מבוא ורקע לפני תביעה כספית בגין דרישה לתשלום שכר טרחה ראוי לעורך דין בסך של 23,200 ₪. התובעת הנה חברת עורכי דין, אשר רכשה את פעילות משרדה של עורכת הדין (כתוארה דאז) אושרית רוטקופף, עם מינויה כשופטת. הנתבע הנו אחד מלקוחותיה לשעבר של כבוד השופטת רוטקופף, אשר יוצג על ידה בתביעת נזקי גוף, החל משנת 2009. אין חולק כי הסכם שכר הטרחה בין כבוד השופטת רוטקופף לבין הנתבע נערך בעל פה. עוד אין חולק, כי מינויה של כבוד השופטת רוטקופף לכהונת שיפוט התרחש טרם הסתיים הטיפול בעניינו של הנתבע. עם מינויה של כבוד השופטת רוטקופף לכהונת שיפוט, היא הודיעה על כך ללקוחותיה וכן הודיעה להם על העברת פעילות משרדה לתובעת ועל המשך ייצוגם על ידי התובעת. בעקבות הודעה זו הודיע הנתבע לכבוד השופטת רוטקופף ולתובעת כי אינו מעוניין בהמשך ייצוג על ידי התובעת. בהמשך לכך, פנתה התובעת לנתבע בדרישה לשלם לה שכר טרחה ראוי בגין טיפולה של כבוד השופטת רוטקופף בתביעתו. הנתבע סירב לשלם לתובעת שכר טרחה כלשהו וכך נולדה תביעה זו. לאחר הדיון בו נשמעו הראיות הגיש הנתבע בקשה לצרף לראיותיו ראיה נוספת, מכתב הבהרה מעוה"ד אפלמן, אשר ייצגו בתביעת הנזיקין לאחר הפסקת הייצוג על ידי כבוד השופטת רוטקופף. התובעת התנגדה לבקשה זו, בטענה שהדיון בתיק הסתיים וכי מדובר ב"מקצה שיפורים" פסול. בהחלטתי מיום 29.12.13 קבעתי כי בכוונתי להתיר את הגשת הראיה הנוספת, בכפוף למתן אפשרות לתובעת לקיים חקירה נגדית לעוה"ד אפלמן ולתקן את סיכומיה בהתאם. כן קבעתי כי נימוקי ההחלטה יינתנו בפסק הדין. כאמור, החלטתי היא להתיר את הגשת הראיה הנוספת על ידי הנתבע. להלן נימוקי ההחלטה: הבקשה הוגשה טרם הסתיים הדיון בתיק, וטרם בית המשפט "קם מכיסאו". בתום ישיבת ההוכחות ציין ב"כ הנתבע במפורש: "בעקבות שאלות חברי ודברי העד לגבי עו"ד אפלמן אני מבקש לשקול לזמן אותו לעדות... אני אשקול אם יש צורך להגיש בקשה להבאת עד נוסף ". לטענת הנתבע, הבקשה הוגשה מיד כאשר התחוור לו שהדיון בתיק לא הסתיים עם קבלת התייחסותה הנוספת של כבוד השופטת רוטקופף. המדובר בראיה שהצורך בהגשתה עלה רק בעקבות החקירות במהלך ישיבת ההוכחות, לרבות שאלות מצד בית המשפט. הנתבע סבור כי יש בראיה הנדונה חשיבות להוכחת טענותיו, ובכך היא תתרום לגילוי האמת ולעשיית צדק. בנסיבות האמורות, סברתי, כי האיזון בין יעילות ההליך, סופיות הדיון וזכויות התובעת, לבין זכות הגישה לערכאות של הנתבע והאינטרס הציבורי בדבר עשיית צדק וגילוי האמת, מוביל למסקנה שיש להתיר את הוספת הראיה, בכפוף למתן אפשרות לתובעת לקיים חקירה נגדית לעוה"ד אפלמן ולתקן את סיכומיה בהתאם, באופן שזכויותיה הדיוניות ומהותיות של התובעת לא תיפגענה. בהמשך להחלטתי מיום 29.12.13, הודיעה התובעת כי אין ברצונה לחקור את עוה"ד אפלמן או לתקן את הסיכומים מטעמה. על כן, ולאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, הגיעה העת ליתן פסק דין. טענות התובעת לטענת התובעת, נחתם בינה לבין כבוד השופטת רוטקופף הסכם רכישת פעילות מפורט, שבמסגרתו, בין היתר, רכשה התובעת את מלוא זכויותיה של כבוד השופטת רוטקופף לקבלת תקבולים ו/או שכר טרחת עורך דין מלקוחותיה שטרם הסתיים הטיפול בהם. לפיכך, במסגרת רכישת פעילות משרדה של עוה"ד רוטקופף, וכנגד תמורה ששולמה, הומחו לתובעת מלוא הזכויות לקבלת שכר טרחה עבור שרותיו של משרד עוה"ד רוטקופף. במסגרת התיקים שהועברו לטיפול התובעת כאמור לעיל היה גם תיקו של הנתבע, תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף כנגד מועדון הספורט אורנית וכנגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ. לאור ההסכם, ובהתאם לסעיף 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969, טוענת התובעת כי מתקיימת יריבות משפטית ישירה בינה לבין הנתבע, וכי קמה חבות לנתבע לשלם לה שכר טרחה ראוי בגין עבודתה של כבוד השופטת רוטקופף בעניינו. לבקשת הנתבע ההסכם הוצג לבית המשפט ובחלקו אף לנתבע, ומההסכם ניתן ללמוד במפורש כי הוא חל גם ביחס לעניינו של הנתבע. התובעת טוענת, כי הסכימה להמשיך ולייצג את הנתבע בתביעת הנזיקין, אך הנתבע הוא שביקש לעבור לייצוג של עו"ד אחר ועל כן הוא שהפסיק הייצוג מיוזמתו. התובעת טוענת, כי בהתאם להסכמות בין הצדדים, אשר קיבלו תוקף של החלטה - עובדה מוסכמת היא כי כל טענותיו העובדתיות של הנתבע, בנוגע להסכמות כלשהן מצדה של כבוד השופטת רוטקופף כלפיו לויתור על שכר טרחתה, נשללו. לטענת התובעת, העובדה כי סוכם בין הנתבע לבין כבוד השופטת רוטקופף בעל פה על תשלום שכר טרחה תלוי תוצאות לפי אחוזים כמקובל אינה שוללת את זכאותה לקבלת שכר טרחה בגין הייצוג שניתן, וזאת אף טרם סיומה של תביעת הנזיקין בעניינו וטרם היוודע תוצאותיה. יתרה מכך, לאחר הגשת תביעה זו כבר הסתיימה תביעת הנזיקין בעניינו של הנתבע, בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, וכל כן תוצאות התביעה כבר ידועות. בהתאם להסדר הפשרה קיבל הנתבע פיצוי בסך של 250,000 ₪ (מסמך שצורף, וכן עמוד 12 לפרוטוקול, שורה 11). לטענת התובעת, העובדה כי הנתבע המשיך להיות מיוצג על ידי עורך דין אחר, לו שילם שכר טרחה, אינה שוללת את זכאותה לקבלת שכר טרחה בגין הייצוג שניתן עד להפסקת הייצוג. לטענת התובעת היא זכאית לשכר טרחה ראוי, הגם שהפסקת הייצוג על ידי כבוד השופטת רוטקופף הייתה שלא ביוזמת הנתבע, וזאת מכיוון שאין המדובר בהפסקת ייצוג בשל רשלנות בייצוג או בשל הפרת חובת הנאמנות כלפי הנתבע, וכן אין המדובר בהתנהלות בחוסר תום לב. הפסקת הייצוג נבעה אך ורק ממינויה של כבוד השופטת רוטקופף לכהונת שיפוט, ואין בסיבה זו כדי לשלול את הזכאות לקבלת שכר טרחה ראוי. התובעת מעריכה את שכר הטרחה הראוי המגיע בסך של 20,000 ₪, וזאת בהתחשב: בסוג התביעה; בסכום הפיצוי שקיבל הנתבע בסופו של יום (250,000 ₪); בסכום שכר הטרחה ששילם הנתבע (20% = 50,000 ₪) בפעולות שנעשו על ידי כבוד השופטת רוטקופף, כדלקמן: הגשת כתב תביעה בצירוף חוות דעת לבית משפט השלום ביום 29.12.09; ניהול מו"מ מקדים והתכתבויות עם הצד שכנגד; הכנות להגשת התביעה, איסוף מסמכים ופניה לגורמים חיצוניים לצורך קבלת חוו"ד מומחים; הכנת שאלונים וגלמ"ס; הופעה בישיבת קדם משפט ביום 5.9.10. בהיקף שעות העבודה שהשקיעה כבוד השופטת רוטקופף במסגרת הטיפול בתיק, העומד על כ-25-30 שעות, כאשר עלות שעת עבודה הנה כ-700 ₪ בתוספת מע"מ; בעובדה שלאחר החלפת הייצוג לא נוהלו הוכחות בתיק, הנתבע לא לקח חלק בישיבות בית המשפט, ולא הכין תצהירים עם בא כוחו החדש (עמוד 13 לפרוטוקול). לטענת התובעת, יש להעריך את העבודה שבוצעה על ידי כבוד השופטת רוטקופף בכ-75% מכלל עבודת העו"ד שנעשתה בתיק, ועל כן זכאית היא לכ-75% מסכום שכר הטרחה ששולם, וסכום זה עולה על סכום התביעה. התובעת מבקשת עוד לפסוק לחובת הנתבע הוצאות משפט לדוגמא ושכר טרחת עו"ד ריאלי, נוכח שקריו של הנתבע ונוכח ניהול טורדני, מתיש וחסר תום לב של הליכי משפט. טענות הנתבע לטענת הנתבע אין יריבות משפטית בינו לבין התובעת, שכן מעולם לא נכרת כל הסכם ייצוג בינו לבין התובעת, הוא מעולם לא נתן לתובעת ייפוי כוח, אין הוא מכיר את התובעת, והוא מעולם לא קיבל כל שירות מהתובעת. כמו כן, הוא כלל אינו יודע אם ההסכם בין התובעת לבין כבוד השופטת רוטקופף חל על עניינו. לטענת הנתבע, לקוח אינו "סחורה עוברת לסוחר" ואינו ניתן להעברה מעורך דין אחד למשנהו בניגוד לרצונו, ועל כן אף אם קיים הסכם בעניינו, הרי שהוא לא תקף לגביו, שכן מיד עם קבלת ההודעה על הפסקת ייצוגה של כבוד השופטת רוטקופף הוא הודיע כי אין הוא מעוניין בייצוג התובעת. הנתבע היה מעוניין בייצוגה האישי של כבוד השופטת רוטקופף ועל כן לא ניתן לחייבו לעבור לייצוג של עו"ד שאינו מכיר, ולא ניתן לחייבו בתשלום שכר טרחה לעו"ד שאינו מכיר ואשר לא ביצע דבר בעניינו. לטענת הנתבע, חוק המחאת חיובים אינו יכול להקים חבות מצדו כלפי התובעת במקרה דנן, שכן המחאת הזכויות נעשתה ללא הסכמתו ועבירות הזכויות נשללה והוגבלה לפי דין. לטענת הנתבע אף אם קיימת יריבות משפטית בינו לבין התובעת, הרי שהתובעת אינה זכאית לתשלום שכר טרחה כלשהו ממנו, ממספר טעמים: עם הפסקת ייצוגה של כבוד השופטת רוטקופף הוא פנה לעורך דין אחר על מנת שייצגו ושילם לו את מלוא שכר הטרחה המרבי המקובל בגין הייצוג. לכן, אין הצדקה לחייבו בתשלום שכר טרחה כפול. הפסקת הייצוג נעשתה שלא ביוזמתו, וככל שהדבר תלוי בו הוא היה ממשיך בייצוג על ידי כבוד השופטת רוטקופף. בכל הפסיקה שהציגה התובעת דובר על מקרים בהם הלקוח הוא שהפסיק הייצוג מיוזמתו. התובעת לא הציגה ולו תקדים אחד לפיו יש לחייב לקוח בתשלום שכר טרחת עורך דין במקרה בו הייצוג הופסק שלא ביוזמת הלקוח (והסכם שכר הטרחה בין הצדדים לא כלל התייחסות למצב שכזה). הסכם שכר הטרחה בינו לבין כבוד השופטת רוטקופף נערך בעל פה, סוכם בו כי תשלום שכר הטרחה יהיה באחוזים כמקובל ותלוי תוצאות, והוא לא כלל התייחסות למצב של הפסקת ייצוג בטרם סיום התיק. מכיוון שבמועד הפסקת הייצוג על ידי כבוד השופטת רוטקופף לא הושגו תוצאות כלשהן בתיק, אין היא זכאית לתשלום שכר טרחה כלשהו, וזאת אף אם כעת ידוע שתביעת הנזיקין הסתיימה בהצלחה, ושולמו פיצויים במסגרת הסדר פשרה. זאת, בדומה למצב בו כבוד השופטת רוטקופף הייתה ממשיכה לייצגו ובסופו של יום התביעה הייתה נדחית, שאז לא היה משולם כל שכר טרחה אף אם בוצעה עבודה רבה בתיק. בעת כריתת החוזה בין הנתבע לבין כבוד השופטת רוטקופף לא התקיימו הנסיבות שלפיהן הנתבע יכול היה לחשוב כי "יעבור מיד ליד" וכי יידרש לשלם סכום נוסף מעבר למה שהוסכם. לכן, אומד דעת הצדדים בעת כריתת החוזה היה כי בכל מקרה של הפסקת ייצוג טרם סיום ההליך והשגת תוצאות לא ישולם דבר, והתובעת לא הוכיחה אחרת. מכאן, שאין מקום להחיל במקרה דנן את הוראות סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. עוד טוען הנתבע, כי התובעת לא הוכיחה כנדרש את שיעורו הראוי של שכר הטרחה במקרה דנן, משלא הציגה את הנתונים העובדתיים שישמשו לביסוס השכר וחישובו. לטענת הנתבע, טענות התובעת מבוססות על הערכות ואומדנות ולא על ראיות. לטענת הנתבע, אף אם התובעת זכאית לתשלום שכר טרחה ממנו, הרי שנוכח העובדה שמדובר בהסכם בעל פה, לאור התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין (נ/1), ולאור היקף העבודה בפועל שנעשה על ידי כבוד השופטת רוטקופף בעניינו, אין זכאית התובעת לתשלום שכר טרחה ראוי כלשהו, ובוודאי לא בסכום הנתבע. לטענת הנתבע התקיימה פגישה אחת בלבד בינו לבין כבוד השופטת רוטקופף. כן טוען הנתבע, כי העביר לכבוד השופטת רוטקופף את כל החומר הרפואי בעניינו בצורה מלאה ומסודרת, לרבות חוות דעת רפואית קיימת, ועל כן משרדה של כבוד השופטת רוטקופף לא נדרש להשקיע כמעט זמן ומשאבים בהכנת התיק. הנתבע מציין, כי העד מטעם התובעת אישר בעדותו שהפריז באופן חישוב שעות העבודה. זאת ועוד, התובעת נמנעה מלהביא לעדות עדים ממשרדה לשעבר של כבוד השופטת רוטקופף על מנת שיעידו על היקף העבודה שנעשתה, והימנעות זו פועלת ראייתית לחובתה. בנוסף, טוען הנתבע, כי בתיקי נזיקין לא מקובל לערוך חישוב שכר טרחה בהתאם לשעות עבודה. כמו כן טוען הנתבע, כי ישיבת קדם המשפט שבה הופיעה עו"ד ממשרדה לשעבר של כבוד השופטת רוטקופף הייתה ישיבה קצרה וטכנית. עוד טוען הנתבע, כי התובעת לא הציגה ראיות ביחס לסכומים ששילמה לכבוד השופטת רוטקופף בגין רכישת זכויותיה בתיק ספציפי זה. הנתבע מקבל, כי בהתאם להסכמות בין הצדדים, אשר קיבלו תוקף של החלטה - עובדה מוסכמת היא כי טענותיו העובדתיות, בנוגע להסכמות כלשהן מצדה של כבוד השופטת רוטקופף כלפיו לויתור על שכר טרחתה, נשללו. לטענת הנתבע, הוא ניהל את הגנתו בהוגנות וביעילות ואילו התובעת היא שניהלה תביעתה באופן חסר תום לב, תוך אי קיום החלטות בית המשפט והסתרת מסמכים ונתונים ותוך התנגדויות סרק לבקשות שהתקבלו, ועל כן, במקביל לדחיית התביעה, עותר הוא לפסוק לטובתו הוצאות משפט לדוגמא ושכר טרחת עו"ד ריאלי. הסוגיות שנותרו במחולקת לאור ההסכמות הדיוניות בין הצדדים לא נותרו כמעט מחלוקות עובדתיות בין הצדדים. המחלוקות העובדתיות שנותרו עוסקות בחישוב שכר הטרחה הראוי במקרה דנן. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לאחוזי שכר הטרחה המקובלים בתיקי נזקי גוף מהסוג הנדון. הסוגיות שנותרו במחלוקת בין הצדדים הן: האם קיימת יריבות משפטית בין הצדדים. האם הנתבע הפסיק את הייצוג מיוזמתו. האם התובעת זכאית לתשלום שכר טרחה, בהתחשב בנתונים הבאים: ייצוג הנתבע על ידי כבוד השופטת רוטקופף הופסק שלא ביוזמתו. הסכם שכר הטרחה היה בעל פה ותלוי תוצאות. אופן חישוב שכר הטרחה, בהתחשב בכך שהסכם שכר הטרחה נכרת בעל פה ולא כלל התייחסות למצב של הפסקת ייצוג טרם סיום התיק. מהו שכר הטרחה הראוי במקרה דנן. דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם אני קובע כי דין התביעה להתקבל בחלקה. האם קיימת יריבות משפטית בין הצדדים לטענת התובעת קיימת יריבות משפטית בינה לבין הנתבע, על בסיס ההסכם שנחתם בינה לבין כבוד השופטת רוטקופף, במסגרתו, בין היתר, רכשה התובעת את מלוא זכויותיה של כבוד השופטת רוטקופף לקבלת תקבולים ו/או שכר טרחת עורך דין מלקוחותיה שטרם הסתיים הטיפול בהם, לרבות הנתבע. מנגד, לטענת הנתבע, אין יריבות משפטית בינו לבין התובעת, שכן מעולם לא נכרת כל הסכם ייצוג בינו לבין התובעת, הוא מעולם לא נתן לתובעת ייפוי כוח, אין הוא מכיר את התובעת, והוא מעולם לא קיבל כל שירות מהתובעת. לאחר בחינת טענות הצדדים בעניין זה, אני קובע כי אכן קיימת יריבות משפטית בין התובעת לבין הנתבע. עיון בהסכם שנערך בין התובעת לבין כבוד השופטת רוטקופף מלמד, כי התובעת אכן רכשה את מלוא זכויותיה של כבוד השופטת רוטקופף לקבלת תקבולים ו/או שכר טרחת עורך דין מלקוחותיה שטרם הסתיים הטיפול בהם, לרבות הנתבע. מההסכם עולה כי הוא חל ביחס לכלל הלקוחות, ובכלל זה הנתבע. לפיכך, במסגרת רכישת פעילות משרדה של עוה"ד רוטקופף, וכנגד תמורה ששולמה, הומחו לתובעת מלוא הזכויות לקבלת שכר טרחה עבור שירותיו של משרד עוה"ד רוטקופף. לאור ההסכם, ובהתאם לסעיף 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המחאת חיובים"), מתקיימת יריבות משפטית ישירה בין התובעת לבין הנתבע. מכיוון שמדובר בהסכם להעברת ולהמחאת זכויות לקבלת תקבולים ו/או שכר טרחה, אין רלוונטיות לכך שמעולם לא נכרת כל הסכם ייצוג בין התובעת לבין הנתבע, לכך שהנתבע מעולם לא נתן לתובעת ייפוי כוח, ולכך שהנתבע מעולם לא קיבל כל שירות מהתובעת. אכן צודק הנתבע בטענתו כי לקוח אינו "סחורה עוברת לסוחר" ואינו ניתן להעברה מעורך דין אחד למשנהו בניגוד לרצונו. ואולם, הנתבע טועה בטענתו, כי במקרה דנן בוצעה העברה של לקוח מעורך דין אחד לעורך דין אחר, וכי זו עילת התביעה. במקרה דנן, כבוד השופטת רוטקופף העבירה לתובעת את האפשרות לייצוג לקוחותיה, ככל שאלו יסכימו לכך, ובמידה שלא יסכימו לכך, העבירה כבוד השופטת רוטקופף לתובעת את הזכות לגבות תקבולים ו/או שכר טרחה מלקוחותיה. לפיכך, לאחר שהנתבע הודיע לכבוד השופטת רוטקופף ולתובעת שאינו מעונין בייצוג התובעת, ועם תום ייצוג הנתבע על ידי כבוד השופטת רוטקופף, הועברה לתובעת הזכות לגבות מהנתבע שכר טרחה בגין השירותים שקיבל עד לאותו מועד מכבוד השופטת רוטקופף. התובעת לא ביקשה לכפות ייצוג כלשהו על הנתבע, והיא אינה דורשת תשלום בגין שירות שהיא עצמה נתנה לנתבע או בגין סירובו להיות מיוצג על ידה. על כן, אין המדובר בהעברה של לקוח, כטענת הנתבע, אלא המדובר בהעברה של זכות לגביית שכר טרחה בלבד. אין חולק, כי אילו כבוד השופטת רוטקופף הייתה תובעת שכר טרחה ראוי מהנתבע עם הפסקת ייצוגו, לא הייתה יכולה לעלות כל טענה של חוסר יריבות. לכן, לאור האמור לעיל, לא ניתן להעלות טענה שכזו גם כנגד התובעת. לטענת הנתבע, חוק המחאת חיובים אינו יכול להקים חבות מצדו כלפי התובעת במקרה דנן, שכן המחאת הזכויות נעשתה ללא הסכמתו ועבירות הזכויות נשללה והוגבלה לפי דין. אין בידי לקבל גם טענה זו של הנתבע. הזכות שהועברה לתובעת בסופו של דבר היא הזכות לגבות מהנתבע שכר טרחה בשם כבוד השופטת רוטקופף ולא הזכות לייצג את הנתבע. ההגבלה הקיימת בדין הנה על העברת הזכות לייצג אדם מעורך דין אחד לעורך דין אחר בניגוד לרצונו, אך כאמור, אין זה המצב בענייננו. העברת הזכות לגבות שכר טרחה המגיע לעורך דין שמונה לכהונת שיפוט לעורך דין אחר לא הוגבלה ולא נשללה בכל דין. למעשה, ההפך הוא הנכון. בכלל 38ב לכללי האתיקה לשופטים, תשס"ז-2007, שכותרתו "ניתוק יחסים כספיים כללים", נקבע: "38ב(ג). לאחר מינויו יגבה שופט כספים, שחבים לו צדדים שלישיים כתוצאה מקשריו העסקיים והכספיים בינו לבין לקוחותיו לשעבר או שותפיו לשעבר, באמצעות שותפו לשעבר בעריכת דין או באמצעות עורך דין אחר." מהכתוב בכלל 38ב(ג) האמור ניתן ללמוד, כי עבירות הזכות לגביית שכר טרחה המגיע לעורך דין שמונה לכהונת שיפוט לא נשללה ולא הוגבלה, ולמעשה אף הותרה במפורש בדין. אשר על כן, אני קובע כי קיימת יריבות משפטית בין התובעת לבין הנתבע. האם הנתבע הפסיק את הייצוג מיוזמתו לטענת התובעת, היא הסכימה להמשיך ולייצג את הנתבע בתביעת הנזיקין, אך הנתבע הוא שביקש לעבור לייצוג של עו"ד אחר, ועל כן הוא שהפסיק את הייצוג מיוזמתו. מנגד, טוען הנתבע כי הפסקת הייצוג נעשתה שלא ביוזמתו, וככל שהדבר תלוי בו הוא היה ממשיך בייצוג על ידי כבוד השופטת רוטקופף. אין בידי לקבל את טענת התובעת כי במקרה דנן הפסקת הייצוג בוצעה ביוזמת הנתבע. הנתבע בחר בייצוגה של כבוד השופטת רוטקופף ולא של התובעת. ההסכם בין הנתבע לכבוד השופטת רוטקופף נערך בעל פה ולא התייחס לסוגית החלפת הייצוג, ועל כן הנתבע לא הסכים מראש להחלפת ייצוג. ייצוג משפטי אינו שירות או מוצר רגיל, שכן הוא כולל מרכיבים מיוחדים של אמון מקצועי ואישי ויש לו השלכות ניכרות על הלקוח. הדבר נובע הן מהדינים המיוחדים המסדירים את יחסי עורך דין-לקוח והן מחשיבותה המיוחדת של זכות הייצוג המשפטי על ידי עורך דין. על כן, לא ניתן לומר שהעברת הטיפול בלקוח לעו"ד אחר הנה בגדר המשכו של אותו הייצוג ולא ניתן לומר שסירוב לקבל ייצוג של עו"ד חלופי מהווה הפסקת ייצוג ביוזמת הלקוח, אלא אם כן הדבר הוסכם מראש, במפורש, בנפרד ובכתב בין עורך הדין ללקוח. בע"א 7493/98 שלמה שרון נ' פקיד שומה פסק בית המשפט העליון: "יוער, כי יש וקיים איסור נורמטיבי להעביר תיקי לקוחות מפלוני לאלמוני. כך, למשל, מורה סעיף 18 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, כי עורך-דין אינו רשאי להעביר את יפוי הכוח שקיבל מלקוחו, קרי - את "תיק הלקוח", לעורך-דין אחר, גם אם קיימת הוראה כללית בייפוי הכוח המאפשרת את העברת הטיפול לעורך-דין אחר. עורך הדין רשאי להעביר את ייפוי הכוח רק אם נתן לכך הלקוח הסכמה נפרדת ומפורשת בכתב." לפיכך, משלא הוסכם דבר מראש, במפורש, בנפרד ובכתב בין הנתבע לבין כבוד השופטת רוטקופף ביחס להעברת ייצוגו, הרי שמהרגע בו כבוד השופטת רוטקופף הייתה מנועה מלהמשיך ולייצג את הנתבע, והנתבע הודיע על סירובו לעבור להיות מיוצג על ידי הנתבעת, הופסק הייצוג שלא ביוזמתו. סירובו של הנתבע לקבל את הייצוג על ידי התובעת אינו מהווה במקרה דנן הפסקת ייצוג מיוזמתו, גם אם התובעת הביעה נכונות להמשיך ולייצגו. משכך, אני קובע כי הייצוג הופסק שלא ביוזמת הנתבע. האם בנסיבות דנן זכאית התובעת לתשלום שכר טרחה מהנתבע לאחר שקבעתי כי קיימת יריבות משפטית בין התובעת לבין הנתבע, ולאחר שקבעתי כי ייצוג הנתבע על ידי כבוד השופטת רוטקופף הופסק שלא ביוזמתו, ובהינתן שהסכם שכר הטרחה בין הנתבע לבין כבוד השופטת רוטקופף נכרת בעל פה והיה תלוי תוצאות - יש לקבוע האם, בנסיבות אלו, זכאית התובעת לתשלום שכר טרחה מהנתבע. התובעת טוענת, כי בנסיבות האמורות זכאית היא לתשלום שכר טרחה מהנתבע. הנתבע טוען, כי מכיוון שהפסקת הייצוג נעשתה שלא ביוזמתו, מכיוון שהסכם שכר הטרחה נערך בעל פה, הוא תלוי תוצאות, ואינו כולל התייחסות למצב של הפסקת ייצוג טרם סיום התיק, ומכיוון שאומד דעת הצדדים בעת כריתת הסכם שכר הטרחה היה שבכל מקרה של הפסקת ייצוג טרם סיום ההליך והשגת תוצאות לא ישולם דבר - אין מקום להחיל במקרה דנן את הוראות סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. אין בידי לקבל טענה זו של הנתבע. באשר לטענה בדבר הפסקת הייצוג שלא ביוזמת הנתבע - המלומדת ד"ר לימור זר גוטמן (בפרסום "אתיקה מקצועית", דבר העורכת, בגיליון 10) כותבת כך: "העובדה שהייצוג נפסק אינה מהווה, כשלעצמה, עילה לשלול מעורך הדין שכר. רק מקום בו הפסקת הייצוג נובעת מאשמה של עורך הדין, מוצדק לשלול את שכרו וזאת בהתאם לעיקרון לפיו אין החוטא יוצא נשכר. כך לדוגמא, כאשר הלקוח מחליט להפסיק את הייצוג בשל רשלנות עורך הדין שהסבה לו נזקים. או במקרה שבו עורך הדין הפסיק את הייצוג בחוסר תום לב ותוך הפרת חובת הנאמנות ללקוח. העובדה שעורך הדין הוא שהפסיק את הייצוג אין בה כדי לשלול את זכאותו לשכר הואיל ועורך הדין רשאי להפסיק את הייצוג בכפוף להוראת כלל 13 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית)". (ההדגשות אינן במקור) אני מאמץ את דבריה של ד"ר זר גוטמן בעניין זה במלואם, שכן הדברים מתחייבים הן מסעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), הן מדיני עשיית עושר ולא במשפט, והן מכללי לשכת עורכי הדין. לית מאן דפליג, כי הפסקת ייצוג של לקוח בשל מינוי עורך הדין לכהונת שיפוט אינו בגדר רשלנות, חוסר תום לב או הפרת חובת נאמנות כלפי הלקוח. הפסקת ייצוג של לקוח על ידי עורך דין שמונה לכהונת שיפוט הנה חובה על פי דין (ראו: סעיף 11 לחוק יסוד השפיטה). דומה הדבר, להבדיל אלף אלפי הבדלות, להפסקת ייצוג מחמת "כוח עליון", כגון מחלה או מוות של עורך הדין. לפיכך, ברי כי אין המדובר בהפסקת ייצוג הכרוכה ברשלנות, בחוסר תום לב או בהפרת חובת נאמנות כלפי הלקוח. בנסיבות אלו, עורך דין אשר מונה לכהונת שיפוט אינו צריך "להיענש" בגין מינויו על דרך של שלילת זכאותו לקבלת שכר טרחה מלקוחותיו בגין עבודה שביצע עבורם. במקביל, האפשרות שהייצוג יופסק בשל מינוי עורך הדין לכהונת שיפוט ושהלקוח יצטרך לשלם לעורך הדין שכר טרחה בגין עבודתו עד להפסקת הייצוג, הנה בגדר ציפיותיו הסבירות של כל לקוח. לפיכך, אני קובע כי הפסקת הייצוג שלא ביוזמת הנתבע בשל מינויה של כבוד השופטת רוטקופף לכהונת שיפוט אינה שוללת את הזכאות לשכר טרחה. באשר לטענה בדבר היות הסכם שכר הטרחה הסכם בעל פה ותלוי תוצאות, ואשר אינו כולל התייחסות למצב של הפסקת ייצוג טרם סיום התיק - מוסיפה המלומדת ד"ר לימור זר גוטמן וכותבת כך: "אפשרות שנייה היא שלא קיים הסכם בין עורך הדין ללקוח או שההסכם הקיים אינו קובע את השכר במקרה של הפסקת ייצוג. כך לדוגמא, הסכם הקובע רק שכר המותנה בתוצאות, והפסקת הייצוג נעשתה בשלב בו טרם הייתה תוצאה. כגון, תיק נזיקין בו מחליף הלקוח את עורך דינו בטרם הסתיים התיק. דוגמא נוספת עלתה בע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל (טרם פורסם) שם, לאחר שתיים עשרה שנות ייצוג הפסיק הלקוח את הייצוג עקב מחלוקת על שכר טרחה וזאת בטרם הופשרה הקרקע לבנייה. דוגמא אחרת עלתה בעניין בייניש-עדיאל, שהובא לעיל, שם סוכם שעורך הדיו יקבל אחוז מסוים ממחיר הדירות שימכרו בפרויקט אך הלקוח ביטל את הפרויקט בשל חוסר כדאיות כלכלית. בכל המקרים תחת האפשרות השנייה קבעה הפסיקה שעורך הדין זכאי לשכר ראוי לפי סעיף 46 לחוק החוזים. העובדה שאין הסכם או שההסכם קובע רק שכר לפי תוצאות אין בה כדי לפגוע בזכותו של עורך הדין לשכר ראוי בגין העבודה שהשקיע בפועל בתיק. קביעת השכר הראוי במקרים אלו תעשה בהתאם לפרמטרים שגובשו בפסיקה...". (ההדגשות אינן במקור) בע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ ני עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5), 20, נפסק: "הנה אפוא, ברגיל, היעדרו של הסכם שכר טרחה אין בו משום אות וסימן לכך שהשירות ניתן בחינם. אדרבא, רואים את הצדדים כאילו הסכימו ביניהם שבתמורה לשירות יקבל עורך הדין את השכר הראוי... והוא כשהנסיבות אינן מצביעות על מסקנה אחרת...". אני מאמץ את דבריה של ד"ר זר גוטמן גם בעניין זה במלואם, וזאת על סמך הוראת סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי) לפיכך, אני קובע כי עובדת היות הסכם שכר הטרחה הסכם בעל פה ותלוי תוצאות, ואשר אינו כולל התייחסות למצב של הפסקת ייצוג טרם סיום התיק, אינה שוללת את הזכאות לשכר טרחה. אין בידי לקבל את טענת הנתבע לכך שאומד דעת הצדדים בעת כריתת הסכם שכר הטרחה היה שבכל מקרה של הפסקת ייצוג טרם סיום ההליך והשגת תוצאות לא ישולם דבר. הטענה סותרת את דברי כבוד השופט רוטקופף במכתביה, אשר אומצו על ידי הצדדים כמחייבים. כאמור, אין בעצם העובדה שלא קיים הסכם בכתב, בעובדה שאין קביעה מראש של השכר במקרה של הפסקת ייצוג, ובעובדה שהוסכם על שכר תלוי תוצאות, כדי ללמד על הסכמת הצדדים לכך שבכל מקרה של הפסקת ייצוג טרם סיום ההליך לא ישולם דבר. לפיכך, לאחר שטענות הנתבע בעניין זה נשללו מיניה וביה על ידי כבוד השופטת רוטקופף, אין בידי לקבל את הטענה כי הנסיבות מצביעות על כך שאומד דעת הצדדים היה שונה מהמצב הרגיל, בו רואים את הצדדים כאילו הסכימו ביניהם שבתמורה לשירות יקבל עורך הדין את השכר הראוי. לפיכך, אני קובע כי בנסיבות דנן זכאית כבוד השופטת רוטקופף, וכתוצאה מכך גם התובעת, לתשלום שכר טרחה מהנתבע. אופן חישוב שכר הטרחה לאחר שקבעתי כי התובעת זכאית לתשלום שכר טרחה מהנתבע, יש לקבוע מהו אופן חישוב שכר הטרחה, וזאת בהתחשב בכך שהסכם שכר הטרחה נכרת בעל פה ולא כלל התייחסות למצב של הפסקת ייצוג טרם סיום התיק. הפסיקה קבעה כי במצב דברים שכזה על בית המשפט לקבוע שכר טרחה ראוי בגין השירות שניתן. בע"א 136/92 בייניש-עדיאל נ' דניס סיבוס בע"מ, פ"ד מז(5), 114, נקבע: "הבסיס הנורמטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בהוראות סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), הקובע לאמור: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה." הוראה זו מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והגיוגה טמון בעיקרון כי אדם זכאי לשכר, בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין (ראה גם ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ ואחרים נ' ציון ופריבס עורכי-דין...). קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך-דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקובעו על-פי שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו לפניו (ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית ואח' נ' הורשפלד ואח' וערעור שכנגד [4], בעמ' 165). שכר טרחת עורך-דין יכול שייקבע על-פי שיטות שונות: שכר לפי אחוז מסוים משווי העיסקה נושא הטרחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית-משפט או בבוררות שכר על בסיס חודשי או שנתי ועוד. שיעורו של שכר הטרחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקללם. בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: היקף העיסקה שבה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושיגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים, הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא (ראה גם ע"א 499/89, 502[3] הנזכר לעיל, בעמ' 593). בתחום האזרחי יש לקחת בחשבון גם את התוצאות שהושגו. עקב הרב-גוניות, המורכבות והדינאמיות של הטיפול המשפטי-מקצועי, לענפיו השונים, יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלוואנטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך ניסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מגזר מקצועי. " בע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ ני עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5), 20 נפסק: "כיצד אומדים את השכר הראוי? קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דיו צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ודוק: דרך קביעתו של השכר הראוי/ושיעורו, אינם בגדר ידיעה שיפוטית, ועל בית המשפט לקבעם על בסיס הראיות המובאות בפניו... בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורן הדין לטיפול בעניינו של הלקוח, את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין נשוא השירות, ואת המוניטין של עורך הדין... כמו כן ניתן להתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה בתחום הנדון - במידה וקיימת שיטה כזו..." מהו שכר הטרחה הראוי במקרה דנן לטענת התובעת, סכום התביעה הוא שכר הטרחה הראוי במקרה דנן, וסכום זה מבוסס על אמות המידה והשיקולים הרלוואנטיים לקביעת השכר הראוי במקרים מסוג המקרה דנן, ועל ראיות שהוכחו. לטענת הנתבע התובעת לא הוכיחה כנדרש את שיעורו הראוי של שכר הטרחה במקרה דנן, משלא הציגה את הנתונים העובדתיים שישמשו לביסוס השכר וחישובו, וביססה טענותיה על הערכות ואומדנות ולא על ראיות. אין בידי לקבל טענה זו של הנתבע במלואה. אין מחלוקת של ממש בין הצדדים ביחס למספר נתונים חשובים: אין מחלוקת שמדובר בתביעה בגין נזקי גוף; אין מחלוקת ביחס לאחוזי שכר הטרחה המקובלים בתיקי נזקי גוף מהסוג הנדון, בהתאם לאופן בו הסתיים התיק ולסכום שנפסק; אין מחלוקת כי בהתאם להסכם תשלום שכר הטרחה היה תלוי תוצאות והצלחה. על סמך נתונים מוסכמים אלו ניתן ללמוד על אמות המידה והשיקולים הרלוואנטיים לקביעת השכר הראוי במקרים מסוג המקרה דנן, שהנם, בין היתר, סכום הפיצוי שנפסק בסופו של יום, האופן בו הסתיים התיק (פשרה, הוכחות וכד'), והיקף העבודה שנעשתה בפועל לעומת היקף העבודה המקובל בתיק מסוג זה. בחינת טענותיה של התובעות ביחס ליישום אמות המידה האמורות, מלמדת כי אכן חלק מהטענות אינן מבוססות על ראיות אלא על הערכות ואומדנות. על כן, בהתאם לפסיקה, יש להבחין בין נתונים שהוכחו, שבגינם ניתן לפסוק שכר ראוי, לבין הערכות ואומדנות, שבגינן לא ניתן לפסוק שכר ראוי. יישום אמות המידה והשיקולים הרלוואנטיים לקביעת השכר הראוי ביחס לראיות שהוכחו במקרה דנן מובילני למסקנה כי שכר הטרחה הראוי במקרה דנן הנו 12,500 ₪. להלן אבאר: אין חולק כי סכום הפיצוי שקיבל הנתבע בסופו של יום הוא 250,000 ₪. אין חולק כי התיק הסתיים בסופו של יום בהסדר פשרה. מוסכם כי שכר הטרחה המקובל במצב הדברים האמור בגין טיפול מלא הוא 20%, קרי 50,000 ש"ח. אין חולק כי הפעולות שנעשו על ידי כבוד השופטת רוטקופף, הן: פגישה עם הנתבע; הכנת כתב תביעה והגשתו, בצירוף חוות דעת, לבית משפט השלום ביום 29.12.09; הכנת שאלונים וגלמ"ס; הופעה בישיבת קדם משפט ביום 5.9.10. יתר הפעולות להן טוענת התובעת לא הוכחו. כך גם לא הוכחו שעות העבודה שהושקעו בפועל על ידי משרדה של כבוד השופטת רוטקופף. זאת מכיוון, שהעד היחיד מטעם התובעת לא טיפל בתיק בפועל באופן אישי, ועל כן מרבית הפרטים שנכללו בעדותו התבססו על תכתובות שלא הוא ערך, על עדות שמיעה, ועל עדות סברה. כמו כן, התובעת נמנעה מלהביא לעדות עדים ממשרדה לשעבר של כבוד השופטת רוטקופף על מנת שיעידו על היקף העבודה שנעשתה בפועל, והימנעות זו פועלת ראייתית לחובתה. טענת הנתבע, כי התקיימה פגישה אחת בלבד בינו לבין כבוד השופטת רוטקופף - לא נסתרה. אף טענת הנתבע, כי העביר לכבוד השופטת רוטקופף את כל החומר הרפואי בעניינו בצורה מלאה ומסודרת, לרבות חוות דעת רפואית קיימת - לא נסתרה. בנוסף גם טענת הנתבע, כי ישיבת קדם המשפט שבה הופיעה עו"ד ממשרדה לשעבר של כבוד השופטת רוטקופף הייתה ישיבה קצרה וטכנית - לא נסתרה. ממכתבו של עוה"ד אפלמן, אשר התובעת בחרה שלא לחקרו, עולה כי משרדו ביצע את הפעולות הבאות: הופעה בארבע ישיבות בית משפט; ניהול מו"מ מול חברת הביטוח עד לחתימת הסדר הפשרה; קיום מספר פגישות עם הנתבע; הגשת תחשיב נזק לבית המשפט. אין חולק כי לאחר החלפת הייצוג לא נוהלו הוכחות בתיק, והנתבע לא לקח חלק בישיבות בית המשפט, ולא הכין תצהירים עם בא כוחו החדש (עמוד 13 לפרוטוקול). על רקע האמור, אני קובע כי העבודה שנעשתה על ידי משרדה של כבוד השופטת רוטקופף מהווה 25% מכלל העבודה שנעשתה בתיק. לפיכך, בהתחשב בכך ששכר הטרחה המלא עומד על 50,000 ₪, אני קובע כי שכר הטרחה הראוי בגין עבודתה של כבוד השופטת רוטקופף הנו 12,500 ₪. אין בידי לקבל את טענת הנתבע, לפיה שילם לעורך הדין החדש את מלוא שכר הטרחה המרבי המקובל בגין הייצוג, ולכן אין הצדקה לחייבו בתשלום שכר טרחה כפול. בעת שהחליט הנתבע שלא לקבל את הצעת כבוד השופטת רוטקופף והתובעת להמשך ייצוגו על ידי התובעת, באותם התנאים שסוכמו עם כבוד השופטת רוטקופף, ידע הנתבע היטב כי עליו לשלם שכר טרחה בגין השירות שקיבל מכבוד השופטת רוטקופף עד לאותו מועד. נתון זה עולה ממכתביה של כבוד השופטת רוטקופף, המהווים עובדות מוסכמות. על כן, בעת שפנה לייצוג על ידי עורך דין חדש, היה עליו לקחת בחשבון את הנתון האמור במסגרת הסכמותיו עם עורך דינו החדש ביחס לשכר הטרחה שישולם לו. לאור האמור, ולאור העובדה שחלק מהעבודה בתיק נחסכה מעורך הדין החדש בשל עבודתה של כבוד השופטת רוטקופף, יכול היה הנתבע להתנות את הייצוג בהפחתת שכר הטרחה שישולם לעורך דינו החדש בהתאם. הנתבע בחר שלא לעשות כן, ועל כן, בעניין זה, אין לו להלין אלא על עצמו. סוף דבר אני פוסק כי על הנתבע לשלם לתובעת סך של 12,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד בו קיבל הנתבע את כספי הפיצויים, יום 18.3.12, ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן, בהתחשב בהיקף ההליכים שנוהלו בתיק זה ובהתנהלות הצדדים, אני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לתובעת בסך כולל של 2,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום, יום מתן פסק הדין, ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערערו כחוק. עורך דין