, ובכל הקשור לביצוע העבירה הרי, בהתחשב בעובדה שהתובע אישר כי כרטיס העבודה לרכב לחודש 3/95 (נ/6), נכתב בכתב ידו, ובעובדה כי מקום ביצוע העבירה על פי דו"ח עבירת התנועה (נ/5), היה בצומת שדרות הציונות-הרצליה, ובעובדה כי הרכב תודלק באותו יום בתחנת דלק הנביאים ( ראה נ/4), כאשר כל מקומות אלו התאימו למסלול נסיעתו של התובע, ביום, 9/3/95 (עיר-הדר-מפרץ-קריות) לפי כרטיס הרכב הנ"ל, ובהתחשב בכך שהתובע לא הוכיח שלא הוא, נהג ברכב באותו יום, מחייבים את הקביעה, כי הוכח בסבירות גבוהה, כי עבירת התעבורה נשוא הדו"ח, נעברה ע"י התובע וכי יש לחייבו בתשלום סכום הקנס, בלבד, בסך של -.1,000 ש”ח. י. כאמור, משלא השתכנענו כי לתובע נמסרה הודעה על הדו"ח או על מועד הדיון בביהמ"ש ולא ניתנה לו הזדמנות לטפל בעניין העבירה או לשלם את הקנס במועדו, אין לחייב אותו בקנס פיגורים או עלות טיפול משפטי או ביטול זמן כמבוקש ע"י הנתבעת. בשולי הדברים נציין אף כי הראיה שהנתבעת מבקשת להתבסס עליה ביחס לעלות הטיפול המשפטי בעבירת התעבורה, היא מוצג נ/14, איננה מעידה על דבר מהנטען ע"י הנתבעת . זאת ונבהיר, עיון רופף בקבלה בגין התשלום בסך של -.3,510 ש”ח לעורך דין של הנתבעת, מראה כי תשלום זה שולם ע"י סיגמנט בחודש 5/98, וכי בקבלה צוין שהתשלום הוא עבור "יעוץ סוף 6/98, 5, 4" (ראה שני המסמכים ב-נ/14). בעוד שהבקשה לביטול קנס פיגורים שהכין ב"כ הנתבעת, הוגשה לבית המשפט לתעבורה רק ביום 27/4/99, כשנה מאוחר יותר. ללמדך שגם מהות התשלום וגם מועדו לא מהווים ראייה לעניין התשלום הנטען ע"י הנתבעת. משכך, אין לחייב את התובע בתשלום עבור שכר טרחה הנטען, וגם לא עבור אובדן זמן הנטען ע"י הנתבעת. יא. על סמך האמור לעיל, אנו קובעים כי על התובע להחזיר לנתבעת, רק סכום הקנס בסך של -.1,000 ש”ח ששולם על ידה, ביום 5/5/99. ובהקשר זה, זכאית הנתבעת לקזז את הסכום של 562 ש”ח שהיא חייבת לתובע בגין פרמיות שלא הופרשו על ידה בתקופה מ-11/92 עד 1/3/93 מסכום זה. לאחר קיזוז זה, יתרת הקנס שעל התובע לשלם לנתבעת הינו: 438 ש”ח = 562 ש”ח - 1,000 ש”ח . יתרה זו רשאית הנתבעת לקזז מסכום פיצויי הפיטורין שחויבה לשלם לתובע כאמור לעיל. 9. לסיכום א. על סמך כל האמור לעיל, ולאחר ביצוע קיזוז יתרת סכום הקנס כאמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, יתרת פיצויי פיטורין בסכום כדלקמן: 31,297 ש”ח = 438 ש”ח - 31,735 ש”ח . ב. לאור נסיבות העניין וחילוקי הדעות בין הצדדים אנו קובעים כי לסכום הפיצויים הנ"ל, בסך -.31,297 ש”ח, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה, (20/5/98), ועד התשלום המלא בפועל. ג. כמו כן, ובהתחשב בתוצאת התביעה כנ"ל, על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של -.4,000 ש”ח ועוד מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהקנס תעבורה / דוח תנועהקנסהתפטרות