קרן השתלמות התפטרות

1. בפנינו תביעתה של התובעת כנגד מעסיקתה לשעבר חב' ג.ל.מהנדסים ויועצים ג.ל (גורביץ)הנדסה (1993) בע"מ (להלן:"הנתבעת"), לתשלום פיצויי פיטורים,פדיון חופשה,דמי הבראה וזכויות נוספות. 2. לטענת הנתבעת, התובעת לא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים היות והתפטרה מהעבודה באופן מפתיע ובנסיבות שאינן מזכות בתשלום פיצויי פיטורים. באשר לתביעה של פדיון חופשה, מודה הנתבעת בזכאות התובעת ל-7 ימים בלבד,כל יתר רכיבי התביעה דינן להידחות. 3. אין מחלוקת כי התובעת הועסקה בשירותי הנתבעת החל מ 5/1990 ועד 12.3.2006 . 4. להלן עיקר העובדות הצריכות לענייננו: א. התובעת - מהנדסת בתחום תשתיות מים וביוב. הועסקה על ידי הנתבעת כמהנדסת מים, במשרה מלאה, החל מחודש מאי 1990 ועד ליום 12.3.06, המועד בו התפטרה מעבודתה. ב. בטרם התפטרה, מסרה התובעת לנתבעת מכתב התפטרות בו היא מציינת, כי היא נאלצת להתפטר בשל הרעה בתנאי העבודה, ולכן היא מתפטרת כדין מפוטרת-על כל המשתמע מכך. בשל חשיבות המכתב נביאו כלשונו: "הנדון: 1. אי תשלום משכורת חודש פברואר 2006,הלנת שכר, 2. אי הפרשות כספים לביטוח מנהלים וקרן השתלמות, 3. אי העברת כספים שנוכו משכרי לתגמולים וקרן השתלמות במהלך השנה האחרונה אינכם משלמים לי את שכר עבודתי במועד עפ"י חוק, שכר העבודה משולם באופן לא מלא,באיחור,וללא כל פיצוי, ועד היום לא קבלתי מלוא שכר עבודתי. הנכם גובים ממני כספים שלא מועברים לקרן השתלמות וביטוח מנהלים דבר המהווה כשלעצמו עבירה. מעשיכם הנ"ל מהווים הפרה בוטה כלפי של יחסי עובד-מעביד,והרעה בתנאי עבודתי. לא סביר שאעבוד עבורכם במצב מתמשך של הלנת שכר והפרת הסכם עבודה, לאור האמור לעיל אני נאלצת לסיים את עבודתי במצב של "מתפטר כדין מפוטר" על כל המשתמע מכך. ניתנת לכם בזה הודעה מוקדמת של חודש אחד, אני מודיעה להם כי ביום 10 באפריל 2006, אני מסיימת את עבודתי בחברתכם והנכם נדרשים להמציא לי ללא כל דיחוי נוסף את כל המגיע לי לרבות מלוא הפרשות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות ופיצויי פיטורין." (נספח ו' לכתב התביעה) כאן המקום לציין כי הנתבע הודה בפנינו שקיבל את המכתב הנ"ל, אשר נמסר לו ידנית,(עמ' 2 שורה 21 לפרוטוקול). 5. השאלה המרכזית שעומדת בפנינו היא, האם יש לראות בהתפטרות התובעת, כדין מפוטרת המזכה אותה בפיצויי פיטורים כאמור בסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים. כלומר, האם הוכחה קיומה של הרעה מוחשית בתנאי עבודתה של התובעת,כטענתה, או נסיבות אחרות שביחסי העבודה, שבהן אין לדרוש ממנה כי תמשיך בעבודתה. דיון והכרעה פיצויי פיטורים 6. לטענת התובעת, היא נאלצה להתפטר עקב אי קבלת שכר עבודה במועד הקבוע בחוק, ואי קבלת תשלום זכויות סוציאליות המגיעות לה מכוח הסכם עבודה אישי, המהווה לטענתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, ולפיכך זכאית היא לפיצויי פיטורין בדין מפוטרת מכוח הוראות סע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. 7. סע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") קובע: " התפטרות אחרת שדינה פיטורים (א)התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה,או מחמת נסיבות אחרות שביחסי העבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים." 8. הנטל להוכחת קיומם של נסיבות המזכות את העובד להתפטר בדין מפוטר, כמפורט בסע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, מוטל על התובע (דב"ע מח/159-3 שלום נ' מירון סובל שור ושות', פד"ע כ 290). כמו כן על הטוען להתפטרות בדין פיטורין להצביע על קשר סיבתי שבין ההרעה בתנאי עבודתו לבין התפטרותו בפועל (דב"ע לה/41-3 היגר נ' שוורץ, פד"ע ז 24).יחד עם זאת, "מוטלת חובה על העובד להעמיד את מעבידו על כוונתו להתפטר בגלל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לתיקון המצב" (דב"ע מט/60-3 טלסיס - רוגל, פד"ע כ' 421, 422). 9. בהתאם לחוק ולהלכה הפסוקה, נברר, האם אכן קופחה התובעת ותנאי עבודתה הורעו בנסיבות שבהן אין לדרוש ממנה כי תמשיך בעבודתה. 10. בהודעת ההתפטרות, ציינה התובעת שלושה מניעים להתפטרותה והמהווים לטענתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, והם: אי קבלת שכר עבודה במועד על פי חוק, אי הפרשת כספים לקופת גמל וקרן השתלמות, אי העברת כספים שנוכו משכרה לקרן תגמולים וקרן השתלמות. הלנת שכר עבודה 11. לטענת התובעת, מאחר ושכרה שולם לה מדי חודש באיחור רב במשך תקופה ארוכה, יש בכך משום הרעה מוחשית בתנאי העבודה, ולכן ראתה עצמה זכאית להתפטר כדין מפוטרת כמפורט במכתב ההתפטרות. 12. התובעת צרפה טבלת שכר שהכינה בעצמה, בה היא מפרטת את המועדים המדויקים בהם ניתן לה השכר באיחור. ככלל, תביעה בעניין זה אינה יכולה לעמוד ללא הוכחת מועד קבלת תשלום השכר (בהצגת תדפיסי בנק לאותם החודשים, או באמצעי אחר). לא די בכך שהתובעת תעלה טענה זו ותבסס את תביעתה לרכיב זה על טבלה שערכה בעצמה, מבלי להוכיח את הכתוב בה. התובעת נמנעה מלעשות זאת ביודעין, כפי שהעידה לפרוטוקול: "תמיד אני עוקבת,וכשיש איחור בתשלום,אני עוקבת אחרי חשבון הבנק. לא צירפתי את זה לתביעה או לתצהיר"(עמ' 8 שורה 5 לפ'), לפיכך אין מנוס מלדחות את טענת התובעת כי אחד המניעים להתפטרותה, היה בנסיבות של פיגורים חוזרים ונשנים בתשלום המשכורת, משלא הורם נטל ההוכחה והשכנוע לעניין זה. 13. זאת ועוד, בסעיף 14 לת/1 (תצהיר התובעת), הצהירה התובעת כי פנתה למנהל הנתבעת, בבקשה ובדרישה לקיים את התחייבויותיו כלפיה, להפריש כספים לפוליסת ביטוח ולקרן השתלמות, ושיחזיר לה כספים שנוכו ממשכורתה בשנים 2002 ו-2003 ושיחדל להלין את שכרה כפי שעשה בחודשים רבים, אולם כל פניותיה לא הועילו, ולכן "בחוסר ברירה ולאחר שכל פניותי לא הועילו נאלצתי להודיע על התפטרותי ביום 12.3.06 מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה ועקב הנסיבות הנ"ל שקיפחו אותי ושבעקבותיהן לא ניתן לדרוש ממני להמשיך ולעבוד. סיימתי לעבוד ביום 10.4.06." במסגרת חקירה נגדית, אמר ב"כ הנתבעת לתובעת (עמ' 5 לפ'), כי גרסתה כפי שהובעה בסעיף 14 לתצהירה, לפיה: היא נתנה התראות למנכ"ל הנתבעת בטרם מסרה את הודעת ההתפטרות בחודש 3/2006 היא איננה נכונה. התובעת העידה: "לאחר שאני מעיינת בסעיף 14 לתצהירי, אני משיבה, שזו טענה נכונה ביחס לשנת 2005". (עמ' 5 שורה 6 לפ') בהמשך העידה התובעת: "כשהחלו הבעיות עם המשכורות, אכן פניתי למר לב,בקשתי מכתב פיטורים ואמרתי לו "אם אתה לא יכול לשלם שכר,אז תפטר אותי", זה היה בסוף שנת 2005 בערך" (עמ' 5 שורה 8 לפ'). 14. מעדותה של התובעת בעצמה, עולה המסקנה, שמאז סוף 2005 ועד למועד הודעת ההתפטרות התובעת לא פנתה לנתבעת והתריעה בעניין איחור בקבלת שכר עבודה. 15. זאת ועוד, יש לתת את הדעת לכך שהתובעת הגישה את התביעה דנן בתאריך 3.4.06 בעודה בתקופת ההודעה המוקדמת-ועוד בטרם הגיע המועד האחרון (המותר עפ"י דין)לתשלום שכר עבודה לחודש 3/06 ב-10.4.06, למעשה התובעת לא באמת נתנה הזדמנות לנתבעת, לסלק את סיבת ההתפטרות הצפויה של איחור בתשלום השכר במועדו ועל פי חוק, ולתקן את הטעון תיקון, עובדה זו מחזקת את גרסת מנכ"ל הנתבעת לפיה: "לא זו בלבד שהתובעת לא התריאה אודות כוונתה להתפטר בשל אי הפרשות ו/או הלנת שכר,היא כאמור אף נתנה את הסכמתה לכך וקבלה זאת בהבנה"(סעיף 32 לנ/1). 16. משכך, נדחית בזאת טענת התובעת, כי אחד המניעים להתפטרות בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודה היה קבלת משכורות באיחור. 17. לאור המסקנה אליה הגענו, ומשלא הוכיחה התובעת ששכרה שולם לה באיחור, מתייתר הצורך לדון בפיצויי הלנת שכר עבודה, וגם ברכיב זה תביעת התובעת נדחית בזאת . אי-הפרשות, לקרן פנסיה וקרן השתלמות 18. לטענת התובעת, המקור המשפטי, לחיוב הנתבעת להפריש לזכותה כספים, לקרן פנסיה וקרן השתלמות, הינו הסכם בעלפה בינה לבין מנכ"ל הנתבעת. הפסקת התשלומים באופן חד צדדי על ידי הנתבעת, מהווה פגיעה אנושה בזכויותיה אשר בוודאי הקנו לה את הזכות להתפטר בדין מפוטרת. 19. במסגרת חקירה נגדית נשאלה התובעת (עמ' 3 משורה 9 לפ'): "את יודעת על זה שהפסיקו להפריש עבור ביטוח מנהלים וקרן השתלמות בשנת 2003? התובעת העידה: "אני יודעת מזה, ובתקופה המסויימת שהפסיקו להוריד לי מהמשכורת, לא אמרו לי על קרן השתלמות אלא על ביטוח מנהלים ואמרו שזה בכלל מצב כלכלי קשה, והבטיחו לחדש את זה כשהמצב הכלכלי ישתפר. זה היה בערך באמצע שנת 2003 ולגבי קרן השתלמות בשנת 2004 נודע לי כאשר קיבלתי דו"ח שלא הועברו כספים לקרן וכששאלתי בנתבעת, הם אמרו שהם לא מעבירים גם קרן השתלמות ולגבי שנת 2003, הם צריכים לבדוק מדוע ניכו לי מהשכר ולא העבירו. ש.כל מה שאמרת כעת לגבי ביטוח מנהלים וקרן השתלמות , זה היה כמו נושא השעות הנוספות, בהסכמתך לטובת העסק? ת.כן, זו היתה הסכמה זמנית עד לשיפור מצבה הכלכלי של הנתבעת. ... בהמשך- עמ' 5 שורה 6 לפרו' נשאלה התובעת: האם נכון שפנית למר לב לפני שמסרת את מכתב ההתפטרות שלך, וביקשת ממנו שיפטר אותך ויתן לך מכתב פיטורים? ת.כן, כשהחלו הבעיות עם המשכורות, אכן פניתי למר לב, ביקשתי מכתב פיטורים ואמרתי לו "אם אתה לא יכול לשלם שכר, אז תפטר אותי" זה היה בסוף שנת 2005 בערך ש.אם אני אומר לך שהגרסה שלך שנתת התראות למר גורביץ, בהתאם לסעיף 14 לתצהירך, היא לא נכונה, מה את אומרת על כך? (הערה - סעיף 14 צוטט בסעיף 11 בפסק דין זה) ת.לאחר שאני מעיינת בסעיף 14 לתצהירי, אני משיבה, שזו טענה נכונה ביחס לשנת 2005". 20. כאמור, דברי התובעת מדברים בעד עצמם, שכן התובעת ידעה עוד בשנת 2003, כי הנתבעת מפסיקה להפריש כספים לזכותה, לקופת הגמל ולקרן ההשתלמות,ואף נתנה את הסכמתה לכך, והמשיכה לעבוד בנתבעת כשלוש שנים לאחר מכן. לפיכך, אין לראות בהפסקת ההפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות הפרת הסכם עבודה,או שינוי חד צדדי בתנאי העסקה, שכן התובעת ידעה ואף נתנה הסכמתה לכך . בהתפטרות בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה על פי סעיף 11, "יש לבחון לפי מצב הדברים עובר להתפטרות, ויש לתת את הדעת לנתונים שפעלו למעשה ולא לנתונים רדומים, אשר יכלו לפעול, אך לא הם היו אלה שמחמת קיומם התפטר העובד“ (דב"ע ל/123-3 מדינת ישראל - שלום לבבי, פד"ע ח 261, 264. 21. בנסיבות אלו התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, להוכחת הקשר הסיבתי בין הפסקת התשלומים לפנסיה ולקרן השתלמות בשנת 2003, לבין התפטרותה כשלוש שנים לאחר מכן, בשנת 2006 . חוב בגין אי הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות מאז 2003 22. זאת ועוד, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה והשכנוע, כי הנתבעת התחייבה או נתנה הבטחה, בגין התקופה עבורה נתנה את הסכמתה כי לא יופרשו כספים לקרן פנסיה וקרן השתלמות, יווצר לזכותה חוב שהנתבעת תהיה חייבת לשלם לה בבוא העת. מה גם, שניתן להסיק מדברי התובעת בעדותה ,ומכך שלא תבעה רכיב של שעות נוספות, כי זאת לא הייתה כוונת הצדדים, שהרי במסגרת עדותה, כאשר נשאלה, "כל מה שאמרת כעת לגבי ביטוח מנהלים וקרן השתלמות, זה היה כמו נושא השעות הנוספות, בהסכמתך לטובת העסק?", והתובעת השיבה: "כן, זו היתה הסכמה זמנית עד לשיפור מצבה הכלכלי של הנתבעת". 23. לאור האמור, נדחית בזאת תביעת התובעת לחוב בגין אי הפרשה לפנסיה ולקרן השתלמות. התפטרות בשל ניכוי כספים מהמשכורת ואי העברתם לקרן פנסיה ו/או השתלמות 24. התובעת העידה (עמ' 3 שורה 12 לפ'), כי עם קבלת הדו"ח מקרן ההשתלמות עוד בשנת 2004 , נודע לה כי הנתבעת הפסיקה להפריש עבורה כספים לקרן, "ולגבי שנת 2003, הם צריכים לבדוק מדוע ניכו לי מהשכר ולא העבירו", קרי, המדובר בנתונים רדומים, אשר יכלו לפעול בשנת 2004, ולמרות שנתון זה הובא לידיעתה, בחרה התובעת להמשיך לעבוד בנתבעת, ורק בחלוף שנתיים להתפטר בשל כך. כפי שכבר אמרנו כאשר מדובר בהתפטרות בשל הרעה מוחשית מכוח סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, יש לבחון את מצב הדברים עובר להתפטרות, ולא לנתונים רדומים, אשר יכלו לפעול, כבר בשנת 2004. 25. בנסיבות אלו התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, גם להוכחת הקשר הסיבתי בין הניכויים משכרה ואי העברתם לקרן השתלמות בשנת 2003, לבין התפטרותה בשנת 2006. 26. הזכאות לפיצויי פיטורים, למתפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, קמה אך ורק אם העובד אכן התפטר עקב אותה הרעה. בעניינינו עולה, מדברי התובעת עצמה בעדותה, וגם מכתבי הטענות לרבות הסיכומים, שלא עקב אי הפרשות כספים לפנסיה ולקרן השתלמות ו/או בשל ניכוי תשלומים משכרה בשנת 2003, ואי העברתם לקרן, התפטרה התובעת,אלא, מחמת סיבות אחרות כמפורט מטה; 27. התובעת העידה "אחרי ששאלתי אותו והוא אמר שהוא יעבור לעבוד במוסקבה, אמרתי לו שאני לא מוכנה להישאר לבד בעבודה ולנהל את כל העסק, כי אם אני צריכה לנהל עסק,הייתי מעדיפה לנהל עסק שלי ולא של מישהו אחר"(עמ' 9 שורה 17 לפ'), בהמשך אמרה התובעת : "במספר פעמים שדיברנו על העניין הזה, ואמרתי לו שזה קשה ואני לא מוכנה"(עמ' 9 שורה 21 לפ') . 28. בסיכומים, הוסיפה לטעון התובעת כי היא בקשה "ממר גורביץ לפטרה כאשר נוכחה כי עסקיו מתקרבים לקצם אך הוא סרב לעשות כן ורק משכלו כל הקיצין והוא אף הודיע כי בכוונתו לעזוב לחו"ל לתקופה ממושכת נאלצה בלית ברירה להתפטר". מעבר לעובדה שעניין זה לא עלה במכתבה כמניע להתפטרות, התובעת לא הוכיחה כי, מעבר מנכ"ל הנתבעת לחו"ל למטרת עבודה,הוביל למצב בלתי נסבל שהיא לא יכלה להמשיך בעבודתה, מה גם שפעולה מעין זו, כשלעצמה של מנכ"ל חברה, אינה מהווה הרעה בתנאי עבודה. 29. נוסיף ונציין כי, המכתב שמסרה התובעת לנתבעת, אמור היה להיות התראה על התפטרות בדין מפוטרת. אולם תוך כדי תקופת ההודעה המוקדמת, בעוד התובעת עובדת בפועל, הגישה התובעת את התביעה דנן הכוללת את מרכיב פיצויי פיטורים, כאשר על פי דין עובד זכאי לפיצויי פיטורים, רק לאחר סיום יחסי העבודה- לפיכך לא ניתן לראות במכתב ההתפטרות שמסרה התובעת- כהתראה למעסיק, מתוך כוונה וציפייה אמיתית שיתקן את הטעון תיקון, היות וכבר בשלב זה התובעת גמרה אומר בלבה להתפטר ולא בשל הסיבות שפורטו במכתב ההתפטרות. (כאן המקום לציין כי-במועד מתן מכתב ההתפטרות- התובעת הייתה כבר מיוצגת). 30. לאור כל האמור לעיל במצטבר, הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבות המתוארות, לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת נסיבות בגינן זכאית היא להתפטר בדין מפוטרת. לא הוכח שהמניעים להתפטרות התובעת כפי שפורטו במכתב ההתפטרות, הם שהובילו את התובעת להתפטר ולפיכך התביעה לפיצויי פיטורין נדחית. משכך,תביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים נדחית בזאת . חוב בשל ניכוי כספים מהשכר, ואי העברתם לבטוח מנהלים וקרן השתלמות. 31. לטענת התובעת, במהלך שנת 2003, נוכו משכרה סכומי כסף בגין קרן השתלמות ו/או בטוח מנהלים,אולם הכספים הללו לא הועברו לקופות המנוהלות על שמה. 32. עיון בתלושי המשכורת של התובעת לשנת 2003, מלמד כי נוכו משכרה תשלומים עבור: ביטוח מנהלים 1,435 ₪, ובגין קרן השתלמות סך של 1,957 ₪ . ביטוח מנהלים- 33. בדו"ח פירוט התשלומים על שמה של התובעת בחב' הביטוח "הראל" לשנת 2003 (נספח ב4 לת/1), נרשם תחת הכותרת "על חשבון העובד (כולל ביטוח פרט)", הפקדות בסך של 2,379 ₪. קרי הכספים שנוכו משכרה הועברו לחשבונה. במסגרת חקירה נגדית, נשאלה התובעת(עמ' 3 שורה 32 לפ'),: האם "בשנת 2004 פנית לחברת ביטוח הראל והכנסת סכום כסף מסוים?, התובעת השיבה: לא, יש לי בחברה הזו ביטוח פרטי שלי,אבל לא הוספתי כסף לביטוח המנהלים" ... ש. אני מפנה אותך לנספח ב4 ושואל, האם חלק העובד בשנת 2003 שהועבר הוא בסך 2,379.88 ₪ ? ת. כן, וזה כולל ביטוח פרטי ואני מראה באמצעות הטבלה. הכוונה שלי "כולל ביטוח פרט" כי אני קוראת מילים אלה מכותרת העמודה בטבלה. ... בהמשך עדותה הוסיפה ואמרה התובעת: "אני יודעת שזה שייך לחברת הביטוח שלי,כי אני יודעת את הסכום של ההפרשות הפרטיות שלי. ..." 34. מחד- העידה התובעת, כי לא הפקידה כספים לביטוח המנהלים אשר על שמה בחב' הביטוח "הראל". מאידך- טענה כי הכספים שהופקדו לזכותה כוללים הפקדות שעשתה באופן עצמאי ללא קשר להפרשות המעסיק ואף הוסיפה כי היא יודעת את הסכומים שהפקידה. התובעת לא הציגה ולו ראשית ראיה, להוכחת גרסתה, שאכן הפקידה באופן עצמאי, כספים בקופת "הראל", ובאיזה סכומים מדובר. לפיכך לא ניתן לקבל את גרסתה, כי הכספים שהופקדו לזכותה "על חשבון העובד", הופקדו על ידה ולא על ידי מעסיקתה הנתבעת . לאור האמור יש לדחות את טענת התובעת לחוב בגין ניכויים לביטוח מנהלים שלא הועברו לחברת הביטוח. קרן השתלמות - 35. בדו"ח שנתי לעמית, על שמה של התובעת, לשנת 2003, של קרן ההשתלמות "קהל" (ד2 ל-ת/1), נרשם תחת הכותרת "הפקדות עובד"- 1,798 ₪ . 36. עיון בדו"ח שנתי לעמית לשנת 2002 (ראה נספח ד1 ל-ת/1), מגלה כי בתאריך 31.12.2002, עמדו לזכותה של התובעת , יתרת קרן מצטברת על חשבון הפקדות עובד סך של-1,796 ₪ ועל חשבון הפקדות מעסיק סך של 5,379 ₪ . על פי הדו"ח השנתי לעמית לשנת 2003 של התובעת (ד2 לת/1), נכון ליום 31.12.2003, עמדו לזכותה בדיוק אותם הסכומים (יתרת קרן), כפי שהופיעו בדוח משנה קודמת משנת 2002, (הפקדות עובד סך של-1,796 ₪ , ועל חשבון הפקדות מעסיק סך של 5,379 ₪). מה שאומר שהנתבעת לא הפקידה כספים לזכותה של התובעת בגין שנת 2003. 37. לאור האמור, מתקבלת בזאת טענת התובעת, כי בשנת 2003 נוכו ממשכורתה כספים אשר לא הועברו לזכותה בקופת קרן ההשתלמות. 38. אנו קובעים כי על הנתבעת להשיב לתובעת, את הכספים שנוכו משכרה במהלך שנת 2003 ולא הועברו לקרן ההשתלמות, בסך 1,957 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 31.12.03 ועד למועד התשלום בפועל. חופשה 39. לטענת התובעת, היא זכאית לפדיון חופשה בסך 3,300 ₪ בגין 11 ימים. מנגד טוענת הנתבעת, כי התובעת זכאית ליתרת פדיון חופשה בגין 7 ימים בלבד. המחלוקת בין הצדדים, נוגעת ליתרת ימי חופשה בשנת 2004. 40. במהלך שנת 2004- השתתפה התובעת בהשתלמות מקצועית מטעם הנתבעת, אשר נערכה בגרמניה במשך ארבעה ימים. לשיטת הנתבעת, יש לזקוף ימים אלו על חשבון חופשה של התובעת. מנגד טוענת התובעת שאין המדובר בימי חופשה והיא זכאית לשכר בגין ימים אלו. 41. כפי שעולה מהראיות שהוצגו בתיק, ההשתלמות בגרמניה, מומנה על ידי הנתבעת כמו גם כל ההתכתבויות והעדכונים על מועד ההשתלמות, תוכן ההשתלמות והבקשה לאישור השתתפות בהשתלמות זו, נערכו בין מארגני ההשתלמות לבין הנתבעת (ראה נספח ו' לת/1). 42. יש לזכור כי, נטל ההוכחה בדבר יתרת חופשה הוא על המעביד, מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה נותרו לזכותו של העובד, וכמה ניצל. על המעסיק לנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים. משלא הוכיחה הנתבעת כי התובעת הסכימה להשתתף בהשתלמות מקצועית, על חשבון ימי החופשה השנתית, דין הטענה כי ימי ההשתלמות יזקפו לחובת ימי החופשה שנצברו לזכות התובעת להידחות. 43. לאור האמור, אנו קובעים כי התובעת זכאית ל- 11 ימי חופשה בגין שנת 2004. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעת בגין פדיון ימי חופשה סך של 3,300 ₪ . הבראה 44. לטענת התובעת, דמי הבראה שולמו לה, עבור תקופת עבודתה שהסתיימה בחודש יוני 2005. לפיכך, היא זכאית לקבל דמי הבראה בגין תקופת עבודתה שהחלה בחודש יולי 2005 ועד מועד ההתפטרות בחודש מרץ 2006 (סה"כ 9 חודשים), בסך 1,842 ₪. מנגד טוענת הנתבעת, כי עבור השנתיים האחרונות לעבודתה קרי, 2004,2005, שולמו לה דמי הבראה כקבוע בצו ההרחבה לפיכך היא איננה זכאית כלל לדמי הבראה. 45. כידוע, על פי צו ההרחבה הכללי בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש, רק עובד שהשלים שנת עבודה אצל מעביד זכאי לקצובת הבראה. קרי, התגבשות הזכות קמה רק בתום השלמת שנת עבודה, ולמעשה התשלום הינו רטרואקטיבי ולא למפרע. ללמדנו, שהתשלום בגין דמי הבראה ששולם לתובעת בחודש יוני 2005, שולם לה עבור 12 חודשים שקדמו למועד זה. 46. הנטל להוכחת תשלום דמי ההבראה, מוטל על המעביד. אין חולק כי לאחר חודש יולי 2005 לא שולמו לתובעת דמי הבראה. לפיכך, אנו מקבלים את תביעת התובעת לרכיב זה. 47. לאור כל האמור לעיל, משלא הציגה הנתבעת תחשיב נגדי לתחשיב שערכה התובעת, אנו מקבלים את תביעת התובעת בעניין זה וקובעים כי, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,842 ₪ בגין דמי הבראה . 48. לסיכום לאור כל שנאמר לעיל, התוצאה היא - כי על הנתבעת לשלם לתובעת תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פס"ד זה את הסכומים כדלקמן: א. סך של 1,957 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.2003 ועד ליום התשלום המלא בפועל, בגין החזר כספים שנוכו משכרה ולא הועברו לקרן ההשתלמות-. ב. סך של 3,300 ₪, בגין פדיון חופשה. ג. סך של 1,842 ₪, בגין הבראה. כל הסכומים האמורים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה בתאריך 3.4.06, ועד למועד התשלום המלא בפועל, (למעט סך של 1,957, אשר ישא ריבית והצמדה מיום 31.12.2003 ועד יום התשלום המלא בפועל כאמור בסעיף 48א' לפסק הדין). 49. בנסיבות העניין, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך כולל של 1000₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. התפטרותהשתלמותקרן השתלמות