1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע, עקב דחיית תביעתה לתשלום דמי אבטלה. 2. התובעת עבדה במסעדה "סוף הדרך" הנמצאת בבאר-שבע החל מ-9/98. מסעדה זו נמצאת בבעלות בעלה (להלן: "המסעדה"). 3. התובעת עבדה אצל בעלה עוד לפני נישואיה ב-1/98 כבר ב-1994, כאשר עבדה בפאב "הפסיכודלי" ועם פתיחת המסעדה ב-9/98 עברה לעבוד שם. 4. התובעת עבדה כמנהלת משמרת בשעות 09:00 עד 16:00, 5 ימים בשבוע וביום ו' עבדה 4 שעות. 5. התובעת קיבלה משכורת קבועה כנגד תלושי שכר. 6. שעות עבודתה ודרך עבודתה של התובעת נקבעו על-ידי בעלה. 7. התובעת הפסיקה לעבוד, כאשר היתה בשמירת הריון, ובחופשת לידה. לאחר סיום חופשת הלידה, ביקשה התובעת לעבוד בהיקף משרה מצומצם, אולם בעלה סרב לכך ועל כן פוטרה. 8. בעקבות כך, התובעת קיבלה פיצויי פיטורים. 9. התובעת כאמור הגישה תביעה לדמי אבטלה ונדחתה. 10. הנתבע טוען בסיכומיו, כי אינו כופר בחלק העובדתי לו טענה התובעת. 11. לטענת הנתבע בהתאם לסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995, בן זוג אינו יכול להחשב עובד של בן הזוג האחר (להלן: "החוק"). מנוסח ההגדרה ברור, כי אישה אינה יכולה להחשב עובדת שכירה של בן זוגה עם קיומם של יחסי עובד מעביד או בלעדיהם וחובה עליה להרשם כעצמאית. 12. הנתבע מפנה לתקנה 24 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א -1971, לפיה היה על התובעת ובעלה לשלם דמי ביטוח כעצמאיים ולהחשב ככאלה ועל כן, אין התובעת זכאית לדמי אבטלה. 13. התובעת טענה בסיכומיה, כי הנתבע שילם לה גמלת שמירת הריון ודמי לידה כשכירה ב-4/01. 14. יתרה מזו, התובעת הוכיחה מבלי שהדבר נסתר, כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין בעלה. כמו כן, הוכיחה קיומה של עבודה סדירה, ושהעבודה היתה מתמלאת על-ידי מישהו אחר אם התובעת לא היתה מבצעת אותה. 15. הכרעה הנתבע מתבסס בטענותיו בראש ובראשונה על הפרשנות שיש לתת להגדרת המונח "עובד" בחוק. בסעיף 1 מופיעה הגדרת עובד - "עובד - לרבות בן משפחה , אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה היא היתה נעשית בידי עובד; לעניין זה, "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד , נכד, אח או אחות;" לטענת הנתבע, מאחר והגדרת בן משפחה אינו כולל בן זוג, לא יכולה להיות התובעת עובדת של בן זוגה. 16. לטעמנו, פרשנות זו הינה מצמצמת וניתן לראות גם במי שאינו נכנס להגדרת בן משפחה עובד ובלבד שהתקיימו בינו לבין קרובו - יחסי עובד מעביד. לפי פרשנות מרחיקת לכת זו, המוצעת ע"י הנתבע, מי שעובדת כמזכירה במשרד של בעלה, לא תחשב עובדת. תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת. ברור, שמי שנכנס להגדרת "בן משפחה", אינו חייב להוכיח קיום יחסי עובד מעביד אלא די בהוכחת שני התנאים בסעיף - עבודה סדירה, ושלולא עשה אותה המבוטח, היה עושה אותה עובד אחר. הגדרת הסעיף כוללת את המילים לרבות ובכך יש כדי, שהתובעת תחסה תחת כנפיה של ההגדרה, גם אם אינה נכנסת להגדרת "בן משפחה". על כן, התובעת הינה עובדת כהגדרת החוק. 17. יחד עם זאת, גם אם היינו מקבלים את הפרשנות של הנתבע למונח עובד בסעיף 1 לחוק, לפיה התובעת אינה באה בגדרו, היינו עדיין סבורים, שיש לקבל את התביעה מאחר ובין התובעת לבעלה התקיימו יחסי עובד מעביד בהתאם למבחנים הנוהגים בפסיקה - והנתבע אינו כופר בכך. 18. בפרשת דנג"ץ סרוסי, נפסק, כי המונחים עובד ומעביד המופיעים בחוק צריכים להתפרס על רקע היעדים הסוציאליים שאותם ביקש חוק הביטוח הלאומי להגשים: "ביטוח אבטלה הוא ביטוח סוציאלי. ככל ביטוח סוציאלי הוא בא לבטח בפני סיכון של חוסר ביטחון סוציאלי, הנגרם בשל הפסקה או צמצום בהכנסה הכספית הרגילה. הסיכון המבוטח בביטוח אבטלה הוא אובדן ההשתכרות בשל אבטלה. מטרתו של הביטוח היא הגנה על רמת חייו של המובטל. ביטוח האבטלה בא לאפשר לאדם, אשר נפלט ממעגל העבודה להתקיים בכבוד עד שימצא מקום עבודה חדש. הביטוח נועד גם לאפשר למובטל פרק זמן סביר למצוא עבודה חלופית, בלא שייאלץ להסכים, מחמת היעדר הכנסה להצעת העבודה הראשונה." ראה: דנג"ץ 4601/95 סרוסי נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נב (4) 817, 830. 19. יוצא איפוא, כי התכלית המונחת ביסוד ביטוח אבטלה אינה מתיישבת עם הגישה, כי מי שהועסק אצל בן זוגו ודווח כשכיר, אינו מבוטח בביטוח אבטלה. גם התובעת איבדה את מקור מחייתה, וגם על רמת חייה יש להגן, כמו גם על קיומה בכבוד. האופן, שבו עליה היה לדווח אם כשכירה או כעצמאית, על אף שאין חולק על כך, כי התקיימו יחסי עובד מעביד, אינו רלבנטי לצורך תמיכה במי שאיבד את פרנסתו. 20. כפי שנפסק בפרשת סרוסי, יש לבחון את הגדרת עובד לגבי כל ענף ביטוח בפני עצמו. לכן, לצורך ביטוח אבטלה יש לבחון היטב מי שמתקיימים בו יחסי עובד מעביד גם אם אינו נכנס להגדרת עובד בסעיף 1 לחוק. גם אם המשמעות האוטומטית שהיה על התובעת לדווח על עצמה כעצמאית, הדבר נכון רק לעצם הדיווח כאשר בפועל לא היתה עצמאית כלל, אלא עובדת לכל דבר ועניין. 21. אשר על כן, משהוכיחה התובעת ללא כל עדות לסתור, כי התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין בעלה, יש לזכותה בדמי אבטלה. 22. על כן, התביעה מתקבלת. 23. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך - 2,000 ש"ח, בתוספת מע"מ אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. דמי אבטלה