הנשיא סטיב אדלר: פתח דבר - ארגון עובדים אחד חותם על הסכם קיבוצי ארצי בענף מסוים ומגיש אותו לרישום אצל הממונה הראשי על יחסי עבודה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן: הממונה). ארגון עובדים שני מגיש לממונה הראשי על יחסי עבודה הודעת התנגדות לרישום ההסכם הקיבוצי בטענה שהוא בלבד הארגון היציג המוסמך לחתום על ההסכם הקיבוצי, וכי על כן, הארגון הראשון אינו כשיר לחתום על ההסכם הקיבוצי. מושא דיוננו בעתירה זו הוא בהיקף סמכותו של הממונה בהחלטת הרישום, לרבות בשאלה האם הנטל להוכחת יציגותו של ארגון העובדים, הוא על הארגון המבקש את רישום ההסכם הקיבוצי, או על הארגון המתנגד לרישום ההסכם. הממונה סבר, כי נטל ההוכחה בדבר יציגותו של ארגון העובדים בענף, מוטל על הארגון הטוען לאי-כשירות החתימה על ההסכם הקיבוצי. בעוד אשר התובעת לפנינו טוענת, כי הארגון מבקש הרישום הוא החייב להוכיח שהינו הארגון היציג, ובהעדר הוכחה כזאת אין לרשום את ההסכם הקיבוצי. ואלה הן העובדות הצריכות לעניין: 2. ארגון עובדים, הוא הנתבעת מספר 2 (להלן: ההסתדרות הכללית) וארגון מעסיקים, הוא הנתבעת מספר 3 (להלן: התאחדות בעלי האולמות) חתמו ביום 19.2.2006 על הסכם קיבוצי כללי (להלן: ההסכם הקיבוצי) בענף אולמות השמחה. ההסכם הקיבוצי נשלח לרישום אצל הממונה בהתאם להוראת סעיף 10 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957 (להלן: חוק הסכמים קיבוציים או החוק). מתוקף הוראת סעיף 10 לחוק, אצל שר התעשייה, המסחר והתעסוקה סמכויותיו לעניין רישום הסכמים קיבוציים לממונה הראשי על יחסי עבודה במשרדו. לאחר הגשת ההסכם הקיבוצי לרישום, פירסם הממונה ברשומות הודעה על הגשת ההסכם הקיבוצי לרישום. 1הפרסום נעשה בהתאם להוראת סעיף 10 (ד) לחוק הסכמים קיבוציים ולתקנה 2א לתקנות הסכמים קיבוציים (רישום), התשי"ז-1957 (להלן: תקנות הרישום). ההסתדרות הלאומית וארגון מעסיקים שני, הוא התאחדות הסוחרים הכללית והעצמאיים בישראל (להלן: התאחדות הסוחרים), שהתייצבה אף היא לדיון בעתירה זו, הגישו לממונה - כל אחד מטעמו - התנגדות לרישום ההסכם הקיבוצי. התנגדותה של ההסתדרות הלאומית היתה בעלת שני ראשים: האחד, טענה כי ההסתדרות הכללית אינה הארגון היציג בענף כמשמעות מונח זה בסעיף 4 לחוק הסכמים קיבוציים והשני, טענה כי התאחדות בעלי האולמות אינה ארגון המעבידים בענף אולמות השמחה. במאמר מוסגר יוער, כי בתקופה הרלוונטית לדיון בעתירה זו, נחתמו שני הסכמים קיבוציים: האחד, הוא ההסכם מושא דיוננו, שנחתם בין ההסתדרות הכללית לבין התאחדות בעלי האולמות בענף אולמות השמחה. האחר, הסכם קיבוצי שנחתם בענף השיפוצים בין ההסתדרות הלאומית לבין איגוד קבלני השיפוצים ביום 24.1.2006, והוגש אף הוא לרישום אצל הממונה. ההסתדרות הכללית וההסתדרות הלאומית הגישו, כל אחת מטעמה, התנגדות לרישום ההסכם הקיבוצי שנחתם על ידי רעותה (להלן: ההתנגדויות ההדדיות). בעקבות הגשת ההתנגדויות ההדדיות לרישום ההסכמים הקיבוציים, פנה הממונה, במכתבים מיום 9.4.2006 ומיום 23.4.2006, אל ההסתדרות הכללית ואל ההסתדרות הלאומית, וביקש מכל אחת מהן להמציא לו נתונים התומכים בהתנגדותה לרישום ההסכם שהגיש הארגון האחר. משלא קיבל מענה לפניותיו אלה, חזר הממונה וביקש מההסתדרות הלאומית את הנתונים הנדרשים לביסוס טענותיה בהתנגדותה לרישום ההסכם הקיבוצי והוסיף וציין, כי: "אם לא יתקבלו אצלי נתונים תוך 10 ימים אראה בזאת זניחת ההתנגדות". חרף זאת, לא הגישה ההסתדרות הלאומית את הנתונים הנדרשים. לפיכך, הודיע הממונה, במכתב מיום 6.7.2006, לשני הארגונים כאחד, כי בהעדר תשובה כנדרש, הוא רואה בכך זניחת ההתנגדות לרישום, וכי על כן החליט לרשום את שני ההסכמים: לאמור - את ההסכם הקיבוצי שנחתם על ידי ההסתדרות הכללית בענף אולמות השמחה, ואת ההסכם עליו חתמה ההסתדרות הלאומית בענף השיפוצים, שאינו מעניינה של עתירה זו. עתירתה של ההסתדרות הלאומית בפנינו, הוגשה במסגרת סמכותו הייחודית של בית דין זה, כערכאה ראשונה, על פי סעיף 25(2) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 ומבוקש בה סעד הצהרתי לפיו החלטת הממונה בדבר רישום ההסכם הקיבוצי בענף אולמות השמחה, אינה כדין. הוסיפה ההסתדרות הלאומית והגישה בקשה לסעד זמני אשר יורה לממונה להימנע מרישום ההסכם הקיבוצי (בשא 558/06). התאחדות הסוחרים הכללית והעצמאיים בישראל ביקשה להצטרף כצד להליך (בשא 583/06) ובא כוחה נטל חלק בדיון. בהחלטה מיום 23.7.2006, הוסב ההליך מסכסוך קיבוצי לסכסוך ארגוני, לאור מהות הבקשה והסעדים המבוקשים בה. טענות בעלי הדין: 3. טענה ההסתדרות הלאומית, כי החלטת הממונה לרשום את ההסכם הקיבוצי לוקה בפגם מהותי, מאחר וניתנה תוך פגיעה בזכות הטיעון העומדת לה במסגרת התנגדותה לרישום ההסכם. לטעמה, משנתגלעה מחלוקת בעניין נטל הוכחת היציגות בענף, היה על הממונה לאפשר להסתדרות הלאומית להשיב לטענות ההסתדרות הכללית בעניין זה ולכל הפחות לאפשר לה לפעול על פי הפרוצדורה הנכונה לשיטת הממונה. ההסתדרות הלאומית הוסיפה עוד, כי טענתה הנוספת בדבר אי כשירותה של התאחדות בעלי האולמות לשמש כצד להסכם, לא זכתה להתייחסות כלשהי מצד הממונה. התאחדות הסוחרים הצטרפה לטענה כי התאחדות בעלי האולמות איננה כשירה לחתום על הסכם קיבוצי כללי בענף, והוסיפה, כי היא לבדה ארגון המעבידים הכשיר לחתום על הסכם קיבוצי כללי בענף אולמות השמחה. התאחדות הסוחרים הטעימה, כי עוד בשנת 1978 חתמה על הסכם קיבוצי כללי בענף אולמות השמחה עם ההסתדרות הכללית, ההסכם הורחב בצו הרחבה ועומד גם כיום בתוקפו. סוגיה זו, לטענת התאחדות הסוחרים, לא זכתה להתייחסותו של הממונה. מנגד טען הממונה, כי ניתנו להסתדרות הלאומית הזדמנויות למכביר להשמיע את טיעוניה בפניו, אולם היא סירבה לשתף פעולה עם דרישותיו ומשכך ראה בכך זניחת התנגדותה לרישום ההסכם. לטענתו, למרות בקשותיו החוזרות ונשנות, לא הוצגה בפניו אסמכתא כלשהי, או ראשית ראיה, התומכת בהתנגדותה של ההסתדרות הלאומית לרישום ההסכם. משכך, החלטתו לרשום את ההסכם התקבלה כדין ואין טעם משפטי המצדיק את התערבות בית הדין בה. לשיטתו של הממונה, במסגרת סמכות הרישום המוקנית לו בחוק, מוסמך הממונה לדון בטענת אי כשירות של ארגון עובדים לחתום על הסכם קיבוצי, בלבד. כל טענה אחרת כנגד ההסכם, לרבות טענה בדבר אי כשירותו של ארגון המעבידים, מקומה להישמע בפני בית הדין. באי כוח ההסתדרות הכללית תמכו בעמדת הממונה והוסיפו, כי נטל הראיה להוכחת העדר יציגותו של הארגון החתום על ההסכם, על הטוען כנגד רישומו של הסכם קיבוצי, ולא על מבקש הרישום. = 3 = התאחדות בעלי האולמות מצידה, טענה, כי היא ארגון המעסיקים בענף אולמות השמחה וכשירה לחתום על הסכם קיבוצי כללי בענף. המסגרת הנורמטיבית לעניין רישום הסכם קיבוצי כללי - 4. הוראות החוק - בעניין רישומו של הסכם קיבוצי, קובע סעיף 10 לחוק הסכמים קיבוציים כך: "10. רישום - [א] תוך חודשיים מתאריך החתימה [על ההסכם הקיבוצי - ס.א.] יוגש, באופן שנקבע בתקנות, לשר העבודה, או למי שנתמנה לכך על-ידיו, העתק של כל הסכם קיבוצי, של כללים מוסמכים וכתב הצטרפות כאמור בסעיף 8, לשם רישום; הוא הדין לגבי כתב שינוי, ביטול או הארכה של המסמכים האמורים. [ב] החובה להגיש מסמך בר-רישום כאמור בסעיף קטן (א) תחול על כל אחד מהצדדים לו; הגישו אחד מהם - פטורים האחרים. [ג] הממונה הראשי על יחסי עבודה לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז - 1957, רשאי להאריך את המועד האמור בסעיף קטן (א) או בסעיף 10ב(א) אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין. [ד] שר העבודה יפרסם, בדרך שתיקבע בתקנות, הודעה על דבר הגשת מסמך בר-רישום כאמור לרישום". הוראות החוק מטילות על הצדדים להסכם קיבוצי חובה להגיש את ההסכם לרישום במשרד העבודה. רישום ההסכם הקיבוצי מוטל על שר העבודה - הוא שר התמ"ת לענייננו - ועל הממונה שהוסמך מטעמו. ארגון עובדים, שנודע לו דבר חתימת ההסכם הקיבוצי או דבר הגשתו לרישום, רשאי להתנגד לרישום ההסכם, בין היתר, בטענה כנגד כשירותו של ארגון העובדים החתום על ההסכם. כך מורנו סעיף 6 לחוק הסכמים קיבוציים. בהתאם להוראת סעיף זה, רשאית הייתה ההסתדרות הלאומית להעלות טענה לפיה ההסתדרות הכללית לא הייתה ארגון עובדים יציג לצורך חתימה על הסכם קיבוצי כללי בענף אולמות השמחה. רוצה לומר, ההסתדרות הלאומית הייתה רשאית להעלות בפני הממונה טענה בעניין אי-כשירותו של צד להסכם הקיבוצי (capacity of parties). וזה לשון סעיף 6 לחוק הסכמים קיבוציים: "6. סתימת טענת כשרות לאחר חתימה - טענה שארגון עובדים בעל הסכם קיבוצי לא היה בשעת עשייתו של ההסכם ארגון עובדים יציג לעניין אותו הסכם לא תישמע אלא מטעם ארגון עובדים אחר". לציין, כי הטעם העומד ביסוד התנגדותה של ההסתדרות הלאומית לרישום ההסכם במקרה שלפנינו עניינו בטענה, כי ההסתדרות הכללית איננה ארגון העובדים היציג בענף. במקרים אחרים, ניתן להעלות על הדעת נימוקים נוספים לאי-כשירותו של ארגון החתום על הסכם קיבוצי, לרבות טענה לפיה הארגון אינו ארגון עובדים. משבענייננו, אין חולק על כך שלפנינו שני ארגוני עובדים, עומדת לדיון שאלת היציגות בענף. סעיף 4 לחוק הסכמים קיבוציים קובע מיהו "ארגון יציג" לעניין חתימה על הסכם קיבוצי כללי, וזה לשונו: "4. ארגון יציג לגבי הסכם קיבוצי כללי - ארגון יציג של עובדים לעניין הסכם קיבוצי כללי הוא ארגון עובדים שעם חבריו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים שעליהם יחול ההסכם. " הנה כי כן, ככל שההסתדרות הכללית היא ארגון העובדים היציג בענף אולמות השמחה, על הממונה לרשום את ההסכם הקיבוצי ולדחות את התנגדותה של ההסתדרות הלאומית לרישום ההסכם, כהסכם קיבוצי כללי. מנגד - ככל שהממונה מגיע למסקנה, כי ההסתדרות הכללית איננה הארגון היציג בענף, שומה עליו לסרב לרשום את ההסכם כהסכם קיבוצי כללי ואף לא ניתן להרחיב את ההסכם על הענף כולו. אפשרות אחרת לרישום ההסכם, היא במידה והממונה יבוא לכלל מסקנה, כי ההסתדרות היא הארגון היציג של העובדים בכל אחד מהמפעלים החברים בהתאחדות בעלי האולמות. במקרה כזה, ייתכן ויהא רשאי לרשום את ההסכם כהסכם קיבוצי מיוחד למפעלים אלה. 5. התקנות - תקנה 2 לתקנות הרישום קובעת, כי כל הסכם קיבוצי יוגש לרישום על ידי הצדדים, או על ידי אחד מהם, בצירוף הודעה לפי הטופס המצוי בתוספת לתקנות. במסגרת הטופס המצוי בתוספת לעניין רישום הסכם קיבוצי כללי, נדרש מגיש ההסכם לרישום לציין פרטים אלה באשר להסכם: האם ההסכם הוא הסכם חדש או שמדובר בהארכת הסכם קיים; הצדדים להסכם וכתובתם; ביחס לארגון המעבידים שהוא צד להסכם נדרש מגיש הבקשה לציין, בין היתר, את הענף/פים עליהם חל ההסכם; מספר המפעלים עליהם חל ההסכם; תאריך חתימת ההסכם; תקופת תקפו של ההסכם; שטח תחולתו של ההסכם; האם ההסכם חל על כל סוגי העובדים ועל נוער עובד. בכל הנוגע לארגון העובדים שהוא צד להסכם, על מגיש ההסכם לרישום לציין: שם ומען הארגון; מספר העובדים ("בערך") עליהם חל ההסכם ושהם חברי הארגון; פירוט סוגי העובדים שעליהם חל ההסכם. מעת שהוגש הסכם קיבוצי לרישום אצל הממונה, קובעת תקנה 2א לתקנות הסכמים קיבוציים (רישום), כי יש לפרסם ברשומות (בעבר פורסם בירחון משרד העבודה "עבודה וביטוח לאומי") פרטים אלה אודות הגשת המסמך לרישום: תאריך חתימת ההסכם, שמות הצדדים, היקף ההסכם, תקופת תוקפו, נושאיו ותאריך הגשתו לרישום. בתקנה 2ב לתקנות הרישום מוסדר הליך הגשת ההתנגדות לרישום הסכם קיבוצי, בטענה של אי כשירות ארגון העובדים לחתום על ההסכם, וזו לשונה: "2ב. הגשת טענת כשרות - טענה בדבר אי-כשרות של ארגון עובדים כאמור בסעיף 6 לחוק, תוגש במכתב רשום חתום על ידי הארגון הטוען לפי מען הממונה הראשי על יחסי עבודה, משרד העבודה, ירושלים, לא יאוחר מיום ה- 10 בחודש שאחרי החודש בו פורסמו הפרטים בירחון. הוגשה טענה כאמור בתקנות משנה (א), יודיע הממונה הראשי על יחסי עבודה בכתב על החלטתו לצדדים החתומים על המסמך ולארגון הטוען". בכל הנוגע למועד רישום ההסכם הקיבוצי קובעת תקנה 2ג לתקנות הרישום, כי "ביום ה-15 בחודש שאחרי פרסום הפרטים בירחון [היום, בילקוט הפרסומים - ס.א.] או סמוך אחרי תאריך זה, יירשם המסמך. נדחתה טענה שהוגשה כאמור ... [התנגדות לרישום] יירשם המסמך מיד אחרי ההחלטה על הדחייה [של ההתנגדות - ס.א.]". תכלית ההוראה בדבר רישום פומבי של הסכמים קיבוציים - 6. לצד העיקרון הכללי בדבר האוטונומיה העומדת לארגוני עובדים ולארגוני מעבידים לנהל משא ומתן ולבוא לידי כריתת הסכמים קיבוציים, מצא המחוקק לנכון לעגן בהוראות החוק עקרון שעניינו ברישום פומבי של הסכמים קיבוציים. סעיף 10א לחוק הסכמים קיבוציים מעניק לכל אדם זכות לעיין בהסכם קיבוצי רשום. כאמור, לאחר הגשת הסכם קיבוצי לרישום, נדרש הממונה לפרסם ברשומות פרטים שונים אודות ההסכם, כקבוע בתקנה 2א לתקנות הרישום. פרסום זה מאפשר לכל המעוניין מהציבור ללמוד על דבר חתימתו של ההסכם הקיבוצי. מתוקף הוראות החוק, הסכם בין ארגון עובדים יציג לבין מעסיק או ארגון מעסיקים אינו בגדר הסכם קיבוצי, כל עוד לא הוגש לרישום. בכך, יש כדי לעודד את הצדדים להסכם הקיבוצי להביאו לידי רישום; להבטיח שקיפות של הוראות ההסכם כלפי חברי הארגון היציג; ולהביא לידיעת הארגונים האחרים את דבר כריתת ההסכם, באופן שיהא בידם, אם ירצו בכך, להגיש התנגדויות לרישומו. תפקידו והיקף שיקול דעתו של הממונה - 7. מושא הדיון בהליך שלפנינו בשאלת היקף שיקול דעתו של הממונה הראשי על יחסי עבודה בעניין רישום הסכם קיבוצי. סבורני, כי אין להעניק גושפנקא ממלכתית של רישום הסכם קיבוצי מבלי שהגורם המוסמך על פי דין יבחן נכוחה האם המסמך שהוגש לרישום עונה על הדרישות הקבועות לכך בחוק ובתקנות. במה דברים אמורים? סוגיית שיקול הדעת של הממונה נדרשת לבחינה בשני מישורים: המישור האחד - בחינת הדרישות הפורמאליות לצורך רישום ההסכם והמישור השני - בחינת תוכן ההסכם. נתחיל באחרון ראשון ובראשון אחרון: 8. במישור תוכנו של ההסכם - לעניין זה סמכותו של הממונה מצומצמת למדי. ביסוד חוק הסכמים קיבוציים עומדת הכוונה להעניק לצדדים להסכם הקיבוצי אוטונומיה באשר לקביעת תנאי העבודה במקום העבודה. רשויות השלטון אינן אמונות לפקח על תנאי העבודה שנקבעו במסגרת הסכם קיבוצי, ומדובר בנושאים המוסדרים על פי הסכמה שבין הארגון היציג לבין המעסיק או ארגון המעסיקים. בהתאם, אין הממונה מופקד על בחינת תוכנן של הוראות ההסכם הקיבוצי, להוציא מקרים נדירים בהם ניתן לקבוע על פני הדברים כי הוראות ההסכם הקיבוצי, או חלקן, סותרות את הוראות החוק או יש בהן פגיעה בעקרון השוויון. על כך כתבה הפרופ' רות בן ישראל בספרה ההסכם הקיבוצי 2 : "... לא ניתן לגרוע בהסכם קיבוצי מזכויות עובד הקבועות בחוק. מכאן, שהסכם קיבוצי, שהוראותיו נוגדות את חוק שכר שווה לעובד ולעובדת, תשכ"ד - 1964, היות והן קובעות שכר שונה לעובד ולעובדת בעד עבודה שווה בעיקרה - הסכם כגון זה - נוגד את סעיף 21 לחוק הסכמים קיבוציים, ועל כן אין לרשמו". במקרים אלה, פסילת הוראה מסוימת בהסכם הקיבוצי לא תפסול בהכרח את ההסכם כולו וניתן לעשות, במקרה הצורך, שימוש בשיטת "העיפרון הכחול". = 5 = 9. המישור הפורמאלי - הממונה נדרש לבחון האם ההסכם שהוגש לרישום מקיים אחר ההגדרות שנקבעו לעניין הסכם קיבוצי בחוק הסכמים קיבוציים. 3 תקנה 2 לתקנות הרישום קובעת, כי בקשה לרישום הסכם קיבוצי תוגש בצירוף הטופס הרלוונטי המצוי בתוספת לתקנות. בסעיף 5 לעיל עמדנו על הפרטים אותם נדרש מגיש הבקשה לרישום הסכם קיבוצי כללי למלא בטופס שבתוספת, הן ביחס לארגון העובדים החתום על ההסכם והן ביחס לארגון המעבידים שהוא צד לו. בהקשר זה, על הממונה לשקול אם מגיש הבקשה מילא כיאות את כלל הפרטים הנדרשים בטופס. לצד בחינה זו, רשאי הממונה לבחון האם ההסכם הקיבוצי מקיים אחר דרישת הכתב שבסעיף 7 לחוק. בנוסף, לצורך בחינת מועד הגשת ההסכם לרישום כקבוע בסעיף 10 לחוק, על הממונה להידרש למועד חתימת ההסכם ולוודא שאכן מדובר במסמך חתום. תקנות הרישום שותקות אמנם בעניין השפה בה יש להגיש את ההסכם לרישום, אולם סביר להניח כי הממונה ידרוש את הגשת ההסכם בשפה הרשמית של המדינה, על מנת לאפשר לכלל האוכלוסיה עליה חל ההסכם לעיין בהוראותיו. לבד מאלה, על הממונה לבחון את זהות הצדדים להסכם הקיבוצי, האם מדובר ב"ארגון עובדים" או ב"ארגון מעבידים"? 4 בחינת כשירותם של הצדדים החתומים על ההסכם הקיבוצי - 10. בהקשר זה עולה לדיון השאלה, האם כל אימת שמוגש הסכם קיבוצי לרישום אצל הממונה, עליו לבחון את כשירותו של ארגון העובדים החתום על ההסכם, קרי, לוודא שאכן מדובר בארגון היציג במפעל או בענף? סבורני, כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה, ואבאר: בהתאם ליחסי העבודה המקובלים בארץ, הממונה אינו קובע את יציגותו של ארגון עובדים או ארגון מעבידים בכל מקרה של הגשת הסכם קיבוצי לרישום בפניו. הדברים אמורים הן באשר להגשת הסכם קיבוצי חדש לרישום והן באשר לחידוש תוקפו של הסכם קיבוצי. במקרים בהם לא הוגשה התנגדות לרישום הסכם קיבוצי, סבורני כי אין לדרוש מארגון העובדים החתום על ההסכם להוכיח את יציגותו במפעל או בענף בכל הגשת הסכם קיבוצי לרישום. לדידי קיימת חזקת תקינות, על פיה הארגון שחתם על הסכם קיבוצי הוא ארגון עובדים יציג או ארגון מעבידים יציג, לפי העניין (להלן: חזקת התקינות או חזקת היציגות). ביסוד יחסי עבודה תקינים עומדת החזקה, כי ארגון עובדים אשר יִיצג קבוצת עובדים במשך תקופה מסויימת, ממשיך לעשות כן, אלא אם הוכח אחרת, והוא אינו נדרש להצביע על יציגותו במסגרת כל חתימה על הסכם קיבוצי. חזקה זאת ניתנת להפרכה על ידי ארגון עובדים אחר, היוצא כנגד כשירות הארגון החתום על ההסכם, באמצעות הגשת התנגדות לרישום ההסכם הקיבוצי. מסקנת הדברים היא, איפוא, כי הממונה נדרש לערוך בירור באשר ליציגות ארגון העובדים החתום על ההסכם רק שעה שמונחת לפניו התנגדות לרישום ההסכם הקיבוצי. היקף שיקול דעתו של הממונה בסוגית כשירות הצדדים - במקרים בהם מוגשת התנגדות לרישום הסכם קיבוצי על יסוד טענה של אי כשירות, שיקול הדעת המוקנה לממונה בסוגייה הוא רחב. לשם הכרעה בשאלת כשירותו של ארגון עובדים כצד להסכם קיבוצי, על הממונה לקבוע מיהו הארגון שעם חבריו נמנה המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים שעליהם יחול ההסכם. הדיון בהתנגדות לבקשה לרישום ההסכם הקיבוצי - 11. התקנות אינן קובעות את הפרוצדורה על פיה ידון הממונה בהתנגדות לרישום הסכם קיבוצי המונחת בפניו. בראש ובראשונה אין ספק, כי הממונה נדרש לפעול בהתאם לעקרונות משפט העבודה והמשפט המנהלי שעה שהוא דן בהתנגדות לרישום הסכם קיבוצי. לבד מזאת, לשון התקנות יכול ללמדנו, ולו במעט, אודות ההליך שעל הממונה לנקוט בבואו לדון בהתנגדות לרישום ההסכם. תקנה 2 לתקנות הרישום והטופס המצוי בתוספת לתקנות, מחייבים את מגיש ההסכם לרישום לציין את הפרטים העיקריים באשר לצדדי ההסכם ולהיקף תחולתו, לרבות "מספר העובדים הכללי שעליהם חל ההסכם" לצד "מספר העובדים שעליהם חל ההסכם ושהם חברי הארגון(בערך)". בכך, יש משום הטלת נטל ראשוני על מגיש ההסכם לרישום, בעניין הוכחת וביסוס יציגותו של ארגון העובדים החתום על ההסכם. = 6 = לשון אחר, החובה הראשונית למסירת נתונים מוטלת על הארגון מגיש ההסכם הקיבוצי לרישום, והיא מתמלאת באמצעות מסירת כלל הנתונים הנדרשים בטופס שבתוספת לתקנות. בהקשר זה, הממונה נדרש לבחון האם מגיש הבקשה לרישום מסר את מלוא הנתונים הנזכרים בטופס. מקום בו לא עולה התנגדות לרישום ההסכם, נתונים אלו מהווים תשתית מספקת לרישום הסכם קיבוצי כללי, שכן הם כוללים את מספר העובדים המאורגנים; את מספר העובדים עליהם חל ההסכם; את סוגי העובדים עליהם חל ההסכם; ואת זהות הארגון היציג. אולם, ככל שמוגשת התנגדות לרישום ההסכם הקיבוצי, על הממונה לערוך בחינה מעמיקה בסוגיית כשירותו של ארגון העובדים החתום על ההסכם. או אז, עולה שאלת הנטל להוכחת היציגות במפעל או בענף. לטעמי, החלטת הממונה לפיה, בשלב זה, הנטל בעניין יציגותו של הארגון החתום על ההסכם, מוטל על הארגון היוצא כנגד רישומו של ההסכם, עומדת באמות מידה של סבירות. כפועל יוצא מכך, ככל שהארגון מגיש התנגדות נמנע מהבאת ראיות בעניין, יש לרשום את ההסכם הקיבוצי. כללם של דברים: החובה הראשונית להבאת נתונים שיהא בהם כדי ללמד על יציגותו של ארגון העובדים החתום על ההסכם, מוטלת על מגיש ההסכם לרישום. ככל שמוגשת התנגדות לרישום ההסכם, והממונה נדרש לבחינה מעמיקה של יציגות ארגון העובדים, מוטל על הארגון המתנגד לרישום ההסכם, נטל ההוכחה בדבר הפרכת חזקת היציגות. בדרך זו נקט הממונה אף בענייננו, ואף לדעתנו ראויה היא ולא נמצא טעם משפטי להתערבותנו בה. 12. על האמור נוסיף ונטעים, כי בנוסף למסגרת הכללית של ניהול הדיון בהתנגדות לרישום ההסכם, על הממונה להודיע בכתב ומבעוד מועד לצדדים על אופן ניהול ההליך בפניו, לרבות הראיות שעליהם להגיש, האם ישמעו בפניו ראיות בעל פה, אילו מסמכים על הארגון המבקש לרשום הסכם קיבוצי להגיש, וכל כיוצא באלה. לאחר הגשת הנתונים מטעם המתנגד לרישום ההסכם, רשאי הממונה לדרוש משני ארגוני העובדים, זה החתום וזה היוצא כנגד רישום ההסכם, להגיש ראיות התומכות בנתונים שהגישו. בסופו של דבר, יכריע הממונה בסוגיית היציגות על פי מכלול הנתונים והראיות שהונחו בפניו, תוך הפעלת שיקול דעת ענייני. על פי הנדרש בתקנה 2ב(ב) לתקנות, יודיע הממונה לצדדים החתומים על המסמך ולארגון הטוען כנגד רישומו, את החלטתו במנומקת בכתב, בהתנגדות שהוגשה לו לרישום המסמך בטענת אי כשירות. 13. במאמר מוסגר יוער, כי יש סוברים שהממונה אינו הגוף המוסמך לפסוק בטענת כשירות של ארגון עובדים. פרופ' רות בן ישראל, בספרה "הסכם הקיבוצי", גורסת כי תקנה 2ב' לתקנות רישום הסכמים קיבוציים אינה תקפה והיא בבחינת "אוליטרא וירס". 5 לדעתה, סעיפים 10 ו- 34 לחוק הסכמים קיבוציים הסמיכו שר העבודה להתקין תקנות ביצוע בלבד ותקנה 2ב אינה תקנת בגדר ביצוע אלא תקנה המקנה לממונה סמכות ראשונית לדון בטענת כשירות. מן הכלל אל הפרט - 14. בענייננו, דרש הממונה מההסתדרות הכללית ומההסתדרות הלאומית להציג לו נתונים שיתמכו בהתנגדויות ההדדיות שהגישו. כאמור, שתיהן לא מילאו אחר דרישת הממונה ולא הציגו בפניו נתונים המצביעים על יציגותו של ארגון העובדים בענף. לטעמי, לא נפל פגם בדרישתו של הממונה משני ארגוני העובדים להציג בפניו ראיות לגבי מעמדם כארגון היציג בענף אולמות השמחה. משאף לא אחד מארגוני העובדים הניח בפניו ראיות בעניין, הודיע הממונה לשני הארגונים, כי לדידו אי הגשת ראיות, כמוה כזניחת ההתנגדות, שתוצאתה רישום ההסכם. בכך, למעשה, הטיל הממונה את הנטל בעניין יציגותו של ארגון העובדים בענף על ההסתדרות הלאומית שיצאה כנגד רישום ההסכם הקיבוצי. נוכח חזקת התקינות בחתימה על הסכם קיבוצי, עליה עמדנו לעיל, אין אנו מוצאים פגם בדרישת הממונה מההסתדרות הלאומית למסור לידיו נתונים בדבר יציגותו של ארגון העובדים בענף אולמות השמחה. בנדון זה, צדק הממונה בהחלטתו להטיל את נטל הוכחת היציגות על ארגון העובדים המבקש לסתור את חזקת היציגות בהתנגדותו לרישום ההסכם. משלא ראתה ההסתדרות הלאומית להיענות לדרישת הממונה, אין לה להלין אלא על עצמה. מסקנת הדברים היא איפוא, כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של הממונה שבא לכלל מסקנה, כי בהעדר הוכחה אחרת מטעם ההסתדרות הלאומית, הסתדרות הכללית מייצגת את "המספר הגדול ביותר של עובדים מאורגנים שעליהם יחול ההסכם" (סעיף 4 לחוק הסכמים קיבוציים) ויש לרשום את ההסכם כהסכם קיבוצי כללי. 15. בשולי הדברים יוער, כי בענייננו ניתן להצביע על היבט נוסף המעיד על הפעלה סבירה של שיקול דעת הממונה. כמבואר לעיל, עמדו בפני הממונה התנגדויות הדדיות לרישום שני הסכמים קיבוציים. האחת, ההתנגדות מושא הליך זה לרישום ההסכם הקיבוצי הכללי בענף אולמות השמחה, מטעם ההסתדרות הלאומית, והשנייה, התנגדות מטעם ההסתדרות הכללית לרישום הסכם קיבוצי בענף השיפוצים שנחתם על ידי ההסתדרות הלאומית. הממונה דן בהתנגדויות ההדדיות באופן דומה, תוך הפעלת קריטריונים שוויוניים לשם הכרעה בכל אחת מהן. במסגרת זו, דרש הממונה משני ארגוני העובדים להציג בפניו נתונים הנוגעים להתנגדותו של כל אחד מהארגונים ארגון, על מנת שיוכל לעמוד על מספר העובדים החברים בכל אחד מהארגונים. = 7 = התייחסות לדעתה של סגנית הנשיא 16. חברתי סגנית הנשיא התייחסה לחובת הממונה להפעיל שיקול דעת ולבחון האם התמלאו הדרישות שבחוק לצורך רישום ההסכם. לדידי, משסירבה ההסתדרות הלאומית למסור לממונה נתונים בעניין יציגותה בענף, לא נפל פגם בהחלטת הממונה לדחות את התנגדותה. החלטתו של הממונה עומדת באמות מידה של סבירות ונעשתה תוך הפעלת שיקול דעת סביר. ארגון עובדים היוצא כנגד רישום הסכם קיבוצי, נדרש, לכל הפחות, למסור לממונה נתונים מקבילים לאלה שנמסרו על גבי הטופס המצוי בתוספת לתקנות על ידי הארגון שהגיש את הבקשה לרישום ההסכם. בהקשר זה, משנדחתה התנגדותה של ההסתדרות הלאומית לרישום ההסכם, נשמטת גם עתירתה להצהיר, כי ההסכם הקיבוצי הרשום בטל. יתרה מזו, סמכותו של הממונה עניינה ברישום הסכם ואין אנו דנים בעתירה שלפנינו בסמכותו לבטל הסכם רישום. כללו של דבר - תוצאת הדברים אליה הגיעה חברתי סגנית הנשיא אינה מקובלת עלי. לטעמי, היא תביא לזעזוע בלתי נדרש ביחסי העבודה בארץ ותפגע באופן בלתי מידתי ביכולתם של ארגוני עובדים לכרות הסכמים קיבוציים. הוראות חוק הסכמים קיבוציים נועדו ללא ספק לעודד התארגנות והגנה על עובדים באמצעות חתימה על הסכמים קיבוציים. משכך, יש לפרש את הוראות החוק על פי תכליתן ובאופן שיתן תוקף להסכמות קיבוציות אליהן הגיעו ארגוני עובדים וארגוני מעבידים. ארגון מעבידים - 17. התאחדות הסוחרים טענה כי היא ארגון המעבידים בענף אולמות השמחה ולפיכך היא, לבדה, כשירה לחתום על הסכם קיבוצי כללי בענף. נציגת המדינה טענה לפנינו, כי לשיטתה אין הממונה מוסמך לדון בטענת כשירות לגבי ארגון מעבידים. זאת, נוכח הוראת סעיף 6 לחוק הסכמים קיבוציים הקובע כדלקמן: "טענה שארגון עובדים בעל הסכם קיבוצי לא היה בשעת עשייתו של ההסכם ארגון עובדים יציג לעניין אותו הסכם לא תישמע אלא מטעם ארגון עובדים אחר." (ההדגשה הוספה - ס.א.). לדידי, יש להותיר את שאלת סמכותו של הממונה לדון בכשירותו של ארגון מעבידים בצריך עיון. מדובר בשאלה נכבדה שאינה דרושה להכרעה בהליך זה. התאחדות הסוחרים טענה אמנם כי היא ארגון המעבידים היציג בענף אולמות השמחה, אולם לא מצאנו די תימוכין לטענתה זאת באופן המצדיק התערבותנו בהחלטת הממונה בדבר רישום ההסכם הקיבוצי. התאחדות הסוחרים לא תמכה טענתה בנתונים ממשיים שישפכו אור על מצב הדברים בענף. לפיכך, סבורים אנו כי התאחדות הסוחרים לא עמדה בנטל לעניין הוכחת יציגותה בענף. זכות טיעון - 18. טענה הסתדרות הלאומית במסגרת עתירה זו, כי החלטת הממונה בדבר רישום ההסכם הקיבוצי ניתנה תוך פגיעה מהותית בזכות הטיעון הקנויה לה. אין בידנו לקבל טענה זו. הממונה פנה להסתדרות הלאומית מספר פעמים על מנת שתגיש ראיות התומכות בטענתה בסוגיית אי-הכשירות. הלכה פסוקה היא מימים ימימה ועמד עליה אף בית דין זה בפסיקתו, כי מתן אפשרות להציג טיעונים בכתב, עומדת בדרישות זכות הטיעון טרם קבלת החלטה. הממונה העניק להסתדרות הלאומית הזדמנות נאותה להציג טיעוניה ולהגיש נתונים שיתמכו בהתנגדותה. ההסתדרות הלאומית היא שבחרה שלא להציג נתונים התומכים בעמדתה ובמצב דברים זה, החלטת הממונה לראות ב"שתיקתה" של ההסתדרות הלאומית משום זניחת ההתנגדות, הינה סבירה וראויה ואין להתערב בה. זאת ועוד. ההסתדרות הלאומית אף לא ביקשה להציג עמדתה בפני הממונה בדרך אחרת מזו עליה הורה. ומכל מקום, אף בעתירתה לפנינו, לא הציגה ההסתדרות הלאומית אסמכתא ממשית, או ראשית ראיה, התומכת בעמדתה לעניין היציגות בענף אולמות השמחה. 19. סוף דבר - לו תשמע דעתי, תדחה עתירתה של ההסתדרות הלאומית וייקבע, כי אין להתערב בהחלטת הממונה לרשום את ההסכם הקיבוצי הכללי בענף אולמות השמחה שנחתם בין ההסתדרות הכללית להתאחדות בעלי האולמות. זאת, נוכח מסקנתנו, כי החלטתו של הממונה בעניין נטלי ההוכחה עונה על אמות מידה של סבירוּת ולא נמצא בה פגם משפטי המצדיק פסילתה. סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין מושא הדיון בפנינו הוא התנגדות הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל לרישום הסכם קיבוצי בין ההסתדרות הכללית החדשה להתאחדות בעלי אולמות וגני אירועים בישראל מיום 19.2.2006. על כן היא עותרת ל- א. הצהרה כי ההסכם הקיבוצי האמור בטל ועל כן רישומו בטל. ב. לצוות על הממונה על יחסי עבודה כי יאפשר להסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל להביא את טענותיה כנגד רישום ההסכם ולהגיב לטענות ההסתדרות הכללית החדשה שזו האחרונה העלתה בתגובה להתנגדות הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל. הממונה על יחסי עבודה דרש מהסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל כי היא תגיש נתונים המצביעים על כך שהיא הארגון היציג. טענת הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל היא שעל הממונה על יחסי עבודה לדרוש מההסתדרות הכללית החדשה להגיש ראיות לכך שהיא אכן היתה בעת חתימת ההסכם הקיבוצי הגוף הנכון להיות צד לאותו הסכם קיבוצי. מי רשאי להגיש התנגדות לרישום הסכם קיבוצי נתייחס ראשית לטענה שהושמעה בפנינו לפיה מי שרשאי להגיש התנגדות לרישומו של הסכם קיבוצי בטענה כי הארגון החתום עליו אינו ארגון יציג, הוא רק ארגון עובדים אחר ולכן על הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל להוכיח קודם כל שהיא ארגון יציג. נטען כי הדבר דומה לטעונים כנגד הליכי מכרז. ההלכה היתה כי מי שלא התריע על פגם במכרז בטרם ניגש הוא עצמו למכרז, אלא הוא התריע רק לאחר שלא זכה במכרז, התרעתו לא תשמע. כך גם מי שבהצעתו הוא נפל פגם, פגם זה שכנגדו הוא טוען או פגם אחר, אינו רשאי לטעון כנגד המכרז. זו היתה ההלכה בעבר. אין המערכת המשפטית דוגלת עוד בגישה זו. תכלית בחינת מכרזים על ידי בתי המשפט היא הגנה על שלטון החוק והגנה על משא ומתן הוגן ותקין בדרך של מכרז. אין אנו דוגלים עוד בכך שהחוטא אינו רשאי להתריע, שכפיו אינן נקיות. חשיבותו של שלטון החוק עולה על העיקרון שמי שידיו אינן נקיות לא יוכל להתריע על פגם. כך פסק בית המשפט העליון מפי הנשיא אהרן ברק בעניין מפעל הפיס (ערעור אזרחי 99/ 8416 אי.איי.אם. אלקטרוניקס מחשבים וציוד היקפי (1999) בע"מ נגד מפעל הפיס ואחרים, פ"ד נד(3) 425). באותו עניין נפלה הצעתו של העותר כנגד המכרז. נפסק כי למרות זאת לא עומדת עוד ההלכה שמי שהצעתו נפסלה אין לו מעמד לטעון כנגד תקינות המכרז. מציין הנשיא אהרן ברק: תחילה נהגה הלכה, ולפיה זכות העמידה להתריע על פגמים במכרז נתונה רק למי שהיה זכאי בעצמו לזכות באותו מכרז. .... ביסוד הלכה זו עמדו שני שיקולים: הראשון נגזר מהגישה אשר נהגה אותה עת בדיני המעמד, ואשר קשרה את מעמדו של עותר באינטרס האישי שלו. עותר שהצעתו פסולה אינו בעל אינטרס בביטול המכרז, שכן הצעתו ממילא פסולה.... השיקול השני התבסס על התפיסה כי רק מי שנהג כשורה יכול לטעון כנגד התנהגות פסולה של זולתו ... שני שיקולים אלה אינם יכולים לעמוד כיום. כנגד השיקול הראשון עומדים דיני המעמד המודרניים, המכירים ביד רחבה במעמדו של עותר נעדר אינטרס אישי ..... אם מי שלא השתתף כלל במכרז עשוי להיות בעל מעמד לטעון כנגד פגמים במכרז, מדוע ייגרע חלקו של מי שהשתתף במכרז, אך הצעתו נפסלה? זאת ועוד, משתתף שהצעתו נפסלה הוא בעל אינטרס בביטול המכרז, דבר העשוי לאפשר לו להשתתף במכרז חדש שיוצא. נמצא, כי גם על-פי דיני המעמד הישנים הדורשים אינטרס לגיבוש מעמד, עותר שהשתתף במכרז והצעתו נפסלה הוא בעל מעמד לעניין טענתו כי יש לבטל את הליכי המכרז. .... כנגד השיקול השני עומד הצורך להבטיח את טוהר המכרז ותקינותו. גם מי שהצעתו נפסלה עשוי להצביע על פגמים בהליכי המכרז, דבר שיביא ליתר תקינות במינהל הציבורי. באיזון בין השיקול (של הפרט ושל הכלל) להבטחת שוויון, הגינות וטוהר מידות במכרזים לבין השיקול בדבר רתיעה משמיעת טענות מפיו של זה שהצעתו נפסלה, יד השיקול הראשון על העליונה. האמון של הציבור בשיטת המכרזים ייפגע אם טענות בדבר פגמים בהליכי המכרז לא יוכלו להישמע רק משום שהטוען לפגמים אלה חטא גם הוא .... מכאן הצורך להרחיב את היקף הביקורת השיפוטית באופן שזו תשתרע גם על טענותיו של עותר שבהצעתו שלו נפל פגם. כמובן, עותר כזה לא יוכל לזכות במכרז (שכן בהצעתו נפל פגם), אך הוא יוכל להביא לביטול המכרז (שכן בהצעות האחרות או בהליכי המכרז נפל פגם). ייתכן שבטווח הקצר יש בכך פגיעה ביעילותם של הליכי המכרז. אין בכך ולא כלום, שכן בטווח הארוך יש בכך להגביר את האמון של הציבור בשיטת המכרז ואת נכונותו ליטול בו חלק. כך כשמדובר במי שנפל פגם בהצעתו הוא. כך גם במי שיש לו אינטרס להגן על שלטון החוק. בעניין צוקר עמד השופט יצחק זמיר על כך (בג"צ 1086/94 בג"צ 1249/94 אריה צוקר נגד עיריית תל-אביב-יפו ואחרים פ"ד מט(1) 139). מר צוקר היה חבר מועצת העיר. הוא עתר כנגד חוקיות מכרזים לקבלה לעבודה של מספר אנשים. האינטרס שלו היה אך שמירה על שלטון החוק ותקינות המכרזים. הלכה זו חזרה מספר פעמים רב. השופטת דורית ביניש עמדה על כך בעניין אבו שינדי ע"א 01/ 334 מדינת ישראל ואחרים נגד אברהם אבו שינדי ואחרים, פ"ד נז(1) 883; וראו מאמרי "ייחודם של מכרזים לקבלה לעבודה, שנתון משפט העבודה", כרך ו', תשנ"ו-1996, מעוד 145 והפסיקה המאוזכרת שם). כאשר טוענים לפגם במעשה המינהל, פגם הפוגע בתקינות ההליך, יש לכל אחד מעמד. על הרחבת זכות המעמד עמדה השופטת נילי ארד (ע"ע 1233/01 יהודה אוריאלי וורדה מור - עיריית הרצליה ואחרים, פד"ע לו 508). גם כאן, כמו בעניין צוקר, נדון מינוי עובדים לעירייה, שלפי הטענה היה שלא כדין. להגנה על שלטון החוק ציינה השופטת נילי ארד כי יש ליתן גם לעותר ציבורי לעתור, משום (Actio Popularis) (ראו הפסיקה המאוזכרת בפסק דינה של השופטת נילי ארד. באותו עניין סיכמה השופטת נילי ארד בצורה מקיפה את ההלכה באשר לזכות העמידה ואת החשיבות בשמירת חוקיות השלטון). ולעניינו. סעיף 6 האמור קובע: סתימת טענת כשרות לאחר חתימה 6. טענה שארגון עובדים בעל הסכם קיבוצי לא היה בשעת עשייתו של ההסכם ארגון עובדים יציג לענין אותו הסכם לא תישמע אלא מטעם ארגון עובדים אחר. אמת המחוקק איפשר רק לארגון עובדים אחר לטעון שארגון בעל הסכם קיבוצי לא היה בשעת כריתת ההסכם הקיבוצי ארגון עובדים יציג. ברם האם יאטום בית הדין את אזניו לשמע טענה כי הסכם קיבוצי שנרשם היה בעת כריתתו נגוע בפגם כלשהו, שנרשם שלא כדין, שלא על ידי מי שהיה אז ארגון יציג כדין. נעמוד על החשיבות שמשפט העבודה הישראלי ומשפט העבודה בעולם רואה בהסכם הקיבוצי כדין. נקבעו כללים נוקשים על מנת שניתן יהא לקבוע שהסכם בין מעביד או ארגון מעבידים לארגון עובדים הוא אכן הסכם קיבוצי. החשיבות לכך נובעת ממהותו של ההסכם הקיבוצי, הסכם הקובע זכויות וחובות של העובדים שאינם כשלעצמם צד להסכם. בחוזה רגיל בין שני צדדים, הצדדים הם ה"מחוקקים" של החוזה. שיטת המשפט מתערבת במוסכם בין הצדדים רק כאשר נפגעים עקרונות כלליים של צדק והגינות. ההתערבות בשיטת המשפט שלנו ובמשפט הקונטיננטלי היא מכוח מושגי שסתום, מכוח עקרון תום הלב ותקנת הציבור; בשיטת המשפט האנגלו-סקסית ההתערבות היא בדרך של קריאה לתוך החוזה של תניות מכללא ויצירת חוזה נספח. אך אם לא נפגעים עקרונות כלליים הדורשים את התערבות המשפט, הצדדים הם הקובעים את התנאים לחוזה. בהסכם קיבוצי הצדדים הם אמנם הקובעים את התנאים, אך אלו משליכים על העובדים האינדיבידואליים, על כל עובד ועובד. תכליתו של הסכם קיבוצי הוא קביעת זכויות וחובות לעובדים. גם אותן תניות בהסכם קיבוצי המחייבות את הצדדים האחד כלפי רעהו, כגון חובת ההיוועצות עם ארגון העובדים לקראת פיטורי הבראה וצמצום, גם אלו באים על מנת להגן על העובדים (ראו דעתי בעסק 000052/05 ההסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות המעו"ף -- עיריית קריית גת; עסק 000053/05 מועצת אזורית לכיש - הסתדרות העובדים הכללית החדשה -הסתדרות המעו"ף וועד העובדים של המועצה האזורית לכיש; עס"ק 55/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות המעו"ף -- מועצת אזורית לכיש; היועץ המשפטי לממשלה ומרכז השלטון המקומי מתייצבים בהליכים - טרם פורסם). בית הדין הארצי בתחילת דרכו עמד על כך. וכך פסק הנשיא צבי בר ניב: "הסכם קיבוצי" הנו, מאז 1957, השנה שבו נחקק חוק ההסכמים הקיבוציים, הסדר חוזי בעל מעמד מיוחד במשפט. מעמד זה בא להסכם הקיבוצי מכוח החוק, יש בו למעשה משום אצילת סמכויות על-ידי המחוקק לארגוני עובדים ולארגוני מעבידים לקבוע נורמות משפטיות. ועשייתו למקור של זכויות וחובות במסגרת משפט העבודה האוטונומי (דב"ע לג/2-7 לג/56-3 מדינת ישראל - וילהלם רוזנבלט; דב"ע לג/56-3 שרגא הירש - הסוכנות היהודית לארץ ישראל פד"ע ח 42, 47). על כן קבע המחוקק כללים פורמליים נוקשים, כללי צורה, להיות הסכם כלשהו הסכם קיבוצי. הסכם קיבוצי הוא הסכם שנעשה והוגש לרישום. הנושאים בם רשאי הסכם קיבוצי לעסוק קבועים בחוק, דבר שלא עשה המחוקק לגבי חוזים רגילים. בחוזים רגילים הצדדים חופשיים לקבוע את הנושאים עליהם מוסכם בחוזה, כל עוד הם אינם פוגעים בעקרון תום הלב ותקנת הציבור. הצדדים להסכם הקיבוצי מוגדרים בחוק. ההסכם חייב להיעשות בכתב, לא בעל פה ולא בהתנהגות. דרך ההצטרפות להסכם קבוע בחוק. הנושאים בהסכם קיבוצי אף הם מוגדרים בחוק. ההסכם חייב להיות מוגש לשר העבודה תוך תקופה מוגדרת, חודשיים אם זו לא הוארכה על ידי השר, מעת חתימתו לרישום. כל אלו לא בכדי נקבעו. הם נותנים גושפנקא למהות המיוחדת של ההסכם הקיבוצי. על כן הביא הנשיא צבי בר ניב מדברי פרופסור קרנלויטי, כי "הסכם קיבוצי הוא 'מונסטרום' משפטי, שגופו חוזה ונשמתו חוק". הנשיא בר ניב עמד על כך שפרשנותו של הסכם קיבוצי על כן שונה מפרשנות הסכם רגיל בין שני צדדים. מושם דגש רב על פרשנות אובייקטיבית בשונה מפרשנות הסכם רגיל בין צדדים שכוונתם הסובייקטיבית היא בעלת משקל (דב"ע לא/4-1 בנק אוצר החייל בע"מ - מרכז הסתדרות הפקידים ומועצת פועלי באר שבע, פד"ע ב 260, 267). חובת הרישום והפורמליות קיימת במירב המדינות. כך במירב מדינות אירופה החברות בקהילייה האירופאית - EU - נדרש כתב , נושאים ספציפיים בלבד ומבנה פורמלי. ללא אלה לא נוצר הסכם קיבוצי. הדבר נקבע בחוק הסכמים קיבוציים - Tarifvertragsgesetz. ה-work councel, מועצת העובדים, צריכה לאשר את ההסכם ככשיר להיות הסכם קיבוצי. כך בבלגיה חייב הסכם קיבוצי להירשם במשרד העבודה במחלקה מיוחדת של יחסי עבודה קיבוציים. הסכם יכול שירשם רק אם הוא ממלא את הדרישות הפורמליות - כתב, חתום כדין וצריך שיהיו בו נושאים מסויימים. יש לציין באמרת אגב שגם אם הסכם לא נרשם, היינו, הוא הסדר קיבוצי, הוא מחייב עם חתימתו (European Employment and Industrial Relations glossary: Belgium by Roger Blanpain; Sweet and Maxwell 1992 ). בצרפת הרישום הוא חובה. הרישום נעשה לאחר תקופה של 8 עד 15 יום במטרה לאפשר לארגוני עובדים אחרים להגיש התנגדויות. ההסכם הקיבוצי בר אכיפה רק לאחר רישומו. הוא אינו תקף אם הוא אינו כולל את חתימת הצדדים (קוד העבודה הצרפתי, סעיף 132-2 ופסיקה בעקבות זאת). הסכמים קיבוציים חייבים להירשם בשפה הצרפתית. כל תנייה שלא נכתבת בצרפתית אינה מחייבת את העובדים הנוגעים בדבר. הרישום נעשה הן במשרד העבודה והן בטריבונל לעבודה ("conseil de prud'hommes") שהוא הערכאה הראשונה ליחסי עבודה. כך גם מדינות אחרות דורשות רישום ודרישות פורמליות (הולנד, סלובניה, נורבגיה). בספרד על הסכמים קיבוציים להירשם ולהיות מפורסמים בעיתון הרשמי תוך עשרה ימים מיום הרישום, ובכך דינם כדין חוק ותקנות (ראו גם European Labour Law by Ruth Nielsen, קופנהגן, 2000 פרק III עמוד77 ואילך). כל אלה מצביעים על הדגש המושם על הפורמליות, על כך שהצדדים יהיו הצדדים הנכונים. בספרד אף נדרש פרסום בפרסום הממשלתי הרשמי כמו דברי חקיקה. הנה כי כן הושם משקל רב על הפורמליות. על כן כאשר נרשם הסכם קיבוצי שאינו ממלא אחר התנאים, כאשר הוא פגום, כאשר הצדדים להסכם הקיבוצי אינם הצדדים הנכונים על פי החוק, לא יאטום בית הדין את אוזניו ולא ידחה עותר הקובל על אי חוקיות ההסכם מאחר וארגון העובדים החתום עליו אינו הארגון היציג כמשמעותו בחוק, זאת גם אם אותו עותר לבית הדין אינו ארגון עובדים אחר. בכך תשמר תכלית חוק הסכמים קיבוציים, בכך ישמר שלטון החוק ביחסי עבודה קיבוציים. כאשר הסכם קיבוצי נעשה שלא כדין ולכן יש הטוען כנגד חוקיותו ותקינותו, רשאי כל אחד לטעון כנגד רישומו. חיזוק לכך נוכל למצוא בחוק הסכמים קיבוציים הקובע זכות עיון לכל אדם. סעיף 10(ד) מטיל חובה על שר העבודה לפרסם הגשת מסמך לרישום כהסכם קיבוצי: שר העבודה יפרסם, בדרך שתיקבע בתקנות, הודעה על דבר הגשת מסמך בר-רישום כאמור לרישום. סעיף 10א שכותרתו עיון, מאפשר לכל אדם לעיין בהסכם קיבוצי או בהסדר שלא נרשם: מיום 30.7.1976 תיקון מס' 3 ס"ח תשל"ו מס' 823 מיום 30.7.1976 עמ' 264 10. (א) תוך שלושה חודשים חודשיים מתאריך החתימה יישלח יוגש, באופן שנקבע בתקנות, לשר העבודה, או למי שנתמנה לכך על-ידיו, העתק של כל הסכם קיבוצי, של כללים מוסכמים וכתב הצטרפות כאמור בסעיף 8, לשם רישום; הוא הדין לגבי כתב שינוי, ביטול או הארכה של המסמכים האמורים. (ב) החובה להגיש מסמך בר-רישום כאמור בסעיף קטן (א) תחול על כל אחד מהצדדים לו; הגישו אחד מהם - פטורים האחרים. (ג) הממונה הראשי על יחסי עבודה לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957, רשאי להאריך את המועד האמור בסעיף קטן (א) או בסעיף 10ב(א) אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין. (ד) שר העבודה יפרסם, בדרך שתיקבע בתקנות, הודעה על דבר הגשת מסמך בר-רישום כאמור לרישום. כל אדם רשאי לעיין בהסכם קיבוצי שנרשם לפי סעיף 10, או בהסדר שנמסרה עליו הודעה כאמור בסעיף 10ב. מיום 8.8.1975 תיקון מס' 1 ס"ח תשל"ה מס' 779 מיום 8.8.1975 עמ' 223 הוספת סעיף 10א מיום 30.7.1976 תיקון מס' 3 ס"ח תשל"ו מס' 823 מיום 30.7.1976 עמ' 264 10א. כל אדם רשאי לעיין בהסכם קיבוצי שנרשם לפי סעיף 10, או בהסדר שנמסרה עליו הודעה כאמור בסעיף 10ב. זכות זו לא בעלמא ניתנה. היא מאפשרת לכל אדם לבחון האם הרישום נעשה כדין. גם בטרם חוקק חוק חופש המידע, ה'תשנ"ח-1998 היתה זכות זו נתונה מכוח ההלכה הפסוקה. זכות העיון קיבלה משנה תוקף מאז חקיקתו של חוק חופש המידע. עמד על כך פרופסור זאב סגל בספרו "הזכות לדעת באור חוק חופש המידע" (תל אביב, ה'תש"ס-2000), כאשר למשל הוא דן בזכות העיון במסמכי חברה. פרופסור זאב סגל עומד על כך שההלכה השיפוטית גיבשה, עוד בטרם חוקק חוק חופש המידע, זכות עיון פרטית במסמכי רשות ציבורית הנוגעים להחלטה מינהלית שעליה מבקשים להשיג. הוא עומד על הוראות חוק החברות באשר לזכות הקבועה בו לקבל מידע ציבורי לתכלית פרטית. כך חוק החברות ה'תשנ"ט-1999 קובע בסעיף 43 כי המרשמים שמנהל הרשם בלשכת הרישום יהיו פתוחים לעיון הציבור וכל אדם רשאי לעיין בהם ולקבל העתקים מאושרים מן הרשום בהם, בין באמצעות הרשם ובין באמצעות אחרים שהרשם הסמיך אותם לכך, הכל כפי שקבע השר. הוא הדין בעיון במרשמי רשם הפטנטים. הנה כי כן גם אם הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל לא הוכיחה את היותה ארגון יציג הרי על רשם הסכמים קיבוציים, הוא הממונה על יחסי עבודה, לבחון האם יש ממש בטענותיה. על שר העבודה, ובענייננו, הממונה על יחסי עבודה - הגוף המינהלי לו אצל השר את הסמכות - לבחון האם אכן צודקת הטענה שהוגשה לו כנגד ההסכם הקיבוצי. מעבר לכך, נבקש להראות שעל הממונה על יחסי עבודה לבחון את כשרות ההסכם הקיבוצי כאשר זה מוגש לרישום ללא קשר לשאלה אם הוגשה התנגדות אם לאו. סמכות הממונה על יחסי עבודה נטענה טענה כי הממונה על יחסי עבודה רושם כל הסכם המוגש לו. אין הוא מוסמך לבחון את כשרותו. נבחן טענה זו. הראינו כי תכלית החוק הקובע כללים נוקשים להיות הסכם כלשהו הסכם קיבוצי, היא לתת גושפנקא פורמלית להסכם הקיבוצי. החוק קובע: רישום 10(א) תוך חודשיים מתאריך החתימה יוגש, באופן שנקבע בתקנות, לשר העבודה, או למי שנתמנה לכך על-ידיו, העתק של כל הסכם קיבוצי, של כללים מוסכמים וכתב הצטרפות כאמור בסעיף 8, לשם רישום; הוא הדין לגבי כתב שינוי, ביטול או הארכה של המסמכים האמורים. .............. (ד) שר העבודה יפרסם, בדרך שתיקבע בתקנות, הודעה על דבר הגשת מסמך בר-רישום כאמור לרישום. מיום 30.7.1976 תיקון מס' 3 ס"ח תשל"ו מס' 823 מיום 30.7.1976 עמ' 264 10. (א) תוך שלושה חודשים חודשיים מתאריך החתימה יישלח יוגש, באופן שנקבע בתקנות, לשר העבודה, או למי שנתמנה לכך על-ידיו, העתק של כל הסכם קיבוצי, של כללים מוסכמים וכתב הצטרפות כאמור בסעיף 8, לשם רישום; הוא הדין לגבי כתב שינוי, ביטול או הארכה של המסמכים האמורים. (ב) החובה להגיש מסמך בר-רישום כאמור בסעיף קטן (א) תחול על כל אחד מהצדדים לו; הגישו אחד מהם - פטורים האחרים. (ג) הממונה הראשי על יחסי עבודה לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957, רשאי להאריך את המועד האמור בסעיף קטן (א) או בסעיף 10ב(א) אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין. (ד) שר העבודה יפרסם, בדרך שתיקבע בתקנות, הודעה על דבר הגשת מסמך בר-רישום כאמור לרישום. סמכות הרישום ניתנה אם כן לשר העבודה. שר העבודה אצל את סמכות הרישום לממונה על יחסי עבודה. אצילת סמכות אין פירושה כי בעל הסמכות מסיר מעליו את האחריות. האחריות היא שלו אלא שאין השר מסוגל למלא את כל תפקידיו ועל כן הוא אוצל את סמכויותיו לרשות מנהלית אחרת. עומד יצחק זמיר על כך: ברור כי האצילה לא נועדה לפטור את השר מן האחריות למילוי תפקידו, ואין היא צריכה לשמש דרך צדדית בה יוכל השר לחמוק מאחריות זאת. הנאצל אנו אמור לבוא במקומו של השר, ולשאת תחתיו באחריות המשפטית והציבורית כאילו החוק העניק את הסמכות לנאצל ולא לאוצל, אלא רק לסייע בידי השר (יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, כרך ב', 551). בית המשפט העליון עמד על כך פעמים הרבה. כך למשל מציינת השופטת שושנה נתניהו (בג"צ 170/81 סלמאן סלמה נגד אניס מחמוד פ"ד לו(2) 433, 436-438): כאשר נאצלות, לכן, סמכויות לסגן, את תפקידו של ראש המועצה הוא ממלא ובסמכויותיו הוא משתמש, וראש המועצה הנו, וממשיך להיות, האחראי על-פי החוק למילוי תפקידו .............. כאשר ראש המועצה אוצל מסמכותו, הוא נשאר מקור הסמכות ובעל הסמכות והחובה על-פי החוק. אצילת הסמכות דומה היא לייפוי-כוח שניתן לשלוח. השולח יכול להמשיך ולפעול בעצמו, וברצותו יכול הוא לבטל את ייפוי הכוח. וראה מדברי הנשיא זמורה בבג"צ 234/51, בעמ' 1196: "הנציב-העליון העביר אמנם בשעתו על-ידי התקנות הנ"ל (תקנות מסילות הברזל (סמכויות המנהל הכללי), 1938 - ש' נ') מסמכותו הכללית לפטר פקידים את הסמכות לפטר עובדי רכבת למנהל הכללי. אולם דבר העברת סמכות זו לא שלל מהנציב-העליון את הכוח להפעיל בעצמו את הסמכות לפטר עובדי הרכבת. כלל ידוע הוא, כי המעביר מסמכותו לאחר אינו פושט מעליו על ידי כך אותה הסמכות, כי אם יוכל להפעילה בעצמו בכל עת" (בית המשפט השתמש שם במונח 'העברת סמכות' אך ברור מהקשר העניין שהמדובר באצילת סמכות). הממונה על יחסי העבודה משמש לכן כרשם הסכמים קיבוציים מכוח אצילת הסמכות מהשר. המדינה טענה בפנינו כי אין לממונה על יחסי עבודה סמכות לבחון האם התקיימו התנאים לרישום הסכמים קיבוציים. תמוה הדבר שדווקא המדינה טוענת טענה זו. הסמכות היא של שר העבודה. גם לאחר אצילתה נותרת הסמכות שלו וכן האחריות. טענה זו אומרת אם כן כי לשר העבודה אין כל שיקול דעת ולא מוטלת עליו האחריות לבחון האם התקיימו במסמך שהוגש לרישום התנאים הקבועים בחוק. האם המדינה טוענת כי שר העבודה אינו אלא לבלר הרושם את אשר נאמר לו? הלכך התכוון המחוקק? הלכך כיוונה המדינה בטענתה? מעבר לכך. לא מדובר ברישום סטטיסטי. אין הדבר דומה למרשם האוכלוסין. מרשם האוכלוסין אינו אלא רישום סטטיסטי שאינו קובע מעמד משפטי. הוא אינו קונסטיטוטיבי. הוא אינו יוצר מעמד של נישואין. על כן נפסק בעניין פונק שלזינגר (בג"צ 143/62 הנרייט אננה פונק שלזינגר נגד שר הפנים, פ"ד יז 225) על ידי השופט יואל זוסמן כי תפקידו של פקיד הרישום על פי פקודת מרשם התושבים, תש"ו-1949, אינו אלא תפקיד של מאסף סטטיסטי לצורך ניהול ספר התושבים ושום סמכות שיפוטית לא ניתנה בידו. וכך כתב השופט זוסמן: לא למותר להדגיש כבר בשלב זה - בפתח דברינו - כי לא בתוקפם של הנישואים או בבטלותם קא עסקינן. השאלה שלפנינו היא השאלה העולה מן הברי האמורים בצו על תנאי, היינו: היש צידוק לסירובו של פקיד מרשם התושבים לרשום את המבקשת כאשר נשואה שעקב נישואיה נישאת את שם בעלה?. הזהו תפקידו של שר העבודה, תפקיד סטטיסטי גרידא? הזהו תפקידו של הממונה על יחסי עבודה לו אצל שר העבודה את הסמכות הנתונה לו בחוק הסכמים קיבוציים. רישום הסכם קיבוצי הוא קונסטיטוטיבי ולא דקלרטיבי. עמדתי במכוון על חשיבות הדרישות הפורמליות להיות הסכם בין מעביד או ארגון מעבידים לארגון עובדים הסכם קיבוצי. פעולת רישום הסכם קיבוצי היא קונסטיטוטיבית. היעלה על הדעת שהממונה על יחסי עבודה ירשום הסכם קיבוצי כאשר החתימות לא כדין, כאשר הוא נעשה בעל פה, כאשר ארגון העובדים החתום עליו אינו ארגון יציג על פי חוק. האם כאשר יבואו בפניו שניים, האחד בעל מקרקעין והשני ארגון עובדים והם מבקשים לרשום כהסכם קיבוצי את מכירת המקרקעין על ידי בעליו לארגון העובדים, יהא הרשם חייב לרשום את ההסכם מבלי לבחון את הצדדים, את הנושאים ואת השאלה אם הנושאים תואמים אל הדרישות של חוק הסכמים קיבוציים. ודוק. בית דין זה התייחס להחלטת שר האוצר מכוח סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, או מי שהשר אצל לו את הסמכות מכוח סעיף זה - הממונה על השכר - לאישור הסכמים באשר לתוספות שכר. בית הדין פסק כי הקביעה של השר והממונה על השכר, האוצל והנאצל, היא קונסטיטוטיבית: ... אישורו של שר האוצר הינו קונסטיטוטיבי; הוא אשר נותן תוקף וחוקיות לשינוי. על-כן חייב להיות האישור מפורש, ולא די ב"חזקה" שהאישור ניתן. מסקנה זו מתחייבת גם ממטרתו של החוק, כפי שסוכמה בדב"ע נא/198-3 שרותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ - זגורי (פד"ע כה 199), 205: "מגמתה של ההוראה שבסעיף 29 לחוק יסודות התקציב היא למנוע שינויים בלתי מבוקרים בשכר ובתנאי השירות של עובדים בשירות הציבורי, במובן הרחב של מונח זה. כדי להשיג מטרה זו נקבעה בראש ובראשונה התוצאה של בטלות ההסכם או ההסדר שלא אושרו כדין. מדיניות המחוקק הייתה להחמיר באכיפת הוראה זו, ולפיכך תוקן חוק יסודות התקציב, ונוספו בו אף הוראות בעניין סנקציות מינהליות לגבי מי שפעל בניגוד לסעיף האמור (סעיף 29(ג) ו-(ד) לחוק), וסנקציות משמעתיות אישיות לגבי מי שפעל כאמור (סעיפים 35(5) ו35- א לחוק)". את הדרישה לאישור שר האוצר הסביר הנשיא שמגר בבג"ץ בג"ץ 539/85 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נגד בית הדין הארצי לעבודה ואחרים, פ"ד מ(4) 834, 837, באמרו: "הכוונה העולה מן הכתוב הייתה לכך, ששר האוצר, בשקלו את מתן האישור, גם ייתן דעתו למשמעויות הכלכליות הכלליות, להשלכות העניין ולמקורות התקציביים, אשר באמצעותם ייפתרו הצרכים הנובעים מאישורו של הסכם מיוחד, אשר סוטה מן ההסדרים הכלליים במשק. נראה, כי ההתניה של תוקפו של ההסדר באישורו של שר האוצר באה כדי לתרום ליציבות במשק, מאחר שידוע ומובן, כי כל הסדר מיוחד עם מיגזר של עובדים גורם לכך שמיגזרים אחרים, הרואים עצמם צמודים או המבקשים להיות צמודים להסדר המיוחד, רואים בכך עילה לפתיחה מחודשת של המשא ומתן, וסכסוכי העבודה מתחדשים כאילו לא נערך הסכם העבודה הכללי במשק כביטויו בהסכם העבודה הקיבוצי בשירות הציבורי". הוא הדין בענייננו. רישום של הסכם קיבוצי יוצר מסמך משפטי בעל חשיבות המחייב ומזכה את הצדדים לו ואת העובדים האינדיבידואליים. חיובים וזכויות אלו לא קיימים בטרם נעשה הרישום והמסמך הופך להסכם קיבוצי. מהו שיקול הדעת הנתון לרשות מנהלית והאם הממונה על יחסי עבודה הפעילו כדין רשות מנהלית שניתנה לה סמכות להחליט החלטות חייבת ראשית לכל לאסוף עובדות. כותב יצחק זמיר (יצחק זמיר "הסמכות המינהלית" כרך ב', 733): רשות מינהלית סבירה, כמו כל אדם סביר, לא תקבל החלטה אלא על יסוד תשתית של עובדות. כך לגבי החלטה אם יש לרשות סמכות בקרה מסויים; כך לגבי החלטה אם נתקיימו במקרה זה התנאים המחייבים את הרשות, או מרשים לה להפעיל את הסמכות; וכך גם לגבי החלטה כיצד להפעיל באותו מקרה את שיקול הדעת שהחוק העניק לה. ההלכה היא שכל רשות מנהלית חייבת להניח תשתית עובדתית ראויה לכל החלטה שהיא מקבלת. לשם כך עליה לאסוף את כל העובדות, לשמוע ראיות ורק לאחר מכן, לאור תשתית עובדתית זו על הרשות המנהלית להפעיל את שיקול דעתה. עמד על כך ממלא מקום הנשיא מאיר שמגר (בג"צ 297/82 עזרא ברגר, ישקר בע"מ, קיבוץ מרחביה , גבי דאוס, זאב סגל נגד שר הפנים פ"ד לו(3) 29, 48-49): ההחלטה חייבת להיות בכל מקרה תוצאה של בדיקה עניינית, הוגנת ושיטתית, ואם מתחייבים לאור אופיו של עניין או לאור נימוקיה של הבקשה בדיקה, עיון ומחשבה חוזרים, אין לדחות את הפנייה החדשה במחי-יד ובלי עיון הולם ..... תהליך קבלת ההחלטה על-ידי מי שהוקנתה לו סמכות על-פי חוק מן הראוי שיהיה מורכב, בדרך כלל, ממספר שלבים בסיסיים חיוניים, אשר הם הביטוי המוחשי להפעלת הסמכות המשפטית תוך התייחסות לנושא מוגדר, ואלו הם: איסוף וסיכום הנתונים (לרבות חוות הדעת המקצועיות הנוגדות, אם ישנן כאלה), בדיקת המשמעויות של הנתונים (דבר הכולל, במקרה של תיזות חלופות, גם את בדיקת מעלותיהן ומגרעותיהן של התיזות הנוגדות) ולבסוף, סיכום ההחלטה המנומקת. תהליך כגון זה מבטיח, כי כל השיקולים הענייניים יובאו בחשבון, כי תיעשה בחינה הוגנת של כל טענה, וכי תגובש החלטה, אותה ניתן להעביר בשבט הביקורת המשפטית והציבורית. בענייננו הממונה על יחסי עבודה לא הגיע כלל לשלב הפעלת שיקול הדעת. הוא לא אסף כלל נתונים על יציגותה של ההסתדרות הכללית החדשה שהציגה את עצמה כארגון יציג בעת חתימת ההסכם הקיבוצי. לאחר הגשת ההתנגדות על ידי הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל דרש הממונה על יחסי עבודה מהסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל להגיש נתונים על יציגותה היא. לא זו המחלוקת. זו עשוייה להיות אך שאלה אגבית. המחלוקת אינה אם הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל היא הארגון היציג. השאלה אותה היה עליו לבחון, מראש ובודאי לאחר הגשת ההתנגדות, היא האם ההסתדרות הכללית החדשה היתה ארגון יציג של עובדי התאחדות בעלי האולמות וגני אירועים בישראל בעת חתימת ההסכם הקיבוצי. הממונה על יחסי העבודה משמש כרשם הסכמים קיבוציים. נבחן את הסמכויות הנתונות לרשמים אחרים על פי חוק. טול לדוגמא את רשם החברות. חוק החברות ה'תשנ"ט-1999 קובע בסימן ג' הדן ב"הקמת חברה ורישומה", בסעיף 8 לחוק: 8. המבקש לרשום חברה יגיש לרשם בקשה לפי טופס שקבע השר ולה יצורפו: (1) עותק של התקנון; (2) הצהרה של הדירקטורים הראשונים על נכונותם לכהן כדירקטורים, כפי שקבע השר. סעיף 37 לחוק קובע את סמכויות הרשם: 37. (א) הרשם יקבע אם נתמלאו התנאים והדרישות הקבועים לפי חוק זה בענינים אלה: (1) התאגדות של חברה; (2) שינוי שם חברה; (3) רישום מסמך; (4) מיזוג. (ב) הרשם רשאי, על מנת לוודא שחברה מקיימת את המוטל עליה לפי חוק זה, להורות לה, כי תמציא לעיונו את המרשמים ואת הפנקסים שעל החברה לנהל לפי חוק זה, הפתוחים לעיון הציבור, או העתקים מעודכנים מהם, בתוך תקופה שלא תפחת מארבעה עשר ימים מיום הדרישה. (ג) נוכח הרשם כי המרשמים או הפנקסים האמורים אינם מעודכנים, רשאי הוא להורות לחברה לעדכנם בתוך תקופה שיקבע. הנה כי כן תפקיד הרשם לבדוק האם הגוף המבקש להירשם כחברה ממלא אחר כל דרישות החוק. הוא בוחן את מסמכי ההתאגדות של חברה. על הרשם לבחון אם התקנון אינו פגום. הוא הדין ברשם אגודות שיתופיות, ברשם מתווכי מקרקעין. חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 קובע: 3. (א)השר ימנה רשם שתפקידיו: (1) ליתן רשיונות לתיווך במקרקעין למי שעומד בתנאים לקבלת רשיון לפי חוק זה; בהמשך קובע החוק כי השר ימנה ועדה מייעצת לרשם באשר לתוכן הבחינה שעל הרשם לבחון. החוק קובע תנאים לקבלת רישיון. על הרשם לבחון האם אלו התקיימו. בין התנאים עליו לבחון האם המבקש הוא תושב או אזרח ישראל, אינו פושט רגל, לא הורשע בעבירה פלילית ועוד. הרשמים כולם אינם פקידים. הם חייבים לבחון האם התקיימו התנאים. זאת מאחר ולא מדובר ברישום סטטיסטי אלא ביצירת מעמד, מעמד של אישיות משפטית כחברה או אגודה שיתופית, או מתן רישיון למתווך מקרקעין. כל אלו דורשים דרישות פורמליות. הרישום של כולם הוא קונסטיטוטיבי. הוא הדין ברשם הסכמים קיבוציים. אין הוא סטטיסט. הוא, בעצם הרישום, יוצר מסמך שמוגדר כהסכם קיבוצי על פי חוק הסכמים קיבוציים. זהו מסמך קרדינאלי ביחסי העבודה הקיבוציים. סיכום ביניים הסמכות לרישום הסכם קיבוצי נתונה לשר העבודה, וזה אצל אותה לממונה על יחסי עבודה. דרישות החוק נוקשות. על ארגון עובדים שחתום על הסכם קיבוצי למלא אחר דרישות סעיפים 3 או 4 לחוק הסכמים קיבוציים לפי העניין. את זאת על הממונה על יחסי עבודה לבדוק כאשר הסכם בא אליו לרישום. מכוח סעיף 6 להסכם תשמע טענה לפיה ארגון עובדים לא היה ארגון עובדים יציג בעת חתימת ההסכם מפי ארגון עובדים אחר. בענייננו הגישה הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל התנגדות לרישום בטענה שההסתדרות הכללית החדשה לא היתה בעת חתימת ההסכם הארגון היציג. זוהי טענתה. הדרישה שמי שמגיש הסכם קיבוצי לחתימה יהא ארגון יציג כנדרש בחוק, קבועה כאמור בחוק. הרישום של הסכם קיבוצי הוא קונסטיטוטיבי. אין הרשם רשאי לרשום כל הסכם המובא בפניו. עליו לבחון האם מתקיימים התנאים שבחוק, ובם גם השאלה אם ארגון העובדים המביא את ההסכם לרישום הוא אכן ארגון יציג. לשם כך עליו לקבל נתונים מהארגון הטוען כי הוא הארגון היציג. זהו תפקידו כרשם הסכמים קיבוציים. לשם כך היה עליו לדרוש מההסתדרות הכללית החדשה נתונים אודות יציגותה בעת חתימת ההסכם ולאחר קבלת כל הנתונים לבחון את כשרות ההסכם. זאת לא עשה הממונה על יחסי עבודה. הוא לא הפעיל אף את השלב הראשון של החובה החלה על רשות מנהלית. הוא לא דרש מההסתדרות הכללית החדשה את הנתונים. הוא לא אסף עובדות. ממילא לא הגיע הממונה על יחסי עבודה לשלב השני של הסקת מסקנות מעובדות אלו. הוא עבר מיד לשלב השלישי של ביצוע. אין לקבל את עמדת המדינה כי תפקידו של הממונה על יחסי עבודה וממילא של שר העבודה הוא השלב השלישי בלבד. על כך הגישה הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל התנגדות. צודקת הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל כי על הממונה על יחסי עבודה לקבל נתונים לכך מההסתדרות הכללית החדשה ללא כל קשר לשאלה אם הארגון היציג הוא הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל. שאלה זו יכול שתבחן בגררא לצורך הבחינה האם ההסתדרות הכללית החדשה היא הארגון היציג. אין בכך רבותא אם הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל היא ארגון יציג אם לאו אלא רק אם נתונים אלו יהיו נחוצים לממונה על יחסי עבודה לאחר קבלת הנתונים מההסתדרות הכללית החדשה. בכך טעה הממונה על יחסי עבודה. יש לקבל טענות על אי מילוי החוק גם ממי שאינו ארגון יציג. על שלטון החוק בהסכמים קיבוציים להישמר. צודק אם כן חברי הנשיא כי לא כדין צרף הממונה על יחסי עבודה את הרישום של שני הסכמים קיבוציים. המסקנה האופרטיבית יש לקבל את הבקשה ולהצהיר אם כן שעל הממונה על יחסי עבודה לבחון את יציגות ההסתדרות הכללית החדשה. על ההסתדרות הכללית החדשה למסור את כל הנתונים לממונה על יחסי עבודה. קראתי את חוות דעתו המקיפה של חברי הנשיא סטיב אדלר. אבקש הערה קצרה. מקובל על הנשיא שעל הממונה לבחון את דרישות החוק. חוק הסכמים קיבוציים קובע, בסעיף 2 שבו, כי הסכם קיבוצי צריך שצדו האחד יהיה ארגון עובדים יציג. החוק מגדיר מהו ארגון עובדים יציג הן כשמדובר בהסכם קיבוצי מיוחד והן בהסכם קיבוצי כללי. אמת, יכול שתהיה התנגדות לרישום. אך בעיני קיים שלב קודם, והוא שלב הרישום. בשלב זה יש לבדוק האם הארגון שמבקש רישום הוא הארגון היציג כנדרש בחוק. דרישת הרישום היא דרישה מהותית. כל עוד לא בוטלה דרישת הרישום, צריך שההקפדה תהיה בעת הרישום. אין לבדוק את כשרות ההסכם לראשונה רק בשלב ההתנגדות. עניין זה חשוב ולא שולי. אין בעיני סמכות לרשם הסכמים קיבוציים לרשום הסכם בטרם הוא בודק את כל הדרישות שבחוק. זוהי סמכותו. זו גם חובתו. אין צו להוצאות. השופטת נילי ארד: האמור בחוות דעתו של חברי הנשיא אדלר וטעמיה מקובלים עלי ואני מצטרפת לתוצאה אליה הגיע, לפיה יש לדחות את עתירתה של הסתדרות העובדים הלאומית כנגד רישומו של ההסכם הקיבוצי. נציג עובדים מר שלום חבשוש: אני מצטרף לפסק דינו של הנשיא סטיב אדלר, מטעמיו. נציג מעבידים מר הלל דודאי: אני מצטרף לפסק דינו של הנשיא, שכן, אם יצטרך ארגון עובדים להוכיח את יציגותו בכל פעם שהוא מגיש הסכם קיבוצי לרישום ייווצר תוהו ובוהו שיגרום לכל הליך רישום ההסכמים הקיבוציים לאבד מערכו. סוף דבר על דעת רוב חברי המותב וכנגד דעתה של סגנית הנשיא השופטת אלישבע ברק- אוסוסקין, נדחית עתירתה של הסתדרות העובדים הלאומית כנגד רישומו של ההסכם הקיבוצי. אין צו להוצאות. חוזההסכם קיבוצי