הקדמה: 1. תביעה לתשלום סך של 1,450,886 ₪. התביעה הוגדרה ע"י התובעת כתביעה כספית שעילתה חוזית, נזיקית, ועשיית עושר ולא במשפט. עיקר התביעה בגין תוספת תשלום לה טוענת התובעת, עקב שינוי תכנוני בפרויקט אותו ביצעה (הקמת קיר תומך), וכן עקב עבודות נוספות שנדרשה, לטענתה, לבצע, במהלך ביצוע הפרויקט. מעבר למה שיפורט בהמשך לגבי טענות ההגנה של כל נתבעת ונתבעת, לנתבעות טענת הגנה משותפת, כי לתובעת לא מגיע תשלום נוסף עקב שינוי תכנוני בפרויקט, הואיל ומדובר היה במכרז מסוג "תכנון וביצוע". הצדדים: 2. התובעת הינה חברה קבלנית, עיסוקה בתחום עבודות עפר ותשתיות. הנתבעת מס' 1, ח.פ.ת החברה לפיתוח ותשתיות בע"מ, הינה חברה המנהלת פרויקטים שונים עבור משרד התעשייה והמסחר (להלן: "ח.פ.ת"). הנתבעת מס' 2, יעקב יעקב ובניו, הינה שותפות רשומה, שאף היא עיסוקה בתחום עבודות עפר ותשתיות (להלן: "יעקב יעקב"). הנתבעת מס' 3, אקרשטיין תעשיות בע"מ (להלן: "אקרשטיין"), עוסקת, בין היתר, בייצור אלמנטים לבנית קירות קרקע משוריינת וכן בתכנון, פיקוח וניהול פרויקטים לבנית קירות קרקע משוריינת. הנתבעת מס' 4, פוירשטיין גזית מהנדסים בע"מ (להלן: "פויירשטיין"), חברה העוסקת בניהול ופיקוח על פרויקטים של עבודות הנדסיות. 3. נטען בתביעה, כי במהלך חודש 02/2001 פנתה ח.פ.ת לפויירשטיין לצורך הוצאת מכרז להקמת קיר תומך בשטח חזית של כ-4,900 מ"ר באיזור התעשיה ציפורי, שבתחום שיפוטה של העיר נצרת עלית. פויירשטיין הכינה מסמכי המכרז, לרבות תכניות ומפרט, ואילו ח.פ.ת פנתה ליצרני קירות קרקע משוריינת להגיש הצעות לביצוע הקיר התומך. בין היתר, הזמינה ח.פ.ת את אקרשטיין להגיש הצעתה לתכנון ובנית הקיר, מתוקף היותה יצרנית ומתכננת קירות תומכים דוגמת הקיר נשוא המכרז. 4. ב-28/03/01 פרסמה ח.פ.ת מכרז ראשון, מספר 402, שהוכן ע"י פויירשטיין, ובוטל מאוחר יותר. חברת אקרשטיין פנתה ליעקב יעקב על-מנת שזו תשתתף במכרז מטעמה, וזו בתורה התקשרה עם התובעת בהסכם קבלנות משנה שעל בסיסו תמחרה את העבודות נשוא המכרז, ועל פיו התחייבה התובעת לבצע את העבודות בכפוף לזכיית יעקב יעקב במכרז; כאשר התכנון והפיקוח הוא של אקרשטיין, תוך שימוש במוצרי אקרשטיין, וכן בפיקוח פויירשטיין מטעם ח.פ.ת. מטעמים שאינם לענייננו, מכרז זה בוטל, אף שהצעת התובעת, באמצעות יעקב יעקב, הייתה הזולה ביותר. תחת מכרז זה פרסמה ח.פ.ת מכרז חדש (מס' 409) לביצוע אותן עבודות (להלן: "המכרז"). כמו במכרז הראשון, גם במכרז החדש נערך סיור קבלנים באתר, בטרם הגשת הצעות. גם הפעם הצעת התובעת, שהוגשה באמצעות יעקב יעקב ואקרשטיין הייתה הזולה ביותר, ועמדה על סך 3,324,375 ₪ + מע"מ, ולפיכך נבחרה כהצעה הזוכה. הודעת הזכייה נמסרה ליעקב יעקב ואקרשטיין. הוברר, כי השוני ביחיד בין המכרז הראשון לשני הוא באשר לשיטת התמחור, כאשר במכרז השני התמחור לפי מ"ר חזית של הקיר, מעל פני האדמה, וזהו סעיף התמחור היחיד. 5. בעקבות הזכייה נחתם הסכם לביצוע עבודה קבלנית בין התובעת ליעקב יעקב, לפיו התחייבה התובעת לבצע את הקיר התומך "...במסגרת חוזה 409 (הכוונה למכרז - ס.י) עם ח.פ.ת העבודה תבוצע ע"פ המפרט והחוזה שחתום צד א' (יעקב יעקב - ס.י) עם המזמין דהיינו ח.פ.ת" (ראה סעיף 1 להסכם, נספח ד' לתצהיר מנהל התובעת, בועז סרוסי, ת/7). בהתאם להסכם הנ"ל, התחייבה יעקב יעקב לשלם לתובעת את סכום התמורה שיתקבל, בניכוי 5%, ובניכוי 28% בגין "חריגים". לטענת התובעת, אף שצו התחלת העבודה שניתן לה ב-11/06/01 הותנה בהשלמת הליך הרישוי וקבלת היתר בניה ושאר אישורי הרשויות הנחוצים (ר' נספח ד' לתצהיר בועז סרוסי, ת/7), נמסר לתובעת, כי ניתן כבר להתחיל בביצוע, ואף אושר ע"י יצחק פויירשטיין, מטעם פויירשטיין, במהלך סיור הקבלנים, כי אין צורך באישור נוסף מטעם רשות התכנון. מה גם, עוד במסמכי המכרז נרשם, כי "אישור ועדת התכנון והבניה על פטור מהיתר בניה בידי מנהל הפרויקט, באחריות הקבלן להחזיק ברשותו לפני תחילת ביצוע העבודה" (ר' נספח ז' לתצהיר בועז סרוסי, ת/7) (ההדגשה שלי - ס.י). 6. בדיעבד התברר, בניגוד לרושם שהותיר יצחק פויירשטיין, כי מהנדס העיר נצרת עלית, משה לונגו (להלן:"מהנדס העיר" או "לונגו"), מתנגד לתכניות הקיר, במישור הארכיטקטוני, במתכונתו כפי שמצאה ביטוי בתכניות שהוכנו ע"י פויירשטיין, ועומד על שינוי העיצוב האדריכלי. השינויים שבוצעו בסופו של דבר בקיר על-פי דרישת מהנדס העיר, ייקרו עלויות הקמת הקיר באופן משמעותי, דבר שהוליד תביעה זו, בחלקה העיקרי. עיקר השינויים התבטא בכך שבמקום קיר אחיד בחזיתו, בוצע קיר תומך מדורג, עם מפתני פילוס וערוגות לצורך גינון בגבהים שונים של הקיר. לטענת התובעת, פויירשטיין ואקרשטיין הסתירו ממנה את המידע בדבר הצורך באישור מהנדס העיר, והוליכו אותה שולל; רק בתאריך 09/07/01 נודע לה, לראשונה, כי מהנדס העיר אינו מאשר בנית הקיר כמתוכנן במכרז, בעוד שהאתר נמסר לה לתחילת ביצוע הפרויקט עוד ב-18/06/01. נטען עוד, כי התובעת החלה בביצוע העבודות, על-אף השינויים והעלויות הכרוכות בכך, בשל דרישת יצחק פויירשטיין להתחיל בביצוע, נוכח הכרתו בהשלכות הכספיות של השינוי. יצחק פויירשטיין אף אישר לתובעת לוח זמנים שונה וארוך יותר, נוכח המורכבות של הביצוע על-פי התכנון החדש, אך התמהמה במתן אישור בכתב להיקף הכספי של הפרויקט נוכח השינוי. בשלב זה, הודיע מנהל התובעת ליעקב יעקב, כי החליט להפסיק את העבודות, ואז יעקב יעקב הבטיחה, כי בסיום הפרויקט יידון הנושא הכספי, והביעה דעתה, כי אין ספק שיינתן אישור כספי להיקף העבודות הכרוכות בשינויים שבוצעו בתכנון, ואף הבטיחה, כי התובעת תקבל תוספת לתמורה נוכח השינויים שבוצעו, והתארכות זמן הביצוע. 7. הנזקים הנתבעים פורטו באריכות בסעיף 121 לתביעה (על סעיפי המשנה שבו). בקצרה ייאמר, כי הם מורכבים מהפרשים נטענים באשר לחישוב הכמויות, ומביצוע עבודות שונות בחריגה שלא נכללו בהסכם ובמפרט. חלק מהעבודות החריגות הנטענות מקורן בשינוי התכנוני שחל בקיר, לרבות פיצוי בגין התארכות זמן הביצוע, ועוד. עיקר טענות התובעת כלפי ח.פ.ת: 8. ח.פ.ת התרשלה בתכנון המכרז, בכך שנמנעה מתכנון הקיר על-פי דרישות מהנדס העיר; הימנעותה מתשלום תוספת לתמורה המוסכמת, על-אף שבפועל בוצעו עבודות נוספות, מהווה התעשרות ולא במשפט; כן הוטעתה התובעת על-ידי ח.פ.ת באשר לכמויות המילוי שנדרשה לבצע בפועל, בהשוואה לכמויות המילוי על בסיס המכרז ומפרטיו. ח.פ.ת פעלה בחוסר תום לב משלא עשתה לביטול המכרז, אף שנודע לה, כי התכנון המקורי לא ניתן לביצוע. עיקר טענות התובעת כלפי יעקב יעקב: 9. יעקב יעקב הטעתה את התובעת בהציגה בפניה מצג שווא לפיו השינוי בהיקף הכספי של הפרויקט יידון בסיום העבודה, והתובעת תזכה בתמורה הולמת. בכך הוליכה יעקב יעקב את התובעת שולל, אחרת הייתה התובעת מפסיקה את ביצוע העבודות בשלב מוקדם יותר ומקטינה נזקיה. עיקר טענות התובעת כלפי אקרשטיין: 10. כמי שהייתה בעלת שיטת הביצוע והמופקדת על תכנון הקיר, כשלה בכך שלקחה על עצמה, ללא שיתוף התובעת ומבלי לקחת בחשבון את תוספת העלויות הכרוכות בכך, שינוי תכנון הקיר עפ"י דרישות מהנדס העיר, תוך שהיא מסתירה מהתובעת, בתחילת הדרך, את דרישות מהנדס העיר. בכך ביקשה אקרשטיין לשרת את האינטרס שלה בלבד, בהיותה סָפָּקית האלמנטים לבניית הקיר, בנוסף להיותה המופקדת על תכנון הקיר. עיקר טענות התובעת כלפי פויירשטיין: 11. פויירשטיין פעלה בחוסר תום לב והתרשלה בכך שלא פעלה לביטול המכרז מיד כשנתגלתה לה אי-ההתאמה בין התכנון על-פי המכרז לבין דרישות מהנדס העיר. כן, הציגה בפני התובעת מצג שווא עת ציינה במסמכי המכרז שערכה, כי קיים היתר בניה לקיר, אף שהיתר כזה לא ניתן; ואף התברר, כי לא תיאמה נושא בניית הקיר עם מהנדס העיר, ולא קיבלה את האישורים הרלוונטיים טרם היציאה למכרז והתקשרות עם התובעת. בכך גרמה, כי הצעות המשתתפים במכרז ניתנו ביחס לתכניות ומפרטים שהיוו חלק מהמכרז, בעוד שבסופו של יום, התובעת אולצה לבצע עבודות שונות במהותן ובהיקפן, ללא תוספת תשלום כמתחייב. נטען עוד, כי גם פויירשטיין הגיבה לדרישות התובעת לתוספת תשלום נוכח הגידול בהיקף העבודה, כי הן אכן לגיטימיות, וכי העניין יידון בסיום העבודה. עיקרי הגנת הנתבעת 1/ח.פ.ת, והנתבעת 4/פויירשטיין: 12. אקדים ואציין, כי אף שכתבי ההגנה של ח.פ.ת ופויירשטיין הוגשו בנפרד, נראה, כי הגנותיהן חוסות תחת מגן אחד. גם ייצוג שתי הנתבעות הנ"ל ניתן ע"י אותו משרד עו"ד - גורי את שפרבר עו"ד, וסיכומיהן הוגשו בחדא מחתא. 13. א. ח.פ.ת ופויירשטיין טוענות לחוסר יריבות מול התובעת, שכן תביעות התובעת נובעות מהסכם ההתקשרות לביצוע עבודות הקמת הקיר שנכרת בין התובעת לנתבעת 2/יעקב יעקב. ואילו ח.פ.ת פעלה כחברה מנהלת מטעם משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, ולצורך כך שכרה שירותי פויירשטיין כמנהלת הפרויקט, ובכלל זה ניהול המכרז, הכנתו ועריכתו. ב. ועוד, פריטי הנזק הנתבעים, כמפורט בתביעה, אינם אלא טענות בדבר הפרשים המגיעים לתובעת, לטענתה, בשל פערים בין המדידה שנעשתה בפועל לבין היקף העבודות שהיא טוענת לביצוען. התובעת אף לא הוכיחה טענתה בדבר ההפרשים בין העלויות שנגרמו לה בפועל לאחר השינוי בתכנון לבין הצעת המחיר שניתנה ליעקב יעקב (סעיף 6 להגנה). באשר לשינויים שחלו בתכנון הקיר נטען, כי יעקב יעקב התחייבה מכוח זכייתה במכרז בתכנון מפורט וביצוע הקירות, ובאספקת האלמנטים הנדרשים לתכנון החלופה הרלוונטית לקיר. מכאן שהיה על התובעת, במסגרת תמחור הצעתה והצעת יעקב יעקב לקחת בחשבון כל הפרטים הרלוונטיים לתכנון הקיר, לרבות שינויים אפשריים בתכנון, ושינויים אפשריים בעקבות החלופות שהוצעו ע"י יעקב יעקב, ושהתובעת ידעה עליהן או שהייתה צריכה לדעת עליהן. ג. באשר למצב הרישוי, עוד לפני הוצאת המכרז, היה קיים היתר בניה ובו תוארו פרטי הקיר ומידותיו, כאשר השלמת פרטי הקיר, צורתו ומרכיביו היו כפופים לתכנון סופי על-פי תכנית שהזוכה במכרז התחייב להגיש. התובעת, שבחרה לתת הצעתה בתנאים אלה, חזקה עליה, כי שקלה כל השיקולים הרלוונטיים מבחינתה, ואין לה להלין אלא על עצמה. ד. אמנם ניתן צו התחלת עבודה כנטען בתביעה, אך הצו היה מותנה בהשלמת תהליך הרישוי. אף שכבר היה קיים באותה עת היתר בניה, לא ניתן היה להתחיל בעבודות טרם הוצע תכנון מפורט של פרטי הקיר, משימה שהייתה מוטלת על המציע - יעקב יעקב ואקרשיין (סעיף 64 להגנה). ה. התובעת בחרה לבצע את העבודות על-אף השינוי בתכנון, ואילו ביקשה לחזור בה מהסכמתה יכלה לעשות זאת בנקל ללא הערמת קשיים מצד יעקב יעקב. מה גם, התובעת מעולם לא העלתה טענות בדבר עלויות יתר כתוצאה משינוי בתכנון הקיר, ואילו פויירשטיין מעולם לא הבטיחה לה כל "תוספת" תשלום בגין כך. ו. מלכתחילה הוסכם, כי הזוכה במכרז ידאג להכנת תכנית מתאימה בדבר חזות הקיר והאלמנטים הצורניים שלו "שיצטרכו לעבור אישור של אדריכל העיר, כפי שנעשה בפועל" (סעיף 42 להגנה. ההדגשה במקור - ס.י); והדבר היה באחריות התובעת, יעקב יעקב ואקרשטיין. לא על פויירשטיין היה לבצע את השינוי האדריכלי בקיר, אלא על אקרשטיין היה לעשות זאת, והתובעת ידעה, כי שינוי זה אפשרי, באם תתקבל הצעת אקרשטיין לבנית קיר תומך מהסוג שהוצע על ידה. ז. ח.פ.ת לא הייתה אלא חברה מנהלת מטעם משרד התמ"ת, וניהלה את הפרויקט באמצעות פויירשטיין. לא התעשרה על חשבון התובעת, ולא "הרוויחה" כלל מהעובדה שהקיר בוצע מאלמנטים מתועשים, במקום אבן טבעית, ועפ"י התכנון המקורי. עיקרי הגנת הנתבעת 2/יעקב יעקב: 14. א. מדובר במכרז לתכנון וביצוע, כך שהתובעת אשר קיבלה על עצמה בפועל ביצוע מלוא העבודות על-פי המכרז, התחייבה גם לבצע את התכנון של הקיר, והיא אכן ערכה בעצמה תכניות העבודה. ב. כבר בסיור הקבלנים הובהר, כי יצרנים דוגמת אקרשטיין, שאינם מייצרים קירות שניתן לחפות באבן טבעית, ובהתאם לתכנון המקורי, יידרשו לבצע דגם שיאושר ע"י מהנדס העיר נצרת עלית. עוד הובהר, כי במקרה כזה נדרש להוציא היתר בניה, שכן שינוי חזית הקיר מצריך שינוי היתר הבניה. יעקב יעקב מאשרת בהגנתה, כי אקרשטיין אכן פנתה אליה וביקשה אותה לבצע עבודות בנית הקיר באלמנטים המיוצרים על-ידה. ג. התובעת התקשרה עם יעקב יעקב לביצוע כל העבודות נשוא המכרז לפי עקרון "גב אל גב", אל מול המזמין; והתובעת, לבדה, התקשרה עם אקרשטיין בהסכם לאספקת האלמנטים לקיר. ד. הצעת יעקב יעקב למכרז גובשה והוגשה בשיתוף פעולה מלא עם התובעת. ה. עפ"י הסכם ההתקשרות בין התובעת ליעקב יעקב (נספח ד' לתביעה), אין התובעת זכאית לכל תשלום מיעקב יעקב אלא אם תשלום זה אושר ושולם ע"י המזמין. ו. יעקב יעקב מאשרת, כי מצד אחד צו התחלת העבודה היה מותנה בהשלמת תהליך הרישוי וקבלת היתר בניה, בעוד שבמסמכי המכרז, סעיף 00.041 צוין, כי "אישור ועדת התכנון ובניה על פטור מהיתר בניה בידי מנהל הפרויקט, באחריות הקבלן להחזיק ברשותו לפני תחילת העבודה" (ההדגשה שלי - ס.י); אלא שלטענתה הודע לתובעת עוד במהלך סיור הקבלנים, כי מאחר והיא מבקשת לבצע את העבודות באמצעות מוצרים של אקרשטיין, יהיה עליה לשנות חזית הקיר, ולשם כך יהא עליה להוציא היתר בניה ולקבל אישור מהנדס העיר. ההיתר נדרש לא למיקום הקיר או למידותיו, אלא לחזית שלו. התנגדות מהנדס העיר לתכנון הקיים נוכח שינוי אלמנט הבניה הייתה בגדר סיכון אותו לקחה התובעת על עצמה; ואף שסיכון זה התממש עוד בטרם החלה התובעת בביצוע העבודה, לא ידעה למחות או לדרוש ביטול ההסכם. ז. אכן יעקב יעקב סירבה לדרישת התובעת להפסיק את העבודה באשר הדבר מהווה הפרה של ההסכם מול ח.פ.ת ויגרום לנזקים חמורים. אף כי מנהלה ציין בפני מנהל התובעת, כי דרישותיה הכספיות ידונו ויבוררו (סעיף 47 להגנה), לתובעת לא הייתה הזכות להפסיק את העבודה במקרה של מחלוקת כספית. [במאמר מוסגר, ייאמר, כי יש בהעלאת טענה זו משום סתירה לטענתה הקודמת שהתובעת לא ידעה למחות או לדרוש ביטול ההסכם.] בכל מקרה נטען, לא הייתה התחייבות מצד יעקב יעקב לשלם לתובעת תוספת תשלום כלשהי מעבר לסכום שיתקבל מ-ח.פ.ת. ח. לפנים משורת הדין, ובלחצה של יעקב יעקב, שולמו ליעקב יעקב, ובהתאמה גם לתובעת, תשלומים בגין שינוי בחזית הקיר (בשטחים בהם ביצעה התובעת "עדניות" (כך במקור - ס"י) שולם לה עבור חזית קיר כפולה, וכן שולם לה עבור מפתני פילוס (סעיף 54 להגנה)). עיקרי הגנת הנתבעת 3/אקרשטיין: 15. א. כל חלקה של אקרשטיין מתמצה בהתקשרות עם התובעת לאספקת מוצריה ששימשו לבניית הקיר בהתאם להזמנת התובעת. לצורך כך גם נעשה על ידה "פיקוח-על" לצרכיה היא, ולא כחברה קבלנית לעבודות תשתיות. מכאן, לטענת אקרשטיין, התביעה אינה מגלה עילה נגדה, וכלל אין יריבות בין השתיים. ב. דרישות מהנדס העיר אשר חייבו שינוי התכנית המקורית היו ידועות לכל הצדדים ובכללם התובעת. ג. חובה היה על התובעת לוודא בטרם החלה בביצוע העבודה דבר קיומו של היתר בניה, ולוּ עשתה כן, יכלה לגלות שלא היה היתר בניה, או אז הייתה פועלת לווידוא התאמת התכניות לדרישות הביצוע, דבר שנמצא באחריותה. ד. התובעת פעלה בחוסר תום לב ו/או ברשלנות, בכך שלא מיהרה לפנות לנתבעות 1, 2 ו-4 ולעמוד על קבלת ההפרשים בעלויות, כטענתה, משאלה נתגלו לה בעקבות שינוי התכניות. ה. מוכחש, כי לאקרשטיין היה חלק בהצעת התובעת ויעקב יעקב שהוגשה במסגרת המכרז. ו. לאקרשטיין לא היה אינטרס כספי בשינוי שנעשה בתכניות; מאידך ברור היה לאקרשטיין, כי התובעת לא תבצע את העבודה בהתאם למחיר הראשוני, שכן אין כל היגיון כלכלי בכך (סעיף 89 להגנתה); ואף לא העלתה בדעתה שהתובעת לא תעמוד על התאמת תקציב ביצוע העבודה לכשיידרש (סעיף 92 להגנה), ולא תדרוש תמורה נוספת, שכן התובעת הזמינה מוצרים רבים מאת אקרשטיין, ולא היה לאקרשטיין כל אינטרס שהתובעת תסיים את העבודה בחסרון כיס (סעיף 94 להגנה). ז. אקרשטיין לא ראתה מחובתה ליידע את התובעת באשר לדרישות מהנדס העיר, וראתה ליידע את פויירשטיין מתוקף תפקידה; וכל שעשתה הוא התאמת התכנון המקורי לדרישות מהנדס העיר, ולא מיוזמתה היא. ח. משלא התאים התכנון המוקדם שהכינה אקרשטיין לדרישות המאוחרות של מהנדס העיר, היא טרחה והתאימה את התכנון, ואין בכך כדי להטיל עליה חובה כלשהי. ט. הנזקים הנטענים מוכחשים, והאמור בסעיפים 118 ו-119 לתביעה מלמד, כי התובעת רואה רק בנתבעות 1 ו-2 כמי שחייבות לה תשלום כספים נוספים. דיון והכרעה: 16. בטרם דיון לגופו, ראיתי לנכון לערוך רשימת עדים, שתשמש "מפתח שמות" לעזר לקורא, (סדר השמות נקבע לפי סדר הופעתם בטקסט): ששון יעקב עה/1 מטעם הנתבעת 2 מנהל חברת יעקב יעקב בועז סרוסי עת/4 מנכ"ל התובעת כפיר סהר עה/2, מטעם נתבעת 3 מנהל מחלקת קירות תומכים ואקוסטיים בחברת אקרשטיין יצחק פויירשטיין עה/1 (מטעם נתבעות 1 ו-4) מנהל חב' פויירשטיין משה לונגו עת/2 מהנדס העיר נצרת עלית דוד ביטון עה/1 מטעם נתבעת 3 מנהל אזור הצפון בחברת אקרשטיין מהנדס קורלרו עת/3 המומחה (שמאי) מטעם התובעת מהנדס אלי גוליק עה/2 מטעם נתבעות 1 ו-4 מהנדס אזרחי, יועץ הנדסי חיצוני למשרד הת.מ.ת מהנדס אבי שני (אינו עד) מי שתכנן את הקירמטעם אקרשטיין במישור הקונסטרוקטיבי 17. ששון יעקב, מנהל חברת יעקב יעקב, תיאר בתצהיר עדותו הראשית (נ/4) את מערכות היחסים השונות בין המעורבים. מתצהירו עולה, כי בין יעקב יעקב לאקרשטיין היה הסכם שיתוף פעולה, לפיו התחייבה יעקב יעקב לפעול בהתאם לתכניות ומפרטים שעתידה אקרשטיין לספק לצורך בניית הקיר, ומנגד, התחייבה אקרשטיין לספק אלמנטי אבן "ספיר" לבניית הקיר, וכן התחייבה בתכנון הנדסי על-פי התקן ופיקוח וליווי הנדסי בזמן הביצוע (סעיף 8 לתצהיר); יעקב יעקב היא זו שהגישה הצעתה למכרז שהוציאה ח.פ.ת בניהול פויירשטיין וזכתה בו, והתקשרה עם התובעת בחוזה קבלנות משנה מסוג "גב אל גב" לביצוע עבודות בניית הקיר, בהתאם לתנאי המכרז, כאשר התמורה שעתידה להתקבל בפועל תועבר לתובעת בניכוי 5% (ועוד 28% בגין עבודות חריגות). עפ"י תנאי ההתקשרות בין התובעת ליעקב יעקב, לקחה התובעת על עצמה את כל ההתחייבויות של יעקב יעקב כלפי ח.פ.ת, על-פי תנאי המכרז והחוזה שבין השתיים. מצב הרישוי והיתר בניה לקיר: 18. ששון יעקב העיד, כי על-פי התכנון המקורי, הקיר אמור להיות "קיר קרקע משוריינת עם חזית אבן טבעית"(סעיף 16 לתצהירו). לטענתו, הובהר, במסגרת סיור הקבלנים, שבו הוא לא השתתף אישית, כי במקרה והזוכה אינו מייצר קירות בציפוי אבן יהא עליו לאשר את הדוגמא אצל מהנדס העיר וככל שיידרש להוציא היתר בניה, שכן שינוי חזית הקיר מצריך שינוי היתר בניה (סעיף 16 לתצהיר); אלא שגם חיובים אלה, לטענתו, נופלים על שכמי התובעת מכוח ההתקשרות איתה. אין בידי לקבל טענה זו. מטעם התובעת העיד בועז סרוסי, מי שמילא תפקיד מנכ"ל התובעת. תצהיר עדותו הראשית, על צרופיו סומן ת/7. סרוסי העיד, כי לקראת הגשת ההצעות למכרז הראשון - מס' 402, השתתף בעצמו בסיור הקבלנים, גם בתור נציג מטעם יעקב יעקב ואקרשטיין, כאשר גם כפיר סהר השתתף בסיור הקבלנים מטעם אקרשטיין. במסגרת סיור הקבלנים שאל סרוסי את יצחק פויירשטיין, כמי שריכז את סיור הקבלנים, באם קיים היתר לביצוע העבודות, וקיבל תשובה חיובית. כן השיב יצחק פויירשטיין, כי נושא ההיתר באחריות מנהל הפרויקט, וכי אין כל מניעה חוקית לביצוע העבודות. בנוסף, הובהר לסרוסי ע"י יצחק פויירשטיין, ללא כל סייגים, כי בניית הקיר מאלמנטים המיוצרים ע"י אקרשטיין מתאימה לביצוע העבודות על-פי המכרז. סרוסי נשאל, האם זה נכון שבמכרז הראשון (שבוטל) ניתן היתר, לפי טענת פויירשטיין, לקיר עם חיפוי אבן טבעית (אעיר, כי הוכח שבאותו שלב לא ניתן היתר גם לא לקיר עם אבן טבעית), והוא השיב: "...שמנו לב שהקיר אמור להיות מצופה באבן לפי דרישות התב"ע ואנחנו שאלנו בצורה מפורשת בסיור הקבלנים אנחנו ויצרן נוסף של קירות קרקע משוריינת בשם קיסטון, שגם הוא וגם הקיר של אקרשטיין לא יכולים להיות מבוצעים עם חיפוי של אבן טבעית, התשובה החד משמעית ללא שום התנייה ללא שום הערה שאקרשטיין וקיסטון מאושרים לביצוע בפרויקט הנ"ל...". (עמ' 34, ש' 1 עד 8, ההדגשה שלי - ס"י). 19. סרוסי העיד, כי התכניות שהוכנו ע"י אקרשטיין החל מעת שהתובעת קיבלה הודעה בדבר הזכיה במכרז, התבססו על תכניות ומפרט המכרז המקורי, לפיהם מדובר בבניית קיר אחיד. עפ"י צו התחלת העבודה, נקבע לוח הזמנים ל-4 חודשים מעת מסירת השטח לקבלן; וכעולה מפרוטוקול ישיבת תיאום שהתקיימה ב-18/06/01, נמסר השטח לקבלן יעקב יעקב באותו יום. כן צוין באותו פרוטוקול: "מהיום מתחילה תקופת הביצוע" (ר' נספח ט' לתצהיר ת/7). טוען סרוסי, כי בישיבת תיאום זו, עלה לראשונה נושא אישור התכניות ע"י אדריכל העיר, אשר הביע התנגדותו לבניית הקיר עם מראה חזית אחידה. רק אז נודע לסרוסי, כי עוד קודם לכן, בפגישות שהתקיימו בנוכחות נציגי פויירשטיין ואקרשטיין אצל לונגו, הביע האחרון התנגדותו לעיצוב חזית הקיר כמוצע במסמכי המכרז. טוען סרוסי, כי היה על פויירשטיין לשתף את מהנדס העיר בנושא תכנון ועיצוב הקיר מלכתחילה. בהתנהגותה גרמה לכך שהתובע, יחד עם יעקב יעקב, הגישו הצעת מחיר המבוססת על קיר עם חזית אחידה, אלא שבשלב זה פויירשטיין לא יכלה לבטל את המכרז, והעדיפה "לגלגל" את העלויות הנוספות של ביצוע העבודה לפתחה של התובעת. רק ביום 09/07/01 נודע לתובעת לראשונה, כי מהנדס העיר אינו מקבל את תכנון הקיר המוצע ודורש שינוי בעיצוב החזית, כפי שהדברים עולים ממכתבו מ-04/07/01 המופנה אל יצחק פויירשטיין. 20. נספח ו' לתצהיר ת/7 הוא עותק מצו התחלת עבודה, שניתן ע"י ח.פ.ת, בתאריך 11/06/01, ומופנה ליעקב יעקב. נאמר בו, בין היתר: "לא יוחל בביצוע העבודות בפועל אלא לאחר השלמת תהליך הרישוי, קבלת היתר בניה כנדרש והשגת אישורי רשויות בהתאם". סעיף זה עומד בסתירה למה שצוין במסמכים המכרז המקוריים, בסעיף 00.041: "אישור ועדת התכנון ובניה על פטור מהיתר בניה בידי מנהל הפרויקט, באחריות הקבלן להחזיק ברשותו לפני תחילת העבודה" (ראה נספח ז' לתצהיר ת/7). מדוע, אם כן, יש צורך בהשלמת תהליך הרישוי כאשר קיים פטור מהיתר בניה?! אמנם עוד בשלב הפניה של ח.פ.ת אל מציעים להציע הצעות (בתאריך 10/04/01), צוין בדף הראשון של מכרז 409, כי "יש לברר מצב הרישוי מול מנהל הפרויקט". אלא שאין באמירה זו כדי להטיל על הקבלן את משימת הוצאת היתר הבניה. 21. אף שנטען ע"י ח.פ.ת ופויירשטיין, כי היה קיים היתר בניה לקיר, וכי דרישות מהנדס העיר עלו רק בעקבות השינוי באלמנט החפוי, היתר כזה מעולם לא הוצג, ולא הובאה כל ראיה על קיומו עוד בשלב הוצאת המכרז וקבלת ההצעות. כך או אחרת, וכפי שיובהר בהמשך, דרישות מהנדס העיר באשר לעיצוב הקיר, כתנאי למתן ההיתר, לא באו בעקבות שינוי באלמנט החיפוי. הוברר, כי היתר בניה לא היה, וזאת בניגוד לאמור במסמכי המכרז. 22. נטען בתצהיר יצחק פויירשטיין (סעיף 10), כי במהלך סיור הקבלנים הודגש, כי במקרה ותוצג חלופה בחזית שאינה אבן, יש לקבל מאת הועדה המקומית לתכנון ובניה אישור התכנון המפורט וכי אין כל וודאות שהוועדה תקבל את החלופה של הקיר שהקבלן יציע. אינני מקבל עדות זו ובעיניי לוקָה אף בחוסר אמינות, מלבד זאת שלא הוכחה. מתברר, כי היתר בניה לא היה גם לא לחלופה המקורית (חיפוי אבן טבעית), כך שהצגת הדברים כאילו רק שינוי אלמנט החיפוי הוא שעורר את הצורך בהיתר בניה, אינה נכונה. כך השיב יצחק פויירשטיין בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ התובעת: "ת. הפטור הוא לתוכניות המכרז, כאשר ההתמחרות והצעת המציעים היא על טכנלוגיה, כאשר מציעים טכנולוגיה קונסטרוקטיבית חייבת לבוא לועדה המקומית וליצור "החלפת מסמכי מהנדס" או הגשה מסודרת של בקשה להיתר. לנו היתה החלטה של ועדה מקומית על פטור מהיתר על בסיס תוכניות המכרז. ש. איפה החלטה זו. ת. היתה בידי מהנדס העיר והייתי נוכח כאשר היתה נציגה שאמרה שהיא ראתה את זה, אך אני לא ראיתי את זה. אין לי החלטה כתובה. ש. מה שכתוב בסעיף אליו הפניתי אותך במסמכי המכרז הוא לא נכון כי ראית את המסמך אלא כי אתה חושב או משער. ת. זה נכון כי נתקיימה ישיבה עם מהנדס העיר ומזכיר הועדה המקומית ואושר לי כי יש החלטה כזו בעל פה. ש. האישור בפניך היה בעל פה או אמרו לך כי יש החלטה כתובה. ת. האישור בפני היה בעל פה, אבל אמרו לי שיש החלטה. ש. אמרו לך שיש החלטה כתובה. ת. איני יכול להעיד על כך. הראיה שיש החלטה כזו בעצם הדיון בהיתר היתה רק על החלופה אותה הציע הקבלן בגמר הקיר ולא על הקיר עצמו. ההיתר ניתן ברגע שעמדו בתנאים. ש. ז"א נכון למועד הדפסת חוברת הזו, חוברת המכרז, בניגוד למה שכתוב בעמ' 29 לא היה בידי מנהל הפרוייקט אישור כתוב על פטור מהיתר בניה. ת. נכון". (עמ' 6 ש' 23 עד עמ' 7 ש' 10) (ההדגשות שלי - ס"י). הנה אם כן, יצחק פויירשטיין מאשר, כי היתר כזה לא היה, ובכך משמיט את הבסיס מתחת לטענת ח.פ.ת ופויירשטיין, כי השינוי באלמנט החיפוי הוא שגרר דרישותיו העיצוביות של מהנדס העיר, והצורך בהוצאת היתר מחדש. יצחק פויירשטיין שב וטען בהמשך חקירתו הנגדית, כי בעת הוצאת המכרז היה "היתר בניה בידי מנהל הפרויקט", אך הסבריו לאי-הצגתו אינם משכנעים. "ש. כשכתבת בחוברת המכרז היתר בידי מנהל הפרויקט, היה דבר כזה. ת. כן. ש. איפה הוא. ת. יש לי בעיה להציג אותו. התוכנית נדונה ואושרה בוועדה המקומית. העיד על כך מר שוורץ. אני זוכר שהיה אישור של הוועדה על הדיון, אני לא מצאתי אותו אצלי". (עמ' 18, ש' 23 עד 27, פרוטוקול מיום 29/04/08). הדברים אינם משכנעים גם משום שהם סותרים עדותו כפי שהובאה לעיל, עת אישר, כי לא היה אישור בכתב על פטור מהיתר. 23. דברים שונים, מבולבלים, ואף סותרים, אמר יצחק פויירשטיין בהמשך חקירתו הנגדית: "ש. כל מה שאמר לונגו שהוא לא אישר לכם לבנות את הקיר כפי שתוכנן במקור זה לא נכון. ת. ללונגו הוצג שעומדים לבצע קיר עם קרקע משוריינת שחזיתו היא עמודי בטון. זה לא מה שאנחנו תכננו במקור. בתוכניות שלנו במקור יש תוכנית של חזית עם קיר אבן טבעית. מי שאישר החזית עם אבן טבעית היה מרדכי קורן, מהנדס העיר. (מי שהיה בתפקיד לפני לונגו - ס"י) ש. מסמך על כך יש לך. ת. כן. אבל היתר אין. לא מצאנו את המסמך של ההיתר לבניית הקיר אבל התוכנית עצמה אושרה". (עמ' 25, ש' 7 עד 12, פרוטוקול מיום 29/04/08), (ההדגשות שלי - ס"י). כאמור, היתר בניה לא הוצג, וגם לא אסמכתא אחרת בדבר קיומו; אילו אכן היה היתר בניה יש להניח כי ניתן היה להשיג עותק ממנו ממשרדי רשות התכנון, ולכל הפחות אישור בכתב על קיומו. 24. זאת ועוד, פרוטוקול סיור קבלנים לא הוצג. פרוטוקול סיור קבלנים, אילו הוצג, יכול היה, מן הסתם, לשפוך אור על הנושאים שעלו וההבהרות שניתנו, אם בכלל, במהלך הסיור. תמוה הדבר שהנתבעות 1 ו-4 לא הציגו פרוטוקול סיור קבלנים, אף שיצחק פויירשטיין העיד, כי אכן נערך פרוטוקול כזה (עמ' 25, ש' 18, פרוטוקול מיום 29/04/08). השתתפות המציעים בסיור הקבלנים הייתה חובה בהתאם לתנאי המכרז. סיור הקבלנים נועד, בין היתר, להסביר ולהבהיר למציעים דברים שקשה להסביר בכתב, ע"י ביקור בשטח המיועד לביצוע הפרויקט, והתרשמות בלתי-אמצעית. במהלך סיור הקבלנים נשאלות שאלות ומושמעות הערות, ומתקבלות הבהרות ע"י עורך המכרז. פרוטוקול סיור קבלנים לא הוצג, אך נשמעו עדויות באשר לשאלות והבהרות שנתקבלו, ובין היתר באשר לכך שהיתר בניה אינו דרוש, או שהוא כבר ניתן; ומאידך לא הובהר ע"י יצחק פויירשטיין, כי שינוי באלמנט החיפוי יכול שיגרור שינוי בתכנון האדריכלי. (לקביעה שלפיה פרוטוקול סיור קבלנים מהווה חלק ממסמכי המכרז ראה עת"מ (ב"ש) 317/02, מ.ג.ע.ר נ' עירית אשדוד; ראה גם מכרזים, דקל, תשס"ד - 2004, כרך ראשון, עמ' 394). 25. מטעם אקרשטיין העיד כפיר סהר - מנהל מחלקת קירות תומכים ואקוסטיים (תצהירו סומן נ/6). כפיר נקט בלשון עמומה בסעיף 20 לתצהירו (נ/6), בתשובה לטענת התובעת, כי בעת סיור הקבלנים נאמר בעל-פה ע"י נציג פויירשטיין, כי בידיו היתר הבניה, או פטור מהיתר בניה. בחקירתו הנגדית השיב, כי אכן כך נאמר בסיור הקבלנים. כך העיד בסעיף 20 לתצהירו: "יובהר, כי אף טענות התובעת באשר להבטחות איציק פויירשטיין, מטעם הנתבעת 4, באשר לקיומו של ההיתר בעת סיור הקבלנים, אין בהן כדי להסיר ממנה כל אחריות באשר לקבלת מסמכים מתאימים המאשרים קיומו של היתר מאת הנתבעת 4, המגבים את אשר נאמר בעל פה". בחקירתו הנגדית נשאל ע"י ב"כ התובעת: "ש...אני מבין מסעיף זה (סעיף 20 לתצהירו) שכן נאמר בע"פ ע"י נציג פויירשטיין שאכן יש פטור מהיתר בניה בידיו של פויירשטיין. ת. כן, זה מה שכתוב. אני אישית לא זוכר לגבי היתר הבנייה. בסיור קבלנים יכול להיות שהנושא עלה, נאמר, אבל אני לא זוכר". (עמ' 92, ש' 18 עד 21, הדגשות שלי - ס"י). 26. מעדותו של כפיר עולה, כי במהלך סיור הקבלנים עלתה השאלה, אם ניתן להציע בלוקים דמויי אבן, המיוצרים ע"י אקרשטיין וחברה אחרת בשם "קיסטון", במקום חיפוי אבן טבעית, והתשובה של "מי שניהל את סיור הקבלנים", שככל הנראה הוא יצחק פויירשטיין, הייתה חיובית (עמ' 96, ש' 4 עד 13). בעוד שבהגנתה טענה אקרשטיין, כי מי שדרש את השינוי בתכנון היו ח.פ.ת, פויירשטיין ומהנדס העיר (סעיף 52 להגנה), כפיר הדגיש, כי דרישת השינוי באה ממהנדס העיר בלבד, נוכח אי-הסכמתו לקיר עם חזית אחידה (עמ' 96, ש' 24-25). 27. כפיר העיד בסעיף 21 לתצהירו, כי בפגישה שהתקיימה בתחילת חודש מאי 2011, במשרד מהנדס העיר, אליה הוא זומן ע"י פויירשטיין, במקום נציגי התובעת ויעקב יעקב ששהו אותה עת בחו"ל, ציין מהנדס העיר, כי אין הוא שבע רצון מהעובדה, כי התכנון נעשה ע"י ח.פ.ת שלא בשיתופו, וכי ברצונו לשנות את התכנון, ובהתאם לכך ציין מהנדס העיר, כי תועבר על ידו סקיצה המפרטת את השינויים שברצונו להכניס בתכנון. כפיר עדכן את סרוסי ואת ששון אודות אותה פגישה. בפגישה נוספת שהתקיימה במשרדי מהנדס העיר ב-03/07/01, הפעם בנוכחות סרוסי ונציג מיעקב יעקב, הוציא מהנדס העיר סיכום פגישה לו צורפה סקיצה עקרונית באשר לעיצוב חזית הקיר; כן צוין בסיכום ע"י מהנדס העיר, כי עם קבלת האישור לעיצוב יש לקבל תכנית להיתר בניה כחוק (הסיכום הנ"ל צורף לתצהיר כפיר כנספח ה'). בהמשך הוכנה תכנית, על בסיס אותה סקיצה, ע"י המתכנן מטעם יעקב יעקב. השינוי בתכניות אקרשטיין לא נעשה על דעתה של יעקב יעקב, כטענת התובעת, אלא נוכח דרישות מהנדס העיר, וכן דרישות פויירשטיין וח.פ.ת (סעיף 29 לתצהיר כפיר). כפיר גם מסכים, שאין היגיון כלכלי בכך שהתובעת תבצע את הקיר במתכונתו החדשה, לאחר השינוי בארכיטקטורה של החזית, עפ"י מחירים שהוצעו בהתבסס על התכנון המקורי של הקיר (עמ' 97, ש' 1 עד 4). בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ ח.פ.ת ופויירשטיין, ענה כפיר, כי אין הוא זוכר שיצחק פויירשטיין אמר בסיור הקבלנים, כי מי שירצה להציע חלופה לאבן הטבעית יצטרך לקבל אישור העיריה לכך (עמ' 100, ש' 1 עד 6). יצחק פויירשטיין העיד בסעיף 10 לתצהירו (נ/2): "...במהלך סיור הקבלנים הודגש לקבלנים כי במקרה שמוצגת חלופה בחזית שאינה אבן יש לקבל מאת הועדה המקומית לתכנון ובניה אישור על התכנון המפורט ואין כל וודאות כי הוועדה תקבל את החלופה של הקיר שהקבלן יציג". כפיר נשאל ע"י ב"כ ח.פ.ת ופויירשטיין אם הוא זוכר שהדברים הנ"ל נאמרו ע"י יצחק פויירשטיין והשיב: "אני אגיד לך את האמת, לא. אני זוכר את זה שאתה קורא לי את זה בסדר, אבל להגיד לך אם נאמר דבר כזה אני לא זוכר" (עמ' 100, ש' 23-24). עדותו של כפיר מחזקת עד מאוד את גירסת סרוסי כי במהלך סיור הקבלנים הובהר שאין כל בעיה עם היתר הבניה, וכי ניתן לבצע חיפוי הקיר לפי החלופה המוצעת, ללא כל הסתייגות. 28. אוסיף, תמוה הדבר ואף אין הוא מתקבל על הדעת, שנושא כה חשוב, ושלמעשה מהווה תנאי מתלה של החוזה, אינו זוכה להתייחסות מפורשת וחד-משמעית, לא במסמכי המכרז, לא בסיור הקבלנים, ולא בהסכם שנכרת מאוחר יותר בין התובעת ליעקב יעקב לאחר זכייתה במכרז. מה קל יותר היה מאשר להבהיר נקודה זו באופן חד-משמעי ?! 29. בחקירתו הנגדית מאשר כפיר את האמור בנספח א' לתצהיר ת/7 (עמ' 91). מדובר במכתב מ-14/03/01 המופנה ע"י אקרשטיין לח.פ.ת בעניין המכרז 402 (שהוחלף מאוחר יותר במכרז זהה 409 נשוא התביעה) ובו מציינת, כי השתתפה בסיור הקבלנים, וכי בשל טעמים עסקיים אין היא נוהגת להשתתף במכרזים לבנית קירות, כקבלן מבצע; על-כן מבקשת היא לאשר ליעקב יעקב להשתתף במכרז במקומה, תוך שהיא מתחייבת לחתום על הסכם שיתוף פעולה עם יעקב יעקב, לרבות אספקת המוצרים והתכנון, כולל ליווי הנדסי, הנדרשים בפרויקט. ואכן הסכם שיתוף פעולה נחתם בין אקרשטיין ליעקב יעקב (ר' נספח ב' לתצהיר ת/7). 30. הנה אם כן, מפיה של אקרשטיין אנו שומעים, כי אין המדובר בּסָפָּק תמים של מוצרים אשר שימשו את התובעת בבניית הקיר. לאקרשטיין היה חלק פעיל עוד בשלב הגשת ההצעה על ידי יעקב יעקב. כל שמנע ממנה להשתתף במכרז באופן ישיר, הוא רצונה העסקי המובן שלא להתחרות בקבלנים איתם היא עובדת ולהם היא נוהגת לספק מוצריה, כפי שציינה זאת באותו מכתב. מתוך אינטרס מובן, סוכם בין אקרשטיין ליעקב יעקב, כי זו האחרונה תשתתף במכרז, תוך שאקרשטיין פועלת בתכנון מוקדם להבטיח, כי ההצעה תתאים למוצריה, ותוך שהיא פועלת להבטיח, כי הזוכה במכרז, לרבות קבלן המשנה שלו (התובעת) יתקשרו איתה לאספקת המוצרים. אקרשטיין היא זו שהכינה את התכנון המוקדם של הקיר, והיא זו שביצעה את השינוי בתכנון לפי דרישת מהנדס העיר (ר' סעיפים 15.ז.ח. לפסק-הדין לעיל). 31. המסקנה המתבקשת היא, שמלכתחילה הרעיון לבנות את הקיר מאבני ספיר המיוצרים ע"י אקרשטיין היה ידוע לפחות ליעקב יעקב, ח.פ.ת ופויירשטיין, ומעורבותה של אקרשטיין הייתה בכך שהיא נטלה חלק יחד עם יעקב יעקב בתמחור ההצעה למכרז (עדות כפיר בעמ' 92, ש' 22-23). זאת ועוד, עצם הפנייה של פויירשטיין, עם הוצאת המכרז, בתפוצה למציעים, יצרני קירות, כגון אקרשטיין, להשתתף במכרז, ביודעה, כי אקרשטיין אינה יכולה לספק אבן טבעית, אלא אבן ספיר (עמ' 15, ש' 17 עד 21, פרוטוקול מ-11/03/08), מלמדת, כי חלופה זו לא הייתה כל כולה יוזמה של התובעת ו/או יעקב יעקב ו/או אקרשטיין, אלא גם של הנתבעות 1 ו-4. 32. בנסיבות, תמוהה הטענה, כי הדרישות האדריכליות של מהנדס העיר עלו רק בעקבות אותו שינוי שחל באלמנטים של הקיר - מאבן טבעית לאבן ספיר המיוצרת ע"י אקרשטיין. עולה הרושם, כי עניין קבלת אישורו של מהנדס העיר לפן הארכיטקטוני של הקיר הוזנח ע"י ח.פ.ת ופויירשטיין, ועלה בשלב שבו כבר התקשרה יעקב יעקב בחוזה עם כל המעורבים, לרבות התובעת, על בסיס ההצעה שניתנה בהסתמך על התכנון המקורי. כאמור, לא הובאה כל ראיה, כי אישור מהנדס העיר לפן הארכיטקטוני של הקיר ניתן עוד קודם לכן, עת שהתכנון היה חיפוי הקיר באבן טבעית, וכי דרישותיו עלו רק בעקבות השינוי. נראה, כי מלכתחילה הכוונה הייתה להקים את הקיר מאבן ספיר, ומשום כך באה הפנייה של ח.פ.ת ופויירשטיין ליצרניות אבן מתועשת, ולצורך כך מצאה אקרשטיין, כאמור משיקוליה העסקיים, להשתתף במכרז באמצעות יעקב יעקב. כפיר אף מאשר, כי מהמכתב מתאריך 14/03/01 (נספח א' לתצהיר ת/7), המופנה ע"י אקרשטיין לח.פ.ת עולה, כי יעקב יעקב כבולה בתכניות ומפרטים שאקרשטיין תספק, והיא חייבת להקים את הקיר על-פיהם (עמ' 92, ש' 2 עד 7). כפיר מאשר בחקירתו הנגדית, כי רק לאחר הזכיה נקראו לפגישה אצל מהנדס העיר: "ת....והוא (משה לונגו - ס"י) בעצם שינה, אני באתי אז בזמנו, כשאני הגעתי ביחד עם איציק פויירשטיין עם אלבום תמונות והראיתי לו תמונות של קירות דומים שיבחר גוון של הבלוקים, של האלמנטים, ואז בעצם הוא אמר שזה לא הקיר שהוא רוצה, הוא לא רוצה לקבל קיר אחיד, הוא מבקש לקבל קיר עם כל מיני נסיגות. אנחנו יצאנו משם, אני עדכנתי את ששון מ-'יעקב יעקב' ואת בועז סרוסי מהתובעת וזהו. ש. זאת אומרת, הקיר נבנה, ולא משנה מאיזו סיבה, במתכונת שונה ממתכונת המכרז המקורית. ת. אמת". (עמ' 93, ש' 9 עד 17). (ההדגשה שלי - ס"י). 33. לסיכום ביניים, הנני קובע, כי ח.פ.ת ופויירשטיין לא הוכיחו קיומו של היתר בניה לתכנון המקורי של הקיר (חיפוי אבן טבעית) כפי שתוכנן על ידם; לא הוכיחו, כי דרישותיו העיצוביות של מהנדס העיר עלו רק בעקבות הצעת החלופה של אבן "ספיר", במקום אבן טבעית; ולא הוכיחו קיומו של קשר כלשהו בין שינוי תכנון חזית הקיר, ודרישת ההיתר של מהנדס העיר לשינוי באלמנט החיפוי. הוכח, כי על אף התכנון המקורי של ח.פ.ת ופויירשטיין (חיפוי אבן טבעית עם חזית קיר אחידה), הן פנו עם הוצאת המכרז לחברות, כמו קיסטון ואקרשטיין, להשתתף במכרז, ביודען, כי חברות אלו מספקות אבן מתועשת, ללמדך שהאופציה של חיפוי הקיר שלא באבן טבעית הייתה קיימת מלכתחילה, והייתה לנגד עיניהן של ח.פ.ת ופויירשטיין. עדות מהנדס העיר - משה לונגו: 34. עדותו של לונגו מחזקת גרסת התובעת, ותומכת במסקנות הנ"ל. לונגו זומן להעיד מטעם התובעת, ללא שנתן תצהיר עדות ראשית. בתקופה הרלוונטית שימש סגן מהנדס העיר נצרת עלית. מתפקידיו, בין היתר, מתן חוות-דעת לוועדה המקומית לתכנון ובניה, תוך שימת דגש על האדריכלות (העיצוב) של העבודה נשוא הפרויקט. לונגו אישר בעדותו, כי שני המכתבים מתאריך 04/07/01 (ת/2) ו-09/07/01 (ת/3), הוצאו על ידו ובחתימתו, בעקבות פגישות שקיים עם כפיר סהר - נציג אקרשטיין. שני המכתבים מופנים לחברת פויירשטיין. במכתב הראשון מציין לונגו, כי התכניות שהוצגו בפניו ע"י כפיר סהר לא תאמו מבחינה עיצובית את שסוכם בפגישה קודמת. למכתב זה, כך מצוין, צורפה סקיצה לעיצוב פני הקיר, ודרישה להנחות את המתכננים לפעול בהתאם, וכי רק עם קבלת אישורו לעיצוב יש לפעול לקבלת היתר בניה. להזכיר, בשלב זה כבר זכתה יעקב יעקב במכרז, הסכם נחתם, ואף ניתן צָו התחלת עבודה (עוד ב-11/06/01). במכתבו השני מדווח לונגו על פגישה נוספת עם כפיר סהר (שהתקיימה ב-09/07/01). במכתב זה סוקר לונגו התנהלות שלא הייתה מקובלת עליו, ומביע מורת רוחו מהאופן בו פעלו בהליך המכרז. מפאת חשיבות הדברים ראיתי לצטט עיקר המכתב מ-09/07/01 ככתבו, מה גם שהדברים נאמרים מפי עד אובייקטיבי, עצמאי, חסר תלות כלשהי במי מבעלי הדין, ללא עניין בתוצאות המשפט, ושבעת מתן עדותו כבר לא עבד בעירית נצרת עלית מזה 15 חודשים (ר' עדותו בעמ' 12, ש' 33): "לכבוד מר יצחק פוירשטיין, יום שני 09 יולי 2001 הנדון: אזור תעשיה ציפורית - קיר תומך, מגרשים 1208-1205 בפגישתי היום עם כפיר סהר, חב' אקרשטיין והקבלן, הועלו הנושאים הבאים: א. בסמיכות למועד בו נתקיימה פגישתנו הראשונה עם נציג חב' אקרשטיין, התקיים סיור קבלנים כחלק מהפצת המכרז. עובדה זו לא הובאה לידיעתנו. ב. בתאריך 03.07.01 נפגשתי עם מר כפיר והקבלן בעקבות דרישתנו לשנוי פריסת הקיר, והוצגו בפני תכניות אשר לא ענו על ציפיותינו, גם בשלב זה לא נאמר בפרוש כי החוזה סגור. ג. בעקבות הפגישה הנ"ל הוצאתי סקיצה (נשלחה גם למר כפיר) עקרונית לעצוב הקיר, וגם בשלב זה לא נאמר לי כי החוזה סגור. ד. היום 09.07.01 נתקיימה פגישה נוספת עם מר כפיר סהר והקבלן. הוגשה הצעתם לפריסת הקיר אשר איננה דומה כלל לעצוב אותו בקשנו לקבל. לסיכום: מאחר והחוזה לבצוע סגור לא ניתן בשלב זה לבצע שינויים אותם בקשנו בישיבתנו הראשונה. בכל מהלך השבועות שעברו לא ראיתם לנכון לתאם את תכנון הקיר עמנו, והיום אנו עומדים בפני עובדה מוגמרת...". (ההדגשות שלי - ס.י). מלבד הביקורת הקשה אותה מביע לונגו העיר, על התנהלות אקרשטיין ופויירשטיין, הדברים האמורים במכתב מלמדים, כי דרישותיו העיצוביות לא באו בעקבות השינוי באלמנט החיפוי, מאבן טבעית לאבן ספיר. 35. לונגו הבהיר בעדותו בפניי, כי באותו שלב לא היה היתר בניה, אף לא לתכנון הקודם. גם עדות זו משמיטה את הבסיס מתחת לטענות שהעלו הנתבעות 1 ו-4, כאילו ההיתר נדרש רק בעקבות ההצעה של בניית הקיר מאבן ספיר (ולא חיפוי באבן טבעית), שגררה דרישות עיצוביות שלו. לונגו חזר על הדברים בעדותו בפניי: "ת....חבל כי הסתבר שהם הגיעו אלי לאחר שחתמו על חוזה, היתר בניה עוד לא היה, וחבל שהתחלנו את תהליך עיצוב אחר בזמן שמישהו אחר היה כבר בשלבים מתקדמים של חתימה על חוזה. התהליך הנכון, שמוכר לכל רשות, הוא שקודם באים לקבל היתר בניה, עליו מקבלים את הערות הועדה או מי מטעמה, לכן מצאתי לנכון להגיד שחבל שהתחילו הפוך, שבאו לועדה כשדברים סגורים, כי אז קשה להתמודד עם זה". (פרוטוקול מיום 20/06/07, עמ' 12, ש' 5 עד 9; ההדגשה שלי - ס"י). 36. מחקירתו הנגדית של לונגו, עולה, כי מי מהנתבעים לא עדכן אותו אודות תכניות המכרז, והוא לא ידע שתחילה היה מתוכנן קיר מאבן טבעית, שבהמשך שונה לאבן ספיר. ש.אם אני אומר לך שהתכנון המקורי היה קרקע משוריינת עם קיר מאבן טבעית, אתה יכול לאשר זאת? ת.אני לא זוכר. השלב בו ראיתי את זה היה כאשר זה היה מאותה אבן ספיר, כדוגמת מה שרואים בתמונה. ש.התוכנית המקורית, שאינך יודע לאשר, הייתה למעשה לבנות קיר מאבן טבעית. אליך הביאו את אחת החלופות שהיא חלופה עם אבן ספיר וזו הייתה הפעם הראשונה שראית חלופה זו ואליה התייחסת? ת. כפי הזכור לי, זה נכון. ש. מה שאמרת, לי זה לא נראה כי זה מונוטוני מדי, ארוך מדי, ואני רוצה לגוון. ת. נכון". (עמ' 13, פרוטוקול מיום 20/06/07, ש' 3 עד 12). עדות זו אף היא מחזקת את המסקנה, כי לא השינוי באלמנט החיפוי, מאבן טבעית לאבן ספיר, הוא שגרם לשינוי בתכנון הקיר. מהנדס העיר כלל לא היה מעורב מלכתחילה, לא ידע ולא אישר את התכנון המקורי עם חיפוי אבן טבעית, ומשהוצג לו התכנון בפעם הראשונה, לאחר שכבר נסגר המכרז והוחלט לאמץ את החלופה של אבן ספיר, אז העלה את דרישותיו העיצוביות, ללא כל קשר עם אלמנט החיפוי. 37. יתרה מזאת, הוצג לעיון לונגו סיכום ישיבה שהתקיימה בתאריך 11/05/01 בנוכחותו, ובנוכחות כפיר סהר ויצחק פויירשטיין. לונגו עיין במכתב ואישר שזו כנראה הפעם הראשונה בה עודכן באשר למכרז, ולא כפי שהעיד קודם (ר' נ/1). בסיכום הפגישה נרשם, כי הקיר הוצא למכרז תכנון וביצוע בו זכה הקבלן יעקב יעקב, וכי כפיר הציג הצעת אקרשטיין לקיר התומך; ובהמשך נרשם, כי הדברים מאושרים בכפוף לתוספת: "א. אדניות - כפי שסומן. ב. הזזות אופקיות לפי דוגמת נובוטל ים המלח. התכניות תתוקן (כך במקור - ס"י) כפי שהובהר ותוצג לאדר' העיר לאישור נוסף". סיכום זה מלמד, כי בשלב עוד יותר מוקדם (ב-11/05/01), אם-כי לאחר סגירת המכרז וזכיית יעקב יעקב, עלו דרישותיו העיצוביות של מהנדס העיר, אשר חייבו בהמשך את השינויים התכנוניים, ומי שהיו בסוד העניינים, בשלב זה, רק אקרשטיין ופויירשטיין. גם כשחתמה התובעת ב-18/06/01, לאחר יותר מחודש ימים, על ההתקשרות עם יעקב יעקב, צוין, כי הביצוע של הקיר התומך בהתאם למכרז 409, המפרט והחוזה שנחתם בין יעקב יעקב ל-ח.פ.ת, אך לא הייתה כל התייחסות לדרישותיו התכנוניות של מהנדס העיר שכבר עלו באותה ישיבה מ-11/05/01. חמור מזאת, דרישות אלה לא מצאו ביטויין גם לא בחוזה (מכרז 409) שנחתם בין ח.פ.ת ליעקב יעקב ב-31/05/01. לונגו עונה בחקירתו הנגדית לשאלות ב"כ יעקב יעקב, ומציין, כי למיטב ידיעתו, בעת שהעלה דרישותיו העיצוביות, במכתבים שהוציא (ת/2 ו-ת/3) לא היה היתר בניה לקיר, "אחרת לא הייתי כותב במכתב שיש להכין תוכניות לקבלת היתר בניה" (עמ' 16, ש' 21). לונגו היה נחוש בדעתו שההתנהלות הנכונה והמקובלת היא להתייעץ אתו תחילה באשר לעיצוב הקיר לפני עריכת המכרז; ומשנשאל: "ש. היכן רשום הליך זה בעיריה?", השיב (אחרי שקודם השיב שאינו יכול להגיד) : "ת. אני לא יודע איפה הוא רשום. אני אומר דברים אלו עפ"י נסיוני כאדריכל במשך 33 שנים..." (עמ' 17, ש' 12 עד 20). אוסיף משלי, כי לא רק על-פי ניסיונו המקצועי של לונגו, אלא גם על-פי היגיון הדברים הפשוט, היה על ח.פ.ת ופויירשטיין להשיג תחילה היתר בניה, ולכל הפחות אישור עקרוני לתכנון הקיר המוצע, ורק לאחר מכן להשלים את ההתקשרות החוזית. בכל מקרה, היה עליהן לגלות מידע זה בפני יעקב יעקב והתובעת, ולא להציג מצג מטעה, או חלקי. ואם לא הא ולא דא, היה עליהן לציין ענין זה במכרז ובחוזה באופן חד-משמעי, ובאותיות קידוש לבנה. 38. תמוהה בעיניי התנהלותן של ח.פ.ת ופויירשטיין, כפי שתוארה לעיל, נוכח העובדה שצו התחלת העבודה ניתן ב-11/06/01, ישיבת תיאום ומסירת האתר לקבלן התקיימה ב-18/06/01, מועד תחילת ביצוע העבודה, כשיום לאחר מכן אכן החלו העבודות בשטח, כאשר עד לשלב זה טרם התקבל אישור מהנדס העיר, לעיצוב הקיר. מה עוד שלפחות מתאריך 11/05/01 (ר' נ/1) כבר נודע לפויירשטיין ו-ח.פ.ת על דרישותיו העיצוביות של מהנדס העיר בדבר "אדניות" ו"טרסות"/"הזזות אופקיות", דבר המחייב שינוי בתכנון, וקבלת אישורו לכך. יש בהתנהלות זו יותר מעצימת עיניים, או אי-גילוי, ואף יש בה מידה רבה של חוסר תום לב. אפילו מהנדס אלי גוליק שהעיד מטעם ח.פ.ת ופויירשטיין מאשר, כי יש בהתנהלות זו משום בעייתיות וניהול לא ראוי של המכרז: "ש...עכשיו תסכים איתי שאם מר יצחק פויירשטיין לא דאג לתכנון אדריכלי של הקיר אל מול אדריכל העיר נצרת עילית ערב היציאה למכרז והוא לא קיבל ביד אישור על פטור מהיתר כפי שהוא כתב בחוברת המכרז משמע, יש כאן כשל. ת... ואם כך, זאת אומרת שמישהו לא עשה את עבודתו נאמנה, יכול להיות שזה המתכנן, או האדריכל של הפרוייקט הזה". (עמ' 56, ש' 31 עד עמ' 57 ש' 5, פרוטוקול מיום 10/06/08, ההדגשה שלי - ס"י). 39. גם מכרז שהוא מסוג "תכנון וביצוע" אמור להיות עם היגיון כלכלי כלשהו. המציע אינו מהלך כסומא, אלא מסתמך על הנתונים, התכניות והמפרטים של המכרז, כבסיס לבחינת כדאיות העסקה, וגיבוש הצעתו למכרז. מעת שהוצג בין מסמכי המכרז קיר עם חזית אחידה, הנחת היסוד של המציע הסביר, היא, כי יש אישור, לפחות עקרוני, של רשויות התכנון, לבניית חזית אחידה, ומה עוד, שהתנהלות הנתבעות 1 ו-4 גרמה לתובעת להאמין, כי היתר הבניה כבר ניתן. מתברר לתובעת בדיעבד, כי אישור כזה לא ניתן, בניגוד למצג הדברים ע"י הנתבעות 1 ו-4 . 40. מקובלת עלי טענת התובעת, כי התכנון מוגבל לתכנון הקונסטרוקטיבי, ולא לתכנון לצורך הוצאת היתר בניה, ומה גם שהנתבעים נתנו להבין, כי קיים היתר בניה. אף מתשובתו של יצחק פויירשטיין בעצמו, ניתן להבין, כי "תכנון וביצוע" אין משמעותו שעל הקבלן לדאוג בעצמו להוצאת היתר הבניה. הוא מאשר דברי אלי גוליק במכתבו מיום 03/06/05 (ת/16), כי הכוונה ב-"תכנון וביצוע", היא אישור התכנון מול גורמי ח.פ.ת ומשרד ה-תמ"ת בלבד (עמ' 12, ש' 23 עד 26, פרוטוקול מיום 11/03/08). במכתבו הנ"ל, המופנה אל עו"ד רחלי ביגון כותב מהנדס אלי גוליק: "יש לדעת כי המכרז הנ"ל היה מכרז של 'תכנון וביצוע'. דהיינו, הקבלן מתכנן (מאשר התכנון אצל גורמי ח.פ.ת ותמ"ת) ולאחר מכן מבצע...". (ההדגשה שלי - ס"י). 41. חובה היה על ח.פ.ת ופויירשטיין להציג במסגרת מסמכי המכרז, בפני המציעים הפוטנציאליים את מלוא המידע הנחוץ באופן ברור לצורך גיבוש הצעותיהם והחלטותיהם של המציעים. "תכלית מסמכי המכרז הינה לספק למציעים את מרב הפרטים הנחוצים לגיבוש הצעתם, באופן שיאפשר להם להגיש את ההצעה הטובה ביותר שביכולתם להגיש כדי לענות באופן אופטימלי על צרכיה של הרשות. על כן ראוי כי מידע המקרב את הגשמתה של תכלית זו יצויין במסמכי המכרז באופן ברור ובהיר ככל שניתן". (דקל, מכרזים, תשס"ד - 2004, כרך א', עמ' 476, סעיף 9.2). חובת הגילוי המרבי והצורך בתכנון מפורט וקפדני של המכרז, והחוזה הנספח אליו, מקבלים משנה תוקף נוכח הכלל האוסר על הרשות/המזמין לבצע כל שינוי בתנאי ההתקשרות לאחר המועד להגשת הצעות המציעים. חובת הגילוי מחייבת הייתה את ח.פ.ת ופויירשטיין לגלות, עוד במסמכי המכרז, כל המידע באשר לקיומו, או היעדרו של היתר בניה, ולא להותיר נקודה זו עמומה, במיוחד נוכח האמור בסעיף 00.41 למסמכי המכרז, כי: "אישור ועדת התכנון ובניה על פטור מהיתר בניה בידי מנהל הפרויקט, באחריות הקבלן להחזיק ברשותו לפני תחילת ביצוע העבודה". במסגרת חובת ההגינות המוטלת על הרשות, עליה לשאוף, כי מסמכי המכרז יספקו למציעים הפוטנציאליים מידע אמין ושלם ככל האפשר. כל מציע סביר שהיה קורא סעיף זה היה מאמין, כי עניין היתר הבניה כבר הוסדר, וכי כל שנדרש ממנו הוא להחזיקו ברשותו "לפני תחילת ביצוע העבודה", ולא לפני הגשת הצעתו למכרז. אני מקבל טענת התובעת, כי היה לה יסוד סביר להאמין ולהניח שכבר ניתן היתר בניה, וכי משום כך לא צפוי, כי דרישת השינוי בעיצוב חזית הקיר תהווה תנאי של מהנדס העיר למתן היתר, שבלעדיו אין. התובעת לא ראתה עצמה, ובצדק, כמי שמחויבת לדאוג להוצאת היתר בניה לתכניות המוצעות. כפי שהובא לעיל בהרחבה, שינוי אלמנט החיפוי של הקיר מאבן טבעית לאבן ספיר, לא הוא שעורר את הדרישות האדריכליות של מהנדס העיר באשר לעיצוב החזית. הוכח שעד לשלב מסוים לאחר תחילת העבודה, טרם ניתן היתר בניה. 42. לא זו בלבד, הוכח בפניי, כי דרישותיו של מהנדס העיר לא היו תוצאה של שינוי באלמנט החיפוי, מאבן טבעית לאבן ספיר, בניגוד למה שניסו הנתבעות לטעון לאורך כל הדרך. בהקשר זה טען ב"כ הנתבעות 1 ו-4 בסיכומיו, כי מאחר ומדובר במכרז מסוג "תכנון וביצוע", הרי שבאחריות הקבלן לתכנן את הפרויקט, ולקבל אישור הרשויות לכך, ובכך טמון סיכון מסוים שהקבלן נוטל על עצמו. ב"כ הנתבעות 1 ו-4 מפנה ל-רע"א 470/08, כרמל התפלה נ' מדינת ישראל, ומציין, כי בית-המשפט העליון דחה ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי שאישרה פסק בורר שחייב קבלן בהליך בוררות לפצות את המדינה בכ-40 מיליון ₪, בשל מכרז "תכנון וביצוע" שלא יצא אל הפועל, משלא ניתן היה לקבל אישור לתכנית בשל מניעה שיצרה תכנית מתאר ארצית; וקבע, בין היתר, כי הקבלן נטל על עצמו את הסיכון שהפרויקט לא יבוא לעולם. הסתמכות על פסק-הדין הנ"ל לא הייתה במקומה ואין בפסק-דין זה כדי לסייע בידי הנתבעות 1 ו-4. בית-המשפט העליון דחה את הבקשה בראש ובראשונה משום שנמנע מלהתערב מאחר ומדובר בגלגול שלישי, ואילו בית-המשפט המחוזי לא ביטל פסק-הבורר, לא משום שהסכים עם התוצאה, וקבע, כי אין מקום לבטל את פסק הבורר רק משום שהוא טעה ביישום הדין המהותי. זאת להבדיל ממקרה בו הבורר מתעלם מהדין המהותי (ר' סעיף 25 לפסק-הדין של כב' השופט דנציגר). בית-המשפט העליון נמנע מליתן רשות ערעור, משום שסבר, כי המקרה אינו מעלה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, וכי המדובר בטענות ערעוריות על פסק הבורר, ולא משום שסבר, כי פסק הבורר צודק ונכון במהותו. נכתב בפסק-הדין: "...וגם אם טעה הבורר בדין, לא יחליף בית-המשפט את שיקול דעתו בשיקול דעת הבורר...", קבע [ר' גם סעיף 46, 48 לפסק-דינו של כב' השופט דנציגר]. 43. הנה אם כן, הוכח בפניי, כי הצעת יעקב יעקב, שהוכנה יחד עם התובעת, ובשיתוף פעולה הדוק עם אקרשטיין, התבססה על התכנון המקורי, שעיקרו, לצורך העניין, חזית קיר אחידה, בעוד שבפועל הוקם הקיר בשינוי מהותי מבחינת החזית, כמתואר לעיל. גם חתימת התובעת על החוזה "גב אל גב" עם יעקב יעקב, התבססה על אותו תכנון מקורי, "שהשתנה לבלי הכר". הייתכן לשלול מהתובעת תוספת תשלום בגין הגידול המשמעותי בהיקף העבודה? דומני שהתשובה לכך הינה שלילית באופן מובהק. לא יהא זה צודק "לגלגל" את העלויות הנוספות הנובעות משינוי תכנון הקיר רק לפתחה של התובעת. יעקב יעקב טענה אמנם, כי גם לה אינטרס כלכלי בכל תוספת תשלום שניתן להשיג מ-ח.פ.ת, אלא שחלקה מזערי, והוא זניח לעומת האינטרס העסקי שלה שלא "לקלקל" יחסיה עם ספקית עבודה בסדר גודל כמו "ח.פ.ת". הרי חלקה של יעקב יעקב הינו רק 5%. גם לאקרשטיין היה אינטרס כלכלי מובהק בזכיית יעקב יעקב במכרז, בהיותה ספקית האלמנטים מהם נבנה הקיר. כפי שאקרשטיין בעצמה מאשרת, יעקב יעקב פעלה למעשה כזרועה הארוכה של אקרשטיין לצורך השתתפות במכרז. האינטרס שלה נשמר ואף הוטב נוכח השינוי בתכנון חזית הקיר. יוצא, כי רק התובעת ניזוקה מהשינוי בתכנון חזית הקיר, כאשר לה לא הייתה יד, לא בתכנון, לא בשינוי, ולא בבחירת סוג האלמנטים מהם ייבנה הקיר. עקרון תום הלב: 44. לעקרון תום הלב (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי)), חשיבות מיוחדת בחוזי קבלנות, נוכח העובדה שלרוב חוזי קבלנות הם חוזים מורכבים למדי, ביצועם עשוי להימשך תקופה ארוכה, והם עשויים להותיר גמישות ניכרת לצדדים, ולדרוש התאמות ושינויים במהלך הביצוע. "לעתים התאמות אלה נעשות, מבלי משים, לעתים במשתמע, ולפעמים הן כרוכות במשא ומתן פורמלי על שינוי החוזה. אם החוזה אינו מכיל מנגנונים מיוחדים המאפשרים ומסדירים את התאמתו המאוחרת, עקרון תום-הלב הוא העוגן והבסיס להערכת התנהגותם של הצדדים בעניין זה". (ר': פירוש לחוק החוזים, בעריכת טדסקי, חוק חוזה קבלנות, תשל"ד - 1974, אייל זמיר, תשנ"ה - 1994, עמ' 289-288, סעיף 168). ועוד נאמר שם, כי עקרון תום הלב הוא אמצעי מרכזי לטיפול במצבים שבהם מעניק החוזה, במפורש או מכללא, לאחד הצדדים, ובענייננו לנתבעות 1 ו-4, שיקול-דעת בקיום החוזה, לרבות שיקול דעת אם לשלם לקבלן תוספת שכר בגין עבודה נוספת שביצע, ובאיזה שיעור. במקרה כזה, ובהיעדר קנה מידה פוזיטיבי וקונקרטי לבחינת שיקול הדעת של המזמין, תישאל השאלה, האם שיקול-הדעת הופעל בדרך מקובלת ובתום לב, בסבירות ומתוך התחשבות בציפיות הלגיטימיות של שני הצדדים, ולא בשרירות או באופן אופורטוניסטי. 45. ולענייננו, דרישת תום הלב מהנתבעת 1, ח.פ.ת, והמפקחת מטעמה פויירשטיין, הינה מוגברת, נוכח העובדה שמדובר בחברה שהינה זרועו של משרד ממשלתי. עסקינן למעשה ברשות ציבורית הכפופה לנורמות חמורות מאלו המוטלות על הפרט. (ראה: ע"א 3541/98, די וורולי סיאני הנדסה (1990) בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל; בג"צ 135/75 סאיטקס קורפוריישן בע"מ ואח' נ' שר המסחר והתעשיה). פעולה בחוסר תום לב מהווה הפרת חוזה, המזכה את הנפגע ממנה בתרופות השונות הניתנות בגין הפרת חוזה, ובכלל זה פיצויים (ראה: בג"צ 59/80, שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע נ' בית הדין הארצי לעבודה). המצג שהוצג בענייננו נתן לתובעת יסוד סביר להאמין, כי אין בעיה כלשהי בעניין היתר הבניה, וכי היתר כזה כבר ניתן, דבר שהסתבר כלא נכון; וכי אין כל מניעה להציע חלופה אחרת לחיפוי הקיר, מלבד חיפוי אבן טבעית; כן הוצג הקיר כמתוכנן להיבנות עם חזית אחידה. כל הציפיות הנ"ל התבדו בשלב מאוחר יותר; ואף שהתובעת הביעה מחאתה בפני הנתבעים, זכתה להבטחות "עמומות" שהעניין הכספי יבוא על תיקונו בסיום הפרויקט. השפעת השינוי על העלויות: 46. הוברר, ועל-כך אין חולק, כי הצעות המחיר שהוגשו, ובכללן הצעת יעקב יעקב, מבוססות על סעיף תמחור אחד, לפי מ"ר חזית (מעל פני הקרקע), כאשר המחיר כולל גם תכנון וביצוע. ששון העיד, כי לצורך תמחור ההצעה שהגישה יעקב יעקב, בשיתוף התובעת, נלקחו בחשבון עלויות הבלוקים, הרשתות, חומר המילוי, עלות העבודה, והרווח (עמ' 69, ש' 14 עד 17). יש לשים לב, כי פירוט זה אינו כולל את "עלות" הסיכון שמא לא יינתן היתר, או אישור מהנדס העיר, עקב השינוי באלמנטים מאבן טבעית לאבן "ספיר", או שמא הדבר יהא מותנה בשינוי התכנון של חזית הקיר. ששון מאשר, כי זמן הביצוע המוסכם, בין התובעת ליעקב יעקב, מ-18/06/01 עד 18/10/01 (4 חודשים), הוכתב ע"י ח.פ.ת בהתאם לחוזה בין ח.פ.ת ליעקב יעקב. כן מאשר, כי זמן הביצוע הוארך ב-5 חודשים נוספים (עמ' 69, ש' 26 עד 30). הוא גם מאשר, כי עקרונית אילו מלכתחילה הוערך זמן הביצוע ב-9 חודשים, במקום 4 חודשים, התמחור היה שונה (עמ' 70, ש' 5). 47. סבורני, כי העד ששון יעקב מתחמק לאשר את שידוע לו והוא, כי חל שינוי מהותי בתכנון הקיר, בהשוואה לתכנון המקורי, שעל בסיסו ניתנה הצעת המחיר, וכתוצאה מכך חל גידול בהיקף העבודה, וכל זאת בעקבות דרישות מהנדס העיר. על שאלה בעניין זה השיב: "אני לא זוכר מה השתנה אבל יכול להיות, לא זוכר" (עמ' 73, ש' 18). רושם זה עולה גם מהתייחסות ששון יעקב למכתב החתום גם על ידו (נספח יז' 2 לתצהיר ת/7), עת השיב בחקירתו הנגדית, כי המכתב נכתב בשיתוף עם התובעת, ובמטרה לשכנע את ח.פ.ת ופויירשטיין לאשר הארכת זמן הביצוע. במכתב זה הוא פונה לח.פ.ת ופויירשטיין בדרישה לאשר הארכת ביצוע ב-5 חודשים נוספים. במכתב זה סוקר הן השתלשלות האירועים עד לתחילת העבודה, כולל תהליכי הרישוי והתאמת התכנון האדריכלי לדרישות מהנדס העיר, והן את השינוי "לבלי הכר" כלשונו, שחל בפרטי ביצוע הקיר, תוך פירוט אותם שינויים. אמנם בועז סרוסי מאשר בחקירתו הנגדית (עמ' 30, ש' 33 עד 34), כי הוא זה שניסח את המכתב והגישו לעיון ששון, אשר הוציאו מתחת ידיו לאחר שאישר אותו, אלא שהאמור במכתב לגבי השינויים בהיקף העבודה, הוכח בפניי, הן מעדותו של סרוסי, והן משאר ראיות שהובאו בפניי, ככל שהדבר מתייחס להיקף העבודה שגדל בעקבות שינוי בתכנון חזית הקיר. בהמשך חקירתו מביע ששון יעקב בפה מלא דעתו, כי מגיע לו תוספת תשלום בגין השינוי שחל בהיקף העבודה. "אנחנו, הקבלן משנה (הכוונה לתובעת - ס.י) ואני, טוענים שמגיעה לנו תוספת תשלום עבור עבודות שבוצעו מעבר להסכם וזה הויכוח ובשביל זה אנחנו כאן (עמ' 77, ש' 1 עד 3). 48. מאותו מכתב, נספח יז' (2) לתצהיר ת/7, עולה, כי הדרישות העיצוביות של מהנדס העיר והצורך בקבלת היתר לא היו צפויים, לא ליעקב יעקב ולא לתובעת, ואלה באו בהפתעה. כך כותב העד ששון יעקב במכתבו הנ"ל: "התכנון הוגש למתכנן הפרויקט מטעמכם ואושר על ידו בתאריך 25/6/01. עם אישור התכניות שבוצעו לפי התכנון העקרוני והדרישות הספציפיות המופיעות במסמכי ותכניות המכרז התברר, כי יש צורך בקבלת היתר מעירית נצרת עילית, וזאת בניגוד לרשום במפרט המכרז עמ' 29 סעיף 00.041, 'מצב רישוי העבודה - אישור ועדת התכנון ובניה על פטור מהיתר בנייה בידי מנהל הפרויקט. באחריות הקבלן להחזיק ברשותו לפני תחילת ביצוע העבודה'". (ההדגשות שלי - ס"י). ועוד, בחקירתו הנגדית העיד ששון יעקב, כי לא היו לו במהלך הניסיון המקצועי שצבר, מקרים דומים למקרה בו עסקינן, שבו התעורר הצורך לאחר שינוי בתכנון, בקבלת אישור רשויות התכנון: "ת. מהניסיון שלי זה פעם ראשונה, קיר ראשון שהרשות הייתה צריכה לאשר את הארכיטקטורה שלו. לא עשיתי הרבה קירות בחיים שלי. איפה שעשיתי המזמין אישר למתכנן של הספק, כאילו של המזמין שלנו, אישר את התכנון. ש. ומי אישר את התכנון הלאה מול הרשות. ת. בניתי קירות למע"צ בכבישים של מע"צ. מע"צ אישר את התכנון למתכנן של אקרשטין וזהו. לא אישרתי את התכנון המתכנן של אקרשטין. המתכנן של אקרשטין אישר את התוכניות מול המזמין, שזה במקרה מע"צ. לא הלכנו עם זה לרשויות המקומיות. אני בתור קבלן לא הלכתי". (עמ' 80, ש' 1 עד 7). 49. ששון יעקב אינו מתכחש לתוכן המכתב הנ"ל, אם-כי עונה שוב בצורה מתחמקת: "זה מה שכתוב" (עמ' 73, ש' 28). גם כשנשאל באם משמעות האמור במכתבו הנ"ל היא שנתבקשו שינויים ביחס לתכנון המקורי, דבר שלדידי מובן מאליו, התחמק להשיב: "אני מתאר לעצמי שכן כי מי שישב מול המתכננים והאדריכלים זה בועז סרוסי" (עמ' 74, ש' 4). בהמשך מאשר: "כמו שאמרתי עקב זאת (עקב השינויים בתכנון - ס"י) אנחנו מבקשים תוספת עבור השינויים שנעשו, כך כתבתי במכתב" (עמ' 74, ש' 23). פניה נוספת בכתב של חב' יעקב יעקב לפויירשטיין בדבר העבודות הנוספות ובדרישה להארכת זמן הביצוע הייתה בתאריך 04/03/02 (ר' ת/17). 50. גם כפיר מסכים כי השינוי בתכנון הקיר גרם לייקור העלויות. כפיר מאשר, כי הקיר כפי שנבנה בפועל, בעקבות דרישותיו של מהנדס העיר, נבנה עם נסיגות, "ערוגות", מפתני פילוס, ו"נישות לניקוז" (עמ' 94, ש' 1-2). כן מאשר הוא, כי השינוי משפיע משמעותית על אורך זמן הביצוע, וכי אורך זמן הביצוע הוא גורם שיש לקחתו בחשבון בעת תמחור ההצעה למכרז (עמ' 93, ש' 26-25), עד כדי תוספת של 50% באשר לאורך זמן הביצוע (עמ' 94, ש' 6-5) (ר' גם עדותו בעמ' 95, ש' 24 עד 27). גם יצחק פויירשטיין מאשר, כי "פרטי הביצוע השתנו משמעותית", אם-כי, לטענתו, זו הייתה בחירת הקבלן (עמ' 22, ש' 9-7). יצחק פויירשטיין אינו מתכחש עקרונית לזכות התובעת לתוספת תשלום בעד עבודות נוספות שנדרשו ממנה: "...אם אני מבקש מהקבלן תוספת שנדמה לי שמה שמותר לי זה עד 25% הגדלה ה בתשלום מלא." (עמ' 28, ש' 10-9). אף ח.פ.ת עצמה המליצה להיענות לדרישותיה הכספיות של התובעת בגין הגידול שחל בהיקף העבודה. כך השיב אלי גוליק (יועץ הנדסי במשרד ה-ת.מ.ת) לשאלות ב"כ התובעת: "ש. אני אומר לך שחפת המליצה לענות לבקשתו של הקבלן וכן למנות מהנדס מוסכם, זה נכון או לא נכון. ת. אז מה. אני יודע שחפת המליצה זאת." (עמ' 45, ש' 23-21; ההדגשה שלי - ס"י). מחאת התובעת: 51. ח.פ.ת ופויירשטיין טענו בהגנתן, כי מעולם לא העלתה התובעת דרישות כספיות בגין עלויות נוספות בעקבות שינוי בתכנון הקיר. טענה זו נסתרה ואינני מקבל אותה. יש במכתבים שצוינו לעיל כדי לסתור טענה זו (ר' המכתב ששלחה יעקב יעקב ב-03/09/01, מופנה לח.פ.ת ופויירשטיין, נספח יז'2 לתצהיר ת/7). יותר מזאת, מפיו של יצחק פויירשטיין שמענו, במסגרת חקירתו הנגדית, כי התובעת פנתה אליו (אל חב' פויירשטיין) מדי פעם בבקשות לתוספת תגמול כספי (עמ' 25, ש' 21-23). 52. סרוסי העיד, כי מיד כשנודע לו על דרישות מהנדס העיר בעקבות מכתבו מ-09/07/01 פנה ליצחק פויירשטיין והודיע לו כי דרישות אלו משנות באופן מהותי תמחור העבודות בהשוואה לתכנון המקורי של פויירשטיין ושהיווה חלק ממסמכי המכרז. הגם שיצחק פויירשטיין הסכים עם דרישותיו כלגיטימיות, כטענת סרוסי, הבהיר לו שעליו להתחיל בביצוע העבודות. סרוסי האמין לאור דברי יצחק פויירשטיין, כי נושא התמחור עתיד להשתנות. בכך לא תם, טוען סרוסי, כי לאורך כל מהלך בניית הקיר, שב ודרש מיצחק פויירשטיין לאשר את השינויים על ההשלכות הכספיות שלהן. לאחר שנואש מלקבל מסמך המאשר זאת, גמל בלבו להפסיק את העבודה, ובעניין זה שיתף את ששון יעקב, אשר לחץ עליו שלא לעשות כן, תוך שהוא מבטיח שהעניין הכספי יידון בסיום העבודה, וכי התובעת תקבל גמול כספי בגין השינויים שחלו בתכנון חזית הקיר. בחקירתו הנגדית שב והדגיש סרוסי, כי כל אימת שהעלה את הנושא הכספי בעקבות השינוי בתכנון, נענה, כי הוא חייב להמשיך בביצוע העבודה, אף שדרישותיו לגיטימיות. 53. ששון יעקב נשאל אם אכן התובעת פנתה אליו והודיעה לו שבאם לא תאושר לה תוספת תשלום היא תבקש להפסיק את העבודה כבר בשלב הראשון; והוא השיב שאינו זוכר אם הייתה פניה חד-משמעית כזאת מצד התובעת. אינני מאמין לתשובה זו. אין המדובר במחלוקת חולפת, או בויכוח שולי וזניח במהלך ביצוע הפרויקט, אלא בנושא שגזל מכל המעורבים זמן והתעסקות רבים, כפי שהדבר מצא ביטויו בהתכתבויות שהיו, וכן כפי שעולה מהעדויות שנשמעו. בהמשך עדותו, עולה מבין השורות, כי ששון יעקב לחץ על התובעת פן תפסיק את העבודה, ושכנע אותה לדחות את הטיפול המחלוקות הכספיות עד לסיום העבודה: "...החוזה אומר, כל חוזה ממשלתי אומר שבגלל חריגים לא מפסיקים עבודה. ברגע שמפסיקים עבודה, מחלטים את הערבות ומביאים קבלן אחר. עושים את העבודה על חשבוננו. לכן בכל חוזה כמעט, כל חוזה ממשלתי אומר קודם כל מבצעים ואחר כך מתווכחים, מגיעים לבוררות, ואם לא מגיעים לבית משפט, וזה מה שאמרתי לבועז סרוסי, קודם כל אנחנו חייבים לבצע, ואת כל חילוקי הדעות במה שלא נסכים זה יהיה בסוף" (עדות ששון יעקב, בעמ' 75, ש' 10 עד 16, ההדגשה שלי - ס.י). הדברים הנ"ל מלמדים, במידת הסתברות גבוהה מאוד, כי אכן התובעת העלתה דרישות לתוספת תשלום כבר בשלבים הראשונים של העבודה, וזאת נוכח השינויים המשמעותיים בתכנון. טענת היעדר יריבות בין התובעת ל-ח.פ.ת ופויירשטיין: 54. כאמור לעיל, נטען ע"י ח.פ.ת ופויירשטיין, כי אין יריבות בינן לבין התובעת. ההתקשרות שלהן הייתה עם יעקב יעקב, בתור קבלן ראשי שזכה במכרז, והלה התקשר עם התובעת בתור קבלן משנה, כך שלא הייתה מערכת יחסים חוזית ביניהן לבין התובעת. כן נטען, כי אין מקום לטענות התובעת כלפיהן בדבר "טעות" ו/או "הטעיה", שכן התובעת לא הייתה צד לחוזה איתן. אמנם נקודת המוצא בחוזים מן הסוג הזה היא שאין יריבות חוזית בין המזמין (לענייננו - ח.פ.ת ושלוחתה פויירשטיין), לבין קבלן המשנה (התובעת) (ר': פירוש לחוק החוזים, שם, עמ' 192). אלא שעקרון זה אינו נטול קשיים, ספקות וסייגים. בצד היתרונות להן זוכה המזמין בהתקשרות מעין זו (כגון, שהוא חוסך לעצמו את הצורך לאתר בעלי מקצוע שונים, ניהול מו"מ עם כל אחד ואחד מהם, נטילת סיכון הפרה מול כל אחד ואחד מקבלני המשנה, ועוד), ייתכנו סיטואציות בהן יהיה למזמין ולקבלן המשנה עניין לתבוע ישירות זה את זה, כגון שהקבלן הראשי הפך לחדל פירעון, אי-עמידת קבלן המשנה בלוח הזמנים, או ביצוע פגום של העבודה. ייתכנו גם סיטואציות בהן קבלן המשנה יוכל לתבוע את המזמין ישירות. בסיס לכך הוא קונסטרוקציה משפטית הרואה בקבלן הראשי כשלוח לכריתת חוזה ישיר בין המזמין לקבלן המשנה, או ע"י ראיית החוזה בין המזמין לקבלן הראשי כחוזה לטובת אדם שלישי, הוא קבלן המשנה (ר': פירוש לחוק החוזים, שם, עמ' 202, סעיפים 117-116, בהתאמה), או הטלת אחריות על המזמין על בסיס נזיקי, או על-פי דיני עשיית עושר ולא במשפט (ר': פירוש לחוק החוזים, שם, עמ' 193-192, עמ' 199, סעיף 114). 55. בבחינת שאלת היריבות בין התובעת לח.פ.ת ופויירשטיין, מקבלים הדברים האמורים לעיל משנה תוקף, נוכח העובדה שמדובר בחוזה "גב אל גב", על-פיו נוטל קבלן המשנה את כל התחייבויותיו של הקבלן הראשי כלפי המזמין, כמקשה אחת, ומנגד זוכה כלפי המזמין בתמורה אשר אמור הקבלן הראשי לזכות בה (בניכוי שיעור מוסכם). הקבלן הראשי הופך למעין צינור המוליך בין השניים. תפקידו של הקבלן הראשי בהתקשרות "גב אל גב" מקבלת מימד נוסף של שליחות לצורך כריתת החוזה בין המזמין לקבלן המשנה. זאת ועוד, יריבות כזו יכולה להיווצר במשתמע עקב מצגים, הבטחות והתנהגות לפני, במהלך ואחרי כריתת החוזה: "על-פי רב, ההכרה בהתחייבות כזו (מצד המזמין כלפי קבלן המשנה - ס.י) איננה מבוססת על כוונת התקשרות ברורה ומפורשת, אלא על מצגים, הבטחות ופעולות של המזמין, לפני כריתת החוזים הפורמליים, במהלך קיומם, או אף לאחר מכן. כאשר קבלן המשנה מסתמך על מצגים, הבטחות או פעולות אלה, עשוי בית המשפט לקבוע שנוצר חוזה בין קבלן המשנה למזמין, ולאפשר לקבלן המשנה לתבוע על-פיו". (ר': פירוש לחוק החוזים, שם, עמ' 201, סעיף 115, והפסיקה שם). לאור המבואר לעיל, הנני קובע, כי קיימת יריבות ישירה בין התובעת, מצד אחד, לח.פ.ת ופויירשטיין, מאידך. נותרה השאלה, מהו גובה הפיצוי המגיע לתובעת, ועל מי מבין הנתבעות חלה החובה לשאת בו. חו"ד מהנדס קורלרו ראובן (ת/6): 56. בתמיכה לטענות התובעת בדבר זכאותה לתוספת תשלום בגין השינוי בתכנון חזית הקיר, ובגין מילוי מחוץ לתחום שריון הקיר, הוגשה חו"ד מהנדס קורלרו (מתאריך 25/10/06). עפ"י המומחה, זכאית התובעת לתוספת תשלום של 334,975 ₪ בגין העבודות הנוספות בעקבות השינוי בתכנית חזית הקיר; ועוד סך של 239,760 ₪ בגין מילוי מחוץ לתחום שיריון הקיר כפי שהוגדר בסעיפי החוזה. המומחה מאשר בחקירתו הנגדית, כי הוא מודע לכך שהמכרז נשוא התביעה היה מסוג "תכנון וביצוע", משמע, שעל הזוכה לתכנן את הקיר בעצמו (עמ' 21, ש' 16-14). המומחה מבהיר, כי מטרת חוות-דעתו להצביע על ההבדלים בעלויות בין קיר ישר, כפי שהיה על-פי התכנון המקורי, לבין הקיר עם הערוגות כפי שנבנה בפועל (עמ' 22, ש' 32-30). באשר לדרישה לתוספת תשלום בגין מילוי מחוץ לתחום השיריון, מבהיר המומחה, בעזרת חתך טיפוסי של הקיר (שנערך לצורך מכרז אחר) (נספח טו' לתצהיר בועז סרוסי (ת/7)), כי כל המילוי שבתחום השיריון ועד למרחק 50 סמ' מהנקודה שבה נגמרות יריעות השיריון כלול בחוזה, ואילו מילוי מעבר לטווח זה ועד לקו מצב קיים, אינו כלול, ומשום כך מזכה בתוספת תשלום. המומחה מדגיש, כי תחום המילוי לא הוגדר בשום מקום בחוזה ובמסמכי המכרז. לגבי כמות המילוי החורגת, לרבות עבודות מכבש, בובקט, פועלים ומשאיות, קביעות המומחה מבוססות על הערכות בלבד, וללא מדידות באתר. כן, המומחה לא ביקש לעיין ביומני העבודה, כדי להתרשם מהיקף עבודות המילוי החורג. חבות ח.פ.ת כלפי התובעת/עשיית עושר ולא במשפט: 57. כאמור, טענה התובעת, כי ח.פ.ת התעשרה ולא במשפט, ע"י כך שבוצעו עבורה עבודות נוספות על אלו שהיו כלולות בהסכם, הן אלה הנובעות מהשינוי בתכנון חזית הקיר, והן באשר לכמויות המילוי הנוספות, בהשוואה לכמויות על-פי המכרז ומפרטיו. סעיף 1 (א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979, קובע לאמור: "1 (א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית, או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה". 58. כעקרון, צד שהעביר לאחר טובת הנאה, או נתן לו שירות, במסגרת חוזה תקף אינו יכול לטעון כלפי המקבל, כי הלה התעשר שלא כדין על חשבונו, זאת אף אם התובע התקשר בעסקה גרועה מבחינתו (ר' דניאל פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט, כרך א', מהדורה שניה, עמ' 118, סעיף 4.2). רואים בזוכה, במקרה כזה, כמי שהתעשר בדין. אלא שעקרון זה כפוף לסייגים, כגון במקרה שהחוזה בטל, או בוטל או סוכל, או במקרה והמתקשר בחוזה זכה בטובת הנאה החורגת מן החוזה. "במקרה כזה יוכל הצד שהעניק את טובת ההנאה לזכוׂת בהשבה, אם נתמלאו שני תנאים. התנאי האחד הוא, שטובת ההנאה אכן חורגת מגדר החוזה. התנאי השני הוא שדיני עשיית עושר מכירים בזכות ההשבה באותן נסיבות. במילים אחרות, נדרש שדיני עשיית עושר יכירו בקיום עילת השבה בנסיבות שבהן זכה הנתבע בטובת ההנאה החורגת מן החוזה, כגון, שהנתבע ביקש מהתובע לבצע עבורו פעולה נוספת, אשר איננה נכללת במסגרת החוזה המקורי, כאשר השתמע מן הנסיבות שיידרש תשלום נוסף עבור עבודה זו". (ר', פרידמן, שם, עמ' 121-120, סעיף 4.2). 59. ולענייננו, וכפי שהובא לעיל, הוכח בפניי, כי התובעת ביצעה עבודות נוספות שהיו פועל יוצא של השינוי בעיצוב חזית הקיר, כאשר השתמע מן הנסיבות, כי תזכה בתשלום נוסף עבור עבודות אלו. מי שזכה בסופו של יום בטובת הנאה זו הוא מזמין העבודה - ח.פ.ת לבדה. מה גם, אין בענייננו חשש שמא יחויבו הנתבעות 1 ו-4 בכפל תשלום (לתובעת ולקבלן הראשי), הואיל ויעקב יעקב (הקבלן הראשי) כבר הביעה דעתה, שאין בכוונתה לתבוע בגין העבודות הנוספות; וגם אם תתבע, יכול ותיתקל במחסום התיישנות; ובכל מקרה חיוב ח.פ.ת ופויירשטיין יקח בחשבון את השיעור המוסכם שיש להפריש ליעקב יעקב, כך שבמקרה שיעקב יעקב תתבע את הנתבעות 1 ו-4, תזכה ביתרה בלבד, ללא חשש כפל תשלום. התביעה נגד אקרשטיין ויעקב יעקב: 60. כפיר העיד, כי התובעת התקשרה עם אקרשטיין בהסכם לאספקת מוצרים שאקרשטיין מייצרת לפרויקט בניית הקיר נשוא התביעה. אקרשטיין לא השתתפה במכרז בתור מציעה, אם-כי הצעתה היוותה חלק ממרכיבי הצעת יעקב יעקב, בכל הקשור לאספקת מוצריה בהתאם לדרישות המכרז (ראה סעיף 7 לתצהיר כפיר). לטענת כפיר, כדי להבטיח יציבות ותקינות בביצוע, וכדי למנוע אסונות עתידיים, מוצריה של אקרשטיין נמכרים כשהם כוללים עלות תכנון הנדסי, שמטרתו אבטחה ותקינות, ולא מעבר לכך. מכאן שהמוצרים שהוזמנו, נשוא המכרז, הוזמנו בשילוב תכנון הנדסי של אקרשטיין, כחלק אינטגרלי (סעיפים 5 ו-11 לתצהיר כפיר). לצורך כך התאימה אקרשטיין את תכנון הקיר לדרישות השונות של המכרז, ועל בסיס מפרט המכרז, ואילו השינוי שנעשה בהתאם לדרישות מהנדס העיר התמקד בחזית הקיר ולא בתכנונו המקורי (סעיפים 12 ו-13 לתצהיר כפיר). טענה זו מקובלת עליי. אקרשטיין התקשרה עם התובעת לאספקת האלמנטים הדרושים לבניית הקיר, בהתאם להזמנות שיבוצעו ע"י התובעת, ובמחיר המוסכם. התובעת טענה מצג שווא כלפי אקרשטיין, משזו הסתירה ממנה, לטענתה, דרישות מהנדס העיר לשינוי בתכנון החזית, במטרה לשרת את האינטרסים שלה. יכול ואכן היה לאקרשטיין עניין שהעסקה תצא אל הפועל, נוכח התחייבות התובעת לרכוש ממנה את אלמנט החיפוי (אבני ספיר); ייתכן גם שזה היה המניע של אקרשטיין בהסתרת המידע שהגיע אליה בעניין שינוי התכנון של הקיר; אלא שלא די בכך כדי לחייב אותה לפצות את התובעת. התובעת לא הראתה מהי עילתה כנגד אקרשטיין, לא הצביעה על מקור החובה, הנטענת, לגלות מידע זה. בסופו יום, ההתקשרות החוזית הייתה בין התובעת ליעקב יעקב, בכל הקשור לביצוע העבודות, ואילו ההתקשרות בין התובעת לאקרשטיין, הייתה אך לצורך רכישת האלמנטים לבניית הקיר, ככל שיידרשו ובכמויות שהתובעת תזמין מאת אקרשטיין, בהתאם לתמורה מוסכמת בין השתיים. מערכת יחסים זו אינה מקימה חובה חוזית או שבדין, המחייבת את אקרשטיין לגלות בפני התובעת את דרישותיו התכנוניות של מהנדס העיר. לכך אוסיף, וכפי שהדברים עלו מפי חלק מהעדים שנשמעו, כי גם אקרשטיין האמינה בתום לבה, כי בסופו של יום שינוי בהיקף העבודה כתוצאה משינוי תכנון חזית הקיר, יזכה את התובעת בתוספת תשלום מאת ח.פ.ת. 61. עדות דוד ביטון (מנהל אזור הצפון בחברת אקרשטיין), מחזקת את המסקנה הנ"ל. דוד ביטון העיד בתצהיר עדותו הראשית (נ/5), כי מעולם לא הייתה דרישה כספית של התובעת כלפי אקרשטיין עקב השינויים שבוצעו בתכנון לפי דרישת מהנדס העיר, הגם שסרוסי (מנהל התובעת) העלה בפניו במספר הזדמנויות תלונותיו וטענותיו לעניין השינויים ותוספות העבודה. דוד ביטון טען, כי דרישותיה הכספיות של התובעת הופנו כלפי ח.פ.ת, כפי שהדבר גם נלמד מנוסח הפניה של התובעת במכתב מ-03/01/02, המופנה אל אקרשטיין (צורף כנספח א' לתצהיר דוד ביטון), שם נכתב: "עקב אי-העברת תשלום מהתמ"ת (ח.פ.ת) בגין ביצוע הפרויקט הנ"ל, אנו נאלצים לבקשכם לדחות התשלום בגין מוצרים שסופקו על ידכם לאחר...". ואכן, התובעת לא הביאה ראיות כי פנתה בעבר לאקרשטיין בתביעות וטענות בענין השינוי שחל בהיקף העבודה, אלא שהפנתה טרוניותיה כנגד ח.פ.ת ופויירשטיין בלבד. מעבר לאמור, הדברים הנ"ל מלמדים כי התובעת גם לא ראתה באקרשטיין כמי שאחראית לפצותה בגין השינוי בהיקף העבודות. חקירתו הנגדית של העד דוד ביטון ע"י ב"כ התובעת לא הוסיפה דבר שיכול לתמוך בעילת התביעה כנגד אקרשטיין. 62. התובעת טענה, כי הוטעתה ע"י יעקב יעקב, בכך שזו הציגה בפניה מצג שווא לפיו השינוי בהיקף הכספי של הפרויקט ידון בסיום העבודה והתובעת תזכה בתמורה הולמת. הוכח בפניי, כי לא בהטעיה מדובר. יעקב יעקב האמינה, לתום לבה, כי המזמינה - ח.פ.ת, אכן תקח בחשבון בסיום הפרויקט את הגידול שחל בהיקף העבודה, ובהאמינה כך דרבנה את התובעת להמשיך בביצוע העבודות. התנהלות זו אינה מקימה עילה לתובעת כנגד יעקב יעקב. 63. על מנת שיהא ניתן לחייב את יעקב יעקב ואקרשטיין בפיצוי כלשהו לתובעת, על התובעת להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הנזק להפרה, ולשם כך יש להוכיח גם שמדובר בנזק שהיה צפוי מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה. סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) קובע: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה, ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". הדברים נאמרים ביתר שאת לגבי אקרשטיין, אשר לא הייתה בינה לבין התובעת מערכת יחסים חוזית המטילה עליה חיוב לשאת בתשלום כלשהו בגין העבודה. אקרשטיין לא התחייבה לשלם לתובעת תמורה כלשהי בעד העבודות שהתובעת לקחה על עצמה במסגרת פרויקט בניית הקיר. כל שהתחייבה אקרשטיין הוא לספק לתובעת את האלמנטים הדרושים לבניית הקיר, ובכלל זה תכנון ופיקוח על הביצוע, כנגד תמורה מוסכמת שעל התובעת לשלם לה. ובאשר ליעקב יעקב, הרי שהיא נמצאת מבחינת הנזק "באותה סירה" עם התובעת, אם-כי בשיעור נמוך בהרבה. 64. זאת ועוד, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין "הבטחותיהן" של יעקב יעקב ואקרשטיין לבחירתה של התובעת בקיום החוזה, תחת מחאה, ולא בהפסקת העבודה והשתחררות מהחוזה. לא הוכח, כי יעקב יעקב ואקרשטיין הבטיחו, כי ח.פ.ת תשלם תוספת תמורה בגין הגידול בהיקף העבודות; התנהלותם בעניין זה לא הייתה יותר ממשאלת לב, כי אכן כך יקרה, ומתוך אמונה שהתובעת תזכה לתמורה הולמת מאת ח.פ.ת ובעקבות כך אף דרבנו השתיים את התובעת שלא להפסיק את העבודות. סבורני, כי אין די בכך כדי להטיל חיוב על יעקב יעקב ואקרשטיין לפצות את התובעת. לאור האמור, דין התביעה כנגד הנתבעות 2 ו-3 להידחות. קביעת גובה הפיצוי לתובעת: 65. כאמור פירוט לאותן עבודות נוספות עפ"י טענת התובעת, מופיע בסעיף 121 לכתב התביעה (על סעיפי המשנה שבו). דרישת התובעת לתשלום בגין העבודות הנוספות נתמכת בחו"ד מהנדס קוראלרו (ת/6). בין יתר טענות התובעת, תביעה בגין הפרשים במדידת מ"ר חזית לקיר. לטענתה, בעוד שס"כ מ"ר חזית שבוצעו 4,987.35 מ"ר, אושרו ע"י הנתבעות 1 ו-4 בחשבון הסופי רק 4,941 מ"ר, 46 מ"ר פחות. יתר הדרישות הכספיות של התובעת, הן בגין עבודות חריגות, מעבר לחוזה: תוספת תשלום עבור מילוי רגיל מחוץ לתחום הקיר, בסך כ-357,000 ₪; פיצוי בגין התארכות זמן הביצוע בסך 172,000 ₪; תוספת מחיר עבור אי-ביצוע קיר "אשטרום" עד גובה סופי בסך 76,000 ₪; עריכת תכניות ושינויים, בסך 325,000 ₪: חפירה, חציבה, ניקוז וביוב מתחת לקווים קיימים ופועלים, בסך כ-17,200 ₪; פריצת כביש אספלט ותיקונו, בסך 2,100 ₪; פריצת מדרכה מגוננת ותיקונה בסך כ-1,600 ₪, ועוד. 66. התובעת טענה, הן בתביעה והן בסיכומיה, כי החשבון הסופי שהוגש על ידה בתאריך 27/05/02 כולל פירוט של העבודות, הן לפי החוזה המקורי, והן אלה שנוספו כעבודות חריגות ונוספות, ושבוצעו על ידה, ושבגינם לא שולמה התמורה (ר' סעיף 31 לסיכומי התובעת). החשבון הסופי שהוגש ע"י התובעת צורף כנספח יח' לתצהיר ת/7. כעולה מהחשבון נמדדו ע"י התובעת 4,980 מר' חזית הקיר, לפי עלות מוסכמת של 648 ₪, ובסה"כ 3,227,040 ₪. מעבר לכך, מפורטים בחשבון הסופי העבודות הנוספות, כטענתה, ושבגינן היא תובעת תוספת תשלום בסך 1,160,380 ₪. יעקב יעקב טענה בסיכומיה, כי אמנם יש לה אינטרס שהתובעת תקבל תמורה גבוהה ככל שניתן, תמורה שבכל מקרה תשלומה אינו חל עליה; אך לגופו של עניין, אין התובעת זכאית לתוספת תשלום כלשהו בגין עבודות נוספות הנטענות על ידה, הואיל והמחיר היה מבוסס על כמות ה-מ"ר של חזית הקיר שבוצעה בפועל, ואלה חושבו במלואן, לרבות שטח החזית שנוסף עקב הוספת האדניות. ששון יעקב העיד, כי בחישוב התמורה נלקח בחשבון מ"ר חזית "כולל העיקולים", שנוצרו עקב השינוי בתכנון האדריכלי, אך לא שולמה תמורה עבור בנית האדניות (עמ' 82, ש' 18). 67. עוד טוענת יעקב יעקב, כי התובעת אינה זכאית לתוספת תשלום בגין התארכות זמן הביצוע, כאשר היא בעצמה הקבלן המבצע והשולט על לוח הזמנים. לעניין טענת התובעת לתוספת תשלום עבור עבודות מילוי שהתווספו, לרבות עבודות חפירה וחציבה, טוענות הנתבעות 1 ו-4, כי היה עליה לקחת אפשרות זו בחשבון, בעת שהגישה הצעתה. עבודות אלה הינן בגדר עבודות לוואי להקמת הקיר המשוריין והן חלק מתהליך הקמת הקיר. 68. מסכים אני עם טענת הנתבעות 1 ו-4, כי עבודות המילוי, אף שאלה חרגו בהיקפן ממה שהתובעת צפתה מראש, אין בהן כדי לזכותה בתוספת תשלום. היה על התובעת לקחת עבודות אלו בחשבון בעת הגשת הצעתה. בענין זה אין לומר, כי תנאי המכרז לא היו ברורים. אין על-כן מקום לפסוק לתובעת תוספת תשלום בגין עבודות המילוי הנוספות הנטענות. 69. עוד טוענות הנתבעות 1 ו-4, כי התובעת לא הוכיחה ביצוע עבודות נוספות וחורגות מן המוסכם, כגון הנחת צינורות, ביצוע פתחים, ביצוע נקודות ניקוז וכיו"ב. כן לא הסבירה התובעת מדוע עבודות אלה הן חריגות, ואינן כלולות מלכתחילה בקיר המשוריין הכולל כל האלמנטים בחזית ובעומק הקיר. גם בעניין זה מסכים אני עם עמדת הנתבעות 1 ו-4; מדובר במרכיבים שונים של העבודה. העובדה, כי בסיס התמחור נקבע לפי מ"ר חזית קיר, אין פירושה שהתובעת התחייבה להקים את הקיר בלבד, וכל אשר מאחורי הקיר, מתחתיו, וסביבו, ובכלל זה עבודות נלוות של תשתית וניקוז, הינם בגדר עבודות נוספות שלא נכללו בחוזה. הרי לפי תנאי המכרז, נכללו כל העבודות תחת סעיף תמחור אחד, באלה המילים: "קיר מקרקע משוריינת, בהתאם לפרטים והתכניות כולל, קיר הכובד בקצהו העליון של הקיר וכל העבודות והחומרים בתחום הקיר ושריון הקרקע. הקיר ימדד במ"ר חזית לפי שטח הפנים הגלוי הסופי אלא אם סומן אחרת בפריסה". (ההדגשה שלי - ס"י). הדברים הובהרו בהזדמנות נוספת בתנאי החוזה, בסעיף ו' לנספח ג' 1 - 1/40 לנספחי החוזה (מצורף לתצהיר נ/2): "תכולת המחיר של הקיר תכלול את כל הדרוש לביצוע קיר קרקע משוריינת. החפירה והפירוקים בתחום הקיר, החפירה להחלפת קרקע, המילוי לסוגיו השונים לרבות עבודות העוגנים והרשתות לסוגיהם (על פי שיטת הקיר), חזית הקיר מבטון, ראש הקיר ויסוד הקיר". 70. לא כך באשר לעלויות הנוספות, ככל שהן נובעות משינוי התכנוני-ארכיטקטוני שחל בחזית הקיר ואשר התבטא בבנייתו שלא במראה אחיד, אלא ע"י יצירת מגרעות, ומפתני פילוס. נשאלת השאלה, איך ניתן להעריך את השכר הראוי בגין השינוי שחל בתכנון חזית הקיר. עיקר העלויות הנוספות, כטענת התובעת, בשל התארכות זמן הביצוע. בעניין זה סומכת התובעת ידה על חו"ד המומחה מטעמה, ראובן קורלרו. אכן צודק ב"כ הנתבעות 1 ו-4, חו"ד מומחה אינה תחליף לראיות נוספות ונחוצות שהיה על התובעת להביא, בכל הקשור לעלויות הנוספות בהן נשאה כתוצאה מהשינוי התכנוני; אלא שעובדה אחת אינה שנויה במחלוקת, והיא שלתובעת אושרה תוספת זמן ביצוע של 5 חודשים נוספים על הזמן המקורי שנקבע לסיום העבודה והוא 4 חודשים מעת מתן צו התחלת העבודה. גם בעניין זה קיים קושי לקבוע אם כל תוספת הזמן הייתה תוצאה של השינויים בתכנון חזית הקיר, או שמא בהתנהלות אחרת של התובעת. טוען ב"כ הנתבעות 1 ו-4, כי בפועל לא נגרם כל נזק כספי לתובעת עקב התארכות זמן הביצוע, וכי התארכות זמן הביצוע הינו חלק מסיכוני התכנון הכושל של התובעת. אכן קורה וזמן וביצוע מתארך בשל הערכות כושלות, מצד הקבלן, אשר לא חזה מראש את הסיכונים והמכשולים השונים במהלך ביצוע הפרויקט, או שלא נערך להם כראוי. כל אלה יספוג הקבלן, ואין בהם כדי לזכותו בתוספת תשלום. אלא, שמקום בו התארכות זמן הביצוע מקורה בשינוי שחל בהיקף העבודה לאחר ההתקשרות החוזית, כפי המקרה שבפנינו, הרי שמובן כי התארכות זמן הביצוע מזכה את הקבלן בתוספת שכר ראוי. הקושי בענייננו הוא להפריד בין התארכות בזמן הביצוע בשל העבודות הנוספות שהיו פועל יוצא של השינוי התכנוני, בגינן זכאית התובעת לתוספת תשלום, לבין התארכות זמן הביצוע בשל הערכות מוטעות של התובעת, שאין היא מזכה אותה בתוספת תשלום. 71. מסכים אני עם המומחה מטעם התובעת, כי יצירת מפתני פילוס בחזית הקיר, כרוכה בהתארכות זמן הביצוע, בהשוואה לחזית קיר אחידה. דומה, כי בעניין זה אף אין מחלוקת בין הצדדים. המומחה מסביר, כי יצירת ערוגות דורשת עבודה בשורות מדודות לפי גודל הערוגות, ביצוע התאמות אלמנטים במפגשים בין רדיוסי הערוגות, עבודה בשטחים מוגבלים, שימוש בכלי עבודה קטנים, דוגמת בובקט, לצורך פיזור והידוק חומר גרוס בגב הקיר, ואף עבודת ידיים לצורך פיזור חומר גרוס, והידוק במכבש ידני. גם בהתקנת רשתות ההידוק יש צורך בחיתוך בחזית שאינה ישרה, במקום התקנת רשתות הידוק בקווים ישרים לפי התכנון המקורי. טוען המומחה, כי יצירת מפתני פילוס הגדילה נפח הבטון שנצרך, בכמות של 375 מ"א; בעלות של 35,625 ₪. חישוב זה אינו מקובל עליי. אין חולק, כי החזית הכפולה שנוצרה בשל מפתני הפילוס נלקחה בחשבון בעת מדידת שטח החזית של הקיר. משכך, התובעת קיבלה את התמורה המוסכמת בעד מ"ר חזית, שזהו בסיס התמחור היחיד, אשר כוללים, מן הסתם, את כמות הבטון הנוספת. המומחה העריך תוספת זמן של 10 דקות עבודה של פועל לכל אלמנט בנוי, ב-15 ערוגות עם רדיוס משני הצדדים, בגובה ממוצע של 3 מר' כל ערוגה, סה"כ בניית 2,100 אלמנט ברדיוסים של הערוגות, בסכום של 17,600 ₪; ועוד העריך עלות עבודות נוספות לפיזור והידוק חומר גרוס בשכבות בגובה 3 מר' (גובה כל ערוגה), בשל השימוש במכבש ידני, בובקט, עבודת ידיים ומשאית בסכום של 253,750 ₪; חיתוך רשתות השיריון המתחייב מהרדיוסים שנוצרו מהערוגות, הוערך על ידו ב-18,000 ₪. כאמור, מדובר בהערכות בלבד, כאשר אין חולק שהתובעת לא הציגה ראיות לתמוך בהערכות אלו. 72. משכבר קבעתי, כי השינוי בתכנון החזית מזכה את התובעת, במישור העקרוני, בתוספת תשלום, ועל-אף הקושי בכימות השכר הראוי בגין התארכות זמן הביצוע, הכרוך בין היתר בביצוע עבודות נוספות ובהתקדמות איטית בעבודה לצורך הקמת מפתני הפילוס, יהא זה נכון וצודק לפסוק לתובעת פיצוי בגין כך ולוּ על דרך האומדנה. הערכות המומחה מטעם התובעת אמנם לא נסתרו, אלא שהן גם לא נתמכו בראיות. בהתחשב בכך שמדובר אך בהערכות שאינן נתמכות בראיות מצד התובעת, כגון יומני עבודה, עדויות וכו', ולאחר ששקלתי בדעתי, הנני מעמיד את השכר הראוי בגין העבודות הנוספות הנ"ל, על דרך האומדנה, על סך 200,000 ₪ (לפני מע"מ), זאת אף בהתחשב ולאחר הפחתת חלקה של יעקב יעקב, בשיעור 5%, בערכים של היום. ראיתי לקבוע את גובה הפיצוי על דרך האומדנה, משום הקושי לקבוע את סכום הפיצויי בדייקנות. יפים לענייננו דבריו של השופט א' ברק (כתוארו אז), ב-ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2)800, סעיפים 4 ו-5 לפסק דינו: "4. ... ... מהי מידת הוודאות והדיוק, המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי. האם עליו להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן לקבוע את מידת הנזק ואת שיעור הפיצוי במידת ודאות ודיוק מוחלטים, או שמא ניתן להקל עליו בעניין זה? ידועים מקרים, שבהם אין כל אפשרות להעריך את הפיצוי והנזק במידת ודאות מרובה. האם יש בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע ? הגישה המקובלת היא, כי מקום שהוכח קיומו של נזק, אין באי-האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים" (ע"א 525/79 [6] בעמ' 285). "מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעורו במדוייק אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק (ע"א 525/79 [6], בעמ' 285). תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה (reasonable certainty), כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין. ........ ...על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראה: ע"א 711/72 [2], בעמ' 400; ע"א 304/68 [7], בעמ' 371). על-כן נפסק, כי "מכיון שלא ניתן היה במקרה דנא להוכיח במדוייק את שיעור הנזק, רשאי היה בית-המשפט המחוזי לעשות אמדן של הנזק" (ע"א 525/74 [6]. בעמ' 288)." בהמשך, בסעיף 5 לפסק דינו מנמק השופט ברק טעמיו לאימוץ גישה זו אשר אינה דורשת ודאות גמורה ומשאירה קביעת הפיצוי לאומדנא דדיינא בלבד, בין היתר, כי "... יש בו במבחן הוודאות הסבירה כדי ליצור איזון ראוי בין האינטרס של הנפגע לקבל פיצוי על נזק שנגרם לו, גם אם הוא נתקל בקושי להביא הוכחות ודאיות, לבין האינטרס של המפר, שלא להיות חשוף לתביעת פיצויים, שאינה מעוגנת למערכת העדויות שבמשפט (ע"א 531/71 [8], בעמ' 114)." ר' בעניין זה גם פסק-דינו של כב' השופט ג'ובראן ב-ע"א 9656/05 + ע"א 11189/05, נפתלי שוורץ ואח' נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ ואח', 22.11.2006, סעיפים 16+15 לפסק-הדין והפסיקה המאוזכרת שם. קובע כב' השופט ג'ובראן, בסעיף 16 לפסק-דינו, שם: "אכן, מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעור הנזק במדוייק, אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק. אין אנו נדרשים בהכרח לדיוק מתמטי ולוודאות מוחלטת. די כי הנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו בוודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין (ראו ע"א 294/92 דרוק נ' אהרון, פ"ד מז (2) 23 (1993)". 73. אין מקום לדרישת התובעת לפיצוי בגין בניית קיר נמוך מהקיר המתוכנן. בעניין זה מקובלת עליי טענת ב"כ הנתבעות 1 ו-4, כי לתובעת לא נשמרה הזכות שהקיר יבוצע עד לגובה מסוים. אדרבא, על-פי תנאי המכרז, הותר למזמין להורות על ביצוע חלקי של הפרויקט, כאשר הדבר אינו גורר שינוי בבניית היסודות של הקיר, ואלה אמורים להתאים לאופציה כי בעתיד יושלם הקיר למלוא הגובה המתוכנן. גם התביעה לתוספת תשלום עבור "ביוב מתחת לקווים קיימים ופועלים" (סעיף 121.9 לתביעה) דינה להידחות. בתנאי המכרז, מסמך ג' 1 - מפרט מיוחד (מצורף לתצהיר יצחק פויירשטיין, נ/1), צוין מפורשות בסעיף 00.07, כי בשטח העבודה קיימים צינורות ומתקנים תת-קרקעיים, וכי באחריות הקבלן לבדוק ולוודא מיקומם ושמירה על שלמותם. אין גם מקום לדרישה לתוספת תשלום עבור עבודות מדידה לצורך סימון הערוגות. משזוכתה התובעת בחישוב שטח חזית הכולל את שטח הערוגות, וכן בתשלום נוסף בגין התארכות הביצוע, אין היא זכאית לפיצוי בגין עבודות המדידה. הרי מוסכם עפ"י החוזה, כי הוצאות התכנון, לרבות ההוצאות הישירות והעקיפות הדרושות לצורך הכנת תכניות העבודה חלות על הקבלן (סעיף ב. לנספח ג' 1 - 1/40 לנספחי החוזה; מצורף לתצהיר נ/2). המחלוקת באשר למדידת שטח חזית הקיר: 74. התובעת טוענת, כי שטח הקיר שבוצע הינו 4,987 מר'; בעוד הנתבעות 1,3 ו-4, אישרו תשלום עבור שטח של 4,941 מר' (ר' עדות אלי גוליק, עמ' 49, ש' 3, פרוטוקול 22/05/08). בענין זה לא הוכח, כי מדידת התובעת עדיפה על פני מדידת הנתבעות, ומכאן שלא ראיתי לאמצה ולזכותה בגין ההפרש הנטען. עפ"י תנאי החוזה, "הקירות יימדדו לתשלום לפי שטח חזית הקיר בין פני הקרקע הסופיים בחזית הקיר לפי הפריסות לבין מפלס ראש הקיר המופיע בתכנית" (סעיף ו' לנספח הנ"ל). הערכה ראשונית של שטח החזית (סעיף 40.7 לחוזה, בעמ' 60 למכרז, נספח ל-נ/2), עמדה על 4,925 מ"ר. עפ"י חשבון סופי, מ-27/05/02 שהוגש ל-ח.פ.ת נמדדו 4,980 מ"ר חזית, ולא 4,987 מ"ר. מכאן שההפרש עומד על 39 מ"ר, בגינם יש לשלם 25,272 ₪. לאחר הפחתת 2% "בגין בדיקות" (ראה סיכום חשבון בסעיף 121 לתביעה), ועוד 5% חלקה של יעקב יעקב, תעמוד היתרה על סך 27,528 ₪. נוסף לסכום הנ"ל, טוענת התובעת, יש לשלם יתרת חשבון סופי שטרם שולמה, בסך 10,033 ₪ (ראה סעיף 121, סיכום לתצהיר ת/7, ולתביעה). סכום זה בעיקרו אינו שנוי במחלוקת. כעולה מפניית ח.פ.ת אל יעקב יעקב מתאריך 13/09/05 (ר' ת/18), יתרת החשבון שח.פ.ת מאשרת אותו, ואשר טרם שולם, לפי חישוביה, עמד אז על סך 9,850 ₪ (ר' גם את הנספח ל-ת/18); אלא שח.פ.ת התנתה ביצוע התשלום בחתימה על כתב ויתור והצהרה על היעדר תביעות. לאחר הפחתת שיעור של 5% לטובת יעקב יעקב, תעמוד היתרה ע"ס 9,357 ₪. 75. לסיכום, הנני דוחה את התביעה כנגד הנתבעות 2 ו-3. הנני מקבל את התביעה נגד הנתבעות 1 ו-4, ומחייבן, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. סך 200,000 ₪ (לפי סעיף 72 לעיל). ב. סך 27,528 ₪ (לפי סעיף 74 לעיל). ג. סך 9,357 ₪ (לפי סעיף 74 לעיל). אופן שערוך הסכומים: 76. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי יש להוסיף ליתרת החוב "התייקרות חוזית" סכום כפי שציין בסעיף 69 לסיכומיו, אך סָתַם ולא פירש. ראיתי לשערך את הסכומים הנקובים בסעיפים 75.ב.ג. לעיל (תוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק), נכון ליום החשבון הסופי, 13/9/05 (ר' ת/18). לפי-כך, הסך של -.27,528 ₪ יעמוד על 40,000 ₪ (במעוגל), והסך של -.9,357 ₪ יעמוד על 13,600 ₪ (במעוגל). באשר לסכום הפיצוי על דרך האומדנה בסך -.200,000 ₪, כאמור לעיל, האומדנה הינה נכון ליום מתן פסק הדין. לסכומים הנ"ל יש להוסיף מע"מ כחוק. לסכום שיתקבל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 20%, והוצאות משפט בסך 15,000 ₪. לא ראיתי לפסוק הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין דחיית התביעה נגד הנתבעות 2 ו-3; זאת בשל אופן התנהלותן לאורך כל הדרך, מעת הוצאת המכרז ועד להגשת התביעה, כפי שהדברים באו לידי ביטוי בגוף פסק-הדין. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת, באמצעות בא-כוחה, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בניההיתר בניה