פסק דין התביעה שבפני עניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב מסוג מזדה MPV מ.ר. 9150709 (להלן: "המזדה")' לטענת התובע מר תומר (להלן: "תומר")' בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה לטענתו ביום 8.6.2005 בעת שהמזדה חנתה באזור התעשייה בקריית אונו. בהתאם לנטען בכתב התביעה הרכב שפגע במזדה הינו רכב מסוג משאית דאף מ.ר. 3731415 (להלן: "המשאית"). התובע בכתב תביעתו טוען, כי הנתבעת, כלל חברת ביטוח בע"מ (להלן: "כלל") היא המבטחת של המשאית במועד הרלוונטי לתאונה. יודגש, כי התובע, כמו גם העדים שהעידו מטעמו לא היו עדים להתרחשות התאונה עצמה.בהתאם לנטען בכתב התביעה ובהתאם לתצהירו של מר שמעון (להלן: "שמעון"), אביו של התובע אשר לו נמסר לראשונה על התאונה נשוא דיון זה ,התאונה התרחשה בשעה שהמשאית נסעה לאחור ואז פגעה במזדה. לפי הנטען, בעל המשאית הינו מר מצלאוי סמיר (להלן: "סמיר") אולם בעת התרחשות התאונה נהג במשאית מר אלי טווינה (להלן: "טווינה"). הנתבעת בכתב הגנתה טוענת, כי התובע איננו הבעלים של הרכב וממילא אין לו עילת תביעה כנגד הנתבעת; האירוע הנטען אינו אמת ו/או מבוים בין המעורבים. היא מכחישה את הנזקים שנגרמו למזדה ואת היקפם. בנוסף טוענת הנתבעת (עמ' 16 בפרוטוקול שורות 4-7 בסיכומי ב"כ הנתבעת), כי לא צורפה פוליסת ביטוח של המשאית אצל הנתבעת ולפיכך כלל לא הוכח כיסוי ביטוחי של המשאית אצל הנתבעת. דיון האם לתובע יש עילת תביעה כנגד הנתבעת? ראשית יש להדגיש, כי התובע אכן לא הציג פוליסת ביטוח של המשאית אצל הנתבעת. יחד עם זאת מקו הגנתה של הנתבעת ובכלל זה חוות דעת נגדית שהגישה לחוות דעתו של התובע; הפעלת חוקר פרטי במטרה להוכיח, כי מדובר באירוע מבוים והעובדה, כי לא ביקשה לזמן את בעל המשאית על מנת שיכחיש, כי הוא מבוטח בנתבעת. ניתן להתרשם, כי הנתבעת הינה אכן המבטחת של המשאית. יש לזכור, כי פוליסת הביטוח של המשאית לא מצויה ככלל בידי התובע (המחזיק בידיו את פוליסת הביטוח שלו עצמו ולא את הפוליסות של צד ג') ולפיכך די לטעמי במקרה זה, בנימוקים הנ"ל שפרטתי לצורך קביעה שהנתבעת הינה אכן מבטחת המשאית. יחד עם זאת סבור אני, כי יש מקום לקבל את טענת הנתבעת ככל שהיא נוגעת לכך שלתובע עצמו אין כל עילת תביעה כלפי הנתבעת. אין מחלוקת, כי הרכב לא היה רשום על שם התובע וכי הרכב היה רשום על שם אחותו של התובע הגב' טל ( סעיף 3 לתצהיר התובע). ההלכה הפסוקה קבעה אומנם, כי רישום רכב במשרד הרישוי אינו אקט קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי ושאלת הבעלות האמיתית צריכה הוכחה (רע"א 5379/95 "סהר" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פד"י נ"א (4),464 אך גם כך המדובר בראיה אחת המצטרפת לשאר הראיות. לטעמי הראיות הנוספות מחזקות גם הן את הטענה, כי התובע אינו הבעלים של הרכב הלכה למעשה או מי שנשא בעלות הנזקים שנגרמו לו. כך ביטוח הרכב היה על שם האחות חיון טלי (נספח ב' לתצהיר עדות ראשית של שמעון) ; חוות הדעת מופנית לאחותו של התובע.אין כל אסמכתא בגין תשלום הנזקים שנטען שנגרמו לרכב. יתרה מזאת מי שטוען ששילם בגין עלות הנזקים הינו שמעון, אביו של התובע וזאת באמצעות קיזוז שכר עבודה שהגיע לו עצמו מהמוסך בו בוצע התיקון הנטען. התובע עצמו בעדותו בפני אישר, כי לא רק הוא עצמו משתמש ברכב אלא גם אביו, וכי הוא עצמו איננו עובד באתר שבו התרחשה התאונה הנטענת. (סיפא לעמ' 6 בפרוטוקול ועמ' 7 לו). לטעמי, במצב דברים זה בו יש סימני שאלה כה רבים ביחס למי הוא הבעלים ברכב ומי נשא, אם בכלל בעלות תיקון נזקיו וכאשר הרישומים הלכה למעשה (הן ביחס לבעלות על הרכב והן ביחס לביטוח שלו) מפנים דווקא לאחותו של התובע לא ניתן לקבוע, כי התובע הצליח להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, כי הוא מי שנשא בנזקים הנטענים וכי יש לו למעשה עילת תביעה כנגד הנתבעים. די בכך כדי לדחות את התביעה. יחד עם זאת ומעבר לנדרש סבור אני, כי יש לדחות את התביעה גם נוכח סימני השאלה הרבים שלא ניתן להם מענה מספיק בדיון שנערך בפני ביחס לעצם קרות התאונה נשוא דיון זה ובנסיבות כפי שהוצגו בכתב התביעה. ראשית לא העידו בפני שני עדים מרכזיים לתביעה זאת: טווינה שלפי הנטען נהג במשאית והוא זה שפגע במזדה וכן מר שמואל גוסטו (להלן: "גוסטו") אשר במוסך שלו לפי הנטען תוקן הרכב. עדותו של טווינה הייתה חשובה ביותר על מנת לבחון את נסיבות התרחשות התאונה ובמטרה לאמת את גרסת התובע. טווינה אומנם הגיש תצהיר בתיק זה אולם התצהיר הוצא מהתיק כיוון שהוא לא התייצב להעיד ולהיחקר חקירה נגדית עליו. יצויין, כי שמעון העיד בפני (עמ' 5), כי הוא הלך יחד עם טווינה לעורך דינו על מנת שזה ימסור את התצהיר (שכאמור בסופו של דבר קבעתי שיש להוציאו מהתיק).עדותו של גוסטו ,אשר תצהיר שלו שהיה בתיק נמשך מתיק בית המשפט והוחזר לב"כ התובע עקב אי התייצבותו,אף היא חשובה להוכחת טענות התובע לענין קיזוז עלות התיקון לכאורה והסיבה לעיכוב לכאורה בתיקון הרכב. הכלל הוא שכאשר בעל דין נמנע מלהעיד עד אשר עדותו רלבנטית וחשובה להוכחת גרסתו חזקה היא שלו העיד אותו עד עדותו היתה פועלת לרעת אותו בעל דין. חזקה זו, רלוונטית במיוחד בדיון זה הנערך בפני נוכח סימני השאלה הרבים העולים בקשר לגרסת התובע ביחס להתרחשות התאונה הנטענת. ראשית למרות שהתובע טוען, כי התאונה התרחשה ביום 8.6.2005 הרי בפועל הרכב תוקן לפי הנטען רק בסוף החודש ( עמ' 4 בפרוטוקול שורות 6-7). שמעון טוען בענין זה כי העיכוב (של מספר שבועות) נגרם כיוון שבמוסך לא היו החלקים הנדרשים. יש לתהות כיצד זה התובע (ואביו) אפשרו לכאורה לפי גרסתם לרכב להיות במשך מספר שבועות במוסך וזאת למרות שלפי הנטען בכתב התביעה המדובר ברכב לו הם היו זקוקים לצורכי עבודה ולמרות שלפי הנטען העיכוב הנוסף גרם להם לנזק ממוני נוסף בסך 30,000 ₪. למרות שהתאונה התרחשה בשעות היום במקום הומה אדם הרי לפי הנטען איש לא הבחין בה; לא הוצגה כל הוכחה ביחס לעלות תיקון המזדה או תשלום שנעשה לצורך כך. שמעון טוען אומנם, כי התשלום נעשה במסגרת קיזוז שכר עבודה שהגיע לו אולם כאמור גם בעל המוסך ג'וסטו לא העיד בפני על מנת לתמוך בגרסה זאת כאשר בנוסף, מלבד האמירה הכללית על הקיזוז לא צורף ולו מסמך אחד שיעיד על החוב שחייב מוסך ג'וסטו לשמעון וכיצד בוצע הקיזוז בפועל. גם הנזק הנוסף שנטען שנגרם לתובע בסך 30,000 ₪ לא בוסס ונטען בכלליות ובסתמיות ללא אסמכתאות.כך,בסעיף 7 לתצהיר שמעון דווקא צויין כי השבתת הרכב גרמה לפגיעה בשטף העבודה ולפגיעה כלכלית קשה.ומוסיף ,"הפסדנו ימי עבודה רבים כמו גם הוצאנו כספים נוספים לשם נסיעות למקומות שונים".מעבר לכך ,בסעיף זה מדובר בלשון רבים אולם יש רק תובע אחד ומן העדויות אף עולה כי התובע הוא שעובד אצל אביו ולא ההיפך.כך שנזקים אלה אם בכלל היו צריכים להתבע ע"י שמעון. נוכח סימני השאלה הרבים, העדויות החסרות והפער בלוחות הזמנים בין מועד התאונה הנטען לבין התיקון שנעשה בפועל סבור אני, כי התובע לא הצליח להוכיח את נסיבות התרחשות התאונה ואף מתעורר חשד ממשי כי הארוע כולו כלל לא התרחש כפי שטוענת הנתבעת. מטעם הנתבעת העיד בפני גם מר עמיר מרגלית (להלן: "מרגלית") חוקר פרטי שהיא שכרה לבדיקת הנושא. ב"כ התובע הציג פגמים שונים שנפלו בעדותו של מרגלית ובמרכזן העובדה שלא הציג בפני בית המשפט את הראיות עליהן הוא ביסס את מסקנותיו. מבלי לקבוע מה המשקל שיש לייחס לעדותו של מרגלית, סבור אני שיש לדחות את התביעה, כאמור לעיל, גם מבלי שנדרשתי כלל לעדותו של מרגלית בפני. סיכום אני דוחה את התביעה. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 10,000 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לפרעון המלא בפועל רכבתאונת דרכיםאזור תעשיהתעשיהנזק לרכב