בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מעין צור) בת.א. 09-09-530 מיום 20/10/10, אשר דחה את תביעת המערער. 1. העובדות הצריכות לענייננו: א. המערער הינו עו"ד אשר טיפל בעניינו של המשיב בסוגיה של רשלנות רפואית, בגינה הגיש תביעה מטעמו בת.א. 19712/01 בבית משפט השלום בחיפה נגד בית החולים רמב"ם (להלן: תביעת הרשלנות). בשנת 04' החליט המשיב להעביר את הטיפול בתביעת הרשלנות לעו"ד אחר מטעם הסיוע המשפטי. במסגרת ההעברה, נחתם הסכם משולש בין המשיב, המערער ועו"ד נחשון אשר מונה כבא כוחו של המשיב, לפיו התחייב המשיב לשלם למערער שכר טרחה בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, וכן סכום נוסף בסך 6,203 ₪ בגין הוצאות משפט, אגרות וחוות דעת, כאשר הסכומים הנ"ל נושאים הפרשי ריבית והצמדה מיום 25/10/04 ועד ליום התשלום בפועל (להלן: החוב). התשלום נועד להתבצע בתוך שבוע מיום קבלת פסק הדין בתביעת הרשלנות, עבור טיפולו של המערער בתביעת הרשלנות עד לאותו מועד, ועו"ד נחשון התחייב להעביר סכומים אלה למערער מתוך הכספים שישולמו לו אם יזכה המשיב בתביעתו (להלן: ההסכם). ב. ביום 3/7/09 דחה בית משפט השלום בחיפה את תביעת הרשלנות של המערער בת.א 19712/01, אך המשיב לא שילם את חובו למערער. ג. משהגיש המערער תביעה לתשלום שכר הטרחה וההוצאות על פי ההסכם, העלה המשיב טענות מטענות שונות, לרבות הטענה כי ההסכם היה מותנה בזכייתו בתביעת הרשלנות, כי ההסכם סטה מדברים שהוסכמו בעל פה לפני כן בין הצדדים וכיוצא בזה. ד. בפסק דין מנומק, שניתן לאחר שמיעת ראיותיהם של הצדדים, לרבות עדותו של עו"ד נחשון אשר היה צד להסכם והוזמן כעד מטעמו של המערער, דחה בית משפט קמא לגופן את כל טענות המשיב. דא עקא שלאחר שמיעת הראיות וחקירות הצדדים, בתחילת הסיכומים בעל פה, העלה המשיב לפתע טענה חדשה - לדבריו הופטר מכל חובותיו במסגרת הליך פשיטת רגל שיזם עוד ביום 22/2/07. משכך, איפשר בית משפט קמא לצדדים להגיש סיכומיהם בכתב ולהתייחס לסוגיית ההפטר. ה. המערער התנגד להרחבת חזית במסגרת הסיכומים, אך בית המשפט קמא דחה טענה זו בקובעו, כי טענת ההפטר אינה טענה הנוגעת לעצם קיומו של החוב השנוי במחלוקת, אלא משחרר את החייב מחובתו לפרוע אותו לפי סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח משולב), התש"מ- 1980 (להלן: הפקודה). כן הפנה בית המשפט קמא לאמור בסעיף 71(א) לפקודה, בקובעו כי אף שמדובר בחוב עתידי, הוא היה חוב בר תביעה במועד בו ניתן צו הכינוס. לפיכך, דחתה השופטת קמא את תביעת המערער לשכר טרחה והוצאות, בקובעה כי ההפטר פטר את המשיב מתשלומם. על כך הוגש הערעור שבפני. 2. טיעוני המערער א. המערער טוען כי טעה בית משפט קמא משהתייחס לצו ההפטר ולטענות המשיב על פיו, שעה שלאורך כל ההליכים העלים המשיב והסתיר את דבר קיומו, ו"שלף" את הטענה רק בתום הדיון. סעיף 69(ב) לפקודה קובע כי פושט הרגל רשאי לטעון בכל הליך שיוגש נגדו כי עילת התביעה אירעה לפני שהופטר. השאלה אם אירעה עילת התביעה לפני ההפטר אמורה להיות פלוגתא במשפט, אך משבחר המשיב שלא להעלותה, הוא מנוע מלהעלותה במשך הדיון . מדובר בטענת חסרת תום לב, הן כלפי בית המשפט והן כלפי המערער, שכל מטרתה למנוע מהמערער להתייחס בצורה ממצה לכל סוגיית ההפטר. ב. ועוד, במסגרת הליך פשיטת הרגל שיזם המשיב עצמו, לא פעל המשיב על פי הוראותיו של בית המשפט המחוזי הדן בעניינו. בצו הכינוס הורה בית המשפט למשיב להודיע לכל נושיו על מתן צו הכינוס, בין הנושים שפעלו נגדו במסגרת הוצאה לפועל, והן אלה שטרם פעלו נגדו. משלא הודיע המשיב למערער על קיומו של צו הכינוס, ולא המציא לו את צו הכינוס, הפר את הוראות בית המשפט, ולא איפשר למערער לפעול כנושה ולממש את זכויותיו בהליך פשיטת הרגל, לרבות התנגדות למתן הפטר בהליך. התנהגות המשיב מלמדת כי המשיב לא סבר שמדובר בחוב בר תביעה בעת מתן צו הכינוס, וממילא לא הופטר ממנו במסגרת ההפטר. עוד נטען כי צו ההפטר אינו חל על החוב נשוא התביעה, גם מכח סעיף 69(א)(3) לפקודה. ג. לחלופין, טעה בית משפט קמא משלא השית על המשיב הוצאות משפט נוכח התנהלותו והסתרת ענין ההפטר עד לאחר תום שלב ההוכחות, משביזבז זמן יקר ואילץ את המערער להוציא הוצאות, לרבות בגין זימונו לעדות של עו"ד נחשון, ולהשקיע מאמצים לחינם לאורך הליך שלם. 3. טיעוני המשיב א. המשיב מצטרף להנמקות של בית משפט קמא ומבקש לדחות את הערעור. לטענתו, עצם קיומו של ההפטר אינו מהווה הרחבת חזית, אין מדובר בענין פרוצדורלי, והתשתית העובדתית הונחה במלואה כבר בשלב הגשת כתבי הטענות. ענין ההפטר הוא משפטי, ואין למנוע ממנו להעלותו, במיוחד לאור העובדה כי לא נגרם למערער עיוות דין, משניתנה לו האפשרות להתמודד עם טענת ההפטר והוא שטח את טענותיו במסגרת הסיכומים . ב. חובו של המשיב נוצר עם חתימת ההתחייבות ולכן הוא חוב בר תביעה בגינו הופטר המשיב עם קבלת ההפטר. עצם טענתו של המערער כי השקיע הוצאות לחינם במהלך ההליך כולו מלמדת כי הוא מכיר בכך שההפטר חל על החוב נשוא התביעה. ג. לגופו של ענין טוען המשיב כי אין לחייבו על פי ההתחייבות, שאינו זוכר את נסיבות חתימתה, אך מכל מקום סוכם כי המערער לא יהיה זכאי לשכר טרחה אם תדחה תביעת הרשלנות. המערער היה בטוח בסיכויי ההצלחה של המשיב בתביעת הרשלנות, אך משסתר המומחה מטעם בית המשפט את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב, חשש המערער שלא יהיה זכאי לשכר טרחה ולכן החתים את המשיב על הסכם כאמור, אשר אינו משקף את ההסכמות בין הצדדים. המערער ניצל לרעה את חוסר ההבנה של המשיב, פעל בחוסר תום לב והפר את חובת האמון שלו כלפיו. דיון 4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הן בבית משפט זה והן בפני בית משפט קמא, את כל הראיות שהובאו בפני שתי הערכאות ואת פסק דינו של בית משפט קמא, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. קביעות עובדתיות 5. בית משפט קמא, אשר שמע את הצדדים ועדיהם והתרשם מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי, שוכנע בדבר חבותו של המשיב לשלם למערער שכר טרחה והוצאות על פי ההסכם, ודחה את כל טענותיו העובדתיות לגופן. לא למותר לציין כי המערער העיד את עו"ד נחשון, אשר היה צד להסכם ועדותו תמכה בגרסת המערער. כבר בפתח הדברים יודגש כי "...אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים ובקביעות מהימנות של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים וכאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות או במקום בו מתגלים פגם או שגיאה עקרונית, היורדים לשורש הדברים, בהערכת הראיות ובקביעת העובדות [ראו למשל: ע"א 8126/07 עזבון המנוחה ברוריה צבי נ' בית החולים ביקור חולים (לא פורסם, 3.1.2010) בפסקה 29; ע"א 989/03 א' חטר-ישי, משרד עורכי דין נ' חיננזון, פ"ד נט(4) 796, 807 (2005)]..." (ע"א 10854/07 פיקהולץ נ' SOHACHESKI (טרם פורסם, 17/3/2010), מפי הש' דנציגר). הקביעות העובדתיות של בית המשפט קמא מבוססות על התרשמותו מהעדויות שהובאו בפניו באופן ישיר ובלתי אמצעי. כאמור, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה המבררת, ואין זה אחד מאותם מקרים חריגים בהם על בית המשפט לנהוג באופן זה. (ע"א 640/85 קופר נ' איגוד המוסכים בישראל, פ"ד מד(1) 594, 598, מפי הש' בייסקי; ע"א 1242/04 ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ (לא פורסם, 11/9/06), מפי הש' ארבל; ע"א 10281/03 קורן נ' עמינדב (טרם פורסם, 12/12/06), מפי הש' ארבל; ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי (טרם פורסם, 10/3/09), מפי הש' ארבל). משקבע בית משפט קמא, בין השאר על יסוד הראיות שבפניו לרבות עדותם של הצדדים, אשת המשיב ועו"ד נחשון, כי המשיב חתם על ההתחייבות ולא עמד בנטל להוכיח כי הוטעה או טעה בעת חתימתו על ההסכם, עליו לשלם את חיוביו על פיו. 6. טענת ההפטר בנסיבות המיוחדות של העניין שבפנינו, אין בהפטר שניתן למשיב בהליך פשיטת הרגל, כדי לפטור אותו מחובו למערער. הבסיס הנורמטיבי לענין פעולת ההפטר מצוי בסעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל "69. (א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה: (א) ... (ב) צו הפטר יהיה ראיה חלוטה לפשיטת הרגל ולתקפות ההליכים בה, ובכל הליך שיוגש נגד פושט רגל שהשיג צו הפטר, בדבר חוב שממנו הופטר בצו, רשאי פושט הרגל לטעון כי עילת התביעה אירעה לפני שהופטר. (ג)... חוב בר תביעה מוגדר בסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל 71. (א) חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל. חוב וחבות במטבע חוץ יחושבו לפי ערכם במטבע ישראלי ביום מתן הצו. לכאורה, בהעדר ראיה אחרת, עסקינן בחוב בר תביעה, ממנו הופטר המשיב לכאורה בצו ההפטר שניתן לגביו. יחד עם זאת, סבורתני כי ההפטר שניתן למשיב, אינו יכול לשמש לו הגנה בנידון דידן. א. המשיב לא העלה את טענת ההפטר לכל אורך ההליך, אם בכתב ההגנה, אם בתצהיריו ואם בישיבת ההוכחות, לרבות בחקירה הנגדית. מדובר בטענת הגנה, אשר המשיב היה רשאי לטעון אותה, אך גם לוותר עליה או לא לטענה. לו נטענה במועד, היתה לצד השני אפשרות להתמודד עמה בתנאים מסוימים, משלא עשה כן, איחר את המועד להעלותה. (לענין זה ראו ספרם של לוין וגרוניס פשיטת רגל, מהדורה שלישית (2010), עמ' 206, שם נאמר לענין סעיף 69 (ב) לפקודה: "יש פה אולי רמז להפטר דיוני"). בענין אחר, קבע בית המשפט העליון, כי משלא העלה בעל דין את הטענה כי הופטר מחובו כטענת הגנה, איחר את המועד להעלותה. "המשנה לנשיא ש' לוין 1. המרב שהמערער יכול לטעון (בלי שאני מקבל את עמדתו) הוא שההפטר שניתן בשנת 1992 במדינת ניו-ג'רסי דינו כדין הפטר ישראלי; מכוח סעיף 69(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 רשאי החייב בהליך "ישראלי" שניתן לו הפטר "לטעון כי עילת התביעה אירעה לפני שהופטר". המדובר בטענת הגנה - כמוה כטענת פירעון - שיש להעלותה ככזו בגדר התובענה שהוגשה נגד החייב-הנתבע, ולא - כפי שהמערער טוען - במניעה להוציא לפועל את פסק-הדין. אכן, באי-העלאתה של הטענה בכתב-ההגנה אין כדי לפגוע בנושים, שכל כולו של ההפטר לא נועד אלא לטובתו של החייב, שהדין מאפשר לו מכוחו לפתוח דף חדש בחייו; בדין האנגלי הקודם אפילו נקבע - באותה רוח - שכוחו של החייב עמו לעשות התחייבות בת-תוקף לשלם חוב שניתן עליו הפטר: Wild v. Tucker (1914) [3], לפיכך הוא רשאי גם לוותר על טענת ההפטר או שלא לטעון אותה. 2. במקרה שלפנינו אירעה עילת התביעה לפני שהמערער הופטר, אך הוא לא העלה את קיומו כטענת הגנה, לפיכך הוא החמיץ את המועד להעלאתו." (ע"א 4003/99 קוז'ון נ' ליאל, נה (3) 444, מפי הש' לוין). ב. מעיון בתיקו של בית משפט קמא עולה כי המשיב היה מודע היטב לכך כי הוא רשאי להעלות את טענת ההפטר כהגנה מפני התביעה נגדו, ואף יידע את בא כוחו לענין הליך פשיטת הרגל שיזם. הדבר נלמד מדברי בא כוחו של המשיב בפתח הסיכומים בעל פה. המשיב לא נתן כל הסבר לכך שלא מצא לנכון להעלות את טענת ההפטר בשלב כלשהוא של הדיון בפני הצד שכנגד ובית המשפט, והמתין עד אשר נשמעו כל הראיות מטעם הצדדים. המשיב צירף לסיכומיו את צו הכינוס, וכן את פרוטוקול הישיבה בה הוכרז פושט רגל ואף קיבל הפטר לאלתר, דהיינו המסמכים היו בידו כל העת, ולא ברור מדוע לא גילה אותם בהליך. משכך, אין מדובר בחוסר ידיעה של המשיב לענין זכותו להעלות טענה זו, או בטעות בתום לב שנעשתה בהליך, אלא שיקול טקטי אשר מנע מהמערער כל אפשרות להביא ראיות לענין האופן בו התנהל המשיב בהליך פשיטת הרגל או תהליך ההפטר. בנסיבות הענין מדובר בהתנהלות חסרת תום לב, אשר תוצאותיה יזקפו לחובת המשיב. ג. בצו הכינוס שניתן למשיב על פי בקשתו ומיוזמתו, בפש"ר 297/06 בבית המשפט המחוזי בחיפה, נקבע בסעיף (ח) לצו הכינוס כדלקמן: "(ח) החייב ימציא הודעה על מתן צו זה בכל תיקי ההוצל"פ המתנהלים נגדו, וכן לכל נושיו אשר טרם פעלו נגדו במסגרת ההוצל"פ, וזאת בתוך 10 ימים מהיום". (ההדגשה שלי- ד.ס.) בית המשפט לא הסתפק בחיוב כללי של המשיב, אלא ציין בפרוטרוט בסעיף (ט) כיצד עליו להודיע לנושיו על מתן צו הכינוס בעניינו: "(ט) החייב יכין את ההודעות בצירוף עותק מצו הכינוס לפי ס"ק (ח), בתוך מעטפות מבויילות ועליהן כל הכתובות של כל הנושים, ויעבירן לכנ"ר לבדיקה ומשלוח בדואר רשום עם אישור מסירה. בנוסף לכך, יכללו ההודעות לנושים גם את התאריך שנקבע לאסיפת הנושים, ואשר נמסר לחייב על ידי הכנ"ר עפ"י ס"ק (ז) לעיל". המערער טען כי המשיב לא הודיע לו על צו הכינוס, וטענה זו לא נסתרה. המשיב לא נתן כל הסבר בסיכומיו מדוע לא עשה כן ולא הודיע למערער על צו הכינוס שניתן נגדו, בניגוד להחלטתו של בית המשפט של פשיטת הרגל, על מנת שהמערער יוכל לפעול כנושה סביר ולמצות את זכויותיו. ד. לא למותר לציין, כי בהעדר גירסה מצידו של המשיב, לענין ההודעה על צו הכינוס למערער, לא למותר להניח כי המשיב כפר בחובו למערער, כאז כן עתה. משכך אין הוא יכול לאחוז בחבל בשתי קצותיו. ירצה - יכפור בחוב, לא יצלח הדבר בידו - יעלה את ענין ההפטר שניתן לו. כל זאת, בסוף ההליך, בחוסר תום לב, תוך גרירת המערער להוצאות מיותרות. גם התנהלותו זו של המשיב מלמדת על חוסר תום לב בהליך נשוא הערעור, וזאת מבלי לקבוע עמדה לענין התנהלותו בהליך פשיטת הרגל. 7. הערעור מתקבל, איפוא. אני מחייבת את המשיב לשלם למערער את מלוא החוב על פי ההסכם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25/10/04 ועד ליום התשלום המלא בפועל. עוד אני מחייבת את המשיב לשלם את הוצאותיו של המערער וכן שכר טרחת עו"ד בשתי הערכאות בסכום כולל של 10,000 ₪. הערבון שהפקיד המערער להבטחת הוצאותיו יוחזר לו באמצעות בא כוחו. הפטר