השופט אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי, בו נדחתה בקשת המבקשים להצהיר בדבר זכויותיהם של עובדי המחקר בשירות המדינה לעבור למעמד זמני ולמעמד קבוע, ובדבר אי-תוקף הפסקת עבודתו של המערער מס' 3 (להלן - העובד), וזכאותו לכתב מינוי. 2. הרקע העובדתי וההליכים בבית-הדין האזורי: ביום 9.8.1990 הגישו המערערים בקשת-צד לדיון בסכסוך קיבוצי (תב"ע תשן/87 - 4), שנושאיה היו העסקתם של עובדי המחקר בשירות המדינה, והעסקתו של העובד כחוקר במכון השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות (להלן - הסכסוך הקיבוצי). במקביל להגשת בקשת-הצד בסכסוך הקיבוצי הגישו המערערים בקשה להתיר צירוף הליך אינדיבידואלי של העובד, להליך הקיבוצי (תב"ע תשן/79 - 41). כמו כן הגישו המערערים בקשה למתן סעד ארעי דחוף (תב"ע תשן/80 - 41) שעיקרו בקשה לאסור על המשיבה (להלן - המדינה) להפסיק את עבודתו של העובד עד לתום ההליכים בסכסוך הקיבוצי. בית-הדין האזורי קיים דיון בבקשה, וביום 15.8.1990 החליט שלא לתת את הסעד הארעי, וזאת לאור הצהרתה של באת-כוח המדינה כי אם ייפסק שהעובד "הוא עובד מדינה מן המניין, החל ה-1.4.1990, תכבד המדינה פסק-דין זה על כל המשתמע ממנו". עם זאת הוסיף בית-הדין בהחלטתו כי הסכסוך שלפניו אינו "סכסוך קיבוצי", ומקור זכותו של העובד הם החוזים המיוחדים אשר נחתמו עמו. לפיכך, הורה בית-הדין על תיקון הבקשה העיקרית "באופן שתהיה תביעה במסגרת סכסוך היחיד". ביום 22.8.1990 הגישו המערערים בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית-הדין מיום 15.8.1990 וביקשו, בין השאר, להתיר להם להגיש נוסח מתוקן של הבקשה בסכסוך הקיבוצי. הנימוק העיקרי לבקשה לעיון מחדש היה כי אין להורות בהליך של סעד ארעי על מחיקת הליך בסכסוך קיבוצי. החלטת בית-הדין האזורי לגבי בקשה זו, ניתנה ביום 19.11.1990, והתייחסה לא לסעד הארעי אלא רק לתיקון הבקשה בסכסוך הקיבוצי. בית-הדין החליט כי הוא מתיר את תיקון הבקשה בסכסוך הקיבוצי. הטעם להחלטתו היה שהסכסוך "עניינו לכאורה, בין השאר, פירוש הסכמים או הסדרים קיבוציים, הנוגעים לקיבוץ ולא רק למבקש, ושלכאורה חלק מהמשיבים צד להם". בית-הדין הורה עוד כי יתנהלו שני מסלולים נפרדים: דיון בסכסוך הקיבוצי ודיון בסכסוך היחיד של העובד. 3. המדינה הגישה כתב תשובה לבקשה המתוקנת, והצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב. לאחר הגשת הסיכומים בכתב החליט אב-בית-הדין לזמן את באי-כוח הצדדים "להשלמת טיעון קצרה ביותר בשאלות שיפנה אליהם בית-הדין", מאחר ש"בעת כתיבת פסק-הדין בתיק זה הסתבר, שיש מספר שאלות הטעונות הבהרה קצרה". באי-כוח הצדדים הופיעו לפני אב-בית-הדין ביום 15.9.1991, והשיבו לשאלותיו. עוד באותו יום העביר בא-כוח המערערים, ביזמתו, לבית-הדין בקשה בכתב להתיר הבהרות נוספות. 4. בית-הדין פירט את העובדות והטענות העיקריות הנוגעות לעניין, בפסק דינו, כדלקמן: "1. המבקש מס' 3 (להלן - המבקש) הועסק במכון השירותים הווטרינרים שבמשרד החקלאות (להלן - המכון) בתפקיד של חוקר החל מתאריך 12.8.1985 ועד לתאריך 11.8.1990 סה"כ 5 שנים. 2. בסיס העסקת המבקש בכל התקופה הזו היה חוזה מיוחד להעסקת עובד בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה (להלן - החוזה המיוחד), שהוארך מדי פעם בפעם. 3. המימון להעסקת המבקש בא בתחילה מחשבון משרד הקליטה ולאחר מכן מגורמי חוץ. 4. בתאריך 7.3.1990 הודיע מנהל ענף אמרכלות במכון למבקש על סיום תקופת העסקתו (מב/10). 5. בתאריך 1.7.1990 הודיע מנהל ענף אמרכלות במכון למבקש על סיום עבודתו בתאריך 11.8.1990 (מב/11). כאן מן הראוי להבהיר בצורה חד משמעית, כי המבקש הועסק תקופה של 5 שנים ולא תקופה של 4 שנים, כפי שניסתה לטעון המשיבה. העובדה שבשנה הראשונה מומן חוזה העבודה של המבקש בידי משרד הקליטה, אין לה כל משמעות לעניין חישוב תקופת העבודה של המבקש, משום שגם בשנה זו היה המבקש עובד המשיב לכל דבר ועניין. 6. א. המבקש טוען, כי פיטוריו אלה נעשו שלא כדין, בניגוד להסכם הקיבוצי מב/17א ולתקשי"ר, המזכים אותו במעמד של עובד קבוע לכל המאוחר החל מתאריך 1.4.1990. ב. המבקשות 1 ו-2 (להלן - ההסתדרות) טוענות גם הן, כי בפיטורי המבקש קיימת הפרה של הוראות ההסכם הקיבוצי מב/17א. 7. א. המשיבה טוענת, כי בהתאם להסכמים הקיבוציים מב/8, מב/8א, מב/8ב והתקשי"ר, מעמדו של המבקש אינו מעמד של עובד קבוע, ולכן היתה המשיבה זכאית לפטרו. ב. עוד טוענת המשיבה, כי גם על פי ההסכם מב/17א מעמדו של המבקש הוא מעמד של עובד זמני. 8. א. תנאי העבודה של המבקש מקורם בחוזה המיוחד. ב. סעיף 8 להסכם המיוחד קובע: 'מלבד האמור בחוזה מיוחד זה תחולנה על העובד הוראות תקנון שירות המדינה והודעות נציבות שירות המדינה כפי שהן בתוקף מזמן לזמן לגבי מי שמועסק על פי חוזה מיוחד בהתאם לסעיף 1 לעיל והוראות אלה תחשבנה כחלק בלתי נפרד של חוזה מיוחד זה'. 9. הוראות התקשי"ר בעניין הנדון והוראות ההסכם הקיבוצי מב/17א זהות הן, ולמעשה נקלטו הוראות ההסכם הקיבוצי מב/7 א' בתקשי"ר". 5. לשם הבהרת פרטי העסקת העובד נציין כי העסקתו הפורמלית היתה כמפורט להלן: א) בחוזה מיוחד שנחתם עמו ביום 12.8.1985 הועסק העובד לתקופה של שנה, מיום 12.8.1985 עד ליום 11.8.1986, ביחידת מחקר של משרד החקלאות. העסקה זו מומנה מסעיף תקציבי "קרן קליטה", והיתה על פי פסקה 16.413 של התקשי"ר (העסקה בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה מסוג משימה חולפת); ב) החוזה המיוחד הנ"ל לא הוארך אלא נחתם עם העובד חוזה מיוחד שני ביום 12.8.1986, לתקופה שמיום 12.8.1986 עד ליום 31.3.1987, אף הוא ביחידת מחקר של משרד החקלאות. העסקה זו מומנה מסעיף תקציבי "גורמי חוץ", והיתה על פי פסקה 16.412 של התקשי"ר (העסקה בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה מסוג משימה חולפת); ג) חוזי ההארכה להעסקת העובד עד ליום 11.8.1990, היו הארכתו של החוזה השני אשר נחתם ביום 12.8.1986. 6. להלן נפרט את תוכנם ומהותם של המסמכים מב/8, מב/8א, מב/8ב, מב/17א הנזכרים לעיל, ושל מסמכים נוספים אחרים אשר הוגשו לבית-הדין האזורי: א) המסמך מב/17א - הוא מכתב של מזכיר הסתדרות עובדי המדינה מיום 28.10.1970 אשר צורף אליו הסכם קיבוצי מיוחד מיום 9.4.1970 בין המדינה לבין הסתדרות עובדי המדינה (להלן - "ההסכם הראשון"). "חלק א' של ההסכם קובע את "תנאי העבודה של העובדים הארעיים והעברתם למעמד זמני וקבוע", ותכנו נכלל גם בהודעת נציבות שירות המדינה מס' לא/10 מיום 16.11.1970 (מסמך מב/17ב בבית-הדין האזורי), ומאוחר יותר אף בהוראות התקשי"ר למהדורתיו (מסמכים מב/7א, מב/7ב ו-מב/7ג). מכל אלה עולה כי הסכם קיבוצי זה, אשר נחתם על ידי הסתדרות עובדי המדינה כ"ארגון העובדים היציג של העובדים שעליהם יחול ההסכם", חל על כלל עובדי המדינה, ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים. . . . . . . . . . . . . . . . . . העולה מהוראות אלה הוא כי עובד מדינה על פי חוזה מיוחד מסוג משימה חולפת, מועבר למעמד זמני כעבור שנתיים או שלוש שנים, ולמעמד קבוע כעבור שנתיים להיותו במעמד זמני, או לאחר תחילת שנת הכספים שלאחר מכן; ב) ביום 31.10.1972 נחתם - המסמך מב/8ב - ("הסכם 1972") שכותרתו היא הצעת נוהל להעברת עובדים בדירוג עובדי מחקר, למעמד זמני ולמעמד קבוע. מסמך זה נחתם על ידי נציג מינהל המחקר החקלאי, נציג העובדים האקדמאים במינהל המחקר החקלאי ונציגי הסתדרות עובדי המדינה. המסמך הוגש לרישום כהסכם קיבוצי כעבור כעשר שנים, ביום 20.8.1982, והוא נושא מספר רישום 798/82 (ראה הפרסום על הגשת המסמך בירחון "עבודה וביטוח לאומי" מס' 8-9, אוגוסט - ספטמבר 1982, בע' 296). בהסכם 1972 נקבע כי עובדי מחקר המועסקים "במשרות חולפות" יועברו למעמד זמני לפי מועדים שנקבעו בהסכם, אף לאחר ארבע שנות עבודה. נציין כי בקשר להסכם זה צירפו המערערים את המסמך מב/8ד ממנו משתמע שתקפו של הסכם זה פג ביום 31.3.1978. ג) כותרתו של - המסמך מב/8 - מיום 23.8.1976 ("הסכם 1976") הוא "הסכם" בין משרד החקלאות לבין הסתדרות עובדי המדינה והוועד הארצי של עובדי משרד החקלאות. הסכם זה מתייחס להעסקת עובדים במשרד החקלאות "במסגרת פרוייקטים מחקריים הממונים על ידי גורמי חוץ", ונאמר בו כי "הועסק העובד לתקופה שאינה עולה על 4 שנים לא תקנה תקופה זו לעובד כל זכות לקביעות או לזמניות". עוד נאמר בסעיף 7(ב) להסכם זה כי "הוסכם בין הצדדים, לגבי מספר העובדים ותנאיהם שיועסקו בתקופה העולה על ארבע שנים, יחתם הסכם נוסף על כך בין הצדדים להסכם זה". נוסח ההסכם שהוגש לבית-הדין האזורי, חתום על ידי ועד העובדים בלבד. מסמך זה הוגש לרישום כהסכם קיבוצי ביום 18.6.1982, והוא נושא מספר רישום 755/82 (ראה הפרסום על הגשת המסמך, בירחון "עבודה וביטוח לאומי" מס' 8-9, אוגוסט - ספטמבר 1982, בע' 294); ד) ביום 18.8.1982 נחתם - המסמך מב/8א - ("הסכם 1982") שהוא הסכם בין המדינה (אשר יוצגה על ידי הממונה על השכר והסכמי העבודה), משרד החקלאות, הסתדרות עובדי המדינה והוועד הארצי של עובדי משרד החקלאות. הסכם זה מתייחס במבוא שבו לסעיף 7(ב) של הסכם 1976 כמפורט ב-(ג) לעיל, והוא קובע כי נוסח ההצהרה המצורף להסכם זה יבוא "במקום ההסכם הנוסף הנזכר בסעיף 7(ב)". נוסח ההצהרה מיועד לחתימת העובד המועסק בביצוע פרויקט המחקר, והוא מאשר בה כי תנאי עבודתו הינם, בין השאר, "בהתאם להסכם מיום 23.8.76". מסמך זה הוגש לרישום כהסכם קיבוצי ביום 24.8.1982, והוא נושא מספר רישום 797/82 (ראה הפרסום על הגשת המסמך בירחון "עבודה וביטוח לאומי" מס' 8-9, אוגוסט - ספטמבר 1982, בעמ' 296). 7. משהוגש הסכם 1972 לרישום כהסכם קיבוצי (ראה פסקה 6(ב) לעיל), פנה המערער מס' 2 (להלן - איגוד עובדי המחקר) ביום 12.11.1982 אל הממונה הראשי על יחסי העבודה והביע התנגדות לרישומו של הסכם זה כהסכם קיבוצי (מסמך מב/8ג). בפנייה נאמר בין השאר: "5. תוך כדי ההליכים הנ"ל, הגישה היחידה האמורה של האוצר את הצעת הנוהל מיום 31.12.72 לרישום כהסכם קיבוצי מ-20.8.82. יצויין שהנייר אינו בר רישום מכמה טעמים: (א) אין עליו חתימת צד המעסיק שהוא נציבות שירות המדינה. (ב) אין חתימת ארגון העובדים היציג (איגוד עובדי מחקר, החטיבה האוטונומית). (ג) הצדדים שחתמו בשם העובדים, כבר ביטלו את ההסכם. (ד) המסמך הינו 'הצעה' ולא 'הסכם' כנדרש בחוק. (ה) אנו מגישים בזה טענה בדבר אי-כשרות של הסתדרות עובדי המדינה כארגונם היציג של עובדי המחקר, על-פי סעיף 6 לחוק. עובדי המחקר אינם חברים בהסתדרות עובדי-המדינה אלא באיגוד עובדי מחקר/החטיבה האוטונומית, שבינה לבין נש"מ נערך ההסכם הקיבוצי של עובדי המחקר ב-26.12.1971. (ו) המסמך לא הוגש לרישום בתקופה הקבועה בחוק. (ז) הבקשה להארכת מועד הגשה לרישום לא הוגש על ידי הצדדים ל'הסכם', ואף לא על-דעת הסתדרות עובדי המדינה. (ח) אין הצדקה להאריך מועד ההגשה בנסיבות העניין, ובמיוחד לאור חילוקי הדעות לגבי גוף המסמך ועצם עשייתו, שנמשכים זה כבר עשר שנים. (ט) התיקון לחוק שהסמיך את הממונה הראשי על יחסי עבודה להאריך מועד ההגשה לרישום נעשה רק ב-1976, ולכן אינו יכול לחול על מסמך שנחתם ארבע שנים לפני כן. (י) אין תוקף חוקי לעצם תוכנו של המסמך, כי הוא נוגד, כאמור בפסקה 2 לעיל, את סעיף 20 בחוק ההסכמים הקיבוציים. (יא)יצויין גם כי לפי חוק ההתיישנות, עצם תוכנו של המסמך התיישן כבר ב-31.10.1979 ולכן אינו ראוי להירשם כעת. 6. לאור האמור לעיל הנך מתבקש לפסול את מסמך מס' 786/82 לרישום כהסכם קיבוצי. במידה שתקבל הסתייגויות כלשהן מידי המכותבים לקמן, נודה לך מאד אם תואיל להעביר אלינו העתק ולאפשר לנו להגיב לתוכנן". ביום 14.11.1982 פנה שוב איגוד עובדי המחקר אל הממונה הראשי על יחסי העבודה והביע בשתי פניות נפרדות התנגדות לרישום הסכם 1976 (מסמך מב/8ה), והתנגדות לרישום הסכם 1982 כהסכם קיבוצי (מסמך מב/8ו). התנגדויות אלה נומקו בנימוקים שפורטו בפנייה מיום 12.11.1982, ונטען גם בהם במפורט לאי-כשרות הסתדרות עובדי המדינה כארגון היציג של עובדי המחקר. אף ועד העובדים של עובדי משרד החקלאות הביע הסתייגותו מההסכמים הנ"ל (מסמכים מב/8ז ו-מב/8ח). נוסף לכך, מזכיר הסתדרות עובדי המדינה פנה אף הוא ביום 4.2.1982 אל הממונה על השכר והסכמי העבודה ואל הממונה הראשי על יחסי העבודה (מסמך מב/8ט), וטען כי ההסכמים האמורים מתייחסים לעובדים מינהליים בלבד ולא לעובדים בדירוג עובדי המחקר. 8. בהקשר להסכמים ולמסמכים האמורים, הוגשו לבית-הדין האזורי שלושה מכתבים אשר נשלחו על-ידי הממונה הראשי על יחסי העבודה או מלשכתו: (ג) המכתב השלישי נשלח ביום 13.12.1990 אל בא-כוח המערערים, אל היועץ המשפטי של נציבות שירות המדינה ואל נציג עובדי המחקר, ובו נאמר כדלקמן: "בישיבה שנתקיימה שמעתי את טענותיכם בשאלה אם המסמכים הנ"ל מהווים הסכמים קיבוציים אם לאו. לאחר ששמעתי את הטענות ועיינתי שוב במסמכים האמורים, הגעתי למסקנה כי הם אינם מהווים הסכמים קיבוציים ולפיכך לא יירשמו בפנקס ההסכמים הקיבוציים". 9. בית-הדין האזורי קבע בפסק-דינו כי מאחר שהסכם 1976 לא נחתם על ידי הנציג המוסמך מטעם המדינה, לא יכול היה הסכם זה להיות בעת חתימתו הסכם קיבוצי. עם זאת הוסיף בית-הדין כי נראה שפגם זה נרפא על ידי הסכם 1982 אשר נחתם כדין על ידי הממונה על השכר והסכמי העבודה. בחתימת הסכם 1982, ועל פי נוסחו, ראה בית-הדין האזורי אימוץ משתמע של כל הוראות הסכם 1976. בית-הדין דחה את התנגדות הסתדרות עובדי המדינה כפי שהובעה במסמך מב/8ט (ראה סעיף 7 לעיל). במסמך זה, על פי קביעת בית-הדין, מבקשת הסתדרות עובדי המדינה להוציא את עובדי המחקר מגדר תחולתו של ההסכם שעליו חתמה. בקשה זו פירושה דרישה לשינוי ההסכם, וזאת לא ניתן לעשות אלא בהסכמת המדינה, ועל פי הסכם קיבוצי. בהתייחסו לביטול רישום ההסכמים הקיבוציים על ידי הממונה הראשי על יחסי העבודה, קבע בית-הדין האזורי כדלקמן: "טז. משנרשם ההסכם לא היה הממונה על יחסי העבודה מוסמך לבטלו אלא בדרך הקבועה בסעיף 10(א) לחוק ההסכמים הקיבוציים. ודאי שאין הממונה על יחסי העבודה יכול לקבוע, שאין לרשום מסמך בפנקס ההסכמים הקיבוציים, כאשר מסמך זה כבר נרשם בפנקס ההסכמים הקיבוציים, כפי שהוא עצמו העיד על כך במסמך ת/4, שצורף לתשובת המשיבה. הממונה על יחסי העבודה יכול היה לכל היותר לבטל את הרישום, אך זאת גם כן בדרך הקבועה בסעיף 10א' לחוק ההסכמים הקיבוציים ולתקנות שהותקנו על פיו. יז. יש לציין, כי גם אם היה 'ביטול' - אין הוא פועל למפרע, אלא מרגע הביטול ואילך". לפיכך, קבע בית-הדין כי הסכם 1976 והסכם 1982 הם "הסכמים קיבוציים כשרים שנרשמו כדין, וביטולם לא היה כדין". מכאן עבר בית-הדין האזורי לבדיקת מעמדו של העובד וקבע כי הוא לא חתם על ההצהרה שצורפה להסכם 1982, ולפיכך הסכם זה אינו רלבנטי לגביו. ההוראות הרלבנטיות לגבי העובד הן הוראות "ההסכם הראשון". בהתייחסו להוראות הסכם זה קבע בית-הדין כי תקופת הזמניות עלולה להגיע עד ל-5 שנים. עוד קבע כי העובד "הסכים למעשה להארכת תקופת הארעיות בחתימתו על המסמכים מב/3 ואילך" (הכוונה היא למסמכי הארכת החוזה המיוחד להעסקת העובד). בא-כוח העובד טען כי גם על פי פירוש המדינה להוראות התקשי"ר על פי "ההסכם הראשון" זכאי העובד לעבור למעמד של עובד קבוע, מאחר שהועסק חמש שנים תמימות. תשובת המדינה לטענה זו היתה כי רק אם היה העובד מועסק יותר מחמש שנים ייתכן שהיה זכאי למעמד של עובד קבוע. בנושא זה קבע בית-הדין האזורי בפסק-דינו כי תקופת עבודתו של העובד הסתיימה ביום בו מלאו חמש שנים לעבודתו, וכי "נראים הדברים, שאומד דעתם של הצדדים היה להעסקה בחוזה מיוחד לתקופה קצובה במסלול, שסופו אינו מוביל ל"קביעות". לפיכך, קבע בית-הדין כי העובד אינו זכאי ל"קביעות" וניתן לפטרו, אך לגביו גם לא היו פיטורים, אלא חוזה העבודה הסתיים על ידי סיומו. גם בהתעלם מהעסקתו של העובד בחוזה לתקופה קצובה, קבע בית-הדין כי "נגיע למסקנה שזכותו 'לקביעות', אילו היתה קיימת, היתה קמה לו רק בתאריך 12.8.1990, ולא בתאריך 11.8.1990 ומתאריך זה לא היה כבר המבקש עובד המשיבה". בית-הדין הציג השאלה האם ההליכה במסלול של חוזים מיוחדים כפי שנעשה לגבי העובד, מנוגדת להוראות "ההסכם הראשון". ואולם, בסיום פסק-דינו קבע בית-הדין כדלקמן: "כח. כאמור, כפי שפירטנו בסעיפים כג-כה לעיל גם הליכה במסלול 'רגיל' (להבדיל ממסלול החוזה המיוחד), לא היתה מזכה את המבקש במקרה זה ב'קביעות', אך גם אם נסתכל על הבעיה באופן כללי, ונגיע למסקנה שאכן ההליכה בדרך כריתת הסכמים קיבוציים יש בה משום עקיפה של הוראות ההסכם מב/17א' ביחס לנושא 'הקביעות', עדיין איננו משוכנעים שבהליכה בדרך זו נהגה המשיבה שלא בתום לב. כט. לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית". על כל אלה הערעור לפנינו. הכנת פסק-הדין בערעור נשתהתה, ובית-הדין מביע התנצלותו על כך. מסגרת הדיון בערעור 10. הסעדים שביקשו המערערים בבית-הדין האזורי ובערעור שלפנינו הם במישור הקיבוצי ובמישור האינדיבידואלי. פירוט הסעדים אשר הובא בבקשה המתוקנת של המערערים בבית-הדין האזורי, הוא כדלקמן: "המבוקש: 26. להצהיר כי כל עובד מחקר בשירות המדינה, שמלאו 24 חודשים רצופים להעסקתו בחוזה-אישי עובר אוטומטית למעמד של עובד זמני אם מתקיימים בו התנאים הקובעים בפרק משנה 16.3 לתקשי"ר ובהתאם לתקשי"ר 16.511(יב). 27. להצהיר כי כל עובד מחקר בשירות המדינה שהועבר מהעסקה בחוזה-אישי למעמד של עובד זמני בהתאם לתקשי"ר 16.523 עובר אוטומטית למעמד של עובד קבוע בתום שנתיים למעמדו הזמני אם קיים תקן פנוי עבורו; בהעדר תקן פנוי נדחית העברתו האוטומטית למעמד של עובד קבוע עד ליום הראשון של שנת התקציב הבאה. במועד העברתו למעמד של עובד קבוע זכאי עובד כאמור לכתב מינוי לפי חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, תוך הכללת תקופת עבודתו בחוזה-אישי ובמעמד זמני כתקופת עבודה בשירות המדינה לעניין ותק ולעניין זכויות סוציאליות למיניהן ולסוגיהן. 28. להצהיר כי הד"ר יזהר הוא עובד מדינה זמני בתוקף מיום 1.9.1987, וכי הוא עובד מדינה קבוע בתוקף מיום 1.4.1990, וכי זכאי הוא לכתב מינוי לפי חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 בתוקף למפרע מיום 1.4.1990, וכי זכאי הוא כי תקופת עבודתו החל מיום 12.8.1985 ואילך תיחשב כתקופת עבודה בשירות המדינה לעניין חישוב תקופת הוותק ולעניין התנאים הסוציאליים למיניהם ולסוגיהם. 29. לקבוע כי פיטוריו של הד"ר יזהר ביום 11.8.1990 נטולים כל תוקף. לחלופין - לבטל מעשה פיטורים זה. 30. להעניק למבקשים כל סעד נוסף ו/או אחר שייראה לטוב בעיני בית-דין נכבד זה". 11. בין יתר טיעוניו, טען בא-כוח המערערים כי היה טעם לפגם בקיום הדיון ההבהרה לפני אב-בית-הדין בעצמו, ביום 15.9.1991, בלא שיתוף המותב המלא (ראה סעיף 3 לעיל). אין אנו מוצאים פגם בדיון ההבהרה האמור ובדרך שנתקיים בה. בהליך העיקרי בבית-הדין האזורי לא נחקרו עדים אלא הוגשו סיכומים בכתב, לאור נושא הדיון. משהגישו באי-כוח הצדדים את סיכומיהם, ואב-בית-הדין מצא כי דרושה השלמה של טיעוני הצדדים, יכול היה להורות על השלמת הטיעונים בכתב או להזמין את באי-כוח הצדדים לפניו, ולרשום פרוטוקול של הדברים. אין בעניין זה שאלה של התרשמות מעדויות. לדעתנו רצוי היה אמנם שהמותב בהרכבו המלא ישמע את ההבהרות, אך מוסמך היה אב-בית-הדין לעשות את אשר עשה, וזאת גם במסגרת סמכותו לפי סעיף 18(ד) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. 12. על פי פירוט הסעדים שבסעיף 10 לעיל ועל פי טיעוני הצדדים, עולות לדיון לפנינו שלוש שאלות עיקריות: א) מה תקפם של הסכם 1972, הסכם 1976 והסכם 1982 (להלן - ההסכמים הנוספים), ומה היחס ביניהם לבין "ההסכם הראשון"; ב) זכותו של העובד (המערער מס' 3) להעברה למעמד זמני ולמעמד קבוע במועדים שפורטו בבקשה; ג) מתן סעד ארעי נגד הפסקת עבודתו של עובד המדינה. תקפם של ההסכמים הנוספים כהסכמים הקיבוציים 13. בטרם נפרט את טענות הצדדים בעניין תקפם של ההסכמים הנוספים, נביא את הוראות החוק והתקנות בנושא זה. בסעיפים 1 ו-10 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים) נקבע: "1. הסכם קיבוצי הוא הסכם בין מעביד לבין ארגון עובדים שנעשה והוגש לרישום לפי חוק זה... 10. (א) תוך חודשיים מתאריך החתימה יוגש באופן שנקבע בתקנות, לשר העבודה והרווחה, או למי שנתמנה לכך על ידיו, העתק של כל הסכם קיבוצי, של כללים מוסמכים וכתב הצטרפות כאמור בסעיף 8, לשם רישום; הוא הדין לגבי כתב שינוי, ביטול או הארכה של המסמכים האמורים. (ב)... (ג) הממונה הראשי על יחסי עבודה לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957, רשאי להאריך את המועד האמור בסעיף קטן (א) או בסעיף 10ב(א) אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין". (ההדגשות הוספו). בתקנות ההסכמים הקיבוציים (רישום), התשי"ז-1957 (להלן - תקנות רישום הסכמים קיבוציים) נקבע - "2א. הוגש מסמך לרישום, יפורסמו בירחון משרד העבודה... פרטים אלה... 2ב. (א) טענה בדבר אי כשרות של ארגון עובדים כאמור בסעיף 6 לחוק, תוגש במכתב רשום חתום על ידי הארגון הטוען לפי מען הממונה הראשי על יחסי עבודה, משרד העבודה והרווחה ירושלים, לא יאוחר מיום ה-10 בחודש שאחרי החודש בו פורסמו הפרטים בירחון. (הוגשה טענה כאמור בתקנת משנה (א) יודיע הממונה הראשי על יחסי עבודה בכתב על החלטתו לצדדים החתומים על המסמך ולארגון הטוען. 2ג. ביום ה-15 בחודש שאחרי פרסום הפרטים בירחון, או סמוך אחרי תאריך זה, יירשם המסמך. נדחתה טענה שהוגשה כאמור בתקנה 2ב, יירשם המסמך מיד אחרי ההחלטה על הדחיה" (ההדגשה הוספה). 14. העולה מהוראות אלה הוא כי הסכם קיבוצי יש להגישו בלבד "לשם רישום". יסוד זה הוסבר בדברי ההסבר להצעת חוק הסכמים קיבוצים, התשט"ו-1955, כדלקמן: "אין בחוק המוצע הוראות בדבר תכנו של ההסכם הקיבוצי, ואין הוא מתנה תקפו באישור הממשלה". הסבירה את הדברים שרת העבודה דאז ג. מארי, בעת הדיון בקריאה הראשונה בכנסת על הצעת חוק הסכמים קיבוציים (דברי הכנסת [20] בע' 147): "הקו המאפיין את החוק המוצע הוא אי-התערבות בתכנו של ההסכם הקולקטיבי. במידה שפה ושם כלולות הוראות בשאלות אלה, הרי כוחן יפה רק במידה שאין הוראה אחרת בהסכם עצמו. השיטה המקובלת בארצות מסויימות, שלפיה טעון תכנו של ההסכם הקולקטיבי אישור רשות ממשלתית, אינה מוצאת כל ביטוי בחוק המוצע. הדרישה הפורמלאית היחידה. בקשר לצורתו של ההסכם היא, שההסכם יהיה בכתב ושהעתק יוגש למשרד העבודה לשם רישום, אך לא לשם אישור תכנו. שתי מטרות להוראה זו: ראשית, באה היא להבטיח שבבוא העת יוכל כל עובד וכל מעביד להזדקק לנוסח מוסמך של ההסכם, ושנית, תאפשר הוראה זאת לרכז נתונים על תכנם של ההסכמים הקולקטיביים". ההסכם הקיבוצי "הוא אקט פומבי המחייב הגשה לרישום" (דב"ע לד/3 - 4 [1], בע' 215). לפיכך, ה"סנקציה" היחידה על אי-רישום הסכם בין מעביד לבין ארגון עובדים היא "כי אותו מסמך אינו 'הסכם קיבוצי' כמשמעו בחוק" (דב"ע מח/4 - 4 [2], בע' 272). יחד עם זאת, "העובדה שמסמך הוגש לרישום ואף נרשם כ'הסכם קיבוצי', אינו ראיה מכרעת כי הוא אכן 'הסכם קיבוצי' כמשמעותו בדין" (דב"ע מח/1 - 5 [3], בע' 305). בשאלה זו קובע חוק הסכמים קיבוציים בלבד (ראה דב"ע לז/103 - 3 [4], בע' 302). ההסכם הקיבוצי הוא מקור של משפט אוטונומי בתחום העבודה והוא מטיל חובות ומעניק זכויות מעבר לצדדים להסכם (דב"ע לג/7 - 4 [5], בע' 100). משום כך, "בית-הדין יבחן, אף מיוזמתו הוא, אם ההסכם אשר בפניו הוא 'הסכם קיבוצי', וזה בשל משמעותו ונפקותו המיוחדות של ההסכם הקיבוצי. מקל וחומר לא ימנע בית-דין זה טענה, כי מה שמתיימר להיות 'הסכם קיבוצי' - אינו כזה" (דב"ע לד/30 - 3 [6], בע' 436; וראה גם הפרופ' ר. בן ישראל [21]: "שיפוט בסכסוכי עבודה קיבוציים על פי תפיסת העולם של השופט בר-ניב", בע' 74). 15. מכאן שלבית-הדין לעבודה הסמכות לבדוק ולקבוע אם הסכם קיבוצי אשר הוגש לרישום ואף נרשם, הוא אכן "הסכם קיבוצי" כמשעותו וכתקפו בחוק הסכמים קיבוציים. לבית-הדין לעבודה נתונה אף הסמכות לקבוע אם הסכם אשר הוגש לרישום כחוק, אך הממונה הראשי על יחסי העבודה החליט שלא לרשמו, נחשב למרות זאת כ"הסכם קיבוצי" כחוק. ניתן להפעיל את סמכויותיו אלה של בית-הדין לעבודה הן במסגרת "סכסוך היחיד" והן במסגרת "סכסוך קיבוצי". מקום שתתעורר בבית-הדין שאלה הנוגעת להיבט המינהלי של הגשת ההסכם לרישום, רישומו או אי-רישומו והפעלת סמכות מינהלית, לרבות הפעלת סמכות של הממונה הראשי על יחסי העבודה, מוסמך בית-הדין לעבודה לדון בתוקפה של פעולה שלטונית בתום המשפט הקיבוצי, כשם שהוא מוסמך "לדון בתקפה של פעולה שלטונית שעילתה ביחסי עובד-מעביד" (דב"ע מט/131 - 3 [7], בע' 266). 16. בסעיף 10(א) לחוק הסכמים קיבוציים נקבעו רק הוראות בדבר הגשת העתק של הסכם קיבוצי לשם רישום, לשר העבודה והרווחה או למי שנתמנה לכך על ידו. בתקנות רישום הסכמים קיבוציים, הוקנתה סמכות למתן החלטה לאחר הפעלת שיקול דעת מינהלי. סמכות זו היא סמכות הממונה הראשי על יחסי העבודה לכשמועלית על ידי "ארגון עובדים" אחר, על פי סעיף 6 לחוק הסכמים קיבוציים, טענה בדבר אי-כשרות של "ארגון עובדים יציג" לעניין חתימה על הסכם קיבוצי (ראה פירוט מקרים בעבר בהם הפעיל הממונה סמכות זו, היקף שיקול דעת הממונה בעניין הרישום וביקורת בדבר תקפה של תקנה 2ב לתקנות, בספרה של הפרופ' בן ישראל [22]: ההסכם הקיבוצי, בע' 50-48; נושא תקפה של התקנה האמורה ונושא היקף שיקול דעת הממונה בעניין הרישום, לא הועלו בדיון לפנינו). 17. עיקר טענות בא-כוח המערערים לפנינו בנושא זה הוא: א) על עובדי המחקר במשרד החקלאות חל "ההסכם הראשון" בלבד, ועל פיו קבועות זכויותיהם למעבר למעמד זמני וקבוע. להסכמים הנוספים אין נפקות לגבי עובדי המחקר באשר הם אינם רשומים כהסכמים קיבוציים, כאמור במכתב הממונה הראשי על יחסי העבודה מיום 13.12.1990 (ראה פסקה 8(ג) לעיל), לאחר שאיגוד עובדי המחקר התנגד לרישומם; בא-כוח המערערים מסכים כי לבית-הדין לעבודה סמכות לדון בהחלטת הממונה, אך הוא טוען כי בהליך זה אין התשתית העובדתית הדרושה לשם כך; ב) הסתדרות עובדי המדינה לא היתה מוסמכת לחתום על הסכם 1982 אשר על פיו נרפא הסכם 1976, בעוד הסכם 1972 בוטל כדין ביום 31.3.1974 על ידי הסתדרות עובדי המדינה; ג) נציג משרד החקלאות לא היה מוסמך לחתום על הסכם 1971, והוא היה בגדר "שליח מתחזה". הממונה על השכר, שאף הוא שלוח של הממשלה, לא היה מוסמך לאשרר פעולה משפטית אזרחית נפסדת של שלוח אחר של המדינה (משרד החקלאות), ואף לא פעולה מינהלית נפסדת או פעולה בעלת אופי חקיקתי. הסמכתו של הממונה על השכר היא לחתום על הסכמים קיבוציים אך לא לאשרר הסכמים שנעשו בידי אחרים, ואף במועדים שקדמו להסמכתו (בנושא זה הפנה אותנו בא-כוח המערערים, לאחר הדיון לפנינו, לפסק-הדין בע"א 324/82 [8]); ד) ההסכמים הנוספים לא מצאו ביטוי בתקשי"ר. 18.תשובת באת-כוח המדינה לטענות אלה היא: א) גם אם הסכם 1976 לא היה כשר לרישום כהסכם קיבוצי, עקב פגם בזהות החותמים עליו, הרי משנחתם הסכם 1982, המאזכר אם הסכם 1976 כחלק בלתי נפרד ממנו, יש לפנינו הסכם קיבוצי בר-תוקף; ב) הודעתו של הממונה הראשי על יחסי עבודה במכתבו מיום 13.12.1990 לא נעשתה בהתאם להוראות החוק בעניין זה; ג) לממונה על השכר יש הסמכה מטעם הממשלה לחתום על הסכמים קיבוציים, והוא מוסמך לתת תוקף רטרואקטיבי להסכם; התוקף הרטרואקטיבי של ההסכם לא פגע במערער אשר החל בעבודתו לאחר החתימה על הסכם 1982; ד) ביום 7.2.1991 חתמה הממשלה על הסכם קיבוצי המאריך את תקופת הזמניות עד לחמש שנים. אף על הסכם קיבוצי זה חתומה הסתדרות עובדי המדינה. 19. נפתח בשאלה האם יכול ותקפו של הסכם קיבוצי יהיה למפרע והאם יכול הסכם קיבוצי ל"הכשיר" תקפם של הסדרים קיבוציים. דב"ע לט/31, 3-36 [9], בעמ' 382 נפסק כי "מחוק הסכמים קיבוציים עולה ברורות, שיכול והסכם קיבוצי תוקפו יהיה למפרע, וזאת גם המציאות ביחסי העבודה בישראל, מציאות שבית-הדין לא יתעלם ממנה". יישום הלכה זו, תוך מתן תוקף למפרע להסכם שלא היה בגדר "הסכם קיבוצי", נעשה, בין היתר, לגבי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (ראה דב"ע מג/64 - 3 [10], בע' 304). בעניין אחר נתעורר נושא סמכותה של מועצת פועלים לחתום על הסכמים קיבוציים לפני חודש נובמבר 1985 (המועד שתוקנה בו חוקת ההסתדרות), ושאלת תקפם של הסכמים קיבוציים מיוחדים אשר נחתמו על ידי מועצת פועלים בתקופה זו. בשאלה זו נפסק בדב"ע תשן/17 - 4 [11], בע' 242: "ברוב המכריע של ההסכמים הקיבוציים המיוחדים שנחתמו לאחר שמועצת הפועלים הוסמכה לחתום על הסכם קיבוצי מיוחד (תיקון החוקה מנובמבר 1985), קיים 'אימוץ' של ההסכמים הקודמים, ו'אימוץ' זה הופך את ההסכמים שהיו עד 'האימוץ' הסדרים קיבוציים להסכמים קיבוציים 'כשרים', באשר אלה הוגשו לרישום עם חתימתם, וה'אימוץ' לא יפגע בעיקרון 'הפומביות' שבהסכם קיבוצי (דב"ע מח/4-4 [2], בע' 273). אשר לאותם הסכמים שלא הוארכו - דינם יהיה כהסדרים קיבוצים, על כל המשתמע מכך עד שלא יאושרו, בדרך זו או אחרת, כדי להפכם ל'הסכם קיבוצי' העונה על כל דרישות חוק הסכמים קיבוציים". נוסיף, כי "ריפוי" פגם, מקובל לא רק לגבי הסכם קיבוצי שלא נחתם על ידי המוסמכים לכך, או לא הוגש לרישום, אלא אף במשפט המינהלי (ראה לדוגמה פגם בסמכותו של נציג מטעם הממשלה לחתום על אמנה בינלאומית, ה"נרפא" באמצעות אשרור האמנה על ידי הממשלה - ע"פ 131/67 [12], בע' 113, 131). 20. מכאן, לסמכותו של הממונה על השכר ועל הסכמי העבודה לחתום על הסכמים קיבוציים שהמדינה צד להם. לאור האמור בדב"ע מג/1 - 4 [13], בע' 12 אצל שר האוצר, על פי הסמכת הממשלה, לנציב שירות המדינה ולממונה על השכר והסכמי העבודה, את סמכויותיו "לעשות בשם המדינה כל פעולה הקשורה במשא ומתן, ביצוג ובחתימה על הסכם קיבוצי שהמדינה צד לו" (ראה ילקוט הפרסומים התשמ"ח, בע' 1952). לפיכך, אין הממונה על השכר והסכמי העבודה פועל במסגרת יחסי שליחות בין הממשלה לבינו, אלא מפעיל סמכות שהוקנתה לו על פי החוק. הפעלת סמכות זו, כל עוד לא הוגבלה, כוללת סמכות לחתום על הסכם קיבוצי שהמדינה צד לו, ועל הסכם קיבוצי כאמור, אשר יש בו "ריפוי" או "הכשר" של הסדר קיבוצי. 21. לאור זאת, נותרה לדיון שאלת כשרותה או אי-כשרותה של הסתדרות עובדי המדינה לחתום על ההסכמים הנוספים. כשרות זו נחתכת על פי הוראות הסעיפים 1, 2 ו-3 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים). על פי סעיפים אלה, יש להבחין בין "ארגון עובדים" לבין "ארגון העובדים היציג". אחד הצדדים להסכם קיבוצי הוא "ארגון עובדים", אשר המבחנים לקיומו פורטו בדב"ע לג/7 - 4 [5], הנזכר בפסקה 14 לעיל, בע' 99). ואולם, לא לכל "ארגון עובדים" כשרות להיות צד להסכם קיבוצי מסוים. דרוש שאותו "ארגון עובדים" יהיה "ארגון עובדים יציג". הכשרות להיות צד בהסכם קיבוצי מיוחד, נקבעה בסעיף 3 לחוק הסכמים קיבוציים, הקובע כי "ארגון יציג של עובדים לעניין הסכם קיבוצי מיוחד הוא ארגון העובדים שעם חבריו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים שעליהם יחול ההסכם..." (ראה בג"צ 675/84 [14], בע' 16). כאשר ההסתדרות הכללית היא "ארגון עובדים יציג" לעניין הסכם קיבוצי, היא "פועלת באמצעות האורגנים שלה" (דב"ע לד/30 - 3 [6], בע' 437; דב"ע מג/3 - 5 [15], בע' 104). האורגנים של ההסתדרות הכללית "בתור שכאלה, הם 'ההסתדרות', בתחום שהוקנה לאלה בחוקת ההסתדרות" (דב"ע מד/3 - 5 [16], בע' 71), אך ההסתדרות הכללית "היא היא הצד להסכם הקיבוצי" (דב"ע מח/2 - 4 [17], בע' 279). סעיף 6 לחוק הסכמים קיבוציים קובע כי "טענה שארגון עובדים בעל הסכם קיבוצי לא היה בשעת עשייתו של ההסכם ארגון עובדים יציג לעניין אותו הסכם לא תישמע אלא מטעם ארגון עובדים אחר". ודוק: הסמכות לטעון נגד כשרות ארגון עובדים בעל הסכם קיבוצי נתונה בידי ארגון עובדים אחר. משמע - לא בידי ארגון אחר של אותו ארגון עובדים. במלים אחרות, טענה שכזו, ככל שהיא נטענת נגד ארגון של ההסתדרות הכללית אשר חתם על הסכם קיבוצי, ואשר ההסתדרות הכללית היא הצד לו, יכול להעלות אך ורק ארגון עובדים אחר שאיננו ההסתדרות הכללית, אך לא ארגון אחר של ההסתדרות הכללית עצמה. כמפורט בתקנה 2ב לתקנות הסכמים קיבוציים (רישום), התשי"ז-1957 (ראה פסקה 13 לעיל), הוסמך הממונה הראשי על יחסי העבודה להחליט בטענה בדבר אי-כשרותו של ארגון עובדים כאמור בסעיף 6 לחוק. הממונה הראשי ישתמש בסמכותו לפי התקנה האמורה אך ורק בנושא טענת אי הכשרות, ולא בעניין אחר (כגון, תכנו של ההסכם הקיבוצי שהוגש לרישום - ראה פירוט התנגדות עובדי המחקר במכתב המצוטט בפסקה 7 לעיל). מכאן, שאת הודעת הממונה הראשי על יחסי העבודה מיום 13.12.1990 (ראה פסקה 8(ג) לעיל), יש לבחון על פי מתחם סמכותו של הממונה, ובמלים אחרות - אך ורק על רקע טענת איגוד עובדי המחקר בדבר אי כשרות הסתדרות עובדי המדינה לחתום על ההסכמים האמורים. 22. איגוד עובדי המחקר הוא "הסתדרות מקצועית ארצית" על פי חוקת ההסתדרות, והוא מוסמך לחתום על הסכמים קיבוציים (ראה פסקה 10(א) בחלק ג' לפרק ד' בחוקת ההסתדרות). כאורגן של ההסתדרות הכללית חתם איגוד עובדי המחקר עם המדינה על הסכם קיבוצי (ראה לדוגמה ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 30.12.1990, לשנים 1990-1992). אף הסתדרות עובדי המדינה היא אורגן של ההסתדרות הכללית, והיא "הסתדרות מקצועית ארצית" על פי חוקת ההסתדרות. הסתדרות עובדי המדינה חתמה על ההסכמים הנוספים, ובנסיבות אלה עשויות לעיתים להתעורר שאלות בדבר סמכותו של אורגן אחד של ההסתדרות הכללית לחתום על הסכם קיבוצי במקום עבודה שיש בו עובדים השייכים לאורגנים אחרים בהסתדרות (השווה לשאלות שעלו לגבי סמכותה של הסתדרות הפקידים בדב"ע מח/2 - 4 [17] הנזכר בפסקה 21 לעיל, בע' 278). בהקשר לכך, כתב מזכ"ל הסתדרות עובדי המדינה ביום 4.2.1983 אל הממונה על השכר והסכמי העבודה ואל הממונה הראשי על יחסי העבודה (מב/8ט), כדלקמן: "בשנת 1976 פנה אלי מנהל מחלקת המנגנון של משרד החקלאות מר מנחם זיו וביקש שנישא וניתן עמו על תוכנו של הסכם קיבוצי להעסקת עובדים לפי חוזה מיוחד מכספי קרנות המופנות למשרד החקלאות למחקר, לאחר מו"מ ממושך חתמנו על ההסכם שנמסר לרישום במשרד העבודה. לפני מספר חדשים הפנו תשומת לבי החוקרים במשרד החקלאות לעובדה, כי החוקרים המועסקים לפי ההסכם הנ"ל שחודש והוארך בינתיים לא מתאים ולא מקובל עליהם, כמו כן ביקשו מאתנו להיכנס למו"מ על השינויים המבוקשים. לאור זאת ברצוני להעיר ולהדגיש: א. בתום לב ניהלנו המשא והמתן ואף חתמנו על ההסכם הנ"ל, שהוארך במחשבה ובכוונה שהוא יכלול אך ורק עובדים מינהליים החברים בהסתדרותנו. ב. לא סברנו, כי אנו יכולים במסמך הנ"ל לקבוע תנאי העסקה של עובדים, אשר אינם קשורים אירגונית להסתדרותנו, מה גם שקיימים סעיפים בהסכם המחייבים רביזיה לאור הערותיהם של עובדי המחקר במשרד החקלאות. ג. בעקבות התייחסותנו לתוכן סעיפים א' ו-ב' אנו עומדים בכיבוד חתימתנו, אולם אך ורק שתכלול עובדים מינהליים, אשר אינם בדירוג עובדי מחקר. ד. אם תיאותו להיכנס עמנו למו"מ בנדון לשינוי המבוקש שפיר, והיה אם לאו אנו מודיעים לכם בזאת שאנו מסירים חתימתנו מההסכם הנ"ל ומבקשים ממשרד העבודה, שם הוא נמסר לרישום, לבטלו. אני מניח, כי אשר פעלה הנהלת משרד החקלאות בשעתו, היתה גם כן פעולה שבתום לב ולפיכך יש בהחלט מקום לדון בשינויים המתבקשים על ידי נציגות עובדי המחקר". 23. הממונה הראשי על יחסי העבודה לא פירט במכתבו מיום 13.12.1990 (ראה פסקה 8(ג) לעיל) את הטעמים למסקנתו כי ההסכמים הנוספים "אינם מהווים הסכמים קיבוציים ולפיכך לא יירשמו בפנקס ההסכמים הקיבוציים". אך על פי החזקה כי הממונה פועל במסגרת סמכותו, וסמכות זו קשורה לטענה בדבר אי כשרות הסתדרות עובדי המדינה לגבי ההסכמים האמורים, לא נותר לנו אלא להגיע למסקנה כי הטעם לאי-רישום ההסכמים האמורים כהסכמים קיבוציים נעוץ באי-כשרותה של הסתדרות עובדי המדינה לחתום עליהם. כפי שציינו בפסקה 21 לעיל, טענה בדבר אי-כשרותה של הסתדרות עובדי המדינה לחתום על ההסכמים הנוספים יכול להעלות רק ארגון אחר שאיננו ההסתדרות הכללית, אך לא ארגון אחר של ההסתדרות הכללית עצמה, דהיינו - איגוד עובדי המחקר. משכך נעשה, התוצאה היא כי לא נטענה טענה בדבר אי-כשרות הסתדרות עובדי המדינה לחתום על ההסכמים הנוספים, על ידי ארגון עובדים אחר. לפיכך, על פי הרישה לתקנה 2ג לתקנות הסכמים קיבוציים (רישום), התשי"ז-1957, נרשמו ההסכמים הנוספים כדין. הסכמים אלה, כל עוד לא שונו כדין, הינם בתוקף בכפוף להוראות הסעיפים 13 ו-14 לחוק הסכמים קיבוציים. 24. התוצאה היא שערעורם של המערערים בנושא זה נדחה. זכותו של המערער מס' 3 להעברה למעמד זמני ולמעמד קבוע 25. לעניין זכותו של העובד (המערער מס' 3) להעברה למעמד זמני ולמעמד קבוע, טוען בא-כוח העובד כי בעת שהעובד חתם על החוזה עמו ביום 12.8.1986, הוא לא חתם על ההצהרה המהווה תנאי לחלותו של הסכם 1982. עוד טען כי מניין תקופת עבודתו של העובד, כפי שנעשה על ידי בית-הדין האזורי, היה מוטעה. לעומתו טוענת באת-כוח המדינה כי העובד היה מודע לקיומו של הסכם 1972, ולפיכך גם אם להסדר זה אין נפקות במישור הקיבוצי, יש לו נפקות במישור האישי. מאחר שעל פי תקנות החוזים המיוחדים בשירות המדינה ניתן היה להעסיק את העובד לתקופה של עד חמש שנים, הוא הועסק כך, ושירותו הופסק בתום תקופת החוזה המיוחד. עוד טענה באת-כוח המדינה בבית-הדין האזורי כי לגבי העברה למעמד זמני נקבע בפסקה 16.552 בתקשי"ר כי היא מותנית בקיום כל התנאים להעסקה במעמד זמני בהתאם לפרק משנה 16.3 בתקשי"ר (תנאי זה נזכר אף בפירוט הסעד שביקשו המערערים בפסקה 26 בבקשתם - ראה פסקה 10 לעיל). בפסקה 16.321 של התקשי"ר נקבע כי ההעסקה במעמד זמני כפופה, בין השאר, לעמידה במכרז פומבי. תשובת בא-כוח המערערים לטענה האחרונה בעניין עמידה במכרז, ניתנה בפסקה 6 לתגובתו לסיכומי המשיבה בבית-הדין האזורי, כדלקמן: "6. המדינה מביאה גם את סעיף 19 לחוק המינויים כדי להראות כי 'לא יתמנה אדם עובד מדינה אלא לאחר שנציב השירות הכריז על המשרה בפומבי... בין שנתפנתה המשרה ובין שהיא עשוייה להתפנות'. אין בתיק זה תשתית עובדתית כלשהי כדי להראות כי עובדי המחקר במשרד החקלאות נתקבלו לעבודה על-פי מכרז פומבי, או שמא אחרת. במצב הדברים הנתון מן הדין להסתמך על עקרון ה'סדירות (רגולריות), לפיו מניחים שגוף מינהלי פעל כדין, אלא אם הוכח היפוכו של דבר. מכל מקום - איש מהמבקשים ומעובדי המחקר במשרד החקלאות לא מנע מהמדינה עשיית כל הטעון עשייה לקראת העברתם לקביעות ומינויים לפי חוק המינויים. והכל במועדים, או לקראת המועדים, הנקובים בהסכם-הקיבוצי מב/17א' ובתקשי"ר". 26. כאן המקום לעמוד על המשמעות החוקית של העסקת "עובד זמני" בשירות המדינה. "מעמד" זה איננו מעמד שנקבע בהסכמי העבודה או בתקשי"ר, אלא בסעיף 37 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, הקובע כדלקמן: "37. נציב השירות רשאי, על פי בקשת המנהל הכללי או מי שהוסמך לכך על ידיו, להרשות העסקת עובד זמני לתקופה שלא תעלה על תקופות כהונתם של עובדים זמניים לסוגיהם כפי שנקבעו בתקנות, או עד לגמר עבודה פלונית שבה הוא מועסק ושלפי טיבה אינה צמיתה, ולא יועסק עובד זמני לפי סעיף זה אלא לאחר שניתן לו כתב הרשאה של נציב השירות; ועדת השירות רשאית לקבוע כי הוראות הסעיפים 15, 16, 19, 29 ו-35 לא יחולו על סוגי עובדים זמניים שיועסקו לפי סעיף זה". תקופת הכהונה של עובד זמני לפי הסעיף האמור היא "לא יאוחר מתום שנת הכספים בה מלאו שתי שנים לתקופת כהונתו כעובד זמני" (תקנה 1 לתקנות שירות המדינה (מינויים) (תקופת כהונה של עובדים זמניים), התש"ך-1960). לגבי אי תחולת הוראות מהוראות החוק על עובדים זמניים, קבעה ועדת השירות כי "הוראות סעיף 15 לחוק לא יחולו של עובד זמני המועסק לפי סעיף 37 לחוק" (ראה ילקוט הפרסומים תש"ך, בע' 913). סעיף 15 לחוק עניינו חובת קיום משרה פנויה בתקן, וחובה זו בלבד לא חלה על העסקת עובד זמני. לעומת זאת, חלה חובת העמידה במכרז פומבי לפי סעיף 19 לחוק, גם על העסקה של עובד זמני. חובה זו חלה אף במעבר מהעסקה במעמד ארעי או על פי חוזה מיוחד למעמד זמני, או למעמד קבוע, ופטור מחובת המכרז ניתן רק אם העובד נתקבל לעבודה באמצעות לשכת העבודה או נמצא כשיר במכרז פומבי (ראה פסקה (11) בהחלטת הממשלה בדבר פטור ממכרז פומבי שפורסמה בילקוט הפרסומים תשכ"א, בע' 686, ופסקה 11.957(ב) בתקשי"ר). 27. להוראות האמורות נפקות לגבי השאלה שלפנינו, והיא - האם ניתן היה על פי הוראות חוק המינויים, להעביר את העובד למעמד זמני ולהעסיקו כ"עובד זמני" בתום 24 או 36 חדשים להעסקתו בחוזה מיוחד במשימה חולפת, ולאחר מכן להעבירו ל"מעמד קבוע". במלים אחרות - האם העובד נמצא כשיר במכרז פומבי? על פי כתבי הטענות של הצדדים לא עולה כי אכן העובד (המערער מס' 3) בבית הדין האזורי ולפנינו נמצא כשיר במכרז פומבי, והדברים אף משתמעים מתגובת בא-כוח המערערים כמצוטט בפסקה 25 לעיל. בנושא זה נאמר בדב"ע נא/206 - 3 [18], בע' 517: "כאשר לא נקבע פטור ממכרז פומבי לגבי קבלתו של אדם לעבודה בשירות המדינה או לגבי העברתו למעמד של עובד על-פי כתב מינוי ('עובד קבוע'), על המועמד לעבודה או להעברה למעמד האמור לעמוד במכרז פומבי, ובמקרים מסוימים - במכרז פנימי בלבד". הוא הדין, בענייננו, אף להעברה למעמד של עובד על פי "כתב הרשאה" להעסקה כ"עובד זמני". 28. העולה מהאמור לעיל הוא כי אין לתת למערערים את הסעד שנתבקש בעניין מעמדו של המערער מס' 3 (העובד) כמבוקש בפסקאות 28 ו-29 של בקשתם (ראה פסקה 10 לעיל), באשר סעד זה עומד בניגוד להוראות חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959. מתן סעד ארעי נגד הפסקת עבודתו של עובד המדינה 29. בתחילת הדיון בבית-הדין האזורי ביקשו המערערים מבית-הדין סעד ארעי לאסור על המדינה להפסיק את עבודתו של העובד עד לתום ההליכים. בית-הדין לא העניק את הסעד המבוקש, בין השאר לאור הצהרתה של באת-כוח המדינה כי המדינה תכבד את פסק-דינו של בית-הדין אם ייפסק שהעובד הוא עובד המדינה מן המניין מ-1.4.1990 (ראה סעיף 2 לעיל). בעניין זה הסתמך בית-הדין האזורי על ההלכה שבדב"ע מה/71 - 3 [19], בו נקבע כי הצהרה כאמור מייתרת מתן סעד ארעי נגד הפיטורים. 30. טען על כך בא-כוח המערערים לפנינו כי לא היה מקום בענייננו להתבסס על ההלכה בדב"ע מה/71 - 3 [19], מקום שמדובר בפיטורים שהם בניגוד לחוק, משום שהעובדות בשני המקרים שונות בעיקרן. לאור התוצאה שאליה הגענו לגבי המשך העסקתו של העובד, כמפורט בסעיף 28 לעיל, אין אנו נדרשים להכריע בהליך זה בטענותיו אלה של בא-כוח המערערים. 31. לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה. 32. אין צו להוצאות. חוזההסכם קיבוצי